417
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
פ'
א. "פרה" לפני "החודש" – טהרתם של כל ישראל
ב"ירושלמי" נאמר1: "בדין הוא שתקדים החודש לפרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה. ולמה פרה קודמת, שהיא טהרתן של כל ישראל". כלומר, תחילה קוראים את פרשת פרה "להזהיר את ישראל לטהר", שיעשו פסחיהם בטהרה"2, ואחר־כך – פרשת החודש "ששם פרשת הפסח".2
מלשון הירושלמי "שהיא טהרתן של כל3 ישראל" מובן שטהרת פרה אדומה קשורה לכל בני ישראל. כך מובן גם מתוכן הענין שם, שתיקנו לקרוא את פרשת פרה – והלוא תקנת הקריאה היא לכל בני ישראל – לפני פרשת החודש (למרות ש"בדין הוא שתקדים החודש לפרה") מפני הטעם "שהיא (פרה) טהרתן של כל ישראל".
נדרש כאן הסבר: הצורך בהיטהרות מטומאת מת לפני הבאת קרבן פסח
פרה
קשור רק לאלו שהם טמאי מת, אבל לא ל"כל ישראל", ואדרבה – כאשר רוב בני ישראל הם טמאי מתים, אין צורך להזדקק לפרה (וטהרתן של ישראל) כדי שיוכלו להביא את קרבן פסח, כי ציבור4 מביא קרבן פסח (גם5) בטומאה – מדוע איפוא צריכים כל בני ישראל (ההולכים לפי הרוב ולא לפי המיעוט) להקדים את (קריאת פרשת) "פרה" לפני "החודש" מפני ש"היא טהרתן של כל ישראל"6, ולא "החודש" לפני "פרה" (כפי שצריך להיות "בדין")?
הכרח לומר (בפנימיות הענינים), שבכך שפרה היא "טהרתן של כל ישראל" אין הכוונה רק לטהרה כפשוטה (מטומאת מת פשוטה) אלא לטהרה כזאת ש"כל ישראל" צריכים להזדקק
הערות
- 1. מגילה פ"ג ה"ה. הובא ברי"ף ורש"י למגילה כט, א. ועוד.
- 2. פרש"י מגילה שם ד"ה פרה אדומה וד"ה ברביעית. וראה ס' הפרדס לרש"י "סדר פרשיות".
- 3. ברי"ף ורש"י שם (וכן בקה"ע ופני משה לירושלמי שם) ועוד – ליתא תיבת "כל". אבל בדפוסי ירושלמי לפנינו הוא כבפנים. – והעיקר: השאלה שבפנים היא בתוכן הענין, ולאו דוקא בדיוק הל' "כל", כדלקמן.
- 4. פסחים סו, סע"ב ואילך. שם עט, א ואילך. רמב"ם הל' קרבן פסח רפ"ז.
- 5. אע"פ שגם אז צריך להשתדל שיעשו בטהרה (כמו בנדו"ד שפרה נקראת קודם ר"ח שדי זמן להטהר) ובפרט למ"ד שטומאה הודחה בצבור (פסחים עז, א. יומא ו, ב. וש"נ).
- 6. בס' הפרדס שם מקשר זה דפרה קודמת מפני שהיא טהרתן של ישראל עם הא דחייב אדם לטהר את עצמו ברגל (ר"ה טז, ב) – אבל בפשטות, הענין דטהרתן של ישראל דפ' פרה הוא (לא ענין הטהרה (ברגל) בכלל, כ"א) רק טהרה מטומאת מת (וגם: החיוב לטהר עצמו ברגל אינו שייך לפסח דוקא). וראה לקמן בפנים סעיף ב' ובהערה 12. וראה לקו"ש חל"ו ע' 207 ואילך.
