ומעתה כו' הוקבעו המועדים
רכומעתה כו' הוקבעו המועדים
שחוהמ"פ
ד) ומעתה צ"ל למה3 הוקבעו המועדים על זמן התבואה1 דוקא, והענין דהנה כתי' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה (ירמי' ב' ג'), והניקוד הוא רכאבחולם שנמצא נעשה הקרי תבואתו4, ופי' הת"י5 קדש ישראל כתרומה, ראשית תבואתה כראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה כן כל אוכליו יאשמו2. ולהבין למה נק' ישראל בחי' תבואה ראשית תבואתו, הענין הוא דהנה כתי' וזרעתי' לי בארץ6, והיינו שכמו שהזריעה הוא שזורעין גרעין בארץ ונרקב, ועי"ז נעשה צמיחה7 בתוס' וריבוי כי כלום אדם זורע סאה8 אלא כדי להכניס כמה כורין, וכך ישראל נק' בשם זריעה וכמ"ש אור זרוע9 דהיינו שירדו למטה בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר על קדושת ה' שאין לה גילוי אלקות כמו שהי' מקודם שירדה למטה שהיתה נהנית מזיו השכינה10, שהוא רקבון וביטול, וזהו שהגליות11 בבל נק' ג"כ בשם זריעה12, וזהו זרובבל13 שהיא בחי' זריעה והיינו שהוא בחי' ירידה וביטול עצמותו, אך ע"י זריעה זו נעשה אח"כ צמיחה בתוס' וריבוי יותר, והיינו שעי"ז נעשה גילוי יותר וכמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם14 מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי'15, והפי' הפשוט הוא מעוה"ז לעוה"ב16, והיינו שע"י בירור שבעוה"ז שהוא בחי' זריעה עי"ז נעשה המשכה מעדאת"כ לעלמא דאתגלי', ושרש של שני העולמות הוא ב' שמות הוי' וכמ"ש ויקרא הוי' הוי'17 שהוא המשכה שלא ע"פ סדר השתלשלות כו' שזהו בחי' הצמיחה כו'. והנה עיקר הצמיחה יהי' לע"ל וכפי' הפשוט מעוה"ז לעוה"ב שלע"ל יהי' בחי' הצמיחה הנ"ל, אך ברגלים נעשה ג"כ מעין צמיחה זו, וזהו שהרגלים נקבעים על זמן גמר התבואה לפי שהרגלים הוא בחי' צמיחה.
רכבוא"ו)18 והנה סדר הרגלים19 רגל הראשון הוא חג המצות שהוא בחדש האביב, וכמ"ש (בפ' משפטים ך"ג ט"ו) את חג המצות תשמור כו' תאכל מצות כו' למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים. ולהבין למה נצטוו דוקא במצה. והענין הוא דהנה ארז"ל אין התינוק יודע לקרות או"א20 עד שיטעום טעם דגן דוקא דהיינו שכדי שידע התינוק לקרוא אבא כו' אף שהיא הכרה שלא ע"פ שכל רק שהוא נמשך אחר אביו בלי טו"ד כלל זהו ע"י טעם דגן דוקא, כך כדי שיהי' התחברות נש"י עם אלקות זהו ע"י טעם דגן דוקא שהוא בחי' מצה, והיינו כי מצה הוא בחי' ביטול ושפלות שאין בה שום טעם כלל, משא"כ חמץ הוא בחי' הגבהה21 והתנשאות שהוא בחי' כעס וגאוה, וע"כ עי"ז לא יוכל להיות התחברות נש"י עם אלקות לפי שאין אני והוא יכולים לדור22, רק ע"י מצה דוקא שהוא בחי' ביטול ושפלות, וזהו שפסח הוא בחדש האביב, כי אביב הוא בחי' א"ב י"ב23, אב הוא בחי' כי אתה אבינו24, וי"ב הם י"ב שבטים25 ונתחברים ונעשים אחד, כי אביב הוא ג"כ לשון התחברות וכמשארז"ל קישות שהתליעו באבי'26 שפירשו במחובר כו', והיינו שאז נעשה התחברות נש"י עם אלקות וע"כ נק' חדש האביב, וזהו מ"ש החדש הזה לכם כו' ראשון הוא לכם27 כו', והיינו שראשון