420
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וכך גם בעניננו: העובדה שמצות פרה מתקיימת באופן כזה, שצריך להיות "אפרה מזומן למי שיצטרך אליו", נובעת מכך שמצות פרה אדומה בעבודת ה' הרוחנית מסמלת ענין הדרוש תמיד, ענין שצריך להיות תמיד "מזומן" לכל אחד בעבודת ה' הרוחנית שלו.
והביאור בזה:
ענינה של פרה אדומה הוא – תשובה28. משמעותה של טומאת מת ברוחניות29 היא העובדה שבאמצעות עוונות נגרם המצב ש"עוונותיכם היו מבדילים30", מצב שאין בו "ואתם הדבקים בה' אלקיכם"31, ואז אין מתקיים, רחמנא לצלן, "חיים..."31. ופרה אדומה, דהיינו התשובה, מטהרת את היהודי ומחברת אותו שוב לשרשו ומקורו באלקים חיים.
(וכפי מאמר חז"ל32 "תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל" – פרה מטהרת מטומאת מת, שהיא תוצאת ענין העוונות, אשר נובעים מחטא העגל, שהוא שורשם של כל החטאים שלאחר מתן תורה33).
זהו ההסבר לכך שבפרה אדומה נמצאים שני ענינים קוטביים: מצד אחד – כל עשייתה היא בחוץ, מחוץ לשלוש המחנות34, שלא כקרבנות שמקומם הוא דוקא ב"פנים". ומצד שני – על ההזאה להתבצע דוקא "נוכח פני אוהל מועד"35 – "מתכוון ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת הדם"35. וזאת מפני שגם בתשובה קיימים שני קצוות כאלו:
פעולתה של התשובה היא לכפר ו"לברר" את ה"חוץ", את מה שהוא מחוץ לכל המחנות – מחוץ לקדושה. היא מכפרת ומטהרת גם זדונות, שהם משלוש קליפות הטמאות לחלוטין (דרגת הטומאה החמורה ביותר), שלא כקרבנות, המכפרים רק על שגגות36. הכח לאפשרות לכפר על הזדונות (על מה שמחוץ לכל המחנות) נלקח ונובע ממקור עליון ביותר ("פנים")37 –
דוקא הקב"ה, שלמעלה מהתורה, מציע כפתרון, עצה וציווי לאדם החוטא את התשובה "יעשה תשובה ויכפר לו"38, אך לא כך תורה שלפי מדרגתה, היא מציעה את העצה "יביא אשם", המכפר על שגגות39.
הערות
- 28. אוה"ת חוקת ריש ע' תשסב. תשעד. תשפז. ס"ע תשצז ואילך. ד"ה וידבר גו' זאת חקת (הא') תרכ"ט. ועוד. וראה לקו"ת סא, ריש ע"ד.
- 29. ראה אוה"ת שם ע' תשפא. לקו"ת שם ג־ד.
- 30. ישעי' נט, ב.
- 31. ואתחנן ד, ד. אדר"נ ספל"ד.
- 32. תנחומא חוקת ח בסופו. פרש"י שם יט, כב. וראה ע"ז כג, ב: פרה דחטאת קריי' רחמנא. וראה אגה"ק סי' כח.
- 33. ראה תשא לב, לד ובפרש"י שם. וראה זהר (ח"א נב, ב. ח"ב קצג, ב) דע"י חטא העגל חזרה זוהמתן.
- 34. חוקת יט, ג ובפרש"י (מיומא סח, א).
- 35. חוקת שם, ד ובפרש"י (מספרי עה"פ).
- 36. ראה אגה"ק שם. דרך מצותיך קיא, א־ב (וראה ציונים והערות שם).
- 37. ראה דרמ"צ שם: ענינה כמו הקרבנות הנעשים בפנים ואדרבה נעלית מהם ביותר. וראה לקו"ת חוקת נט, ד ואילך.
- 38. יל"ש תהלים מזמור כה (רמז תשב). וראה ירושלמי מכות פ"ב ה"ו.
- 39. ובאשם גזילות כו' – הקרבן צ"ל עם (ובהקדמת שב מידיעתו – שבועות כו, ב. וש"נ) התשובה. התשובה עושה ממזיד שוגג ואז מכפר הקרבן (אוה"ת יו"כ ס"ע א'תקנז ואילך. דרמ"צ וציונים והערות הנ"ל. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 132 בהערה. חי"ג ע' 76 ואילך. ועוד).
