שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לא יתרו שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
א) "ראשי דברים" ע"ד מחז"ל "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" , דרב הלומד עם תלמידו , צריך לצמצם את כל אריכות השקו"ט וריבוי הפרטים, בתוך "ראשי דברים", דברים קצרים, כדי שיוכל התלמיד לקבלם.
12 פסחים ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
8 ומה שמקשה בגמרא (פסחים ג, ב) +ובאורייתא מי לא כתיב טמא" , בהכרת לפרש שקושיית הגמרא היא ממה שכתוב ,טמא" בסיפורים. שלכן באה קושיא זו לבסוף כל השקו"ט, דאם נאמר שהקושיא היא ממה שכתוב טמא בכלל גם בהלכות, אינו מובן כלל -- שהרי תיכף ומיד הו"ל להקשות מזה כיון שמלא זה, מאה פעמים ויותר בתושב"כ, ורק לאח"ז צ'יל הקושיא שנמצא פעם מרכב וכו'. ועכצ'"יל דזה לא קשיא ליי, אלא מזה דמי לא כתיב - בשום מקום - גם בסיפורים (שאינו מוכרח להיות בהם לשון ברור).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט ח"י אלול שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ובנתינה זו ייתכן, כפי שרואים בהעברה מרב לתלמיד, שאצל הרב נמצא הרעיון השכלי במלוא האורך והרוחב והעומק, והוא מלמד את התלמיד – כלשון חז"ל – ב"דרך קצרה" , את תמצית הרעיון, בלי הפרטים.
39 פסחים ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ חיי שרה שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
מצד שני, אומרים חז"ל "לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה" .
16 פסחים ג, ב. חולין סג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז אמור שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ואמנם, המעלה העיקרית בכך היא תוכן הדיבור בדברי תורה, וכדברי הרמב"ם שם בהמשך "שישתדלו להרבות הענינים במעט דברים לא שיהיה הענין בהיפך והוא אמרם לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה" –
17 פסחים ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו ג"כ מה שאמרו חז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה , שלא אמרו שלא ישנה להתלמיד ענין מסויים (כי הרב צריך לשנות וללמד להתלמיד הכל ), אלא רק שצריך לשנות לו בדרך קצרה ובאותיות מועטות, אבל בזה צריך להיות כל השכל שישנו אצל הרב.
28 פסחים ג, ב. וראה לקו"ת בשלח א, א. ביאוה"ז פ' אחרי לאדמו"ר האמצעי (עו, ד), ולאדמו"ר הצ"צ (ח"א ע' שסג ואילך). ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והמשל לזה – מתענוג של תינוק קטן, שאף שבאמת אין זה תופס מקום כלל אפילו לגבי כח היותר קטן של האב החכם, מ"מ, כאשר התינוק הקטן מתמסר בכל עצמותו ("גיט זיך אינגאַנצן אַוועק") עם כח התענוג שלו, ה"ה מגיע בהתענוג דהאב , ופועל שהאב מצמצם את עצמו בהתענוג של התינוק קטן (כנ"ל בהמאמר) – לא צמצום של העלם והסתר, אלא ע"ד שאמרו "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" , וב"דרך קצרה" זו מכניס הרב את כל עצמותו.
126 פסחים ג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ויובן זה עד"מ ברב ותלמיד, דהנה סדר ההשפעה הוא שתחילה צריך הרב להעלים את אור השכל בעצמו, ולאח"ז יוכל לשער בעצמו את השכל שהוא לפי ערך התלמיד ואח"כיבוא השכל בצמצום לפי אופן התלמיד, וכמו שאמרז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה , ומובן, שענין זה שהרב משער את השכל השייך להתלמיד ומצמצם אותו באופן שיוכל להתקבל אל התלמיד, עם היותו ענין של צמצום, אין זה כמו הצמצום שמעלים תחילה את אור השכל בעצמו, אלא הצמצום הוא שההשפעה תהי' מצומצמת לפי ערך התלמיד, דאף שזהו אור מצומצם, הרי ענינו הוא גילוי.
24 פסחים ג, ב. חולין סג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וע"ד המבואר בענין לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה , שעם היותה דרך קצרה , מ"מ יש בה כל האריכות, דהנה, יש אופן בהשפעת השכל מרב לתלמיד, שכאשר השכל אינו לפי ערך התלמיד, אזי מסלק הרב את עיקר השכל, ומשאיר רק השכל המועט השייך להתלמיד.
49 פסחים ג, ב. חולין סג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אמנם, כוונת התהוות התחתון היא שאח"כ יומשך ויאיר אור העליון בהתחתון, ובכדי שתהי' השפעה זו צריך להיות ג"כ צמצום בהאור לפי אופן התחתון בכדי שיוכל לקבל, וכמו רב המשפיע שכל לתלמידו , שצריך לצמצם ולמדוד את האור שיהי' לפי ערך כלי המקבל, וכמו לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה , וזהו ענין קנה המדה, שזוהי המדידה באיזה אופן יומשך האור כו'.
31 פסחים ג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והרי ענין הצמצום שבבינה אינו דומה להצמצום שבנקודת החכמה, דהנה, גם נקודת החכמה באה ע"י צמצום, אבל, הצמצום שבנקודת החכמה הוא ע"ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה , שענין זה הוא באופן שהרב נותן להתלמיד את כל האור, אלא שזהו בדרך קצרה , וכלשון הרמב"ם דברים מועטים ועניניהם מרובים, וכמו"כ הוא בנקודת החכמה, שיש בה כל תוקף ופנימיות האור, אלא שזהו באופן של נקודה, אבל יש בזה כל התוקף והפנימיות, ולכן אי אפשר שתהי' בזה התחלקות פרטים כנ"ל.
22 פסחים ג, ב. חולין סג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תש"כ שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
והרי "עתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל", והיינו, שבכל מקום שבו נמצא יהודי (שזהו הפירוש ד"ארץ ישראל" כפשוטו, פיסת אדמה ("אַ שטיקל ערד") שבה נמצא איש ישראל), הנה שם מגיע הענין דשלימות היראה (ירא שלם ) מ"הר הקודש (ב)ירושלים", ושם מגיע "אור בית השואבה" שמדליקים ה"צעירים", כדי שיוכלו לברר את כל הענינים שבעולם, ולעשות מהם "חיטין יפות" , שזהו מאכל אדם.
226 פסחים ג, סע"ב. וראה התוועדויות תש"נ ח"ב ע' 258. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וע"ד החילוק בין המשנה לברייתא, שהמשנה נכתבה באופן ד"לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" , ונכללים בה כל הענינים שנתפרשו לאח"ז בברייתא (וכמאמר אילפא "אי איכא דשאיל לי במתניתא דר' חייא ור' אושעיא ולא פשיטנא לי' ממתניתין כו'"), אלא שמצד מיעוט הלבבות כו' הוצרכו לפרש הדברים בברייתא באריכות יותר.
27 פסחים ג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת* ש"פ נח, ד' מרחשון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ולכן מצינו בכו"כ מקומות, כמו בפ' שמיני ופ' ראה, שנאמר הלשון טומאה, ולא "אינו טהור", כיון ששם מדובר אודות הלכה, והלכה צריך לומר באופן ברור .