הוא בחי' אני ראשון ואני אחרון28 יהי' לכם שיתחבר עמכם, וזהו שפסח נק' חדש האביב דהיינו שנש"י שנק' ראשית תבואתה אז הם אביב שיתחברו אז עם אלקות, אך בפסח אז הוא רק גמירת השעורים29, וכמ"ש כי השעורה אביב30, והיינו ששעורה הוא בחי' שיעור ה'31 בהבראם בה' בראם32 שהוא בחי' התבוננות איך שהוא מחי' ומהוה את כל העולמות שהוא בחי' ה' אחרונה של ש' הוי'33, ושיעור ה' היינו כל חד וחד לפש"ד34 שמתבונן באלקות עי"ז הוא נתחבר, ומה שבפסח דוקא הוא רק מבחי' שעורה, והיינו לפי שבפסח יצאו ממצרים35, מצרים הוא בחי' ערות רכגהארץ36 שהיו משוקעים במ"ט שע"ט37, ובפסח יצאו ממצרים, וכדי שיתחברו לאלקות זהו ע"י שעורה דוקא שהוא בחי' מל'38 כי זה השער לה'39 דא הוא תרעא לאעלאה40, בזאת יבא אהרן41 אל הקדש שהיא בחי' קבלת עומ"ש, וכמ"ש בזהר במדבר דק"ך ע"א ובא לו לקרן42 אמינא בקדמיתא שמתחלה צריך שיהי' בחי' ביטול קבלת עול לבד, וזהו שמניחים הטלית ואח"כ התפילין43, אף שטלית היא רק תשמישי מצוה44 ותפילין היא תשמישי קדושה45 אעפ"כ מניחין הטלית קודם לפי שטלית הוא בחי' פריסו דמלכא46 קבלת עומ"ש וכן ש"י קודם לש"ר47 כו', וע"כ בפסח אז השעורה רק אביב שאז נתחברו נש"י לאלקות ע"י שיעור ה'.
ז) אך בשבועות48 נק' קציר חטים49 וחג הקציר בכורי מעשיך50, ולכאו' אין זה מובן שהרי בשבועות אסור לקצור51, ולמה נק' קציר חטים. אך הענין הוא דהנה כתי' עיניך בשדה אשר יקצרון51 ופי' בזהר ס"פ ויקהל דרי"ח ע"א עיניך קאי על הסנהדרין שנק' עיני העדה52, ולכך נק' הסנהדרין עיני העדה היינו שכמו שכל רכדהרמ"ח אברים שבאדם53 נמשכים אחרי העינים, וזהו מ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם54 ואחרי עיניכם כו' שהעינים הם העיקר55, כך כללות נש"י נמשכים אחר הסנהדרין ולכך נק' עיני העדה. ועוד י"ל שלכך נק' הסנהדרין עיני העדה לפי שעבודתם היא בבחי' עינים, וכמ"ש לבבתני באחד מעיניך56 והקרי באחת מעיניך, והיינו שעיניך הוא בחי' עיניך יונים57 שכמו שיונים עיקר התענוג שלהם הוא בעינים שמסתכלים58 זע"ז, וכך הסנהדרין כל עבודתם הוא לאסתכלא ביקרא דמלכא59 עיני האדם לא תשבענה60, ויש בזה ב' בחי' באחת מעיניך ובאחד מעיניך, היינו שכשהם במדרגת יחו"ע ביטול במציאות אז נק' באחד מעיניך וכשהם רק בבחי' ביטול היש לבד הוא באחת61 מעיניך. ופי' הפסוק עיניך בשדה אשר יקצרון היינו מה שע"י עיניך שהוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא עי"ז הם מקבלים השפעה מלמעלה, כי שדה היא ציון וכמ"ש ראה ריח בני כריח שדה63 ופי' ברבות62 שדה היא ציון, וכמ"ש ציון שדה תחרש64, וכן כתי' וירא והנה באר בשדה65, באר זה ציון66, והיינו שהם מקבלים ההשפעה ע"י ציון כי כל השפעות נמשך מציון, וכמ"ש כי מציון תצא תורה67, ברכה מציון68 כו', וע' במד"ר פ' קדושים פך"ד69 ע"פ ישלח עזרך70 כו' ומציון כו', וזהו אשר יקצרון היינו כי קצירה היא בחי' המשכה שנמשך מלמעלה וכמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד71 רכהשהקצירה היא בחי' תשלום שכר שע"י הזריעה של צדקה, ועיניך