31

מכך שזהו הדבר הראשון עליו הצטווה נח בקשר עם יציאתו מן התיבה, מובן, שאין זה רק ענין צדדי (היות ולפני כן בתיבה "נאסרו...", לכן כשיצאו מן התיבה היה הכרח להתיר²⁷ זאת שוב), אלא זוהי המטרה והתכלית של "צא מן התיבה". בכך מתבטא החידוש של "צא מן התיבה".

וכפשטות הענין: מה היה חסר בחיים בתיבה – העובדה שבמקום המוגבל של התיבה לא התאפשר הענין של "פרו ורבו" (ו"כבשוה" – הארץ), ובפרט באופן שיביא ל"מלאו²⁸ את הארץ".

וזהו המכוון של "צא מן התיבה" – שלאחר המבול בו "וימח את כל היקום..."²⁹, הייתה שליחותו של נח לבנות מחדש את היקום, על־ידי "פרו ורבו ומלאו את הארץ". וכפי שנאמר מיד בהמשך הפרשה, שהקדוש־ברוך־הוא ציוה לנח³⁰ – בתור ברכה ובתור ציווי – "פרו ורבו (ומלאו את הארץ").

ה. גילוי כח האין־סוף בלידה גשמית ובעבודה בעולם

כל ענין בגשמיות משתלשל מענינו ברוחניות. ובדומה לכך בעניננו: העובדה שהיציאה בגשמיות מן התיבה היתה בשביל "פרו ורבו ומלאו את הארץ" – השתלשל מרוחניות הענינים.

החידוש ב"פרו ורבו" הוא – שבכך מתגלה כח האין־סוף כאן למטה³¹. משום שבענין ההולדה אין כל הגבלה, והוא קיים עד אין סוף, דור אחר דור.

וזהו ההבדל בין המצב בתיבה לגבי המצב בצאתם מן התיבה:

בתיבה, מבלי הבט על הגילויים הנעלים שהאירו שם (עד שהדבר פעל³² שינוי הטבע בדוגמת לעתיד לבא, כנ"ל), היה זה רק ענין של עליית ותענוג הנברא, ובמילא יש לכך גבול.

מה שאין כן על־ידי העבודה בעולם, מחוץ לתיבה, וכפי שהעולם בטבעו³³ דוקא – עולם הזה התחתון שאין תחתון