209
ונמצא, שדעת רבי לוי שנתן הסימן ד"בין השלישי לרביעי לא ישתה" היא דיעה ממוצעת בין שיטת רבי בא ושיטת ר"ח בר חנינה — דלהלכה למעשה הכריע ר"ל כדעת ר"ח בר חנינה שאין מפסיקין בין פרה להחודש, אבל לאו מטעמי', כי לדעת ר"ח בר חנינה הרי הן כמו תקנה אחת המתחלקת לשתים, כנ"ל, ואילו רבי לוי ס"ל, שבעצם הן ב' תקנות [ע"ד כוסות דליל פסח], לפי שפרשת פרה היא34 אזהרה על טהרת הרגל בכלל35, אלא שיש דין (נוסף) שאין מפסיקין בין פרה להחודש36.
[ועפ"ז מובן מה שהכניס הש"ס מיד לאחר דינו של ר"ח ב"ח את מאמרו של ר"ל (משמי' דנפשי'), קודם שהביא את טעמו של ר"ח — כי כוונתו בזה להדגיש, כי הוא קאי בשיטת ר"ח רק להלכה, אבל לא ס"ל כטעמי'].
ד. וע"פ פנימיות הענינים יש לומר, ששלילת ההפסק בין פרה להחודש שייכת למה שי"ל בתוכן הפנימי של הדין דבין כוס שלישי לרביעי לא ישתה.
ובהקדם המבואר בספרים37, שתוכן החילוק בין פרשת פרה ופרשת החודש בעבודת האדם, הוא כענין ההפרש בין עבודת הצדיקים ועבודת התשובה:
פרשת החודש, "ששם פרשת הפסח", מורה על עבודת הצדיקים — וכפי שהי' בפעם הראשונה, שבפסח מצרים הי' (התחלת38) הגירות של עם ישראל39, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי40 — והיינו כעין דרגת הצדיקים, שאין בהם רע; ופרשת פרה, דחטאת קריא רחמנא41, ומכפרת על העגל42 — היא43 עבודת התשובה.
ועל זה אמרו "אין מפסיקין בין פרה להחודש", שצ"ל החיבור בין שתי הפרשיות, להורות, שגם צדיקים צריכים לעשות תשובה44.
וזהו גם הפירוש הפנימי בדברי המדרש18 (הנ"ל סעיף ב) "בזה נאמר45 זאת
הערות
- 34. או י"ל שרבי לוי ס"ל שעיקר תקנת פרשת החודש אינה משום עשיית הפסח, אלא לפי שהוא "עניינו של יום" דר"ח ניסן (כמ"ש בספר הפרדס כו', כנ"ל הערה 11), וא"כ פרשת פרה (הטהרה בשביל עשיית הפסח והרגל — ראה הערה הבאה) ופרשת החודש הן שני ענינים שונים.
- 35. אלא שבס' הפרדס ובמהרי"ל הביאו הא דחייב אדם לטהר עצמו ברגל בהמשך לטעם ר"ח בר חנינה שפרה קודמת להחודש לפי שהיא טהרתן של ישראל (ומשמע קצת דגריס כן בירושלמי שם). — וראה הערה הקודמת.
- 36. וי"ל כמ"ש במט"מ שם, ד"פרשת פרה אדומה להודיע לעם שהם טמאי מתים כו' לפי שבר"ח ניסן מתחילין הרחוקים לעלות לירושלים ולפיכך אין מפסיקין בין פרשת פרה אדומה לפ' החודש" (היינו להסמיך קריאת פ' פרה לר"ח ניסן, זמן התחלת עלי' לרגל). או שיש להסמיכו לחג הפסח כפי האפשרי (ראה לעיל סוף הערה 19).