871 ומה שמקשה בגמרא (פסחים ג, ב) "ובאורייתא מי לא כתיב טמא" , בהכרח לפרש שקושיית הגמרא היא ממה שכתוב "טמא" בסיפורים . שלכן באה קושיא זו לבסוף כל השקו"ט. דאם נאמר שהקושיא היא ממה שכתוב טמא בכלל גם בהלכות, אינו מובן כלל – שהרי תיכף ומיד הו"ל להקשות מזה כיון שמלא זה, מאה פעמים ויותר בתושב"כ, ורק לאח"ז צ"ל הקושיא שנמצא פעם מרכב וכו'. ועכצ"ל דזה לא קשיא לי', אלא מזה ד"מי לא כתיב" – בשום מקום – גם בסיפורים (שאינו מוכרח להיות בהם לשון ברור).
נוסף על הנ"ל: לפי' המהרש"א דשווין קצר מגונה וארוך נקי – למה לא אשתמיט בשום מקום ל' ארוך נקי בענין דהלכה ?
וראה בארוכה לקו"ש ח"י ע' 26 ואילך. וראה גם אג"ק חט"ו ע' שעו. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תצוה, י"א אדר-ראשון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ויובן ע"פ המבואר בלקו"ת בענין שיעור כזית, שזית הוא בחי' י' דשם הוי' , שאינו צמצום גמור אלא רק ע"ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה כו' , והיינו, שגם שיעור מועט כולל בתוכו הרבה כו', ועד להמשכה עצומה (כהלשון בלקו"ת30), והיינו לפי ששרש ההמשכה הוא מלמעלה מסדר השתלשלות.
520 פסחים ג, ב. חולין סג, א. וראה לקו"ת בשלח א, א. ביאורי הזהר פ' אחרי לאדמו"ר האמצעי (עו, ד) ולאדמו"ר הצ"צ (ח"א ע' שסג). ד"ה וידבר אלקים אכה"ד תשכ"ח פ"ג (תו"מ סה"מ סיון ע' שכח).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ יתרו, י"ח שבט, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ובפרט שסגנון זה הוא גם לשון קצר, והרי "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה " .
392 פסחים ג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, כ"ה מרחשון, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
מדוע כאן דוקא "עת לקצר", ולאידך גיסא, "כל טוב מהם לא יבצר", שמשמעות הדברים שזהו ע"ד המבואר במארז"ל "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" , שב"קיצור" נכלל כל האריכות והעומק כו', וכמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות בנוגע למשנה, שהיא "לשון קצר וכולל ענינים רבים", שכל אריכות הדברים שבגמרא נכלל במשנה, וכמאמר אילפא "אי איכא דשאיל לי ..
762 פסחים ג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' צו, אור לי"ג ניסן, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אך הענין הוא – כמבואר בלקו"ת ד"ה ראו הנ"ל בנוגע לצמצום דאות יו"ד, ש"אין זה הצמצום העלם והסתר גמור, אלא ע"ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה כו'", וכמו המשנה שהיא בלשון קצרה , ומובן, שאין הכוונה ש"בדרך קצרה" חסר משהו, שהרי אופן כזה אינו נקרא "ישנה ..
1281 פסחים ג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, כ"ף כסלו, ה'תשכ"ז*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ענין המסחר, כנען הנ"ל, הוא ע"י וישב יעקב, השפלה וירידת הנשמה למטה לברר הגוף ונה"ב וחלקו בעולם , בירור וזיכוך והעלאת ניצוצות דקדושה שנפלו בשבה"כ דתוהו, וזהו שישובי יעקב באו ע"י ישובי עשו ותולדותיו לפני מלך מלך לבנ"י וישובי עשו הם בדרך קצרה דוקא, ע"ד מחז"ל (בקדושה) ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה , כלים מועטין דתוהו, והם לא היו ספונים (וטמונים), כי בשרשם יעקב קדם, ולא היו חשובים, כי דין לא הניין לי'90, והבירור הנרצה הוא באופן דקרב, קירוב והרגשה דוקא (וכמשי"ת לקמן בארוכה), שאז ברבים, נפשות עשו ל' רבים, היו עמדי, שלא יודחה כל ניצוץ דקדושה כנ"ל, ועד אשר גם אויביו ישלים עמו זה הנחש, חויא דגרים מיתה בעלמא, בחי' רב, יהי' שלום, ורב שלום בניך , פדה בשלום.
904 פסחים ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
דובר אודות ב' הפירושים בענין "זאת חנוכה" שנתבארו במאמר של הצמח-צדק , כפי שמתבטאים בעבודת האדם כפשוטה, ונתבאר, שכיון שב"קיצור" של המאמר – שגם הוא נכתב ע"י הצ"צ, ובו מופיע תוכן כל המאמר בקצרה , וע"ד מארז"ל "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" (ולכן הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר מחבב ביותר ענין הקיצורים ) – נזכר רק הפירוש הראשון, הרי מוכח, שהוא העיקר והתכלית כו' .
1322 פסחים ג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"א ניסן (מאמר ב), ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ועוד דוגמא להחילוק שבין מטבע קצר למטבע ארוך, כמארז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה , שכל פרטי ההלכות שבאים אח"כ בהתרחבות והתפשטות (מטבע ארוך), נכללים בדברי הרב בדרך קצרה (מטבע קצר).
645 פסחים ג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
זה ע"פ משל דהשפעת שכל מרב לתלמיד, דאמרו חז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה , וידוע הדיוק בהלשון
136 פסחים ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
משל הא', מענין לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה , שקיצור זה הוא כמו הרושם מכל האריכות.
984 פסחים ג, ב. חולין סג, ב. וראה ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי עו, ד. לאדמו"ר הצ"צ ח"א ע' שסג ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
יש בו הכל, וכמאמר רז"ל "לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה" , שבה נמצאים כל עניני ההבנה וההשגה של הרב, כי, אם הרב יאמר זאת באריכות, לא ידע התלמיד להבחין ("פאַנאַנדער-קלייבן זיך") מהו עיקר השכל וה"בכן" שנוגע לפועל, ומה לא, ולכן אומר לו בקיצור, שאז רואה בבירור מהו העיקר.
966 פסחים ג, ב. וש"נ. וראה גם תו"מ חמ"ו ע' 278. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
להוסיף ביאור במאמר הנ"ל, ובהקדמה, שמאמר זה הוא מאמר יסודי שמבאר כל סדר ההשתלשלות, אלא שמבאר הענין בקיצור נמרץ, וכמרז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה .
2592 פסחים ג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
– מאכל בהמה, כפי שמצינו בגמרא שכאשר "אמר להם שעורים נעשו יפות , אמרו לי' צא ובשר לסוסים ולחמורים" .
824 פסחים ג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ וישב, כ"ף כסלו, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
יג) והנה ענין המסחר, כנען הנ"ל, הוא ע"י וישב יעקב, השפלה וירידת הנשמה למטה לברר הגוף ונה"ב וחלקו בעולם , בירור וזיכוך והעלאת ניצוצות דקדושה שנפלו בשבה"כ דתוהו, וזהו שישובי יעקב באו ע"י ישובי עשו ותולדותיו לפני מלך מלך לבנ"י וישובי עשו הם בדרך קצרה דוקא, ע"ד מחז"ל (בקדושה) ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה , כלים מועטין דתוהו, והם לא היו ספונים (וטמונים), כי בשרשם יעקב קדם, ולא היו חשובים, כי דין לא הניין לי' , והבירור הנרצה הוא באופן דקרב, קירוב והרגשה דוקא (וכמשי"ת לקמן בארוכה), שאז ברבים, נפשות עשו ל' רבים, היו עמדי, שלא יודחה כל ניצוץ דקדושה כנ"ל, ועד אשר גם אויביו ישלים עמו זה הנחש, חויא דגרים מיתה בעלמא, בחי' רב, יהי' שלום, ורב שלום בניך, פדה בשלום.