משנה תורה, הלכות קרבן פסח ז׳ - הטקסט מספריא
רבים שהיו טמאי מת בפסח ראשון אם היו מיעוט הקהל הרי אלו נדחין לפסח שני כשאר הטמאים אבל אם היו רוב הקהל טמאי מת או שהיו הכהנים או כלי שרת טמאים טומאת מת אינן נדחין אלא יקריבו כולן הפסח בטומאה הטמאים עם טהורים שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם יחידים נדחים ואין הצבור נדחה ודבר זה בטומאת המת בלבד כמו שביארנו בביאת המקדש:
היו הקהל מחצה טהורים ומחצה טמאי מת כולן עושין בראשון והטהורים עושין לעצמן בטהרה והטמאים עושין לעצמן בטומאה ואוכלין אותו בטומאה ואם היו טמאי המת עודפין על הטהורים אפילו אחד יעשו כולן בטומאה:
היו האנשים מחצה טמאי מת ומחצה טהורים ובזמן שאתה מונה הנשים בכלל האנשים יהיו הרוב טהורים הטהורים עושים את הראשון והטמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני אין עושין ראשון מפני שהן מיעוט ואין עושין את השני מפני שהנשים בשני רשות ונמצאו הטמאים מחצה ואין מחצה עושין את השני:
היו רוב הקהל זבים ומצורעים ובועלי נדות ומיעוטן טמאי מת אותן טמאי מת אינן עושין בראשון לפי שהן מיעוט ואין עושין השני שאין היחידים עושין את השני אלא בזמן שעשו רוב הקהל את הראשון וכאן הואיל ולא עשה רוב הקהל בראשון לא יעשו אלו המיעוט הטמאים למת את השני:
היו רוב הקהל טמאי מת ומיעוטן זבים וכיוצא בהן טמאי מת עושין את הראשון והזבין וכיוצא בהן אינן עושין לא את הראשון ולא את השני אינן עושין בראשון שאין נדחית בצבור אלא טומאת המת בלבד ואינן עושין בשני שאין עושין פסח שני אלא אם בא הראשון בטהרה אבל אם נעשה ראשון בטומאה אין שם פסח שני:
היו שליש הקהל טהורים ושליש זבים וכיוצא בהם ושליש טמאי מת אותן טמאי מת אין עושין את הראשון ולא את השני אינן עושין ראשון שהרי הן מועטים לגבי טהורים עם הזבים ובשני לא יעשו שהרי מיעוט עשו בראשון כמו שביארנו כיצד משערים הפסח לידע אם רוב הקהל טמאים או טהורים אין משערין בכל האוכלין שאפשר שיהיו עשרים נמנין על פסח אחד ומשלחין אותו ביד אחד לשחוט עליהן אלא משערין בכל הנכנסים לעזרה ועד שהן מבחוץ קודם שתכנס כת הראשונה משערין אותן:
יחיד שנטמא בספק רשות היחיד כמו שיתבאר במקומו הרי זה ידחה לפסח שני כשאר טמאי מת וצבור שנטמא בספק רשות היחיד יעשו כולן בטומאה:
פסח שהקריבוהו בטומאה הרי זה נאכל בטומאה שמתחילתו לא בא אלא לאכילה ואינו נאכל לכל טמא אלא לטמאי מת שנדחית להם הטומאה הזאת ולכיוצא בהן מטמאי מגע טומאות אבל הטמאים שהטומאה יוצאה עליהן מגופן כגון זבים וזבות נדות ויולדות ומצורעים לא יאכלו ממנו ואם אכלו פטורין מפי השמועה למדו שהנאכל לטהורין חייבין עליו משום טומאה והנאכל לטמאין אין חייבין עליו משום טומאה אפילו אכלו טמאי המת מהאימורים שלו פטורין בד"א שהפסח יאכל בטומאה כשנטמאו הצבור קודם זריקת הדם אבל אם נטמאו לאחר זריקת הדם לא יאכל:
שחטוהו בטהרה ונטמאו רוב הצבור קודם זריקה זורק את הדם והפסח לא יאכל גזירה שמא יטמאו אחר זריקה בשנה אחרת ויאכלוהו בטומאה היו כלי שרת טמאים בשרץ וכיוצא בו הואיל ואינן מטמאין את האדם כמו שיתבאר במקומו אף על פי שמטמאין את הבשר לא יעשוהו אלא הטהורים ויאכל אף על פי שהוא טמא מוטב שיאכל בטומאת בשר שהיא בלאו ולא יאכלוהו טמאי הגוף שהם בכרת כמו שביארנו בפסולי המוקדשין:
יומא ו׳ ב - הטקסט מספריא
אֶלָּא לָאו, לִטְבִילָתָן!