- 37. ראה אוה"ת חוקת (ריש ע' תשעד). ד"ה זאת חוקת (הא') תרכ"ט (ע' צה, בהוצאת תשנ"ב — ע' קד), עטר"ת (ע' שכב). — במקומות הנ"ל קאי על החילוק ד"חוקת הפסח" ו"חוקת פרה אדומה" (כל' השמו"ר הנ"ל הערה 18), אבל מזה מובן גם לענין פרשת החודש, "ששם פרשת הפסח". וראה גם לקו"ש חי"ב ע' 61. ועוד.
- 38. ראה לקו"ש חי"ח ע' 119 הערה 26.
- 39. ראה יבמות מו, אב. כריתות ט, א.
- 40. יבמות כב, א. וש"נ.
- 41. ע"ז כג, ב (הובא ברש"י חוקת יט, ט). וראה תניא אגה"ק סכ"ח.
- 42. תנחומא חוקת ח בסופו. פרש"י שם יט, כב (מיסודו של ר"מ הדרשן).
- 43. ראה גם אוה"ת חוקת שם (ע' תשסב. תשפז. ס"ע תשצז ואילך). וראה בארוכה לקו"ש חט"ז ע' 420 ואילך.
- 44. ראה לקו"ת ר"ה ס, ד. ר"פ האזינו. ובכ"מ. וראה בארוכה לקו"ש שם (ע' 421 ואילך).
- 18. שמו"ר פי"ט, ב.
- 45. בא יב, מג.
רש"י על במדבר י״ט:ט׳ - הטקסט מספריא
והניח מחוץ למחנה. לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים מְחַלְּקָהּ, אֶחָד נָתַן בְּהַר הַמִּשְׁחָה, וְאֶחָד מִתְחַלֵּק לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת, וְאֶחָד נָתַן בַּחֵיל (ספרי; פרה פ"ג), זֶה שֶׁל מִשְׁמָרוֹת הָיָה חוּץ לָעֲזָרָה, לִטֹּל מִמֶּנּוּ בְּנֵי הָעֲיָרוֹת וְכָל הַצְּרִיכִין לִטָּהֵר, וְזֶה שֶׁבְּהַר הַמִּשְׁחָה כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים לְפָרוֹת אֲחֵרוֹת מְקַדְּשִׁין הֵימֶנָּה, וְזֶה שֶׁבַּחֵיל נָתוּן לְמִשְׁמֶרֶת מִגְּזֵרַת הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת:
למי נדה. לְמֵי הַזָּיָה, כְּמוֹ "וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי" (איכה ג'), "לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם" (זכריה ב'), לְשׁוֹן זְרִיקָה:
חטאת הוא. לְשׁוֹן חִטּוּי, כִּפְשׁוּטוֹ, וּלְפִי הִלְכוֹתָיו קְרָאָהּ הַכָּתוּב חַטָּאת, לוֹמַר שֶׁהִיא כְּקָדָשִׁים לֵאָסֵר בַּהֲנָאָה (עי' ספרי; מנחות נ"א):
והניח מחוץ למחנה AND HE SHALL LAY THEM UP WITHOUT THE CAMP — He divided it (the ashes) into three portions: one he placed on Mount Olivet, another was divided between all the priestly divisions, and the other he placed in the חיל (the space that surrounded the Temple area) (Sifrei Bamidbar 124:1; Mishnah Parah 3:11). That portion given to the priestly divisions was outside the forecourt, so that the inhabitants of the cities and anyone who required to be cleansed might take of it; as for that which was on the Mount of Olives, the High Priests purified themselves by means of it for preparing other “red cows”, whilst that which was in the space surrounding the Temple area was placed there to be kept for all times by special enactment of Scripture, as it is said, “and it shall be kept for the congregation of the children of Israel" (cf. Tosefta Parah 3 8).
למי נדה FOR WATERS OF נדה — i.e. for waters of sprinkling (or casting); similar are, (Lamentations 3:53) “and they cast (וידו) a stone upon me”; (Zechariah 2:4) “to cast down (לידות) the horns of the nations”, both of which are expressions denoting “casting”.
