רכה
שהקצירה היא בחי' תשלום שכר שע"י הזריעה של צדקה, ועיניך בשדה אשר יקצרון היינו שע"י עיניך שלמטה למעלה כך נמשך למעלה וכמשארז"ל כדרך שבא לראות72 כך בא ליראות מה לראות בשתי עינים כך מלמעלה בשתי עינים, וכתי' עיני74 ה' אל צדיקים וכתי' עין ה' אל יריאיו75 בזמן שישראל73 עושין רצוש"מ אז עיני ה' אל צדיקים בשתי עינים ובזמן שאין עושין רש"מ עין הוי' בעין אחת, והיינו כי עין הוא בחי' ראי' והשגחה ויש שתי בחי' השגחות ש' הוי' וש' אלקי' וכשישראל ערש"מ נמשך ההשגחה מש' הוי' וש' אלקי' שנעשה יחוד ש' הוי' וש' אלקי', ואם אין ערש"מ אז אינו נמשך כ"א מש' אלקים לבד. ובזה יובן מה שחג השבועות נק' חג הקציר, והיינו לפי שבשבועות הוא מ"ת76 ותורה נמשך מציון כי מציון תצא תורה, וע"כ נק' חג הקציר שהוא בחי' המשכה שנמשך מלמעלה, וע"כ בשבועות הוא קציר חטים, חטים הוא ך"ב אתוון דאורייתא77 שהוא בחי' אתוון אחרנין78, כי שעורה הוא שיעור ה' הוא בחי' אותיות שנבראו בהם שמו"א אתוון זעירין, ולכן ה' דבהבראם הוא ה' זעירא78, אך אותיות התורה הם אתוון בינונים ואתוון רברבין, וזהו קציר חטים כו', וזהו מ"ש וחג הקציר בכורי מעשיך שאז הוא זמן הבאת ביכורים בחי' שדה אילן כי יש שדה לבן ושדה אילן79, והנה פסח הוא בחי' שדה הלבן בחי' שעורים, שעורים מאכל בהמה80, משא"כ שבועות שהיא בחי' שדה אילן, וכמ"ש בעצרת על פירות האילן81 שהיא בחי' כי האדם עץ השדה82 אדם אדמה לעליון83 שהוא המשכה מבחי' סוכ"ע כו', וזהו מ"ש אח"כ אשר תזרע בשדה84 שהקצירה נמשך מבחי' הזריעה שבתחלה, והנה הזריעה הוא בחי' אשריכם זורעי על כל מים85 וזורעי היינו בחי' מצות וכמ"ש זרעו לכם לצדקה, אך הנה
הערות
- 72. כדרך שבא לראות : ראה חגיגה ב, א. תוד"ה יראה.
- 74. עיני ה' אל צדיקים : תהלים לד, יז.
- 75. עין ה' אל יריאיו : תהלים לג, יח.
- 73. עיני . . עין . . בזמן שישראל : שהש"ר פ"ח, יב. ראה גם לקו"ת פ' ראה כג, ד. כד, א. ג. אוה"ת (יהל אור) תהלים ע' קכב. סה"מ תר"ל שבהערה 48.
- 76. שבשבועות הוא מ"ת : ראה נוסח התפלה וקידוש לשבועות. שו"ע אדה"ז חאו"ח סתצ"ד, ס"א. לקו"ש שבועות כרך ח ע' 21.
- 77. חטים הוא ך"ב אתוון דאורייתא : ראה זהר בלק קפח, ב. ת"ז תס"ט (קיד, א. ב).
- 78. אתוון אחרנין : ראה גם לקמן בשני ההנחות כאן.
- 78. דבהבראם הוא ה' זעירא : ראה זהר לך צג, א. אנציק' תלמודית מערכת ה כרך ח ע' לה הערה 121. וראה גם אוה"ת בראשית כרך ג ע' 1030 ספ"ד. ריש ע' תקטז. בלק ע' תתקיט. ישעי' כרך ג' ע' א'ריח. מאמרי אדמו"ר הצ"צ תרט"ו ע' רכה. סה"מ תרל"ח ע' רס.
- 79. שדה לבן ושדה אילן : שביעית פ"ב, מ"א. מוע"ק פ"א, מ"ד.