104 פסחים ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ד) ויש להוסיף ביאור במאמר הנ"ל, ובהקדמה, שמאמר זה הוא מאמר יסודי שמבאר כל סדר ההשתלשלות, אלא שמבאר הענין בקיצור נמרץ, וכמרז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה .
17 פסחים ג, ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג יום ב' דחג השבועות ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ג) ויובן זה ע"פ משל דהשפעת שכל מרב לתלמיד, דאמרו חז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה , וידוע הדיוק בהלשון דרך קצרה (ולא שכל קצר), שצריך להשפיע להתלמיד כל העומק והפרטים שבהשכל, אלא שכל זה צריך ללמדו בדרך קצרה , בדיבורים קצרים, שמהם יוכל התלמיד להבין כל הפרטים.
24 פסחים ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תכט מנהג ימי ניסן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
לפי שכל אחד ואחד הדר בארץ ישראל חייב להביא ברגל ג' קרבנות עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה , וכל קרבן צריך להיות נקי מכל מום ומשאר דברים הפוסלים את הקרבן, לפיכך תקנו חכמים לדרוש הלכות הרגל שלשים יום לפניו, כדי להזכיר העם את הרגל שלא ישכחו להכין בהמות הכשרים לקרבן, ויהיה להם שהות כל שלשים יום :
27 כן נתפרש בתוס' (פסחים ג, ב ד"ה מאליה): "ורבי יהודה בן בתירא שלא עלה לרגל, יש לומר ... נציבין חוץ לארץ היא". ומיירי התם בקרבן פסח, שזהו הטעם שלא עלה לרגל ולא הביא קרבן פסח, כיון שאינו דר בארץ ישראל.
וכן נתבאר לקמן (סי' תסח ס"א): "למי שפטור מהקרבת הפסח, כגון שדר בחוץ לארץ". ולמדים מכאן שכן הוא גם בשאר קרבנות החג.
אמנם הקשה במשנה למלך (ריש הלכות קרבן פסח): "ולא ידעתי מה הועיל היותו חו"ל, דאי לפוטרו מפסח ראשון, כל שהיה רחוק ט"ו מיל פטור, ואי סבירא להו דמי שדר בחו"ל פטור לגמרי, אף מפסח שני, זה לא ידעתי היכא איתיה. ואף במצות ראיה לא ראיתי שיפטרו למי [שדר] בחו"ל. סוף דבר שדברי התוס' ... צריכים אצלי תלמוד".
ובהגהת מהרי"ל (כתי"ק) פירש את הדברים האמורים כאן: "פירוש שיש לו שם קרקע , כמ"ש בפ"ק דפסחים ד"ח ע"ב [שהלכה זו נתפרשה בגמרא לענין החובה לעלות לרגל: "כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל ושאין לו קרקע אין עולה לרגל"]. ועי' בתוס' דפ"ק דפסחים ד"ג ע"ב [גם לענין חיוב קרבן פסח: "ורבי יהודה בן בתירא שלא עלה לרגל, יש לומר שלא היה לו קרקע ... דפטור מפסח כמו מראיה]. ובמשנה למלך פ"ב דחגיגה [ה"א: ודע דבפ"ק דפסחים (דף ח') אמרינן א"ר אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל וכל שאין לו קרקע אינו עולה, ולא ידעתי למה השמיט רבינו [הרמב"ם] דין זה ... דהא דמי שאין לו קרקע הויא הלכתא פסיקתא. וכן מוכח ממ"ש בפ"ק דפסחים (דף ג') ד"ה מאליה. ודברי רבינו צריכים לי תלמוד]. דלא כמ"ש רפ"א דהל' קרבן פסח שהניח דברי תוס' אלו בצ"ע .
מיהו מ"ש התוס' שם דפטור מפסח צ"ע, כמ"ש המשנה למלך רפ"א מה' ק"פ [ראיתי להתוס' בפ"ק דפסחים (דף ג') ד"ה מאליה שכתבו ור"י בן בתירא שלא עלה לרגל, י"ל שלא היה לו קרקע, או זקן היה שאינו יכול להלוך ברגליו דפטור מפסח כמו מראיה ע"כ. ולא ידעתי הא היכא רמיזא דהני פטירי מפסח, ובגמרא לא פטרו זקן מפסח אלא כשאינו יכול לאכול כזית ... סוף דבר שדברי התוס' מתחלתם עד סופם צריכים אצלי תלמוד]. ולכן לא הזכיר רבינו אלא הג' קרבנות".
והיינו שמפרש את כוונת דברי רבינו, שעיקר הפטור המוזכר כאן הוא רק מטעם שאין לו קרקע (ולא מטעם שאינו דר בארץ ישראל), ורק לענין חובת העליה לרגל (ולא לענין חיוב קרבן פסח).
אבל ראה לקמן (סי' תסח ס"א): "למי שפטור מהקרבת הפסח כגון שדר בחוץ לארץ". נראה לכאורה שמפרש רבינו דברי התוס' כפשוטן, שזה גופא שהוא דר בחו"ל פוטר אותו הן מקרבן מעלייה לרגל והן מקרבן פסח.
וראה מנחת חינוך (מצוה ה אות ז): "כדברי התוס' מצאתי לקמן ע' ע"ב, יהודה ודורתאי בנו פרשו וישבו להם בדרום, ואמר אם יבא אלי' וכו' למה לא חגגתם חגיגה בשבת וכו'. אם כן חזינן דישב ברחוק מירושלים ולא עלה לפסח כלל. וערש"י ד"ה וישב פירש, רחוק מירושלים שלא יעלה לרגל ויתחייב בפסח וחגיגה, מבואר להדיא דרחוק מירושלים אינו צריך לעלות לפסח וגם פטור לעלות לרגל ... נראה מדברי הש"ס דילן כדברי התוס' דהדר בחוץ לארץ פטור מפסח ומראי'. וצ"ע מאוד ומנ"ל הא ... אף דאין אנחנו יודעין, לא נוכל לדחות דבריהם, בודאי מצאו כן מפורש באיזה מקום".
*
ומה שהובאה כאן הלכה זו, שחיוב קרבנות אלו הוא דוקא להדר בארץ ישראל; אפשר כוונת רבינו לומר, שעיקר תקנה זו, לדרוש הלכות קרבנות החג שלשים יום קודם החג, היתה רק בארץ ישראל, ולא בחוץ לארץ ובבל (בתקופת בית שני).
אבל התקנה שלאחרי החורבן, לדרוש הלכות הרגל, זה הי' גם בבבל (ראה לקמן הערה 14).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלב דין ברכת בדיקת החמץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
וכן כל המצות שמברכין עליהן בלמ"ד, לקבוע מזוזה לקרוא את הלל, אם בירך בלשון על קביעת מזוזה על קריאת הלל יצא .
394 פסקי הרי"ד (פסחים ז, א. ראה גם שלטי הגבורים פסחים ג, ב): "מאן דאמר הכי לא משתבש ומאן דאמר הכי לא משתבש. וכן על הסוכה, בין בירך לישב בסוכה בין בירך על ישיבת סוכה יצא, וכן בלולב ... וכן בכל המצות כולן, כגון קריאת ההלל ומקרא מגילה והדלקת נר חנוכה, בין אם יברך לעשות בין אם יברך על המעשה יצא".