חטאת הוא IT IS A PURIFICATION FROM SIN — This, according to its literal meaning, is an expression denoting “purification”, but from the point of view of the Halachot to which it is to be subject Scripture terms it a חטאת, “sin-offering”, to state by so doing that it is similar to holy things — that it is prohibited for any other use (cf. Sifrei Bamidbar 124:2; Menachot 51b).
מדרש תנחומא, חקת ח׳ - הטקסט מספריא
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ. רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא אָמַר, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אֲנִי מְגַלֶּה לְךָ טַעַם פָּרָה. אֲבָל לָאֲחֵרִים, חֻקָּה. דְּאָמַר רַב הוּנָא, כְּתִיב: כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט (תהלים עה, ג). וּכְתִיב: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן (זכריה יד, ו), יְקִפָּאוֹן. דְּבָרִים הַמְּכֻסִּים מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, עֲתִידִין לִהְיוֹת צְפוּיִם לָכֶם לָעוֹלָם הַבָּא, כַּהֲדֵין סַמְיָא דְּצָפִי, דִּכְתִיב: וְהוֹלַכְתִּי עִוְּרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם. וּכְתִיב: אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִים. אֶעֱשֶׂה אֵין כְּתִיב, אֶלָּא עֲשִׂיתִם, שֶׁכְּבָר עֲשִׂיתִים לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִגְלוּ לְמֹשֶׁה, נִגְלוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. וְכָל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ (איוב כח, י), זֶה רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא, רָמְזוּ שֶׁכָּל הַפָּרוֹת בְּטֵלוֹת, וְשֶׁלְּךָ קַיֶּמֶת. רַבִּי אֶחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, שָׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בְּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה, הֲלָכָה בְּשֵׁם אוֹמְרָהּ, אֱלִיעֶזֶר בְּנִי אָמַר, עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ, וּפָרָה בַּת שְׁתַּיִם. אָמַר מֹשֶׁה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים שֶׁלְּךָ הֵן וְאַתָּה אוֹמֵר הֲלָכָה בִּשְׁמוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. אָמַר לוֹ: צַדִּיק אֶחָד עָתִיד לַעֲמֹד בְּעוֹלָמִי, וְעָתִיד לִפְתֹּחַ בְּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה תְּחִלָּה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ, וּפָרָה בַּת שְׁתַּיִם. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מֵחַלָּצַי. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, שֶׁהוּא מֵחַלָּצֶיךָ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר (שמות יח, ד). וְשֵׁם אוֹתוֹ הַמְּיֻחָד, אֱלִיעֶזֶר. מַעֲשֶׂה בְּגֵר אֶחָד שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי, אִילִין מִילַיָּא דְּאַתּוּן עַבְדִּין נִרְאִין כְּמִין כְּשָׁפִין. אַתֶּם מְבִיאִין פָּרָה וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ וְכוֹתְשִׁין אוֹתָהּ וְנוֹטְלִין אֶת אֶפְרָהּ. וְאִם אֶחָד מִכֶּם מִטָּמֵא מֵת, מַזִּין עָלָיו שְׁנַיִם וְשָׁלֹש טִפִּין, וְאַתֶּם אוֹמְרִים לוֹ: טָהַרְתָּ. אָמַר לוֹ: נִכְנְסָה בְּךָ רוּחַ חֲזָזִית מִיָּמֶיךָ. אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא רָאִיתָ אָדָם שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ רוּחַ חֲזָזִית. אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: וּמָה אַתֶּם עוֹשִׂים לוֹ. אָמַר לוֹ: מְבִיאִין עִיקָּרִין מְעַשְּׁנִין תַּחְתָּיו וּמַרְבִּיצִין עָלֶיהָ מַיִם, וְהִיא בּוֹרַחַת. אָמַר לוֹ: יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ. כָּךְ הָרוּחַ הַזּוֹ הִיא רוּחַ הַטֻּמְאָה, דִּכְתִיב: וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ (זכריה יג, ב), מַזִּין עָלָיו מֵי נִדָּה, וְהוּא בּוֹרֵחַ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא הַגּוֹי, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבֵּנוּ, לְזֶה דָּחִית בְּקָנֶה. לָנוּ מָה אַתָּה אוֹמֵר. אָמַר לָהֶן, חַיֵּיכֶם, לֹא הַמֵּת מְטַמֵּא, וְלֹא פָּרָה מְטַהֲרָה, וְלֹא הַמַּיִם מְטַהֲרִין. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חֻקָּה חָקַקְתִּי, גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי, אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי, דִּכְתִיב: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. וּמִפְּנֵי מַה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְזוֹ נְקֵבָה. אָמַר רַבִּי אִיבּוֹ, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פַּלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, תָּבוֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ אֶת הַצּוֹאָה. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תָּבֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.