לָא, לְעוֹלָם לְטוּמְאָתָן, סֵיפָא אִצְטְרִיכָא לֵיהּ: אֶלָּא שֶׁחָמוּר מִמֶּנּוּ בּוֹעֵל נִדָּה, שֶׁמְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב בְּטוּמְאָה קַלָּה, לְטַמֵּא אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין.
תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְּצוֹרָע וְהַמְצוֹרַעַת וּבוֹעֵל נִדָּה וּטְמֵא מֵת טְבִילָתָן בַּיּוֹם, נִדָּה וְיוֹלֶדֶת טְבִילָתָן בַּלַּיְלָה! תְּיוּבְתָּא.
וְעַד שֶׁאַתָּה מַפְרִישׁוֹ מִטּוּמְאַת בֵּיתוֹ, הַפְרִישֵׁהוּ מִטּוּמְאַת הַמֵּת! אָמַר רַב תַּחְלִיפָא אֲבוּהּ דְּרַב הוּנָא (בַּר תַּחְלִיפָא) מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: זֹאת אוֹמֶרֶת: טוּמְאַת הַמֵּת הוּתְּרָה הִיא בְּצִיבּוּר.
רָבִינָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא טוּמְאַת הַמֵּת דְּחוּיָה הִיא בְּצִבּוּר. טוּמְאַת הַמֵּת לָא שְׁכִיחָא, טוּמְאַת בֵּיתוֹ שְׁכִיחָא.
אִיתְּמַר, טוּמְאַת הַמֵּת, רַב נַחְמָן אָמַר: הוּתְּרָה הִיא בְּצִיבּוּר, וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר.
הֵיכָא דְּאִיכָּא טְמֵאִין וּטְהוֹרִין בְּהָהוּא בֵּית אָב — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּטְהוֹרִין עָבְדִי, טְמֵאִין לָא עָבְדִי. כִּי פְּלִיגִי לְאַהְדּוֹרֵי וּלְאֵתוֹיֵי טְהוֹרִין מִבֵּית אָב אַחֲרִינָא.
רַב נַחְמָן אָמַר: הֶיתֵּר הִיא בְּצִיבּוּר, וְלָא מַהְדְּרִינַן. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר, וּמַהְדְּרִינַן.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲפִילּוּ הֵיכָא דְּאִיכָּא טְהוֹרִין וּטְמֵאִין בְּהָהוּא בֵּית אָב פְּלִיג רַב נַחְמָן, וְאָמַר: עָבְדִי נָמֵי טְמֵאִין,
Rather, must it not be that the baraita is equating them with regard to their immersion, in that both one who has relations with a menstruating woman and one impure with impurity imparted by a corpse immerse during the day?
The Gemara rejects that conclusion. No; actually, the baraita is referring to the duration of their impurity. Although there is nothing novel in that equation, it was necessary for the tanna to teach the latter clause of the baraita: However, in one sense, the case of one who is impure because he had relations with a menstruating woman is more severe than one impure with impurity imparted by a corpse. One who is impure because he had relations with a menstruating woman transmits impurity through lying on a bed or sitting on a chair, even if he never came into direct contact with the chair or the bed. He renders the bed or chair impure with a mild form of impurity. He confers upon them first-degree ritual impurity status, sufficient only to render foods and liquids impure. One impure with impurity imparted by a corpse transmits impurity by means of direct contact.
Come and hear an additional proof that Rabbi Ḥiyya taught: For the zav and the zava and the leper and the female leper, and one who had relations with a menstruating woman, and one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse, their immersion is during the day. For a menstruating woman and a woman after childbirth, their immersion is at night. The Gemara concludes that this baraita is indeed a conclusive refutation of the opinion of Rav Shimi from Neharde’a, who said that one who is impure because he had relations with a menstruating woman immerses at night.
