404

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

המעשה אשר יעשון, שזה כולל "לידע" את כל עניני עבודת ה'16 – אזי אין ה"לימוד" וה"מעשה" סותרים זה לזה, אלא אדרבה, זהו לימוד המביא אותו למעשה ועבודת ה';

אך מכיוון ומדובר כאן אודות העוסק בתורה לשמה – שאינו חושב כלל אודות מה שהוא יקבל וישיג באמצעות הלימוד, כי אם לומד רק בשביל השגת התורה גופא –

ואם כן, הריהו נמצא בקביעות במצב, שאינו חושב כלל אודות "עצמו" ואודות ה"מדריגות" שלו בעבודת ה'17; אין לו זמן להתבונן האם כבר בירר וזיכך את מדותיו או לא (ועל אחת כמה וכמה להתעסק עם (עניני גמ"ח –) אנשים שמסביבו18) – ואם כן, מה יהא אצלו בקשר עם שאר הענינים בעבודת ה'?

ו. ה"דברים הרבה" – אינם שכר על הלימוד

מחדש ר' מאיר "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה" – הדיוק הוא "זוכה" (ולא שיקבל ענינים אלה בתור שכר):

השכר שהקדוש־ברוך־הוא משלם ליהודים עבור לימוד התורה וקיום המצוות הנו בערך לתורה ולמצוות עצמן. אפילו לפי הדיעה19 ששכר המצוות (אינו תוצאה ומסובב מהמצוות עצמן, אלא) באופן סגולי, כגמול (צדדי) עבור עשיית המצוה

– הרי העובדה שלכל מצוה יש שכר משלה, מוכיחה כי לשכר יש שייכות והתדמות למצוה עבורה הותאם שכר זה20;

ועל אחת כמה וכמה לפי הדיעה19 ששכר המצוות הוא כמו תוצאה טבעית מהמצוה עצמה21 – הרי בוודאי שהשכר הוא בערך למצוה עצמה.

וכמו כן בענייננו: השכר עבור "עוסק בתורה לשמה" – הוא באותו ענין, כלומר: התקשרות לנותן התורה אשר "אורייתא וקודשא־בריך־הוא כולא חד"22. ולכן אי אפשר להגדיר את ה"דברים הרבה" הנמנים כאן בשם "שכר", משום שבהם לא מתבטא הענין של תורה לשמה (התקשרות לקדוש־ברוך־הוא, לנותן התורה).

הערות

  1. 16. דלעשיית מצוות כפשוטה – הרי (כל) תלמוד מביא לידי מעשה (קידושין מ, ב. וש"נ). ואפילו תורתו אומנתו מפסיק לעשיית מצוה (ירושלמי ברכות פ"א סה"ב. שבת פ"א סה"ב). וראה בארוכה לעיל ע' 328 ואילך.
  2. 17. אף שמפסיק לעשיית מצוות (כנ"ל הערה הקודמת). וראה תוד"ה כאן מו"ק ט, ריש ע"ב.
  3. 18. ראה עד"ז לקו"ש [המתורגם] חט"ז (ע' 9־288) בביאור מאמר ריב"ז (ברכות כח, ב) איני יודע באיזו (דרך) מוליכים אותי – שמפני גודל טרדותיו במילוי שליחותו בעלמא דין לא הי' מרגיש אהוי"ר שלו. עיי"ש.
  4. 19. ב' הדיעות הובאו ונתבארו בשל"ה בית אחרון (יב, א־ב).
  5. 20. ועפ"ז יש להתאים מ"ש אדה"ז בתניא פל"ט (נג, א) – "שכר מצוה מצוה פי' שמשכרה נדע מהותה" – גם לדיעה זו.
  6. 21. בלשון התניא (רפל"ז): כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה. וראה הנסמן בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 137 הערה 23.
  7. 22. ראה תניא פכ"ג. ליקוט פי' לפרק זה (קה"ת, ברוקלין, תשל"ח). ולהעיר מחדא"ג פסחים ג, ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.