מ א

התנוצצות ענינו הארה בעלמא משא"כ הולדה שהיא המשכ' המהות והתהוות בדומה לו ממש ויובן ענין התנוצצות ממ"ש בע"ח שער כסה"כ אורות המתנוצצים כו' איך מתנוצץ אור כו' אמנם הוא אור המתפשט מהם לא הם עצמם וע"ש בפ"א ואל תאמר כי תנה"י עצמו כו' רק מאירין כו') וזהו מסבה הנ"ל להיות כי עיקר ההולדה הוא מצד הארת והתלבשות אור א"ס שמוליד ומשפיע מאין ליש ואור א"ס מלובש בחכמה דוקא כמ"ש הוי' בחכמה והיינו בפנימיות החכמה ולזאת הנשמות מפני ששרשן מפנימיות החכמה יש בהם כח ההולדה שהוא ג"כ דוגמת בחי' כח א"ס שמאיש א' יוכל להיות כמה דורות כו' וזהו ענין אור זרוע לצדיק זורע צדקות כו' כמו שהזורע גרעין א' מוציא כמה וכמה גרעינין כו' מפני שזרוע בארץ שבה יש ג"כ כח ההולדה כי הכל היה מן העפר וארץ ממנה יצא לחם כתיב ולזאת יש כח ההולדה גם בבהמות מפני שניזונ ות מצו מח שנצמח מהארץ כו' וסיבת מציאות ח ההולדה בהארץ הוא משום שנעוץ תחלתן בסופן כנ"ל בענין הנשמות (ועמ"ש בפ' שמות בד"ה הבאים ישרש בפי' וענין אשה יראת ה' היא תתהלל) אבל המלאכים להיות שרשם מחיצוניות בלבד אין בהם כח ההולדה ולזאת ארז"ל שאין מלאך א' עושה שתי שליחות משום שהוא בחי' עומד שכמו שהוא כך ישאר אם הוא בבחי' ומדרגה זו אין בו בחי' ומדרגה אחרת מפני שנמשך מבחי' האותיות וכמו שאות א' לא יוליד זולתו וגם בו עצמו לא יהיה הגדלה תוספת וגרעון שכמו שנמשך ממקורו כך ישאר כך המלאכים כו' (ועמ"ש מזה בד"ה אם בחקתי תלכו):

וזהו ששים המה מלכות תשבע"פ היא מבחי' מל' דפה קרינן לה והיינו בחי' המל' שנעשה פרצוף בפ"ע והיא בחי' דבור העליון ושרשה מחיצוניות אבא כמשל השכל שבדבור וז"ש נובלות חכמה שלמעלה תורה נובלות בלבד ועלמות אין מספר היינו פרטי ההלכות ב"ש אומרים כך וב"ה אומרים כך כאו"א לפי שרשו ומדרגתו זה בחסד ע"כ מכשיר הכל שיהיה בחי' עליות וזה מגבורה וע"כ אוסר כלומר שאינו ראוי להתעלות כי לפי אופן המדה והחסד שבלב כך מדבר כו' והלכות אלו הם לאין מספר שהם המשכות פרטיים מכללות החכמה דנוק' שהיא תשבע"פ ונקראים בזהר נימין כו' ועכ"ז אחת היא יונתי תמתי תאומתי היינו כנס"י שהיא בתוך ז"א ונק' תאומה (עיין בזהר פ' ויצא קנ"ב ב' שמות דף י"ד ב' בשלח נ"א א' נ"ה א' נ"ב סע"ב האזינו ר"צ סע"ב חיי שרה קכ"ד ב' קכ"ה א') והוא בחי' יונתי עיניך יונים כד ז"א מסתכל במצחא מקבל ש"ע נהורין דהיינו שהוא בחי' הארה גבוה כ"כ שא"א להית נמשך בז"א כ"א ע"י בחי' הסתכלות שהוא בחי' חיצוניות דוקא כי א"א הוא מעולמות הא"ס שלמעלה מאצי' וכמ"ש בזהר דעד חכמה נק' עולמות א"ס וז"ש מצמיח ישועות מענין וישע אל הבל והוא ענין ש"ע נהורין כו' (ועמ"ש מזה בביאור ע"פ חכלילי עינים ובד"ה ואתחנן גבי וא ראה את הארץ) ולפיכך קרוין אחת שהיא בחי' מקבל מאחד היא בחי' כתר וזהו ענין תאומתי שוין בקומתן כו' כתר א' כו' וכמ"ש בס' הקבלה בפי' מאמר אין אשה אלא ליופי שהטעם לסיבת מציאת היופי בנשים יותר מבאנשים הוא מחמת הארת הכתר שמאיר במל' יותר כי נעוץ סופן כו' וגם לפי שצריכה שמירה כו'. וה"ז למעלה מבחי' ס' מלכות שהוא בחי' תורה שנק' נובלות בלבד כו' והוא ענין המבואר בגמ' בחסידים הראשונים שהיו שוהים בתפלתם ט שעות ולפי שחסידים היו תורתם נשמרת דהיינו שהיה בהם בחי' רעותא דליבא בחי' בצכ מאדך בלי גבול (והוא למעלה ממדרגת בכל נפשך שהוא כפי אופן הכלי כו') שהוא בחי' כתר שלמעלה מתורה וע"כ ממילא היתה נשמרת כו' אבל מי שאין בו בחי' רעו"ד שיגיע למעלת ומדרגת הכתר ופנימית החכמה א"כ התורה