418
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ג. גם מלשון הרס"ג מובן שעיקר המצות הוא באפר השמור
ענין זה מודגש גם בלשון הרס"ג (בספר המצוות שלו15) שם הוא כותב, שמצות פרה אדומה היא "ופרה למשמרת בתדר" – אפר הפרה צריך להיות מוכן בתדירות (תמיד),
ישנם "אחרונים"16 המנסים לדייק בדבריו של הרס"ג "ופרה למשמרת בתדר", ולומר שהכוונה איננה רק לחלק מן האפר ש"היו ישראל מזין הימנו"17, אלא גם לחלק מן האפר שהוא "נותן בחיל"18. שהרי דוקא על חלק זה של האפר (שאותו הוא "נותן בחיל") נכתב הביטוי "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת" (וכלשון הרס"ג "ופרה למשמרת"), אשר ממנו לומדים חז"ל19 שיש לשמור חלק מן האפר של כל פרה "למשמרת" ב"חיל".
לפי זה יוצא שמצות פרה אדומה היא באופן כללי, לפי דעת הרס"ג, בחלק זה של האפר. שהרי, לכאורה, כיצד ייתכן לומר שעיקר המצוה איננו חלקו של האפר המנוצל לטהרת טמאי מתים, אלא חלק האפר הנשאר "למשמרת". והם מסבירים זאת20 לפי המובן ממספר מקומות, שהיו לוקחים מן האפר השמור בחיל כדי להזות על הכהן הגדול לפני יום הכיפורים [וכך גם כאשר הכהן הגדול היה שורף פרה אדומה חדשה]21.
וזהו עיקר מצות פרה אדומה, שהרי לגבי ישראל ואפילו לגבי כהנים הדיוטים איננה קיימת חובה (כיחידים) להיטהר. רק כהן גדול, שרק הוא מסוגל לעבודה ביום הכפורים, כלפיו קיימת החובה בהזאת האפר לפני יום הכפורים כדי שיוכל לעבוד עבודה זו. וכך יוצא, שהחובה האמיתית של מצות אפר הפרה היא בחלק האפר שניתן בחיל "למשמרת".
הסבר זה לדברי הרס"ג דורש עיון מיוחד. שהרי,
יוצא מכך שהמילים "ופרה למשמרת בתדר" הן רק סימן כדי לדעת באיזה חלק מן האפר המצוה היא הכרחית, אך הן אינן מבטאות את תוכן המצוה.
ובנוסף לכך: המצוה (אפילו בחלק זה) איננה על כך שהאפר הוא "למשמרת בתדר", אלא על ההזיה על הכהן הגדול [דבר המגיע לידי קיום לעיתים רחוקות ביותר: מספר פעמים לפני יום הכיפורים (– אחת בשנה), וכאשר מכינים אפר מפרה אדומה חדשה, מאורע אשר מימות משה רבנו התרחש רק שמונה פעמים22],
וקשה: הרי מוטלת מצות עשה על כל הכהנים לבצע את עבודת בית
הערות
- 15. שם.
- 16. הרי"פ פערלא שם (קצ, ד).
- 17. לשון התוספתא – פרה ספ"ג. רמב"ם הל' פרה אדומה ספ"ג (וראה תוי"ט פרה ספ"ג).
- 18. פרה שם. רמב"ם שם.
- 19. תוספתא ורמב"ם שם. פרש"י חוקת יט, ט.
- 20. הרי"פ פערלא שם (קצא, א ואילך), וש"נ.
- 21. להדיעה שצ"ל בכה"ג דוקא (ראה הרי"פ פערלא שם, וש"נ).
- 22. פרה פ"ג מ"ה. רמב"ם הל' פרה אדומה שם.
