240

כל הענינים משתקפים בתורת הנגלה, ולפי האמור לעיל אפשר לומר, שהחידוש בתוספת שבת, שעליו רומזת ה"מכילתא" ב"משל לזאב שטורף מלפניו ומלאחריו", קיים גם במזבח:

כשם שהשבת טורפת מלפניו ומאחריו – מזמן החול, שאינו קודש מעצמו, כך המזבח "חוטף את הקרבנות", שגם קרבן פסול – "אם עלה לא ירד"⁵⁶.

ויש לומר, שכשם שלגבי השבת מחדשת המכילתא שהתוספת היא פרט בשבת עצמה, על־ידי ההשוואה ל"זאב שהוא טורף מלפניו ומלאחריו", כך מודגש על־ידי השוואת ה"מזבח שחוטף" ל"זאב הזה חוטף", ש"אם עלה לא ירד" הוא דין לגבי המזבח עצמו – כפי שנלמד בגמרא⁵⁷ מן הפסוק⁵⁸ "(היא העולה על מוקדה) על המזבח" – "מקדש המזבח", "ללמדך דטעמא שלא ירד משום קדושת מזבח הוא"⁵⁹, וכפי שמתבטא רש"י⁶⁰ "המזבח מקדש, אפילו דבר פסול שעלה למזבח קדשו המזבח ליעשות לחמו⁶¹ ואין מורידין אותו".

כלומר: "אם עלה לא ירד" אינו פרט במעשה ההקטרה, שכיון שהעלו את הקרבן על המזבח חלה החובה "לא ירד", או אף – יותר מכך – שחייבים להקטירו על המזבח,

ולא זו בלבד שהמזבח מקדשו בפרט השלילי, שאסור להורידו מהמזבח⁶²,

אלא יותר מכך, זוהי הלכה לגבי המזבח: המזבח מקדש בקדושתו ("חוטף") גם קרבן שאינו קשור מעצמו למזבח, וכיון שהוא נקדש בקדושת מזבח, הרי ממילא "לא ירד", ומקריבים אותו על המזבח.

יב. שלמות עבודת המזבח תלויה בעבודות שלפני היום ולאחריו

אך הסבר זה אינו מספיק, כי: א) הלכה זו היא רק לגבי "אם עלה", אך לא כנאמר לפני־כן שהדבר נעשה מעצמו. ב) אין רואים כאן ענין של טורף מלפניו ומאחריו. ג) ועיקר: ענין זה שאפילו דבר פסול מתקדש אם עלה למזבח אינו קיים רק במזבח החיצון המושווה ל"זאב־טורף", אלא גם במזבח הפנימי (וכל כלי השרת)⁶³, ואדרבה – שם יותר מכך "מזבח הפנימי מקדש פסולים בין ראויין לו בין שאינן ראויין לו, אבל מזבח החיצון אינו מקדש אלא