וכן הוכיח מוהר"ש וינטורא (בתשובתו שבמכתם לדוד או"ח סי' יא. הובא בשדי חמד אס"ד ברכות סט"ו): "והרא"ש ז"ל התם בפסחים כתב דטעמא דאיפסיקא בגמרא על ביעור, כדי שיהא נראה מתוך ברכותיו דתלמיד חכם הוא, שיודע דעל ביעור נמי להבא משמע ... נמצאת למד דלהרא"ש כל שכן וקל וחומר שאם בירך בעל במקום למ"ד דיצא, דהא במצות ביעור נמי הברכה הראוי' היתה בלמ"ד, ואפילו הכי כדי שיהא ניכר מתוך ברכותיו לחוד קבעינן הלכתא לכתחלה על ביעור ... ובמאורות כתוב בשם ריא"ז מז"ה דבכל הברכות אם רצה מברך לעשות ואם רצה מברך על המעשה ע"כ ... נלמוד משם דבדיעבד מיהא לית דין ולית דיין דיצא, ואפילו אם ברך במקום להניח על מצות נראה פשוט דיצא".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ויאמר גו' לא איש דברים וגו' מי שם פה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ויובן זה ע"פ הידוע שז"א נק' אנפי זוטרי כמשל הרביא לגבי האדם הגדול, כמו שכל אריכות הבנין או כדור הארץ מצטייר בלוח קצר מאד וכשונה לתלמידו דרך קצרה כו', אבל יש בקיצור מכל מה שבאריכות היותר מופלג.
192 וכשונה לתלמידו דרך קצרה : פסחים ג, ב. ראה גם לקמן פ' ויקהל תכד, א. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' קמג. וש"נ. שער האמונה יד, ב. המשך תרס"ו ע' תא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ולהסבירם בפרטו' באורך ורוחב או בקיצור שיובן ויושג גם לתלמיד קטן (כענין שישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה כמשי"ת, לפי שהוא עצמו הוא שידע היטב מה שהעלים והלביש מעומק דח"ע באותיות הללו ע"כ לא יוכל חכם אחר זולתו להביא האותיות בביאור ופירוש בגילוי הדבור בפה רק הסופר עצמו שכתב הספר כו'.
587 שישנה אדם . . בדרך קצרה : פסחים ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכך יובן עוד בסופרי' אלה בתושב"כ כך הן בח"ת דתושבע"פ בו"ס משנה ששנו חכמים בלשון המשנה הרי שנו לתלמידי' בדרך קצרה מאד, דהיינו מה שהלבישו והעלימו בעומק חכמתם כל העומק ורוחב שיש בסברות וטעמי' בכל דין והלכה כמו שנמסרה בסיני ונדרשת מן המקראו' בכמה פנים שונים הכל בלשון קצר וק[ל] הזה השנוי בל' המשנה שיובן לתלמידי' הקטני' פסקי ההלכות בקצרה , אע"פ שנעלם מן התלמיד כ[ל] מה שיש בהעלם והלבשה בתוך דברי' קצרים אלה, מ"מ כאשר שונה המשנה הרי כלול בזה כל מה שיש בדברי' אלה כל פרטי הטעמי' וסברות ודרשו' שונים, כמו שהקורא באותיות שבתשב"כ המצומצמי' יש בהן בהעלם והלבשה כל אור ושפע דח"ע העליונה וגם מה שבא לגילוי בכל הדרשו' של התנאי' ואשר נמסר בע"פ למשה כו' כמו מה שהי' ר"ע דורש על כל קוץ כו', וכדוגמא זו יש באופן הלשון המצומצם וקצר בהלכו' דו"ס משנה כל מה שיש בזה בהעלם מכל עומק ורוחב הפלפול וסברות ודרשות שמחדשי' הכל בלשון המשנה נכלל בקצרה כענין שא' לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה דוקא, דהיינו שבדרך קצרה זו יעלים וילביש כל הדרך הארוכה [oldpage_40] העולה התמצית ומובחר מכל הפלפול כו'.
630 לעולם . . דרך קצרה : פסחים ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכמו שא' לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה , שהכוונה הוא שאם יאריך לו בדברי עומק השכל בפלפולי' שונים לא יוכל לקבל אמיתי' הדבר מתוך ריבוי ההסבר באופנים שונים עד שיוכל לנטות מדרך נקודת האמת מהיפוך להיפוך, כמו שא' הזהרו בדבריכם שלא ישתו התלמידים כו' שלא יקלטו הפסולת והשקר וטעות כו'.
1320 לעולם . . דרך קצרה : פסחים ג, ב. ראה גם הנסמן לעיל פ' שמות מח, א הערה 192.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ובכח ובגערה כו' דכל השפעה צ"ל ע"י עשר בחי', דאפי' השפעת הרב לתלמיד הוא ע"י עשר כוחות דתחילה צ"ל הברק המבריק אצל הרב עצמו ואח"כ יבוא לידי השגה והבנה שיבין לעצמו השכל וצ"ל בהעמקת הדעת, ואח"כ צריך לעורר אהבה דשרשו אבה ל' רצון שיהי' דברים היוצאים מן הלב כדי שיכנסו בלב השומע ואח"כ צ"ל גבורה, וי"ל דיותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק וצריך לצמצם את עצמו ועוד דלעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה וצריך הגבו' לצמצם ההשפעה, והתפארת הוא מזווג חו"ג שלא יהי' הצימצום כ"כ, ונו"ה הם כליות יועצות איך להשפיע, ויסוד הוא השפעה, ואפי' השפעה הגשמיות השפעה פנימיות ג"כ צ"ל ע"י עשר כוחות, וענין מאמר אחד הוא מ"ש בדבר ה' שמים נעשו ויש בו ג"כ מספר עשר דכל ספי' כלול מעשר, ומה שנברא בע"מ הוא מפני שהעולם נברא בויתר וכמשארז"ל כ"מ שנא' תולדת חסר לבר מתרין ואלה תולדות השמים והארץ בהבראם ואלה תולדות פרץ, דעולם על מילואו נברא, ואח"כ ע"י פגם מיעוט הירח וחטא עה"ד נסתלקה השכינה, וז' דורות סלקוהו עד למעלה מז"ר, בא אברהם המשיכו למטה מרקיע הא' כו' עד בא משה והורידו למטה מז"ר וכמ"ש וירד ה' על הר סיני, ומ"מ העולם לא נזדכך עדיין עד לע"ל
95 לעולם ישנה . . בדרך קצרה : פסחים ג, ב. ראה גם ביאוה"ז אחרי עו, ד. שה"א יד, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' קמג. וש"נ. תו"ח ויקהל ח"ב תכד, א. המשך תרס"ו ע' תא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב שמע"צ צב"ר, אָטואָצק
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו מה דרשימה הוא בחכ', וכנ"ל דבענין התהוות האותיות ביאר הפרד"ס שישנם ד' ענינים, רשימה חקיקה חציבה עשי', והרשימה יותר דקה מחקיקה וחקיקה מחציבה וחציבה מעשי', והם הד' בחי' חכ' בינה וקול ודיבור, ושרש התהוות האותיות כמו שהם בחכ' נקראי' רשימה לפי שהיא בבחי' נקודה עדיין, וע"ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה , דענין הקיצור אינו שמעלים ממנו הדבר כ"א הוא מגלה לו דבר אך הוא בקיצור רב, והיינו מועט המחזיק את המרובה, אבל בהמועט הזה הרי יש בו כל הריבוי, ובכ"ז הוא מועט דוקא וקיצור דברים בדרך רושם בלבד, ולכן הוא בחכמה, דחכ' הוא בחי' נקודה, וכמו הנקודה הגשמי' שהיא באה בבחי' העדר ההתפשטות מכל צד ע"כ אינה אלא נקודה אחת בלבד, והיינו דאינו דומה לאות, דהאות יש לה ציור והתפשטות באיזה ציור שיהי', אבל הנקודה הוא אינו בא בשום ציור כ"א מה שישנו בלבד, מיט דעם ואָס ער איז פראַן, וכמ"ש הפרדס לעיל, שהוא רשימה בעלמא שאין בו כ"א הבדל אשר בין אינו לישנו, והיינו דאין הישנו עיקר כ"א העיקר הוא דאין זה אינו, עס איז ניט ניט, והיינו היציאה מאינו, ודבר זה הוא בחכ' דוקא לפי שהחכ' הוא בחי' נקודה ובנקודה הו"ע הרשימה שהוא השכלה (והבנת ההשכלה שהוא הבן בחכ' וההעמקה וההתקשרות בהמושכל שהו"ע בינה ודעת הכלולים בחכ' דאז הוא שלימות החכ' כנודע) בנקודה בלבד שהוא מועט המחזיק כל המרובה שנמצא בהשגתו, והוא לפי שהנקודה כוללת הכל, וענין זה שהנקודה כוללת הכל אין זה שהיא כוללת בתוכה כמו כלל ופרט, כ"א היא המאירה ונוגעת ברושם בלבד אשר ממנו יובן הענין, והיינו בזה שהיא איננה ישנה , והגם דהנקודה היא איננה גם אינו שהרי היא נקודה עכ"פ ומה שאינו הרי גם איננו נקודה ג"כ, ומ"מ הרי אינו ישנו וכל ענינו הוא רק מה שיצא מהאינו כלל, והיינו דאינו אינו, ובזה הוא מאיר ומחזיק את המרובה.