משנה תורה, הלכות פרה אדומה ג׳ - הטקסט מספריא
אין שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית שנאמר והוציא אותה אלא מחוץ למחנה ובהר המשחה היו שורפין אותה וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה ותחתיו בנוי כפין כיפין וכיפה על כל ב' כיפין כדי שיהיו ב' רגלי הכיפה על גג ב' כיפין שתחתיה כדי שתהיה תחת הכל חלול מפני קבר התהום אף מקום שריפתה ומקום הטבילה שהיו בהר המשחה תחתיהן חלול מפני קבר התהום והפרה והשורף וכל המסעדין בשריפתה יוצאין מהר הבית להר המשחה ע"ג כבש זה:
כיצד שורפין אותה זקני ישראל היו מקדימין ברגליהן להר המשחה ובית טבילה היה שם וכהן והמסעדין בשריפתה והפרה יוצאין על הכבש ובאין להר המשחה ומטמאין את הכהן וסומכין הזקנים את ידיהם על הכהן ואומרים לו טבול אחת ואם היה כ"ג אומרים לו אישי כ"ג טבול אחת ירד וטבל ועלה ונסתפג ועצים מסודרים היו שם ארזים אלונים וברושים ועצי תאנה חלקה ועושין מערכה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות כדי שתהיה האור מלבבת בהן ומראה המערכה במערב וכופתין את הפרה בחבל של מגג ונותנין אותה על גבי המערכה ראשה לדרום ופניה למערב הכהן עומד במזרח ופניו למערב שוחט בימינו ומקבל הדם בשמאלו ומזה באצבעו הימנית מן הדם שבכפו השמאלית שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים על כל הזאה טבילת אצבע בדם ושירי הדם שבאצבע פסולים להזייה לפיכך על כל הזאה מקנח אצבעו בגופה של פרה גמר מלהזות מקנח את ידיו בגופה של פרה ויורד מן המערכה והצית את האש בעצים קטנים והכניסן תחת עצי המערכה והתחיל האש בה והכהן עומד ברחוק ומשמר לה עד שיצת את האור ברובה ותקרע בטנה ואחר כך נוטל עץ ארז ואזוב אין פחות מטפח וצמר צבוע בתולעת משקל חמשה סלעים ואומר לעומדים שם עץ ארז זה עץ ארז זה עץ ארז זה אזוב זה אזוב זה אזוב זה שני תולעת זה שני תולעת זה שני תולעת זה שלש פעמים על כל אחד ואחד והן אומרין לו הין הין הין שלש פעמים על כל אחד ואחד:וכל כך למה לפי שמיני ארזים שבעה הן ומיני אזוב ארבעה והצבוע אדום יש שצובעין אותו בפואה ויש שצובעין אותו בלכא ויש שצובעין אותו בתולעת והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים והן כמו האוג ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן ולפיכך מודיע לכל ומגלה להן שאלו הן המינים האמורים בתורה והאזוב האמור בתורה הוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים ומתבלין בו הקדירות האזוב והארז והתולעת שלשתן מעכבין זה את זה וכורך האזוב עם הארז בלשון של שני ומשליך אל תוך בטנה שנאמר והשליך אל תוך שריפת הפרה ואינו משליך קודם שיצית האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר ואם השליך פסולה שנא' אל תוך שריפת לא קודם שיצת האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר בין שהשליך שלשתן כאחת בין שהשליך זה אחר זה בין שהשליך לתוך גופה או לתוך שריפתה בין שנקרעה מאליה ואח"כ השליך בין שקרעה בידו או בכלי כשירה:
נגמרה שריפתה חובטין אותה במקלות היא וכל עצי המערכה שנשרפה בהן וכוברין את הכל בכברות וכל שחור שאפשר שיכתש ויהיה אפר בין מבשרה בין מן העצים כותשין אותו עד שיעשה אפר ושאין בו אפר מניחין אותו וכל עצם שנשאר מעצמיה בלא שריפה בין כך ובין כך היה נכתש:
אין מכניסין כלום מאפרה להניחו בעזרה שנאמר והניח מחוץ למחנה ושלשה חלקים היו חולקין את כל אפרה אחד ניתן בחיל ואחד בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו הכהנים מקדשין ממנו וזה שניתן בהר המשחה היו ישראל מזין ממנו וזה שניתן בחיל היה מוכן ומוצנע שנאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת מלמד שמצניעין ממנו וכן היו מצניעין מאפר כל פרה ופרה ששורפין בחיל ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשנייה ראשונה עשה משה רבינו שנייה עשה עזרא ושבע מעזרא עד חורבן הבית והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר:
