133

ב) ההשפעה, ה"נחת רוח", של קרבן עולה, שהקרבתו מסתיימת בשריפתו על גבי המזבח, היא על ידי ריח ניחוח, "וירח ה' את ריח..."²⁴, כלומר, רק בזמן שריפתה והפיכתה לאפר, אך לא לאחר מכן.

לפי זה קשה להבין את הנאמר שזכות העקידה עומדת לדורות בביטוי "אפרו של יצחק", שהרי המושג "אפר" מדגיש בדיוק את ההיפך, שהעקידה, ופעולת ההקרבה, כבר איננה מתקיימת!

כדי להבין זאת יש להקדים, שיש מספר אופנים שבהם משפיעה זכות המצוה לאחר זמן קיומה²⁵:

א) זכות שכבר הושלמה והסתיימה בעבר. כלומר, המצוה יוצרת זכות שנשארת אצל האדם לנצח, אך הגורם לזכות כבר בוצע והושלם בעבר.

ב) המצוה נעשתה בעבר, אך פעולתה נמשכת, ולכן נמשכת גם זכותה, כולל לזמן שבו זקוקים לזכות זו.

ג) העשיה הקודמת ממשיכה ומתחדשת בכל עת, כך, שגם לאחר זמן הרי זה כאילו המצוה מתבצעת

בכך מובן הנאמר לגבי דוד המלך²⁷: "בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ ראה עצמו עומד ערום, אמר אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר במילה שבבשרו, נתיישבה דעתו..."

– והרי, לכאורה: בודאי היה ניכר במוחו ובלבו של דוד "שעבוד הלב והמוח"²⁸ של הנחת התפלין הקודמת וכדומה, ומדוע היה נראה לו כ"ערום בלא מצוה"?

ההסבר לכך הוא: שעבוד הלב והמוח היא השפעה מתמשכת של הנחת התפלין שבוצעה לפני כן, אך המצוה עצמה אינה נעשית עתה. ואילו מצות המילה^* מתחדשת בכל רגע²⁹, ונחשבת כאילו הוא נימול עתה.

וזהו החידוש של העקידה: זכות העקידה קיימת באופן שנחשב כאילו יצחק נשרף עתה (בכל רגע) מחדש³⁰ על גבי המזבח. ולכן "אפרו של יצחק .. צבור על גבי המזבח" – הוא נשרף