134

עתה על גבי המזבח, ועכשיו נגרם "ריח ניחוח".

ד. משמעות ה"דשן" בעבודה הרוחנית

ההסבר לכל האמור לעיל בעבודתו הרוחנית של האדם:

משמעות המושג "דשן" בעבודת האדם היא³¹:

האפר כשלעצמו, בלי קשר לגורם שהפכו לאפר, הוא גשמיות מוחלטת. כפי שמבאר אדמו"ר הזקן בתניא³², שהאפר הנותר מן ה"עץ הנשרף" הוא יסוד "העפר שבו היורד למטה ואין האש שולטת בו... העפר הוא חומרי יותר מכולן (משאר היסודות)".

וזוהי המשמעות של דשן המזבח: חלק הקרבן הנשרף על המזבח, רומז לענינים ה"עדינים" יותר שבעולם, שיכולים להתעלות ולהיכלל לגמרי בקדושה. באופן כללי, אלה הם עניני העולם שבהם מקיימים מצוה³³, תשמישי מצוה, תשמישי קדושה³⁴ וכדומה.

ואילו האפר שנותר מן הקרבן רומז לחלק הנחות שבעולם, שאיננו יכול להיכלל באש המזבח, שהוא קדושה מוחלטת. באופן כללי, אלה הם דברי הרשות שהיהודי נזקק להם.

ולכן, אין הדשן יכול להשאר על גבי המזבח, שהוא שיא הקדושה.

בכך יש שתי דרגות³⁵:

(א) ה"דשן" שבו מקיימים את תרומת הדשן, שנשאר לפחות "אצל המזבח". (ב) ה"דשן" שמוציאים אותו "מחוץ למחנה".

ויש לומר, שזהו ההבדל בין שני אופני העבודה הרוחנית³⁶ של "כל מעשיך יהיו לשם שמים"³⁷ ו"בכל דרכיך דעהו"³⁸:

המשמעות של "כל מעשיך יהיו לשם שמים" היא, שכאשר הוא מבצע את המעשים הם לגביו כ"מעשיך", כדברי הרשות, אלא שהוא עושה אותם "לשם שמים", למען קדושה, מאוחר יותר תצמח לו מהם תועלת בעניני שמים.