מדרש תנחומא, חקת ח׳ - הטקסט מספריא
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ. רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא אָמַר, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אֲנִי מְגַלֶּה לְךָ טַעַם פָּרָה. אֲבָל לָאֲחֵרִים, חֻקָּה. דְּאָמַר רַב הוּנָא, כְּתִיב: כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט (תהלים עה, ג). וּכְתִיב: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן (זכריה יד, ו), יְקִפָּאוֹן. דְּבָרִים הַמְּכֻסִּים מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, עֲתִידִין לִהְיוֹת צְפוּיִם לָכֶם לָעוֹלָם הַבָּא, כַּהֲדֵין סַמְיָא דְּצָפִי, דִּכְתִיב: וְהוֹלַכְתִּי עִוְּרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם. וּכְתִיב: אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִים. אֶעֱשֶׂה אֵין כְּתִיב, אֶלָּא עֲשִׂיתִם, שֶׁכְּבָר עֲשִׂיתִים לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִגְלוּ לְמֹשֶׁה, נִגְלוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. וְכָל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ (איוב כח, י), זֶה רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא, רָמְזוּ שֶׁכָּל הַפָּרוֹת בְּטֵלוֹת, וְשֶׁלְּךָ קַיֶּמֶת. רַבִּי אֶחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, שָׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בְּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה, הֲלָכָה בְּשֵׁם אוֹמְרָהּ, אֱלִיעֶזֶר בְּנִי אָמַר, עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ, וּפָרָה בַּת שְׁתַּיִם. אָמַר מֹשֶׁה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים שֶׁלְּךָ הֵן וְאַתָּה אוֹמֵר הֲלָכָה בִּשְׁמוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. אָמַר לוֹ: צַדִּיק אֶחָד עָתִיד לַעֲמֹד בְּעוֹלָמִי, וְעָתִיד לִפְתֹּחַ בְּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה תְּחִלָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ, וּפָרָה בַּת שְׁתַּיִם. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מֵחַלָּצַי. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, שֶׁהוּא מֵחַלָּצֶיךָ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר (שמות יח, ד). וְשֵׁם אוֹתוֹ הַמְּיֻחָד, אֱלִיעֶזֶר. מַעֲשֶׂה בְּגֵר אֶחָד שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי, אִילִין מִילַיָּא דְּאַתּוּן עַבְדִּין נִרְאִין כְּמִין כְּשָׁפִין. אַתֶּם מְבִיאִין פָּרָה וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ וְכוֹתְשִׁין אוֹתָהּ וְנוֹטְלִין אֶת אֶפְרָהּ. וְאִם אֶחָד מִכֶּם מִטָּמֵא מֵת, מַזִּין עָלָיו שְׁנַיִם וְשָׁלֹש טִפִּין, וְאַתֶּם אוֹמְרִים לוֹ: טָהַרְתָּ. אָמַר לוֹ: נִכְנְסָה בְּךָ רוּחַ חֲזָזִית מִיָּמֶיךָ. אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא רָאִיתָ אָדָם שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ רוּחַ חֲזָזִית. אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: וּמָה אַתֶּם עוֹשִׂים לוֹ. אָמַר לוֹ: מְבִיאִין עִיקָּרִין מְעַשְּׁנִין תַּחְתָּיו וּמַרְבִּיצִין עָלֶיהָ מַיִם, וְהִיא בּוֹרַחַת. אָמַר לוֹ: יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ. כָּךְ הָרוּחַ הַזּוֹ הִיא רוּחַ הַטֻּמְאָה, דִּכְתִיב: וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ (זכריה יג, ב), מַזִּין עָלָיו מֵי נִדָּה, וְהוּא בּוֹרֵחַ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא הַגּוֹי, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבֵּנוּ, לְזֶה דָּחִית בְּקָנֶה. לָנוּ מָה אַתָּה אוֹמֵר. אָמַר לָהֶן, חַיֵּיכֶם, לֹא הַמֵּת מְטַמֵּא, וְלֹא פָּרָה מְטַהֲרָה, וְלֹא הַמַּיִם מְטַהֲרִין. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חֻקָּה חָקַקְתִּי, גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי, אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי, דִּכְתִיב: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. וּמִפְּנֵי מַה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְזוֹ נְקֵבָה. אָמַר רַבִּי אִיבּוֹ, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פַּלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, תָּבוֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ אֶת הַצּוֹאָה. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תָּבֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.