387 פסחים ג, ב. חולין סג, ב. וראה לקו"ת בשלח א, א. ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי עו, ד. לאדמו"ר הצ"צ ח"א ע' שסג ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וענין הצמצום ידוע שהוא על דרך לעולם ישנה [אדם לתלמידו דרך קצרה ] כו', שיתלבש הכלל כולו כמו שהוא בפרט א', היפך מענין שהוא העלם ממש והוא כח הכל יכול כו', לכן אחר הצמצום איהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש, לכן נופל אז שמות בספירות, ומכל מקום הכוונה על הבורא ממש, ולכן הוא חלק אלוה ממש.
174 לעולם ישנה : פסחים ג, ב. וראה לקו"ת בשלח א, א ובמ"מ שם. ביאה"ז לכ"ק אדה"א עו, ד. ולכ"ק הצ"צ ח"א ע' שסג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ומה שאמרנו לעיל לענין גילוי הקו שהוא גם כן גילוי הסובב עיגול הגדול בממלא אור פנימי, ומה גם בהמשכת אור מקיף על ידי הקו כנ"ל בענין שהקו מתעגל כו' ומה ההפרש, אך באמת לא דמי כי המשכת הסובב על ידי הקו הוא בא ונמשך בבחינת גילוי וקירוב המהות ממש לא בבחינת העלם כלל, ולכן הוא צריך להתצמצם ולהתמעט בבחינת קו דק לפי ערך המקבלים שהוא הארה בעלמא מעצמות אוא"ס רק שהארה זו היא עצמית, ע"ד לעולם ישנה כו' דרך קצרה שמפני שממשיך לו המהות השכל ממש לכן מוכרח לקצרו בדברים קצרים לפי ערך המקבל, שהוא הארה בעלמא מכל האריכות השכל כמו שהוא אצל הרב ממש, רק שבהארה זו מלובש מהות השכל ממש, אבל הארת הסובב על ידי הרשימה וכח הגבול הוא בא בבחינת העלם המהות הבלתי בעל גבול כי הגילוי אינו כי אם כח הגבול רק שממילא ניכר בזה ומתגלה קצת כח האוא"ס הבלתי בעל גבול ממש שרק בכחו ויכלתו לברוא יש מאין בבחינת גבול שזה עצמו הוא כח הא"ס הבלתי בעל גבול שאין חסרון בשלימותו כמ"ש בשם העבודת הקדש, ודוגמא לזה משכל עמוק מאד שא"א לגלותו להמקבל בבחינת גילוי מהות השכל כי אם שע"י שמלבישו במשל גשמי, אף שהמשל עצמו הוא דבר זר ואין לו ערך למהות השכל, מכל מקום יובן ממנו דוקא עצם מהות השכל ממש מה שלא הי' מתגלה אף בדרך קצרה בגילוי המהות, כידוע בענין המשלים ששרשם למעלה מגילוי השכל למקבל כי אם מעצם השכל ממש ודוקא מי שהוא חכם גדול יכול למשול משלים, כמו משלי שלמה ומשלי דר"מ ומשמת ר"מ בטלו מושלי משלים מפני שהי' חכם גדול מאד מאיר מקור האור ור' נהוראי שמו שמנהיר עיני חכמים, לכן תיקן משלים שע"י יובן עצם השכל ממש מפני ששרשן מקדמות השכל, אף שמצד עצמו המשל הוא דבר זר והארה בעלמא מהנמשל כו', וכן יובן הענין הרשימה וכח הגבול שעל ידי זה יובן כח הא"ס הבבלי גבול וכנ"ל, ואף שבלק"ת הביא ענין המשלים לענין אורך הקו, מכל מקום יובן גם כן מזה ענין הרשימה בשגם שיש דעה במקובלים שהקו נמשך מאור הרשימה לתוך האותיות ושרש הכלים הוא מהאותיות עצמן, ואפשר לכן נזכר במ"א שהקו הוא כח הגבול שבא"ס ע' ד"ה להבין מה שאצילות נקרא אדם , אך עיקר ענין המשלים הוא שייך להבין מהם ענין הפרסאות והמסכים כידוע.
678 לעולם ישנה . . דרך קצרה : פסחים ג, ב. ראה לקו"ת בשלח א, א. ביאוה"ז לאדה"א עו, ד. לאדמו"ר הצ"צ ח"א ע' שסג ואילך, ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ל"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ולהבין מ"ש צמצום זה, הנה ידוע שיש ב' מיני צמצום, הא' צמצום המסתיר, ר"ל שמסתיר לגמרי כמו משל לנמשל וכמו אור השמש על ידי פרסה, והב' הוא צמצום המגביל, והוא אדרבה כוונת הגילוי, ומכל מקום צריך להיות ע"י צמצום כי בלא צמצום לא יוכל המקבל לקבל, וכידוע מענין לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה וכמ"ש במ"א, וז"ש צמצום זה דוקא כו'.
897 לעולם ישנה כמ"ש במ"א: פסחים ג, ב. וראה לקו"ת בשלח א, א. ביאוה"ז לאדה"א פ' אחרי עו, ד. ואדמו"ר הצ"צ ח"א ע' שסג ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך ג תפח
מקור מפורש
בדף זה
ויל"פ בדרך אפשר, דהנה חטים דוקא הם מאכל אדם (פסחים ג, ב) ונתבאר ע"פ דא"ח בארוכה בדרושי ספה"ע ושבועות (בלקו"ת וכו').