With regard to the sequestering of the High Priest, the Gemara asks: And before you remove him from the potential of impurity of his house, remove him from the potential of the more severe impurity imparted by a corpse. The Sages should have instituted an ordinance prohibiting visitors to the High Priest lest one die while in his chamber and render him impure. Rav Taḥlifa, father of Rav Huna bar Taḥlifa, said in the name of Rava: That is to say that impurity imparted by a corpse is permitted in cases involving the public. In cases where the public is involved, impurity imparted by a corpse does not prevent the Temple service from being conducted. Since the service of the High Priest on Yom Kippur is a service involving communal offerings, impurity imparted by a corpse does not invalidate the service.
Ravina said: Even if you say that impurity imparted by a corpse is merely overridden in public and not completely permitted, the idea that the High Priest is not removed from the potential of impurity imparted by a corpse can be understood. Impurity imparted by a corpse is uncommon. The likelihood that one visiting the High Priest will suddenly die is minimal. In contrast, impurity of his house is common, as uncertainty with regard to his wife’s status as a menstruating woman could arise at any moment.
There is an amoraic dispute with regard to the effect of impurity imparted by a corpse on the conduct of the Temple service. It was stated with regard to impurity imparted by a corpse that Rav Naḥman said: It is permitted in cases involving the public; e.g., when a majority of the Jewish people is impure, the service of a ritually pure priest is not preferable to that of an impure priest. The Temple service proceeds as though there was no impurity at all. And Rav Sheshet said: Impurity imparted by a corpse is merely overridden in cases involving the public, and service performed by a ritually pure priest is preferable.
The Gemara restricts the scope of the dispute. In a case where there are both ritually impure and pure priests in that patrilineal family tasked with serving in the Temple on that day, everyone, even Rav Naḥman, agrees that the pure priests serve and the impure priests do not serve. When they disagree, it is with regard to a case where the entire patrilineal family is impure. Is it necessary to seek out and bring pure priests from a different patrilineal family belonging to the same priestly watch, who are tasked with serving in the Temple on a different day that week?
Rav Naḥman said: The prohibition against performing the Temple service in a state of impurity imparted by a corpse is permitted in cases involving the public, and we do not need to seek out other priests. Since the Torah permitted the performance of the Temple service by priests impure with impurity imparted by a corpse, it is completely permitted and it is as though the service is performed in purity. Rav Sheshet said: The prohibition of impurity imparted by a corpse is overridden in cases involving the public, and wherever possible we seek out ritually pure priests.
Some say that the dispute is slightly different: Even in a case where there are both ritually pure and ritually impure priests in that patrilineal family, Rav Naḥman disagreed with Rav Sheshet and said that the priests serve even when they are impure,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 22 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך טז בא שיחה ב מאותו ספר פסחים עט, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ד פסחים עט, א ואילך
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח אדר-שני, ה'תשכ"ב פסחים עט, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ח פסחים עט, סע"ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת פט פסחים עט, סע"ב
- אגרות קודש כרך יח ז'ל פסחים ע"ז:
- לקוטי שיחות כרך ל הוספות חנוכה מאותו ספר פסחים עז, א
- לקוטי שיחות כרך טו ויחי שיחה ד מאותו ספר פסחים עז, ב
- לקוטי שיחות כרך יז ויקרא שיחה ג מאותו ספר פסחים עז, ב
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ב מאותו ספר ושם עז, א
- לקוטי שיחות כרך כא ויקהל שיחה א מאותו ספר פסחים עז, א
- לקוטי שיחות כרך כג נשא שיחה א מאותו ספר פסחים עז, א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א מאותו ספר פסחים ע"ז:
- תורת מנחם שיחת אור ליום ועש"ק פ' מקץ, נר ג' דחנוכה ה'תשי"ד פסחים עז, א
- תורת מנחם שיחת מוצאי נר ה' דחנוכה, ה'תשי"ד פסחים עז, א
- תורת מנחם ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשי"ב פסחים עז, א
- תורת מנחם שיחת ליל נר חמישי דחנוכה ה'תשי"ב פסחים עז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"א פסחים עז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת ה'תשכ"א פסחים עז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה פסחים עז , א ואילך
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב פסחים עז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תשל"ג פסחים עז, א