255

ידי האדם³⁷, לא באמצעות זאת שאדם אחר, שהוא מאמין בו, מבטיח לו שכך הוא הדבר, אלא כאשר הוא, באמצעות שכלו והבנתו שלו, מבין זאת. לפיכך, שלמות השכל היא כאשר ישנו הענין של "לחדש" – האדם מגיע אל הרעיון השכלי במוחות עצמו.

וכיוון שתכלית לימוד התורה היא, ששכל האדם יתאחד עם חכמת ה' ב"יחוד נפלא", לפיכך מתהוית השלמות בנפש באמצעות חידוש שאדם מחדש בלימוד התורה.

ו. ההבדל בין התורה למעלה לבין לימודה על־ידי ישראל

זהו ההבדל בין התורה כפי שהיא נתנה מלמעלה, לבין התורה כפי שהיא נלמדת על־ידי ישראל:

"לקח טוב נתתי לכם"³⁸, "מתן תורה", "נותן התורה" – הדגש העיקרי הוא על הנתינה מלמעלה.

ובנתינה זו ייתכן, כפי שרואים בהעברה מרב לתלמיד, שאצל הרב נמצא הרעיון השכלי במלוא האורך והרוחב והעומק, והוא מלמד את התלמיד – כלשון חז"ל³⁹ – ב"דרך קצרה", את תמצית הרעיון, בלי הפרטים. תמצית זו כוללת אמנם את כל הפרטים⁴⁰, אך אין הם ניכרים כמציאות עצמאית.

אך לאחר הנתינה מושם עיקר הדגש על הבנת וקליטת הדברים על־ידי האדם המקבל, הלומד, וכדי שהרעיון ייקלט אצלו, הוא מוכרח להבין כל פרט של הרעיון, ורק על־ידי כך תיקלט אצלו התמצית כראוי ובשלמות. לדוגמא: כדי להבין משנה (שהיא ב"דרך קצרה"⁴¹) לעומקה ובשלמותה, יש צורך להבין ולקלוט באופן מפורט (ובעיון – כדי שיהיה ענין של תורתו⁴²) את כל פרטי הדינים והדיונים המובאים בברייתא⁴³, בגמרא וכדומה, על המשנה.

ז. ההבדל בין החסידות הכללית לבין חסידות חב"ד הוא

בדוגמא לזה יש לומר גם ההבדל בין חסידות הכללית לחסידות חב"ד:

הדגש בגילוי החסידות הכללית על ידי הבעל־שם־טוב מושם על האופן שהיא באה מלמעלה – מהקדוש־ברוך־הוא ומצדיקים שדומין לבוראם⁴⁴. לפיכך אחד מן הדגשים העיקריים שבה, מושם על ענין האמונה – "צדיק באמונתו יחיה"⁴⁵ – שזהו דבר שאינו