יא, ב
מק"נ רק במדות דח"ת דתושבע"פ דוקא בא בגילוי בדיבור בפה לברר ולהבדיל בפרטו' בין טו"ט ואו"ה כו' (ויש בזה בחי' או"פ ומקיף בלבוש ומקיף למקיף כמו בבית (כאו"ה במאכל שהמאכל נהפך לדם וחיות בלב ומוח שזהו בחי' נר"נ וחלק הטוב וכשר שבמאכלי' יעלה לקדושה שבכח המאכל הכשר ישבע לבו ויחזק דעתו ושכלו באוי"ר בתפלה לעלות במס"נ בכל לבו ונפשו בק"ש ומצות ותורה, אבל במאכל אסור אף שיהפך לדם וחיות בלב ומוח יסתיר אור הנשמה אלקי' ולא יוכל לעלות בתו"מ ותפלה כלל, וכן גזל במו"מ לא יעלה למעלה שכל יגיע כפיו צ"ל בנקיון מן הרע וגם תפלתו תועבה כמ"ש ידיכם דמים מלאו494 וגם לולב הגזול פסול495 כו' וכך בלבוש כשעטנז וכה"ג וכן בבית בלא מזוזה או בית גזול כו'). וכל בירור זה בפו"מ הוא בא מבחי' ההעלם לגילוי כמו שבא הגזר ופס"ד משרי המלוכה למעשה, שמפי המלך בעצמו לא יצא הרע והטוב רק ישלח לעיין במשפט בב"ד וכאשר יגזרו כן יקום דבר מלך. וזהו ת"ח496 שנק' שרי מלוכה כמ"ש ריב"ז אני כשר לפני המלך497, וכן נק' למודי הוי' כמ"ש וכל בניך למודי הוי'498 שמקבלים משם הוי' שבתושב"כ ועל ידם נחתך499 כל דבר מל' למעשה, וכל זמן שלא יצא בדיבור בתושבע"פ ע"י המשנה דמתני' מלכתא (בחי' עקרת הבית [ו]א"ח עט"ב כנ"ל) לא נעשה למעשה כלום וד"ל. ונמצא מובן עכ"פ מזה דעיקר הבירור שבחכ' [הוא בחכמה] עילא' דתושב"כ מצד שתו' אור מבורר בעצם כנ"ל, אך צריך שיומשך כח ועוז מאור דח"ע בח"ת שבדיבור בתושבע"פ שהן בו"ס משנה בטעמי' שבעיון השכל שגם בזה דוקא יבא הבירור של האמת בדרך פרט בכל הו' מדות דמל' שהן ס' מסכתות שנק' ס' מלכות ושמונים פלגשי' הן הברייתות (כמשי"ת), כמו שהמלך ידור ויתייחד ביחוד תמידי במלכה כך נמשך מח"ע לח"ת בתמידות (שזהו בחי' פנים מאירות דתושב"כ שנמשך תמיד לתשבע"פ שנק' בחי' פנים מסבירות500 כידוע501, שהרי א"א לשום חכם מחכמי תושבע"פ לחדש דין והלכה שלא יהי' לו ראי' מן המקרא או בקבלה מהל"מ או בדרש שבמדות (רק עלמות אלו ההלכות שבאים בחידוש גמור שלא ע"י משפיע כמשי"ת502. ועכ"ז ניתן הכח ורשות לחכמי תושבע"פ לדרוש כרצונם ודעתם וכן יקום כמ"ש לא תסור מן הדבר כו' אפי' מוטעי' ושוגגי'503 כו' כידוע (וכנ"ל דבינה יתירה ניתנה באשה כו' דא"ח עט"ב).
הערות
- 494. ידיכם דמים מלאו : ישעי' א, טו.
- 495. לולב הגזול פסול : סוכה כט, ב. ראה גם תו"ח מקץ רטז, ב.
- 496. ת"ח : זיח: ב"ד.
- 497. אני כשר לפני המלך : ראה ברכות לד, סע"ב. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תשטו ואילך. תקס"ה ח"א ע' קלא. מאמרי אדה"א בראשית ע' לד וע' שנד. שמות ח"ב ע' שלב. תו"ח וישב רב, ב. לקמן פ' וארא פא, א. משפטים רצב, ג.
- 498. וכל בניך למודי הוי' : ישעי' נד, יג. ראה גם לקמן יב, ב.
- 499. נחתך : יאיח: נחתם.
- 500. פנים מאירות דתושב"כ. . לתשבע"פ. . פנים מסבירות : ראה גם מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' סה. דברים ח"ד ע' א'רד ובהנסמן בהנ"ל. לקמן פ' תרומה שיז, א. תצוה שסז, ד. ויקהל תכד, א. תמא, א.
- 501. כידוע : אוצ"ל: כידוע).
- 502. כמשי"ת : דזיא: כמשי"ת). טזיז: (כמשי"ת).
- 503. אפי' מוטעי' ושוגגי' : ראה ר"ה כה, א.
סוכה כ״ט ב - הטקסט מספריא
וְעַל שֶׁהָיָה סִפֵּק בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִיחוּ, וְעַל שֶׁפּוֹסְקִים צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין.
אָמַר רַב: בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִכְסֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים יוֹצְאִין לְטִמְיוֹן: עַל כּוֹבְשֵׁי שְׂכַר שָׂכִיר, וְעַל עוֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר, וְעַל שֶׁפּוֹרְקִין עוֹל מֵעַל צַוְּארֵיהֶן וְנוֹתְנִין עַל חַבְרֵיהֶן, וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ. וְגַסּוּת הָרוּחַ — כְּנֶגֶד כּוּלָּן. אֲבָל בַּעֲנָוִים כְּתִיב: ״וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם״.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַיָּשֵׁן
לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ — פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁירָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת — פָּסוּל. נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו — פָּסוּל. נִפְרְדוּ עָלָיו — כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יַאַגְדֶנּוּ מִלְמַעְלָה. צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל — כְּשֵׁירוֹת. לוּלָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ — כָּשֵׁר.
גְּמָ׳ קָא פָסֵיק וְתָנֵי, לָא שְׁנָא בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, וְלָא שְׁנָא בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי.
בִּשְׁלָמָא יָבֵשׁ — ״הָדָר״ בָּעֵינַן, וְלֵיכָּא. אֶלָּא גָּזוּל, בִּשְׁלָמָא יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, דִּכְתִיב: ״לָכֶם״ — מִשֶּׁלָּכֶם. אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי אַמַּאי לָא?
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:
and on account of those who had the ability to reprimand sinners and did not reprimand them; and on account of those who issued a commitment to give charity in public and ultimately do not give the charity to which they committed.
Rav said: On account of four matters the property of homeowners is confiscated by the state treasury [timyon]: On account of those who delay payment of the salary of hired laborers (see Leviticus 19:13; Deuteronomy 24:15); on account of those who withhold the salary of hired laborers and do not pay at all; and on account of those who throw off the yoke of communal responsibility from their own necks and place that yoke on the necks of their friends; and on account of the arrogance of those who, due to their wealth, exercise power over the community. And the punishment for arrogance is equal to them all. However, with regard to the humble it is written: “The humble will inherit the land and delight themselves in the abundance of peace” (Psalms 37:11).
MISHNA: A lulav that was stolen or that is completely dry is unfit for use in fulfilling the mitzva of the four species. The lulav of a tree worshipped as idolatry [asheira] and a lulav from a city whose residents were incited to idolatry, which must be burned along with all the city’s property, are unfit. If the top of the lulav was severed or if the palm leaves were severed from the spine of the lulav, it is unfit. If its leaves, although still attached, were spread and are no longer completely joined to the spine, it is fit. Rabbi Yehuda says: In that case, one should bind the lulav from the top, to join the leaves that spread to the spine. A lulav from the palms of the Iron Mountain are fit for use, although it differs from one taken from a standard palm tree, in that its leaves are shorter and do not cover the entire spine. A lulav that has three handbreadths in length, sufficient to enable one to wave with it, is fit for use in fulfilling the mitzva.
GEMARA: The ruling in the mishna is that a stolen lulav is unfit. The Gemara posits: The mishna teaches this halakha unequivocally, indicating that there is no difference whether the stolen lulav is used on the first day of the festival of Sukkot, when taking the four species is a mitzva by Torah law, and there is no difference whether the stolen lulav is used beginning on the second day of the festival of Sukkot, when it is a mitzva by rabbinic law.
The Gemara asks: Granted, a dry lulav is unfit both on the first day and subsequently. It is unfit for use because the term hadar is used with regard to the four species, from which it is derived that we require beauty. And since in a dry lulav there is not beauty, it is unfit. However, with regard to a stolen lulav, granted, on the first day of the Festival it is unfit, as it is written: “And you shall take for yourselves on the first day” (Leviticus 23:40), indicating that the four species must be taken from your own property. However, beginning on the second day of the Festival, why does one not fulfill his obligation with a stolen lulav?
Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.