104

14 לקוטי

ועיקרה ושרשה*) -- והרי גם בעבד ההלכה היא ,מה שקנה עבד קנה רבו""": לא רק שהוא עצמו אינו מורד באדונו, וגם לא שהוא מסכים להתנהג ברכושו (של העבד) כרצון האדון, או אפילו להעמיד נכסיו ב" רשות רבו -- כ"א שמלכתחילה אין הנכסים שייבים לו, כ"א לאדונו.

ו ב' מדרי' הנ"ל באופן גילוי הנשמה -- (א) שהנשמה (רק) שולטת על הגוף, (ב) שהגוף אינו מציאות לעצמו כלל -- הם בהתאם לב' אופני העבודה : (א) .כל מעשיך יהיו לשם שמים" *י, (ב) ,בכל דרכיך דעהן":*:

דהנה ידוע ההפרש שבין ב' אופני עבודה אלו (כמדובר כמה פעמים *י): ד,כל מעשיך יהיו לשם שמים" פירושו הוא, שהכוונה בכל עשיותיו אינה לשם ענין צדדי, כ"א לשם שמים; אבל המעשים עצמם הם עניני חול. אבל העבודה ד,בכל דרכיך דעהו" הוא באופן כזה שבחי' ,דעהו" (ידיעת הוי') היא בכל דרכיו ועניניו עצמס -- לא שהם בשביל ,דעהו", אלא שבהם ועל ידם עצמם הוא יודע את הוי'.

והפי' בזה: אף שלכאורה מקום לומר שהדרך היחידי לבוא לדרגת .דעהו" הוא ע"י עניני קדושה, לימוד תורתו של הקב"ה וקיום מצותיו,

וישלח -- יטיב

אבל איך יגיע לזה בהתעסקו בעניני הרשות, במאכלו ובמשקהו כו' ובמשאו ובמתנו יי -- ולזה באה ההוראה וה" הדגשה, שצ"ל גם ,בכל דרכיך דעהו" -- היינו שצ"ל שהאכילה עצמה תהי' קדושה ומצוה*9 (ולא רק שבכוחה ילמוד ויתפלל אח"כ), וע"ד אכילת שבת, סעודת מצוה, אכילת קדשים וכיו"ב -- שהם עצמם מצוה*

וב' אופני עבודה אלו (+כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו,בכל דרכיך דעהו") קשורים ותלויים בב! המדריגות של התגלות הנשמה:

כשדרגת התגלותה באדם היא באופן דשליטה על הגוף, אבל הגוף הוא מציאות בפ"ע, אז עבודתו היא בבחי' ,לשם שמים"; ז.א. שדברי הרשות (עניני הגוף) תופסים אצלו מקום כמציאות לעצמם, אלא שהגוף וכל עניניו כפויים ונכנעים לנשמה השולטת עליו, ובמילא אינו עושה בפועל שום דבר כ"א לשם שמים.

אבל כשהנשמה היא בגילוי כ*כ עד שהגוף מתבטל לגמרי מהיות מציאות לעצמו, אז גם עבודתו בעניני הגוף והעולם הוא בבחי' ,דעהו", מאחר שאין מציאותם נרגש בפ"ע כלל, והרי הוא יודע את הקב"ה בהם ועל ידם.