213

כי המעקה איננו רק סייג כדי למנוע את נפילת האדם ("יפול הנופל"), אלא הוא ענין הכרחי בבניית "בית חדש" – בגרימת חידוש והתעלות בלתי מוגבלת באדם (ולמעלה, כביכול).

ז. בניית "בית" לה' מן הגשמיות באמצעות "מעקה"

ההוראה למעשה מן האמור לעיל היא:

יש לדעת שאסור להינתק מן העולם, צריך לבנות "בית" – לעשות דירה לה' יתברך בתחתונים. ואדרבה, באמצעות ה"ירידה" באופן העבודה נגרמת ה"עליה" האמיתית, ונגרם חידוש למטה, וחידוש למעלה, כדלעיל.

מצד שני יש לדעת, שכדי להפוך גשמיות לכלי לרוחניות יש צורך ב"מעקה". כלומר, מוכרחים להישאר מובדלים מגשמיות העולם. צריך אמנם להתעסק בעניני העולם, אך אל להם לתפוס מקום אצל האדם, כי עליו לדעת ולחוש שהתעסקותו בעניני העולם היא רק כדי להגשים את הכוונה העליונה של עשיית דירה לה' יתברך בתחתונים⁴⁹.

ח. הוראה מיוחדת לקראת נישואין

מכן נובעת הוראה מיוחדת למתכוננים ל"תבנה בית חדש" במשמעות של חיי נישואין:

בכך רואים את חשיבות הענין של חיי נישואין. נישואין של כל יהודי אינם ענין חשוב רק אצלו, בחייו הפרטים, אלא ענין כללי גם למעלה, כביכול. אז מתחילה עבודתו העיקרית בעשיית דירה לה' יתברך בתחתונים, וכך הוא גורם ל"מרחיבין דעתו של אדם" – של מעלה, כביכול – הורדת אור חדש לעולם, כדלעיל⁵⁰.

אך מצד שני יש לדעת, שכדי לבנות "בית חדש" יש הכרח בעשיית "מעקה" – קביעת סייגים.

לכאורה, כיוון שחתן מוחלין לו על כל עוונותיו⁵¹, הרי אין הכרח לדאוג לסייגים וכו', כי הענינים הלא־טובים הקודמים נמחקו.

אומרים לו להיפך: לא די שעליו להיזהר להבא, כי מפני אי־רגילותו בעבודה בעולם־הזה הוא עלול ח"ו לבוא לידי "יפול הנופל", אלא יותר מכך: צריך להיות "מעקה" גם בגלל הענינים הלא־טובים בעבר, העלולים להפריע ל"בית חדש". עליו להתעלות בלי־ערך, ולכן אין מספקת התשובה הקודמת, אלא יש צורך בתשובה נעלית יותר⁵², בהתאם ל"בית חדש".