419

המקדש בכל יום, וכאשר יחיד עושה זאת הריהו מקיים מצות עשה, ו"כהנים זריזין הן"²³ והיו רצין²⁴ לעבודה עד כדי מסירות־נפש, וברור אפוא שטהרת פרה אדומה היתה הכרחית לגביהם, ומדוע, אם כך, יהיה עיקר מצות פרה אדומה בחלק של האפר הניתן בחיל, שממנו מזים רק על הכהן הגדול?

ד. גם לפי הרס"ג עיקר המצוה היא שיהיה אפר מוכן, מדוע חשוב הענין

לכל יהודי?

לפיכך מסתבר, שאדרבה: כוונת הרס"ג בדבריו "ופרה למשמרת בתדר" היא כדברי הרמב"ם שהובאו לעיל, שעיקר מצוות הפרה הוא, שאפרה יהיה תמיד מוכן "למי שיצטרך אליו לטהרת טומאת מת" – "למשמרת בתדר"²⁵.

אין שום קושי בכך שהרס"ג משתמש בביטוי "למשמרת", אשר לפי דרשת חז"ל הכוונה בביטוי זה היא לחלק מן האפר הניתן בחיל, כפי שהוסבר לעיל, כי כוונתו בביטוי זה איננה כלפי דרשת חז"ל, אלא לפי פשוטו של מקרא, שבמילים "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת" הכוונה היא גם לכלל האפר²⁶, שיש להכינו "למי שיצטרך אליו",

ובמיוחד כאשר "שיצטרך" כולל גם את הכהן הגדול בזמנים שעליו להיטהר על־ידי האפר.

את זאת רואים גם לפי הרמב"ם, המצטט כהוכחה לדבריו – שמצוות פרה אדומה היא "שיהיה אפרה מזומן" – את הפסוק "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת",

שהרי גם חלקו של האפר ש"ישראל מזין הימנו" נכלל בתוך "והיתה... למשמרת" – מזומן "למי שיצטרך אליו".

אך יש להבין: אכן, מדוע חשוב כל כך הענין של אפר הפרה, עד שמדגישים שאין די בכך שיהיה אפר בשעת הצורך, אלא הוא צריך להיות "למשמרת בתדר" – מוכן תמיד "למי שיצטרך אליו"?

ה. פרט זה קיים גם במצות פרה אשר בעבודת ה' הרוחנית

כל דבר בגשמיות נובע ומשתלשל מענינו ברוחניות²⁷. כך גם, ועל־אחת־כמה־וכמה, בקשר לתורה ומצוות: פרטיה של כל מצוה מביצועה הגשמי מותאמים וקבועים לפי תוכנה ברוחניות.