שמות רבה י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קיט, פ): יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, אָמַר דָּוִד רִבּוֹן הָעוֹלָם כְּשֶׁאֲנִי עוֹסֵק בְּחֻקֶּיךָ לֹא יְהֵא רְשׁוּת לַיֵּצֶר הָרָע לְהָצִיץ בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פו, יא): הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ, שֶׁלֹא יַטְעֶה אוֹתִי יֵצֶר הָרָע וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ מִן הַצַּדִּיקִים, וְעוֹד שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא מַטְעֶה אוֹתִי אֲנִי מוֹנֵעַ עַצְמִי מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וַאֲנִי בָּא לְהַשְׁמִיעַ תַּלְמוּדִי לְפָנֶיךָ וּקְטַנִּים מִמֶּנִּי, הֵם מְשִׁיבִין וְאוֹמְרִין אֵינוֹ כָךְ, וַאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ, אֶלָּא עֲשֵׂה לִבִּי אֶחָד כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּתַמּוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ. דָּבָר אַחֵר, יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, זֶה חֻקַּת הַפֶּסַח וְחֻקַּת פָּרָה אֲדֻמָּה, לָמָּה, שֶׁשְּׁנֵיהֶן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, בָּזֶה נֶאֱמַר: זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח, וּבָזֶה נֶאֱמַר (במדבר יט, ב): זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, וְאִי אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזוֹ חֻקָּה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. מָשָׁל לִשְׁתֵּי מַטְרוֹנוֹת דּוֹמוֹת שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת נִרְאוֹת שָׁווֹת, מִי גְדוֹלָה מִזּוֹ אוֹתָהּ שֶׁחֲבֶרְתָּהּ מְלַוָּה אוֹתָהּ עַד בֵּיתָהּ וְהוֹלֶכֶת אַחֲרֶיהָ. כָּךְ בַּפֶּסַח נֶאֱמַר בּוֹ: חֻקָּה, וּבְפָרָה נֶאֱמַר בָּהּ: חֻקָּה, וּמִי גְדוֹלָה, הַפָּרָה, שֶׁאוֹכְלֵי פֶּסַח צְרִיכִין לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט, יז): וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת, הֱוֵי: כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.
מצוטט בעמוד אחד
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1
- תרל"א ח"א ‹ מאמרים ‹ וידבר כו' זאת חקת כו' ‹ רטז לקו"ש חל"ו ע' 209
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך טז פ' פרה שיחה א מאותו ספר ע"ז כג, ב
- לקוטי שיחות כרך יז אחרי שיחה ב מאותו ספר ע"ז כג, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"א ע"ז כג, א
- תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשח"י ע"ז כג, ב
- תורת מנחם ש"פ צו, פ' פרה, ח"י אדר שני, ה'תשי"ט ע"ז כג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ חוקת, אדר"ח תמוז, ה'תשכ"ז ע"ז כג, ב
- מאמרי אדה"ז תקס"ו למה נסמכה פ' מיתת מרים לפ' פרה ע"ז כג, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת צ ע"ז כג, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, ט"ז אדר, ה'תשכ"ח ע"ז כג, ב