תניא, אגרת הקדש כ״ח - הטקסט מספריא
מַה שֶּׁכָּתַב לִמְחוּתָּנוֹ, הָרַב הַגָּאוֹן הַמְפוּרְסָם, אִישׁ אֱלֹקִים קְדוֹשׁ ה׳, נֵר יִשְׂרָאֵל, עַמּוּד הַיְמָנִי, פַּטִּישׁ הֶחָזָק, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הָרַב לֵוִי יִצְחָק נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן, אַב בֵּית־דִּין דִּקְהִלַּת קוֹדֶשׁ בַּארְדִּיטְשׁוֹב, לְנַחֲמוֹ עַל פְּטִירַת בְּנוֹ הָרַב הֶחָסִיד, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הָרַב מֵאִיר נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן:
לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת מִרְיָם לְפָרָשַׁת פָּרָה, לוֹמַר לְךָ: מַה פָּרָה מְכַפֶּרֶת וְכוּ׳.
וְצָרִיךְ לְהָבִין, לָמָּה נִסְמְכָה דַּוְקָא לְפָרָה אֲדוּמָּה הַנַּעֲשֶׂה חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת, אֶלָּא דְּחַטָּאת קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא [בכתב יד הנוסחא: ׳הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ׳. ומן תיבת ״לשלש״ עד תיבת ״רחמנא״ ליתא בכתב יד] וְלֹא נִסְמְכָה לְפָרָשַׁת חַטָּאת הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – כַּפָּרָה מַמָּשׁ.
אָמְנָם, נוֹדָע מִזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְהָאֲרִיזַ״ל, סוֹד הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – הֵן בְּחִינַת הַעֲלָאַת ״מַיִּין נוּקְבִין״ מִנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁבְּנוֹגַהּ, אֶל שָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן – הֵן בְּחִינוֹת ד׳ חַיּוֹת שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה הַנּוֹשְׂאוֹת אֶת הַכִּסֵּא, פְּנֵי שׁוֹר וּפְנֵי נֶשֶׁר וְכוּ׳, וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִים וְיוֹרְדִים ״מַיִּין דּוּכְרִין״ מִבְּחִינַת ״אָדָם״ שֶׁעַל הַכִּסֵּא, הַנִּקְרָא בְּשֵׁם ״מַלְכָּא״ וּ״זְעֵיר אַנְפִּין״.
אָכֵן, בִּשְׂרֵפַת הַפָּרָה אֲדוּמָּה, הִנֵּה עַל־יְדֵי הַשְׁלָכַת עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וְכוּ׳ וּנְתִינַת מַיִם חַיִּים אֶל הָאֵפֶר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״קִידּוּשׁ מֵי חַטָּאת״ בַּמִּשְׁנָה, וְהִיא בְּחִינַת ״קֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן״, הַנִּקְרָא בְּשֵׁם ״טַלָּא דִבְדוּלְחָא״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהִיא בְּחִינַת ״חָכְמָה עִילָּאָה״ וּ״מוֹחָא סְתִימָאָה״ דַ״אֲרִיךְ אַנְפִּין״, וַעֲלָהּ אִיתְמַר בְּדוּכְתֵּי טוּבָא בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ: ״בְּחָכְמָה אִתְבְּרִירוּ״, וְ״אִתְהַפְּכָא חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא״, דְּהַיְינוּ עוֹלַם הַתִּיקּוּן, שֶׁנִּתְבָּרֵר וְנִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי ״מוֹחָא סְתִימָאָה״ דַ״אֲרִיךְ אַנְפִּין״, מֵעוֹלַם הַתֹּהוּ וּשְׁבִירַת הַכֵּלִים, שֶׁנָּפְלוּ בִּבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה וְכוּ׳, כַּנּוֹדָע. וְלָזֹאת – מְטַהֶרֶת טוּמְאַת הַמֵּת, אַף שֶׁהוּא אֲבִי אֲבוֹת וְכוּ׳, וּלְמַטָּה מַּטָּה מִנּוֹגַהּ:
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת, דְּ״אַבָּא״ יוֹנֵק מִמַּזָּל הַשְּׁמִינִי הוּא תִּיקּוּן ״נוֹצֵר חֶסֶד״, ״נוֹצֵר״ אוֹתִיּוֹת ״רָצוֹן״, וְהִיא עֵת רָצוֹן הַמִּתְגַּלֶּה וּמֵאִיר בִּבְחִינַת גִּילּוּי מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, בְּעֵת פְּטִירַת צַדִּיקֵי עֶלְיוֹן, עוֹבְדֵי ה׳ בְּאַהֲבָה, בִּמְסִירַת נַפְשָׁם לַה׳ בְּחַיֵּיהֶם עַרְבִית וְשַׁחֲרִית בִּקְרִיאַת־שְׁמַע, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הָיוּ מַעֲלִים ״מַיִּין נוּקְבִין״ לְ״אַבָּא״ וְ״אִימָּא״ בִּקְרִיאַת־שְׁמַע, כַּיָּדוּעַ. (וְכֵן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה דְּמֵחָכְמָה נָפְקָא), וְעַל־יְדֵי זֶה הָיוּ נִמְשָׁכִים וְיוֹרְדִים בְּחִינַת ״מַיִּין דּוּכְרִין״ מִתִּיקּוּן ״וְנוֹצֵר חֶסֶד״, וְהֵם הֵם הַמְּאִירִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי בִּפְטִירָתָם, כַּנּוֹדָע – שֶׁכָּל עֲמַל הָאָדָם שֶׁעָמְלָה נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו לְמַעְלָה בִּבְחִינַת הֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר, מִתְגַּלֶּה וּמֵאִיר בִּבְחִינַת גִּילּוּי מִלְמַעְלָה לְמַטָּה בְּעֵת פְּטִירָתו.
וְהִנֵּה, עַל־יְדֵי גִּילּוּי הֶאָרַת תִּיקּוּן ״וְנוֹצֵר חֶסֶד״ בִּפְטִירָתָן, מֵאִיר ״חֶסֶד ה׳ מֵעוֹלָם עַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו״, וּ״פוֹעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״, לְכַפֵּר עַל עֲוֹן הַדּוֹר, אַף גַּם עַל הַזְּדוֹנוֹת שֶׁהֵן מִג׳ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת שֶׁלְּמַטָּה מִנּוֹגַהּ, לְפִי שֶׁמַּזָּל דְּ״נוֹצֵר״ מִ״מּוֹחָא סְתִימָאָה״ דַ״אֲרִיךְ אַנְפִּין״ מְקוֹר הַבֵּירוּרִים, וְאִתְהַפְּכָא חֲשׁוֹכָא דִשְׁבִירַת הַכֵּלִים לִנְהוֹרָא דְעוֹלַם הַתִּיקּוּן.
מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁאֵינָן מְכַפְּרִים אֶלָּא עַל הַשְּׁגָגוֹת, שֶׁהֵן מֵהִתְגַּבְּרוּת נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמִּנּוֹגַהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ״לִקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא.
וְלָכֵן נִסְמְכָה לְפָרָשַׁת פָּרָה דַּוְקָא – ״מַה פָּרָה וְכוּ׳״. וּבְיַלְקוּט פָּרָשַׁת שְׁמִינִי הַגִּירְסָא ״מֵי חַטָּאת וְכוּ׳״:
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לו ‹ פ' החודש ‹ פ' החודש ‹ 209 לקו"ש חט"ז ע' 420
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.
- אגרות קודש כרך א קלב שבועות כו, ב
- תורת מנחם חלק משיחת ש"פ האזינו, שבת שובה, ה'תשכ"א שבועות כו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תנז דיני הנהגת חלה בעיסת מצה שבועות כו, ב
- משולחן הארי הלכות פסח סי' תנ"ז סי"ח שבועות כ"ו, ב
- תורת מנחם ש"פ האזינו, שבת שובה, ח' תשרי, ה'תש"ל שבועות כו, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א שבועות כו, ב
- לקוטי שיחות כרך לו פ' החודש פ' החודש מאותו ספר ע"ז כג, ב
- לקוטי שיחות כרך יז אחרי שיחה ב מאותו ספר ע"ז כג, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"א ע"ז כג, א
- תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשח"י ע"ז כג, ב
- תורת מנחם ש"פ צו, פ' פרה, ח"י אדר שני, ה'תשי"ט ע"ז כג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ חוקת, אדר"ח תמוז, ה'תשכ"ז ע"ז כג, ב
- מאמרי אדה"ז תקס"ו למה נסמכה פ' מיתת מרים לפ' פרה ע"ז כג, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת צ ע"ז כג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, ט"ז אדר, ה'תשכ"ח ע"ז כג, ב