בשדה אשר יקצרון היינו שע"י עיניך שלמטה למעלה כך נמשך למעלה וכמשארז"ל כדרך שבא לראות72 כך בא ליראות מה לראות בשתי עינים כך מלמעלה בשתי עינים, וכתי' עיני74 ה' אל צדיקים וכתי' עין ה' אל יריאיו75 בזמן שישראל73 עושין רצוש"מ אז עיני ה' אל צדיקים בשתי עינים ובזמן שאין עושין רש"מ עין הוי' בעין אחת, והיינו כי עין הוא בחי' ראי' והשגחה ויש שתי בחי' השגחות ש' הוי' וש' אלקי' וכשישראל ערש"מ נמשך ההשגחה מש' הוי' וש' אלקי' שנעשה יחוד ש' הוי' וש' אלקי', ואם אין ערש"מ אז אינו נמשך כ"א מש' אלקים לבד. ובזה יובן מה שחג השבועות נק' חג הקציר, והיינו לפי שבשבועות הוא מ"ת76 ותורה נמשך מציון כי מציון תצא תורה, וע"כ נק' חג הקציר שהוא בחי' המשכה שנמשך מלמעלה, וע"כ בשבועות הוא קציר חטים, חטים הוא ך"ב אתוון דאורייתא77 שהוא בחי' אתוון אחרנין78, כי שעורה הוא שיעור ה' הוא בחי' אותיות שנבראו בהם שמו"א אתוון זעירין, ולכן ה' דבהבראם הוא ה' זעירא78, אך אותיות התורה הם אתוון בינונים ואתוון רברבין, וזהו קציר חטים כו', וזהו מ"ש וחג הקציר בכורי מעשיך שאז הוא זמן הבאת ביכורים בחי' שדה אילן כי יש שדה לבן ושדה אילן79, והנה פסח הוא בחי' שדה הלבן בחי' שעורים, שעורים מאכל בהמה80, משא"כ שבועות שהיא בחי' שדה אילן, וכמ"ש בעצרת על פירות האילן81 שהיא בחי' כי האדם עץ השדה82 אדם אדמה לעליון83 שהוא המשכה מבחי' סוכ"ע כו', וזהו מ"ש אח"כ אשר תזרע בשדה84 שהקצירה נמשך מבחי' הזריעה שבתחלה, והנה הזריעה הוא בחי' אשריכם זורעי על כל מים85 וזורעי היינו בחי' מצות וכמ"ש זרעו לכם לצדקה, אך הנה רכוהזריעה אינו מצמיח כ"א ע"י מים והיינו שמים הוא בחי' תורה, ולזה למדו רז"ל בספ"ק דב"ק די"ז ע"א ע"פ אשריכם זורעי וגו' כל העוסק בתורה וגמ"ח זוכה לנחלת שני שבטים שנא' זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כו', וזהו אשר תזרע בשדה שע"י הזריעה של תו"מ עי"ז נמשך הקצירה שהיא מ"ת (והיינו כנ"ל שהקצירה היא תשלום שכר, וכמו שפי' בלק"ת בד"ה וספרתם דחה"ש פ"ג86 ראשית קצירכם הו"ע השגת הנפש בחי' גילוי אור א"ס ב"ה בעלמא דאתגליא איך הוא ממכ"ע וסוכ"ע, ור"ל קצירכם הו"ע השגת הנפש בחי' ההשפעה מלמעלה נק' קציר, וקציר שעורים זהו ההשגה שמבחי' שיעור ה' היינו בחי' ממכ"ע, ובשבועות חג הקציר של חטים הוא גילוי בחי' חטה מאכל אדם87, והוא גילוי מה שלמעלה מהדעת והשגה כו' (כי מה שהתינוק קורא אבא זה אינו ע"פ השגה כ"א זהו מלמעלה מהדעת, רק שנתלבש בבחי' שלמטה מן הדעת ע' בד"ה וספרתם הנ"ל), ובחי' זו נמשכה לישראל במ"ת, וזה קרוב למ"ש בזח"א ויצא דקנ"ז ב' בענין לחם מן הארץ שעי"ז השיגו בבחי' ארץ העליונה שהיא השכינה בחי' ממכ"ע, וכדי להשיג בחי' קוב"ה סוכ"ע בחי' שמים זהו ע"י לחם מן השמים יעו"ש, וכך עד"ז הו"ע קציר שעורים וקציר חטים, וכמ"ש מזה בד"ה וחג הקציר בס' חורף תרט"ז דקנ"ט ע"א88, ועמ"ש בד"ה כי תבואו אל הארץ כו' שש שנים תזרע שדך90, איך התומ"צ הם בבחי' זריעה, שההלכה שאדם לומד בעוה"ז שנים אוחזין בטלית91 כו' הוא כמו הזרע שנרקב