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כב ח'תרכו
מקור מפורש
בדף זה
פסחים ג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב אמור שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
עומר בא מן השעורים שהם מאכל בהמה, ושתי הלחם הם מן החטים, מאכל אדם:
23 סוטה שם. וראה פסחים ג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה וירא שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
והנה במצות שקיומן בזמנים מיוחדים, אם קיום המצוה דורש הכנה והכשרה, כגון תקיעת שופר שצריך להתאמן ולהתרגל כדי שיוכל לתקוע, או אם צריך השתדלות מוקדמת כדי להשיג חפצי המצוה כמו ד' מינים וכדומה, מובן לכאורה שחיוב ההכנה מתחיל לפני זמן קיום המצוה כדי שבבוא זמנה יוכל לקיימה כתיקונה.
32 על דרך זה מצינו לענין מ"ע דתשביתו — בפסחים ו, א: א"ר הא דאמרת (המפרש והיוצא בשיירא) קודם שלשים יום אין זקוק לבער לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור אבל דעתו לחזור אפילו מראש השנה זקוק לבער (דכי הדר בי' בימי הפסח עבר עלי' וההיא שעתא לאו ברשותי' היא דלבטלי' כו' — רש"י). ובשו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סתל"ו ס"ו: "וזה שיוצא מביתו ולא יחזור קודם הפסח שכשיגיע חצות יום י"ד לא יוכל לבדוק ולבער החמץ שבביתו הרי בשעה זו שהוא מפליג מביתו חל עליו מצות תשביתו מן התורה[ednref_15_*], שמן התורה אין חילוק בין תוך ל' יום לקודם ל'" (וראה קו"א סתל"ב סק"א ומה שהביא שם מהרא"ש פ"ק דפסחים ס"י).
ובמנ"ח (מצוה ה אות ז) מביא מ"ש הצל"ח (פסחים ג, ב) ש"לא מצינו (במי שהוא בדרך רחוקה) שיהי' מחוייב לעלות ולהתקרב קודם זמן הפסח" כדי שיוכל להקריבו, וכתב ע"ז המנ"ח "ודבריו אינם מובנים לי כלל, דודאי מצות עשה על כל ישראל לעשות הפסח ככל מ"ע שבעולם, ומחוייב לילך מקצה הארץ להתקרב עצמו כדי לקיים מ"ע. . אטו לולב ושופר כי לא יהי' מחוייב לקנות קודם החג, ובחג אינו בנמצא, וכי אינו מבטל בזה המ"ע, אתמהה". ובפשטות גם הצל"ח יודה דבשאר המצוות מחוייב להכין א"ע קודם הזמן, ודבריו אמורים רק לענין דרך רחוקה שהוא פטור מיוחד[ednref_16_**]. ובשאילת יעב"ץ סקכ"ז "בודאי א"א לומר ג"כ שהרחוקים מאד יתחייבו לעלות לרגל מתחילת השנה לעשות הפסח. . ונלע"ד שכך הוא הענין, ששלשים יום לפני הפסח חל חובת עשייתו על הרחוקים שיעתיקו מבתיהם. . מזמן שחל חובת ביעור חמץ כו'", ע"ש.
[edn_15_*] וכן משמע בחינוך מצוה ט שכ' "ומאימת מוטל עליו המצוה אם יוצא לדרך כו'" וקאי במ"ע דתשביתו מה"ת.
[edn_16_**] אבל ראה לקח טוב שבהערה הבאה "המקום הי"א".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
ויליפ בדרך אפשר, דהנה חטים דוקא הם מאכל אדם (פסחים ג, ב) ונתבאר ע'פ דא'ח בארוכה בדרושי ספה"ע ושבועות (בלקו"ת וכו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יב אמור שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
1 פסחים ג, סע"ב. סוטה שם:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה ד
מקור מפורש
בדף זה
וי"ל שזהו הטעם שע"ד הרוב הקריבו ק"פ מן הכבש (תוד"ה מאלי' פסחים ג, ב), ורוב עד כ"כ – שב"סדר קרבן פסח" אף שמתחיל ש"מביא מן הכבשים או מן העזים" ממשיך וכולל בהאימורים גם האלי' (מבלי להקדים – ואם כבש הוא), שאינה אלא בכבש.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז
מקור מפורש
בדף זה
3 הי טבת: להעיר מיחזקאל לג, כא. ולכאורה קשה איחור הבשורה דט' באב עד ה' בטבת! וי"ל שלא רצו לבשר רעה (ראה פסחים ג, סע"ב) אף שנוגע לדינא (שו*ע יו"ד סת"ב סי"ב), עד שבא הזמן לנבואות יחזקאל והוכרח לבא הפליט ולבשר. וראה פדר"א פכ"ז שזהו מלאך מיכאל. וראה מו"ק (ב, סע"א): והודיעוהו לאחר ג' שנים -- אף שהודעה ממקום רחוק ביותר היא, בנוגע להלכה, לכל היותר שנה אחת -- ב"ב (פ"ג מ'"ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז פ' פרה שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
אדם שאין לו קרקע בארץ־ישראל (או אדם השוהה בחו"ל), שהם פטורים מעליה לרגל (ומקרבן פסח), ולכן הם אינם מחוייבים ב"לטהר את עצמו ברגל".
13 ראה פסחים ח, ב. תוד"ה מאלי' – שם ג, ב. שד"ח שם. וראה בכ"ז הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג פרשה מה (קצא, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ח
מקור מפורש
בדף זה
התקשרות לנותן התורה אשר "אורייתא וקודשא־בריך־הוא כולא חד".
22 ראה תניא פכ"ג. ליקוט פי' לפרק זה (קה"ת, ברוקלין, תשל"ח). ולהעיר מחדא"ג פסחים ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ לך לך-ז' חשון שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
ולהעיר משד"ח כללי הפוסקים ס"ח אות ג (כרך ט א'תתיד, א) אם הפירוש לתענית הוא לרש"י. שלא היו עוברים הנהר הגדול נהר פרת", היינו שהי' עולין לרגל מחו"ל. ונמצא שגם בשבילם איחרו השאלה. וכ"מ לכאורה מלשון המאירי הנ"ל "עד שלא יוכלו לעבור"*, וכן מפורש בפרש"י לרי"ף תענית שם "כשחוזרין לבבל מן ארץ ישראל לאחר הרגל"**. אבל בשו"ע אדה"ז מפורש "כדי שיגיע האחרון שבישראל שעלה לרגל לביתו לנהר פרת שהוא מקום ישוב היותר רחוק מירושלים" (וראה ב"מ שם. תוי"ט למשנה תענית שם). ובפסקי התוס' תענית ס"ט "הרחוקים מנהר פרת כגון בני בבל לא היו עולין לרגל" (וראה תוד"ה מאלי' פסחים ג, ב. משנה למלך הל' קרבן פסח בתחלתן). ואכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר) ה'תשח"י
מקור מפורש
בדף זה
ה) אך הענין הוא, דהנה נת"ל שהעבודה דאחריך נרוצה היא העבודה דספירת העומר, וידוע שהעומר הי' משעורים, מאכל בהמה, וענינו למעלה הוא בחי' שם ב"ן בגימטריא בהמה, שהמאכל שלה הוא מבחי' מלכות דמלכות, שהוא החיות שמתפשט בעולמות בי"ע להחיותם, שנקרא לפעמים בשם עומר, ועז"נ והעומר עשירית האיפה הוא, איפה הוא בחי' המלכות (כדאיתא במאו"א), ועשירית האיפה הוא בחי' מלכות שבמלכות, ונחשב לבחי' הדומם.