רש"י על במדבר י״ט:ט׳ - הטקסט מספריא
והניח מחוץ למחנה. לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מְחַלְּקָהּ, אֶחָד נָתַן בְּהַר הַמִּשְׁחָה, וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת, וְאֶחָד נָתַן בַּחֵיל (ספרי; פרה פ"ג), זֶה שֶׁל מִשְׁמָרוֹת הָיָה חוּץ לָעֲזָרָה, לִטֹּל מִמֶּנּוּ בְּנֵי הָעֲיָרוֹת וְכָל הַצְּרִיכִין לִטָּהֵר, וְזֶה שֶׁבְּהַר הַמִּשְׁחָה כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים לְפָרוֹת אֲחֵרוֹת מְקַדְּשִׁין הֵימֶנָּה, וְזֶה שֶׁבַּחֵיל נָתוּן לְמִשְׁמֶרֶת מִגְּזֵרַת הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת:
למי נדה. לְמֵי הַזָּיָה, כְּמוֹ "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג'), "לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם" (זכריה ב'), לְשׁוֹן זְרִיקָה:
חטאת הוא. לְשׁוֹן חִטּוּי, כִּפְשׁוּטוֹ, וּלְפִי הִלְכוֹתָיו קְרָאָהּ הַכָּתוּב חַטָּאת, לוֹמַר שֶׁהִיא כְּקָדָשִׁים לֵאָסֵר בַּהֲנָאָה (עי' ספרי; מנחות נ"א):
והניח מחוץ למחנה AND HE SHALL LAY THEM UP WITHOUT THE CAMP — He divided it (the ashes) into three portions: one he placed on Mount Olivet, another was divided between all the priestly divisions, and the other he placed in the חיל (the space that surrounded the Temple area) (Sifrei Bamidbar 124:1; Mishnah Parah 3:11). That portion given to the priestly divisions was outside the forecourt, so that the inhabitants of the cities and anyone who required to be cleansed might take of it; as for that which was on the Mount of Olives, the High Priests purified themselves by means of it for preparing other “red cows”, whilst that which was in the space surrounding the Temple area was placed there to be kept for all times by special enactment of Scripture, as it is said, “and it shall be kept for the congregation of the children of Israel" (cf. Tosefta Parah 3 8).
למי נדה FOR WATERS OF נדה — i.e. for waters of sprinkling (or casting); similar are, (Lamentations 3:53) “and they cast (וידו) a stone upon me”; (Zechariah 2:4) “to cast down (לידות) the horns of the nations”, both of which are expressions denoting “casting”.
חטאת הוא IT IS A PURIFICATION FROM SIN — This, according to its literal meaning, is an expression denoting “purification”, but from the point of view of the Halachot to which it is to be subject Scripture terms it a חטאת, “sin-offering”, to state by so doing that it is similar to holy things — that it is prohibited for any other use (cf. Sifrei Bamidbar 124:2; Menachot 51b).
משנה פרה ג׳:ה׳ - הטקסט מספריא
לא מצאו משבע עושין משש. מחמש. מארבע. משלש. משנים. ומאחת. ומי עשאם. הראשונה עשה משה. והשניה עשה עזרא. וחמש מעזרא ואילך. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים שבע מעזרא ואילך. ומי עשאן שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתים שתים אליהו עיני בן הקוף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאני עשו אחת אחת:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.