- 80. שעורים מאכל בהמה : ראה מלכים-א ה, ח. פסחים ג, סע"ב. סוטה יד, א (במשנה).
- 81. בעצרת על פירות האילן : ר"ה פ"א, מ"ב (טז, א).
- 82. כי האדם עץ השדה : פ' שופטים כ, יט.
- 83. אדם אדמה לעליון : ישעי' יד, יד. ראה עבוה"ק ח"א חלק היחוד פי"ז. של"ה תולדות אדם ג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קכב. וש"נ. בראשית ע' קסב. וש"נ.
- 84. אשר תזרע בשדה : המשך הכתוב וחג הקציר — משפטים כג, טז.
- 85. אשריכם זורעי על כל מים : ישעי' לב, כ.
חגיגה ב׳ א - הטקסט מספריא
הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים, הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.
אֵיזֶהוּ קָטָן — כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים״.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה — שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה — מָעָה כֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף, וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.
גְּמָ׳ ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וּלְרָבִינָא דְּאָמַר מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו.
וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְאֶה״, ״יֵרָאֶה״ — כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת. מָה לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִי מֵעִיקָּרָא, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הָא דְּרָבִינָא — לָא קַשְׁיָא: כָּאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, כָּאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. דִּתְנַן: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין — עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
MISHNA: All are obligated on the three pilgrim Festivals in the mitzva of appearance, i.e., to appear in the Temple as well as to sacrifice an offering, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor; and a tumtum, and a hermaphrodite, and women, and slaves who are not emancipated; and the lame, and the blind, and the sick, and the old, and one who is unable to ascend to Jerusalem on his own legs.
Who has the status of a minor with regard to this halakha? Any child who is unable to ride on his father’s shoulders and ascend from Jerusalem to the Temple Mount; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: Any child who is unable to hold his father’s hand and ascend on foot from Jerusalem to the Temple Mount, as it is stated: “Three times [regalim]” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, Beit Hillel infer from here that the obligation to ascend involves the use of one’s legs.
Beit Shammai say: The burnt-offering of appearance brought on a pilgrim Festival must be worth at least two silver coins, and the Festival peace-offering must be worth at least one silver ma’a coin. And Beit Hillel say: The burnt-offering of appearance must be worth at least one silver ma’a and the Festival peace-offering at least two silver coins.
GEMARA: The Gemara asks: When the mishna states that all are obligated in the mitzva of appearance in the Temple, the term: All, comes to add what in the mishna’s ruling? The Gemara answers: It serves to add one who is half-slave half-freeman. The Gemara asks: And according to the opinion of Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the appearance in the Temple, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who was lame on the first day of the Festival and was unable to travel, and was healed on the second day of the Festival. This man is obligated to appear before the end of the Festival.
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that all seven days of the Festival redress one another, i.e., the obligation to appear applies equally on all days of the Festival. Consequently, one who was unable to travel on the first day may do so on the second day. However, according to the one who said that the main obligation is on the first day and all the remaining days merely redress the first day, and therefore one who was exempt from appearing on the first day of the Festival remains exempt throughout the rest of the Festival, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who is blind in one of his eyes.
The Gemara notes: And this is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three occasions in the year all your males will appear [yera’e] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as the usual way to see is with both one’s eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with the sight of both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is not obligated in the mitzva of appearance in the Temple.
And if you wish, say instead: Actually, it is as we said initially, that it comes to include one who is half-slave and half-freeman. And as for that which poses a difficulty to the opinion of Ravina, it is not difficult: Here it is in accordance with the initial version of the mishna, whereas there, Ravina’s statement, is in accordance with the ultimate version of the mishna. As we learned in a mishna (Pesaḥim 88a): One who is half-slave half-freeman serves his master one day and works for himself one day. This is the statement of Beit Hillel.
Beit Shammai said to them:
משנה שביעית ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
עד אימתי חורשין בשדה הלבן ערב שביעית. עד שתכלה הליחה. כל זמן שבני אדם חורשים ליטע במקשאות ובמדלעות. אמר ר' שמעון נתת תורת כל אחד ואחד בידו אלא בשדה הלבן עד הפסח ובשדה האילן עד עצרת:
משנה ראש השנה א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בארבעה פרקים העולם נידון. בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן. בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג. נידונין על המים:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.