29 משנה סוטה יד, סע"א. פסחים ג, סע"ב. וראה לקו"ת אמור לה, ד. לו, א ואילך. ד"ה וספרתם תר"ל. תרנ"ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"א
מקור מפורש
בדף זה
וכידוע שיציאת בנ"י ממצרים הוצרכה להיות באופן דכי ברח העם , לפי שהרע הי' עדיין בתקפו , ולולי הבריחה כו' (ווער ווייסט וואָס עס וואָלט געווען), ורק לאחרי שיצאו ממצרים התחילה העבודה דספה"ע , שהעומר הוא משעורים, מאכל בהמה , שהו"ע בירור המדות דנה"ב.
482 משנה סוטה יד, סע"א. פסחים ג, סע"ב. וראה לקו"ת אמור לה, ד. לו, א ואילך. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בדף זה
הפירוש הפשוט – ע"ש "שבעה שבועות תספר לך" , דהיינו, ז' השבועות שסופרים לאחרי הקרבת העומר שבא מן השעורים , מאכל בהמה , שמורה על בירור וזיכוך כל פרטי ז' המדות דנפש הבהמית, ועי"ז באים בחג השבועות להקרבת שתי הלחם מן החטים, מאכל אדם כו'.
241 סוטה שם. וראה פסחים ג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
ובדוגמת איש ואשה כפשוטו, שהפעולה בעניני החוץ שיהיו ראויים לאדם נעשית ע"י האשה דוקא, וכמו תיקון המאכלים ע"י הבישול, שעי"ז נעשים ראויים למאכל אדם (ועד"ז בשאר צרכי האדם), כמארז"ל "אדם מביא חיטין, חיטין כוסס כו'" (בתמי') – שאין זה ראוי למאכל אדם, כי אם למאכל בהמה [ומ"ש בגמרא שחטים הם מאכל אדם – הרי זה לאחרי פרטי המלאכות דסידורא דפת, ורק לגבי שעורים נקראים כללות
338 ראה פסחים ג, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בדף זה
ועד"ז בנוגע לגר – גר תושב או גר צדק (כב' הפירושים שבזה ) – הנה גר תושב, בודאי אינו חייב בעלי' לרגל; וגם גר צדק, כיון שאין לו קרקע בארץ ישראל, ה"ה פטור מעלי' לרגל .
756 פסחים ח, ב. ירושלמי פאה פ"ג ה"ז. תוד"ה מאלי' – פסחים ג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
גם כללות העבודה דספירת העומר, שענינה הוא בירור נפש הבהמית, שלכן בא העומר משעורים דוקא, מאכל בהמה , ועז"נ משכני אחריך נרוצה, והיינו, שבתחילה נאמר משכני, לשון יחיד, דקאי על המשיכה מלמעלה לנה"א, ועי"ז מבררת נה"א את נה"ב, שזהו אחריך נרוצה, לשון רבים, היינו שגם נה"ב מתהפכת לאלקות, ועי"ז ניתוסף עילוי גדול יותר בנפש האלקית, שזהו שבחג השבועות מקריבים שתי הלחם שבאים מחיטים , מאכל אדם, אתם קרויין אדם .
2463 סוטה יד, סע"א במשנה. פסחים ג, סע"ב. וראה לקו"ת אמור לה, ד. לו, ד ואילך. מאמרים שבהערה הבאה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
איתא בגמרא :
1111 פסחים ג, ב (ובפרש"י).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות שנים אוחזין הוספה מהדורא קמא
מקור מפורש
בדף זה
] – לגבי דורו של ר' יוחנן – שהי' תלמידו של רבי (פסחים ג:) ושל ר"א בריבי (עירובין נג .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום סדר קרבן פסח
מקור מפורש
בדף זה
ב ).
90 "אע"ג דגדי אין אליתו קריבה, רוב פסחיהם היה טלה".
וראה אגרות קודש חכ"ט אגרת יא'קג, בשולי הגליון, הוספה לאחר זמן ( גענומען אַ שעפּס : ע"ד הרוב (תוד"ה מאלי' פסחים ג, ב), אף שיכול להביא גם מן העזים (בא יב, ה), ורוב עד כדי כך - ש"בסדר קרבן פסח" אף שמתחיל ש"מביא מן הכבשים או מן העזים" ממשיך וכולל בהאימורים גם האלי' – שאינה אלא בכבש (פסחים צו, ב. וראה היעב"ץ בסידורו). ולכאורה י"ל שמפני הוספת האלי' הי' רובם מקריבים כבש – קרבן משובח יותר).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא והי' כי יביאך. להבין שרש ענין פסח ומצה
מקור מפורש
בדף זה
אך הנה ידוע בשרש טעם ענין הספירה ז' שבועות דוקא שהן לנגד ז' מדות דקליפה לתקנם ולחברם לאהפכא חשוכא לנהורא כו', והוא ענין עומר שעורים מאכל בהמה כו' שנהפכו למדות דקדושה שהן ז' פעמים ז' ש[ל]זה מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבוע[י] כו', כי כל מדה וספירה כלולה מז' המדות כמו מדת החסד שהוא שבוע הא' כלולה מחו"ג ותנהי"מ שבחסד וכן מדת הגבורה בשבוע הב' כו', וע"כ א' ז' שבועות תספר לך בכלל ומ"ט ימים [הן] בפרט עכ"ז ובכל יום [ויום] מתברר מספי' ומד' זו דשבוע זו בפרט כידוע.
102 שעורים מאכל בהמה : ראה פסחים ג, ב. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרמג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת פקודי להבין שרשי הדברים הנ"ל
מקור מפורש
בדף זה
החיצוניו' בכל ההמשכו' שנמשך בזמן ימי הספירה מהמדו' עליונו', ומה שמקבלת מלכו' דנוג"ה עומר שעורי' מאכל בהמ"ה מאחוריי' דשם ב"ן דבהמ"ה דקדוש' גם הוא נקרב בזמנו ומתברר ממנו כל משך זמן הימי' הללו.
