ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כה תולדות שיחה ג

132

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

כל מה שאיננו על גבי המזבח ממש נחשב כ"חוץ"¹⁶.

וכן, הטעם להוצאת הדשן הוא, כדברי רש"י¹⁷, כי "אין מקום למערכה" – אם לא יסירו את הדשן מעל המזבח לא יהיה מקום למערכה הבאה¹⁸. וכמובן, במזבח שבנה אברהם לעקידת יצחק, אינו קיים, כמובן, טעם זה.

ויש לומר, שכיון שלא היתה חובה להסיר את הדשן מן המזבח, מסתבר שהדשן נותר על גבי המזבח,

שהרי ההלכה קובעת "כל הנוגע במזבח יקדש"¹⁹, ו"אפילו קרבן פסול שעלה עליו .. לא ירד"²⁰, ולכן, כאשר אין חובה וסיבה מיוחדת להסיר את האפר, הרי אז "לא ירד". (וראה להלן

ולפיכך גם "אפרו של יצחק", שהוא זהה ל"דשן" של האיל, "צבור על גבי המזבח".

אך נדרש הסבר נוסף: הסבר זה מבאר מדוע "אפרו של יצחק" יכול להשאר, ואכן נשאר, "צבור על גבי המזבח". אך מכך שחז"ל כורכים את זכותו של יצחק בכך ש"אפרו .. צבור על גבי המזבח" מובן, שהדבר קשור דוקא לזכות העקידה עצמה.

והכרחי לומר, שלמרות שבדרך כלל חובה להסיר את ה"דשן" של העולה מן המזבח, למרות שהיא עולה כליל לה' – בכל זאת, "קדושת העולה" של יצחק, על ידי העקידה, חלה באופן שבו ה"אפר" (הדשן) נותר "צבור (ומונח) על גבי המזבח".

ג. עקידת יצחק – פעולה תמידית

כדי להסביר זאת, יש להקדים:

א) באופן כללי מוכח, גם מההלכה למעשה, שכאשר דבר כלשהו הופך לאפר, הוא איננו נשאר במציאותו הקודמת²¹. ודוגמא לכך, ביעור חמץ, לפי הדעה שאין ביעור חמץ אלא שריפה²². אמנם, לאחר השריפה נותר עדיין אפר, אך זוהי מציאות אחרת²³.

הערות

16. אף שמקום העקידה הי' מקום המזבח שבמקדש (כנ"ל בפנים. וראה רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ב ה"א־ב) – הרי אז אין שייך קדושת עזרה כו'. אבל ראה פנים יפות שם.
17. צו שם, ד. וראה תמיד כח, ב במשנה. וראה בפרטיות אנציקלופדי' תלמודית ערך דשון מזבח החיצון. וש"נ. וראה הערה הבאה.
18. וגם להדיעות (רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ב הי"ג. ועוד) שדשון המזבח נעשה בכל יום גם כשיש מקום למערכה (וראה אנציקלופדי' תלמודית שם ע' ד־ה, וש"נ) – הרי תוכנו של דשון המזבח הוא (ע"ד דישון (הטבת) המנורה – רש"י תצוה ל, ז) ניקוי המזבח (בשביל מערכה הבאה), כמובן. ומזה מובן בנדו"ד שלא הי' צורך עוד בהמזבח, עד הזמן ש"בהר הוי' יראה", שאין שייך חיוב דשון.
19. תצוה כט, לז.
20. פרש"י שם, מזבחים פג, ב.
21. ראה חידושי הרשב"א קידושין נו, ב. ועיין אגה"ק שהובא לקמן בפנים סעיף ד.
22. משנה פסחים רפ"ב.
23. ראה סוף תמורה ובמפרשים שם. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סתמ"ה. ועוד. עתה26.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.