ט, ד

מזרע האודם שלה וזהו כי תזריע וילדה כו' אשה מזרעת תחלה כו', ואמנם בלא זרע הזכר לא תוליד מזרעה כלום כי עיקר כח המוליד שיש במ"ן שלה אינו רק מכח טפת הזכר שהוא עצם הזריעה כזריעה בארץ ממש רק שהטפה דדכר תסרח ותקלט והי' כלא הי' כחטה שתרקב ותוקלט בארץ כו', ועכ"ז בקליטה זו דמ"ד עושה כח המוליד במ"ן ומברר היטב למ"ן והוא שנותן במ"ן כח הבירור שיוברר בין טוב ורע והיינו שנברר מן המ"ן הטוב ומובחר ע"י המ"ד שמזה עיקר פנימי' הצורה של הולד וגם החומר מן האודם שהוא מ"ש עו"ב תלבישני וכגבינה תקפיאני⁴³¹ [oldpage_יג] שזהו כמו המחבץ כידוע שהוא מה שמחבץ ומברר בחלב ונתקבץ המובחר שבה והשאר הן פסולת ונק' נסיובי דחלבא⁴³² מי חלב, וזהו כגבינה תקפיאני שנקפה המ"ן ונוצר בו הולד בצורה וחומר מעצמו' ובשר וגידי' כו'. ואך הגם שכח הבירור וגם כח התולדה בא רק מן המ"ד שזהו מן הברור שבטפת דכר כו', מ"מ מה שמתפשט הולד ומתגדל ברמ"ח אברי' ומצטייר בצורה וחומר עד שיגדל גם בחיצוני' כשערות וצפרניי' הכל הוא מבחי' המ"ן דוקא שמגדל ומצמיח הולד ועושה בו התפשטו' בכל אבר ואבר בפרט והוא האודם דנוק' שממנו בשר וגידים כו'. וזהו אשה דוקא כי תזריע כו' ע"י כח המשכת מ"ד וילדה שלידה זו הוא בגמר צמיחת הולד בט"ח שיוצא לאויר העולם במהות ברי' בפ"ע, משא"כ בבטן אמו לא נק' ברי'⁴³³ בפ"ע, אבל עיקר מציאות תולדתו בבטן הוא בא מכח מ"ד שנמשך במ"ן (ולכך הבן נק' ע"ש האב דוקא שהולידו לעצם כח הולד וזהו לבית אבותם⁴³⁴, ובמ"ן הוא שנצמח ונגדל מאין ליש מהעלם לגילוי כמו מציאות חדש ממש כחטה הזרוע בארץ שתורקב לגמרי ותצמיח הארץ מחדש וכמ"ש והולידה⁴³⁵ כו'). ונמצא דשניהם אמת דמהשפעת טפת הדכר יבא עיקר ראשית הסיבה להתהוות הולד (כי רוח יזרעו⁴³⁶ ) וכולל בהעלם ותמצית כל מה שיבא בבחי' התפשטו' בגילוי [בצורה וחומר] בפרטות, וגם זהו כמחבץ שמברר במ"ן שממנו הבשר כו' עד שפסולת המ"ן ממנו השליא⁴³⁷, אך עכ"ז מקום הבירור והגידול והצמיחה דולד מאין הרוחני לגשם בהתפשטו' בחידוש גמור זהו במ"ן דנוק' בט"ח שמתגדל ומתפשט [ל]היות במציאות בריה בציור אדם כו' וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן במה שנק' תשב"כ ושבע"פ בשם אב ואם כנ"ל, דהנה ידוע שבאותיות דתושב"כ מאיר מאור