27 שעורי' מאכל בהמ"ה : ראה פסחים ג, סע"ב. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרמג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ומעתה כו' הוקבעו המועדים
מקור מפורש
בדף זה
ובזה יובן מה שחג השבועות נק' חג הקציר, והיינו לפי שבשבועות הוא מ"ת ותורה נמשך מציון כי מציון תצא תורה, וע"כ נק' חג הקציר שהוא בחי' המשכה שנמשך מלמעלה, וע"כ בשבועות הוא קציר חטים, חטים הוא ך"ב אתוון דאורייתא שהוא בחי' אתוון אחרנין, כי שעורה הוא שיעור ה' הוא בחי' אותיות שנבראו בהם שמו"א אתוון זעירין, ולכן ה' דבהבראם הוא ה' זעירא, אך אותיות התורה הם אתוון בינונים ואתוון רברבין, וזהו קציר חטים כו', וזהו מ"ש וחג הקציר בכורי מעשיך שאז הוא זמן הבאת ביכורים בחי' שדה אילן כי יש שדה לבן ושדה אילן, והנה פסח הוא בחי' שדה הלבן בחי' שעורים, שעורים מאכל בהמה, משא"כ שבועות שהיא בחי' שדה אילן, וכמ"ש בעצרת על פירות האילן שהיא בחי' כי האדם עץ השדה אדם אדמה לעליון שהוא המשכה מבחי' סוכ"ע כו', וזהו מ"ש אח"כ אשר תזרע בשדה שהקצירה נמשך מבחי' הזריעה שבתחלה, והנה הזריעה הוא בחי' אשריכם זורעי על כל מים וזורעי היינו בחי' מצות וכמ"ש זרעו לכם לצדקה, אך הנה
80 שעורים מאכל בהמה : ראה מלכים-א ה, ח. פסחים ג, סע"ב. סוטה יד, א (במשנה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ומעתה כו' הוקבעו המועדים
מקור מפורש
בדף זה
הזריעה אינו מצמיח כ"א ע"י מים והיינו שמים הוא בחי' תורה, ולזה למדו רז"ל בספ"ק דב"ק די"ז ע"א ע"פ אשריכם זורעי וגו' כל העוסק בתורה וגמ"ח זוכה לנחלת שני שבטים שנא' זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כו', וזהו אשר תזרע בשדה שע"י הזריעה של תו"מ עי"ז נמשך הקצירה שהיא מ"ת (והיינו כנ"ל שהקצירה היא תשלום שכר, וכמו שפי' בלק"ת בד"ה וספרתם דחה"ש פ"ג ראשית קצירכם הו"ע השגת הנפש בחי' גילוי אור א"ס ב"ה בעלמא דאתגליא איך הוא ממכ"ע וסוכ"ע, ור"ל קצירכם הו"ע השגת הנפש בחי' ההשפעה מלמעלה נק' קציר, וקציר שעורים זהו ההשגה שמבחי' שיעור ה' היינו בחי' ממכ"ע, ובשבועות חג הקציר של חטים הוא גילוי בחי' חטה מאכל אדם, והוא גילוי מה שלמעלה מהדעת והשגה כו' (כי מה שהתינוק קורא אבא זה אינו ע"פ השגה כ"א זהו מלמעלה מהדעת, רק שנתלבש בבחי' שלמטה מן הדעת ע' בד"ה וספרתם הנ"ל), ובחי' זו נמשכה לישראל במ"ת, וזה קרוב למ"ש בזח"א ויצא דקנ"ז ב' בענין לחם מן הארץ שעי"ז השיגו בבחי' ארץ העליונה שהיא השכינה בחי' ממכ"ע, וכדי להשיג בחי' קוב"ה סוכ"ע בחי' שמים זהו ע"י לחם מן השמים יעו"ש, וכך עד"ז הו"ע קציר שעורים וקציר חטים, וכמ"ש מזה בד"ה וחג הקציר בס' חורף תרט"ז דקנ"ט ע"א, ועמ"ש בד"ה כי תבואו אל הארץ כו' שש שנים תזרע שדך, איך התומ"צ הם בבחי' זריעה, שההלכה שאדם לומד בעוה"ז שנים אוחזין בטלית כו' הוא כמו הזרע שנרקב בארץ, ונכלל בכח הצומח ועי"ז מצמיח, כן לימוד ההלכה זו נכלל בבחי' העלאת מ"ן בבחי' ציון הנק' שדה, ומזה נצמח להאדם לימוד והבנת שרש הלכה זו למעלה מה שהוא למעלה במקור שורשה בעדן העליון, ונמשך משם לג"ע העליון כו' והיינו כי מציון תצא תורה, וע' מזה ג"כ בלק"ת פ' בהר בד"ה כי תבואו אל הארץ ושם ספ"ב, וי"ל שגם לג"ע התחתון נמשך הארה מבחי' זו וכמ"ש בסש"ב פל"ט מענין זיו תורתן ועבודתם כו' וכמו שפי' זה בלק"ת בד"ה במדבר סיני דרוש השני פ"א בהג"ה ע"ש, וז"ע הקצירה בד"כ, ובדרך פרט) זהו שאנו מברכים בכ"י נותן התורה שנמשך בכל יום המשכת התו' והיינו שבכ"י נמשך המשכה עליונה יותר (והיינו לפי ערך הזריעה כן הוא הצמיחה שהוא בחי' הקציר בחי' מ"ת שבכל יום כו').
87 חטה מאכל אדם : ראה פסחים ג, סע"ב. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ס"ע שטז ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור וספרתם לכם
מקור מפורש
בדף זה
ולהבין כל הנ"ל יש להקדים ענין הידוע על עומר שעורים, כי שעורים הוא מאכל בהמה, ובשרש קאי על בחי' מל' דאצי' שנק' בשם בהמה רבה כי בהמה בגימט' ב"ן ושם ב"ן הוא בבחי' מל' כידוע בספרי המקובלים, ושעורה הצירוף הוא שיעור ה' כמ"ש במקובלים, כי בחי' ה' תתאה הוא בחי' מל' כו', ועיקר בנינה הוא מהגבורות כו', וזהו שיעור ה' שההמשכה הוא ע"י שיעורים וצמצומים כו', רק שבענין שיעור ה' יש בו ב' פי' הא' שהשיעור הוא שיתגלה בחי' הה"א שהוא בחי' המל', ופי' הב' הוא שגם כשיומשך מבחי' הה"א למטה בבחי'
8 שעורים הוא מאכל בהמה : ראה מל"א ה, ח. פסחים ג, סע"ב. סוטה יד, א (במשנה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור והניף הכהן אותם
מקור מפורש
בדף זה
הנה ענין תנופת שתי הלחם הוא ענין הבירור דשתי תורות תורה שבכתב ושבע"פ והוא ענין מאכל אדם שבא אחר מאכל בהמה דתנופת העומר וספירה דייקא כמאמר אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו תחילה.
5 מאכל בהמה. . העומר : ראה מל"א ה, ח. פסחים ג, סע"ב. סוטה יד, א (במשנה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור וספרתם לכם
מקור מפורש
בדף זה
שעורה שעור ה' להיותם באים במדה ושיעור מבחי' ה' כו' כמשי"ת, וזהו בחי' מאכל בהמה [...
10 שעורה. . מאכל בהמה : ראה מל"א ה, ח. פסחים ג, סע"ב. סוטה יד, א (במשנה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי בשברי לכם מטה לחם
מקור מפורש
בדף זה
אך יש להקדים מתחילה ענין הידוע דחטה מאכל אדם ושעורה מאכל בהמה, וזהו שעורה שיעור ה' כי הנה ידוע דבחי' בהמה הוא בחי' שם ב"ן שהוא בחי' מל' דאצי' מקור המהווה נשמות ומלאכים דבי"ע, וידוע דהתהוותם הוא בריבוי והתחלקות לאין שיעור כמו מחנה מיכאל קפ"א כו', וכמאמר אלף אלפין כו' ואין מספר לגדודיו, וידוע שזהו
18 דחטה מאכל אדם. . בהמה : ראה פסחים ג, סע"ב. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ס"ע שטז ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור וספרתם לכם
מקור מפורש
בדף זה
הנה מתחלה י"ל ענין עומר שעורים כי שעורה הוא מאכל בהמה ונק' שעורה שיעור ה"א.
71 שעורה הוא מאכל בהמה : ראה מל"א ה, ח. פסחים ג, סע"ב. סוטה יד, א (במשנה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור וספרתם לכם
מקור מפורש
בדף זה
וכן הוא עד"ז הו"ע עומר שעורים הוא מאכל בהמה בירור נה"ט ביטול רצון הנעשה ע"י תנופת
98 שעורים הוא מאכל בהמה : ראה מל"א ה, ח. פסחים ג, סע"ב. סוטה יד, א (במשנה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר