ואלה שמות בני ישראל

א, אב"ה פ' שמות אשר שמעתי בשנת תקפזיי"ן בק' לובאויץ

[oldpage_א] ואלה שמות¹ בני ישראל² הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. הנה יש להבין בזה שפתח כאן בפ' זו במ"ש ואלה שמות בנ"י כו' דמשמע כמודיע דבר חדש במספר הבאים וגם בשמותם והלא כבר הזכירם בסדר ויגש בא' ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה יעקב ובניו³ כו', וא"כ למה כפל הדבר עוד פעם שנית לומר ואלה שמות כו' (ורש"י פי'⁴ אע"פ שמנאן בחייהם חזר ומנאן במיתתן להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים ש[נ]א' המוציא במספר צבאם⁵ כו' ואין זה תירוץ כלל דבחייהן הי' ראוי להודיע מספר הנפשות הבאים ואמנם לאחר מיתת כל הדור ההוא למה צריך לכפול הדבר עוד כו' מאחר שכבר הודיע, וגם איך אומר כאן הבאים והל"ל אשר באו דבאים משמע שבאים כעת כו'). ועוד יש להבין למה שינה הלשון כאן מכמו שא' בפ' ויגש דכאן א' הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו ושם א' הבאים מצריימה יעקב ובניו, דמלשון זה משמע שגם יעקב עצמו נכלל בכלל בנ"י הבאים שהזכיר שהן יעקב ובניו, ולפי האמת הרי יעקב הוא ישראל עצמו כמ"ש ולא יקרא כו' כ"א ישראל⁶ וע"כ א' ברישא ואלה שמות בני ישראל דוקא, וא"כ איך א' יעקב ובניו שסותר לרישא שא' רק ואלה שמות בני ישראל כו' ושינה שמו מישראל ליעקב, וכאן א' ואלה שמות כו' את יעקב דמשמע א, בשיעקב אינו נמנה עם הבאים כי הוא עיקר רק את יעקב טפל אליו איש וביתו כו' שאינו סותר לרישא שא' רק ואלה שמות בנ"י כו', אבל מה ששינה שמו גם כאן וקראו יעקב והול"ל את ישראל איש וביתו כו' כמ"ש ברישא ואלה שמות בנ"י זהו פלא (והנה באמת בפ' ויגש לא מנה שמות כל השבטים כסדרן כמו שמנה כאן רק א' שם בכור יעקב ראובן כו' לפי שבא רק לספר משפחת כל איש הנולדי' וכאן העיקר הוא למנות מספר שמות השבטים כסדרן⁷ כו'). וידוע שהתורה נצחי'⁸ היא ומדברת בכל זמן ובכל דור, כי שרש האבות והשבטים גם עכשיו הן במספר שמות למעלה בכל העולמות העליונים אף בעולם האצי' בבחי' ישראל ויעקב דלעילא ויב"ש שנק' שבטי י"ה וכן מאצי' לבריאה כו' (כמבואר בזהר פ' פקודי⁹ בהיכלות העליוני' דיש שם ד' דגלי' כו' ואיש על דגלו באותות¹⁰ כו') להיותם בחי' שרשים אל הנשמות שבכל הדורות שנק' ענפים כמ"ש הבאים ישרש יעקב¹¹ כו' כידוע¹² ), ולפ"ז גם עכשיו בכל דור ובכל זמן הוא אומר ואלה שמות בנ"י הבאים כו' לפי שכל גלות ידמה לגלות מצרים¹³ וכמו שהיו יעקב ובניו בגלות מצרים כך גם עתה, וגם השכינה בגלות עמו כמ"ש אנכי ארד עמך¹⁴ כו' וד"ל.

[ב] והנה תחלה יש להקדים מ"ש כימי צאתך מאמ"צ¹⁵ אראנו נפלאות וידוע דזה קאי על גאולה העתידה לבא בביאת גואל אחרון שהוא משיח ב"ד כמו שאו' גאלתי אתכם אחרית כבראשית¹⁶ כו' וכמ"ש בקי"ס עד יעבור עמך הוי'¹⁷ עד יעבור, ב"פ עד יעבור, לשון להבא דזהו גאולה אחרונה דמשיח בקיבוץ גליות שע"ז א' עד יעבור עמך הוי' כמ"ש אהי' אשר אהי'¹⁸ אהי' הא' אנא זמין לאתגלאה²⁰ בימות המשיח, ואהי' הב' בעוה"ב¹⁹ שע"ז א' עד יעבור סתם למעלה משם הוי' דתו"מ²¹ כו' (כמ"ש במ"א במ"ש²² ובשביעית כו' חנם בלא מצות²³ ) והוא שיעברו נהר פרת²⁴ (דהוא דמעיקרא²⁵ שהוא נהר שיוצא מעדן עצמו וכמ"ש במ"א). וזהו שארז"ל (במס' מנחות) יבא טוב ויקבל טוב²⁶ כו' יבא טוב זה משה שהוא משיח²⁷ (כמ"ש מה א, גשמו²⁸ אותיות משה²⁹ מה שם בנו הוא משיח³⁰ שא' בו בני היום ילדתיך³¹ כו') שיקבל התורה שנק' טוב עוד הפעם כו', והענין הוא דכמו שמשה קיבל התורה הנגלית לנו במ"ת בי' הדברות לברר לעה"ד טו"ר בפו"מ שזהו מה שח"ע דתוה"ק שהיא בבחי' עה"ח שכולו טוב וחיים כו' ירדה למטה לתקן לעה"ד כו', כך הוא עצמו דוקא (שנק' טוב בטי"ת³² רבתי³³ שירדה נשמתו מעה"ח (משמטה³⁴ הא' דחסד³⁵ כמ"ש במ"א [במ"ש] כי מן המים³⁶ עליונים³⁷ משיתיהו) יתלבש בנשמת משיח ב"ד ויקבל טוב דתורה הפנימי'³⁸ שנק' טעמי תומ"צ כמו שהוא למעלה ממש (כמ"ש במ"א³⁸ ). וז"ש כימי צאתך מאמ"צ היו נסים ונפלאות למטה בשביל קבלת התורה הנגלית וגם בשביל זה הי' עיקר הגלות במצרים בעבודה קשה בחו"ל³⁹ (כמשי"ת) כדי שעי"ז יזכו לקבלה זו בה"ס פב"פ⁴⁰ שלא הי' אפשר להיות להם גילוי אור גדול כזה בלתי השעבוד הקשה בחו"ל רד"ו שנה⁴¹ כו' (כמ"ש במ"א ע"פ וארא כו' ושמי הוי' דתו"מ בגשמיות לא נודעתי להם⁴² רק ברוחניות אבל כדי שיזכו ישראל לזה צ"ל הגלות הזה דוקא), וכך יהי' בדוגמא זאת במעלה עליונה ביותר והוא מ"ש אראנו נפלאות העליוני' שיבאו מהעלם לגילוי למעלה (שהוא גילוי דהעלם חשמל העליון⁴³ שישת חשך סתרו⁴⁴ שמפני זה יבא כל רז וסוד ה' לגילוי שהן טעמי⁴⁵ תו"מ), וכ"ש וק"ו הוא דאם בשביל קבלת התורה הנגלית הוצרכו להיות בגלות רד"ו שנה א"כ כדי שיזכו לקבלת התורה הפנימי' צריך שיהי' בגלות זמן רב בכפלי כפליים יותר דלפ"ע התגלות מעלת אור גדול ביותר כן לפ"ע צריך להיות תחלה ההסתר והצמצום בגלות יותר דודאי לפום צערא אגרא⁴⁷ דממילא מובן שלפ"ע השכר כן יהי' ערך הצער ולכך נתארך זה הגלות ביותר⁴⁶ כו'. וכידוע שבזמן הגלות נק' בחי' ההסתר פנים כמ"ש ביום ההוא אסתיר פני⁴⁸ כו' והוא בחי' עלי' והסתלקות הפנימי' למעלה מעלה כמ"ש בזהר דקוב"ה א, דבגלותא אסתלק לעילא לעילא⁴⁹ כו' כמו אלכה אשובה אל מקומי⁵⁰ כו', וממילא מובן מזה דכל שהעלי' למקום גבוה ונעלה ביותר משם דוקא יהי' הגילוי אור, ומפני זה הי' ההעלם וההסתר בתחלה בזמן רב יותר כדי שיהי' העילוי אח"כ במעלה ומדרגה עליונה יותר כו' וד"ל.

[ג] והנה יש להבין תחלה ענין מהות הגלות מהו, דהנה כתיב וימררו את חייהם⁵¹ בעבודה קשה בחו"ל ובכל עבודה בשדה כו', דודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו⁵², ועכ"ז התורה נצחי' היא ומרמז גם על הגלות ברוחניות שזהו עיקר הגלות והוא שנק' גלות השכינה כמ"ש ליעקב אנכי ארד עמך כו' וכך [הוא] בכל גלות כמא' גלו לאדום שכינה עמהם⁵³ כו' כידוע, וזהו שא' בזהר ע"פ זה דוימררו את חייהם⁵⁴ שזהו חייהם דכנ"י לעילא שהוא בחי' המל'⁵⁵ הנק' שכינה⁵⁶ כו'. וביאור זה ידוע דודאי לכאורה אין שייכות לומר ענין גלות גשמי באור האלקי שנק' שכינה ואפי' גלות רוחני בבחי' אלקי' מאחר שבחי' מדה זו דמל' שנק' שכינה הוא מקור כל העולמות שמחי' אותם מאין ליש כידוע, א"כ איך שייך [oldpage_ב] לשון גלות לאדון ביד עבדו וכה"ג, אלא מה שמתלבש אור האלקי בלבוש שק שהוא בחי' הטבע (דאלקי' גימ' הטבע⁵⁷ ) והולך האור ושפע האלקי דרך הממוצעי' שהן המזלות וכה"ג, וכח האלקי עצמו מוסתר ונעלם וכמ"ש אתה אל מסתתר⁵⁹, זהו⁵⁸ שנק' גלות השכינה וכמו אלביש שמים קדרות⁶⁰ כמ"ש⁶¹ במ"א), (וראי' ממה שא' אותותינו לא ראינו⁶² דקאי זה בזמן הגלות השכינה בע"ש דנוגה שאין אותות ומופתים בהיפוך הטבע בהתגלות לראי' העין כמו שהי' כבר לעולמי' ביצ"מ וקי"ס וגם במדבר ובנביאי' כו', רק כל הנסים⁶³ ואותות⁶⁴ מתלבשי' בדרכי הטבע כמו נס דחנוכה ופורים כידוע). וכך הוא ענין הגלות בפרט בנש"י במה שהן משועבדים בכל ב, אנפשם וגופם בדרכי הטבע האנושית כמו בטרדת הפרנסה⁶⁶ שמפרנסי' א"ע ביגיעה גדולה בטרדות הלב והמוח בהתחכמות ותחבולות הכל בבטחון על הטבע⁶⁵ ובנפשם יביאו לחמם⁶⁷ עד מיצוי הנפש ממש כי כלה ביגון ואנחה כל ימי [חיי]הם ע"ד טרדתם הקשה שמונעי' אותם מעבודת ה' בשמחה כו' מחמת צוק העתים בלחץ וד[ו]חק של הפרנסה עד שתעל שועתם אל ה' מן העבודה⁶⁸ הקשה כו' שזהו ממש כעובדי' עבודה קשה בחו"ל לשונאיהם כו' עד שתקצר רוחם בעמלם ויגיעתם ולא ימצאו מרגוע לנפשם האלקי' בתורה ועבודה האלקי' כמו שהי' בגלות מצרים שלא שמעו למשה⁶⁹ מקוצר רוח ועבודה קשה כו', ולפי שבאמת אין מזל לישראל⁷⁰ כי ה' חלקם המשפיע להם בגשמיות בפרנסתם כמו ברוחניו' בנשמתם כידוע, לזה⁷¹ הטעם נק' טרדת הפרנסה בשם גלות השכינה בפרט מצד בחי' הסתר אלקות שהסתיר פניו מהם ושולח להם שפע חיותם הגשמי' ע"י דרכי הטבע שעובדי' בזה עבודה קשה כמו בחו"ל כו'. משא"כ בא"י הי' הולך אור ושפע ברכה בכל אשר יעשו בבית ובשדה מאת ה' מן השמים בהשגחה אלקי' ממש שלא ע"י ממוצעי' דטבע הנק' לבוש שק⁷² ולכך הי' איש תחת גפנו⁷³ כו' ולא היו טרודי' כלל במיצוי הנפש רק על ה' בטחו שישלח ברכתו בארץ כו' כידוע וכמ"ש וברכך⁷⁴ ה' אלקיך בכל אשר תעשה שלא היו צריכי' רק לעשות בחי' כלי לבד שישכון בזה הברכה כו', כענין יגיע כפיך⁷⁵ כי תאכל אשריך בעוה"ז כו' רק יגיע כפיו במעשה בלבד ולא בפנימי' הלב והמוח כלל, משא"כ בגלות שכל פנימית הלב והמוח טרוד בכל עומק תחבולות למצוא טרף לנפשם שזהו לילך לפי אופן הצלחת הטבע לבד שע"ז א' כי לא לחכמים לחם⁷⁶ כידוע שזהו החכמים בעיניהם לומר כוחי ועוצם ידי⁷⁷ וחכמתי עמדה לי⁷⁸ כו' שעושה עיקר טפל וטפל עיקר, כי הצלחת [ה]טבע במזלות אינו רק כגרזן ביד החוצב⁷⁹ כו' ויהופכו מטוב לרע ומרע לטוב בשינוי הרצון העליון כמו שא' עת לכל חפץ⁸⁰ כו' ומשנה עתים ומחליף ומסדר כו' כרצונו⁸¹ דוקא, ולכך גזר[ו] או' דישראל שבחו"ל דוקא כמו עובדי ע"ז בטהרה⁸² כו' מטעם הנ"ל, וכמ"ש אותי עזבו מקור מ"ח לחצוב להם בורות⁸³ נשברים כו' (אבל בא"י הי' השכינה שורה בגילוי גם בגשמיות כמו ברוחניות ב, בבלי העלם כלל כו' ולכך היו גם ניסים בגילוי כו') ואז נא' והחכמה תחי' בעלי'⁸⁴ כמ"ש במ"א⁸⁵).

[ד] והנה כמו שבחיי הגוף א' וימררו את חייהם בעבודה קשה כו' שזהו שיעבוד עול העבודה קשה בפרנסה שבנפשו יביא לחמו כמו שנתקלל אדה"ר בזעת אפיך תאכל לחם⁸⁶ עד שמבלבל למוחו ולבו בלתי יוכל לעורר רוחו לעבודת ה' כלל, כך גם בחיי הנשמה האלקי' מררו את חייהם והוא במה שתקצר גם רוח האדם בעמלו שיעמול כו' אף בעמל תורה ועבודה שבלב בתפלה, כמו שאנו רואי' שגם בעבודה שבלב ומוח בק"ש ותפלה לא יוכל להעמיק דעתו ולבו בהשגת אלקות ביחו"ע ויחו"ת⁸⁷, ואף שמשיג ומבין ונתאמת אצלו במוח בינה איך שהוא ית' עיקרא ושרשא דכ"ע⁸⁸ ומהוה מאין ליש תמיד וכה"ג אינו מתפעל באוי"ר שבלב כלל כאלו רחוק הדבר ממנו לגמרי רק בחיצוניות וקרירות מן השפה ולחוץ יכבד בפסוד"ז בשבחו ש"מ ולבו רחוק⁸⁹ כו', שזהו שנק' בכלל טמטום הלב⁹⁰ וטמטום המוח⁹¹ באלקות לגמרי עד שכמת יחשב במיתה רוחני'. וגם מה שמייגע עצמו בעבודה האלקי' תכבד עליו העבודה ותקצר רוחו האלקי' בה כי אינו מוצא בנפשו טעם וחיות בהתפעלות אלקו' כלל, ולא עוד אלא גם בהתחכמו' ותחבולות ימצא לו דרך להחיות נפשו האלקי' באיזה השגה בגדולת ה' ביגיעת המוח והלב, הנה מיד יבלבלו אותו מ"ז מטרידי' את לבו בהבלי עוה"ז או מהרהורי' דגופני' ויתערב הטוב ברע ורע בטוב ומאור נעשה חושך וחשך נעשה אור כו' מצד תערובות שקר באמת ואמת בשקר עד שנפשו מליאה עכרורי' מלבושי' צואים ולא תוכל להטהר בעקירת כל רצון זר ולהיות בר לבב כלל, רק בראותו בנפשו שנתרחק מאור האלקי לגמרי ולרע ושקר נמשך בכל מיני תערובות רע ואע"פ שמייגע נפשו אינו מוצא שום הארה אלקי' בלב ומוח באמת כלל אזי יבא לכלל מרירות בנפשו מאד ותעל צעקתו מתוך עוצם מרירות גדולה על נפשו, והוא שנק' עבודה קשה במרירות רוחניות כענין מ"ת בוכין⁹² אנן בעינן כו'. וכל זה נכלל במ"ש וימררו את חייהם דכנ"י שהוא חיי הנשמות, שהנשמות עצמן הן במרירות מגודל הריחוק ממקורם ב, גמקור כל חיי הנשמות שצועקי' במר נפשם לבלתי ידח ממנו נדח⁹³ כו'. וזהו שנק' גלות השכינה בפרט והוא כל ניצוץ אלקי בפרט שנתמלא עכרורי' ותערובות טו"ר מחומר הגוף עד שכמת יחשב בנשמ' שבמוח ורוח בלב (וזהו כמו הגרעין הזרוע בארץ שנרקב⁹⁴ והי' לעפר שיש בו ב' מיני רקבון, א' בחומר שהוא גשם החטה שכלה בעפר והוא המרירו' גשמי' מצוק הדחק בפרנסה וביטושי' גשמיי', והב' רקבון בצורה שזהו מרירות דנה"א שהוא רוחני). וכל זה אינו בא רק מצד חטא עה"ד טו"ר שנתערב טוב ברע⁹⁵ ורע בטוב בכל חלקי העולם גם בדצח"מ ולזאת נתקלל אדם על אדמתו שקוץ ודרדר תצמיח כו' בעצבון תאכלנה⁹⁶ בזיעת אפיך כו' לברר בזה העוצב וזיע' אפו הפסולת מן האוכל שהוא הרע מן הטוב כמו שמלבני' ומבררי' במצרף לכסף וכור לזהב⁹⁷ שע"י האש שבמצרף מבלבל לטו"ר ועי"ז יובדל הפסולת דכסף מן הנקי עד שיצא הנקי בלי תערובות רע ופסולת כלל וכלל, והוא ענין בירור דפת בל"ט מלאכות⁹⁹ חורש וזורע¹⁰⁰ עד שלש ואופה וכן בבגד ללבוש⁹⁸ אורג וטוה כו'. וכך הוא בפרנסה שהוא חסד וברכה אלקי' אבל זהו כמו בירור דלחם [oldpage_ג] מן הארץ בזיעת אפו כו', וכך טרדות הפרנסה שמבלבל למוח ולב כנ"ל עד שעי"ז מתברר הטוב מן הרע ויתלבש בזה השפע וברכה כמו שאחר רקבון החטה בצו"ח¹⁰⁰ שבה אז דוקא תצמיח בריבוי גדול לפי שנברר הפסולת שלה ונתברר כח הרוחניו' שבה ועלה לכח הצומח שבארץ בבחי' ביטול היש לאין כידוע שאז דוקא חוזר וצומח מאין ליש חטים חדשים לגמרי (ולא החטה הזרוע שכבר כלה לגמרי). וכן טפת הזרע שנקלטה אינו מוליד כ"א באיבוד וכליון הגשמי' שלה)¹⁰¹, וכך הוא בחסד דפרנסה אינו נמשך מאין ליש כ"א אחר הביטול דיש וגסות לאין ממש, והוא מה שבזיעת אפו יאכל כו' במיצוי הנפש שיאמר נואש לגמרי ותקצר רוחו בעמלו מבלבול המוח והלב ואינו מוצא מנוח לנפשו בהלך ילך ובכה¹⁰² נושא כו' אח"כ דוקא בא יבא כו'. כך הוא במרירות ורקבון הרוחניות דנה"א בצר לה יותר מהריחוק העצום וכנ"ל ותקצר רוח האדם בעבודה האלקי' עד שיאמר נואש בנפשו כו' אז יצמיח אור [ה]אלקי בנשמה זאת מאין ליש להוציא לאור כל בחי' הטוב הגנוז בה במוחי' ומדות שכליי' וטבעיי' ויוליד רצון ושכל ומדות באלקי' בתוס' אור גדול ומחודש בק"ש ותפלה ותו"מ כו' לפי שיצא מן הבירור דמצרף ב, דבמה שבא לכלל שפלות וענוה וביטול בנפשו לעלות במרירות עצומה רק לבלתי ידח כו' כנ"ל, שזה עצמו הוא הגורם הצמיחה והעליי' מטעם הנ"ל, וכמשל כור הברזל והמצרף שמבלבל הטוב ברע כו' ואח"כ מתברר הטוב, כך הוא בחי' בר לבב שנעשה ע"י מרירות אלקי' מן ההיפוך שהוא בחי' תערובות טו"ר דמ"ז המבלבלו' כו' שמחמת זה יצעק במר נפשו כנ"ל, וכמו שא' שאין עומדין להתפלל¹⁰³ אלא מכובד ראש דוקא כידוע וד"ל (והכל מטעם הנ"ל בבירורי' דעה"ד שצ"ל בביטול היש לאין באו"ח דוקא כו').

[ה] והנה ע"ד הנ"ל במרירות דחיי הגוף וחיי הנשמה בעבודה שבתפלה שנק' עבודה קשה (ובחו"ל זהו תיקון לדור הפלגה שעבדו בחו"ל בחשק נפלא לבנות מגדל לעשות להם שם [ב]פירוד מאלקו' כידוע ומבואר במ"א¹⁰⁴, וזהו עכשיו שרודפי' בחשק נפלא אחר הבלי עוה"ז לבנות בנין ושם בכל הון ועושר וגדולה ותאר¹⁰⁵ חמדת עוה"ז ע"כ לא תכבד העבודה במו"מ בפיזור הנפש בכל טורח וטלטול הקשה כו', ואף שלא ימצאו ריוח לא תקצר רוחם בע[מ]לם כלל אדרבה יקבלו הכל באהבה וחשק מרוב חפצם להתגדל בהון ועושר, כמו מי שעובד בחשק לא ירגיש כלל טורח ועמל בעבודתו אף שגם הם יחוגו וינועו¹⁰⁶ בבלבול גדול לא יאמרו נואש ואדרבה בוטחי' על רב כחם וחכמתם כנ"ל, והתיקון לזה אינו אלא ההיפוך מזה ממש והוא אשר מאד תכבד עליו עול ד"א עד שימאס בחייו ויצעק לה' במר נפשו כנ"ל), כך ממש יתפרש וימררו את חייהם במרירות ועוצב שבעמל תורה שנק' ג"כ חייהם דכנ"י שהוא כמו מקור חיי הנשמות ממש הנ"ל דכמו שמרירות הרוחני' האלקי' בכל ניצוץ בפרט כנ"ל, כך הוא בכללות נש"י למעלה שנק' חייהם דכנ"י למעלה דודאי גם השכינה בגלות עמהם בלחץ ודחק זה ברוחניו' וגשמיות דנשמה וגוף הנ"ל כנ"ל בענין התלבשות אלקו' בלבוש שק דנוגה כו'. וידוע בזהר דג' קשרי' הן¹⁰⁷ ישראל מתקשראן באוריי' ואוריי' בקוב"ה כו', ויש ב' מדריגות בזה א' בשרש הנשמו' באותיות דתושב"כ¹⁰⁸ (שנק' לחם מן השמים כמשי"ת) שהוא בבחי' קדש העליון דח"ע הברורה מכבר¹⁰⁹ בתוה"ק¹¹⁰ כמ"ש ואתא מרבבות קדש¹¹¹ והוא מ"ש אז ראה ויספרה¹¹² כו' כידוע והן ס"ר נש"י שקשורי' בס"ר אותיות דתושב"כ¹¹³ (וכמ"ש ג, אכאן ואלה שמות בנ"י כו' את יעקב בחי' קול יעקב דתורה אור כו' וכמשי"ת)¹¹⁴, והב' בתושבע"פ (שנק' לחם מן הארץ¹¹⁵ כמשי"ת¹¹⁶) שהן ו"ס משנה¹¹⁷ שכוללי' ס' מסכתות¹¹⁸, וזהו ששים המה מלכות¹¹⁹ כמשי"ת¹²⁰ דמתני' מלכתא¹²¹ וכ"י בנ"מ¹²² כו', ולכך כמו שיתכן לומר וימררו חייהם דנש"י למעלה בבחי' מל' שנק' שכינה כך ממש יתכן לומר שמררו חייהם דתורה דאוריי' וקוב"ה כולא חד¹²³ כו' כי התורה בכלל נק' חייהם דנש"י למעלה ולמטה וכמו שאו' ונשמח בד"ת כי הם חיינו¹²⁴ כו' וכמ"ש כי אמרתך חייתני¹²⁵, ואו' למען תהי' תורת ה' בפיך¹²⁶, כי הוא חייך¹²⁷ כו', כי על כל מוצא פי ה' דתורה דוקא יחיה האדם¹²⁸ שהיא הנשמה שהיא בצלם אדם העליון כידוע וד"ל.

אך הנה איך יתכן ענין המרירות שמררו לחייהם דאור תורה מאחר ששרש החכמה דתורה נמשך מלמעלה בבחי' אור כמ"ש ותורה אור¹²⁹ ממש ומתאחדת במהו"ע ית' כנ"ל איך יתכן לומר בה ענין מרירות בעבודה קשה כו'. אמנם הנה א' בזהר ור"מ ע"פ זה דוימררו¹³⁰ את חייהם בעבודה קשה דא קושיא בחומר דא קל וחומר ובלבנים דא ליבון הלכתא ובכל עבודה בשדה דא ברייתא כו', וזהו מא' פלאי¹³¹ דאיך יתכן לומר בעסק זה דתורה הנגלי' בפלפול בקושיות ותירוצי' כמו הויות דאביי ורבא¹³² בתלמוד בבלי שלנו שנק' גלות בעבודה קשה בקושי' וקו"ח כו' ולבינים ליבון הלכתא, דאדרבה זהו עיקר מצות ת"ת לברר וללבן הדין והלכה לאמיתת' ע"י עיון רב בפלפול עמוק בקושיות ותירוצי' הרבה כמו שא' בכ"ד קושיות וכ"ד פירוקי'¹³³ דממילא רווחא שמעתתא כו'. ומה שא' דבמחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי¹³⁴ כו' דמשמע פשט הדבר שהוא כהולך בחושך ולא אור לפי שלא יוכלו לעמוד ע"ד אמיתית הדין וההלכה מרוב הפלפול כו', זהו דוקא קודם שמתברר הדין לאמיתתו אבל לאחר גמר הפלפול ודאי יבא ע"ד האמת ויוציא לאור כל ג, בדבר על בוריו ונק' ליבון הלכתא שמלבנו מכל פסולת וטעות וקושי' כו'. וגם א"א לומר הטעם בזה מצד ריבוי המחלוקת שנמצא בדורות האחרוני' שאחר הזוגות¹³⁵, כב"ש וב"ה ואחריהם שהללו אוסרי' והללו מתירים¹³⁶, והכל במחלוקת שנויה לכך אין בידינו הלכה ברורה¹³⁷ במקום א', ולזאת צריך לברר וללבן הדברי' להעמיד לכל א' על מקומו באופני' פרטיי' ולא יהי' שום מחלוקת כמו ורמינהי כו' ומתרץ ל"ק כו' (וזהו¹³⁸ סלסלה¹³⁹ כו' כמסלסל בשערות שמפריד הדיבוק והבלבול שבהן עד שיוצא כל א' בפ"ע, כך ההלכות נק' נימין¹⁴⁰ ושערות כהילוך השפע המצומצם בחלל השערה כך נמשך מאור ח"ע דתושב"כ בדין והלכה זו, וזהו הלכה אותיות הכלה¹⁴¹ שנק' נימין דמט' (וכמ"ש במ"א¹⁴² ), עכ"ז לא יתכן בזה לומר וימררו את חייהם בעבודה קשה בחו"ל דגם שודאי עבודה קשה היא לברר וללבן הלכתא בקושי' וקו"ח עד שיוציא הלכה ברורה בתכלית מכל סיג ופסולת כו'. מ"מ מה שייך ענין המרירות בעבודה זו כי הרי זה[ו] עיקר מצות העיון ביגיעה [ב]תורה [oldpage_ד] ונק' עמל תורה כידוע וכמ"ש אשרי מי שעמלו בתו'¹⁴³ כו' (וכידוע¹⁴⁴ בשרש ענין הפלפול שנעשה זה ע"י הכאת הסלע במטהו פעמיים¹⁴⁵ כו' שזהו המוציא לך מים¹⁴⁶ כו' כך מים דחכ' דתו' נמשך ע"י הפלפול כו' (כמשי"ת), ומה שייך זה לענין הגלות דוקא [דמשמע שבגלות דוקא] עיקר העסק בעבודה קשה זו בחו"ל והלא תשבע"פ כבר נמסרה למשה בסיני כמ"ש תורה ציוה לנו משה¹⁴⁷ בע"פ וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש¹⁴⁸ הכל ניתן למשה בסיני ומהו שיש בזה ענין המרירות לחייהם דכנ"י.

[ו] אך הנה ארז"ל ג' נובלות הן¹⁴⁹ נובלות חש"מ תורה ונובלות בינה שלמעלה שכינה¹⁵⁰ כו', ומבואר למעלה בענין ג' קשרי' וכו' דנש"י בשרשם שנק' שכינה דזהו בחי' ג, גנובלות דבינה ש"מ בחי' ה"א¹⁵¹ עילאה כו' כך התורה הנגלית לנו נק' נובלות דחש"מ כשבאה למטה בבחי' אותיות דתושב"כ ושבע"פ לברר לעה"ד טו"ר בפו"מ כידוע וכמו שמבואר למעלה בכללות ענין גלות השכינה למטה, ובפרט בכל ניצוץ בחיי נשמתו וחיי גופו בעול פרנסה, כך יובן עד"ז ממש בענין התורה שהיא ג"כ בגלות וכמא' שהתורה חוגרת שק¹⁵² כו' והוא בחי' לבוש שק דק"נ שמדבר בזמן הגלות דוקא כי בזמן בהמ"ק כמו ששכינה שורה בהיכל ק"ק כך אור דתורה הי' גנוז בארון (ולוחות וירדה להיות בב' מדרגות¹⁵³ בבחי' אור המאיר שהוא במנורה להאיר לנש"י בשרשם שנק' נרות הוי'¹⁵⁴ בכלל שהן ששה קנ[י] המנורה שמקבלי' האור ממול פני¹⁵⁵ כו' שהן ו"ס משנה¹⁵⁶ כמ"ש במ"א, והב' בבחי' מזון ולחם בלחם הפנים על השולחן שלפני ה' כו', והן ב' מדרגות דתושב"כ שנק' אור ותושבע"פ שנק' מזון ולחם מן הארץ כנ"ל). והנה מבואר למעלה בכל פרטי אופני ענין הגלו' דשכינה והנשמ' אלקי' בפרט שזהו מה שכח האלקי מתלבש בלבוש הטבע שמעורב טו"ר ומתנהג הכל ע"י בחי' לבוש שק דנוגה, וכן בנשמה שמתלבשת בשעבוד פרנסה בתחבולות ויגיעה במיצוי הנפש ובוטח על חכמתו וכח עוצם ידו כו' ואינו מוצא ריוח כי לא לחכמים לחם כו'.

וכמו"כ יובן בענין מה שהתורה חוגרת שק בהיותה בגלות דהיינו מה שנמשך ומתלבש מאור דח"ע דתושב"כ (שנק' נובלות דחש"מ כנ"ל) בעיון דפלפול שבא בדרך השכל האנושי' להסתיר אור האמת בריבוי קושיו' ובלבולי' שכל קושיא אינו אלא שמסתיר ומעלים אור האמת, כי הקושי' שעומד ומקשה על הדין האמת שיהי' להיפוך מצד סברא ושכל שאינו אמת, כמו על השחיטה מן הצואר שאו' דאימא מעורף¹⁵⁷ וכה"ג בכל דיני המצות, דקושיא ענין קושי כסלע שמקשה הדבר ומעלימו כמסך בעובו שלא יגלה אור האמת (וכמ"ש בר"מ דכל קושיא מסט' דקליפה¹⁵⁸ כו', והאריז"ל הי' מקשה עד שמזיע¹⁵⁹ כדי לשבר ולהכניע הקליפו' כידוע). ויש קושיות רבות שבאי' בבירור שמתוכם יובן דוקא אור האמת אחר שיתורצו והוא עיקר ענין הפלפול, כמו המוציא מים מקושי הסלע שאחר ריבוי הקושיות והעלמות דוקא אז יובן שרש אמיתי' הסברא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא¹⁶⁰ (כמו כ"ד קושי' כו' דרווחא שמעתתא כו' וכמו שא' ר"י לראב"פ¹⁶¹ שהי' ר"ל חריף ומקשה ג, דלו כו'). אבל יש הרבה קושיות שמסתירי' ומבלבלי' אור האמת שנק' סיג ופסולת ממש והוא כמו הטעות והשקר בסברות כוזבות בשכל האנושי מצד בחי' תערובות רע ופסולת, וזהו מי שחריף ומקשה ומפלפל פלפול של הבל ואינו מסיק להלכה ברורה כלל אדרבה יצא לחוץ מאור האמת לשקר ולטעות כמו תלמידי' שלא שמשו כ"צ שרבו מחלוקת בישראל¹⁶² לטהר את הטמא ולטמא כו' וכמו שהי' יודע לטהר את השרץ¹⁶³ כו' (וכמו¹⁶⁴ שא' בדואג ואחיתופל דבעו¹⁶⁵ ד' מאות בעיי כו' שלא ידעו לאסוקי שמעתא¹⁶⁶ להלכה ברורה כלל אלא להיפוך ולטעות ושקר נוטה כל הפלפול, וזהו מצד שלומדי' של"ש רק להתגדל ולקנות שם כו' או להתפרנס כו' שבוטחי' בחכמתם ועוצם חריפותם בטבע כח השכל האנושי שהוא כזב ושקר והבל מחמת תערובות רע ופסולת הרבה כו', והוא הסימן שאין בהם שפלות וביטול כלל רק גסות הרוח שמתנשאי' בחכמתם ויפרדו מאור אלקי' שבח"ע דתורה שאינו רק בבחי' מה ואין בשפלות בלי הרגשה בעצמם כלל, וע"כ עליהם א' כי לא לחכמים לחם וחכמים המה להרע¹⁶⁷ כו' שלחם דתורה אמיתי' לא ימצא בהם וכמו שא' לא תמצאנה בגסי הרוח¹⁶⁸ שגס לבם בחכמתם לעמוד ע"ד אף שמנגד לאמת, כי א"א להם לכוין להלכה אמיתי' מטעם הנ"ל דקושיו' ופלפול שלהם נגד אור האמת להסתיר ולהעלים כי ילכו בדרך עקלתון לנטות מקו היושר דאמת דח"ע כו' וד"ל (וזהו¹⁶⁹ שא' בעוסקי' של"ש ממש דלמשמאילי' בה סמא דמותא¹⁷⁰ לנשמתם, מלבד שאין אור דתורה שלהם מחי' לנשמתם אלא שממית אותם ומפילם משרשם למעלה כמו ונר רשעים ידעך¹⁷¹ כו', לפי שמחמת לבוש זר דרע ופסולת שבהם שמלבישי' לאור דתורה עד שנוטי' מדרך האמת כנ"ל לפי שעוסקי' בחלק הרע שבנה"ט נעשה להם למות ברוחניו', דמות ורע שבהם עצמם לפי שלא יסבלנו אור האמת דתורה ובחי' תערובו' הפסולת שהמשיכו בתורה תמותת אותם, כידוע במשל הרפואה שמחי' לראוי' לה וממית למי שאינו ראוי לה כו' (וכמו¹⁷² הפסולת שבמאכל לחם שמזיק וממית לגוף והמובחר נעשה חיות ומזון לנפש וכך ותורתך בתוך מעי¹⁷³ שנדחה הפסולת לחוץ והמובחר עולה ללב ומוח כו', וכמו החטה הזרוע בארץ שתרקב הפסולת וגם הרוחניו' שלה עולה בבירור עד שתצמיח עי"ז חטים חדשי' כנ"ל¹⁷⁴ שזהו עיקר ענין הבירור וכמצרף לכסף שמברר הסיגי' עד שיצא הנקי כו', כך הוא ענין הפלפול בעיון שמברר כל סיג ופסולת דקושיות המעלימו' כנ"ל.

ד, אונמצא מובן דיש ב' מיני בירורי' שהן ב' הפכי' דהיינו שיש בזה בירור מקצה לקצה דכל קושיא וקושיא שיכול עי"ז לבא לבירור האמיתי זהו הבירור השלם שיוצא אור האמת מתוך היפוכו דוקא כמו פלפול דתלמוד בהויות דאביי ורבא וכה"ג שמלבן ההלכות דוקא, אבל מה שיש קושיות שהן מצד הפסולת ממש שהוא הטעות ושקר ממש כמו פלפול של הבל בעוסקי' של"ש דע"ז א' כי לא לחכמים בעיניהם לחם דתו' כו', היינו השקר המנגד לאמת שבא מסט' דקליפה כנ"ל, וזהו כמו קוץ ודרדר שתצמיח הארץ וכפסולת החטה שתרקב כו'. וזהו עיקר ענין עמל תורה דעמל זה הוא היגיעה בפלפול אמיתי שהוא רק בבירור האמת מן השקר וטעות שזהו כבורר אוכל מפסולת וטוב מרע ממש עד שילבן ההלכה בתכלית שזהו [oldpage_ה] כעובד אדמה שחורש וזורע וקוצר כו' או שטוחן המאכל בשיני' ומתברר במעיו הטוב מן הרע כנ"ל שנק' בירור אמיתי בעה"ד טו"ר לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא דוקא כנ"ל וד"ל. ונמצא מובן מכ"ז דעמל תורה הנ"ל דומה לעמל תפלה ברוחניות כנ"ל ולעמל מלאכה בגשמיות, דהנה כמו שמבואר למעלה בעבודה שבלב ומוח בתפלה שזהו עיקר הבירור בין טו"ר אמת ושקר והפסולת הן המ"ז וכה"ג ותקצר רוחו בעמלו ביגיעת המוח והלב כי יתעלם ויסתיר לו חומר הגוף ואינו מוצא טעם עד שיאמר נואש בנפשו ויבא לכלל מרירות ברוחניות ע"ד הריחוק כו' וע"ד התערובו' הקשה שמבלבלו לגמרי כו', כך הוא בעסק התורה כשמייגע מוחו ולבו לדעת דין והלכה על בוריה וקשה לו קושיות וסתירות שמסתיר אור האמת וגם מתערב רע ופסולת מחלק הרע והגסות שבנפשו עד שילך בדרך חושך ולא אור כו' שאז תקצר רוחו בעמלו זה, והוא מה שהתורה חוגרת שק דק"נ לפי שנהפך מאמת לשקר ומטוב לרע כו'. אך עכ"ז גם בחושך יאיר אור להיות עומד ע"ד האמת אחר הקושיא והיגיעה במיצוי הנפש שזהו כמו שא' אין אדם עומד ע"ד הלכה עד שנכשל בה¹⁷⁵ כו', ואין התורה מתקיימת¹⁷⁶ אלא במי שממית עצמו עלי' כו', וכן אמר מיץ חלב כו' במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמציץ¹⁷⁸ חלב שינק משדי אמו¹⁷⁷ כו' שזהו ביטול היש לאין כרקבון הגרעין כנ"ל שיצמיח שפע וברכה חדשה מאין ליש בריבוי גדול, כך בבחי' העמל דתורה לאחר היגיעה במיצוי הנפש בביטול כל עצמו לגמרי עד שמתייאש לגמרי אז יבא על אור האמת לחדש דברים רבים על אמיתתן ביתר מכפי מדת חכמתו בעצם. וזהו שא' עובד אדמתו ישבע לחם¹⁷⁹ דקאי בלחמה ד, בדתורה שבע"פ דוקא שנק' לחם מן הארץ שהיא באה בעבודה קשה כנ"ל, אבל כל שעובד אדמתו ביגיעה ועמל תורה ביותר, יותר ישבע אח"כ לחם זה דתורה כו' מטעם הנ"ל. וזהו ג"כ מה שא' בזיעת אפך תאכל לחם דתורה¹⁸⁰, בעצבון תאכלנה כו' (והוא מצד הקושיות שנק' עבודה קשה וכמו שהי' האריז"ל מקשה עד שמזיע כו', דזיעה זו הוא הנברר מן היגיעה במלאכה כזיעה שיוצא בחום כו' שאז ירפא לו וישוב רוחו כו', והיינו מה שמשבר כח הקליפה שהוא חלק הרע והפסולת דשקר וטעות היפך האמת דאור תורה כנ"ל), וכמו שבעמל מלאכה א' בזיעת אפיך תאכל לחם גשמי בעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר כו', הכל הוא ג"כ בלחם דתושבע"פ כו'.

וזהו שא' במדרש אדם לעמל יולד¹⁸⁰ א"י אם לעמל תורה אם לעמל מלאכה או לעמל שיחה בשיחה בטילה הרי א' כל עמל אדם לפיהו¹⁸¹, דעמל מלאכה זהו מצד התערובות טו"ר דעה"ד שנתקללה הארץ כנ"ל, וכך הוא עמל תורה שהוא שרש לתיקון דעמל מלאכה לברר לפסולת ורע וכמו ותורתך בתוך מעי ונדחה הפסולת לחוץ כו', אז גם בפרנסתו יהי' באמונה אלקי' ויזרוק הרע ופסולת דגסות הטבעיות שבטח בחכמתו והצלח' הטבע כו'. ולכך גזרו או' דכל תורה שאין עמה מלאכה¹⁸² דוקא סופה בטילה לפי שיגיעת שניהם¹⁸³ יחד דוקא משכחת עון, וא' טוב תורה עם ד"א¹⁸⁴ דוקא, רק שיהי' מלאכתו עראי ותורתו קבע¹⁸⁵ כו' כידוע, והוא שיעסוק בד"א בעמל מלאכה בבירור הטוב מן הרע כמו שעוסק בעמל תורה כנ"ל דהכל א' והא בהא תליא. ואמנם בעמל תורה בלא מלאכה אין בירור זה נמשך למעשה בפו"מ בטו"ר שביגיע כפיו לכך סופה בטילה (דזהו במשפיע בלא מקבל כי אדם שם מ"ה¹⁸⁶ שמברר לב"ן¹⁸⁷ דנוגה שנק' עובד אדמתו ובתורה אין זה רק בבירור בדיבור כשר ופסול טו"ט כו' ולא לענין מעשה שהוא המלאכה במו"מ שיהי' נושא ונותן באמונה ובטחון כו' כנ"ל) (רק¹⁸⁸ מי שתו"א מלאכתו נעשי' ע"י אחרים כרשב"י¹⁸⁹ וכה"ג כידוע). וזהו וימררו את חייהם [חייהם] דכנ"י למעלה בעמל תורה בזמן הגלות שחוגרת שק בעבודה קשה בקושיא וקו"ח ובלבינים ליבון הלכתא כו' שזהו הבא מתערובות קשה דפסולת ורע הרבה כנ"ל (וכמו שא' בדור ההפלגה לאחר בחי' התיקון כנ"ל ותהי להם הלבינה לאבן והחומר¹⁹⁰ כו' דהיינו כמו באותיות הדיבור דתושבע"פ שמפלפלי' כמו בשיחה בכל לשון כל' בנ"א ויש בזה ד, גצירופי' רעי' וטובי' שקר ואמת יחד בבלבול גדול אך לאחר הבירור לכוין לאמיתת ההלכה שנק' ליבון הלכתא הרי הלבינה הי' לאבן באותיות דתושב"כ ממש שהן בעצמם והווייתם אבני קדש העליון כנ"ל¹⁹¹ וד"ל) והוא¹⁹² ע"י שנשרפו בכבשן שהן אוי"ר אמיתי' כו' והחמר הבל הדיבור הי' לחומר [ו]צורה וכך בנין דמל' בקדושה בתושבע"פ בת"ח שנק' בוניך שעוסקי' בבנינו ש"ע¹⁹³ כו' (וכענין לבנת הספיר¹⁹⁴ וכאבן ישפה¹⁹⁵ כמ"ש במ"א וד"ל).

[ז] והנה להבין בתוס' ביאור ענין בחומר ובלבינים שזהו ליבון הלכתא שזהו כל ענין הגלות דתורה ושכינה (ושעי"ז יהי' הגילוי דאור הגדול לע"ל וכמ"ש העם ההולכי' בחשך¹⁹⁶ ראו אור גדול כו'). יש להקדים ענין מה שאו' משובח ומפואר עדי עד¹⁹⁷ שמו הגדול כו', דהנה ידוע בשרש ענין ירידות הנשמות בגופות שזהו ירידה גדולה כמו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא¹⁹⁸ דשרש נש"י עלו במחה"ק¹⁹⁹ כו', אך ירידה לצורך עלי'²⁰⁰ היא שעי"ז יתעלו למעלה יותר, וכמו תכלית העילוי דעוה"ב שנק' עדן עילאה דעין לא ראתה²⁰¹ כו' והוא מ"ש ויהי נועם ה' עלינו כו' וכן לחזות בנועם ה'²⁰² שאז יהי' תכלית ענין גילוי עצמו' אוא"ס כמו שהוא למטה כמו למעלה ממש עד שכל א' מראה²⁰³ כו' וא' הנה אלקינו זה לנוכח כו', הנה זה השכר והעלי' הגדולה לא יהי' רק ע"י הירידה דעכשיו דנשמות בגופי' בעוה"ז ע"י תו"מ ותשובה כו' וגם בעוה"ב יהי' עלי' אחר עלי' עד אין שיעור למעלה, וראי' ממה שא' דת"ח אין להם מנוחה אפי' בעוה"ב שנא' ילכו²⁰⁴ מחיל אל חיל כו' ממדרגה למדרגה עליונה יותר וכן עד אין קץ כו', וכמו שאנו או' וקדושים בכ"י יהללוך סלה שהן נשמות הצדיקי' הגדולי' שנק' קדושים ממש כנשמות האבות ומשה ואהרן²⁰⁵ ושאר הנביאי' כמו לקדושים אשר בארץ²⁰⁶ בארץ החיים דגעה"ע כו' שהן עולי' תמיד בעילוי אחר עילוי ברום המעלות וזהו יהללוך סלה בלי הפסק²⁰⁷ כלל (וק"ו הוא [אם] בחייהם בגופי' היו הולכי' מדי יום ויום מדרגא לדרגא כמ"ש לאברהם התהלך לפני²⁰⁸ כו' וכמ"ש בזהר²⁰⁹, כ"ש במיתתן שנשמתם עולה בתכלית המעלה באא"ס ד, דעד אין שיעור כו'). וכך גם בעדן בעוה"ב ילכו נשמות הצדיקי' ות"ח מחיל כו' בלי מנוחה כלל, והטעם [oldpage_ו] הוא לפי שאין שיעור כלל לעליות המדרגות בהשגות רוממו' אלקות באא"ס עצמו כמו בחכ' דא"ס שלתבונתו אין מספר²¹⁰ כלל ונק' חכים ולא בחכ' ידיעא²¹¹ כלל ודאי שאין שיעור לע[ליו'] המדרגות בעילוי ההשגה לרוממות דא"ס בחכ' מאחר שהוא בבחי' א"ס עד דלמת"ב כלל²¹² ולכך יהללוך בהלל ושבח סלה בלי שיעור, וזהו לפי שכל שעולי' יותר בהפלא' [ה]השגה יותר נפלא ומרומם ונק' נורא תהלות וכן א' לך דומי' תהלה²¹³ כו' ולכך הלל זה אין לו הפסק כלל משום דאא"ס למעלה מעלה²¹⁴ עד אין קץ כו', וכמו"כ במדות דא"ס כמו הגדולה שלגדולתו העצמי' אין חקר כלל וכן מדת הגבורה והת"ת כו' וכמ"ש לך ה' הגדולה²¹⁵ והגבו' כו' שהן בחי' מדות דא"ס עצמו שכל א' בפ"ע הוא בבחי' א"ס ממש (ולזאת יכול להיות שכל נשמה כפי מדריגתה בשרשה באצי' באו"כ המוגבל כמו נשמת אברהם באו"כ דחסד דאצי' עולה היא במדרגתה זאת בעליות לאין שיעור בבחי' חסד דא"ס עצמו שאין לה שיעור כלל כנ"ל וכן נשמת יצחק בפחד ודין דאו"כ דגבו' דאצי' עולה בבחי' גבו' דא"ס וכמו מי ימלל גבורות ה'²¹⁷ כו' שהוא בבחי' א"ס וכן יעקב בבחי' ת"ת²¹⁶ דאצי' עולה בת"ת דא"ס לאין שיעור כו' והוא מ"ש ליעקב ופרצת ימה וצפונה²¹⁸ כו', וז"ש אשר נשבעת לאבותינו²²⁰ מימי קדם כו'²¹⁹ ) ושרש נשמת משה בחכ'²²¹ דאצי' עולה בחכ' דא"ס וכן שמואל הנביא בנצח²²² כו', וכה"ג בכל נשמת צדיק בפרט ילכו בעליות לאין שיעור למעלה אפי' בעוה"ב מטעם זה דבבחי' א"ס כל פרט הוא בחי' א"ס, ולכך גם עדן דעוה"ב אין לו שיעור בעליות כי גם בחי' התענוג דעצמו' א"ס ב"ה אין לו שיעור למעלה בעילוי אחר עילוי כמו שהחכ' ומדות שלו הן בבחי' א"ס ממש כנ"ל וד"ל²²³ ).

[ח] והנה מעין ודוגמא דעוה"ב יש גם עתה בעליות הנשמות בגעה"ת וגעה"ע, דבודאי גם בג"ע שהוא בריאה מאין ליש כמ"ש ויטע ה' כו' גן בעדן מקדם (וא"ת זהו גן זהו עדן²²⁴ כו'), דעדן זה הוא העדן דעוה"ב שמתעדנין בו הנשמות ה, אכמ"ש ונחל עדניך תשקם²²⁵ שאפס קצהו מאיר ונמשך בג"ע כמ"ש ונהר יוצא מעדן²²⁶ להשקות הגן (דעתה זהו גן סדרי' דאוריי'²²⁸ (כמשי"ת), וא"כ יש בג"ע דעכשיו מעין העוה"ב ממש. וזהו שגם דעכשיו אין ההארה גם בגעה"ע רק ממל' דאצי' (מבחי'²²⁷ העונג העליון שבכתר מל' שנק' זיו השכינה כו'), מ"מ יש בזה ריבוי עליות לנשמות עד אין שיעור למעלה וכענין שא' דמיכאל כה"ר²²⁹ דאצי' מקריב נשמות²³⁰ ע"ג המזבח שזהו נשמות דבריא' שעולי' באצי' (כערך בהמ' ע"ג המזבח, שלגבי האצי' גם בחי' פני אדם דבריא' נחשב שם רק בחי' פני שור²³¹ כו' כמ"ש במ"א) ובאצי' עולי' בעליות רבות עד אין קץ כו'. וכמו"כ גם בגעה"ת יש ריבוי עליות המדרגו' עד געה"ע, דודאי אין ערך כלל לנשמות ומלאכים דיצי' ועשי' לגבי מלאכי' ונשמות דבריא' (כמו שאין ערך למדות ומעשה לגבי אור השכל וההשגה שבמוחין כידוע). וכל זה הוא לפי שיש ריבוי חילוקי מדריגות בבחי' העונג שמורכב בג' מדרגות דבי"ע בכלל שהן נר"נ²³² והוא שכל ומדות ומדו"מ, שעונג שבעשי' למטה מעונג שבדיבור ועונג שבדיבור למטה מעונג שבמח' הרוחניות, כמו שגם השכל דעשי' למטה משכל דדיבור ושכל שבדיבור למטה משכל דמח' (וסוף²³³ אותיות השכל שבמח' נמשך לשכל שבדבור, ונמצא עליי' פנימי' השכל שבדיבור במח' באותיות שבשכל דמח', וכן העלי' משכל דעשי' לדיבור מאחר דאותיות שכל של הדיבור מנהיג למעשה, וידוע דיש בכל א' מדו"מ שנק' בי"ע²³⁴, שזהו מו"ד שבמעשה עולה למעשה שבדבור (כעקימת שפתיו לעשות מעשה²³⁵ ), ודו"מ שבדיבור עולה לעשי' דמח' (כמו שמצייר אותיות או בנין במח' וכה"ג). וכך הוא בעליות הנשמות בגעה"ת ממדרגה דשכל והשג' שבמעשה לבד [ב]נשמו' דעשי' וגם העונג ורצון שבזה (כשמחה ש"מ מצד המעשה לבד כמו במצותיו חפץ מאד²³⁶ כו') עולה למעלה במדרגה דשכל והשגה שבדיבור כד"ת שלומדי' ת"ח בגעה"ת (כמו שא' אם בהרת קדמה²³⁷ כו' כמ"ש במ"א דכל הלכות הנגלות בתלמוד ומשנה לומדי' בגעה"ת בבחי' הרוחניות שלהם כו'²³⁸ (ולכך מכריזי' בג"ע אשרי מי שבא לכאן²³⁹ ותלמודו שלמד בעוה"ז בידו כו'), (וכן העושי' מצוה בלא כוונה ורעותא דלבא שמקומם בגעה"ת²⁴⁰ דעשי' עולים בשבת ה, בויו"ט בג"ע דיצי' שהוא החכ' שבדיבור דתורה אור והעונג שבה כו' (כמו שאמר אכתי לוי מאבראי²⁴¹ כו'). וכן נשמות דיצי' עולים לגעה"ע דבריאה כעליי' השכל ועונג שבדבור לעיון המח' כנ"ל דגם פנימי' השכל ועונג שבדיבור נעשה רק בחיצוני' דמח', שהשגה ושכל אלקו' כמו בטעמי' וסודות התורה שלומדי' בגעה"ע במל' דבריאה נבדל בערך לגמרי מעונג וחכ' דמל' דיצי' בגעה"ת שהוא בחי' דיבור, ויש ג' מדרגות דמדו"מ גם במח' דבריאה ע"כ יש עליות רבות גם בגעה"ע עד בחי' כתר דחכמה דמל' דאצי' שמלובש בבריאה שזהו ענין עליות הנשמות דבריא' אף בעונג שבחכ' שלהם במל' דאצי' ע"י כה"ר כו' לאשתאבא בגופא דמלכא²⁴², שהוא עלי' עוד ממל' דאצי' למדות דאצי' כו' וממדות לחו"ב דאצי' ומחו"ב לכתר דאצי' שהוא העונג ורצה"ע, ויש בזה ג"כ עליות המדרגות למעלה יותר (דכתר²⁴³ דאצי' זהו מקיפי' דנר"נ דאצי' ומבחי' מל' דא"ק נעשה כתר דע"י²⁴⁴ דאצי' עד ממל' דא"ס בכתר דא"ק²⁴⁵ בכלל כידוע בע"ח וזהו שנק' שמו הגדול (כמשי"ת), דודאי כמו שיש ג' מדרגות דמדו"מ בבי"ע כמו בגעה"ע וגעה"ת כנ"ל כך יש בחי' נר"נ שהן שכל ומדות ומל' שכולל מדו"מ יחד (שנק' ג' לבושי'²⁴⁶ כידוע).

וכמו שמבואר למעלה בהפרש שבין שכל ועונג שבמעשה לדיבור ומדיבור למח' כך יש הפרש בין המדות שבמעשה וגם בדו"מ כאוי"ר שבמעשה לבד או גם במו"ד הרוחניות יותר כדיבור דתפלה ותורה לגבי אוי"ר שבמדות שבלב עצמו, כידוע דהמח' מקבל מהרהור הלב וכל הכוונה שבמוח נמשך מכוונה שבלב ומדות שבלב גם הם כלולים משכל שבמדות ומח' שבמדות (שגבוה ממחשבה שבאותיות כו'), וממילא גם [ה]עונג ורצון וחכמה המורכב באוי"ר שבלב גם שנקרא רעותא דלבא²⁴⁷ למטה מן העונג וחכמה שבמדות שבשכל שבמוח עצמו שמשם נמשך בצמצום במדות שבלב ע"י מיצר הגרון כידוע שנק' דו"ר שכליי' ממש והעונג אלקי שבזה עונג עצמי ורוחני הרבה יותר, וכמו"כ ממדות שבהשגה דמוח בינה לגבי בחי' המדות דחכ' ומחכ' לרצון ועונג העצמי שזהו בשכל שברצון נק' טעם כמוס שבמדות שבו נק' טורי נהורא²⁴⁸ כו', וכן ה, גממדות לשכל בין בלב בין במוח בין ברצון ועונג העצמו' יש מדריגה נבדלת בין זה לזה עד שצריך להיות ע"י צמצום ודילוג המדריגה, וכן משכל לרצון כו', [oldpage_ז] וכן מעונג שבשכל לעונג שברצון שלמעלה מן השכל, וכן מעונג עצמו למקור העונג בבחי' רעדכ"ר²⁴⁹ ממקור כל התענוגים דרצון ועונג המורגש כו' והוא שנק' עונג הנעלם בעצמות שזהו העדן סתימאה²⁵⁰ וכמ"ש כי עמך מקור חיים²⁵¹ כו' וד"ל (ועד"ז²⁵² יובן שמטעם זה יש עליות רבות מאד בנשמות במדרג' העונג העליון מתחתון [ל]עליון כמו מגעה"ת עד געה"ע למעלה כמו במדות וחו"ב ורצון דאצי' ולמעלה מעלה בבחי' רצון הקדום עד עצמו' העונג שבחכמה ורצון ומדות דא"ס עצמו, כי הרי ע"ד כל חלקי מדרגות הנ"ל בבי"ע ובאצי' בנר"נ ומדו"מ וברצון ועונג הגלוי ונעלם כו' שעולה מתחתון לעליון במדרג' בערך נבדל כו', כך יובן ג"כ בכלל בע"ס הגנוזו' בהעלם העצמו' דא"ס ממש כמו מל' דא"ס שנק' שמו הגדול²⁵³ ושמי' רבא כידוע שמדה זו בבחי' א"ס ממש, ויש בזה ג' מדרגו' דאותיות מדו"מ ובכל א' מוחי' ומדות ומעשה זו למעלה מזו, וכן במדות דא"ס שנבדל בערך מבחי' מל' כמ"ש לך ה' הגדולה כו' ואח"כ לך ה' הממלכה כו' דמל' דא"ס זהו ענין ההתנשאו' שמצד עצמו שמתנשא בערך נבדל מכל בחי' מל' שבא בהשתלשלו' דקו"ח כו', ויש במדה י"ס עונג ורצון וחכ' ומדות ומח' ודיבור כו', וכן בכל מדה מו' מדות חג"ת כו' וממדות לחו"ב שנק' חכים ולא בחכ' כו' עד בחי' הרצון ועונג הפשוט דא"ס ולמעלה מן העונג כו', שע"כ א' אין זולתך מלכנו²⁵³ גם לחיי העוה"ב כמ"ש כי עמך מקור כל התענוגי' כו' דגם עדן הנעלם זהו בחי' צמצום מעצמו' א"ס ממש שאין לו שיעור בעליו' המדרגו' בשעשועי' העצמי'²⁵⁴ כו' כידוע. ובכל זה יובן יותר ענין מה שאו' משובח ומפואר עדי עד לשון נצחי'²⁵⁵ דא"ס לפי שאין קץ לעליות המדרגו' בחילוקי ההשתלשלו' דאבי"ע מתחתון לעליון, ועכ"ז רק עד ולא עד בכלל²⁵⁶ שהוא שמו הגדול במל' דא"ס ולא למעלה שנק' נורא תהלות כו' וד"ל (אך²⁵⁷ האבות ומשה וכה"ג יהללוך סלה בחכ' ומדות דא"ס עד אין קץ והוא לפי שהאבות הן המרכבה²⁵⁸ לימי קדם כו' ובמשיח יתגלה ממל' דא"ס כמו שהוא בבחי' הכתר שהוא עונג הפשוט שנק' כתר מל' וזהו ישכיל עבדי²⁵⁹ כו' וגבה מאד (ועכ"ז אפס בלתך²⁶⁰ גואלינו לימות המשיח ואין דומה לך כו' לתחה"מ ה, דשיקומו האבות ומשה כו' שהן ז' רועים²⁶¹ ששרשם בחכמה ומדות דא"ס עצמו כי אור א"ס עצמו לאו מכל אינון מדות כלל כמ"ש אנת הוא חד²⁶² ולא בחושבן י"ס כלל אפי' בהעלם וד"ל).

[ט] והנה מובן ממילא שלפי הנ"ל בענין העליות ממדרגה למדרגה העליונה ממנה כמו מגעה"ת לגעה"ע וכן מעוה"ז לגעה"ת צריך להיות תחלה בחי' ירידה שהוא הבירור והתיקון כדי להיות ראוי לעלי' זאת למקום הגבוה בערך נבדל ממדרג' הראשונה, כמו שבעליות הנשמות מגעה"ת לגעה"ע יש נהר דינור²⁶³ מפסיק ביניהן שבו טובלים הנשמות שמתבטלי' שם ממציאותם הראשון לגמרי עד שאינם נתפסי' בבחי' יש ודבר מה ממהות ועצם הראשון, וזהו ע"י בירור וצירוף דוקא שמבררם ומלבנם בליבון יותר והוא הצער דטבילה זו בנה"ד של אש רוחני ודק כאש המצרף לכסף שמצרף ומברר הסיגי' הדקים ביותר עד שנהפך למהות אחר נקי וברור ביותר, לפי שכל העונג האלקי וההשגו' שהי' להם בגעה"ת כגשמיות וגסות יחשב לגבי עונג העליון שבשכל וחכ' דגעה"ע (דאימא מקננא בכורסייא²⁶⁴ כו' שהוא בינה שבמל'), להיות שאין ערך כלל בין עונג ושכל שבמדות ומעשה לעונג ושכל שבמוחי' ומח' וכנ"ל (דמסוף מדרג' דמח' נמשך לדבור וכן משכל למדות שבלב כו'), וכמו שאין ערך כלל לעונג ושכל דעשי' בפו"מ לעונג ושכל שבדיבור כנ"ל. וכמו"כ בעליות הנשמות מעוה"ז לגעה"ת שכ"ש הוא שאין ערך כלל לתענוג ושכל ומדות גשמיי' שמורכבי' מד"י גשמיי' שהנשמה היתה מלובשת בהן כל ימי חיי' אפי' במח' ומדות טובי' כמו באוי"ר ושכל והשגה ועונג אלקי בתורה ותפלה כו' כאשר יבאו לעלות לגעה"ת שהעונג וחכ' ומדות דשם נבדל בערך לגמרי בבחי' קדושה האלקי' שמובדל ומופשט מכל רע ופסולת לגמרי בלי שום תערובות כלל, וגם בחי' העונג והשכל דקדושה האלקי' הרי הוא בבחי' אלקו' ממש שאין לעונג ושכל האלקי המצומצם בנשמה בהיותה בלבוש שק דנה"ט ערך לזה העונג והחכ' כלל וכגשמיות התענוג יחשב כעונג שבמאכל הגשמי וכה"ג כו', ואפי' עונג שבשכל האנושי וגם מה שבשכל האלקי דנשמה בעוה"ז במס"נ בק"ש וכה"ג כגשמיות ממש יחשב שם (וכידוע שגם קרקע הג"ע למעלה מרוחני' דד"י²⁶⁵ ארמ"ע²⁶⁶ דעוה"ז כו'), וע"כ יש להט החרב המתהפכת²⁶⁷ כו' בגעה"ת ו, אלהבדיל בין או[י]ר העוה"ז לאוירא דג"ע כו'. ולזה צריך בירור ותיקון לנשמות בצירוף קשה ביסורי הגיהנם קודם עלותם לגעה"ת והוא ענין המירוק והבירור לצרף ולבער כל סיג ופסולת רע גמור מן העוונו' וגם מן הרהורי' רעים וחטאי' שלא לה' כו' שנק' לבושים צואי' שמתבררי' ונשרפי' וכלים באש הגיהנם שהוא אש [ה]רוחני שמבער ומכלה כל חום תאוה קשה במעשה ובמו"ד ומדות כידוע, וכמצרף הכור הברזל הגשמי שהאש שורף כל סיג קשה ופסולת גס ביותר והוא שנק' כור הברזל להפריד ולהסיר כל לכלוך ומיאוס דרע מן הטוב שא"א שתוכל לעלות לגעה"ת לקבל זיו [ו]עונג האלקי בלבושי' צואי' כאלה (כמ"ש ביהושע כה"ג הסירו מעליו בגדי[ם] הצואי' והלבש אותו²⁶⁸ כו') כי לא יגורך רע²⁶⁹ כתיב. ואחר הבירור מן הרע ממש שנדבק בנפש החוטאת צריך שתטבול בנה"ד גשמי שלפני געה"ת (כי יש ב' מיני נה"ד²⁷⁰ א' לפני געה"ת והב' לפני געה"ע כו'), וענין מירוק ובירור זה בנה"ד היינו לברר²⁷¹ וללבן כל פסולת דק ביותר כתאוות היתר וכל המ"ז ודב"ט (שז"ש בזהר שישכחו על חיזו דהאי עלמא²⁷² כו') שכל רוחני בלתי יאבד, ולזאת כל התענוגי' גשמיי' שהנפש נתמלא מהן אפי' בהיתר ואפי' במו"ד לבד הולכי' ומלבישי' ונדבקים בנפש, לזאת צריך בחי' ירידה שני' בנה"ד שיבוער מהן כל סיג ופסולת הדק ביותר והעיקר מה שיבאו לכלל בחי' ביטול במציאות מן הגסות [ו]יש שהוא בחי' נפרד מאלקות להיות בבחי' אין ומ"ה האלקי' כו' (כמו רקבון הגרעין שיופסד צורתו הראשונה לגמרי ונעשה ביטול מיש לאין ממש כידוע), ועי"ז נעשה הנשמה בחי' כלי לקבל אור [oldpage_ח] העונג הנפלא האלקי' [ו]השגו' אלקו' בגעה"ת להיות נהנין מזיו השכינה שבגעה"ת עכ"פ שהוא בחי' מל' דיצי' או עשי'. ועד"ז יובן בדרך פרט בכל העליות דנשמו' מתחתון לעליון שא"א להיות כ"א ע"י בירור וצירוף ותיקון וביטול המציאות הראשון לגמרי מכל וכל אז תעלה למקום ומדרגה העליונה כו' וד"ל.

[י] והנה בזה יובן מה שא' במדרש שא"א ע"ה ביקש²⁷³ שישראל יקבלו עול טרדת יסורי שעבוד פרנסה בלחץ ודחק במקום יסורי גיהנם כו', כי הגיהנם אינו אלא לברר וללבן ולבער הרע הגמור שנדבק בנפש החוטאת ואפי' בהרהורי עבירה כו' ככור המצרף כנ"ל. ואמנם עונש הגיהנם גדול וקשה ביותר שלא כל אדם יכול [להיות] שיתוקן ויצורף כל הרע שנדבק בו כל ימיו בגיהנם, וא"א ראה גודל עוונות בנ"י בדורות האחרונים שיגדל למעלה ביותר שלא יועיל להם הצירוף ו, בבגיהנם, ע"כ ביקש שיטרדו בגלות בלחץ ודחק הפרנסה שיחשב במקום יסורי גיהנם. ולכאורה אין ערך ליסורי' דלחץ ועוני בפרנסה לגבי היסורי' הקשי' דגיהנם באש אוכלת הנפש ומכלה כו'. אך הנה א' בזהר ור"מ ע"פ הוציאוה ותשרף²⁷⁴ הוציאוה בגלותא ותשרף בשלהובי טיהרא. פי' כחום הצהרים שהוא חום קשה ומכלה ושורף חום אחר הוא שנק' שלהובי טיהרא כו', כך טרדות הפרנסה בגלות שבנפשו יביא לחמו בזיעת אפו שבא בסיבת פיזור הנפש ברצון וחשק שבוער²⁷⁵ כאש בחום קשה כדי למצוא טרף לנפשו, ואמנם אש זה בא במרירות וצער מגודל הלחץ ודחק שאינו מוצא ריוח והצלה להחיות נפשו נק' אשא אוכמא²⁷⁶ ששורף ומכלה כל חום התאו' הקשות ורעות שעשה בח"נ כו', וזהו שתישרף בשלהובי טיהרא שיש בזה ב' עניני', א' ענין עונש שתשרף ותכלה בשלהובי דגבו' קשות דחום הצהרים שהוא אש המרירות בלחץ ודחק העוני [שנק' כור העוני] שמצרף יותר מכור הברזל באש הגיהנם, וענין כליון זה היינו מה שהנשמה תכלה כחות שלה בשכל ואוי"ר והי' כלא הי' (כרקבון הגרעין בביטול המציאו' כו'). והב' ענין תיקון ובירור וליבון, שאחר השריפ' דנשמה בגבו' קשות דק"נ בשלהובי טיהרא תצא נקי' וברה מכל סיג ותוכל לעלות במדרגה עליונה יותר, והוא להתענג על ה' בתפלה בעונג נפלא ובהשגה עמוקה בעומק הלב אפי' בלב בשר כו' כמו שהנשמו' עולי' להתענג בעונג האלקי בגעה"ת כנ"ל. וזהו חסד גדול במה שתפטר הנשמה מגיהנם ביסורי' דעוני ולחץ הפרנסה אע"פ שנק' יסורי מיתה דעני חשוב כמת²⁷⁷ מ"מ אין זה רע וקשה כעונש הגיהנם (ולפי שבעוה"ז מאיר מבחי' החסד²⁷⁸ דמקיף דסובב כ"ע²⁷⁹ כו' ע"כ גם יסורי' קלים כעוני הפרנסה יחשב כיסורי' הגדולי' שבגיהנם ששם מאיר מבחי' מדה"ד²⁸⁰ דגבו' עליונה כו' כמ"ש במ"א, וכמו ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי בגופא דמלכא²⁸¹, כמו קרקפתא דלא מנח תפילין²⁸² שנק' פ"י בגופן או מחללי שבת וכה"ג בגזל ועריות וש"ד אשם לא תכבה כו', אבל בעוה"ז יפטרו בעונש יסורים דעוני ולחץ קשה ובתשו' בלב נשבר במרירות אמיתי' ובוידוי וחרטה כידוע, וכה"ג אף בפסולת דק יותר כהרהורי' רעים ותאוות חומריות יבא בתשו' עילאה במרירות מן הריחוק מאלקות בבכי' ולב נשבר, וגם ביסורים וביטושי' בעוני וכה"ג זהו במקום טבילה בנה"ד כו' שזהו שעושה ביטול הגסות והיש בתכלית כידוע וד"ל).

אך הטעם למה שבחר אברהם ביסורי' דלחץ ועוני בדחק הפרנסה דוקא שנק' כור העוני כו', הנה מבואר למעלה ו, גדבגלות התורה וגם השכינה בגלות וכנ"ל [ב]מ"ש וימררו את חייהם דכנ"י בעב"ק כו' שבזה מתברר מתערובו' הפסולת ורע דק"נ [כ]זורע וחורש כו' שעי"ז יהי' הצמיחה בריבוי יותר כל שיהי' ביטול הגסות ויש יותר בעני [ב]שפלות רוח עד שחשוב כמת ממש (והרוצה לחיות ימית עצמו²⁸³ ), וע"כ מצד הדחק בעניות ובלחץ הפרנסה שנק' כור העוני יבאו למעלה ומדרגה הגבוה ביותר שהוא ימהמ"ש והעוה"ב כמו שזכו לקבלת התורה פב"פ ע"י הבירור בגלות מצרים שנק' כור הברזל²⁸⁴ כו'. והענין הוא כידוע [ב]מארז"ל דג' דברים באים ע"י יסורים²⁸⁵ תורה וא"י ועוה"ב, וג' אלה זה למעלה מזה, ולפ"ע העילוי במדרגה מזה לזה כן ערך היסורים במדרגה גבוה יותר דלפום צערא אגרא כו', א"כ לפ"ע השכר כך ערך הצער, וכמו שמבואר למעלה בעליות הנשמות מעוה"ז החומרי לגעה"ת שצריך לבא בגיהנם להסיר הרע הגמור כו' (וכתשו"ת בסיגופי' ותעני' וביטושי' גשמיי' למרק העון), כך הי' בגלות מצרים בחו"ל כו' בכור הברזל לצרף הרע גמור דנש"ט דמצרים שיהיו ראויי' לקבלת התורה הנגלית בקולות וברקי' כו', ואח"כ שיוכלו לבא לא"י ארץ טובה ורחבה²⁸⁶ בקיום המצות ביח"ע שנעשי' בא"י דוקא שלמעלה מזה (שהוא ריבוי האורות בהרחבת הכלים דבחי' התיקון דשם מ"ה שמברר לב"ן שהוא א"י²⁸⁷ כידוע), היו צריכים לבירור שני בצירוף ומיתוק הגבו' קשות הדק יותר, והוא מה שהלכו במדבר מ' שנה כו' בעינוי רעב וצמא כמ"ש ויענך וירעיבך כו' לנסותך²⁸⁸ כו', והן לבער לגקה"ט שבמדבר העמים במ"ב²⁸⁹ מסעות²⁹⁰ שלהם לדורות הבאים כידוע, ואח"כ זכו ליכנס לא"י כו'. ואחר עליה זו יהי' עוד עלי' עליונה יותר והוא ימות המשיח ועוה"ב והרי לפ"ע העלי' כן ערך הירידה והצער כנ"ל ע"כ הי' גלות בבל, וגלות האחרון הזה שנתארך ביותר והוא רק בלחץ ודחק דכור העוני לצרף וללבן כל הנשמות הישינות כו' שזהו כמו שפוטרי' בזה מגיהנם כדי שיוכלו לבא לגעה"ת שהוא ימות המשיח שהוא [ממש] במדרגה עליונה האלקי' בעונג ושכל ומדות כו' בערך נבדל מן העוה"ז בתכלית לפי שיבורר אז עה"ד טו"ר לגמרי כמו געה"ת כו'. ומימות המשיח לעוה"ב עלי' יותר כמו שעולי' מגעה"ת לגעה"ע ע"י טבילה בנה"ד הב', שהוא צער רוחני ודק יותר וקשה יותר לפ"ע השכר (וזהו כיסורי הצדיקים בעוה"ז שנק' יסורים של אהבה²⁹¹ ולא למרק עון כלל), וכענין מיכאל מקריב נשמות ו, דדבריאה באצי' שזהו צירוף ובירור עליון ביותר (כקטרת²⁹² במזבח הפנימי מן הבשמי' כו') כדי שישתאבו בגופא דמלכא במדות דז"א דאצי'. וכן עד"ז למעלה יותר מאצי' למאציל עצמו כעליות הנשמות דאבות ומשה מחכ' ומדות [דאצי' לחכ'²⁹² ומדות] דא"ס עצמו כנ"ל שזהו ענין יהללוך סלה כנ"ל (כענין תחה"מ שיקומו האבות ומשה כו' ויאכלו מסעודת לויתן ושור הבר²⁹³ כו' שזהו מדרג' הב' דעוה"ב כו'). ונמצא מובן מכ"ז דלפ"ע העלי' צ"ל הירידה והשפלות בתחלה להיות בביטול המציאות הראשון לגמרי מכל וכל, אז יוכלו לעלות ולקבל ממדרג' העליונה הנבדל ונפלא ממנו (כר"ז שהתענה²⁹⁴ לשכוח ת"ב לגמרי כדי שיוכל [oldpage_ט] לקבל ת"י כו') וכענין העמוד שבגעה"ת שבו נבלעי' ונכללי' הנשמות בביטול כל מציאו' שלהם הראשון בעלותם לגעה"ע כמ"ש בס' הבהיר²⁹⁵, וכמו"כ מגעה"ע לאצי' ולמעלה כו' (כמ"ש במ"א) וד"ל. וא"כ יובן מזה עכ"פ בדרך כלל טעם ענין ירידת הנשמות בגופי' גשמיי' בעוה"ז שזהו כמו מאיגרא רמא כו' כנ"ל, שירידה גדולה זו היא לצורך העלי' דוקא (כמו שגם מה שהשכינה והתורה ג"כ בגלות הוא לצורך עלי' דוקא כמ"ש אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה²⁹⁶ לעוה"ב וימות המשיח כו'), והוא מה שע"י הבירור דנשמה האלקי' בחומר הגוף בכל ימי חיי' שתתברר מתערובות טו"ר בתכלית כמו במצרף לכסף כנ"ל ובכור הברזל וכור העוני כו' כנ"ל עי"ז תבא ותגיע לקבל אור העונג העליון דעוה"ב בערך הפלאה במעלה יתירה שהוא העדן עילאה לחזות בנועם ה' כו', שכדאי הי' בשביל שכר גדול כזה כל יסורי' קשי' דעבודה קשה [ב]חו"ל כו' בעוה"ז וכל הצרות ויסורי' בלחץ ודחק כו', וכמו שכדאי כל יסורי גיהנם כדי שיקבל עונג העליון בג"ע ועוה"ב וכמ"ש באחר מוטב [ד]לידייני'²⁹⁷ [בגיהנם] וליתי לעוה"ב כו' כידוע וד"ל.

[יא] אך הנה לפי כל הנ"ל אין עיקר סיבת השכר הנפלא בג"ע ועוה"ב בעונג העצמו' דא"ס שנק' עדן כו' רק ע"י עוצם הירידה דנה"א בגוף בגלות קשה כמו [ב]שעבוד עול פרנסה וכה"ג, ובאמת הרי מצינו בכתובי' ובכל המקומות בדרז"ל דעיקר קבלת השכר בג"ע ועוה"ב אינו רק בקיום המצות בעוה"ז דוקא כמו שא' היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם²⁹⁸ ואלו דברים שאדם אוכל²⁹⁹ כו' וכמ"ש כ"י יש להם חלק לעוה"ב ז, אשנא' ועמך כולם צדיקים³⁰⁰ שזהו בתו"מ דוקא ע"כ לעולם ירשו ארץ שהוא ארץ החיים³⁰¹ דעוה"ב שיהי' נצחי' והוא ארץ עילאה שנק' עדן כנ"ל ואפי' פ"י מלאים מצות³⁰² כו', ולא בעבור היסורי' [ב]לחץ ודחק [לבד] שאין זה רק כמו הכנה לבא לעוה"ב כו', אבל קבלת השכר אינו רק לעובד אלקי' בתו"מ לשמן כו', ומי שאין בידו תו"מ אע"פ שסבל יסורים הרבה אין לו חלק בעוה"ב כידוע ששכר העוה"ב אינו רק מבחי' העונג ורצה"ע שבמצות³⁰³ שיתגלה בעוה"ב כמו שהן למעלה ממש. אך הענין הוא דבאמת כן הוא דגם אחר שתטהר הנפש החוטאת ביסורי גיהנם או ביסורי מות וכור העוני בגלות [ועוני] בעוה"ז דיסורי' ממרקי'³⁰⁴ העון בפו"מ ותהי' נקי' מכל פסולת לגמרי (אפי' מפסולת הדק דתאות היתר וכה"ג), עכ"ז לא תוכל לקבל השכר בגילוי אור ה' בנועם ה' העליון הנ"ל אפי' בג"ע אם לא ע"י התו"מ שמקיימי' הנשמו' בגופי' בעוה"ז דוקא (ובעוה"ב אינו מועיל המעשה דמצות ולא התשובה כידוע [ב]מ"ש במתים חפשי³⁰⁵ כו'), ואמנם בלא נקיון הנפש ביסורי' על העוונו' או בתשובה שלימה לא תוכל לקבל השכר דג"ע ועוה"ב אפי' מי שיש בידו תו"מ הרבה (וכמו אחר שהי' בעל תורה גדול וא' מוטב [ד]לידייני' כו' כיון שעבר על כל התו"מ³⁰⁶ כו'). והענין הוא דבאמת צריך שניהם לתשו' ומע"ט בעוה"ז, ותו"מ בלא תשובה ותשובה בלא תו"מ לא יועיל לנשמה לעלות למקומה בג"ע ועוה"ב, והטעם הוא לפי שתשו' ומע"ט נק' טהרה וקדושה, וטהרה מביאה לידי קדושה³⁰⁷ ואין קדושה בלא טהרה מקודם, דהטהרה הוא לנקות ולברר לכל פסולת ולכלוך בתכלית מן הרע הדק ואח"כ טהרה זו מן העכרורי' כטובל במקוה שהטמא יטהר ואז יעלה לקבל אור הקדושה שהוא בחי' קדש האלקי בעצם הווייתו כו' (כידוע בענין שהם וישפה, דשהם הוא אבן הבהיר בעצם הווייתו³⁰⁹ וישפה הוא שנעשה בהיר בהסיר ממנו העכרורי' בתכלית שנק' טהרה כטוהר השמים מן העבי' כו' וזהו לבנת הספיר כו', וזהו צ"ע וצ"ת³⁰⁸ דתשו' ומע"ט טהרה וקדושה כו'), וזהו דיסורי גיהנם קודמין לג"ע שהוא טהרה שמביא' לקדושה דג"ע, והעיקר בטבילה בנה"ד שהיא טהרה גמורה (וכמו טהרת הנפש ביסורי' דפרנסה בכור העוני שזהו כמ[י] המבול שטהרו לארץ³⁰⁹ מטומאתה כמ"ש במ"א), וכן טבילה בנה"ד כו'³¹¹ לפני געה"ע וכה"ג עד רום המעלות ז, ב(כתחה"מ לפני עוה"ב דטל אורות טלך³¹² זהו דנטיף מגבו' דע"י בח"ס ללבן הנשמות בגופים טהורים וקדושים כו' (והוא בשביל עלי' הב' דעוה"ב³¹³ אחר השכר דמצות כמ"ש³¹⁴ במ"א³¹⁰, וזהו ענין ב' הדברים שצריך להיות יחד בתשו' בלב נשבר מח"נ ועינוי העמל דפרנסה (וכן עמל תפלה במרירות הרוחני' דנשמה כנ"ל [ב]מ"ש וימררו את חייהם כו') ובעמל תורה במיצוי הנפש בליבון הלכתא מתערובות רע ושקר כו' כנ"ל), וכל זה נק' טהרה להסיר כל עכרורי' (כאבן ישפה כנ"ל שנק' צ"ת), ואח"כ בחי' הקדושה האלקי' שבתו"מ בפ"מ כמו שאו' אשר קדשנו³¹⁵ במצותיו, קדשנו ממש בקדש העליון דפנימי' רצה"ע ועונג העצמי' (שזהו מה שיתגלה בעוה"ב כנ"ל), וענין קדושה זו דמצות ותורה שעשה כל ימיו הוא שמתגלה מבחי' העלם דרצה"ע שלמעלה ונעשה לו שכר קבלת עונג זה עצמו, דשכר מצוה מצוה³¹⁶ עצמה, דהיינו בג"ע וכן בעוה"ב (וכמ"ש באדה"ר לעבדה ולשמרה³¹⁷ כידוע). אך א"א להיות קדושה בלא טהרה דתשו' ויסורים, אפי' בצדיקי' וכמו יסורים של אהבה וכה"ג, וזהו פלא לכאו' דאם יש קדושה עליונה העצמי' בעצם מעשה המצות כנ"ל למה לא יזכה לקבל השכר הזה ממצות גם בלא יסורים כו'.

אמנם הנה הענין הוא דבאמת לכאורה הנה יש להפל[י]א על ענין הנ"ל בעליות הנשמות העליונות ממדרגה למדרגה עליונה יותר עד אין שיעור למעלה כו' כמו מגעה"ת לגעה"ע ומגעה"ע לאצי', דלפי הכלל הידוע שאין ערך כלל וכלל לתחתון עם העליון וכ"ש לנשמות שהוא נברא ב[ע]"ג ומחודש כו' לגבי בלתי ב[ע]"ג וא"כ איך יכול להיות שתעלה ותבא ליכלל במדריג' עונג האלקי הבלתי בע"ג בגעה"ת וכ"ש שתעלה שם ותקבל זיו העונג האלקי ותתקיים במציאותה דוקא, דודאי ראוי שתתבטל שם לגמרי יותר מביטול הנר באבוקה כו', וכמו"כ בעלי' הב' מגעה"ת לגעה"ע שזהו ממל' דיצי' למל' דבריאה שמעלת האור האלקי דבריאה נבדל בערך לגמרי מעונג [ה]אלקי דמל' דיצי' (כערך עונג שבעשי' לדיבור ודיבור לגבי המח' כו' כנ"ל) וכ"ש מגעה"ע לאצי' ומאצי' למעלה במאציל שאין ערך לאור האצי' במאצי' כערך בריאה לאצי' כידוע. אך הנה הענין ידוע שבאמת מטעם זה א"א להיות עליות הנשמות מתחתון לעליון שהי' מתבטלת שם לגמרי (גם אחר הבירור שלה כנ"ל) כ"א ע"י בחי' ז, גלבוש דוקא, והוא מה שיש לכל נשמה ונשמה בחי' לבוש זך ונקי שנק' לבושא דכיא³¹⁸ שמלבישי' אותה, שבלבוש זה דוקא תוכל לעלות לעליון ממנה ולהתקיים שם לקבל האור העליון ולא תתבטל כלל וכלל, כי בחי' הלבוש הזה יש בו מבחי' כח המקיף העליון שבכחו להעמיד ולקיים למציאו' דנשמ' [oldpage_י] שלא תתבטל ממציאות[ה] בפני זיו השכינה הנעלה ממדרגתה הראשונה (כמו ביהושע כה"ג שא' הלבש אותו מחלצות³¹⁹ כו' וכמ"ש בזהר) (וכמו ואתה משמרה בקרבי³²⁰ שיש כח העליון דמקיף לשמור לנשמה בגוף שלא תכלה ותצא במס"נ כטבע הניצוץ שנמשך לשרשו כנר בפני האבוקה וכענין בע"כ אתה חי³²¹ כו' וכמ"ש במ"א עמ"ש ואתם בנ"י לא כליתם³²² במס"נ כו'), ומוכרח שיהי' כח הזה מבחי' ומדרגה העליונה יותר משרש הנשמה, מאחר שיש בכחה להפוך אותה מטבעה שלא תצא ותכלה בבחי' רץ לבך³²³ באה"ר בתענוגי' עד כלותה כו'. וזהו מה שיש בכח כל א' מישראל הרצון והתשוקה שיומשך בנשמתו גילוי אלקות ע"י תו"מ וצדקה ותפלה וכה"ג שהוא בחי' השוב להמשיך גילוי אורו' העליוני' בכלים מכלים שונים דוקא, כענין שמבקשי' והאר עינינו בתורתך³²⁴ ודבק לבנו במצותיך דגם שלא יעלה למעלה בהתלהבות דרץ לבך כלל אלא ישאר למטה יחפוץ בזה יותר דהיינו מה שיתגלה בנשמתו למטה מטה כמו שהוא בחומר גופו מאור האלקי הפנימי' שזהו קדושה האלקי' דמצות ותורה אור כמו שבאו למטה בגשמיות דוקא כדי שיהי' גילוי אלקו' למטה דוקא כמו בדברים גשמיי' דמעשה המצות שיהי' כלי לאור ה' או בנשמתו בגופו ולא יחפוץ לעלות וליכלל למעלה כו', וכח בחי' השוב הזה גובר על בחי' הרצוא דמס"נ שמזה מוכרח שיש לו שרש גבוה יותר והוא בבחי' המקיפי' דנר"נ שהוא למעלה מגילוי אור האלקי שבנר"נ הבא באו"פ³²⁵ ), ולבושי' הללו נעשי' ממעשה המצות בעוה"ז דוקא שנעשי' בדברים גשמיי' דק"נ וכן מתורה שלמד בעוה"ז דוקא. וזהו שא' והלך לפניך צדקך³²⁶ דמעשה המצות כבוד ה' דתורה יאספך, שתוכל לעלות בעילוי אחר עילוי מדרגא לדרגא עד רום המעלות ולא תתבטל במציאות כלל וכלל כנ"ל וד"ל.

[יב] אך הנה יש להבין מאין יש כח בלבושי' דנשמה מן מעשה המצות ומד"ת בעוה"ז שיהי' מעלה לנשמה בעליות ז, דהמדריגות כ"כ ולא תתבטל כלל מאחר שאין ערך לבע"ג לבלתי בע"ג ואיך יוכל להיות שכלי המוגבל מאין ליש כנשמו' דעשי' יקבלו עונג האלקי דזיו השכינה בגעה"ת שהוא בלתי גבול ונבדל בערך לגמרי ומה יועיל לה הלבוש, וכן בענין העליות מגעה"ת לגעה"ע שאין ערך ביניהם כלל כנ"ל. אמנם הענין הוא שיש בזה ב' טעמי', א' מצד בחי' קדושה העליונה דפנימי' הכתר ופנימי' החכ' שבתו"מ, שהמצות הן פנימי' רצונו ית' כמו שהוא בפנימי' התענוג בעצמו' ממש (שזהו העוה"ב כנ"ל) והתורה אור פנימי' אור חכמתו העצמי', וגם מה שבאי' בבחי' התלבשו' למטה בדברים גשמיי', לא נסתר עצם האור שלהם כמו שהן למעלה ממש, וכמו שאנו או' שקדשנו במצותיו ממש בטו"ת שלמעלה שמתעטף בטלית³²⁷ ומניח תפילין³²⁸ ועושה צדקה ומשפט³²⁹ כו' ונק' מצותי ותורתי³³⁰ כו', והוא מה שהתורה נק' אור בב' מדרגו' דאו"פ ואו"מ (וכן המצות), באו"פ זהו מה שבאה באותיות המוגבלות בקלף ודיו בתשב"כ בג"ן סדרי' דאוריי' ששרשם למעלה באותיות דקדש העליון כמו ואתא מרבבות קדש כו' ומאיר בכל אות ואות מאור קדושת העצמו' דא"ס ב"ה והיינו ממקור כל התענוגי' העצמי' כמ"ש ואהי' אצלו שעשועי'³³¹ כו', וזהו בחי' טנת"א שבתורה אור וע"ז א' ונהר יוצא מעדן³³² להשקות את הגן גן זה הוא ג"ן סדרי' דאוריי' שמקבלים מנהר דבינה ש"מ שיוצא מעדן דחש"מ ממקור התענוג הפשוט כו' וזהו בחי' כלי לאור א"ס ממש, שזהו מה שהנשמה תוכל להשיג ממהו"ע אור התענוג העליון דזיו השכינה בג"ע ועוה"ב ולא תתבטל במציאו' כלל, לפי שאותיות התורה שבאים בנשמה להאיר אור [יש] בכחם לקבל אור הגדול הזה, לפי שמלובש בהן אא"ס ממש כידוע דאין התלבשות אור א"ס אלא בחכ'³³³ הפנימי' דתורה בחי' מ"ה דח"ע כמו מה שמו³³⁴ כו' שהוא בבחי' אין העצמי כמו ונחנו מה³³⁵ דמשה בביטול פנימי' ועצמי' כידוע. ולכך יש ביכולת אור דתורה שבא בנשמה להאיר ממה שקרא בעוה"ז כל ימיו להעלות אותה עדי עד שמו הגדול כנ"ל (לפי³³⁶ שכל אותיות התו' הם נק' שמותיו העצמיים וכמו שא' כל הקורא בתורה קורא בשמותיו³³⁷ כו'. וכמו שנהר דעדן בא בג"ן סדרי' באו"פ בכלים, כך יש בחי' או"מ דתורה שזהו מ"ש עוטה אור כשלמה³³⁸ ממש שמקיף לראש ורגל כא' והוא מקיף דח"ע דתורה אור שבלתי מוגבל באותיות (כטעמים ונגינות כו'), וע"י ח, אהתלבשות הנשמה באו"מ דתורה תעלה למעלה יותר עד אין שיעור כמ"ש בהתהלכך תנחה אותך³³⁹ כו', וכנ"ל במ"ש כבוד ה' יאספך שהוא כבוד דחכ' דתו' בבחי' מקיף דאו"פ המוגבל באותיות התורה וד"ל (ולכך יאספך שתוכל להתקיים ולקבל אור וזיו השכינה כי זהו למעלה מאו"פ המאיר לכל נשמה כפי כלי שלה, וזהו בחי' השוב דתורה אור שחפץ בחיים דאור תו"מ ולא יכלה במס"נ לשרשו בתפלה כנ"ל וד"ל).

וכמו"כ יובן בענין המצות שיש בהן ב' מדרגות דאו"פ ואו"מ, באו"פ זהו מה שהמשכת רצה"ע מלובש בכלי דמעשה המצות ממש ומוגבל בה האור לפי אופן הכלי דוקא בד' בתי' דתפילין ול"ב חוטי' דציצית כו' וכה"ג בצדקה מוגבל בה אור פנימי' דחסד עליון כו', וזהו שנק' רמ"ח מ"ע רמ"ח אברי'³⁴⁰ כו' כאבר שמגביל לאור וחיות שבו כידוע, ומדרגה הב' זהו או"מ דמקיף זה היינו כמו שהמצות למעלה ברצה"ע וח"ע, דגם שרצה"ע וח"ע זו יש בכל מצוה בפרט באופן מיוחד, מ"מ נק' בחי' מקיף שבכתר שהן תר"ך עמודי'³⁴¹ או תרי"ג ארחין דגלגלתא³⁴² כו' וכמו כצנה רצון תעטרנו³⁴³ בעטרה ומקיף, והוא שנק' המצות בבחי' לבושי' דוקא שמלביש לראש ורגל כו' כנ"ל [ב]מ"ש והלך לפניך צדקך כו', שבחי' לבושי' אלה בהן שורה המקיפי' דמצות שעי"ז תעלה הנשמה בעילוי אחר עילוי בלי שיעור כלל לפי שמקיף דרצה"ע שבמצות אין להם שיעור כלל למעלה. וזהו הטעם שע"י המצות בלא כוונה בגעה"ת וע"י כוונה בגעה"ע שיעלו הנשמות בלבושים הללו ומתקיימי' גם במדרג' העליונה למעלה מאצי' כעליות הנשמות דאבות ומשה כו' כנ"ל לפי שקיימו המצות בעוה"ז דוקא, והטעם הוא לפי שבירידת אור הרצה"ע והתענוג וח"ע בתומ"צ שלמטה שנתב"ס³⁴⁴ דוקא לפי שמלובש בזה מבחי' החשמל העליון דחשך סתרו שנהפך החשך לאור ע"י בירור דחשמ"ל דנוגה שנעשה בו המצוה ותורה אור בעוה"ז דוקא (וכענין לעבדה ולשמרה בג"ע ברוחניות כידוע). וזהו כמו לבושי' דקדושה עליונה שנעשה מדבר גשמי שהוא כלי המעשה דמצות שקדשנו כו' ותורה הנגלית לנו באותיות כנ"ל, ועכ"ז נק' אור קדוש בעצם הוייתו כמו או"מ דתורה א' עוטה אור כשלמה וכן בלבוש דמצות נק' לבושי' דקדושה כמו בגדי קדש³⁴⁵ כו' כענין הלבש אותו מחלצות כו' שמלביש לנש"י להעלותם [oldpage_יא] עד אין שיעור כמ"ש צרורה בצרור החיים³⁴⁶ את ה' כו' (כמ"ש במ"א). ובזה יתורץ הקושיא הנ"ל איך יהי' ביכולת הנשמה לעלות כו', דודאי ע"י לבושי' דתו"מ מבירורי' דנוגה בגשמיות תתעלם³⁴⁷ ותעלה ח, בולא תתבטל לפי שיש בהן כח גדול יותר מאור המאיר לנשמה (והוא השוב שאחר הרצוא כנ"ל).

[יג] אך הנה מבואר למעלה בענין תושבע"פ מל' קרינן לה³⁴⁷ שז"[ש] וימררו את חייהם בעב"ק כו' שהתורה חוגרת שק דנוגה בזמן הגלות והוא שנק' עמל תורה בפלפול בקושיות ותירוצים כו' עד שמברר הדין והלכה מכל סיג ופסולת שנק' ליבון הלכתא כו', והוא בירור דאו"ח שמהפך חשך הגס דק"נ שנק' חשמ"ל התחתון לאור כשמברר הטוב מן הרע והאמת מן השקר כו' בפלפול אמיתי שז"ש עובד אדמתו ישבע לחם דתורה כו'. ואע"פ שנק' עב"ק בקושיא וקו"ח כו' אבל אחר הבירור שנהפך מחושך לאור האמת זהו כזריעה שנרקבה לגמרי וצומח עי"ז מחדש בריבוי לאין שיעור מאין ממש בחידוש גמור שעולה למעלה משרש הח"ע דתורה אור במקורה הראשון שנאמר בה עוטה אור כשלמה כו' כנ"ל, הגם שהוא נמשך בבחי' קדש העליון (שהוא כאבן השהם בחי' צ"ע כנ"ל) בבחי' או"י מלמעלה למטה ולא נחשך אורו אף בהתלבשו' באותיות שבכתב כנ"ל מ"מ אין בו חידוש גמור רק כמו שהוא במקורו נמשך למטה, ואע"פ שנהפך מהעלם דחושך העליון לאור ע"י ההתלבשו' באותיות ובדברים גשמי', אינו בחי' חידוש גמור למטה ואין בו שינוי כלל ונק' לבוש אור [ו]זך בעצם הווייתו (כיריעות שבמשכן וכיריעות שלמה שע"ז א' עוטה אור כו' ואף שנק' משל הקדמוני³⁴⁸ כשבא למטה בלבוש דעה"ד טו"ר כו'). אבל בחידושי ההלכות שמתבררי' בפלפול דתושבע"פ בתלמוד וכה"ג זהו חידוש גמור שנעשה מחושך גמור אור שזהו בירור דחשמ"ל דלבוש שק דנוגה מלמטה למעלה כאשר הוברר ממנו כל סיג ופסולת קשה וכל עכרורי' דקושיות המסתיר לאור האמת אז נק' לבוש טהור וזך (כאבן ישפה ) שנטהר מכל רע ונעשה טוב מבירור הפסולת שזהו שנק' לבוש[י'] דכיא, שאין טהרה אלא מכלל טומאה כנ"ל בענין טהרה וקדושה בתשו' ומע"ט כו' ששרשם עולה למעלה יותר מלבוש דאור ח"ע שנק' קדש בעצם. וכמו שא' שבתורתו של ר"מ הי' כתוב כתנות [א]ו"ר³⁴⁹ באלף, שמרמז בזה על בירור דב"ע³⁵⁰ החמודות שנפלו בתערובות רע קשה ונק' כתנות עור [כ]עורות עבודי', שאחר הזיכוך ובירור שלהם בתכלית נק' כתנות [א]ו"ר באלף כאור בהיר יותר מלבוש דחשמל העליון שא' עוטה אור כשלמה (וזהו כאהלי קדר³⁵¹ כיריעות שלמה שחשך דקדרות כשנהפך לאור יאיר יותר מאור בעצם כו') שהוא זיהרא עילאה³⁵². וזהו וירח ריח בגדיו³⁵³ דכתנות עור הנ"ל ויברכהו כו' כמ"ש במ"א ח, ג(והוא³⁵⁴ עורות³⁵⁶ תחשים³⁵⁵ מלמעלה על יריעות עזים (שכיסו³⁵⁷ בהן הכלים אחר שפר[ש]ו בגד תכלת כו' לבלי יוכל ליקרב זר כו' ותחש זה ששש בגוונין³⁵⁸ שהוא בירור המדות גם במעשה ע"י ו"ס משנה דוקא (כמשי"ת)³⁵⁹. וזהו בחי' עמל תורה שהתורה בגלות בלבוש שק ומתברר בליבון הלכתא שזהו או"ח שלמטה מאו"י דתושב"כ וכמ"ש א"ח עט"ב³⁶⁰ כו' דרשה צמר ופשתים כו' עד עוז והדר לבושה³⁶¹ ותשחק ליום אחרון בעוה"ב שיעלה למעלה מעונג העליון דשכר המצות כו' וכמ"ש בזהר גבי עדן למחכה לו למאן דדייק³⁶² מילי' דחכ' בגירסא ועיון כבד בעמל תורה הנ"ל דוקא³⁶³ ), וזהו ותחת רגליו כו' כלבנת הספיר³⁶⁴ שזהו בירור וליבון הלכות מחושך שלמטה לאור, וכמו ותהי להם הלבינה לאבן כו' (כמ"ש במ"א). וזהו ג"כ ענין התשובה שמהפך חושך לאור ממש ([ו]כקטרת מי"א ארורי' נעשה ברוך³⁶⁵ כו'), שמות עצמו נעשה חיים שנק' טוב מאד³⁶⁶ וכמ"ש ה' ממית ומחי'³⁶⁷ כו' בתחה"מ [ד]לע"ל. וזהו עמל תורה שבנפשו ממש יביא לחמו עד שממית עצמו עליה כמ"ש אדם כי ימות באהל³⁶⁸ דתו' כו' שלמעלה מאור החיים דח"ע דתוה"ק מטעם הנ"ל, וכמ"ש ביום ההוא יצאו מ"ח³⁶⁹ כו' שהוא בירור הלכות מן הפלפול הקשה כמים שמוציאי' מסלע קשה אל הי"ק³⁷⁰ דתוה"ק כו' מטעם הנ"ל וד"ל (שכ"ז אינו רק כמשל הצמיחה שאחר הזריעה כנ"ל), כמ"ש זרעו לכם לצדקה³⁷¹ שהן תו"מ מרוחניות לגשמיות באו"י במקיף ופנימי או"כ כנ"ל וקצרו בתושבע"פ בחידושי הלכות מן הבירור דפלפול כו' בריבוי גדול מאד.

וזהו שמרומז הכל [ב]מ"ש א"ח עט"ב דתושבע"פ נק' א"ח שמקבל מבעלה ח"ע דתושב"כ אך כא"ח שמרווחת בבית ובשדה יותר הרבה מעצם הון ביתו בתחלה, וז"ש בטח בה³⁷² כו' שא"ח הנ"ל ממרחק דוקא תביא לחמה ותתן טרף³⁷³ רפ"ח ע"ה³⁷⁴ שזהו הכל בירור דחשמ"ל דק"נ כנ"ל, וכמ"ש דאזלת לטורי חשוכא³⁷⁵ ומשם ארחת מזונא דחכ' כלחם מן הארץ הנ"ל. וז"ש דרשה צו"פ, דצו"פ זה יש באו"י דח"ע בתושב"כ כמו בחוטי ח, דלבן דפשתן³⁷⁷ שבציצית שהן רמ"ח מ"ע וחוטי דתכלת עמרא³⁷⁸ בשס"ה³⁷⁶ ל"ת, אבל מלמטה למעלה באו"ח דתושבע"פ דרשה צו"פ זה עצמו בריבוי וחידוש לאין שיעור כנ"ל, וזהו ותעש בחפץ העליון [כ]פי'³⁷⁹ שנק' ארץ חפץ לעוה"ב (כמשי"ת). ועד"ז יובן כל הפסוקי' עד שש וארגמן לבושה³⁸⁰, שש כיתנא³⁸¹ בגד התחתון מרמ"ח מ"ע שבפרטי' הבירורי' דתו' שבע"פ, וארגמן בגד העליון מלבוש דכיא באו"ח דסומ"ר בל"ת שכללותם הוא בחי' טהרה שעולה למעלה מקדושה דאו"י דח"ע דתו"מ שנמשך בתושב"כ הנ"ל. וזהו תנו לה מפרי ידיה³⁸² כו' דקאי לע"ל בעוה"ב דוקא שאז דוקא תהי' עט"ב כו'. ואע"פ שעכשיו מ"ה דח"ע מברר לב"ן וע"ז א' ואל אישך³⁸³ כו' והוא ימשל בך, דזהו תושב"כ שנק' משפיע לתושבע"פ בחי' מקבל נוק' כידוע. והענין הוא כמבואר במ"א במ"ש כי על כל כבוד חופה³⁸⁴ דיש ב' מיני כבוד כבוד עליון דמשפיע באו"י דח"ע דאצי' בתושב"כ וחופה דאו"מ כמו עוטה אור כשלמה כנ"ל, וכבוד הב' דמקבל באו"ח שהוא ח"ת דתשבע"פ ואו"מ שלה בבחי' מקיף דאו"ח מלמטה למעלה, ואמנם מקיף זה דאו"ח שבא מבירור דחשמ"ל התחתון ממש כנ"ל עולה ומתרחב למעלה עד אין שיעור משא"כ מקיף דאו"י שנמשך למטה רק כפי ערך המקבלי' כו'. וזהו ענין עלי' הב' דאו"ח דעמל תורה במדרגה הב' דעוה"ב שיעשה למחכה לו דוקא כנ"ל שאחר הקדושה דשכר התו"מ בעוה"ז, וכמו שדקדק לומר ת"ח דוקא אין להם מנוחה אפי' בעוה"ב אחר השכר³⁸⁵ שנא' ילכו מחיל אל חיל כו', לפי שעליות שלהם ע"י לבוש דחשמ"ל דכתנות עור שנהפך לאור יעלה אותם למעלה יותר מעונג העליון³⁸⁶ שבתו"מ הנמשך באו"י מטעם הנ"ל וד"ל.

וזהו ענין תחה"מ שנק' טהרה שלמעלה מקדושה דעוה"ב בשכר המצות כידוע בבחי' טהרה דטה"ע ש[ז]הו כעצם השמים לטוהר³⁸⁷ בהבהקת האור בעצם כמו ביו"כ שא' לפני ה' תטהרו בטה"ע³⁸⁸ שלמעלה מן הקדושה דאו"י הנ"ל, וזהו מעלת התשו' על הצ"ג כו'. והוא מדרגה הב' דעוה"ב בחצי העליון ט, אדכתר (דב"פ³⁸⁹ ש"י תר"ך³⁹⁰, [oldpage_יב] ולהנחיל אוהבי יש³⁹¹ הראשון בשכר המצות זהו חצי התחתון דתר"ך כו' כמ"ש במ"א) והיינו למחכה לו בעמל תורה דוקא, וכן בעמל תפלה בצעקה במרירות כבע"ת כו' כנ"ל, ובעמל פרנסה בצעקה מעב"ק בחו"ל בנפשו יביא לחמו כו'. וזהו ואביוני אדם³⁹² בקדוש ישראל יגילו דקאי בבע"ת שנק' אביוני' ברוחניות דאדם ואביון ממש, וכן בעמל תורה שבנפשו יביא לחמו³⁹³ דתורה כו' וכמו"כ בעול מצות. דבמצות יש ג"כ ב' מדרגות דא"י ואו"ח דכמו שהמצות נמשכים מרצה"ע למטה בכלי' נק' או"[י] ויש בזה³⁹⁴ מקיף ופנימי כנ"ל, אך מה שמבטל הרצון רק לקיים רצונו במצות בעול ממש³⁹⁵ כמא' בטל רצונך מפני רצונו³⁹⁶ כעבד בעול בע"כ רק מצד גזירת מלך כו' זהו בחי' או"ח להפוך חושך לאור ממש כעמל ועול תורה הנ"ל. וז"ש הקים [עול]³⁹⁷ עולה דתומ"צ דוקא כו', שעולה למעלה משרש המצות במקורן במקיף דרצה"ע כי הרי מבטל עצמו לבעל הרצון כו' כידוע. וזהו שא' תחלה עשה רצונו כרצונך³⁹⁸ בהמשכת גילוי רצה"ע מלמעלה למטה באו"י (שמזה יקבל שכר [ב]עוה"ב שהוא גילוי זה העונג ורצה"ע שיתגלה מן הלבוש הגשמי כידוע וכנ"ל), ואח"כ א' בטל רצונך כו' כדי שיבטל רצון אחרי' דק"נ להפוך חשך לאור, דמאן דלא מהפך³⁹⁹ חשך לאור למטה לית לי' חולקא בההוא עלמא, כי כל מה שיתגלה מן ההעלם דחשמ"ל העליון בעוה"ב אינו בא רק ע"י היפוך חשמ"ל דנוגה שלמטה כמו ע"י תשובה וביטול רצון במצות ועמל תורה ותפלה כנ"ל וד"ל.

ובכ"ז יובן מארז"ל דיפה שעה א'⁴⁰⁰ בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, ולכאורה הלא⁴⁰¹ עיקר השכר ממעשה המצות ותשו' הוא בעוה"ב ואיך יגדל מעלת מעשה המצות ותשו' בעוה"ז יותר מן השכר שלהם בעוה"ב כו', והרי א' היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. אך הענין הוא דעוה"ב הוא שנק' עולם ברור⁴⁰² שהוברר מכבר ונמשך האור בכלי דוקא בבחי' או"פ, כמו שצדיקים יושבים ונהנין מזיו⁴⁰³ כו' שהוא קבלת שכר לנשמות שיקבלו מעונג העליון כל א' כפי מדריגתו וכפי מעשיו בעוה"ז בתו"מ כנ"ל, והיינו מה שיתגלה מן ההעלם דעונג העליון שבתו"מ למעלה גם למטה לנשמות שבא במדה ושיעור כשפע ט, בההולך באו"י, וגם זהו רק גילוי ההעלם העליון בסוד וטעם הכמוס לרצה"ע שבמצות כו'. אבל תשו' ומע"ט בעוה"ז שמתברר החושך הגס דק"נ שהוא הסתר גמור כחופר בעומק הארץ שמגלה העלם דעפר כו' בעמ"ת שמגיע זה למעלה מעמ"ר כו', והוא דאו"ח⁴⁰⁴ [ש]עולה בבחי' מקיף דאו"ח דתענוג הנעלם שבלתי יבא במדה ובגילוי למטה כלל אלא עולה למעלה בלי שיעור (כסמ"ך עגול⁴⁰⁵ היפוך המ"ם המרובע), וזהו בעוה"ז דוקא שהוא עומד בתערובות רע ומתברר באו"ח דתשו' בביטול היש לאין כו' עד שהתחתון יכול לעלות למעלה יותר כו' (וזהו⁴⁰⁶ בבחי' מקיף דסובב הכללי שעליון נעשה תחתון ותחתון עליון, כמו שהבע"ת יכול לעלות משאול תחתית למעלה מצ"ג וצדיקים יכולים ליפול למטה (כמו שא' עולם הפוך ראיתי⁴⁰⁷ עליונים למטה ותחתונים למעלה (כמצרף לכסף שמתבלבל ועולה התחתון ועליון יורד למטה), משא"כ בעוה"ב שאין תשו' מועיל ולא מצות שהוא באו"פ בכלי כו' (וז"ש אלה לחיי עולם⁴⁰⁸ כו') ע"כ א' דיפה שעה א' בתשומע"ט באו"ח בעוה"ז מכל חיי העוה"ב הנמשך לצדיקים באו"פ כו' (וזהו עליות דנשמות [ת"ח] אחר תחה"מ ועוה"ב שעולי' עד אין שיעור באו"ח דוקא כנ"ל וד"ל).

[יד] והנה להבין כל הנ"ל בתוס' ביאור במה שעמל תורה דתושב"פ דוקא עולה למעלה מתושב"כ כנ"ל, הנה יש להקדים [ב]מ"ש ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר כו' אחת היא יונתי⁴⁰⁹ כו', להיות ידוע בדרז"ל דס' מלכות הן ס' מסכתות ושמונים פלגשים אלו הברייתות⁴¹⁰ ועלמות אין מספר אלו ההלכות⁴¹¹ כו', וזהו פלא איך יתכן לקרו[ת] שם למסכתות בשם מלכות וכמו שא' מתניתין מלכתא וברייתות פלגשים כו' והלכות בשם עלמות דמשמע דמסכתות דמשניות הן כמו אשה [ש]נשאת לאיש וכמלכתא כו' וכן פלגשי' ביחוד לפרקי' והלכות הן כמו עלמות ובתולות בלתי נשואות ולא ידעו איש כו'. אך הנה ידוע במ"ש שמע בני מוסר אביך⁴¹¹ שזהו תושב"כ ואל תטוש תורת אמך זהו תשבע"פ שנק' אם, וכמו שתושב"כ נק' אביך מקור המוליד לנש"י וכך תשבע"פ נק' אם לבנים (שנש"י הן בבחי' הריון ועיבור במעי אימא עילאה דבינה⁴¹² שהוא תושבע"פ או אימא תתאה מל'⁴¹³ קרינן לה וכמ"ש ט, געד שהביאותיו אל בית אמי כו' ולחדר⁴¹⁴ הורתי כו' וכה"ג), (והוא לפי דס"ר נש"י מתקשרי' בס"ר אותיות דתשב"כ שנק' ספר והוא מוסר אביך כח המקור שממנו שרש נש"י בעצם והמשכת מ"ד זה נמשך לנוק' שנק' אם שהיא תושבע"פ והן ס' מסכתות כו' שנקרא סיפור⁴¹⁵ כמשי"ת⁴¹⁶. והענין הוא כידוע דתשב"כ הוא בבחי' איש משפיע, דחכ' שבאותיות דתשב"כ נמשך בדרך אור ושפע למקבלי' להיות נדרש מהן כל דין והלכה בתושבע"פ ותושבע"פ נק' אשה שהוא בחי' מקבל השפע מתושב"כ, וכמו שאנו רואים על⁴¹⁷ דין והלכה שדורשי' בתושבע"פ למדי' הכל מתושב"כ כמו מנלן א' קרא⁴¹⁸ כו', וכל שאין לו ראי' מן המקרא אינו נפסק להלכה למעשה כידוע. אך [הנה] עכ"ז הרי אנו רואים שכל עיקר פרטי של מעשה⁴¹⁹ המצות איך לעשותם בפו"מ אין זה בא בפירוש כ"א בתושבע"פ דוקא ולא בתושב"כ, כמו במצות ציצית שא' ועשו להם ציצית⁴²⁰ על כנפי כו' לא נתפרש כלל איך ומה אופן פרטיות מעשה המצוה הזאת בל"ב חוטין דלבן ותכלת רק בדינין המפורשי' בה' ציצית, וכן בתפילין וסוכה ולולב ושופר ובדיני שבת ויו"ט וקרבנות וכה"ג הכל נתפרש בכל פרטי אופני הלכה למעשה רק בתושבע"פ בו"ס משנה שכוללי' ס' מסכתות (וגם במשנה לא ידעו כל דין והלכה על בוריה רק בפלפול דת"ח [כ]חכמי ישראל בתלמוד שמחדשי' ומבררים הכל להורות הלכה למעשה שהרי אין מורין מתוך המשנה⁴²¹ שמבלי עולם לפי שבמחלוקת שנוי' ובקיצור כו', וזהו שנק' עמל תורה כמשי"ת⁴²², ולכאורה איך ימצא במקבל הרבה יותר מן המשפיע שהוא תשב"כ כנ"ל.

אך הענין ידוע שזהו כמשל היחוד דאיש ואשה שמולידי' ולד דידוע דעיקר מהות הולד נעשה מן האשה כמ"ש אשה כי תזריע⁴²³ וילדה זכר הרי מזרע מ"ן דאשה נולד הולד כמ"ש כי תזריע וילדה כו', אך א"כ היתה האשה מולדת בלא זכר והאמת הוא דעיקר התולדה דולד בא מן האיש שמזריע טפה במעי הנוק' ומצטייר שם ע"י המ"ן דנוק' כמו הזריעה בארץ שבלא זריעה לא תצמ[י]ח כלום⁴²⁴ ואיך א' אשה כי תזריע וילדה דמשמע הל' דזרע האשה הוא העיקר שמוליד הולד. אך הנה ידוע דשניהם אמת וכמו שא' אשה מזרעת תחלה⁴²⁵ יולדת זכר כו', דהנה חומר הולד נעשה מזרע האשה דוקא וכמו שא' דאודם⁴²⁶ דנוק' (שנק' מ"ן שהוא כמים אדומי'⁴²⁷ ) שממנו בשר⁴²⁸ וגידים⁴²⁹ כו', הרי עו"ב⁴³⁰ הולד שהוא הגשם והחומר נעשה ט, דמזרע האודם שלה וזהו כי תזריע וילדה כו' אשה מזרעת תחלה כו', ואמנם בלא זרע הזכר לא תוליד מזרעה כלום כי עיקר כח המוליד שיש במ"ן שלה אינו רק מכח טפת הזכר שהוא עצם הזריעה כזריעה בארץ ממש רק שהטפה דדכר תסרח ותקלט והי' כלא הי' כחטה שתרקב ותוקלט בארץ כו', ועכ"ז בקליטה זו דמ"ד עושה כח המוליד במ"ן ומברר היטב למ"ן והוא שנותן במ"ן כח הבירור שיוברר בין טוב ורע והיינו שנברר מן המ"ן הטוב ומובחר ע"י המ"ד שמזה עיקר פנימי' הצורה של הולד וגם החומר מן האודם שהוא מ"ש עו"ב תלבישני וכגבינה תקפיאני⁴³¹ [oldpage_יג] שזהו כמו המחבץ כידוע שהוא מה שמחבץ ומברר בחלב ונתקבץ המובחר שבה והשאר הן פסולת ונק' נסיובי דחלבא⁴³² מי חלב, וזהו כגבינה תקפיאני שנקפה המ"ן ונוצר בו הולד בצורה וחומר מעצמו' ובשר וגידי' כו'. ואך הגם שכח הבירור וגם כח התולדה בא רק מן המ"ד שזהו מן הברור שבטפת דכר כו', מ"מ מה שמתפשט הולד ומתגדל ברמ"ח אברי' ומצטייר בצורה וחומר עד שיגדל גם בחיצוני' כשערות וצפרניי' הכל הוא מבחי' המ"ן דוקא שמגדל ומצמיח הולד ועושה בו התפשטו' בכל אבר ואבר בפרט והוא האודם דנוק' שממנו בשר וגידים כו'. וזהו אשה דוקא כי תזריע כו' ע"י כח המשכת מ"ד וילדה שלידה זו הוא בגמר צמיחת הולד בט"ח שיוצא לאויר העולם במהות ברי' בפ"ע, משא"כ בבטן אמו לא נק' ברי'⁴³³ בפ"ע, אבל עיקר מציאות תולדתו בבטן הוא בא מכח מ"ד שנמשך במ"ן (ולכך הבן נק' ע"ש האב דוקא שהולידו לעצם כח הולד וזהו לבית אבותם⁴³⁴, ובמ"ן הוא שנצמח ונגדל מאין ליש מהעלם לגילוי כמו מציאות חדש ממש כחטה הזרוע בארץ שתורקב לגמרי ותצמיח הארץ מחדש וכמ"ש והולידה⁴³⁵ כו'). ונמצא דשניהם אמת דמהשפעת טפת הדכר יבא עיקר ראשית הסיבה להתהוות הולד (כי רוח יזרעו⁴³⁶ ) וכולל בהעלם ותמצית כל מה שיבא בבחי' התפשטו' בגילוי [בצורה וחומר] בפרטות, וגם זהו כמחבץ שמברר במ"ן שממנו הבשר כו' עד שפסולת המ"ן ממנו השליא⁴³⁷, אך עכ"ז מקום הבירור והגידול והצמיחה דולד מאין הרוחני לגשם בהתפשטו' בחידוש גמור זהו במ"ן דנוק' בט"ח שמתגדל ומתפשט [ל]היות במציאות בריה בציור אדם כו' וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן במה שנק' תשב"כ ושבע"פ בשם אב ואם כנ"ל, דהנה ידוע שבאותיות דתושב"כ מאיר מאור י, אדח"ע דעצמו' אוא"ס שנק' חכים⁴³⁸ כו' והארה והמשכה זו באה בהעלם מעצמו' דח"ע שגם החכ' מאין תמצא⁴³⁹ והן האותיות כו' שהן עצמיי' ממש, ואמנם זהו כמשל ודמיון השפע מ"ד דאיש שהוא כח ההעלם ועצמי דולד ולא בגילוי וממנו נמשך כח הבירור במקבל שהוא מ"ן דאשה כנ"ל. כך הוא עד"מ זה בח"ע דתושב"כ שנמשך לח"ת דתושבע"פ דכל מה שיש כח במקבלי' שהן חכמי תושבע"פ לדרוש בדיני התורה בפרטו' בכל המדות הידועי' ובאותיות וגם בתגין כמו ר"ע הי' דורש⁴⁴⁰ על כל קוץ תלי תלים של הלכות וכה"ג הכל בא מכח דח"ע שנמשך בח"ת, כמ"ש בזהר ע"פ חכמות בחוץ⁴⁴¹ דח"ע אתמשך בח"ת שהוא חכ' שבדיבור שנק' חכ' בסוף שמקבל מחכ' בראש⁴⁴² כו', וכמ"ש תנו עוז לאלקי'⁴⁴³ שהוא שם ב"ן⁴⁴⁴ דח"ת שנק' תושבע"פ אימא תתאה או בבינה אימא עילאה כידוע, וכמ"ש חגרה בעוז מתני'⁴⁴⁴ בעוז דתושב"כ שנק' ח"ע דאור אבא וח"ס וכה"ג והיינו מבחי' מ"ה דח"ע דמשה כמ"ש מה שמו מה שם בנו כו', וראי' לזה ממ"ש תורה צוה לנו משה דוקא, דגם מה שנמסר הלכו' בע"פ שלא נכתב בתושב"כ ציוה לנו משה בע"פ בהל"מ וכה"ג גם בכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש דין והלכה במשנה ותלמוד ניתן למשה בסיני ומשה ציוה לנו כו', לפי שכח מה דח"ע דמשה שגנוז בתושב"כ הוא שנמשך גם בדיבור בע"פ בח"ת דתושבע"פ מטעם הנ"ל, וזהו כמו שבחי' מ"ד נמשך למ"ן ליתן בו כח הבירור שמקום הבירור בגילוי וכח הגידול ותולדה וההתפשטו' הרי הוא מה שבחכ' שבתו' שבע"פ מתפשט לפרטי דינים בגילוי גמור בכל פרטי מעשה המצות שנזכרים בתושב"כ בקיצור ובהעלם ותמצית שגנוז בצירופי אותיות המועטו' שבכל מצוה ומצוה והיינו כמו בחי' המ"ן דנוק' שמגדל הולד ברמ"ח אברים ונתהוה ברי' מאין ליש בצו"ח שלא הי' ניכר כלל [ב]מ"ד רק בהעלם גדול כו'. וזהו שנק' חדר הורתי שהוא כהריון הולד בבטן האם שמתגדל ומתפשט ומתברר בין פנימי' לחיצוני' כנ"ל, כך בו"ס משנה מתברר כל פרטי הדינים להבדיל ולהורות בין טמא לטהור ובין אסור ומותר וכשר או פסול בכל פרטי פרטיות דוקא שבאופן זה יהי' טמא או טהור כהלכות נגעים ואהלות בפרטו' שלא נודע בתושב"כ כלל, אע"פ שנז' כללותו כשאת וספחת⁴⁴⁵ כו' לא ידע הכהן לטהר או לטמא בפרטו' איך ומה רק בדיני הנגעים ואהלות וכל ס' טהרות שמפורש במשניות הערוכות לפנינו שיש מהן בקבלה איש מפי איש עד משה שציוה י, בלנו ויש שנדרשי' ממקראות וע"פ המדו' בק"ו וגז"ש כו', ועכ"פ הרי נתחדשו הלכות אלו מן ההעלם לגילוי בחידוש גמור כמו מאין ליש ממש כולד שנצמח ונגדל בט"ח ממ"ן דנוק' כנ"ל, וכן בסדר קדשים בקרבנות הכתובי' בפ'⁴⁴⁶ מתבאר כל פרטי הדינין שבהן איך שיבאו למעלה⁴⁴⁷ כמו במס' זבחים ומנחות כו', והעיקר מה שנבררו ונתלבנו ההלכות דמשנה וברייתא ע"י הפלפול בתלמוד שזהו מקום הבירור כמו מצרף לכסף שמצרף ומלבן כו', כך בחכמה שבתושבע"פ מתברר ומתלבן כל הלכה שנק' ליבון הלכתא (כמו ליבון וצירוף הולד בבטן שנבדל החיצוני' מן הפנימי' (ואוכל מה שאמו אוכלת⁴⁴⁸ כו' שזהו המ"ן דנוק' כו' (אך זהו בקטנות דעיבור כמו שמלמדי' לולד כל התורה כולה⁴⁴⁹ כמ"ש מי יתנני כירחי קדם⁴⁵⁰ כו', ואח"כ נולד כברי' בפ"ע בגידול ימי היניקה כמ"ש מי יתנך כו' יונק שדי אמו⁴⁵¹ וזהו פנימי' התורה שיתגלה במשיח כמ"ש במ"א) (וזהו שא' בכמה דוכתי משה שפיר קאמרת⁴⁵² שמבורר [הדבר] הלכה זו כאלו אמרה משה בע"פ כמו תורה ציוה לנו שנמשך מכח הח"ע (ששרשו ממ"ע⁴⁵³ וא' בו וגם דלה דלה לנו⁴⁵⁴ ממ"ח שבעומק הבאר שהוא תושבע"פ כו') (ובזה יובן מארז"ל [ב]מה שא' שעלה משה למרום⁴⁵⁵ וראה שהקב"ה קושר כתרים (שהן תגין⁴⁵⁶ ) לאותיות א"ל עתיד תלמיד תלמידך לדרוש כו' וחזר לאחוריו וראה ר"ע דורש על כל קוץ כו' והרי נעלם ממשה כל מה שדרש ר"ע בתושבע"פ (דכולהו סתימא' דמתני' אליבא דר"ע⁴⁵⁷ וכל המשנה מיוסדת מתלמידיו ר"מ ור"י ור"ש כו'), והיינו לפי שבתושבע"פ בחי' מל' מתחדש ומתרבה לאין שיעור יותר מעצם ההשפעה דמ"ד דאותיות דתושב"כ, רק עכ"ז כח הבירור והגידול הזה בא מבחי' ח"ע דמשה ולכך נתקררה דעתו כששמע שאומ' הל"מ כו' (ולפי שבינה יתירה ניתנה באשה⁴⁵⁸ יותר מבאיש כו' (וכנ"ל בענין א"ח עט"ב כו') דאו"ח עולה למעלה מאו"י כו' (וזהו⁴⁵⁹ שא' וכי זו⁴⁶⁰ תורה כו' א"ל שתוק כך עלה במח'⁴⁶¹ לפני, משום דעמל תורה בא מביטול היש לאין במס"נ בגוף דוקא כמ"ש אדם כי ימות באהל תורה שזהו כמו ר"ע וחביריו, וה' ממית ומחיה שחיות זה בתחה"מ שיעלו למעלה מעוה"ב כנ"ל וד"ל).

ונמצא מובן מכ"ז בעיקר ההפרש בין תושב"כ שנק' איש לתושבע"פ שנק' אשה דכח הבירור בעצם וכח המוליד י, גבעצם זהו במ"ד (שהוא [ב]טפת יסוד אבא) ומקום המתברר בגילוי ומקום הצמיחה וריבוי ותולדת המציאו' בגילוי מן ההעלם והכח העצמי זהו במ"ן דנוק', שז"ש אשה כי תזריע (דאשדי מיין⁴⁶² לקיבלי' דמ"ד וקולטת ומבררת כו'). [oldpage_יד] והיינו ההפרש בין תושב"כ שהוא כח עצם הדבר שבו כח הבירור בעצם, ובתושבע"פ הוא מקום שבו מתברר ומתגלה מאין ליש בתוס' וריבוי בבירורי' שונים ומחולקי' כמו מן הכלל לפרט וגילוי כל דבר במהות ומציאות או"כ צו"ח כו' בהגדלה וריבוי גדול, אך כ"ז בא מכח ח"ע דתשב"כ בתחלה כנ"ל וד"ל.

[טו] (ושרש הענין הוא כמ"ש במ"א בענין אמר עם הספר⁴⁶³ כו' דהחכ' נק' אמת כמו תתן אמת ליעקב⁴⁶⁴ שהיא התו' שנק' אמת, לפי שהחכמה דתורה חכ' ברורה בעצם שאין בה נטי' לימין ושמאל כלל והוא קו היושר וכמ"ש כי ישרים דרכי ה'⁴⁶⁵ (ולכך נק' ס' הישר⁴⁶⁶ ) דכח מ"ה דחכ'⁴⁶⁷ הוא בחי' נקודה שהוא נקודת האמת כמו שהוא בעצם הדבר ומהותו בפנימי' ותמצי' ומובחר דוקא, ולכך א' בכל מקום בזהר דבחכ' דוקא אתברירו⁴⁶⁸ לפי שכל דבר הצריך בירור בין טו"ר שמעורב שקר ואמת כפסולת בנקי אין בירור זה אלא בחכמה דוקא לפי שהוא בירור בעצם ע"כ יש בו כח המברר לברר כל תערובות טו"ר והוא בחי' האמת דחכ' שבכחו לברר בכל תערובו' טו"ר כו' כיעקב איש תם⁴⁶⁹ ואמת הי' מברר לרמאו' דלבן כמו אני חכמה שכנתי ערמה⁴⁷⁰ כידוע. אבל מקום המתברר הוא בבינה⁴⁷¹ שהוא ההסבר והטעם לדבר חכ' באופני' שונים כמו מ"ט דר"פ כו' ונק' פנים מסבירות⁴⁷² לכאן ולכאן כו', זהו מקום וכלי שבו מתברר האמת מתוך השקר וטעות, כי יעיין בעיון השכל וסברא בהסבר הדבר יראה ויבין מה שהוא אמת ומה שיוצא מדרך האמת לטעות ושקר, וזהו כמו המצרף לכסף שבו מתברר הכסף ויוצא ונבדל ממנו כל סיג ופסולת בפ"ע כך בשכל וטעם דבינה בפנימית שבה שהוא הנק' עיון יבורר השכל לאמיתתו ממש וכל זמן שלא יבורר יתבלבל הטוב ברע כו', כי יש פנים לומר טעם לאיסור וטעם להיפוך להתיר האסור. וזהו הפלפול בעיון שמקשה בסברות להפוך מאיסור להיתר ומטמא לטהור ומראה לו פנים וטעם או לטהר הטמא ולהתיר האסור בטוב טעם שלא כדין האמת כמו מט"פ טמא ומט"פ טהור⁴⁷³ שבמ"ט שע"ב⁴⁷⁴ עד שיברר היטב י, דבטעמי' שבבינה להעמיד הדבר על אמיתתו בין טו"ט ואו"ה בלי נטי' כלל מן האמת, וזהו שנק' מקום המתברר שבו יעמוד על הבירור של אור האמת, אבל אור החכ' כמו שהיא נק' אמת מצד עצמו וא"צ בירור כלל כמו שמכוין לאמיתי' הסברא והדין בלי עיון ופלפול כלל (כאשכולת שהן זוגו' הראשוני'⁴⁷⁵ שהיו בבחי' או"י דקו האמצעי שמבריח גם בחו"ג דבינה בקו המשקולת בלי נטי' כלל וכלל מימין לשמאל [מ]טהור טמא כו' (וזהו אלו ואלו דא"ח⁴⁷⁶ כמו שהן בקו המשקולת דחכמה ודעת עצמו דמשה שמט"פ טו"ט נשקלי' גם הן מקו היושר. וזהו ג"כ ענין הפלפול שבתלמוד שהוא ג"כ ברור בלתי יוצא מקו היושר ואמת בהויו' דאו"ר, רק שכל מה שהי' בברור בעצם [ב]זוגו' וכה"ג מוציאי' זה בבירור דפלפול זה, שבפלפול זה דוקא הוא שיוצא אור האמת כמצרף לחכ' וכמו מים מסלע קשה כו' (ולכך כל התלמוד שלנו כסולת נקי' אף בקושיות המנגדי' יבאו לברר האמת (כי אלו ואלו כו') משא"כ בפלפול אחר זולתו שיהפוך האמת לשקר והטוב לרע כנ"ל). וכדוגמא דאין חכם כבעל הנסיון⁴⁷⁷ בפו"מ, דאין כל חדש בנסיון זה אחר שכבר הוברר השכל הזה רק שבנסיון הוברר אמיתתו ומ"מ נודע בנסיון זה בגילוי ובבירור יותר אמיתי ובכל פרטי חלקיו כמחודש מעיקרו וגם בתוס' גדול כצמיחה בארץ וכולד בבטן כנ"ל (וכמו בנסיונות לאיש נאמן שיעמוד באמונתו בפו"מ כאברהם שנמצא לבבו נאמן בנסיון כו' שמראה בירור אמיתתו יותר (וכן מס"נ דר"ע וחביריו על התורה כנ"ל). וזהו איהו אמת בחכ' עילאה דתושב"כ שמפני אמיתתו בעצם יש בו כח המברר לזולתו כמשה שבא לברר לישראל, ואיהי אמונה⁴⁷⁸ תושבע"פ שהוא מקום המתברר בגילוי ובתוס' מרובה ורק להוציא לאור האמת דח"ע בדרשות שלהם דוקא באותיות ותגין, ונק' אמונה כאיש נאמן רוח שלא יטה מקו האמת בבירור שלו. וזהו לא תסור כו' אפי' על ימין שמאל⁴⁷⁹ כמו בכל ביתי נאמן הוא⁴⁸⁰ שזהו בתושבע"פ כמ"ש תורה צוה לנו כמו בעוה"ב עצמו וכמו שרי מלוכה⁴⁸¹ כידוע וד"ל).

[טז] וזהו ששים המה מלכות ושמונים פלגשים כו', דהנה מבואר למעלה שבדרך כלל נמשך מח"ע דתשב"כ לח"ת דתשבע"פ (כמו שמחכ' בראש נמשך לח"ת שהוא חכ' שבדיבור בפה) שזהו כיחוד איש ואשה משפיע ומקבל דוקא (וזה יא, אהי' ענין ב' הכרובים שבמקדש אצל הארון וכפורת שא' ופניהם איש אל אחיו דוקא כמ"ש במ"א בפ' תרומה⁴⁸² ). אך בדרך פרט נמשך מבחי' ו' מדות דח"ע (שנק' ו"ק דאבא⁴⁸³ ) מכל מדה בפרט לו' מדות דמל' שנק' ח"ת שהן ס' מלכות בו"ס משנה, שבפרט יש י"ס בכל מדה ע"כ הן ששים מס' והן ס' מלכות דמתני' מלכתא שמקבל ממלכא עילאה שנק' מלך הכבוד העליון שהוא אור אבא (דכבוד גימ' ל"ב⁴⁸⁴ נ"ח⁴⁸⁵ שזהו כמו שהח"ע מאין תמצא ממזל ונוצר דהכל תלוי במזל⁴⁸⁶ אפי' ס"ת בהיכל דבינה כו'). וכמ"ש כי על כל כבוד חופה כנ"ל. וכידוע דגם ששרש התורה אינו רק בחכמה כמ"ש דאוריי' מח"ע נפקת⁴⁸⁷, אבל לשון נפקת⁴⁸⁸ הרי זה שיצאה בגילוי מהעלם דח"ע והן בחי' המדות דח"ע עצמו שמפני זה נק' תורה לשון הוראה⁴⁸⁹ שמורה ומבדיל במדות דחו"ג שלה לטמא ולטהר בכלל כמ"ש להבדיל ולהורות⁴⁹⁰ כו' (רק שהוראה זו בלי בירור כמצרף הנ"ל בעיון דבינה דתשבע"פ שמצד השכל מתברר האמת, אלא מצד בחי' הראי' דעין השכל שרואה את האמת כמו שאדם רואה לאור הנר (בל"א ער זעט דעם אמת) כמו בעין הרואה (ובעיון השכל נק' ער פאר שטייט דעם אמת) (כמ"ש במ"א בענין איזהו חכם הרואה את הנולד⁴⁹¹ מה שעתיד להיות כרואה לאור, וכמו הערמומית של הערום ביותר כלבן הארמי שלא יכיר ויבחין בעומק המרמה שבהעלם גדול אף מי שיעמיק שכלו ודעתו לפקח בעיון היטב, רק ע"פ ראיי' עין השכל שרואה גם בהעלם וחשך כאור שמאיר בחשך והוא רק נקוד' אור האמת שנגלה לגביו כל ערמה ושקר וכמו שחכם דמ"ה⁴⁹² בראיי' עין השכל שנק' אור, רואה את הנולד להיות שנעלם מכל כך בבחי' האמת נדחה ממילא כל שקר וטעות, וזהו ותורה אור⁴⁹³ בבירור דאמת וזה עצמו נמשך בעיון השכל במדות דתושבע"פ לברר האמת כנ"ל). והיינו שנק' ששים מלכות בו"ס דמשנה דוקא משום דמתני' מלכתא שגוזר ואו' בעיון השכל שמברר לאמת שזה כשר וזה פסול זה אסור וזה מותר, כלומר דבר זה יוכל להיות תיקון והעלא' שיעלה למעלה ואינו אסור וקשור בק"נ כמאכל היתר וכבהמה שטהורה וכשרה לקרבן שיעלה [oldpage_טו] לריח כו', וזה אסור וקשור ביד החיצוני' ולא יוכל לעלות בקדושה האלקי' וכן זה כשר או פסול כדבר מלך שלטון שגוזר וכן יקום, שבתשב"כ לא בא כל זה בגילוי בדיבור בדרך פרט לגזור אומר על אופן של הבירורי' דרפ"ח כו' יא, במק"נ רק במדות דח"ת דתושבע"פ דוקא בא בגילוי בדיבור בפה לברר ולהבדיל בפרטו' בין טו"ט ואו"ה כו' (ויש בזה בחי' או"פ ומקיף בלבוש ומקיף למקיף כמו בבית (כאו"ה במאכל שהמאכל נהפך לדם וחיות בלב ומוח שזהו בחי' נר"נ וחלק הטוב וכשר שבמאכלי' יעלה לקדושה שבכח המאכל הכשר ישבע לבו ויחזק דעתו ושכלו באוי"ר בתפלה לעלות במס"נ בכל לבו ונפשו בק"ש ומצות ותורה, אבל במאכל אסור אף שיהפך לדם וחיות בלב ומוח יסתיר אור הנשמה אלקי' ולא יוכל לעלות בתו"מ ותפלה כלל, וכן גזל במו"מ לא יעלה למעלה שכל יגיע כפיו צ"ל בנקיון מן הרע וגם תפלתו תועבה כמ"ש ידיכם דמים מלאו⁴⁹⁴ וגם לולב הגזול פסול⁴⁹⁵ כו' וכך בלבוש כשעטנז וכה"ג וכן בבית בלא מזוזה או בית גזול כו'). וכל בירור זה בפו"מ הוא בא מבחי' ההעלם לגילוי כמו שבא הגזר ופס"ד משרי המלוכה למעשה, שמפי המלך בעצמו לא יצא הרע והטוב רק ישלח לעיין במשפט בב"ד וכאשר יגזרו כן יקום דבר מלך. וזהו ת"ח⁴⁹⁶ שנק' שרי מלוכה כמ"ש ריב"ז אני כשר לפני המלך⁴⁹⁷, וכן נק' למודי הוי' כמ"ש וכל בניך למודי הוי'⁴⁹⁸ שמקבלים משם הוי' שבתושב"כ ועל ידם נחתך⁴⁹⁹ כל דבר מל' למעשה, וכל זמן שלא יצא בדיבור בתושבע"פ ע"י המשנה דמתני' מלכתא (בחי' עקרת הבית [ו]א"ח עט"ב כנ"ל) לא נעשה למעשה כלום וד"ל. ונמצא מובן עכ"פ מזה דעיקר הבירור שבחכ' [הוא בחכמה] עילא' דתושב"כ מצד שתו' אור מבורר בעצם כנ"ל, אך צריך שיומשך כח ועוז מאור דח"ע בח"ת שבדיבור בתושבע"פ שהן בו"ס משנה בטעמי' שבעיון השכל שגם בזה דוקא יבא הבירור של האמת בדרך פרט בכל הו' מדות דמל' שהן ס' מסכתות שנק' ס' מלכות ושמונים פלגשי' הן הברייתות (כמשי"ת), כמו שהמלך ידור ויתייחד ביחוד תמידי במלכה כך נמשך מח"ע לח"ת בתמידות (שזהו בחי' פנים מאירות דתושב"כ שנמשך תמיד לתשבע"פ שנק' בחי' פנים מסבירות⁵⁰⁰ כידוע⁵⁰¹, שהרי א"א לשום חכם מחכמי תושבע"פ לחדש דין והלכה שלא יהי' לו ראי' מן המקרא או בקבלה מהל"מ או בדרש שבמדות (רק עלמות אלו ההלכות שבאים בחידוש גמור שלא ע"י משפיע כמשי"ת⁵⁰². ועכ"ז ניתן הכח ורשות לחכמי תושבע"פ לדרוש כרצונם ודעתם וכן יקום כמ"ש לא תסור מן הדבר כו' אפי' מוטעי' ושוגגי'⁵⁰³ כו' כידוע (וכנ"ל דבינה יתירה ניתנה באשה כו' דא"ח עט"ב).

יא, ג[יז]⁵⁰⁴ אך הנה באמת יש להבין איך יוכל להיות המשכה וירידה גדולה כזו מבחי' אור דח"ע שבאותיות דתשב"כ שהוא בפנימי' דחכ' דא"ס עצמו שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא⁵⁰⁵ כלל (שכבר הוברר בחש"מ הקדומה כמ"ש ואהי' אצלו⁵⁰⁶ כו') למקום נמוך כזה שהוא בבירור דח"ת שבא בעיון ופלפול בטעמי' וסברות לדון הלכה למעשה בין טו"ר בפו"מ כנ"ל (כמו חכם גדול שהוברר אצלו חכ' עמוקה לעצמו, איך ישפיל חכ' כזו במעשה מלאכה גשמי' שאינו אלא שכל שבעשי' גשמי' לעבוד עבודה גשמי' כעובד אדמה ומתקן בכלי אומנות כמו לארוג וכה"ג). ואמנם הנה ידוע דגם מה שירד אור דתוה"ק מעצמו' ופנימי' חכמתו ית' שזהו כמו בחי' עה"ח שכולו טוב וחיים (כעדן דעוה"ב) למטה באותיות דתושב"כ כמו ואתא מרבבות קדש במ"ת שהאיר פניו בא' אנכי⁵⁰⁷ כו' בקול ודיבור ממש ובא בהתלבשו' בעה"ד טו"ר לברר ולהבדיל ולהורות בין טו"ט כו', שזהו שפלות וירידה עצומה כמו מאיגרא רמה כו'. אך בהכרח לומר בכל סיבת הירידה מעליון לתחתון מגבוה גבוה לנמוך ביותר שהוא ע"י בחי' ממוצע⁵⁰⁸ דייקא שנחשב מבחי' האחרונה שבעליון ונעשה⁵⁰⁹ ראש בתחתון כו' (כמו הכתר שנק' ממוצע⁵⁰⁹ בין עצמות המאציל לנאצלים שנחשב מבחי' האחרונה שבעצמו' וראש ומקור לנאצלים כידוע). וכך הוא בבחי' הח"ע שרש נשמת משה דבמשה א' כי טוב הוא בטי"ת רבתי מעה"ח שכולו טוב כו', וממ"ע משיתיהו שזהו מ"ע דחכמה עילאה הקדומה הנ"ל, ולכך נק' שוש' דמלכא⁵¹⁰ שהי' ממוצע להביא ולחבר העליון בתחתון שהוא להיות גילוי אוא"ס בח"ע דתורה אור (כמו שלמעלה גם בתוה"ק מתחבר מעצמו' השעשועי' בחש"מ כמ"ש ואהי' אצלו כו') למטה בעה"ד טו"ר בי' הדברות שהן כללות דתושב"כ⁵¹¹, וכמו משה⁵¹² ידבר⁵¹² והאלקים יעננו בקולו של משה כו', עד שמאיר ונמשך בכאו"א מישראל בקראו באותיות דתושב"כ כקורא בשמותיו ממש, שז"ש שיקראוהו באמת דתורה⁵¹³ כידוע. וכך הוא עד"ז יש בחי' ממוצע להביא ולהמשיך מח"ע דתושב"כ לח"ת [ד]תשבע"פ בו' מדות דמל' שהן ו"ס משנה⁵¹⁴ בכלל כנ"ל, והן הנה נשמות התנאי' חכמי המשנה בכלל ובפרט כר"ע ותלמידיו וחביריו שקיבלו מריב"ז⁵¹⁵ ע[ד] הלל ושמאי שנחלקו לב' כיתות⁵¹⁶, שנכללי' כולן בבחי' יא, דהממוצעי' להמשיך אור דח"ע דמשה שבתושב"כ להיות נדרש על כל קוץ כו' שזהו במדו' דח"ת דהיינו או"ה כשר ופסול חייב זכאי טו"ט שהן כללו' דו"ס משנה שפוסקי' ההלכות בפרטו' כל דיני המצות הכתובי' בתושב"כ כנ"ל. וזה הכח ועוז מה שיש ביכולתם לדרוש על כל אות ואות ותגי' דתושב"כ ולכוין לאמיתי' הבירור בפרטות בתערובות הקשה דטו"ר בכל דיני או"ה וטו"ט כנ"ל, זהו בהכרח בא מבחי' כח העליון מחכ' שבמל' שנקרא חכ' שבדבור מצד ששרשן למעלה בח"ע דמ"ה דמשה שנמשך מאורו בנשמו' התנאי' האלה בעלי המשנה כר"ע ותלמידיו עד רבינו הקדוש, שכל מה ששנו חכמים אלה במשנתם קב ונקי כסולת ברורה אף שחלוקי' בדיעו' לטמא ולטהר כמו ר"מ מטמא⁵¹⁷ וחכמים כו' ובין יחיד ליחיד אלו ואלו דא"ח כו' שניתן מרועה א'⁵¹⁸ זה משה, שנמשך מח"ע לח"ת שזה יטמא וזה יטהר ככף המאזנים שמעמידי' בשיקול א' ע"י קו המשקולת וקו המשקולת סובלם ומכריע לימין או לשמאל כו', כך מט"פ טו"ט וכה"ג שנשקלים ע"פ חכמי התנאים המוזכרים בו"ס משנה ע"י קו המשקולת דדעת עליון דמשה שמאיר ונמשך בהן⁵¹⁹, ומשם ימצא בהן כח הבירור שלהם להורות בפרטו' בכל דין והלכה לפי שהן הממשיכי' מח"ע לח"ת בדרשו' שלהם דוקא כנ"ל וד"ל (ואין זה פלא כ"כ כי כבר הי' לעולמי' שנאצל מרוחו של משה על ע' הזקנים כמ"ש ויאצל כו' עד ותנח עליהם⁵²⁰ הרוח ויתנבאו כו', הרי הי' אור [נשמתם] נאצל מאור נשמת משה ממש והן ע' סנהדרין ב"ד של משה (כמו ב"ד של מעלה דכתי' וה' הוא וב"ד⁵²¹ כו'). והרי א' משה קיבל תורה⁵²² מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לשופטי'⁵²³ ושופטי' לנביאי' כו' עד שמעון הצדיק הי' משירי אכה"ג מסר לזוגות עד הלל ושמאי ותלמידיהם כמו ר"ע ותלמידיו⁵²⁴ עד רבי הוא שסידר המשנה⁵²⁵ מפי כל התנאי', שאין בכל הילוך האור ושפע החכ' דתורה אור האלקי' ממשה עד רבי שום שינוי המהות כלל כמו בע' הזקנים שקיבלו מרוחו של משה ממש מאחר [oldpage_טז] שזהו כמו שנמסר מיד ליד שאין בזה שינוי כלל, וראי' לזה ממה שגזר או' שכל ב"ד וב"ד חשוב כב"ד של משה, כמו גבי עובדא דר"ג⁵²⁶ שגזר על ריב"ח שיבא אליו במקלו ביו"כ שחל להיות בחשבונו וקיבלו עליו לפני רדב"ה וא"ל אם אתה בא להרהר אחר כל ב"ד כו' עד יב, אשא"ל ר"ע אלה מועדי הוי'⁵²⁷ אשר תקראו אותם אתם כתיב אפי' מוטעי' כו', (ולכך גם מה שתלמיד ותיק כו', וכמ"ש משה שפיר קאמרת כמשה ממש דאתפשטותי' דמשה מה שמו⁵²⁸ בכל א' מן התנאי' וגם האמוראי' (וגם ברבנן סבוראי והגאוני' והראשוני' מפרשי הש"ס עד האחרוני' שניתן להורות מחיבוריהם ונתפשט בישראל כש"ע ואחרוני'). וכל זה מטעם הנ"ל דכל התנאי' נק' בחי' ממוצעי' לחבר ולהמשיך מח"ע דמשה בכל אשר ידרשו ויחדשו ההלכות בתושבע"פ).

[יח] והנה לפי שהנשמות של התנאי' והזוגות וכה"ג הן בחי' ממוצעי' להמשיך מח"ע לח"ת כנ"ל במשניות האלו בו"ס זרעים מועד כו' זרעים בחסד שבמל' כו', ולכך נקראו התנאי' בעלי המשנה בשם תנאי' דוקא (ע"ש המשנה שנק' מתניתן ותנא זהו ששונה המשנה כידוע) כמו שא' והאיתני' מוסדי ארץ⁵²⁹, אתנים אותיות תנאים⁵³⁰ כידוע שהמה דוקא המייסדי' את הארץ שהוא תושבע"פ מל' קרינן לה שנק' ארץ עילאה⁵³¹ למעלה, דתשב"כ מן השמים ניתנה⁵³² בארץ וכמ"ש ותשמע הארץ אמרי פי⁵³³, והארץ האירה מכבודו⁵³⁴ מכבוד עליון דח"ע דחכ' אדם תאיר פניו⁵³⁵ במ"ת שנמשך יסוד וחיזוק לארץ בחכ' שבדיבור שהוא תושבע"פ דוקא (דאבא יסד ברתא⁵³⁶ כמ"ש ה' בחכ' יסד ארץ⁵³⁷ כו', כמו שאנו רואים שצירופי אותיות הדבור נעשי' מאליהם⁵³⁸ מאור החכ' הנעלמה שבראש שנק' קדמות השכל טרם שבא לגילוי אור התחכמות במוח, שהרי מיד ש[ה]חכ' שבראש מאין תמצא, ימצא בה ג"כ אופן הגילוי שלה באותיות השכל שהוא מלובש במח' דבינה, והוא שרש התהוות הצירופי' שבדיבור ממילא לפי הנהגת מקור של גילוי אור החכמה שבראש דוקא. וזהו מצרף לחכמה⁵³⁹, דמצרף לצירופי אותיות שבדיבור שמחלק ומברר בפרטו' אינו רק ממקור דחכ' דאבא יסד ברתא שמצרף זה עצמו הוא לחכ' שבראש כמו לחכ' שבסוף כו', וזהו מגיד מראשית דחכ' אחרית⁵⁴⁰ דחכ' ביחד כמ"ש במ"א). וזהו פיה פתחה בחכ'⁵⁴¹ שהוא ח"ת דתשבע"פ בדיבור (דמשנה שהוא ביצי'⁵⁴² כמתני' מלכתא שגוזר בדיבור כשגורס בגירסא בשיניו שמבדיל ומורה או"ה כו"פ כנ"ל) ותורת יב, בחסד על לשונה לפי שתורה של חסד דח"ע דתושב"כ על לשונה למעלה מלשונה, בהעלם במקיף דצרופי' שבהעלם בא בדיבור, דגם דפתיחה זו באותיות הדבור בתושבע"פ הוא בא מאין ליש להביא דוקא במעשה בפו"מ (ולא כאותיות דתושב"כ שהן בהעלם דח"ע כנ"ל) בגילוי במא' פתוח⁵⁴³ לגמרי בגזירת מלך, אבל שרש פתיחה זו הוא מן ההעלם דח"ע שבראש שפותח הצנור דמקור החכ' שבראש במזל ונוצר אותיות צנור⁵⁴⁴ (כמו פתח ר"פ כו' שפתח הצנור⁵⁴⁵ הנעלם דתעלומות ח"ע שבתושב"כ דהא בהא תליא מטעם הנ"ל וכמשי"ת (ומשה הי' כבד פה וכבד לשון⁵⁴⁶ וא' בר"מ כבד פה בתושבע"פ וכבד לשון בתושב"כ משום דהא בהא תליא דמקור הח"ע שבראש הוא מקור דח"ת שבדיבור, ולפי ששרש משה ממ"ה דח"ע⁵⁴⁷ כמו שהיא בבחי' אין דכתר ממש דאפי' אור צח כו' אוכם הוא⁵⁴⁸ ממש לגבי עה"ע ונק' ירא בושת⁵⁴⁹ כמ"ש במ"א וע"כ הי' עניו מכל האדם⁵⁵⁰ כו', לכך הי' ירידה אצלו להיות בהמשכה מאין דח"ע לגילוי בתושב"כ ושבע"פ, ומטעם זה עצמו א"ל מי שם פה לאדם⁵⁵¹ כו' כמ"ש במ"א), וזהו וכל בניך למודי הוי' ורב שלום בניך שהן ת"ח שעוסקי' בבנינו ש"ע כידוע, והיינו כמו התנאי' בעלי המשנה שנק' מוסדי ארץ בחכ' שבדבור דתו' שבע"פ להיות פיה פתחה בחכ' כו' שהן ראשי המדברי' בדיבור זה דח"ת דמשנה לפי שממשיכי' מכח ועוז דח"ע דתושב"כ להיותם בחי' ממוצעי' כנ"ל ע"כ נק' למודי הוי' ל' נפעל שמקבלי' ונלמדי' משם הוי' שהוא שם מ"ה דח"ע שבראש. והיינו לפי שנק' בניך דהיינו כמו בן חכם שמקבל משרשו בח"ע כמו כי אתה אבינו⁵⁵² ע"כ הן למודי הוי' (ופי' הב' שמלמדי' וממשיכי' לשם הוי'⁵⁵³ בח"ע וח"ת לפי ששרשם למעלה מח"ע וח"ת (כמשי"ת). וזהו ורב שלום בניך⁵⁵⁴ שמרבים שלום בפמשמ"ע ובפמשמ"ט⁵⁵⁵, דהיינו בחו"ב דאצי' שנק' פמשמ"ע ובפשמ"ט בזו"נ מדות ודיבור, לפי שכל ממוצע עושה שלום ומחבר מעליון לתחתון, כמו משה שהי' בחי' ממוצע להביא ולחבר לגילוי אא"ס בח"ע דתושב"כ וכן מתושב"כ לתושבע"פ כמ"ש תורה ציוה לנו כו' וכתי' בי' בכל ביתי נאמן הוא כנ"ל. והארה זו דמ"ה דמשה מתפשט בכל התנאים שממשיכים מח"ע בדרשות שלהם בחכ' שבדיבור בתושבע"פ יב, גולכך נק' גם הם איתנים מוסדי ארץ עילאה דתושבע"פ (כמו שא' אתם אפי' שוגגי' כו' כנ"ל), כי פי' איתנים לשון כח וחוזק כמו איתן מושבך⁵⁵⁶ כו' וכמו הראשי' בתושבי הארץ נק' איתני הארץ כמו משכיל לאיתן האזרחי⁵⁵⁷ כו'. ופי' משכיל לאיתן דבבחי' איתן זה יש מבחי' כח המשכיל דח"ע מקור הח"ע וח"ת כנ"ל, כמו משכיל על דבר כו' שמפקח ומשכיל להתחכם לתקן כמו משכיל אל דל⁵⁵⁸ כו' שהוא לתקן לשם ב"ן שהוא מל'⁵⁵⁹ בתיקון ובירור דעה"ד טו"ר ע"י המשנה שמבדלת ומתקנת היטב לזרוק כל פסולת שיובדל הטמא ופסול וחייב כנ"ל זהו נק' מוסדי ארץ שתצליח ותצמיח לכל פרי טוב הארץ להשביע [ל]כל חי מלחם הארץ כו' וכעובד אדמתו ישבע לחם כנ"ל, כך ע"י התנאי' בעלי המשנה בהלכות ברורות שמוציאי' מן הארץ שהוא תושבע"פ בחכ' שבדיבור דוקא. וזהו משכיל לאיתן אותיות תניא⁵⁶⁰ בהיפוך אותיות, שהן הברייתות שנק' פלגשים שנק' תניא, כמו תניא נמי הכי⁵⁶¹, תניא דמסייע לך⁵⁶², תלי תניא⁵⁶³ כו', והענין הוא דלפי הנ"ל בח"ע וח"ת דדיבור זהו יחוד משפיע ומקבל ממש שהדבור מקבל מח"ע שבראש תמיד והיחוד תמידי כיחוד דמלך עם המלכה וזהו דמתני' מלכתא כנ"ל, והתנאי' הן בחי' ממוצעי' לחבר ולייחד יחוד זה מח"ע לח"ת בכחם החזק שנק' איתני' מוסדי ארץ כמו בחכ' יסד ארץ בגירסא בדיבור במשנה ששוני' כמו שא' שנו חכמים בלשון המשנה⁵⁶⁴ ברוך שבחר בהם ובמשנתם. אבל הבריי' ל' בראי בחוץ⁵⁶⁵, כמו בשדה חוץ לעיר רק לפרקי' יהי' בהן יחוד והמשכה דח"ע [כ]פלגשי' שאין היחוד בהן רק לפרקי' ולא בתמידות לפי שהן בלא חופה וקידושין⁵⁶⁶ כו', וזהו ששים המה מלכות ס' מסכתות דמשניות שמאיר ומתייחד [בהן] מאור א"ס דח"ע תמיד כמ"ש ע"כ יעזוב איש⁵⁶⁷ כו' כי מאיש לוקחה זאת מתושב"כ ונק' עצם מעצמי⁵⁶⁸ כו', אבל פ' פלגשי' הן הברייתות שהן לבר מגופא כו' שאין המשכות דח"ע בהן רק לפרקי' לבד כו' וד"ל.

[יט] ולהבין ביאור זה. הנה יש להקדים ענין א' הידוע ומבואר במ"א במ"ש לבך יהגה אימה⁵⁶⁹ איה סופר איה שוקל כו', וא' איה סופר שסופרי' כל אותיות שבתורה⁵⁷⁰ ושוקל ששוקלי' ומודדי' כו', והן הנק' סופרים כמו דקדוקי סופרים⁵⁷¹ ומצות שהן מד"ס כזמד"ר⁵⁷² שהוסיפו חכמים על [oldpage_יז] מצות דאוריי' יב, דשבתושב"כ כעירובין ונט"י כו' וכה"ג, וא' עריבים עלי ד"ס⁵⁷³ יותר מיינה של תורה כמ"ש כי טובים דודיך מיין⁵⁷⁴ כו' וכמו ברכות המצות שהן מד"ס⁵⁷⁵ וכה"ג שעריבים יותר מיינה ש"ת, וזה פלאי לכאורה הלא הסופרי' הללו עיקר למודם באותיות דתושב"כ שדורשי' וסופרי' כל אות ואות כו' וא"כ איך יוכל לומר [ש]ד"ס יותר נעלי' וטובי' מעצם אור דתורה אפי' מיינה ש"ת (שה[ו]א הסוד גימ' יין⁵⁷⁶ בפנימי' הח"ע דתורה כו'). אך הנה ידוע ומבואר במ"א במ"ש בס"י בג' דברים⁵⁷⁷ ברא העולם בסופר וספר וסיפור (או בספר וסופר וסיפור) וענין ספר וסיפור ידוע שזהו תושב"כ שנק' ספר, ספר התורה⁵⁷⁸ כו', ונק' ספר החיים⁵⁷⁹, ותושבע"פ נק' סיפור שמדברי' בדברים בע"פ כתורה צוה לנו בע"פ ודברי' שבע"פ אי אתה⁵⁸⁰ כו', וכידוע בשרש תושב"כ ושבע"פ הן בב' מדרגות בחו"ב שנק' מוסר אביך ותורת אמך כנ"ל ובזו"נ שהן מדות ודבור כו', ושניהם נק' ספר וסיפור ונכלל באותיות דשם הוי' בי"ה בחו"ב⁵⁸¹ ובו"ה במדות ודבור כידוע. ולפ"ז הרי בחי' סופר שסופר כל אותיות שבתו' כסופר ממש שכותב כל סדר האותיות שבתורה ה"ז בחי' ממוצע בין ספר לסיפור, דמה שמשיג ומבין באותיות הכתובי' שבתושב["כ] הוא עצמו המספר בסיפור בדברים בע"פ בתושבע"פ שהוא לפרש ולבאר בדרך פרט כל מצוה הכתובה בתושב"כ בקיצור ורמז ותמצית כו'. והן שנק' סופרי' שהן ת"ח דח"ת דתושבע"פ שדורשי' ומלמדי' מן המקרא כל ההלכות ודינין בפרטו' כנ"ל, והן המכווני' ומדקדקי' לאמיתי' הרצון והחכ' הגנוז ונעלם באותיות דתושב"כ בדרך פרטי פרטיות להלכה למעשה בלי תוס' ובלי גרעון כלל בלי נטי' לימין ושמאל כלל ובריבוי ותוספת גדול על הכתוב בתושב"כ (ולא חכמים אחרים זולתם כלל⁵⁸² כנ"ל שהן הנק' תנאי' ואתנים שנק' ממוצעי' בין המלך [וה]מלכה שהוא מח"ע לח"ת כו').

ושרש טעם הדבר הנה ידוע דבחי' סופר יש לו שרש גבוה יותר⁵⁸³ מגופו של החכמה שכתוב בספר באותיות מצומצמי' במדה וגבול כו', וכמו שידוע דגם משה רבע"ה נק' מחוקק וסופר⁵⁸⁴ כו', לפי שהביא לאור הח"ע דעצמו' א"ס שלתבונתו אין מספר ונק' חכים ולא בחכמה ידיעא כלל, באותיות וצירופי' הללו בתושב"כ, שמוכרח לומר שיש בנשמתו יג, אשרש גבוה מגופה של ח"ע זו שגנז והמשיך באותיות הללו (ולכך הי' כבד פה ולשון כנ"ל). וכמו עד"מ הסופר שכותב את הספר בדיו שצריך לידע ולעיין היטב בעצמו' כח חכמתו היטב הדק איך להביא כל עומק השכל וסברא כמו שהיא לאמיתתה ועומקה ורוחבה רק בצרופי' דאותיות הללו כסדר שכותבו בספר ולא באופן צירופי' אחרים שיטה בזה מנקוד' אור עצם השכל וחכ' ההיא, וא"כ מוכרח לומר שישכיל סופר זה במקור ומקיף דגילוי אור השכל וחכ' זו כמו שבאה מהעלם כח השופע כל שכל שיכול להיות גם בחי' הנביעה מן ההעלם כמו בצנור בדרך עקלתון לחוץ מן הנקוד' [ה]אמת דחכ' זו בעצם מקורה, והוא מה שצריך לפתוח הצנור לגילוי חכמה זו להביאה באותיות כאלה דוקא באופן שיתלבש בהן כל עומק ותמצי' אמיתי' החכ' כמו שהיא בלי נטי' לצדדי' כלל ולא יחסר בה אפי' כקש"י והכל יהי' גנוז ונעלם באופן המשכת האותיות וצירופי' כאלה דוקא ולא בצירופי' אחרים אפי' בשינוי כ"ש ממש כו'. ונמצא דכל בחי' ההעלם האמיתי דמקור חכ' ושכל זה העלים והמשיך בציור אותיות אלה הכתובי' בספר הזה, ואע"פ שאינו מובן מחיצוני' האותיות והצירופי' רק דברים כפשוטן כמו בשכל וסברא פשוטה, אבל הסופר שכתב הספר יודע היטב מכל תעלומות עומק החכ' שמלובש בצירופי' הללו, וא"כ שרש חכמתו גבוה מחכ' זו שכתב בספר וד"ל. וכך יובן במה שמשה נק' מחוקק וסופר שכתב לספר דתושב"כ, שבהכרח לומר מאחר שגנז והעלים בהמשכות האותיות הללו מעומק דח"ע העצמי' בלי נטי' כלל אפי' כקש"י (ולכך יש קרי וכתיב חסר ויתיר וגם קוצי' ותגין כו'), ודאי שהי' שרשו במקיף ומקור העצמי דח"ע זו שהביא בספר, וזהו כי מן המ"ע משיתיהו שלמעלה מחכ' שמאין תמצא כו'). וזהו בחי' סופר שלמעלה מספר דחכ' בשרשה (במזל ונוצר כו'), כענין הבן בחכמה וחכם בבינה⁵⁸⁵ כו' דהבן בחכמה זהו שיכול להביא נקוד' דחכ' באותיות בספר ששרשו למעלה מן החכ' כנ"ל וד"ל.

ועד"ז יובן ג"כ בענין הסופרי' שהן ת"ח שסופרי' כל אותיות שבתורה כמ"ש איה סופר כו' כנ"ל, דהנה כמו שבחי' סופר הנ"ל למעלה מחכ' שבאותיות הספר כך הן ממש מדרג' דאותן הסופרי' שהן ת"ח⁵⁸⁶ שסופרי' כל אותיות כו', דהנה זהו שא' וחכם בבינה דהיינו כמו שהבן בחכ' הוא להביא מנקוד' ההעלם דחכ' לגילוי בצמצום דאותיות דוקא כנ"ל, כך הוא במה שיכול להביא ולגלות כל מה שגנוז בהעלם דח"ע שבאותיות דתושב"כ לבחי' אותיות הדיבור בפה, דאע"פ שזהו היפך הכח דס[ו]פר הנ"ל שמביא ומצמצם לכל העומק וההעלם באותיות מצומצמי', אבל מאותו הכח עצמו שהוא לפי ששרשו במקיף ומקור העצמי דהעלם החכ' (קודם שתבא אף בנביע' בהעלם מצומצם ב[צינ]ור כנ"ל) הוא הנמשך בכח הסופר הזה עצמו להביא בגילוי בדיבור בפה כל מה שגנ[ו]ז והעלים באותיות הללו יג, בולהסבירם בפרטו' באורך ורוחב או בקיצור שיובן ויושג גם לתלמיד קטן (כענין שישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה⁵⁸⁷ כמשי"ת, לפי שהוא עצמו הוא שידע היטב מה שהעלים והלביש מעומק דח"ע באותיות הללו ע"כ לא יוכל חכם אחר זולתו להביא האותיות בביאור ופירוש בגילוי הדבור בפה רק הסופר עצמו שכתב הספר כו'. וזהו וחכם בבינה בתשבע"פ שיבא מאין דחכמה ליש בהשגה שכלי' בדיבור בפרטו' להורות בין טו"ט כו' שזהו הכל בפנימי' בינה שנק' מקום המתברר בעיון השכל כנ"ל, שבא כח זה ממקור דח"ע דמשפיע באותיות דתושב"כ, וזהו ענין הסיפור דתושבע"פ שמקבל מספר דתושב"כ ע"י התנאי' בעלי המדברי' במשנה כנ"ל שנק' ממוצעי' ששרשם מבחי' סופר [ש]למעלה מספר וסיפור דח"ע וח"ת ע"כ יכולים להביא מהעלם דח"ע לגילוי באותיות דספר שנק' סופר העליון כמשה כנ"ל, ולהיפוך מה שהעלים והלביש באותיות דתושב"כ הוא שמגלה הכל בלי נטי' כלל אפי' כקש"י כנ"ל ולכוין לאמיתי' הרצה"ע שבח"ע ממש לפי שהן למעלה במקור הרצון (שהוא פותח את צנור דכתר בחכ' שנקרא טעם כמוס לרצה"ע כידוע).

וזהו שא' לבך יהגה אימה בתושבע"פ שהיא שרש היראה (שזהו שהקדים יראה באם, איש אמו ואביו⁵⁸⁸ כו' ובכיבוד הקדים אב דתושב"כ כו' כמ"ש במ"א), איה סופר פי' איה א' די"ה שלמעלה מי"ה דחו"ב ספר וסיפור, לכך יכול הוא לחבר ספר לסיפור בכל דרשו' של ד"ס שסופרי' כל אותיות ודורשי' ומוסיפי' על התורה כמו זמד"ר כנ"ל ודקדוקי סופרי' [ו]כברכות המצות כנ"ל [oldpage_יח] עד שא' עריבים עלי ד"ס יותר מיינה ש"ת [ב]סוד הפנימי' דרצה"ע (שנק' ח"ס שמקבל מרצה"ע שמורכב בטעם הכמוס כו'), והוא לפי ששרש הסופרי' הללו בעצמו' בעל הרצון והחכ' כמו שהוא במקורם העצמי' ממש כנ"ל לכך מכונין היטב לנקוד' האמת אפי' בריבוי הדיבור בפה בכל פרטי ההלכות [ש]בש"ס משנה לא יטו ימין ושמאל כו' (ואפי' מוטעי' נעשה כרצונם (כמשי"ת). וזהו שא' פיה פתחה בחכ' שבדיבור שנק' סיפור כענין חכם בבינה כנ"ל ותורת חסד ממילא על לשונה שזהו בא מבחי' סופר שלמעלה מספר וסיפור שממנו נמשך תורת חסד דח"ע באותיות הכתב כנ"ל והכל א' (וכנ"ל בענין הצרופי' שבדבור שבאי' ממילא מעצמות מקור דחכ' שבראש שממנו בא אופן גילוי נביע' החכ' מאין ממש והכל א' כנ"ל וד"ל). וזהו ג"כ ענין וכל בניך למודי הוי' שמלמדי' [ל]שם הוי' דח"ע להתמשך בח"ת כו'⁵⁸⁹ בספר וסיפור. ורב שלום בניך שעושי' שלום וחיבור בין חו"ב בספר וסיפור דחו"ב בי"ה דשם הוי' הנק' פמשמ"ע וגם שלום בו"ה בקול ודבור לחברם יחד כו' שזהו בקול ודיבור דמשנה דוקא שהן התנאי' ששונים הלכות שנק' ממוצעי', כמו משה ממש שנק' סופר ומחוקק למעלה לעשות שלום בי"ה, כך הן עושי' שלום בו"ה להיות נגלה מן יג, גההעלם דתושב"כ בדיבור למעשה להיות הבירור בפו"מ בין או"ה וכו"פ. וזהו ורב שלום בניך בוניך שעוסקי' בבנינו ש"ע שהוא ע"פ מא' דקו המדה שנק' סופר בוי"ו ושוקל במתקלא⁵⁹⁰ כו' כמ"ש מי מדד בשעלו מים⁵⁹¹ דח"ע, מי אסף רוח בחפניו והמשיך מח"ע בח"ת בקול ודיבור (מי הקים⁵⁹² כל אפסי ארץ שהן שנק' איתנים מוסדי ארץ שהן התנאי' שנק' סופרי' שסופר ושוקל ומודד כל מדה ושיעור בתושבע"פ כו'), מה שמו זה משה כנ"ל שהוא ממוצע הראשון מאור א"ס בח"ע, מה שם בנו כי תדע זהו ח"ת דתושבע"פ שנק' בניך ובוניך שעוסקי' בבנינו ש"ע בקו המדה ואמת הבנין שלא לגרוע ולהוסיף על דבריהם בכל בנין בית דבחכמה יבנה בית⁵⁹³ בבחי' הפנימי' דחיי עולם דתורה שממנו נמשך בנין העולמות בפנימי' וחיצוני' בי"ה דחו"ב ובו"ה בפמשמ"ע ופמשמ"ט כנ"ל וד"ל).

[כ] ועוד יתפרש מה שא' וכל בניך למודי [ה'] ורב שלום כו', על מה שארז"ל שאין הגליות מתכנשות⁵⁹⁴ אלא בזכות המשניות דוקא שנא' גם כי יתנו בגוים⁵⁹⁵ עתה אקבצם כו', דהנה ענין הקיבוץ גליות זהו ממה שישראל נתפזרו בד' רוחות [העולם כמ"ש כי כד' רוחות] השמים⁵⁹⁶ כו' וכתיב אם יהי' נדחך בקצה השמים משם אקבצך⁵⁹⁷ כו', וענין הפיזור הזה יש בזה ב' דברים הא' בשביל הבירור דניצוצי הקדושה שנעשה ע"י נש"י בתו"מ ותשו' ותפלה בכל מקומות שנתפזרו שם בגוי' כמו גלו לאדום כו' וכתיב יצב גבולות עמים⁵⁹⁸ למספר בנ"י כו', שכפי אופן הצריך לברר מק"נ בבחי' הטוב שנפל שם מז"מ דתהו כך הוא בחי' הגלות והפיזור שם ממדרגה דכנ"י אם בבחי' החסדי' או הגבו' כו', כדי שאחר הבירור יעלו משם בתוס' וריבוי גדול כזריעה שעולה צמיחה בתוס' גדול כמ"ש אז יאמרו בגוים⁵⁹⁹ דוקא הגדיל ה' לעשות עם אלה כו' בהגדלה וריבוי גדול (עד שיהי' למעלה מן המספר כמ"ש והי' מספר בנ"י⁶⁰⁰ כחול הים כו' (כמשי"ת), וכמו שא' בנוהי דאברהם שבבחי' החסד בגלותא דאדום ובנוהי דיצחק בגלותא דישמעאל⁶⁰¹ כו' (כמ"ש במ"א). והענין הב' בפיזור זה הוא מה שנתחלק לחלקי' מציור אדם כמו שהוא בקומה שלימה כידוע בכללו' נש"י נק' אדם אחד בקומה א'⁶⁰² ברמ"ח אברים כלולי' זע"ז כמו דגלי' די"ב שבטי' חוני' כא' כו' שזה השבט במדרגת החסד כלול עם היפוכו כיד ימין ושמאל וכן שאר האברי' שכולם עוזרי' ז[א]"ז ומתכללי' כא', וכללותם יג, דהוא במדות שבחכ' שבראש שנמשך למדות שבלב ומו"ד שהן ו' מדות כלול[י'] כל א' מק' אלף ומתחלקי' לאין שיעור כמו יוסף ה' עליכם⁶⁰³ כו', כמו נשמות שבכל הדורות שנמשכי' מת"ר אלף נשמו' שבמ"ת⁶⁰⁴ כידוע. וענין קיבוץ גליות הזה זהו דוקא לאחר שלימות הבירורי' דק"נ מן הניצוצי' דקדושה שנפלו במדו' וחכ' דק"נ ע"י מדו' וחכ' דקדושה שהוא ו' מדות דח"ע שבאי' בהתלבשות בהעלם בו' מדות דו"ס משנה שהן ס' מסכתות שנק' ס' מלכות לברר וללבן הלכתא להבדיל בין טו"ט כו"פ או"ה כנ"ל ע"י הלימוד וגירסא בפה ששוני' המשניות דוקא שהן הלכו' ברורו' שיוצאי' מן הליבון (כמו שיניך כעדר הרחלים⁶⁰⁵ שעל[ו] מן הרחצה כו') דמתני' מלכתא כנ"ל, אז זה יגרום ב' דברים א' שלימות הבירור מע"ש דנוגה שנתפזרו שם שיעלו משם בכי טוב בתוס' וריבוי גדול כנ"ל (כמו וינצלו את מצרים⁶⁰⁶ כו') ברכוש גדול מן העלאו' ריבוי הניצוצי' כו' שממילא יתקבצו ויעלו משם. והב' מה שמן הפיזור העצום הזה יתקבצו כולם יחד ו[י]הי' מהם ציור קומה שלימה בבחי' אדם שלם כו' וכמ"ש משם אקבצך, שהוא בחי' ההתעוררו' להתקבץ ולהתכלל יחד אע"פ שרחוקי' זמ"ז ומפורדי' בתכלית כמו פירוד ב' הפכים כאש ומים דחו"ג וכה"ג יתעורר השלום ואחדו' להתחבר יחד דוקא כמו אפרי' לא יצור את יהודה⁶⁰⁷ כו', וכמו עץ יוסף וכ"י חביריו ועץ יהודה כו' יחדיו ידובקו⁶⁰⁸, למהוי אחד באחד, וכמ"ש ואתם תלוקטו לאחד אחד⁶¹⁰ כו' להיות יחו"ע ויחו"ת⁶⁰⁹ דיוסף צ"ע ויהודה צ"ת הכל א' [ב]מוח ולב שיתחברו יחד כשהוא בהתכללו' בקומה א' (וכתי' ואולך אתכם קוממיות⁶¹¹ ב' קומות דאו"י ואו"ח דצ"ג ובע"ת וכה"ג יחדיו). וכל זה ההתכללות מפיזור ופירוד גדול כזה (כענפי' מתפרדי' כמו בשנאת חנם זת"ז כו'), יהי' מסיבת היחוד והבירור דש' מ"ה דח"ע במ"ה דח"ת בו' מדות דח"ע בו' מדות דח"ת בו"ס משנה דוקא כנ"ל⁶¹², דכל בחי' שם מ"ה מלגיו⁶¹³ עושה יחוד והתכללו' גם מפיזור ופירוד להיותו בבחי' אין ומ"ה בעצם היפך הישות והגסות ע"כ עושה מגסות ויש אין כב' הפכי' לחברם, כענין עושה השלום במרומיו⁶¹⁴ כו' מבחי' אין ומ"ה העליון כו'.

וזהו וכל בניך לימודי הוי' בו"ס משנה מהוי' דח"ע בח"ת כנ"ל ע"כ ורב שלום בניך בשלום והתחברו' בהתכללו' א' ממש בפמשמ"ע במדו' דח"ע ובפמשמ"ט במדו' דח"ת, וענין ריבוי יד, אהשלום זה ריבוי מיני התכללו' שיהי' בקיבוץ הגליות שיתחברו כמה מיני הפכי' יחד ויהי' להם לב אחד ומוח ורצון א' כאיש א' חבירי'⁶¹⁵ לאביהם שבשמים, כמו שהי' במ"ת בת"ר אלף דיעות [כו'] שא' ויחן ישראל כאיש ישראל א'⁶¹⁶ כו', וכן אומרי' ברכנו כולנו כא'⁶¹⁷ כו', וזה הי' רק בת"ר אלף ולע"ל יהי' קיבוץ גליות בכפלי כפליי' מס"ר (עד שלא יספר וכמ"ש ועלמות אין מספר (כמשי"ת) וד"ל. וזהו שא' אין הגליות מתכנשות אלא בזכות המשניות דוקא, שבלימוד המשנה מטעם הנ"ל שהוא בירור דשם מ"ה דאדם עילאה באדם תתאה דמל' ממילא יהי' קיבוץ הגליות יחד בב' דברים הנ"ל בשלימות הבירור מניצוצי' שנפלו שם להפוך חשך לאור וענין ההתכללות וחיבור יחד מאליהם כנ"ל וד"ל. וזהו ג"כ יוכל להיות ע"י ב' דברים בתשובה ובצדקה כמ"ש אם ישראל עושי' תשובה נגאלים⁶¹⁸, וכן א' אין [oldpage_יט] ישראל נגאלי' אלא בצדקה⁶¹⁹, כמ"ש בצדקה תכונני⁶²⁰, צדקה תרומם גוי⁶²¹ כו'. והענין הוא דכמו שא' גם כי יתנו בגוים כו' בפיזור הגופי' כך בפיזור הנפש החוטא' בקליפו' בז"מ הרעות שהן ע"ש⁶²² ד[קליפ'] נוגה, והתשובה היא הקיבוץ של הטוב מן הרע שלא יפרד ולא ידח ממנו נדח⁶²³. וזהו ענין קיבוץ גליות כשיעשו תשובה שלימה שעי"ז יעלו מן הרע ויקבצו הטוב שנפל לשם ויוכללו כא' ע"י ביטול רצון שיהי' בכולם כא' לשוב אל ה' אחד באמת למהוי אחד באחד ממש כנ"ל ע"י בירור דשם מ"ה דח"ע וח"ת כו' וד"ל. וזהו ג"כ מה שא' שאין נגאלי' אלא בצדקה, כי הצדקה ה[י]א הפיזור לאביונים להחיות רוח שפלים⁶²⁴ כידוע, [ו]זהו כזריעה זורע צדקו' שמצמיח ישועות⁶²⁵ בריבוי גדול כו' כמו והלך לפניך צדקך כו', כך הוא בצדקה שעושי' ישראל בגלות כמו זריעה שעושה צמיחה רבה, והוא מה שא' שצדקה עשה ה' עם ישראל שפיזרן⁶²⁶ בין אוה"ע כזורע צדקות וכמ"ש וזרעתי את ב"י⁶²⁷ כו' כי כד' רוחו' כו', ופיזור זה דצדקה הוא הגורם הצמיחה וגידול שהגדיל ה' לעשות עם אלה בקיבוץ הגליות שיגאלו בזכות הצדקה כמ"ש צדקה תרומם גוי כו' בצדקה תכונני, שהן בכלל כל מעשה המצות שנק' צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו⁶²⁸ כו' כידוע שהוא הבירור בסוף מעשה דוקא, שלא המדרש עיקר⁶²⁹ כו' וד"ל.

[כא] והנה מעתה יש להבין בענין שמונים פלגשי' שהן הברייתות ועלמות אין מספר אלו ההלכו' כו', דהנה מ"ש וימררו את חייהם בעבודה קשה בחו"ל זהו בעמל דתושבע"פ כנ"ל שזהו בעבודה קשה בקושיות וקו"ח ובלבינים בליבון הלכתא כו', ומ"ש ובכל עבודה בשדה זהו הברייתו' שהן יד, בבחוץ [כ]עבודה בשדה שחוץ לעיר כו'. דהנה מבואר למעלה בענין סופר וספר וסיפור דסופר זהו שמביא בספר בכתב מן ההעלם דחכמה לגילוי באותיות מצומצמי' באופן שלא יהי' בו נטי' כלל אפי' כקש"י מנקודת העומק והאמת ברצון ומקור החכ' כו', וכך הוא בסופרי' שסופרי' כל האותיות שבתורה ודורשי' עליהם שמביאי' מן ההעלם דאותיות הכתובי' בספר לגילוי אור בריבוי דברי' בע"פ שנדרש על כל קוץ כו' ו[כ]ן במדו' שבתורה כו' כמו גם כל דקדוקי סופרי' וגזירות וסייגי' וכה"ג. וכך יובן עוד בסופרי' אלה בתושב"כ כך הן בח"ת דתושבע"פ בו"ס משנה ששנו חכמים בלשון המשנה הרי שנו לתלמידי' בדרך קצרה מאד, דהיינו מה שהלבישו והעלימו בעומק חכמתם כל העומק ורוחב שיש בסברות וטעמי' בכל דין והלכה כמו שנמסרה בסיני ונדרשת מן המקראו' בכמה פנים שונים הכל בלשון קצר וק[ל] הזה השנוי בל' המשנה שיובן לתלמידי' הקטני' פסקי ההלכות בקצרה, אע"פ שנעלם מן התלמיד כ[ל] מה שיש בהעלם והלבשה בתוך דברי' קצרים אלה, מ"מ כאשר שונה המשנה הרי כלול בזה כל מה שיש בדברי' אלה כל פרטי הטעמי' וסברות ודרשו' שונים, כמו שהקורא באותיות שבתשב"כ המצומצמי' יש בהן בהעלם והלבשה כל אור ושפע דח"ע העליונה וגם מה שבא לגילוי בכל הדרשו' של התנאי' ואשר נמסר בע"פ למשה כו' כמו מה שהי' ר"ע דורש על כל קוץ כו', וכדוגמא זו יש באופן הלשון המצומצם וקצר בהלכו' דו"ס משנה כל מה שיש בזה בהעלם מכל עומק ורוחב הפלפול וסברות ודרשות שמחדשי' הכל בלשון המשנה נכלל בקצרה כענין שא' לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה⁶³⁰ דוקא, דהיינו שבדרך קצרה זו יעלים וילביש כל הדרך הארוכה העולה התמצית ומובחר מכל הפלפול כו'. ונמצא דלשון זה השנוי במשנה בקצרה נק' ג"כ דברי סופרים כמו הסופרי' שכותבי' האותיות בספר כך הן מלמדי' דברי' בע"פ ג"כ בלשון וצרופי' בדבורים קצרים דוקא שהן מכווני' לאור האמת כמו שהוא בקיצור זה דוקא רק שזהו בבחי' סיפור בדברים בע"פ כמו שנק' סופר באותיות שבכתב (ודוגמא לזה בספר וסיפור הנ"ל הי' למעלה בח"ע וח"ת דעצמו' אא"ס ממש דלתבונתו אין מספר כלל בי' הדברות שהי' מדבר בע"פ שנכלל בזה ח"ע הגנוזה בעצמותו ממש, וגם י' הדברות הללו הביאם בכתב בלוחות שהי' מכתב אלקי' ממש כמ"ש והמכתב⁶³¹ כו', וא"כ הרי הי' הקב"ה בעצמו ובכבודו ממש בבחי' סופר להביא באותיות בכתב ומכתב חרות על הלוחות אותן י' הדברים שדיבר בע"פ רק שקדם בחי' סיפור לספר כו' וד"ל). ונמצא מובן דבחי' [סופר] שבתושב"כ כמשה [ש]הי' סופר ומחוקק ותנאי' שסופרי' כל יד, גאותיות כו', זהו עצמו בחי' סופרי' בסיפור בתשבע"פ שמדברי' בלשון קצרה מכוון לכל אור האמת כמו שהוא בח"ע שבראש לענין סוף מעשה בהלכו' אלה דו"ס משנה דוקא ע"ד שנעוץ תחב"ס וסב"ת⁶³² והיו לאחדי' ממש (וכמו שמבואר למעלה דבחי' הממוצעי' האלה שמחברי' מח"ע לח"ת ספר וסיפור שרשם למעלה משניהם כו', דהיינו בעצמו' בעל הרצון והחכ' כו' כמשה שהי' ממוצע הראשון לחבר אוא"ס בח"ע, כך ממוצע זה השני דת"ח במשנה שמחברי' מח"ע דאותיות התושב"כ לתושבע"פ גבוהים משניהם כמשה עצמו כו', וע"כ יש ביכולתם להלביש במשנה כפי נקודת האמת שבתושב"כ ובתושב"כ מלובש מנקוד' החכמה העצמי' כמו שהיא בעצמו' ממש).

והנה כ"ז הוא באמצעו' החיבור והקשר דמדות דח"ע במדו' דח"ת שבדבור שהן ו' מדות שבמל' שהן ו"ס משנה שהוא בבחי' חג"ת כו' שנק' גופי תורה והיינו במדות שבאי' בגילוי בדבור שמתאחד במוחי' דחו"ב כו', אבל הברייתות ל' בראי שהן לבר מגופא שהן המדו' שבעצם כחג"ת כו' שהן בלב שנק' גופא ולבר מגופא זהו כמו הירכיים שהן טפלי' לגוף ומשמשי' אליו להוליך האדם ממקום למקום ואינם מעיקר האדם כ"כ (והוא בחי' חיצוני' דנו"ה, דגם שו"ס משנה הן ו' מדות דהיינו חג"ת נה"י שהן ו' סדרים בפרט חסד בס' זרעים כו' זהו פנימי' דנו"ה, כידוע שמדות הנמשכים בלב מן השכל שבמוח לחסד או לדין או לממוצע והכרעה זהו המדות כמו שהן בעצם, אבל בחי' נו"ה זהו בחי' התפשטותן לפסוק למעשה אם מחסד זה ראוי לעשות כך שבודאי מיד שיטה לבו ודעתו לחסד ידון למעשה כך וכן להיפוך במדה"ד וזהו נו"ה שבפנימי' שמתאחד בגופא כו'. אבל נו"ה החיצוני' הוא כאשר יבא לד[ו]ן למעשה בפו"מ כמו להורות לזולתו שהביא לפניו שאלה אז צריך שיתיישב מחדש בדעתו ולבו אם יורה לו למעשה כך אם לאו, וזהו שנק' כליות יועצות בנו"ה⁶³³ הן או לאו ונק' מאזני צדק⁶³⁴, ששוקל מחדש במאזני השכל ומדות שבלב בנו"ה ועדיין לא בא להורות למעשה אלא מתייעץ אם יפסוק למעשה, נק' כליו' שלמעלה מן הירכיי'. וצריך לזה ג"כ בחי' ממוצע להביא ולחבר העליון בתחתון שזהו מבחי' המדות שבדיבור כששונה הלכה לעצמו לפסוק כך וכך כשבא להביא לענין המעשה בפו"מ (כמו הממוצע מן מדו' שבחכ' בראש למדות שבלב בדיבור שנק' תנאי' וסופרי' כנ"ל), והן הברייתות שהן באי' לפרש המשנה איך שיופסק להלכה למעשה שהן כמו הירכיי' שלבר מגופא כנ"ל שהן מוליכי' לאדם כו', [oldpage_כ] והילוך נק' מעשה שאינו הולך רק לעשות כך המדו' יד, דשבנו"ה שבחיצוני' הוא להביא להורות למעשה מן המשנה זהו⁶³⁵ הברייתות בעבודה בשדה שמביא מן העיר לשדה (כמשי"ת).

דהנה הברייתות זהו שחידשו ר"ח ור"א⁶³⁶ מפי רבי⁶³⁷ ולא קבעום רבי במשנה אלא ר"ח ור"א הוסיפו אותם על המשנה ונשנו בלשון קצר כמו המשנה ונק' תניא כמו המשנה שהוא בלה"ק, ובל' תרגום תני[א] ומתני', לפי שהמשנה אינו אלא שאו' דבר ששמע ונאמר כבר נק' שונה בלה"ק כשונה הדבר ומכפל (כמו ויצוק וישנה וישלש⁶³⁸ כו' וכמו משנה למלך⁶³⁹ כו', דהיינו שני לו שהשני זהו לפי שכופל כמו ועל השנות החלום פעמי'⁶⁴⁰ כו', וכן משנה תורה לפי שהואיל משה לבאר את התורה לחזור פעם שנית כו', כך השם דמשנה ששונין הלכות לפי שחוזרי' ע"ד שכבר כתוב בתושב"כ ולומדי' משם (ובל' ארמי תני או מתני, ולכך נק' המשנה מתנית' והשוני' משנה נק' תנאים כידוע), ומבואר למעלה דתניא אותיות איתן כמו תנאי' הן א[י]תני' מוסדי ארץ (כמו אברהם שנק' איתן כמ"ש משכיל לאיתן האזרחי⁶⁴¹ כמ"ש בדרז"ל (וזהו שמעו הרים ריב ה', הרים עליונים שהן מדות⁶⁴² דח"ע ורצה"ע דתושב"כ, ואתני' מדות דח"ת דארץ תושבע"פ), דאיתן ל' תוקף וחוזק כמו איתן מושבך וכתרגומו תקיף מותבך כו' וכן נחל איתן⁶⁴³ שהוא קשה ותקיף כו') וכתיב משכיל לאיתן שהוא אותיות דתניא בבחי' ברייתות, לפי שתוקף גדול זה שבתנאי' שנק' אתנים מבחי' סופר הנ"ל נמשך הוא גם בברייתות שלבר מגופא שנק' תניא אותיות איתן שמפני זה אמר משכיל לאיתן כמו משכיל אל דל כו' שמפקח למרחוק ושפל ממנו כדל ועני כו', כך לבר מגופא בבחי' נו"ה⁶⁴⁴ נמשך בשביל חיצוני' במעשה ממקור הח"ע העצמי' הנ"ל שנק' משכיל כנ"ל וד"ל. וכמו שבירכיי' שהן נו"ה החיצוני' כנ"ל יש בהן כח וחיזוק [ה]גדול שבמקור החכ' ורצון העצמי' ואדרבה נעוץ תחב"ס דוקא (וכמ"ש במ"א עמ"ש וגם נצח ישראל⁶⁴⁵ כו' שזהו נשמ' שמואל הנביא שתיקן לפגם דירך יעקב שהוא כמו [ב]גלות האחרון הזה שנפגם הנצחון באוי"ר ששייך למעשה לבד כענין ברייתות הנ"ל שנק' פלגשים (כמשי"ת). ובדרך כלל זהו כמו ההפרש בין אברי' הפנימי' לאברי' החיצוני' כך הוא ההפרש בין משנה לברייתא, שהמשנה היא בבחי' אברים הפנימיי' (כריאה ולב שהקול ודיבור יוצא משם, וגם מה שנמשל למזון ולחם הרי ידוע דהגירסא זהו שטוחן בשיניו⁶⁴⁶ ומתעכל במעיו כמ"ש ותורתך בתוך מעי שנעשה מזה אור וחיות פנימי' לנשמה כידוע), אבל הברייתא הוא בבחי' אברי' החיצוני' כרגל וירכיי' שמוליכי' לגוף להביא למעשה כנ"ל (שהוא מה שא' דאיהו בנצח טו, אואיהי בהוד⁶⁴⁷, דכמו שאיהו אמת בתושב"כ ואיהי אמונה במדו' שבחכ' שבדיבור בתושבע"פ שלא יוסיף ויגרע מנקוד' האמת כאיש אמונה לשולחו או לאדונו, כך איהו בנצח שנמשך הרצה"ע וח"ע שבתו' לסוף מעשה בנצח דימין ואיהי בהוד שהן הברייתות כנ"ל), וכמו שמאיר אור דח"ע בח"ת במדות שבדבור בפנימיות שנק' תורת האדם בפנימי' דנש"י כך הוא נמשך מן הפנימי' דאדם לחיצוני' האברים שהן הברייתות שזהו כמו שאדם הולך מעיר לשדה (כמשי"ת). ולכך נק' הברייתות פלגשים שאין היחוד בהן רק לפרקים כנ"ל ובלא חופו"ק, והלכות דמשניות מאיר בהן מח"ע ביחוד תמידי וכאשה מאורסה בחופו"ק כמ"ש תורה צוה לנו משה מורשה מאורסה⁶⁴⁸ כו'.

וביאור ענין זה מובן מכל הנ"ל דבלשון המשנה נשנה בדרך קצרה ויש בלשון זה בהעלם כמה הלכות ועניני' חדשי' והן הן ההלכות השנויות כברייתות שחיברו ר"ח ור"א, ואין זה חידוש מעיקרו ממש אלא מה שכבר שנוי במשנה רק שלא נא' בפירוש אלא נכללי' בדברי המשנה בהעלם והלבשה בדרך קצרה ור"ח ור"א הוא שהוציאו לאור בגילוי מבחי' ההעלם שבמשנה להיות במהות דבר בפ"ע כאלו הן דברים חדשים ממש (וזהו כמו שהולך השפע מאברי' הפנימי' כריאה ולב וכבד ומעיי' לאברים החיצוני' אחר עיכול המאכל כו' ע"י גידי' רוחניי' להתפשט בדם האברי', וזהו כמו שהירכיים שמוליכי' למקום אחר כך הברייתות מוציאי' מהעלם המשנה שנשנה שם להלביש הדבר באופן אחר כמו שמוליכי' התבואה מאוצר שבביתו לשדה לעבוד עבודה בשדה כו'. וראי' לזה ממה שא' באילפא שהי' תלמיד רבי⁶⁴⁹ שכל מאן דתני לי' בברייתא דר"ח ור"א פשיטנא לי' ממתני'⁶⁵⁰ כו', וענין פשיטנא לי' היינו שימצא דבר זה מופשט לבירור דבר מן המשנה, שיוציא לאור דבר זה מן העלם דברי המשנה ואין כל חדש בבריית' זו דר"ח ור"א כי ימצא הלכה זו במשנה, כי שרש הברייתו' נכללי' במשנה בהעלם מטעם הנ"ל וד"ל (וכמו שחיות האברי' חיצוני' נכללי' ונגררי' אחר חיות פנימי' האברים כלב וריאה וכבד וכה"ג כנ"ל) והיינו לפי שבחי' מקור הח"ע שבראש שמאיר בו' מדות שבדבור בו"ס משנה הוא שנמשך גם לברייתו' שהן בירכיים בבחי' נו"ה החיצוני' שלבר מגופא כנ"ל). ולכך הי' שמו אילפא לשון אולפנא⁶⁵¹ תרגום דלימוד, כמ"ש וכל בניך למודי הוי' מח"ע לח"ת, ואילפא זה הי' שרשו מנשמ' רבי שקיבל איש מפי איש עד הזוגו' מאכה"ג עד משה שציוה לנו כו' כנ"ל, לכך הי' בקי ומבין במקור דח"ע שנדרש בהלכו' דמשנה להביא זה בגילוי בהלכו' דברייתות טו, במתוך המשנה שלא הי' זה ביכולת לתלמיד אחר זולתו וזהו אאלפך חכמה⁶⁵² (כמ"ש במ"א באריכות). וזהו ובכל עבודה בשדה אלו הן הברייתות שזהו כמו עבודה קשה בשדה חוץ לעיר שהיא עבוד' נכרי' חוץ לביתו כמו שמביא חטים מביתו וזורע בשדה שצריך עבודה בפ"ע, משא"כ ברכת הון ביתו וכל אשר לו בביתו, שברכת של עבודה בשדה נבדלת מעבוד' שבביתו ששם עיקר הברכה כמ"ש להביא ברכה אל ביתך⁶⁵³, כך התורה נק' בית ואהל ונק' הון ביתו והיינו תשב"כ ושבע"פ ומה שיוציא חוץ לבית דתורה לשדה זהו ענין הבירורי' שבחוץ כמו בבחי' נו"ה שלבר מגופא שנמשך בריחוק מקום וגם⁶⁵⁴ חוץ למקומו כו', ולכך אע"פ שגם לימוד המשניות נק' עבודה קשה בחו"ל, אבל זהו במקומו דהיינו כמו שהוא בעצם אור דחכ' שבחכ' יבנה בית כו' והון ביתו ורכושו שנתברך ממקור דח"ע כמו בחכ' שבדיבור שמתאחד עם חכ' שבראש כנ"ל אע"פ שצריכי' גם הן בירור ונק' ליבון הלכתא (כמשי"ת). משא"כ [ה]עסק בברייתו' שהן הלכות שמסתעפי' מן המשנה שבהעלם נק' עבודה בשדה (כמו והנה אנחנו מאלמים אלומים בשדה⁶⁵⁵ כו' כמ"ש בזהר ע"פ ואם בשדה מצאה⁶⁵⁶ שיש שדה חרובי'⁶⁵⁷ דק"נ ויש שדה אשר ברכו⁶⁵⁸ ה'). ולפי הנ"ל בענין הירכיי' שהן בחיצוניו' דנו"ה שמביא לידי מעשה כו' זהו עכשיו בגלות האחרון הזה שהוא בבחי' ירכיי'⁶⁵⁹ כמ"ש בזהר והוא לתקן הפגם דירך יעקב בג"ה⁶⁶⁰ כנ"ל, והיינו ענין הנצחון בעבודה אלקי' באוי"ר שאינו רק למעשה המצות בלבד כידוע, וזהו שנק' עבודה בשדה דוקא בהילוך חוץ למקומו כנ"ל.

[oldpage_כא] [כב] והנה מעתה יש להבין מ"ש ועלמות אין מספר אלו ההלכות, ובודאי אין הכוונה על הלכות שבמשנה וברייתא שיש להן מספר כמ"ש ס' מלכות ופ' פלגשי' כו', אלא הלכות אלו שמחדשי' בתלמוד שלנו שהוא תלמוד בבלי והן מימרות האמוראי' וחידושי דינין שמחדשי' ע"י הפלפול בקושיות ותירוצי' רבים כמו ת"ש ורמינהי מתקיף לה וכה"ג, שע"ז א' במחשכי' הושיבני זה תלמוד בבלי וכנ"ל. וביאור הדבר⁶⁶¹ הנה מבואר למעלה דכל הלכות דמשנה שסידר רבי הכל הי' מקובל איש מפי איש עד הזוגות ואנכה"ג עד יהושע מפי משה שתורה צוה לנו כו', דהיינו שהי' נמסר בע"פ ברור וצלול כל דין והלכה כמו שה[ו]א בלי נצרך לזה עיון ופלפול⁶⁶² כלל, והגם שהי' להם דרשות רב[ות] בכתובי' ודיני המדות שבתורה הכל הי' בבירור גמור בלי בלבול ותערובות ובלי מחלוקת כלל, לפי שאור דח"ע מאיר בח"ת בתשבע"פ אפי' בדקדוקי סופרי' שהן הוסיפו על טו, גהתורה [כ]עירובין ונט"י כו' כמו אור המאיר למרחוק ובהדלקת נר מנר שלא יפול שינוי ותערובו' כלל עד שמאי והלל שהיו מחולקי' בקצת דברים⁶⁶³ ותלמידיהם אחריהם שנחלקו ברוב דברים⁶⁶⁴. ולזאת סידר ר' את המשנה לכל מחלוקת שהי' עד דורו והעמיד בל' קצרה וברורה והן ס' מסכתות שנק' ס' מלכות כנ"ל דמתני' מלכתא כו' כמלך שגוזר וכן יקום למעשה. אך גם במשניות עדיין אין הלכה פסוקה וברורה לגמרי כי יש ריבוי קושיות וסתירות מזו לזו ובמחלוקת שנוי' ולא ידוע הלכה כמי וגם הדברים סתומים וקצרים וצריך לבאר ולפרש המשנה להעמיד כל הלכה ומחלוקת בתירוצי' וחילוקי' שונים עד שכל דבר דין והלכה יעמוד על מקומו באופן ברור למעשה, וזהו כל עיקר ענין התלמוד שנק' שמוש ת"ח כידוע שמקשה ומפרק הרבה וממילא יתורץ ויוברר כל דין והלכה על בורי' בלי קושיא ובלבול כלל. וזהו שנק' באמת ליבון הלכתא שמלבן מן העכרורי' שהוא הבלבול מתערובות זר ושקר וטעות שהן הקושיות ומתרץ הכל ע"י היגיעה ועמל רב שנק' עמל תורה [כנ"ל] שמטריח כל עצמיות כח השכל בעיון ופלפול רב עד שיבא ע"ד האמת ממש, שזהו מה שיוציא לאור מן החושך, והאמת מן השקר וטעות ובלבול, שהוא כאור שמאיר לחשך דוקא, או כדבר שמלבנו מן העכרורי' כפשתן בליבון וגיהוץ ברחיצה ושפשוף כו' עד שמתלבן ביותר וזהו ליבון הלכתא (כמ"ש כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה בליבון ביותר כך הלכו' נק' נימין ושערות כידוע, ושיניך הן ל"ב שיני'⁶⁶⁵ טוחני' בגירסא ובעיון כו') וכמ"ש במ"א במ"ש ולבן שינים מחלב⁶⁶⁶ כו'. ונמצא שע"י היגיעה ועמל בפלפול שבתלמוד (שהי' זה אחר המשניו' דר' וברייתות דר"ח ור"א והוא בימי רב ושמואל ור' יוחנן שהיו מיד בתחלת אלף החמישי⁶⁶⁷ בחי' הוד⁶⁶⁸ דאיהי בהוד ובינה עד הוד⁶⁶⁹ כו' (ובתחלת אלף הששי היו הרמב"ן ורשב"א ורא"ש⁶⁷⁰ אחר הרמב"ם ובע"ת הראשוני') ועד רב ושמואל הי' עדיין אור המאיר בח"ת בנו"ה שלבר מגופא כברייתות שנק' פלגשי' כנ"ל) נהפך מחשך לאור, כי הפלפול בריבוי הקושיו' מעלים כחושך ממש וזהו במחשכים הושיבני כו', והבירור וליבון הלכות מתוך הפלפול כהויו' דאו"ר ורבינא ורב אשי זהו כאור היוצא מן החשך ממש והוא כאור המאיר בלילה וחושך (וכלבינה שנעשה מעפר שנשרף בכבשן כנ"ל במ"ש ותהי להם הלבינה לאבן כו' והוא מדיבורי' של חול בכל לשון כו' משא"כ אותיות [דתושב"כ] שנק' אבני קדש בעצם כו' וד"ל).

טו, דוהנה לפ"ז הרי יובן עכ"פ שמאור דח"ע שבתושב"כ אינו מאיר רק למדות דח"ת שבו"ס משנה בהלכות שיש להן שרש ומקור ממשה במה שציוה לנו תורה זו מורשה מאורסה כו', וכן מתגלה עוד למטה בברייתות שנמשך מהעלם דמשנה (ונק' נו"ה כירכיי' כנ"ל) שזהו שנק' מלכות ופלגשי' שיש גם בהן יח"ע לפרקי'. אבל הלכות אלו שמתחדשי' ע"י פלפול בתלמוד בקושיות ופירוקי' וכמימרות האמוראי' עד רבינא ור"א סוף הוראה⁶⁷¹, לא מאיר בהן מאור דח"ע ולא נק' מלכות ולא פלגשי' כברייתו' דר"ח ור"א (וראי' לזה ממה שא' בכמה דוכתי בגמ' דממתני' וברייתא מותבינן תיובתא אבל ממימרו' האמוראי' (וגם מברייתא דלא מיתניי' בי ר"ח ור"א⁶⁷² לאו מתניתא היא) לא מותבינן תיובתא כלל, וכמו שא' בכמה דוכתי גברא אגברא קא רמית⁶⁷³ כו'), אלא נק' בשם עלמות כמ"ש ועלמו' אין מספר אלו ההלכו' סתם שלא נזכרו במשנה וברייתא כלל וכמימרות האמוראי' שחידשו מעצמם (אע"פ שדורשי' גם הם מן המקראו' כתנאי' ממש כמו מנלן א' קרא כו' מ"ט דר"פ כו' ולא נחשבו כהלכות דמתני') (ולא נק' אמוראי' אתנים ולא [כ]תנא[י'] דברייתא ולא סופרי' כו'). וזהו פלא גדול לכאורה דהלא עיקר ההוראה האמיתי' להלכה למעשה אף בהלכות ודיני' שנז' במשנה וברייתא אינו אלא ע"פ סוף המסקנא שבגמ' אחר שמברר ומלבן ההלכו' שבמשנה מכל קושיא וסתירה כנ"ל כמו ורמינהי ומתרץ ל"ק כו'. וראי' לזה שאין מורין מן המשנה⁶⁷⁴ אלא ממסקנא דשמעתתא שנק' שמוש ת"ח שזהו העיקר ויסוד דמשנה כידוע. ומזה הטעם אמרו דעוסק במקרא מדה ואינו מדה במשנה מדה ונוטלי' עלי' שכר אבל בתלמוד אין לך מדה גדולה הימנה⁶⁷⁵ כו' (וגם בס' הקבלה א' דמקרא בעשי' ומשנה ביצי' ותלמוד בבריאה⁶⁷⁶ כו' וידוע דמעלת הבריאה למעלה מיצי' שבחי' חב"ד בבריאה דאימא מקננא בכורסיי' כו' וחג"ת ביצי' (דז"א מקנן ביצי'⁶⁷⁷ ) ונה"י בעשי' כו', וא"כ התלמוד גדול מן המשנה והמקרא (וגם נמנו וגמרו דתלמוד גדול מן המעשה⁶⁷⁸ לפי שהתלמוד מביא לידי מעשה שאינו רק בתלמוד בבלי שהוא עיקר ויסוד ההוראה אף בדיני המשנה וכ"ש במה שחידשו הם בפלפול עד רבינא ור"א שנק' סוף הוראה שנקבע לדורות כהלמ"מ ממש כו').

[כג] אך הנה מבואר למעלה בבחי' ספר וסיפור דתושב"כ ושבע"פ שזהו בבחי' איש ואשה משפיע ומקבל כמו שא"א לאשה להזריע ולהוליד כ"א ע"י איש שממשיך מ"ד כח טז, אהעצם של הולד וגם כח הבירור וגידול כו' ובנוק' הוא המקבל הוא⁶⁷⁹ בחי' כח המגדל ומצמיח ומברר כו', וכך הוא באור ושפע דתושב"כ שנק' פנים מאירות באותיות שנק' אבני קדש העליון שמאירי' לתושבע"פ שנק' אשה בחי' מקבל שהוא חכ' שבדיבור שנק' סיפור ונק' פנים מסבירות שמסביר להרחיב הדברים שיצאו בקיצור ותמצית מפני' מאירות אור דתושב"כ, והיינו בדרשות שלהם שסופרי' כל אות ואות כו' כנ"ל ומבררי' כל המצות בפרט עד דקדוקי סופרי' כו'. וזהו ששים המה מלכות ס' מסכתות שההשפעה הזאת הנמשכת מן המשפיע שהוא אותיות דתושב"כ הוא רק מבחי' המדות דח"ע בחו"ג שהן רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת בכלל והוא שנק' תורה אור להורות ולהבדיל בין טו"ט בכלל, והן מדות דח"ע (שנק' טורי [oldpage_כב] נהורא⁶⁸⁰ דאור דח"ע) ומאירי' לדבור במדות שבה שהן ו"ס משנה שכל א' כלול מי' שהן ס' מסכתות ופ' פלגשים בנו"ה החיצוני' כנ"ל, ובחי' הממוצע המחבר מח"ע לח"ת מספר [ל]סיפור זהו שנק' סופרי' כנ"ל ששרשו בבחי' סופר שלמעלה מספר כנ"ל. אך כ"ז בבחי' שפע דאור הח"ע במדות לבד, אבל למעלה מן האור ושפע דחכמה מאין ליש באותיות ומדות הרי היא בבחי' ההעלם דעצמו' ומקור החכ'⁶⁸¹ כמו שהוא בבחי' אין והעלם ממש שאינו נק' אור כלל, דמ"ש ותורה אור זהו שבא מבחי' מאור מקור כל אור שבא בדרך העלם וחשך תחלה שמעלים אור העצמו' ואח"כ א' יהי אור⁶⁸², אור דח"ע שיתגלה מן ההעלם וכמ"ש ישת חשך סתרו וכן א' ומשה נגש אל הערפל⁶⁸³ אשר שם האלקי', ומה שיורד אור דחכ' זהו בחי' צמצום לגבי העלם כח המקור דכל חכ' שכלול בהעלם העצמו' ממש שא' בזה לתבונתו אין מספר כלל וחכים ולא בחכ' ידיעא כלל, רק שעכ"ז אור זה המצומצם בא בדרך בירור שהוברר בחי' תמצית הנבחר כאור בהיר, שזהו כחכם גדול בעומק העלם החכ' שמברר איזה שכל ומביאו לאור בגילוי אותיות שבהן מכוון בחי' עומק דחכ' זו, וכמו הענין דסופר שמביא בספר באותיות מצומצמי' מכווני' לנקוד' אור האמת הנברר מכל העומק וההעלם דמקיף דחכ' זו כו' (והוא קו המדה שמודד כל אור בכלי רק כפי האר' אור דח"ע).

ו [ז]הו שרש ענין התלמוד שהוא בבריאה שנק' חשך שלמעלה מן המשנה שהוא ביצי' שנק' אור כמ"ש יוצר אור ובורא חשך⁶⁸⁴, הרי האור ביצי' שבאה בגילוי מן ההעלם כאותיות הדיבור מן המח' שבהעלם, והחשך הנעלם בבריאה כו'. והענין הוא לפי שעיקר ענין התלמוד הוא בבחי' הפלפול שבא להעלים האור דחכ' שכבר האיר מספר לסיפור במשנה ומקשה ומפרק כנ"ל, שזהו שמעלה לשכל ואור זה שבא במדות טו"ט או"ה כו"פ מח"ע דתשב"כ למעלה מן השכל שבמדות, כי גם אור דחכ' דתושב"כ אינו רק במדות להורות ולהבדיל כו', והוא כמו שמעייני' בעצם כח המושכל בשרש וטעם הענין כמו שהוא טרם טז, בשיפס[ו]ק מזה לחסד או לדין כו' שה[ו]א עצם המושכל שיכולי' לדון ממנו דבר והיפוכו, וזהו עיקר הפלפול שמקשה על עצם הדבר למה הוא כך ולא היפוכו (כמו ר"מ שהי' או' על טמא טהור ומראה לו פנים⁶⁸⁵ (כמו שהי' לתלמיד א' ש' תשובות בצרת הבת⁶⁸⁶ כו') והוא בבחי' מקור השכל והחכ' כמו שהוא בבחי' אין והעלם עדיין קודם שיצא לאור, ע"כ יש ביכולת חכמי התלמוד לברר וללבן ולתרץ כל קושיא המסתיר ומנגד להוציא לאור מן החשך דוקא כנ"ל, שהוא האמת מן השקר וטעות ובלבול כנ"ל, והוא לפי ששרש העיון ופלפול בעמל ויגיעה דבירור זה מן החושך גמור שלמטה הוא בא מצד הכח דהעלם דחשך העליון שלמעלה מאור דח"ע שהוא המברר לאור דח"ע שיצא בבחי' בירור בעצם כנ"ל כמו הסופר שמעמיק בהעלם כח החכ' בכמה אופני' הפכי' ומנגדי' עד שיוציא לאור לכתוב בספר רק כפי העולה בבחי' בירור ותמצית המכוון בלי נטי' לימין ושמאל באותיות מצומצמי' דוקא כנ"ל. וכך הוא ממש בבירור התחתון שמבררי' ומלבני' הלכות דמשנה בפלפול שבתלמוד דהגם שהמשנה כבר יצא מבורר מאור דח"ע שבספר אבל צריך שיבורר בירור שני מכל קושיא וטעות וסתירה כמו שמלבני' ומצרפי' במצרף כו' עד שיצא כל דבר על בוריו להלכה למעשה כנ"ל שזהו בא מכח ההעלם דמקור הח"ע שבראש דתושב"כ (ואע"פ שכבר הוברר במקור הח"ע שזהו בבחי' סופר ונקרא קו המדה ע"י הסופרי' שסופרי' כל אות כו' ושוקלי' ומודדי' כו', אך זהו האור ושפע שהולך מלמעלה למטה בבחי' משפיע ומקבל דחכ' בראש לדיבור במשנה, אבל כשצריך להביא לידי מעשה בפו"מ צריך להתיישב ולעיין מחדש אולי יש מנגד וסותר לבירור זה דח"ע בח"ת, לפי כשבא החכ' במעשה יש כח דאו"ח למעלה מכח החכ' שבראש, והוא שמעלה לחכ' זו למעלה מבירור הקודם שנק' העלם החכ' ומוציא לאור מחדש מכל סתירה ומנגד כו' עד שנק' חידוש גמור מאין ממש שלא הי' כלל באור דח"ע וח"ת וד"ל). וזהו שא' במחשכים הושיבני זה ת"ב כו' שאין הכונה בחשך גמור, שהרי אדרבה כל עיקר אור הוראה דטו"ט כו"פ או"ה למעלה ממש אינו אלא מפלפול דתלמוד שמביא לידי מעשה דוקא אחר המסקנא כנ"ל, אלא הכוונה שחשך זה בבלבול דקושיו' ותירוצי' הוא מק"נ ממש דכל קושיא מסט' דק"נ שמסתיר אור האמת לגמרי עד שנבוך ומבולבל אבל נהפך חשך זה לאור בהתרת הספיקות ותי' כל קושיא המנגד שנק' ליבון הלכתא, שזהו ממש בחושך עצמו שנהפך לאור (שהוא למעלה בבחי' חושך העליון שנעשה אור, שגדול הרבה יותר בכפלי כפלים מבחי' האור המצומצם דאותיות שמביא הסופר בספר אע"פ שהוא ברור כנ"ל וד"ל).

ובזה יתורץ מה שא' דתלמוד בבריאה שה[ו]א בבחי' חושך והעלם דמקור החכ' קודם שבאה לברר ולהבדיל במדות טז, גומשנה היא ביצי' שהוא בגילוי אור דחכ' שבמדות בדבור, וע"כ יש כח בתלמוד לברר וללבן דברי המשנה להוציאה מכל סתירה ומנגד שנק' ליבון הלכתא כנ"ל וכמ"ש במ"א ע"פ כאהלי קדר כיריעות שלמה דאהלי קדר שהן תכלית השחרורי' נעשי' לביני' בעצם בתכלית כיריעות שלמה שזהו או"מ דח"ע כמו שהיא למעלה שא' עוטה אור כשלמה⁶⁸⁷ נוטה שמים כו' שנק' יריעות שלמה, ולעשות משחור לבן זהו כעושה מחושך אור שאין אור בעצם יכול לעשות מחושך אור רק לדחות החשך, משא"כ כשחושך והעלם עצמו יאיר שאין שיעור לאורו כלל (ודוגמא לזה במשיח שא' בו ישכיל עבדי⁶⁸⁸ כו' שיתגלה לו כל העלם דח"ע שנק' פלאו' חכמה ורזי' וסודות התורה שזהו מבחי' תעלומו' דמקיף דאור תורה (שמאיר בו מבחי' מאור עצמו שממנו מקור כל אור כמ"ש במ"א בענין מאור שבה מחזירו⁶⁸⁹ כו') וכמו שמן למאור⁶⁹⁰ כו'⁶⁹¹ ע"כ ירום ונשא וגבה מאד בלי שיעור כלל למעלה מעלה כו', ואין זה אלא מבירור האחרון להפוך מחשך דשקר לאור אמת שע"י פלפול (שזהו כהכאת סלע [וצור] שיזובו מ"ח שיעלה למעלה מיה"ק דתוה"ק). וזהו שא' דעוסק במשנה מדה ונוטלי' עלי' שכר בעוה"ב ובתלמוד אין לך מדה גדולה הימנה, לפי שמדה זו שמהפך חשך לאור מכל תערובו' זר למטה אין לו שיעור למעלה ונק' מדה גדולה (שלמעלה מן המדה דקו המדה דבחי' סופר וסיפור הנ"ל וכמ"ש ארוכה מארץ מדה⁶⁹² ורחבה מני יה"ק כו' אחר הבירור האחרון דאו"ח הזה, שזהו ענין למחכה לו למאן דדייק כו', שהוא מדרגה הב' דעוה"ב שאחר תחה"מ שת"ח דוקא אין להם מנוחה לעלות למעלה עד אין שיעור כלל מטעם הנ"ל וד"ל).

[כד] וזהו מ"ש ועלמות אין מספר אלו ההלכות שנק' עלמות שהן כמו הבתולות שנק' עלמו'⁶⁹³ כידוע שלא ידעו איש כלל ולא כמלכות ופלגשי' שמקבלים מאיש משפיע כנ"ל, והענין דהלכות אלה [oldpage_כג] זהו שבאי' מתוך עומק הפלפול בקושיות ותירוצים רבים שממילא רו[ו]חא שמעתת' ונפיק מילתא חדתא, שהן הלכות ודיני' חדשים לגמרי שלא יובן ויושג בדברי המשנה כלל, וכמו הצמיחה מאין ממש שלא ע"י זריעה כלל, וכמ"ש לע"ל והי' שארית יעקב⁶⁹⁴ כו' אשר לא יקוה לאיש כו' שלא יצטרכו לקבל מאיש בחי' משפיע אור דח"ע כו', והיינו שנק' עלמות ובתולות שאינם מקבלי' [ב]יחוד איש משפיע מ"ד כי רחמה אטום ואין בה בחי' כלי קיבול לקבל ולקלוט מאיש כו', אבל זהו המעלה שמקבלת ממקור כל החכ' שהוא בחי' מאור עצמ[ו] שלמעלה מבחי' אור משפיע (והוא שנק' הלכה סתם מלשון הליכות אלי⁶⁹⁵ כו' הליכות עולם לו⁶⁹⁶ שזהו בחי' הילוך ונתיב טז, דפרטי שהולך מעצמו' ומקור החכ' הקדומה שהיא בהעלם העצמו' שנק' חשך סתרו שנהפך חשך לאור (כסוד ה' שנתגלה שא"א לבוא באו"פ בכלי כאותיות דתושב"כ שנק' ספר כו'), וכמו בחי' צמיחת השערות שיונקי' מגומא שבמוחי' שלמעלה מגוף המוחי' עצמם כמזל ונוצר כו'), וכך הלכות דתלמוד שבאי' מהעלם דחשך שלמטה ובוקעי' ויוצאי' לאור ששרשו למעלה בחשך העליון שלמעלה⁶⁹⁷ מאור דתורה שנק' משפיע וכנ"ל שמטעם זה התלמוד בבריאה ומשנה ביצי' שזהו חשך שקדם לאור כו' וד"ל. ונמצא דגם שהעלמו' שהן ההלכות אינם מקבלי' מאור דח"ע דתושב"כ הנק' איש כמו המשנה, כי הן מחודשי' לגמרי כמימרות האמוראי' ומה שמחדשי' מן הפלפול כנ"ל, עכ"ז שרשו למעלה יותר בעצמו' בעל החכמה ורצה"ע כנ"ל. וזהו שא' דעלמות אין מספר כלל כמו שאנו רואי' בצמיחה חדשה שבאה מכח הארץ עצמה שאין לה שיעור כלל (וכצמיחת השערות שהלכות נק' נימין ושערות כמו כעדר הרחלי' כו' וכתיב קווצותיו תלתלים⁶⁹⁸ כו' וכמ"ש סלסלה כו' כמ"ש במ"א). ושרש הענין הוא בהיות שאור ושפע דחכ' שהוא שם מ"ה דאדם אינו נמשך למטה רק במספר קצוב המתחלק במדות שבחו"ב שהן ששה חג"ת נה"י ומתחלק כל א' לי' וי' לי' כו' במל' שהוא בחי' הדיבור כנ"ל, וזהו שהיו ישראל במ"ת ת"ר אלף נגד ו' מדות דחכ' ששרשם מחכ' שנמשך במל' כמו שו' מדות דחכ' דתורה נמשך לחכ' שבדבור בתושבע"פ שזהו עיקר בחי' אדם והתורה נק' תורת האדם⁶⁹⁹ שהוא שם מ"ה דבחכמה אתברירו, והטעם הוא לפי שעיקר ענין הבירור הוא לבחי' המדות דתהו שנפלו בשבה"כ כידוע ואין בירור המדות אלא בחכ' דמ"ה דתיקון שזהו בחי' אדם דתורה דאוריי' מח"ע נפקת והוא תושב"כ ח"ע ותושבע"פ ח"ת כנ"ל, ולכך יש מספר באותיות דתושב"כ ס"ר נגד ו' מדות שמתחלקי' עד ת"ר אלף, וכן בתושבע"פ ס' מסכתות שהן ו' מדות דמל' שנק' אדם תתאה, וכן נש"י שנק' אדם⁷⁰⁰ כידוע, אבל בחי' העלמו' שהן ההלכות שמתחדשי' מאין ליש ממש מלמטה למעלה בבירור דפלפול בעמל תורה בהיפך דחשך עצמו לאור, ה"ז עולה למעלה עד אין שיעור ומספר כלל, להיותו למעלה מבחי' אור ישר דחכ' ומדות והיינו בבחי' ההעלם דעצמות בעל הרצון והחכ' (שלכך נק' עלמות בחי' העלם כנ"ל) שאין שם בחי' מספר כלל. וזהו ועלמות אין מספר שהן חידושי ההלכות של האמוראי' דוקא במה שמחדשי' בפלפולם בבירור כל פסולת שהוא הקושיא וטעות דממילא יצמח מזה דינין חדשי' לרוב שזהו כמו הצמיחה מאין ממש בארץ (וכבקיעת השערות מנקבי העור שבוקע מלמעלה מגוף המוחי' כו' דהיינו מה שלא יוכל לבא יז, אבגילוי או"פ בכלי במוחי' עליוני' בח"ע באותיות שבכתב וגם בח"ת בדיבור יוצא בבחי' צמיחה דשערות (וכמ"ש סלסלה ותרוממך כו'), וזהו כמו⁷⁰¹ שהתלמוד בבריאה שנק' חשך והעלם ומשנה ביצי' שנק' אור שהוא אור דחכ' במח'⁷⁰² ובדיבור אבל בחי' העלם דמקיף דחכ' שלא יוכל לבא בגילוי או"פ ומדות ודבור זהו שיוצא בפלפול שהוא בחי' הצמיחה דאין⁷⁰³ והעלם דחושך עצמו שיאיר אור שאין לו מספר כלל וד"ל (וזהו למעלה גם מסופר שממשיך ומביא לספר במספר אותיות וכן סופרי' שסופרי' ודורשי' כו' שיש בזה שיעור ומדה עכ"פ וכן תנאי' שממשיכי' מח"ע לח"ת בדיבור שנק' איתנים יש לזה מספר בסיפור בס' מסכתות וברייתות שהן פ' פלגשי', אבל עלמות דחידושי הלכות בפלפול א"א שיכילו במספר אותיות בכתב ואותיות בדבור, להיותו למעלה ממקור האור דח"ע וח"ת הנק' ספר וסיפור מטעם הנ"ל וד"ל. ועכ"ז א' שאין הגליות מתכנשות אלא בזכות המשניות דוקא כי הקיבוץ דגליות זהו שמתכללי' בבחי' אדם שהוא שם מ"ה דח"ע וח"ת כנ"ל, שיש לזה מספר (אפי' כמה פעמי' ס"ר הן בציור קומה עכ"פ דאדם ותורת האדם שזהו במשיח שהוא אדה"ר⁷⁰⁴ הכולל כל הנשמות⁷⁰⁵ כו') אבל למעלה מזה הוא בעלמות שהן הלכות דפלפול ששרשו במקיף דנר"נ שיהי' זה בעוה"ב שא' למחכה לו למאן דדייק כו', וזהו אז תשמח בתולה במחול⁷⁰⁶ בבחי' מקיף דוקא כמ"ש במ"א) וד"ל.

[כה] אחת היא יונתי תמתי כו', כי הנה כל מה שמבואר למעלה בענין ס' מלכות ופ' פלגשי' ועלמות הכל הוא בתושב"כ ושבע"פ ח"ע וח"ת שנק' תורת האדם וגם עלמו' באי' מבחי' מקיף דחכ' ומדות דאדם כו', רק שבתושב"כ נק' מוסר אביך ותושבע"פ נק' תורת אמך כו' בבחי' עיבור והריון כמ"ש להורותם להרתם כתי'⁷⁰⁷, והוא מה שנש"י מתקשרי' בס"ר אותיות דתושב"כ בבחי' אור דח"ע (שנק' אור אבא שזהו מוסר אביך), ומה שנמשכים לבינה הנק' אם הבנים⁷⁰⁸ שזהו תושבע"פ שנק' תורת אמך וחדר הורתי⁷⁰⁹ שהן ס' מסכתות הכלולי' בו' מדות דמל' שמשם מקור מחצב תולדות נש"י בהתחלקו' דס"ר במהו' בריאה בפ"ע כמו אתה בראת יצרת⁷¹⁰, וכתי' כל הנק' בשמי⁷¹¹ שהן נש"י שעלו במח' ולכבודי באור החכ' בראתיו יצרתיו כו' במח' ודבור בהעלם וגילוי דספר וסיפור הנ"ל, אף עשיתיו זהו לרבותא יתירה דאף לרבותא וריבוי [שהוא בא] בחידוש גמור יותר מבריאה [ו]יצי', דבריאה בהעלם דחכ' ויצי' יז, בבאור בבחי' עיבור דנש"י בתושבע"פ שמקבל מתושב"כ שכל זה עדיין אינו מהות ברי' בפ"ע כלל כו', כמו עד"מ עובר במעי אמו שנכלל בה ונחשב כא' מאבריה כמו שא' עובר ירך אמו⁷¹² כו', אבל כשנולד ויצא לאויר העולם נק' ברי' בפ"ע לגמרי ואינו נכלל באמו והוא בחי' אדם דעשי' ברמ"ח אברי' שיש בו בצלם אדם דבריא' ויצי' שהוא ח"ע וח"ת, וזהו אף עשיתיו שעולה למעלה הרבה יותר מפנימי' דתורת האדם בח"ע וח"ת דתושב"כ ושבע"פ שנק' אב ואם כנ"ל. וז"ש אחת היא יונתי כו' בחי' אחת שהיא בחי' כלי לאחד פשוט⁷¹³ שלמעלה מן המספר דחכ' ומדות דאדם כו', והוא בחי' יחיד שלפני אחד⁷¹⁴ מה אתה סופר⁷¹⁵, ולכך הכלי שמקבלת לאח"פ דלאו מכל אינון מדות כו' נק' בשם אחת דוקא כידוע וד"ל.

וביאור הענין הנה ידוע דכנ"י [oldpage_כד] נק' אחת והוא בבחי' יחידה⁷¹⁶ שלהם שלמעלה מהשכל ורצון ומדות שהוא עצמיות הנשמה ממש שלמעלה מבחי' כח החכ' ומדות דאדם שמקבלי' מח"ע וח"ת כנ"ל שה[ו]א בחי' כלי ממש לקבל בתוכה בחי' אח"פ שלמעלה מחכ' ומדות דאדם כנ"ל, ולכך א' אחת היא יונתי כו' למעלה מס' מלכות ופ' פלגשי' כו' דתושבע"פ בדבור דתורה. והענין הוא כמו שא' דאיהו אמת ואיהי אמונה דמשמע מזה דבחי' אמונה דכנ"י כשנק' אמונה היא כלי קיבול לאמת שהיא אמתת מהו"ע ית' כנ"ל דאנת הוא חד ולא בחושבן י"ס אפי' בהעלם כו', והיינו כמארז"ל דתרי"ג מצות ניתנו למשה בסיני ובא חבקוק והעמידן על אחת⁷¹⁷ שהוא מ"ש וצדיק באמונתו יחי'⁷¹⁸, שזהו בחי' האמונה הפשוטה דכנ"י שנטוע ומושרש בנפשם בבחי' התקשרות עצמיות ממש דבחי' יחידה (שזהו שנק' נקוד' יהדותם כו'), זהו בחי' כלי להכיל לאמתת מהו"ע ית' שהוא בעל הרצון והחכ' דתו"מ, דזהו איהו אמת בחי' אח"פ איהי בחי' מל' בחי' כלי לקבל זה האמת דאח"פ ממש, ע"כ נק' אחת בחי' נוק' לקבל זה האור דאמת שהוא בבחי' יחידה שבה כמו שהוא יחיד לבדו כו' למהוי אחד באחד ממש, ולכך העמיד כל התרי"ג מצות באחת זו שהיא בחי' האמונה הפשוטה ועצמיות דכנ"י הנ"ל שהיא בחי' יסוד כולל לכל התרי"ג מצות שבאי' בהתחלקו' דחכ' ומדו' בדרך פרט. וז"ש דאע"פ שס' המה מלכות בו' מדות דח"ת דתושבע"פ ששרש יסודם במדות דח"ע שהוא ספר וסיפור כנ"ל, מ"מ אחת היא כו' שכוללת כולם להיותה למעלה מן המספר וההתחלקות דחכ' ומדות, שהוא בחי' יחידה דכנ"י שנק' התקשרות עצמיות שלמעלה גם מהרצון (וזהו והי' יז, גמספר בנ"י כחול הים כו' למעלה מן המספר דס"ר למעלה [ב]שרשם בח"ע וח"ת, וכמו על צבאותם⁷¹⁹ למעלה ממספר צבאותם בשם הוי' כאשר הן בבחי' אדם לקבלת התורה דמ"ה דחכ' כו', והוא בעצם הרצון כמו שאמר תחלה כל אשר דיבר ה' נעשה⁷²⁰ שהקדימו נעשה לנשמע⁷²¹ שזהו בעצמיו' דמקור הרצון כידוע שממילא עי"ז קיבלו אח"כ בשמיעה בהתחלקות הרצון לחו"ג במ"ע ול"ת באנכי ולא⁷²² כו'). וזהו וצדיק באמונתו יחי' באמונה הפשוטה יחי' חיי עולם במהו"ע א"ס ב"ה שלמעלה גם מן המצות, וזהו העמידן על אחת, וזהו אחת היא כו' וד"ל.

וזהו אף עשיתיו שהוא בסוף מעשה בקבלת עומ"ש שבכל מצוה ע"י אמונה הפשוטה לבד לפי שנתחב"ס דוקא, כי בקבלת עול זה לבטל רצונו מפני רצון ה' (כמו כל אשר דבר כו' כנ"ל) זהו עולה בבחי' התקשרות העצמיו' דיחידה שבאמונה העצמי' שלמעלה מהתפעלו' רצון וחכ' כו', ובזה יש עלי' לכל התחלקו' הרצה"ע בח"ע וח"ת שאין זה רק גילוי האורו' בחכ' ומדות ודבור לבד, אבל להקים את דברי התו"מ האלה למעשה בפו"מ זהו ע"י ביטול הרצון לקיים רצה"ע דהיינו רק בנש"י בגופי' כשמניח התפילין בראשו וציצית בבגדו ועושה צדקה בפו"מ וכה"ג בכל המצות, וז"ש ועשיתם אותם כו' כאלו עשאוני⁷²³ ברמ"ח כו' וד"ל. וזהו כמשל הלידה שאחר העיבור שנעשה ברי' חדשה ממש וכך רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שכתובי' בתושב"כ ומתגדלי' באו"כ בתושבע"פ זהו כעיבור הולד בבטן עדיין, אבל בהתגלות שלהם בנש"י בגופי' במעשה נק' לידה וזהו שנק' אחת בחי' כלי לאחד עצמו בעל הרצון והחכ' דתו"מ לפי שנתב"ס דוקא מטעם הנ"ל. ואמנם זהו דוקא אחר גידול הולד בבטן ברמ"ח אברי' שהוא שנק' תורת אמך כו' שהן בו"ס משנה אז כאשר בא הכל למעשה בנש"י ע"ז א' אף עשיתיו שהוא בבחי' לידה שאחר העיבור כו' וכמו הולד שהולך וגדל בחכ' ומדות בלידתו בבחי' גדלות המוחי' (אע"פ שמלמדי' אותו כל התורה בעיבור בהעלם כו'), (ושלימו' דגידול בנש"י שנק' אדם דעשי' כנ"ל הוא בימי משיח שא' בנ"י היום ילדתי"ך כו' וכתי' בי' ישכיל עבדי כו' וגב"ה מאד ואז א' אחת היא כו' כנ"ל שיהי' כלי לאח"פ [ממש] אחר הגלות האחרון הזה שהי' בעב"ק [בחו"ל ] כו' בליבון הלכתא כו' (בבחי'⁷²⁴ עיבור, דכל גלות נק' עיבור כמו אפי' אתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה⁷²⁶ כו', וזהו עד יעבור אותיות עיבור⁷²⁷ כו' כידוע). אך התחלת ענין הגאולה שנק' לידה⁷²⁵ הי' ביצ"מ כמ"ש ואומר לך בדמייך חיי⁷²⁸ כו' יז, דוגלות מצרים נק' עיבור והי' בעבו"ק בחו"ל בנש"ט⁷²⁹ דקלי' מצרים, וגם אז א' ס' מלכות כו' אחת היא יונתי כו' שהן כנ"י שיצאו מנש"ט דמצרים בבחי' אמונה הפשוטה ועצמ[י'] ולא נשתקעו בטומאת מצרים, וכמ"ש זכרתי לך⁷³⁰ חסד נעוריך דוקא לכתך אחרי כו' באמונה עצמי' דבחי' יחידה הנ"ל, ולכך זכו ממילא למ"ת פב"פ כנ"ל וד"ל.

והנה ע"י בחי'⁷³¹ עב"ק בכל משך זמן הגלות בחו"ל ליבון הלכתא בעמל תורה הנ"ל (ובעמל תפלה שנק' שיחה⁷³² כמו לפני ה' ישפוך שיחו⁷³³ במרירות ומיצוי הנפש כנ"ל, ובעמל מלאכה בלחץ ודחק הפרנסה שפעל אברהם אבינו להיות במקום גיהנם כנ"ל), עי"ז דוקא יזכו כנ"י לבחי' אור גדול בגילוי פנימי' ועצמו' אור א"ס בפנימי' וסודות התורה שנק' טעמי תו"מ שיתגלו בימות המשיח כו', ובעלי' עוד למעלה מזה בעוה"ב שנק' עדן העליון דעין לא ראתה רק למחכה לו כו' וכנ"ל בעליו' עדי עד שמו הגדול דבחי' מל' דא"ס מקור כל התענוגים כו'. והענין הוא כמ"ש כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות, דכמו שע"י הגלות דוימררו את חייהם בעב"ק במצרים שנק' כור הברזל כנ"ל ז[כ]ו לקבלת התורה הנגלית לנו פב"פ כנ"ל בענין ג' דברים באו ע"י יסורים תורה וא"י ועוה"ב כו', כך לפ"ע הזה ע"י גלות זה האחרון בעמל תורה ותפלה כו' וע"י בחי'⁷³⁴ העוני בלחץ ודחק הפרנסה דוקא כנ"ל עי"ז דוקא יזכו לקבלת התורה הפנימי' בימות המשיח עד שכולם ידעו אותי⁷³⁵ כו' (שזהו כמו העלי' דנשמות מגיהנם ונה"ד לגעה"ת, ועלי' הב' מגעה"ת לגעה"ע הוא לעוה"ב שנק' ארץ החיים דעדן, ועלי' ג' בתחה"מ כנ"ל).

[כו] והנה מעתה אחר כל הנ"ל יובן שרש ענין הירידו' בגליות שהוא בשביל העליו' בכלל שאם אין ירידה אין עלי' (וכידוע דד' גליות הן לנגד ד' נהרות⁷³⁶ שיצאו מג"ע בבחי' פירוד כמ"ש ומשם יפרד⁷³⁷ והי' לד' ראשים כו' שזהו מנהר שיוצא מעדן שמשם⁷³⁸ יפרד לד' נהרות שם האחד פישון הוא נהר נילוס⁷³⁹ דמצרים שהוא גלות הראשון כו' עד ונהר הרביעי פרת⁷⁴⁰ גלות האחרון הוא דמעיקרא נהר הראשון שיוצא מעדן שהוא להשקות ג"ן סדרים דאורייתא כו', שע"ז א' עד יעבור, בנהר יעברו ברגל⁷⁴¹ שם נשמחה בו, שהוא העדן דעוה"ב למעלה משם הוי' דתו"מ אלא עם זו קנית קנין עצמי' ונצחי' וזהו אשר אהי' כנ"ל). ושרש הענין הוא מובן ע"פ הנ"ל בענין יח, אמשובח ומפואר עדי עד שמו הגדול שהוא בחי' מל' דא"ס שהוא מקור כל העונג העליון שנמשך לעוה"ב וג"ע כו' ויש בו עליות עד אין קץ במדרגות התענוג העליון, ולהיות שא"א לעלי' במדרגה העליונה [oldpage_כה] יותר אם לא בחי' הצמצום והחשך שהוא ההעלם בתחלה שזהו ביטול היש הראשון כענין מה פשפשת⁷⁴² כו' ואח"כ יעלה למעלה יותר, וכמו הצמצום הראשון דמק"פ וחלל⁷⁴³ כו' שלפני האור דקו"ח (כענין גולל אור מפני חשך⁷⁴⁴ וחשך מפני אור כו' כמ"ש במ"א), וכמו ויהי ערב ואח"כ ויהי בקר⁷⁴⁵, ברישא חשוכא⁷⁴⁶ צמצום ואח"כ נהורא התפשטות אור (וכעיבור שלפני הלידה כנ"ל). וכך הוא למטה בכל ענין העליו' שאחר ירידה דוקא עלי', והוא ענין ד' גליות שכל גלות הוא בחי' ירידה ואח"כ עלי' שהוא הגילוי אור דגאולה אחר החשך והעלם כו' (וכמ"ש בגמ' מ"ט עזי מסגי ברישא⁷⁴⁷ כו'), וכך א' יעקב יעבר נא אדוני⁷⁴⁸ לפני עבדו כו', וכל שהירידה נמשכת יותר בגלות האחרון הזה העלי' למקום ומדרג' יותר שהוא קבלת התורה בפנימי' ע"י משיח כמ"ש כימי כו' אראנו נפלאות בגילוי ההעלם דסדכ"ס כו' וד"ל.

[כז] ומעתה יש להבין ענין ירידת גלות מצרים שנז' בפ' ויגש ומה שכפל כאן עוד פעם שני' בא' ואלה שמות בנ"י כו' כנ"ל, דהנה בגלות מצרים א' אנכי ארד עמך מצריימה ואנכי אעלך גם עלה הרי יש כאן ב' עליות זו למעלה מזו כמ"ש אעלך גם עלה כו', ומוכרח לומר שהיו ב' ירידות בבחי' ירידה זו בגלות מצרים, והוא כמ"ש אנכי ארד עמך, אנכי ירידת הנשמה⁷⁴⁹ עם ירידה דיעקב עצמו כו' (וכמ"ש השבטי' ליוסף ירד ירדנו⁷⁵⁰ לשבר אוכל כו' ב' ירידות ירידה אחר ירידה דיוסף צ"ע וב' יריד' דשבטי' כו'), ולזה א' אעלך גם עלה ב' עליות עילוי אחר עילוי כמו שהי' ירידה אחר ירידה כנ"ל. ולהבין ביאור זה יש להקדים תחלה בשרש ענין ישראל ויעקב ולאה ורחל והשבטי' בדרך כלל, דהנה ידוע דאותיות המחשבה הוא בהעלם בחי' עלמא דאתכסי' והוא בחי' לאה שילדה ששה בנים⁷⁵² שהן המדות שנולדים לחוץ כו' והדיבור הוא באותיו' שבאי' בצירופי' בהבל הפה בהתגלות כו' נק' עלמא דאתגליא⁷⁵¹ והמדות שהן בלב משם נובע לאותיות המח' בהעלם [הנ"ל] וגם להבל הפה באותיות הדבור. וזהו הקל קול יעקב⁷⁵³, ב' מיני קול יח, בא' המשכות המדות שבלב למח' והב' המשכות המדות שבלב לדבור. וזהו שיעקב נשא ב' אחיות⁷⁵⁴ לאה ורחל המח'⁷⁵⁴ ודבור⁷⁵⁵ שמקבלי' מן הלב (וזהו ג"כ ענין ב' חכמות ח"ע דתושב"כ שנק' אמת ליעקב זהו קול יעקב בהעלם דמח' שנק' ספר, וקול יעקב שנמשך לסיפור בתושבע"פ ח"ת חכ' שבדבור שנק' סיפור והן כמו י"מ (כמשי"ת). ואמנם הנה בחי' ישראל הוא למעלה מיעקב, דיעקב יו"ד עקב⁷⁵⁶ זהו מה שהחכ' יורדת במדות שבלב למו"ד שנק' עלמין סתימין ואתגליין אבל ישראל לי ראש⁷⁵⁷ זהו כמו שהחכ' היא למעלה בראש שכלולי' שם גם המדות (ונק' יש"ס ויש"ז⁷⁵⁸ במל' דתבונה באותיות מחשבה עיוני' באור השכל עצמו כו') וא' לא יעקב יקרא עוד⁷⁵⁹ כו', כי ישראל זה שהוא ח"ע שבראש יורד הוא ומתלבש במדות שבלב להיות מאיר גם במו"ד דוקא, שהרי אנו רואי' בחוש שגם שהמו"ד נמשכים מן המדות שבלב כנ"ל מ"מ עודנה קשורי' ומיוחדי' המו"ד באור השכל וחכ' שבראש שמאיר ומלובש בהן בהעלם, כי הרי כל אופן צירופי אותיות המח' שבהעלם וגם מה שמשתלשל ויורד מן המח' באותיות הדבור הכל הוא דוקא לפי אופן הארת אור השכל והכוונה⁷⁶⁰ שבמוח החכ' ובינה שבראש לא יטו ימין ושמאל כלל כו', וכמו שניכר במחשבתו ודבורו של אדם בכלל שהמה רק לפי שכלו לבד אע"פ שנמשכים מהבל הלב כנ"ל, כי גם המדות חג"ת שבלב נמשכים ומקבלי' המה מן המוחי' שבראש שזהו בחי' ישראל מדות דחו"ב עצמן כנ"ל וד"ל.

ויובן כ"ז בדרך כלל ופרט במע"ב שנברא שמים וארץ וכל צבאם בדבר ה' כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו⁷⁶¹ וברוח פיו כל צבאם, והדיבור הוא אותיות שבאים ויורדים למטה להיות בחי' המעשה כמ"ש ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור בפו"מ וכמ"ש כי הוא אמר ויהי⁷⁶² וכתיב כולם בחכ' עשית⁷⁶³, א"כ זהו בחי' החכ' שבדיבור בי"מ שנמשך בהן מח"ע שנק' חכ' בראש, וז"ש בראשית בחוכמתא⁷⁶⁴, דבראשית נמי מאמר⁷⁶⁵ הוא, דחכ' בראש נמשך לדבור שא"א לדבור בלא חכ' ושכל שבמוח (ואבא יסד ברתא שצרופי' שבדבור ממילא מתהוי' ע"פ אופן השכל שבראש כידוע), אך זהו בחי' עלמין דאתגליין. וכמ"כ יש אותיות שבהעלם המחשבה (שהדבור מתנהג ע"פ אותיות המח', דעקבי יח, גלאה שהיא המח' נכנסי' תוך ראש רחל⁷⁶⁶ שהוא עולם הדיבור (וכמ"ש עקב ענוה⁷⁶⁷ כו' מה שעשתה ענוה⁷⁶⁸ שהוא מח' עקב לסוליתא עשתה יראה שהוא הדבור עטרה לראשה) כמ"ש במ"א), ומאותיות מחשבתו ית' שבהעלם שנק' מאמר סתום⁷⁶⁹ נבראו עלמין סתימין דלא אתגליין (כמו שהים יש בו כל הברואי' שיש ביבשה⁷⁷⁰ כמ"ש במ"א), וכל מה שבא בגילוי מאין ליש בדיבור בי"מ כמא' תדשא הארץ תוצא הארץ⁷⁷¹ כו' כ"ז יש בעלמין סתימין⁷⁷² במח', וכידוע שגם במח' העליונה יש צרופי אותיות שנבראו בהן שמים העליונים וכרקיע ע"ג ראשי החיות⁷⁷³ במלאכי' דבריאה ו[ל]נשמו' שבגעה"ע והיכלות [וחי וצומח ודומ'] כמו שיש בגעה"ת ובעוה"ז בגשמיות כו'). וזהו ברוך ה' מן העולם⁷⁷⁴ ועד העולם, מעלמא דאתכסי' שבמח' עליונה לעלמא דאתגליא שבדבור בי"מ שמאיר ומלובש בהן מאור דח"ע שבראש שנמשך במדות שבלב אדם העליון וכנ"ל דגם שהמו"ד מקבלי' מן המדות שבלב בבחי' קול הגרון בהבל הפה מ"מ עיקר מקורם דמו"ד וגם המדות שבלב נמשך מחו"ב שבראש ומדות הכלולי' שם שנק' ישראל לי ראש כנ"ל ובירידת אור דח"ע במדות שבלב (שנק' ז"א והוא בחי' יעקב איש תם⁷⁷⁵ שנק' בריח התיכון⁷⁷⁶ כו' הכולל לחו"ג דאצי' שמבריח מן הקצה העליון דכתר וחכ' שבראש לבחי' מו"ד שנק' לאה ורחל עלמין דאתכסיין ועלמין דאתגליין כנ"ל וד"ל) (ועכ"ז הרי אותיות המח' נכללי' ומתאחדי' בשכל שבמוח החכ' ובינה אע"פ שמקבלי' גם מהבל מדות שבלב, והדיבור מתאחד ונכלל יותר במדות שבלב ע"י הקול דגרון שיוצא מהבל הלב דוקא אע"פ שמתנהג הדיבור ע"י צרופי אותיות המח' דוקא כידוע וד"ל). ונמצא מובן מכ"ז דרך כלל בהפרש שבין ישראל ליעקב דבחי' ח"ע כמו שהיא במוחי' ומדות עליוני' (שכלולי' במח') נק' ישראל לי ראש (וזהו זיווג ישראל ולאה או יש"ס ותבונה שזהו אותיות דתושב"כ שנמשך מח"ע בספר בחילוק דמדות להבדיל בין טו"ט כו' כנ"ל וכמו כי חק לישראל הוא כו', ובחי' ח"ע שיורד במדות ודיבור להיות התהוות עלמין אפי' עלמין סתימין כו' נק' בחי' יעקב יו"ד עקב (והוא זווג יעקב ורחל ולאה במו"ד כנ"ל), וזהו ענין מדות שבתושב"כ שיורדי' להאיר בתשבע"פ כקול יעקב בקול דתורה שכולל ב' קולות דאותיות תשב"כ שבהעלם ונק' קלא פנימאה כו' ובחי' קול בדיבור דחכ' תתאה דתשבע"פ מל' קרינן לה כמו בעלמא דאתגלייא שנגלה למעשה דוקא בו"ס משנה [oldpage_כו] שנק' ס' מלכות [כו'] כנ"ל, וזהו משפט לאלקי יעקב⁷⁷⁷ יח, דוא' תתן אמת ליעקב דוקא לפי שהי' איש תם יושב אוהלים אהל דתושב"כ ושבע"פ⁷⁷⁸ לפי שמבריח רת"ס מן הקצה לקצה כנ"ל וד"ל).

[כח] ואחר הקדמה זו יובן בדרך כלל בענין הירידה בגלות מצרים הנ"ל שהי' בו ב' ירידות ירידה אחר ירידה כמ"ש אנכי ארד עמך כו' (וכענין ירד ירדנו כו' כנ"ל) ובחי' ירידה הא' זהו שא' בפ' ויגש ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה יעקב ובניו כו', דהנה מבואר למעלה בבחי' ח"ע שבראש כמו שהיא מתלבשת במוחי' דבינה (שזהו ספר וסיפור דתושב"כ ושבע"פ כמו שהן בחו"ב, דספר בחכ' וסיפור בבינה, שזהו מוסר אביך ותורת אמך בחי' אימא עילאה דבינה ה"א ראשונה כו', וזהו ג"כ יחוד יש"ס ותבונה בחיצוניות דבינה במל' דתבונה, שהן מדות דחכ' שנק' יש"ס שיורדי' בפנימי' דמח' עיונית כנ"ל) כשאינה יורדת במדות דמחשבה דבינה נק' ישראל לי ראש, אבל כשיורדת הח"ע בבינה (כמו בראשית ברא אלקי'⁷⁷⁹ דאבא א' לאימא⁷⁸⁰ שהוא אלקי' אימא⁷⁸¹ עילאה דבינה) עד שמדות דח"ע מתלבשי' גם בפנימי' דמח' בהעלם (שנק' מל' דתבונה) או גם במח' עצמה שמתאחד עם השכל יותר כנ"ל זהו בחי' ירידה הא' שהוא ירידה דחכ' [ש]בראש לבחי' העלם דאותיות המח' דבינה בכלל. וזהו שנק' ג"כ גלות מצרים למעלה שהוא בחי' מצר מ"י⁷⁸² דבינה, שים דחכ' מתעלם ומתלבש במח' דבינה שנק' גבול ומיצר וצמצום דהשג' [ד]בינה כידוע, וכ"ש מה שיכול להיות ממחשבה זו עלמין סתימין זהו בחי' צמצום והעלם גמור, דעלמין ל' העלם⁷⁸³, כמו אותיות המח' שהן אותיות מגבילים ומעלימים על גילוי אור א"ס שבחו"ב כו', וא"כ ה"ז בחי' ירידה וצמצום גדול עכ"פ לבחי' עצמות אור דח"ע כמו שהיא בעצם וגם בפנימי' בינה שנק' קדש העליון ויורד ומתצמצם במיצר וגבול דאותיות המח' (אפי' בפנימי' דמח' הנק' מל' דתבונה נק' מיצר מ"י כו'), (וזהו כמו שמצמצם הסופר להביא גילוי אור דח"ע באותיות דתשב"כ שנק' ספר להיות מתלבש באותיות דתושבע"פ כמו שהוא בהעלם במח' דבינה עדיין שנק' תורת אמך אימא עילאה (ונש"י מתקשראי' בבחי' עיבור בבינה ה"א עילאה (כמו רגל הקצר שבה"א דאושיט פסיעה לבר שהן המדות דמל' שכלול בבינה כו' (כמ"ש בזהר ע"פ מראש צורים⁷⁸⁴ כו' דמסט' דאימא אתמתח כו'). וזהו נובלות חש"מ יט, אדח"ס וחכ' הקדומה תורה⁷⁸⁵ שבחכ' דאבא ונובלות בינה ש"מ שכינה עילאה דבינה [כו'] (ויש בזה ב' מדרגו' ג"כ א' בחי' או"א עילאי' שזהו חו"ב בפנימי' ממש ואו"א תתאין שהן יש"ס ותבונה⁷⁸⁶ בספר וסיפור דתושב"כ ושבע"פ ובשרש נש"י שם בבחי' עיבור ולידה כנ"ל). וזהו ענין הירידה הראשונה שהי' בחיי יעקב ובניו שירדו [ל]מצרים בע' נפש שא' בפ' ויגש ואלה שמות בנ"י הבאים מצריימה, פי' בני ישראל דלעילא שנק' יש"ס שזהו במדות דח"ע שמלובש בבינה [ו]במל' דתבונה ביחוד פנימי שירדו ירידה גדולה במצרי[ם] שהוא מיצר מ"י דבינה דהיינו להיות בבחי' עיבור בהעלם דמח' דבינה כו' כנ"ל (וכ"ז עדיין למעלה מבחי' המדות שנולדי' מן השכל ומח' הפנימי' הנ"ל) ונק' ירידה א'. וז"ש בירידה זו ואלה שמות בנ"י כו' יעקב ובניו כו', פי' שגם בחי' יעקב בשם בני ישראל יכונה שנכלל בהם אע"פ שנק' בנ"י מאחר שמפרש מי הן בנ"י יעקב ובניו כו'. והענין הוא כי בחי' יעקב זה היינו יו"ד דחכ' כמו שהוא בעקב דנה"י שזהו בחי' מדות שבלב שמקבלי' מיו"ד דח"ע שנק' קול יעקב שנמשך למו"ד בהבל הלב שזהו לחיצוני' דאותיות מחשבה (שנק' קלא פנימא' כנ"ל) ולגילוי אותיות הדבור בפה שיוכל להיות התהוות העלמין סתימין ואתגליין שזהו א"א כ"א כאשר בחי' יעקב זה מקבל מחכ' ומדות בראש שנק' ישראל לי ראש (בחי' יש"ס). וזהו שמפרש שבגלות וירידה הא' דח"ע ומדות שבה שיורדי' ומתלבשי' עד מח' הפנימי' דבינה שנק' מיצר מ"י (שזהו ספר וסיפור דחיצוני' דחו"ב שנק' או"א תתאי' כו') (וענין יצ"מ זהו שיוצאי' המדות דז"א שהוא יעקב ממיצר מ"י דבינה כמבואר בכוונות דעבדים היינו כו' אנו בני ז"א כו' כמ"ש במ"א בפי' בצאת ישראל ממצרים⁷⁸⁷ כו') מי הן יעקב ובניו, שהן המדות שבלב שיוצאים בלידה וגילוי מן המיצר שבתחלה שהיו בירידה [ו]גלות במיצר מ"י במח' בהעלם דבינה (וכמו אוי"ר שכליי' שבבינה בהעלם שגם המדות שבלב ודיבור ומח' נכללי' שם בהעלם), ולכך כולל יעקב עם בניו יחד כי זהו בשרש המדות כמו שהן בהעלם במח' דבינה מח"ע, שכל מה שיולד במדות שבלב גם במו"ד שהן לאה ורחל שנק' בני יעקב נכללי' שם בבחי' עיבור והעלם כמו הבאים ישרש יעקב כו'. והיינו מה שבפ' ויגש אינו מונה כלל מספר השבטים כסדרן אלא רק יעקב ובניו בכלל, והוא לפי שמדבר בשרש המדות שהן בבינה ה"א עילאה דמח' ששם הן רק בהעלם ועיבור דהיינו שכוללי' ע' נפש דיעקב בלבד שהן ז' מדות שכל מדה נחלקה לעשרה כו', ולכך בפ' ויגש שמדבר בביא' בנ"י דלעילא ביריד' הא' במצרימה בלבוש שק [דמקיף] דז' מדות דק"נ שבבינה לא מנה עדיין תולדות ושמות היב"ש⁷⁸⁸ יט, בכסדרן רק משפחת כל א' שכולל כל מה שעתיד להוליד אח"כ כו' כמו בכור יעקב ראובן עד כל הנפש⁷⁸⁹ כו', כמו שלמעלה בהעלם דמח' דבינה כלולי' [ה]ז' מדות ותולדות שלהם. וזהו ירידה הא' שבגלות מצרים שירדו יעקב ובניו במיצר מ"י דמח' פנימי' והוא מה שנתלבשו שם בהעלם ועיבור (רק יוסף הוא השליט⁷⁹⁰ כו' בחי' יסוד⁷⁹¹ צ"ע שנק' מלך הגוים⁷⁹² אף בגלות זה כמ"ש במ"א), וזהו אנכי ארד עמך ירידה זו דאנכי הוא בחי' כתר⁷⁹³ שבחכ' ומדות דיש"ס שיורד עם בחי' יעקב במיצר מ"י דמח' כנ"ל וד"ל.

אך הנה בחי' ירידה הב' אחר ירידה זו שהי' בחיי יעקב ובניו ומשפחתו בראשית ביאתם למצרים כנ"ל הוא שא' כאן ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו ראובן שמעון לוי⁷⁹⁴ כו'. והענין הוא דהגם שלא הי' צריך לכפול עוד פעם ב' שבנ"י באו למצרים אחר שכבר הזכיר בפ' ויגש בזמן ביאת יעקב ובניו למצרים ועתה מדבר בזמנו של משה ואהרן שכבר מתו כל הדור ההוא כו' כנ"ל וא"כ למה צריך להזכיר עוד הפעם לומר ואלה שמות בנ"י הבאים כו', ואיך א' הבאים ל' הוה שבאים כעת ובאמת הלא כבר באו אבותיהם יעקב ובניו בע' נפש ואלה הנמצאי' עתה הן בני בניהם במספר רב יותר מת"ר אלף כו'. אך הנה באמת הוצרך להזכיר פעם זה הב' ואלה שמות בנ"י הבאים ממש כו', והוא ענין בחי' ירידה הב' אחר ירידה הא' שבחיי יעקב ובניו ע' נפש, [ש]בגלות הראשון הי' רק בחי' יריד' הח"ע ומדות דישראל דלעילא בהעלם דמח' דבינה ולא יצאו המדות בגילוי בלב כלל שנק' מיצר מ"י דבינה (וכידוע במ"ש עבדים היינו לפרעה⁷⁹⁵ שהוא עורף⁷⁹⁶ דכתר⁷⁹⁷ דק"נ שמעכב ומונע להיות הלידה דאוי"ר שכליי' בלב ונשארו בהעלם במח' דבינה כו'). אבל ירידה ב' זהו לאחר שכבר יצאו המדות שכליי' דבינה ללב שנק' יעקב (או ז"א ויש"ז ) ונולדו בריבוי ענפי' [oldpage_כז] בגילוי במו"ד העליונים (שנק' עלמ[ין] כו' כנ"ל), ולמטה הן ת"ר אלף מספר בנ"י שנולדי' מו' מדות דחיצוני' מח' שנק' לאה ודבור שנק' רחל (ששרשם הראשון אינו רק ע' נפש יוצאי ירך יעקב בהיותו בעיבור באימא עילאה דבינה כנ"ל). אך ירידה זו באה במיצר הגרון שמתעכב שם ומתעלם ואינו בוקע ויוצא בה' מוצאו' הפה כלל, כמו אלם שא"י לדבר דגם שיש בו מח' ודיבור בהבל הלב א"י להוציא בפה, והוא מ"ש נאלמתי דומי'⁷⁹⁷ כו' בזמן גלות השכינה תתאה שהוא בחי' הדבור שהוא בבחי' אלם. וזהו שהי' משה כבד פה וכבד לשון⁷⁹⁸, ששרשו הי' בח"ע⁷⁹⁹ שבראש כמ"ש מה שמו כו', וא"ל ה' מי שם פה לאדם כו' (כמשי"ת), וזהו ירידה הב' יט, גדגלות מצרים במיצר מ"י דמח' ודיבור במיצר הגרון בקול יעקב דוקא וד"ל.

וביאור הענין ידוע שזהו ענין הצמצום של המדות שבלב ומוח כאשר באים בקול הגרון בב[ו]או להתמשך בצירופי אותיות הדיבור כמו אחה"ע מהגרון⁸⁰⁰ וגיכ"ק מהחיך כו', שהבל היוצא מן הלב הוא בחי' קול פשוט ממוזג מאש ומים ורוח⁸⁰¹ גשמיי' שמורכבי' אמ"ר רוחני' שבמדות חד"ר⁸⁰² שבחיצוני' המדות ושם מאיר גם מבחי' המחשבה שיוצא בגילוי בלב בגרון והגרון הוא מקום מיצר המצמצם הקול הרוחני שבלב ומוח להיות בהתחלקות בה' מוצאות [הפה] לבא בצרופים שונים והן ה"ג מנצפ"ך⁸⁰³ דשם אלקים המחלק לאותיות בה' מוצאות ומצרפם באופנים שונים כמ"ש במ"א. וכך הוא למעלה בדיבור העליון כמו בי"מ ויא' אלקי' יהי אור יהי רקיע⁸⁰⁴ תדשא הארץ שיש בזה הרכבה מאמ"ר דקול העליון שיוצא מבחי' הבל הלב דאדם העליון שהוא המדבר י"מ כו' שמתחלק לה' מוצאות הפה העליון וכמ"ש בס"י וקבען בפה⁸⁰⁵ וכמ"ש ואתה מחיה⁸⁰⁶ כו' א"ת כ"ב וה' מוצאות הכוללם כו'. ואמנם כמו שמבואר למעלה ביריד' דח"ע ומדות בהעלם דמח' דבינה שמתעלם ומתעכב שם בלי יצא בגילוי בלב שנק' מיצר מ"י, כך הוא ביציאה הב' מן המדות שבלב לאותיות הדבור ע"י הקול הב' דיעקב שמתגלה בדיבור (וכמח' שמתלבשת בדיבור) שנק' מאמר פתוח (וכמ"ש אך יצא יצא יעקב⁸⁰⁷ ב' יציאות דיעקב אותיות יבקע⁸⁰⁸, דיציאה ובקיעה הא' דקול פנימאה דיעקב שכלול במח' דבינה שנולד בלב ויציאה ובקיעה הב' בקול יעקב ממדות שבלב לקול הגרון כו') שמתצמצם ומתעכב בקול דמיצר הגרון, וזהו ענין יצ"מ בימי משה ואהרן שהוא בצאת ישראל ויעקב ממיצר הגרון כו'. וכך הוא בגלות האחרון שנק' אלם שהוא אותיות מאלקים⁸⁰⁹ כמו נאלמתי כו' וא' אין כמוך באלמי'⁸¹⁰ כו' שהשכינה שהוא הדבור במיצר וגלות דע"ש שנק' לבוש שק וכמו כרחל לפני גוזזי' נאלמה⁸¹¹ כמ"ש במ"א. וזהו אלביש שמים קדרות במח' דבינה שהוא ירידה הא', ושק אשים כסותם בלבוש שק דעור דהיינו גבו' קשות דמ"ח צירופי' האחרוני'⁸¹² דשם אלקים שנאחזים במל' בזמן הגלות שזהו באלם⁸¹³ [מ]אלקים והוא נש"ט דמצרים שהי' בחי' הסתר גמור לאלקי' שהוא שם ב"ן⁸¹⁴ דמל' ה"א תתאה כו' (משא"כ בימי יעקב ובניו ביריד' הא' הי' הגלות יט, דבהעלם לבד כי יוסף חי ומושל בכל אמ"צ⁸¹⁵ וכל טוב מצרים היו אוכלי'⁸¹⁶ ומברכי' כו' כמ"ש ויברך יעקב את פרעה⁸¹⁷ כו'). אבל בגלות זה בדור החדש שקם מלך חדש כו' לא ידע את הוי' כלל וא' מי הוי' אשר⁸¹⁸ כו', כי שם הוי' דחכ' ומדות דאצי' נתעלם לגמרי בצמצום דחיצוני' ואחוריי' דאלקי' באותיות הדבור כנ"ל). (וזהו ג"כ ענין ירידה וגלות ב' בתשבע"פ בחי' חכ' שבדיבור שחוגרת שק דק"נ כנ"ל בעמל תורה בפלפול שנק' עב"ק בחו"ל כו' וימררו חייהם דכנ"י בשרשם במל' בו"ס משנה שהן ס' מלכות כו' כנ"ל שהוא ג"כ ענין צמצום דקול יעקב דתורה בקול החיצון שנמשך [ממדות ד]חכ' דתושב"כ שנק' ספר לדיבור דתושבע"פ (כידוע שתושב"כ ושבע"פ הן בב' מדרגות בחו"ב ויש"ס ותבונה הנ"ל שנק' או"א עילאי' ותתאי' כנ"ל, ובזו"נ דז"א הוא יעקב במדות דאצי' שבא באותיות דתושב"כ לנוק' שהוא בחי' שם ב"ן דמל' בדיבור דו"ס משנה, וזהו הקל קול יעקב ב' קולות שהן ב' בקיעות ויציאות הנ"ל וד"ל).

וזהו שהי' משה כבד פה וכבד לשון כו' דבגלות מצרים בירידה הב' כנ"ל הרי הי' אור דח"ע בח"ת שהוא בא ונמשך בדיבור בצמצום והעלם כמו בבחי' אל"ם כמו נאלמתי דומי' כו', ושרש משה הי' בח"ע דתושב"כ ובע"פ שזהו פה ולשון כמ"ש בר"מ כבד פה בתושבע"פ וכבד לשון בתושב"כ כו', והוצרך להיות [אהרן] אחיו לו לפה וכמ"ש אהרן אחיך יהי' לך לפה⁸¹⁹ ואתה תהי' לו לאלקי' כמו שאלקי' מדבר בפי הנביא שאלקי' עצמו הוא בבחי' העלם והסתר בדיבור זה, וזהו לאלקי' דוקא בבחי' הצמצום דשם אלקי' כמו שהוא במיצר הגרון בהעלם כנ"ל וד"ל. וזהו שטען משה הן אני ערל שפתים⁸²⁰ כו' שבנ"י לא שמעו ואיך ישמע אלי פרעה לפי שעצם אור דח"ע א"א לבא בדיבור בגילוי רק ע"י לבוש שק המסתיר וא"כ איך ישמע אלי פרעה, אך השיבו ה' מי שם פה לאדם כו' דאע"פ שמיצר הגרון מפסיק ומעלים להיש בו'⁸²¹ המדות דח"ע שבמו"ד מ"מ גם בדיבור מאיר מאור דח"ע שבראש עם המדות שבלב בקול יעקב, כי שרש האותיות דדיבור קשורים ואחוזי' ומיוחדים במקורן ושרשן בח"ע, דאבא יסד ברתא שזהו בחי' ישראל לי ראש, והוא לפי שיש בצירופי' דאותיות הדיבור מהעלם דח"ע בגילוי ממש וכמ"ש לא יעקב יאמר עוד⁸²² כו' כ"א ישראל וכן א' ולא יקרא עוד כו', הרי גם בבחי' יציא' וירידה דיעקב בקול הגרון בה"מ⁸²³ הפה נק' כ, אישראל לי ראש כמו שהח"ע בראש ממש בלי שינוי כלל. וזהו שגם שהי' משה כבד פה כ[נ"ל] הרי הי' על ידו דוקא כל גילוי האורות מבחי' נפלאות העליוני' באותות ומופתי' גדולים ונוראים שהראה לפני פרעה וחרטומי מצרים שא"א להיות נסים ונפלאות כאלה להפוך הטבע החושיי' ואנושי' כמו להפוך ממים לדם וממטה לנחש וכה"ג אם לא ע"י שינוי הצירופי' דאותיות שבדבור העליון דוקא, כמו ברחב"ד שהיפך מחומץ לשמן א' מי שא' לשמן וידליק⁸²⁴ הוא יאמר לחומץ, דמי שאמר בצרופי אותיות האלקי' המטביעי' כל טבע דאלקי' גימ' הטבע דד"י⁸²⁵ הוא ישנה הצירוף דחומץ להיות בצירוף דשמן וממילא ידליק כו'. וכך הוא בכל הנסים שנעשי' בהיפוך הטבע שהוא לשנות הצירופי' שבאותיות הדבור שנמשך בי"מ וצרופי צרופיהן הבא בריבוי ההשתלשלו' וכללותם הן ק"ך צירופי' דשם אלקי'⁸²⁶ כידוע, א"א להיות זה כ"א ע"י שינוי אור הח"ע שבראש שנמשך במדות שבלב בקול הגרון באותיות הדיבור העליון לשנות בצרופי' דשם אלקי' בכלל ובפרט, וא"כ שרש שינוי הזה בשם הוי' דח"ע שנמשך בח"ת דדיבור שזהו ע"י משה דוקא ששרשו [oldpage_כח] בח"ע ונמשך בדבור דוקא וכמו ואתה תהי' לו לאלקי' דוקא לשנות הצירופי' שבדבור [ב]י"מ כמו להפוך ממים לדם, והיינו לפי שא"ל ה' מי שם פה לאדם כו' ואנכי אהי' עם פיך⁸²⁷ כו' דמה שהי' משה כבד פה מצד הגלות ביריד' הב' אבל גם חשך לא יחשיך⁸²⁸ ממנו ויאיר גם בלבוש שק דנוגה בלתי יסתיר כלל ומטעם הנ"ל דח"ע יורד בגילוי גם בח"ת בדיבור כו' (וכה"ג הוא בהמשכו' דח"ע בח"ת בתושבע"פ אפי' בעמל דתורה שחוגרת שק דק"נ בהסתר בקושיו' כו' שמסתירי' אור האמת כנ"ל, מ"מ מתברר מחשך לאור ומטעות ושקר לאמת כו' ונק' ליבון הלכתא כנ"ל, וזהו הכל ע"י משה שתורה ציוה לנו בע"פ כו' כנ"ל).

ובכ"ז יובן מה שבימי הגלות דיעקב ובניו לא הוצרכו לאותות ומופתים כלל⁸²⁹ לפני פרעה הראשון כי הי' גילוי דאור ח"ע ומדות דישראל ויעקב ובניו במח' דבינה שלמעלה מאותיות הדבור בי"מ, ואע"פ שהי' בהעלם דמיצר מי כנ"ל מ"מ הרי הי' כל ברכה ושפע האלקי' בפרעה ובנהר נילוס ע"י יעקב וישראל העליון דוקא כמ"ש ויברך יעקב את פרעה. ולזאת הי' ביטול גדול בפרעה וזקניו לפני יעקב ויוסף וכל הדור ההוא והאמינו בהוי', ואע"פ שמרחוק הוי' נראה להם⁸³⁰ ע"י לבוש ומקיף דבינה שז"ש אלביש שמים כו', משא"כ בירידה זו הב' בלבוש שק דאותיות הדבור בחיצוניו' ואחוריים דשם אלקים במ"ח צירופי' כ, בהאחרוני' שנק' ארץ חם⁸³¹ כידוע, לא האמינו בהוי' כלל ועבדו בבנ"י בפרך והיו כל האותות ומופתים בפרעה רק למען ידעו את שם הוי' דוקא כמ"ש וידעו מצרים כי אני הוי'⁸³² כו' (כמ"ש במ"א). וזה הי' ענין האותות ומופתים בכלל בי' מכות דמצרים רק להיות היפך הצירופי' דטבע בשם אלקים עצמו, כי פרעה דק"נ שמסתיר בלבוש שק דטבע גימ' אלקים א' מי הוי' אשר אשמע בקולו, כ"א שם אלקים בצמצום האחרון שמלובש ומוסתר במ"ח צירופי' האחרוני' דוקא כנ"ל במ"ש ושק אשים כסותם. אך ע"י בחי' הארה דמ"ה דח"ע דמשה בפה דאהרן שהוא מקור הראשון דמו"ד ומדות למעלה בחכ' שבראש כנ"ל משם דוקא יוכל להיות שינוי הצירופי' בשם אלקי' לשנות סדרי מע"ב מן הקצה, וכמו עד"מ באדם למטה שיוכל לשנות הצירופי' שבדבור ע"י הארת אור השכל שבמוח שמנהיג ומשנה את צרופי אותיות הדבור כרצונו אף בלבוש דקול מיצר הגרון כו' כנ"ל וד"ל. וכמו ששינה הצירוף דמים להיות בצירוף דדם וע"כ נהפ[כו] המים לדם, כי הצירוף דהתהוות המים שבארץ ממ"ע שמעל לרקיע שא' יקוו המים וירדו לארץ בגערה ונזיפה⁸³³ להיות בצמצום דיבשה כמ"ש יקוו המים כו' מתחת לארץ שנק' מ"ת שמעורבי' טו"ר בנהר נילוס שהוא פישון שיצא בבחי' פירוד מג"ע כו', ובגזירת הדיבור העליון מח"ע שבראש נהפך המ"ת הללו לדם שזהו יניק[ה] דגבורות קשות שבדם שגובר על החסדי' דמים שזהו קליפ' דנש"ט דמצרים שנלקו ברע שלהם כו' וד"ל. וכך הי' שאר המכות [כ]צפרדע וכנים ערוב כו' שכ"ז בחי' פסולת דגבו' קשות שנבדלו מבחי' הטוב דקדושה בשינוי הצירופי' דשם אלקי' דוקא ע"י שם הוי' דתבר שלשליהון למעלה⁸³⁴ כו' כמ"ש במ"א וד"ל).

וזהו שהי' ההתחלה לכל האותות ומופתים שבי' מכות במה שציוה למשה להפוך המטה שבידו לנחש ומנחש נהפך למטה כמבואר, שזה הדבר הי' מקור ושרש לשינויי הצירופי' מטוב לרע בי' מכות כמו ממים לדם וצפרדע וכה"ג, כי מטה האלקי' שביד משה הי' שרשו מעה"ח דפנימי' הח"ע שלא הי' שם שבירה כלל ונתלבש בעה"ד טו"ר ונהפך לנחש להאיר גם בק"נ שמקבלי' מנחה"ק שיהיו נכנעים תח"י הקדושה, ולזאת מיד נהפך מנחש למטה להורות שאין שינוי אור האלקי כלל בלבושי' דק"נ דגם חושך כו' ומושל בק"נ כמו בקדושה, כמו ויאמר ה' אל הנחש ואל בלעם⁸³⁶ כו', שזהו מה שיכול להיות מהעלם דחשך אור ואור לחשך כו' דקמי' כחשיכה כאורה⁸³⁷ כו'. וכן מה שהראה אות האחרון שא"ל הבא ידך בחיקך והוציא' מצורעת כ, גכשלג שזהו נגעי בנ"א⁸³⁹ בק"נ ויאמר השב ידך⁸³⁸ כו' והנה שבה כבשרו שיכול להפוך מנגע לענג⁸⁴⁰ כמו מפשע שפע⁸⁴¹ כו' כמ"ש במ"א⁸³⁵ וד"ל. ולכך היו כל המופתים ע"י משה דוקא לפי שהי' כבד פה ולשון בתושב"כ ושבע"פ למעלה מבחי' ח"ע וח"ת כמ"ש כי מן המ"ע משיתיהו מבחי' העלם דאין דחכ' הקדומה ונמשך לח"ע וח"ת כמו באותיות דתושב"כ ושבע"פ שנק' ספר וסיפור וסופר כנ"ל, ולכך דוקא ביכולתו הי' לשנות הצירופי' דדבור ולעשות מהעלם גילוי ומגילוי העלם כו' כנ"ל וד"ל.

[כט] וזהו ואלה שמות בנ"י הבאים מצריימה את יעקב איש וביתו באו כו', פי' את יעקב דוקא איש וביתו באו ואינו סותר לרישא שא' ואלה שמות בני ישראל ולא א' בני יעקב כנ"ל, דמ"ש ואלה שמות בנ"י קאי על בחי' ישראל דלעילא שנק' לי ראש דח"ע כנ"ל שיורד ומתצמצם ירידה וצמצום ב' מן המח' שבבינה לדיבור בקול הגרון במיצר, שזה הצמצום דבנ"י שהן בחי' מדות דח"ע נמשכי' ויורדי' את יעקב דוקא שהן מתחברים עם בחי' המדות שבלב שנק' יעקב שנולדי' מן השכל שבמוח וכאן נק' בנים⁸⁴² שלמטה (שנק' יש"ז ). וזהו את יעקב טפל ליעקב לפי שהמדות הללו דו"ק כפולי' די"ב שבטי' שבנוק'⁸⁴³ עולם הדיבור שהן שנק' בשמותם ראובן שמעון לוי כו', הן שיוצאי' בגילוי אותיות הדיבור בקול יעקב החיצון בבחי' מל' כשבט שיוצא מן האילן והן טפלי' ליעקב, ולכך הן במהו' בריאה בפ"ע כל א' וא' נק' איש וביתו כמ"ש בזהר ע"פ איש על דגלו [באותות] לבית אבותם כו' שכל דגל ומחנה נבדלת במדרגה מיוחדת כמו בד' מחנות שכינה וכללותם הוא י"ב צירופי' דשם הוי'⁸⁴⁴ שבא בגילוי באותיות בדבור ונק' צבאות הוי' (שזהו העלי' הא' שיצאו ממיצר וגלות זה דבחי' הדיבור מקטנות דאלם הנ"ל (וכשבאו⁸⁴⁵ בירידה וצמצום להתלבש בלבוש שק דנוגה זהו בחי' ירידה הב' הנ"ל בעלמין דאתגליין בדבר ה' שמלובש בתוך כ"ע כו' כנ"ל בבחי' הסתר והעלם אחר העלם עד מ"ח צירופי' האחרוני' הנ"ל בלבוש הטבע המסתיר ששם א' אותותינו לא ראינו, פי' אותות ומופתים ששייך אלינו שנק' נפלאות ה' שיתגלה לע"ל כמ"ש כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות.

והענין הוא דזה הפסוק בזמן הגלות נא' שא' אתה אל מסתתר שכח האלקי מוסתר הכל בהנהגות הטבע דוקא, ואף הנסים שנעשו הן מל[ו]בשי' הכל בדרך הטבע עצמה כנס דאחשורוש ואסתר שהי' בהתלבשות בדרך הטבע, וכן נס דחנוכה שגברו⁸⁴⁶ בנ"ח⁸⁴⁷ וכה"ג, ואע"פ שהן נסים ונפלאו' ממש כאותן ניסים ונפלאות שנעשו בגילוי בהיפוך הטבע, רק כ, דשנעלמ[י'] מאד ומתלבש[י'] בדרכי הטבע ממש עד שאותותינו השייכי' ונעשי' בשבילנו דוקא לא ראינו בעין בגילוי כנסים ונפלאות שעשה במצרים בהיפוך הטבע וכקי"ס וכה"ג. וזהו מדבר אחר חורבן הבית שאין נביא ואין אתנו יודע⁸⁴⁸ כו' שלא נגלה אור האלקי כמו שהוא בעצם באותיות העליוני' שבי"מ הרוחני', [oldpage_כט] שמה שמתהווה מאין ליש מכח האותיות הללו נעשי' בבחי' יש גמור להסתיר על כח האלקי שבהן רק לפרקי' מתגלה בחי' האין של היש כמו שהוא באלקי' אז נעשה בהיפוך הצירופי' שכבר הוטבעו כמו שא' מי שא' לשמן וידליק כו' כנ"ל, שזהו ההארה מעלמא דאתכסי' בצירופי' דמח' שמאיר בדבור לשנות הצירופי' כנ"ל לכך נק' נפלאות מלשון הפלא והעלם דבר שנפלא מאד אף בעולם הדיבור כו' (ומטעם זה הרואה מקום גשמי שבו נעשה הנס חייב לברך⁸⁴⁹ בשם הוי' דוקא כו'), (וכמו סוד ה' שברזי' דאוריי' שנעלם מכל השגה שכלי' ובא לגילוי כמו בהשגה ממש שאז נק' נפלאות כפלאות דח"ע, כך הוא בנסים שנעשו בדרך פלא למעלה מסדרי מע"ב באותיות די"מ כו'). וזהו שא' אותותינו לא ראינו שיתפרש גם בבחי' אותיות ממש, שזהו בחי' אותיות העליוני' דמח' שבעלמין סתימין ועלמין דאתגליין כמו שהן בבחי' אלקי' טרם שנברא מהן מאין ליש בחי' עלמין כו' שהוא לשון העלם ולבוש כו', שאותיות אלה הן בחי' אורות עליוני' במדות וח"ע דאצי' של[שון] אות הוא המצויין לאות וסימן לדבר נבדל ונפלא בערך מהכל כו' כמו איש על דגלו באותות כו' באותיות שלהם בשרשם במו"ד כמא' ישראל עלו במח' (שהוא יחוד פנימי דאו"א ליחוד יש"ס ותבונה ו[כ]יח"ת דזו"נ במדות ודבור בפנימי' כידוע), וגם בחי' אותותינו שלנו לא ראינו שיבאו בגילוי מן ההעלם דח"ע ומדות כמו שהן למעלה ממש כמו בנפלאו' עליוני' שנעשו בהיפוך הצירופי' לפי שאין נביא ואין אתנו כו', שהנבואה והיודע בסוד ה' זהו בפנימי' דאותיות המו"ד העליוני' שהחיצוני' שלהם מחי' עלמין סתימין ואתגליין (כגעה"ע וגעה"ת וכה"ג) כי הנביא מתגלה בו דבר ה' בגילוי כמו שה[ו]א למעלה, ל' ניב שפתים כו'), ולכך א' אותותינו דוקא שהן בחי' פנימי' הדיבור והמח' שאינו שייך רק אלינו לא ראינו בזמן הגלות לפי שזהו בגלות בבחי' אלם דקטנות כמ"ש מי כמוך באלים⁸⁵⁰ אין כמוך באלמים כו' כנ"ל, וכשהדיבור הפנימי' בגלות בלבוש שק דנוגה אזי הכל מתנהג בדרכי הטבע כמו הניסים שנעשו דרך הטבע דוקא כנ"ל, שהן אותות דאותיות העליוני' שמתנהגי' בלבוש זר כו' אע"פ שהן נסים ונפלאו' העליוני' ממש בלי שינוי כלל כנ"ל (וכמו שא' לא ינום ולא יישן⁸⁵¹ כו' שמשגיח בעינא פקיחא דלא נאים⁸⁵² לסבב סיבות בדרכי הטבע דוקא לעשות הנס הנפלא כנס דמפלת המן שהי' כא, אע"פ סיבה דנדדה שנת המלך⁸⁵³ כו' וע"י אהבת אסתר וכה"ג, וכך בכל דור ודור עומדי' לכלות⁸⁵⁴ לישראל ברוחניו' ובגשמיות ונתבטל ע"פ הטבע דוקא באופן שאין בעה"נ מכיר בניסו⁸⁵⁵ כלל [וכלל] כידוע (וכדוגמא זו הן ההלכות שנתחדשו ע"י פלפול בסברו' שע"פ שכל אנושי אחר הבירור מכל טעות ושקר כו', שאותיות התורה דח"ע שנק' קדש מלובש בהתלבשו' דלבוש הטבע בשכל ופשט וגם במקראו' המדברי' בפשוטו ממש שאין מקרא יוצא כו' שמלבישי' ומעלימי' לאורות העליוני' דח"ע באותיות הללו דספר וסיפור כפשוטם כו'), (וזהו שר"ת הריעו לה' כל הארץ הלכה⁸⁵⁶ שמלובש בטבע, ור"ת השתחוו לה' בהד"ק קבלה⁸⁵⁷, דקבלה באצי' ותלמוד בבריאה ומקרא בעשי'⁸⁵⁸ כו' וקבלה הן ברזי' דאוריי' שבזהר ור"מ שנק' פלאו' ח"ע⁸⁵⁹ כנפלאו' ונסים שלמעלה מן הטבע כמ"ש במ"א).

