417

לה בכל מצב שבו הם נמצאים, ודוקא זוהי ההכנה לענין של "החודש" ופסח.

ב. עיקר המצוה היא שעל האפר להיות מוכן לכל הזקוק לו

הדברים יובנו בעזרת החידוש שיש במצות פרה אדומה.

בספר המצוות⁷ אומר הרמב"ם שמצות פרה אדומה היא – "לעשות פרה אדומה כדי שיהיה אפרה מזומן למי⁸ שיצטרך אליו לטהרת טומאת מת" – כוונת המצוה איננה מתבצעת רק על־ידי שימוש באפר בשעת הצורך – כאשר יהודי נטמא למת והוא זקוק לטהרה באפרה – אלא על האפר להיות מוכן מלכתחילה לכל יהודי שיזדקק לו, כך שבכל זמן שתידרש ליהודי טהרה כזו הוא יוכל לטהר את עצמו מיד באפר הפרה.

הרמב"ם מצרף לכך את הפסוק⁹ "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת"¹⁰, אשר פירושו הפשוט הוא שאפר הפרה צריך להיות מוכן, שמור, לכל יהודי מתוך "עדת בני ישראל" – כל ישראל – שמא הוא יזדקק לטהרה באפר הפרה.

החידוש בענין זה הוא גדול יותר: אין לטמא מת חובה (מדאורייתא) להיטהר; אפילו לפני הרגל כאשר ישנה החובה "לטהר את עצמו ברגל"¹¹, גם אז חלה החובה רק על המחוייב בעליה לרגל (בנוסף לכך שישנו דיון¹² אם חובה זו היא דאורייתא או דרבנן) להוציא אחרים, כגון: אדם שאין לו קרקע בארץ־ישראל (או אדם השוהה בחו"ל), שהם פטורים מעליה לרגל (ומקרבן פסח)¹³, ולכן הם אינם מחוייבים ב"לטהר את עצמו ברגל".

יוצא, אפוא, שעל האפר להיות "מזומן למי שיצטרך אליו לטהרת טומאת המת", לאו דוקא לאדם שהטהרה מטומאתו היא חובה לגביו אלא גם לאדם שהטהרה תלויה ברצונו ובכל זמן שיתעורר בו הרצון להיטהר¹⁴ צריך להיות מוכן בשבילו אפר הפרה כדי שיוכל לטהר את עצמו מיד כאשר ירצה.