אך הנה בכאן הרי הי' היפך בחי' הגלות בצאתם ממצרים שהוא הגאולה והעלי' מירידה הב' שנז' למעלה, דמאחר שירד יעקב ב' ירידות זו למטה מזו כנ"ל שזהו [ב]מחו"ד ע"כ כאשר צריך לעלות יעלה תחלה [מ]מקום שירד למטה בירידה הב' שהוא בבחי' קטנו' דהעלם ולבוש שק המסתיר לאותיות הדבור דבחי' מל' ה"א תתאה כנ"ל (וז"ש אנכי ארד עמך מצרימה בירידה הא' וכן בירידה זו הב' דגלות בחו"ל, ואנכי אעלך גם עלה הן ב' עליות זו למעלה מזו, דעלי' הא' שא' ואנכי אעלך זהו עלי' דנש"י מגלות מצרים בנש"ט כו' שיוציאם ממיצר וחשך גמור לאור גדול שהוא מ"ת פב"פ בבחי' הדבור דוקא, וגם עלה עלי' ב' נגד ירידה א' דמח' דבינה שזהו גם לרבותא⁸⁵⁹ על[י' הג'] בעוה"ב ותחה"מ אחר ימות המשיח כנ"ל שע"ז א' אראנו נפלאות תרין⁸⁵⁹, פלא אחר פלא דסדכ"ס⁸⁶⁰ כו', ופי' אראנו ליש"ס⁸⁶¹ כמ"ש בזהר (וכמשי"ת שז"ש עד יעבור עם זו קנית כנ"ל).

וביאור הענין הנה זהו שא' ואלה שמות בנ"י הבאים בירידה זו הב' במצרים בגלות בחו"ל את יעקב דוקא שהוא קול בדיבור איש וביתו שזהו מה שנמשך מדות שבדיבור בגילוי ובמספר שמות ראובן שמעון לוי כו' כדי שיעלו מירידה זו לעלי' דמ"ת פב"פ דוקא כנ"ל, והענין הוא דגם שבגלות א' אותותינו לא ראינו כנ"ל אבל כשצריך להיות הגאולה שהוא כא, בהיציאה מן המיצר וקטנות הדיבור הנק' אלם מאלקים כנ"ל אז דוקא צריך להיות גילוי אותות ומופתים אף במ"ח צרופי' האחרונים [כו'] כנ"ל, והיינו מה שבחי' לי ראש דח"ע ינהיג בעצמו בצרופי אותיות העליונים כמן שהן במו"ד למעלה יבאו למטה לעשות היפך הטבע שזהו שרואי' בחוש לאותות העליונים בניסים ונפלאות שלמעלה מן הטבע דוקא, וזהו הי' ע"י משה דוקא לפי שהי' כבד פה ולשון בבחי' סיפור וספר דתושבע"פ ובכתב מטעם הנ"ל שהי' שרשו במ"ע שבהעלם דח"ע הקדומה שנק' פלאות חכמה⁸⁶² כו' (שהוא שנק' אור צח כו' דאוכם הוא לגבי עה"ע ע"כ הי' משה עניו מכל כו'), ע"כ אדרבה היא הנותנת שהי' בכחו להוציא לבנ"י מגלות וירידה שבדבור שהי' בבחי' התלבשות המל' בלבוש שק דנוגה כנ"ל, לפי שכל הגבוה גבוה [יותר] יותר יכול להשפיל א"ע⁸⁶³ (וכמו שנפלאו' ה' דפלאו' ח"ע נתגלה למשה שהי' נשמתו במקור הח"ע, כך הי' יכול להביא גילוי ההעלם דמדות וח"ע אף בדבור וכ"ש במח' שהן ב' תורות שבכתב ושבע"פ במ"ת בבחי' פב"פ בספר וסיפור כו'. וכמו"כ בחיצוני' העולמות בשינוי הצירופי' דסדרי מע"ב כו' שהראה לפרעה וחרטומיו בי' מכות למען ידעו את שם הוי' דח"ע ממש כמו שהוא גם למטה כמו שהן בלבוש שק דקטנות הדבור (וזהו שאמרו בקי"ס מי כמוך באלים הוי' שהוא קו האמצעי דת"י שמקבל מפנימי' הכתר⁸⁶⁴ כידוע, שגם שנק' אלם בקטנות דשם אלקים כמו שא' אין כמוך באלמי' כמו כשפרעה הכביד לבו וא' מי ה' כו', עכ"ז גם אז הוא עושה פלא העליון שיתגלה מן ההעלם העליון למטה כמו שהוא למעלה לפי שהוא נאדר בקדש דח"ע וזהו בקי"ס כידוע שע"ז א' וירא ישראל⁸⁶⁵ את היד הגדולה שנתמשך מהעלם דאין דח"ע למטה במצרים במ"ח הצרופי' דאלקי' כו' להפוך ים ליבשה שההעלם נעשה גילוי עד שנטבעו בי"ס כו', וע"ז א' אראנו לישראל זה נפלאות ה' העליוני' בגילוי העלם אחר העלם למעלה כנ"ל). [oldpage_ל] [ו]נמצא דירידה זו הב' דבנ"י הבאים מצריימה את יעקב בגילוי אותיות הדבור כו' הי' לצורך עלי' הא' שהוא מ"ת פב"פ בקול ודבור דוקא כמ"ש וידבר אלקים⁸⁶⁶ כו' ושמעו קול אלקים מדבר מתוך האש⁸⁶⁷ ונתקיימו בגופי' שלהם כו'⁸⁶⁸) שזהו גילוי אור דפנימי' ח"ע דאדם העליון דאצי' באותיות הפנימי' דדיבור וע"י משה דוקא כמ"ש משה ידבר כו', והוא גם בתושבע"פ בו"ס משנה כמ"ש תורה ציוה לנו משה מורשה במ"ת כו'). ולכך הוצרך כא, גלהיות בחי' הכנה רבה זו בגילוי אותות ומופתים בי' מכות במצרים להפוך צרופי אותיות דלבוש שק דח"ע⁸⁶⁹ שידעו גם הם לשם הוי' כו', אע"פ שיניקה זו שלהם מחיצוני' ואחוריי' דכלים החיצוני' דמל' דעשי' כלא חשיבא ואינו תופס מקום כלל כידוע במ"ש ז"ל הן הן⁸⁷⁰ כו' כשממית בהיכל מלך⁸⁷¹ כו', עכ"ז הי' צריך בשביל גילוי שכינה שבא בניסי' ונפלאו' הללו שהי' מאיר מח"ע דמשה ע"י מטה משה להפוך גם מנחש למטה שעי"ז יוכלו נש"י לקבל אור דח"ע במ"ת גם בגופים שלהם פב"פ כו' וד"ל.

[ל] ומעתה יתורצו כל הקושיות דלעיל בפסוק זה ואלה שמות בנ"י כו', הא' מה זה שבא להודיע דבר חדש בשמות בנ"י ראובן ואיך שבאו עם יעקב שכבר הודיע דבר זה בפ' ויגש בחייהם כו'. הענין יובן ע"פ כל הנ"ל שהן ב' ירידות וירידה הא' בחיי השבטי' עצמן זהו⁸⁷² בהעלם דמח' דבינה שהשמות דשבטי' עצמן נכללו שם במדו' דח"ע ואינו בא רק להודיע הנולדי' מהם בהתחלקו' דע' נפש כנ"ל. אבל כאן מודיע מחדש בירידה הב' שבאו המדו' דח"ע דישראל בדיבור בעלמא דאתגליא דוקא שבאי' במספר שמות כסדרן דוקא, וא' ע"ז פעם ב' ואלה שמות בנ"י הבאים ממש בגילוי עוד להיות במספר מכוון כסדרן ראובן שמעון כו' את יעקב דוקא מטעם הנ"ל שהן⁸⁷³ גילוי המדות בדיבור (וכמו המשכת המדות דח"ע דתושב"כ בו"ס משנה כו'). וזהו שפרש"י להודיע חבתם שנמשלו לכוכבים שא' המוציא במספר צבאם, שהוא מ"ש ששם עלו שבטים⁸⁷⁴ שבטי י"ה שהשבטים הן המקבלי' מן האילן [כ]ענפי האילן והוא יעקב וז"ש את יעקב כו' וכמו הכוכבי' שנמשכי' אחר השמש וירח ונק' כוכבי אור⁸⁷⁵ שמוציאם במספר כמ"ש מונה⁸⁷⁶ כו'). וידוע שיוסף הוא צ"ע שלמעלה מן בחי' הדיבור, ונכללי' השבטי' שהן בעלמא דנוק' לצ"ע, ולכך מנה כאן י"א שבטי' ראובן שמעון כו' ובנימין שהוא צ"ת⁸⁷⁷, וכמו שהי' החלום דיוסף שא' ואנחנו מאלמים⁸⁷⁸ כו' וקמה אלומתי⁸⁷⁹ ותסובינה⁸⁸⁰ אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי וכן החלום הב'⁸⁸¹ דשמש וירח וי"א כוכבי' כו', שזהו שאו' כאן ואלה שמות בנ"י כו' שבאו ונכללו י"א שבטי' ביוסף שהי' במצרים, והוא שא' בדרך כלל ויהי כל יוצאי ירך יעקב ע' נפש ויוסף הי' במצרים⁸⁸² שנכללו כולם בו מטעם הנ"ל וזה הי' בירידה הא' כא, דבחייהם כנ"ל, ואח"כ וימת יוסף וכל הדור ההוא⁸⁸³ ובנ"י פרו⁸⁸⁴ כו' ותמלא הארץ אותם שזהו ירידה הב' בזמן משה ואהרן שקם מלך חדש כו' כנ"ל וד"ל. ולפי שכאן הי' הכנה בניסים די' מכות וקי"ס למ"ת שיהי' בד' דגלים ולכך יצאו ממצרים במספר ת"ר אלף שנק' צבאות הוי' ממש כנ"ל זהו שכאן מפרש שמותם כסדרן ראובן שמעון לוי, דזהו בחי' חו"ב וחו"ג שבמדות עליונו' דח"ע שמאיר גם בעולם הדיבור דוקא והוא להיות הכנה למ"ת בקבלה פב"פ כו' שזהו עלי' הא' ממקום שירד בירידה הב' כנ"ל, והוא מ"ש ראובן שמעון, ראי' דחכ' כמ"ש בראובן כי ראה ה'⁸⁸⁵ כו' ושמיעה בבינה שא' בשמעון כי שמע ה'⁸⁸⁶ כו' והוא ג"כ חו"ג דראי' דחכ' באהבה ושמיעה דבינה ביראה כידוע, ולוי בחי' ת"ת הממוצע שמחבר לחו"ג והוא קו האמצעי כמ"ש ילוה אישי⁸⁸⁷ כו' ביחוד דתו"מ ע"י משה ואהרן וכהנים ולוים כידוע, ויהודה הוא בבחי' המל' כמ"ש הפעם אודה את הוי'⁸⁸⁸ כמו בש"ע, וכמ"ש במ"א שב"פ דק"ש⁸⁸⁹ הן בחי' ראובן ושמעון ואמת ויציב בהתקשרות תמידי' בחי' לוי וג' אלה נכללי' במל' בש"ע ויששכר וזבולן בחי' נו"ה⁸⁹⁰ כו'. וכ"ז בפנימי' דמדות וחכ' דישראל דלעילא שבאו מצרימה בגלות בהעלם במיצר הגרון ויצאו משם להיות בבחי' הגדלות דמוחי' ומדות בעולם הדיבור שיאיר רק ע"פ גדלות דח"ע דישראל לי ראש, וכמו שהוא בבחי' פנימי' כמו במ"ת שקיבלו בנ"י פנימי' דח"ע בדיבור בי' הדברות כנ"ל כמו שהן במעמד וסדר דיב"ש נגד י"ב צרופי הוי'⁸⁹¹ כנ"ל ונכללו כאיש א' ממש כמ"ש ויחן ישראל כו', כך הוא גם בחיצוניות השפע לעולמות בי"מ שנמשך ג"כ אפי' בצרופי' האחרונים דשם אלקי' שמלובש בדרכי הטבע בכו"מ וד"י ארמ"ע בגידול והנהגה דדצח"מ גשמיי' גם שם מאיר מבחי' אור דחכ' ומדות כמו בפנימי' הדבור העליון שמקבלים מחכ' ובינה ומדות דאצי' ממש כנ"ל, וזהו ענין מה שאנו רואים בחוש שנמשך בחי' השגחה פרטי' בבחי' ראי' ושמיעה העליונה דשם הוי' דחו"ב ש"מ בכל דרכי בנ"א למטה, כמו משמים הביט הוי' ממש ראה את כל בנ"א⁸⁹², ממכון שבתו השגיח על⁸⁹³ כו' בהשגחה פרטי' עד שמבין אל כל מעשיהם⁸⁹⁴ בפרט כמ"ש עיניך פקוחות⁸⁹⁵ על כל דרכי בנ"א, עיניך ממש ואף על איש א' בפרט כמו דע מה שלמעלה ממך⁸⁹⁶ עין רואה ואזן שומעת כו'. וזהו ע"ד שבגלוי, וגם ע"ד שבנסתר והעלם בתוך נקוד' הלב הרי בוחן כליות ולב⁸⁹⁷, ולפניו ית' נגלו כב, אכל תעלומות⁸⁹⁸ כו', וכמו וירא ה' כי רבה⁸⁹⁹ כו', וכן וישמע ה'⁹⁰⁰, וכן הכצעקתה הבאה אלי⁹⁰¹ ממש וכה"ג א' מחטו לי כמחט בבשר החי⁹⁰² כו', שמובן מכ"ז ענין גילוי אור אלקי בעולמות אף ביותר תחתון כחלקי דצח"מ וארמ"ע שמשגיח עליהם בפרטי פרטיות בראי' והשגחה דשם הוי' ממש ואין הסתר והעלם לפניו כלל, וכמו שאו'⁹⁰³ שבחכ' פותח שערים ובתבונה משנה עתים כו' ומסדר הכו"מ כו' כרצונו דוקא כגרזן ביד החוצב כו', שלא כדעת האפקורסי' הכופרי' בהשגחה האלקי' הפרטי' ואו' עזב ה' את הארץ⁹⁰⁴ כו' ויאמרו לא יראה⁹⁰⁵ [יה] ולא יבין אלקי יעקב כו' כי רם על כל⁹⁰⁶ כו' שמרומם ונשגב בבחי' מקיף עליהם, ובאמת גם בדבר אלקי' שבא בצרופי אותיות הטבע ממש שם דוקא מאיר מבחי' מקור הראשון דחו"ב ומדות דא"ס שבאצי' וקשורין כולן במקורם הראשון בלי שינוי כלל וכלל כנ"ל. וזהו ראובן שמעון לוי חד"ר⁹⁰⁷ לאנהגא בהון עלמין⁹⁰⁸ כו' ע"פ משפט התורה דוקא, כמ"ש השופט כל הארץ⁹⁰⁹ כו' מלך במשפט⁹¹⁰ דאוריי' כו' וכמ"ש יושב ודן יושב וזן⁹¹¹ כו' וכמו כי לא שלם עון האמורי⁹¹² עד הנה כו', שמשפט הזה הוא בחי' ישראל ויעקב והשבטים שהוא תושב"כ ושבע"פ כנ"ל וד"ל.

[לא] והנה מעתה יש להבין ענין ב' העליות שאחר ב' ירידות הנ"ל והוא כמ"ש אנכי ארד עמך כו' ואנכי אעלך גם עלה כנ"ל, דהנה מבואר למעלה בענין ב' ירידות דח"ע שבראש שנק' בחי' ישראל העליון לי ראש כו' שזהו הא' במדו' דח"ע היורדי' ונמשכי' במח' דבינה בה"א [oldpage_לא] עילאה בעלמא דאתכסי' (כמו אוי"ר שכליי' שכלולי' במח' דבינה בפנימי' וחיצוני' שהן יש"ס ותבונה כו') והב' ביריד' של המדות דיעקב וישראל בדיבור שז"ש כאן ואלה שמות כו' כנ"ל, ולנגד זה הן ב' עליות העלי' הא' מירידה השני' דבחי' הדיבור שיאיר בו גדלות הח"ע ומדו' דתורה אור כמו במ"ת וגם בחיצוני' כאותות ומופתי' שעשאן משה בבחי' הדיבור כמ"ש ואתה תהי' לו לאלקי'⁹¹³ וכתי' ראה נתתיך אלקים לפרעה⁹¹⁴ כו' וא"כ הרי הי' ירידה זו בשביל העלי' כמ"ש ואנכי אעלך שהוא עלי' הא' דמ"ת פב"פ בקול ודבור כנ"ל. ומ"ש גם עלה זהו עלי' הב' בכלל נגד ירידה הא' שא' בפ' ויגש ואלה שמות בנ"י כו' שהוא ירידה דאור דח"ע בבינה ומח' שנק' מיצר מ"י דבינה (שהוא פלג אלקי'⁹¹⁵ מי אלה כו' כמ"ש במ"א), ועלי' הזאת שמדו' דח"ע שבראש עולי' גם ממיצר וצמצום דמח' דבינה, שזהו ענין העלא' המדות למעלה כב, במכלי הגבלתם שכלולי' בהשגת שכל ומח' עיונית דבינה בחי' ה"א עילאה בבחי' עיבור (כרגל הקצר שבה"א עילאה שנק' אימא עילאה (והוא תושבע"פ שבבינה שנק' תורת אמך שמקבל מאור אבא פנימי' ח"ע שבתושב"כ כו'), זהו ענין הגאולה השני' שיהי' ע"י משיח שיהי' העברה בנהר פרת כמ"ש הפך ים ליבשה⁹¹⁶ בנהר יעברו ברגל להבא כו' כידוע שזהו ההעברה בנהר דבינה ה"א עילאה שהוא במח' שמצמצם ומעלי' לאור החכ' שנק' אין ונעשה בבחי' יש בהשגה מורגשת (והן אוי"ר שמכוסי' ונעלמי' בהשגה ומח' עיונית כידוע). והעליה גם ממיצר מ"י דבינה נק' בחי' לידה וגאולה שהוא להעלו' למדרג' דאור החכ' עצמה כמו שה[ו]א בבחי' אין ממש ולהתפשט מבחי' יש דהשגה כענין מה פשפשת כו' משום דלית מח' והשגה תפיסא בי' כלל, לפי שהשגה ומח' הוא בחי' לבוש והעלם להעלים לאור אמיתי' דא"ס ב"ה שהוא למעלה מכל השגה ותפיסא במוח בינה כו', והוא שנק' ביטול היש דהשג' לאין שהוא בחי' ראי' דחכ' בעין השכל כראי' חושיי' ממש שרואה במהו' ועצמו' הדבר כמו שהוא ממש, ולזה אינו דומה שמיעה לראי'⁹¹⁷ כלל דאע"פ ששומע ומבין ומשיג לאמיתי' הדבר מ"מ זהו בשמיעה מרחוק שמשיג רק המציאו' ולא במהות ועצם כלל משא"כ בראי' עין מקרוב כו' כידוע. וכך הוא ההפרש בין בחי' שמיעה מרחוק ה' נראה ל[ו] בהשגה והבנה במח' עיוני' כמו בהתבוננו' בק"ש שא' שמע ישראל בשמיעה והשגה דוקא שה' אלקינו הוי' אחד פשוט כו', ולע"ל בימות המשיח הרי עין בעין יראו⁹¹⁸ בבחי' רא[י'] דחכ' שנק' אין ממש שהוא רואה בעין השכל כראי' חושי' מקרוב במהו"ע א"ס ב"ה כמ"ש וראו כ"ב⁹¹⁹ כי פי הוי' כו' וכן א' אז כולם ידעו אותי⁹²⁰ ממש וכה"ג (ומעין זה הי' גם במ"ת שראו את הנשמע⁹²¹ כו').

וזהו שא' גם עלה לרבות עלי' גדולה מביאת א"י דגם שביאתם לא"י הי' עלי' יותר ממ"ת שהוצרכו לירידה ב' בשביל עלי' זאת והוא מה שהלכו במדבר העמי'⁹²² נחש שרף ועקרב⁹²³ והיו מנוסי' בנסיונו' ברעב ובצמא כמ"ש ויענך וירעיבך כו', עכ"ז לא הי' עלי' שלימה בא"י אחר שחטאו בימי השופטי', וגם בימי דוד ושלמה בבנין בהמ"ק בגילוי אורו' עליונים בכלים דמל' בשלימות בקיום המצות וקרבנות כו' עכ"ז לא הוטהרה הארץ אע"פ שנק' ארץ חפץ⁹²⁴ וארץ אשר ה' דורש אותה⁹²⁵ כו' כי גבר שם יניקת הק"נ בתערובו' רע עד שנחרב הב"ר וב"ש ויצאו ישראל בגלות בח"ל בארץ העמים ושכינה עמהם כידוע. אך כב, געיקר שלימות העלי' בבחי' קיום נצחי בלי ביטול והפסק לעולם זהו בגאולה האחרונה דמשיח בקיבוץ גליות בא"י ובנין בהמ"ק נצחי [ו]כמ"ש ולירושלי' כו' בשמחת עולם ושם נעשה כמצות רצונך⁹²⁶ כו', שם דוקא שזהו לאחר שלימות הבירורי' דעה"ד טו"ר בתכלית, וגם הארץ תטהר מכל סיג ופסולת כמו גן ה' בגעה"ת וכה"ג עד שתמלא הארץ דיעה את ה' (כמו בג"ע באדה"ר וקין⁹²⁷ והבל שדיבר ה' עמהם פב"פ⁹²⁸ כו'), והיינו מה שיזכו בנ"י לקבלת התורה הפנימי' שהוא סוד ה' בטעמי תו"מ (כי אילנא דטו"ר כמו או"ה כו"פ טו"ט יתעבר⁹²⁹ שלא יהי' שום רע ופסול וטמא בעולם כמ"ש ואת רוה"ט אעביר מן הארץ⁹³⁰ לגמרי). ולזאת ודאי גם עבודתם בתפלה וק"ש באוי"ר והשגו' אלקו' לא יהי' לברר ולתקן לעה"ד טו"ר בביעור הרע מן הטוב אלא הכל בבחי' אוי"ר שכלי' כנשמו' בגעה"ת עכשיו שנהנין מזיו כו', שזהו בחי' המדו' שבמח' פנימי' דבינה דמל' דאצי' בה"א עילאה דוקא שלמעלה ממדות שבלב בקול ודבור חיצוני (ונק' קלא פנימאה דיעקב במח' ובינה שהוא בחי' ישראל ולאה או יש"ס ותבונה כו') (וכמו אדה"ר בג"ע שא' לעבדה ולשמרה, לא לתקן לרע בעה"ד טו"ר אלא לעבדה ברמ"ח מ"ע ברוחניו' כו', ואמנם בימות המשיח שיהי' במדרג' דגעה"ת הנ"ל עכ"ז יהיו המצות בגשמיו' דוקא וכמו שאו' ושם נעשה לפניך כמצות רצונך ממש וכן א' הלכתא למשיחא⁹³¹ כו', לפי שיומשך גילוי אלקו' הרוחני' דאצי' בגשמיו' בקרבנות בהמו' גשמיו' רק שיהיו טהורי' ונקיי' מכל רע כבהמו' שקודם חטא עה"ד (כשור שהקריב אדה"ר⁹³² כו') וכמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו⁹³³ כו' ויהי' רוח אלקי' באדם ממש וכמ"ש ואשפוך את רוחי⁹³⁴ כו' ונבאו בניכם כו' כמו שהי' בדורו של אדה"ר שנקראו בני האלקי'⁹³⁵ ממש כו'). וא"כ גם ענין קבלת התורה יהי' אז בבחי' הפנימי' כמו שלומדי' עכשיו בגעה"ת דיני ההלכות דו"ס משנה בטעמיהן ע"פ הסוד דוקא (כמו במשנה דאם בהרת קדמה לשער לבן קודב"ה או' טהור כו' וכה"ג), ואמנם יהי' גילוי סוד ה' ליריאיו בטעמי מצות בהשגה דוקא שהוא בחי' בינה שמבין ומשיג בטוב טעם ודעת האלקי' כמו כולם ידעו אותי ומלאה הארץ דיעה⁹³⁶ כו' כנשמו' בג"ע שמשיגי' בהשגה בסודות התורה שלומד עמהם רב מתיבתא (כמבואר בזהר פ' שלח⁹³⁷ ). ונמצא דכמו שהי' עלי' הא' דנש"י במ"ת בגילוי הדבור ובאי'⁹³⁸ במעשה המצות לברר ולתקן לעה"ד דבחכ' אתברירו ז' מדות דתהו שהן ז' אומות⁹³⁹ דא"י כב, דכידוע שאין זה רק בחי' ה"א תתאה דמל' (והוא ענין קי"ס במל' סופא דכ"ד כידוע), כך יהי' עלי' הב' בימוהמ"ש בה"א עילאה דבינה שהמדות הן באוי"ר שכליי' לבד בהשג' אלקו' ברוחניות ממש בלי שום מסך מבדיל מצד הגוף כלל ותו"מ יהי' הכל בבחי' הטוב דקדושה האלקי' בלי נצרך לברר ולתקן לרע כלל (ועכ"ז יהי' שס"ה ל"ת כמו שהי' באדה"ר בג"ע שא' לשמרה כו') שהרי הגופי' יהיו בהגשמה והארץ תעבד בגשמיו' ויאכלו מתבואת הארץ (ולא כמזון המן הרוחני כו') והנער בן ק' שנה ימות⁹⁴⁰ (כדורו' דאדה"ר כנ"ל שא' לא ידון רוחי⁹⁴¹ באדם בשגם כו') שיהי' מיתה עכ"פ שהוא מסתעף מעה"ד טו"ר כו' ואין זה עלי' שלימה (ועכ"ז א"א לבוא גם לעלי' מדרגה זו בלא מירוק גדול כיסורי' דגלות האחרון הזה בכור העוני והלחץ כו' שהוא במקום גיהנם וגם נה"ד שלפני געה"ת כנ"ל במ"ש הוציאוה ותשרף כו') כמו שהי' הבירור בכור הברזל במצרים מנש"ט ממש כ[ד]י שיזכו למ"ת בנגלה כנ"ל.

אך הנה א' ואנכי אעלך גם עלה גם זה ריבוי הוא [oldpage_לב] לרבות עלי' הג' שלמעלה גם מימות המשיח שיהי' קיבוץ גליות בא"י (שרחוקה מג"ע הארץ ל"ב מעלות⁹⁴² כו') במעלה ומדרגה דרוחניו' האלקי' כנ"ל, להיות שכ"ז [ה]עילוי בנשמות וגופי' לא יהי' רק בהפשטה מן הגשמיות דרע ופסולת וטומאה וכמ"ש ואת רוה"ט אעביר כו', וגם שיהי' בביטול תמידי לאלקו' בדו"ר שכליי' כמו שאו' וידע כ"פ⁹⁴³ כו' וכן יהי' פחד ה' על כל הברואי' וייראוך כל המעשים כו', אין זה רק בחי' רוחניו' האלקי' שמלובש בגשמיו' כמו חיות אלקות באופני' וחיות והגלגלי' שמשיגי' את בוראם המהוה אותם תמיד ואו' שירה בתמידי' וכמו"כ בנשמו' דעשי' בגעה"ת בפנימי' כו'. אבל בעוה"ב שאחר ימוהמ"ש יהי' מעלה יתירה נבדלת בערך הרבה ממדרג' זו והוא כערך הבדלת המעלה דגעה"ע על געה"ת שצריך לבא תחלה במירוק ובירור שני בנה"ד העליון שלפני געה"ע כו'. וענין געה"ע ידוע שזהו כמו [מה] שנשמו' דבריאה עולי' במל' דאצי' לאשתאבא בגופא דמלכא כו' והיינו ענין העלאה וביטול היש דהשגה דבינה לאין דחכ' שלמעלה מן ההשגה כמו בבחי' ראי' מקרוב ממש כנ"ל, והוא ענין גילוי סוד ה' שבח"ע שנפלא מן ההשגה דבינה ונק' פלאות חכ', דגם בחכ' הוא בבחי' ההעלם דחכ' (כדוגמא דניסי' ונפלאו' למטה שלמעלה מן הטבע כך הוא כג, אנפלאות דפלא העליון דחכ' שנק' ח"ס כו' וע"כ באי' לבחי' ביטול במציאו' ממש לאשתאבא כו' כמ"ש השתחוו לה' כו' שביטול זה הוא ביטול דמ"ה דח"ע (שלמעלה גם מביטול ההשגה דמה פשפשת כו' כמ"ש במ"א). וזהו דוגמא לעוה"ב שהוא בגעה"ע כנ"ל, והיינו מ"ש עד יעבור עמך ה'⁹⁴⁴ שעתיד להיות העברה שני' בנהר פרת שהוא ההפסק בין א"י לגעה"ת כמ"ש בנהר יעברו ברגל שז"ש לעולם ירשו ארץ ארץ החיים נצחיי' דעוה"ב (באלף הז') שהוא געה"ע שהוא רוחני יותר ונצחי יותר וזהו גם עלה וד"ל (ובאמת לכאו' נמצא בכתובי' ב' העברו'⁹⁴⁵ א' בנהר יעברו ברגל שהוא מ"ש בישעי' בקיבוץ גליות מאשור כו' והניף ידו על הנהר והכהו לז' נחלים⁹⁴⁵ שהוא בלשון ים מצרים ומנחל מצרים זה עד נהר הגדול נהר פרת⁹⁴⁶ יש מרחק רב והוא העברה הב' בנה"פ, וזהו עד יעבור הב' והוא בהעברה מא"י לגעה"ת כנ"ל, והוא למעלה מש' הוי' דתו"מ שהוא עוה"ב שלמעלה מתו"מ שאין תו"מ מועיל שם כו' ואפי' ברוחניו' לכך א' עד יעבור סתם, כי עוה"ב זה אין בו או"ש כלל רק הגופי' קדושי' וטהורי'⁹⁴⁶ יחיו חיי עולם מחיי החיים⁹⁴⁷ האלקי' דא"ס (ולא כרוח האלקי' שהי' באדם בדור א"ה⁹⁴⁸ כנ"ל).

ומ"ש עוד עם זו קנית בקנין עצמי' ממש זהו עוד עלי' שלמעלה גם מעוה"ב זה והוא בתחה"מ שבסוף אלף הז'⁹⁴⁹ כו' (כמ"ש במ"א בענין שא' וחד חרוב שאלף הז'⁹⁵⁰ דעוה"ב נק' חרוב), והוא מה שיעברו בנהר שיוצא מעדן להשקות הגן שהן ג"ן סדרי' דאוריי' כו' לבחי' העדן עצמו שנא' בו עין לא ראתה כו' שגם בחי' עין השכל דח"ע בראי' מקרוב (וכדוגמא זו בגעה"ע כנ"ל) לא ראתה רק יעשה למחכה לו כו', והוא בחי' העונג הנעלם בעצמו' א"ס ב"ה שלמעלה מבחי' העונג המורגש בח"ע אע"פ שהוא בבחי' אין והעלם בסוד ה' שנק' פלאו' דחכ' כנ"ל שעכ"ז בא העונג העליון במורגש לנשמו' בעוה"ב עד שיחי' ממנו כחיו' המורגש בגופי' ונק' חיי העוה"ב כחיי הנשמו' בג"ע העליון עכשיו שנהנין ומרגישי' לעונג העליון (דכתר מל' דאצי' בפנימי' דחכ' זו (כמו הכלל הידוע בע"ח דפנימי' אבא הוא בחי' פנימי' ע"י⁹⁵¹ ופנימי' אבא שבא בהשגה דבינה זהו ימוהמ"ש שישכיל עבדי כו' ונק' פלא יועץ וחכם חרשים⁹⁵² כו' ופנימי' ע"י זהו בעוה"ב דכתי' וע"י יתיב⁹⁵³ כו'), אבל בעדן עצמו שלמעלה גם מנהר זה שיוצא מעדן ה"ז למעלה מעונג העצמו' כג, בהבא במורגש לנשמו' בעוה"ב ע"י בחי' בינה עילאה דע"י שהוא נהר זה שיוצא מעדן הנעלם להשקות ג"ן סדרי' דאוריי' כמו בטעמי' ונגינות מקיף דח"ע⁹⁵⁴ כו' אלא הוא בחי' עונג הנעלם בעצמו' א"ס ממש (שנק' בחי' שעשועי המלך בעצמותו ממש כידוע), והוא שיעשה למחכה לו למאן דדייק מילי' דח"ת דתושבע"פ דוקא שנק' עמל תורה כנ"ל שלמעלה משכר התו"מ בעוה"ב, וכן עמל תפלה ותשובה כמו בעמל מלאכה כנ"ל, שז"ש דת"ח אין להם מנוחה אפי' בעוה"ב שילכו מחיל כו' וכן קדושי' יהללוך סלה גם בעלותם בחכ' ומדו' דא"ס ילכו למעלה מעלה עד אין שיעור כנ"ל, וזהו עם זו קנית בקנין עולם הנצחי כמ"ש אלה לחיי עולם (וקאי בתחה"מ כמ"ש ורבי' מישיני עפר יקיצו אלה כו' וכאבות ומשה ואהרן וכל דורו' יהושע⁹⁵⁵ השופטי' ונביאי' עד דורו של משיח ועוה"ב כו' שאין להם מספר כלל (כי קיבוץ גליות יש להם מספר עכ"פ, ועוה"ב גם הוא יהי' לגופי' שיהי' בימות המשיח רק שלא יאכלו אכילה גשמי' כי הארץ תשבות לגמרי בשביעי' אלא לחם פנג⁹⁵⁶ וכמו המן וכה"ג כמו שא' עתידה א"י שתוציא גלוסקאות⁹⁵⁷ (ואפשר זהו בא"י ולא בעוה"ב) וכה"ג א' עתידה אשה שתלד בכל יום⁹⁵⁸ כו', והכל ענין א' הוא דארץ ואשה לא יצטרכו למשפיע אלא מכח עצמם יולידו בלא זריעה כלל, וכעין זה באו"ח⁹⁵⁹ קודם החטא שעלו למטה ב' וירדו ד'⁹⁶⁰ כו'). וזהו למעלה מענין אין ויש, דעוה"ב יהי' מיש האמיתי ליש גמור⁹⁶¹ כחיי עולם דא"ס שיחיו הגופים בלי אמצעי כלל, וע"כ כמו שהן בגופי' לא יהי' בבחי' פירוד וכמשה ומשיח וחנוך שידעו ה' פא"פ כאשר ידבר⁹⁶¹ כו' כמ"ש במ"א (ולכך לא יהי' ע"י זריעה מאין ליש וביטול היש לאין). (וזהו הלכה ר"ת הריעו לה' כו' שהוא למעלה מקבלה באצי' ר"ת השתחוו כו' דקבלה שהן [ה]סודות דנפלאו' העליוני' כפלאו' דח"ע הוא כניסי' ונפלאו' שלמטה בהיפך הטבע נק' אין של היש המוטבע לכך נק' פלא והפלא' שאין דפלא מתגלה וכך הן סודות התורה שנק' אין שבא בגילוי השג' שנק' יש דבינה כידוע. אבל למעלה מאין ויש דחו"ב זהו בעצמו' העונג הנעלם כמו שהוא בבחי' יש אמיתי נמשך בהתגלות ביש מוגבל שנק' מיש ליש כעוה"ב כנ"ל, זהו ענין ההלכו' שמלובשי' בשכל ופשט סברו' אנושי' בדברי' גשמיי' שהוא נגלה שבתו' וכמו נסים שנעשו בדרך הטבע עצמן, דגם שעכשיו א' ע"ז אותותינו לא ראינו זהו פלא דאין לשנות הצרופי', אבל למעלה כג, גמפלא זה זהו בחי' יש האמיתי דקמי' כחשיכה כאורה העלם וגילוי אין ויש שוין ומתלבש ביש דטבע כמו שהוא בלי צריך לשנות הצרופי' כלל. וזהו ההלכו' שמלובש בהן מעצמו' דיש האמיתי כמו שהן בלבושי' גשמיי' שהוא למעלה מנפלאו' דסודו' התו' (והוא מגילת אסתר שהי' הנס בדרך הטבע שלא נז' שם הוי' ואלקי' רק המלך סתם שלא יבטל⁹⁶² לע"ל וכן ההלכו' לא יבטלו⁹⁶³ מטעם זה וכמ"ש במ"א), לפי שאין היש דטבע בבחי' פירוד כלל כמו בעוה"ב כנ"ל וד"ל.

ובכ"ז יובן בתוס' ביאור מ"ש כאן ואלה שמות בנ"י [כו'] שמדבר בעלי' הא' שאחר ירידה הב' בדיבור וכתי' כימי צאתך מאמ"צ אראנו לישראל זה נפלאות ב' עליות, והכל בבחי' פלא דח"ע שהוא [ב]פנימי' דח"ס כמ"ש עד יעבור וזהו [אשר] אנא זמין כו'. ופלא הב' בפנימי' דע"י בעוה"ב שזהו עד יעבור הב', ונפלאו' אל[ה] יבאו מסדכ"ס לגילוי בבחי' יש גמור מיש ליש בעדן עצמו כנ"ל, שזהו עם זו ואהי' הב' כו' שהן כמו הלכו' וניסי' שבדרך הטבע שא"צ לנפלאו' כלל, וזהו אראנו בגילוי יש למטה נפלאו' העליוני' כמו שראה ישראל זה במצרים בהיפוך הטבע כנ"ל וד"ל.