בארץ, ונכלל בכח הצומח ועי"ז מצמיח, כן לימוד ההלכה זו נכלל בבחי' העלאת מ"ן92 בבחי' ציון הנק' שדה, ומזה נצמח להאדם לימוד והבנת שרש הלכה זו למעלה מה שהוא למעלה במקור שורשה בעדן העליון, ונמשך משם לג"ע העליון כו' והיינו כי מציון תצא תורה, וע' מזה ג"כ בלק"ת פ' בהר בד"ה כי תבואו אל הארץ ושם93 ספ"ב89, וי"ל שגם לג"ע התחתון נמשך הארה מבחי' זו וכמ"ש בסש"ב פל"ט מענין זיו תורתן ועבודתם כו' וכמו שפי' זה בלק"ת בד"ה במדבר סיני דרוש השני פ"א בהג"ה94 ע"ש, וז"ע הקצירה בד"כ, ובדרך פרט) זהו שאנו מברכים בכ"י נותן התורה95 שנמשך בכל יום המשכת התו' והיינו שבכ"י נמשך המשכה עליונה יותר (והיינו לפי ערך הזריעה כן הוא הצמיחה שהוא בחי' הקציר בחי' מ"ת שבכל יום כו').
רכזח) וחג האסיף96 בצאת השנה באספך97 היינו שחג הסוכות הוא למעלה יותר, והיינו כי חגה"ס הוא בחי' תשובה וע"כ נק' חג האסיף, דהנה כתי' כי אבי ואמי עזבוני98 וה' יאספני, אבי ואמי הוא תושב"כ ותושבע"פ וכמ"ש שמע בני מוסר אביך99 זו תושב"כ ואל תטוש תורת אמך זו תושבע"פ, והיינו כשפגם בתומ"צ אז אבי ואמי עזבוני כו', וכמ"ש בילקוט שאלו לחכ'100 חוטא מה עונשו, א"ל חטאים תרדוף רעה101, וכן שאלו לתורה השיבה יביא קרבן102 ויתכפר לו, אך הקרבן הוא רק על שוגג103 ולא על המזיד104, שאלו להקב"ה וא' יעשה תשובה ויתכפר לו, וזהו שנא' טוב וישר105 ה' ע"כ יורה חטאים בדרך, וזהו וה' יאספני, וזהו ענין חג הסוכות שאז הוא זמן אסיפה, והיינו לפי שמקודם הוא בחי' ר"ה ויו"כ שנא' בהתאסף ראשי עם106 יחד שבטי ישראל שמתקבץ כל הבחי' יחד והיינו שמתקבצי' כל הניצוצי' שנתפזרו בכל ימות השנה, וכמ"ש אם יהי' נדחך107 בקצה השמים, ובר"ה ויו"כ על ידי התשובה מתאספי' יחד, וזהו שנק' חג הסוכות חג האסיף, וזהו מ"ש ואספת דגנך ותירושך ויצהריך שהוא בחי' אסיפה של כהנים לוים ישראלים108, דגנך הוא ישראל וכמ"ש (זכרי' ססי' ט') כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים, ופי' במד"ר תולדות פס"ו109 ע"פ ורוב דגן110 אלו הבחורים שנא' דגן בחורים, וע' בס' דברים ע"פ ואספת דגנך דקס"ט ע"ב111 שפי' שי"ל שדגנך הם ישראלים, ותירושך הוא בחי' לוים ואין אומרים שירה אלא על היין112, ויצהריך הם כהנים שנמשחו בשמן113, וכשמתאספי' יחד עי"ז נעשה המשכה עליונה יותר רכחוכמ"ש ואגודתו על ארץ יסדה, שכשיש אגודה שהוא בחי' התכללות מג'114 בחי' יחד עי"ז נמשך המשכה עליונה יותר, וזהו בשלשה אומר נברך115 משא"כ יחיד, והנה בחגה"ס הוא בחי' אגודה כו' כי ד' מינים שבלולב116 שהם נאגדים באגודה אחת116 וגם הד' מינים מורה על האחדות117 שהלולב הוא כפות118 והעלין שלו גדילין יחד119 וכן הדס120 וערבה121 כו', וע"כ עי"ז נמשך המשכה גבוה יותר כו', שלמעלה מבחי' תורה שהוא בחי' אבי ואמי שהוא בחי' י"ה122, וע"כ אף כי אבי ואמי עזבוני ואעפ"כ וה' יאספני שהיא המשכה שלמעלה מש' הוי', וזהו והלך לפניך צדקיך וכבוד ה' יאספך123 שיוכלל באלקות וכמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה124 בצרור החיים את הוי' אלקיך ממש.
הערות
עמוד רכ
- 3. ומעתה צ"ל למה : ראה גם אוה"ת משפטים ע' א'קעח ואילך. הנסמן בסה"מ תרל"ג כאן. לקמן מאמר ד"ה וחג הקציר בכורי מעשיך ובהערה 3.
- 1. ומעתה צ"ל למה הוקבעו המועדים על זמן התבואה : מאמר זה [פרקים ד-ח] הוא העתק מבוך בש"ו 1063 רפב, ב [מאמר ד"ה שלש רגלים] עם הגהות ותיקונים מכ"ק אדמו"ר מהר"ש. והוא המשך למאמר ד"ה שלש רגלים תחוג לי [פרקים א-ג] שנדפס לפנ"ז. למאמר זה, פ"ד הוא לשון פ"ג מד"ה שלש רגלים תרל"ג [נדפס בסה"מ תרל"ג ח"א ע' קמח ואילך] פסקא ראשונה בשינוי קצת בתחילתו. פ"ה לא נרשם — ראה המובא בסמוך. לפ"ו ראה גם אוה"ת משפטים ע' א'קפא. סה"מ תר"ל ע' קלג ואילך. ע' רח [אוה"ת פינחס ע' א'רטו ואילך]. תרל"ג ח"א ע' קמט. לפ"ז ראה גם אוה"ת משפטים ע' א'קפג ואילך. סה"מ תר"ל ע' קלה ואילך. ע' רי ואילך [אוה"ת פינחס ע' א'ריז ואילך]. לפ"ח ראה גם אוה"ת משפטים ע' א'קפה ואילך. סה"מ תר"ל ע' קלז. ע' ריג [אוה"ת פינחס ע' א'רכ]. תרל"ג ח"א כאן ע' קמט ואילך. ממאמר זה ישנם עוד שני הנחות ובהם הפתיחא היא: את חג המצות תשמור. ההנחות הם: א) הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נדפסה לקמן בחלק הנחותיו. ב) הנחה אחרת נדפסה לקמן בחלק ההנחות. בוך בש"ו הנ"ל הוא הנחות של ר' דוב [בעריל] קאליסקער ממאמרי כ"ק אדמו"ר הצ"צ ונק' בשם ”בוך בש"ו" [בראשית שמות ויקרא]־ ולפעמים נק' בשם ”ס' וכל שיח" ע"ש פתיחתו במאמר ד"ה וכל שיח השדה. ראה עוד ע"ד הנ"ל ב”ספריית ליובאוויטש" ע' ל ואילך. ע' לז ואילך. מאמרי אדמו"ר הצ"צ הנחות תרי"ד-תרט"ו ע' שעז. המאמר נרשם בכת"י מעתיק, היינו א) העתק המאמר שלש רגלים כפי שמופיע בתרל"ג פ"ג. ב) אח"כ העתיק המשך המאמר שלש רגלים הנ"ל מבוך בש"ו ששם באו הגהות ותיקונים בגוכתי"ק ללא ציון פרקים. ג) על העתק זה ניתוספו בגוכתי"ק הגהות ותיקונים ופרקים ה-ז [ופ"ד לא נרשם]. ד) וכן לספ"ו נרשמו עוד הגהות וכו' בע' בפ"ע בכותרת: ”לד"ה שלש רגלים תחוג לי". ה) לאח"ז נרשם המאמר עוה"פ בכת"י מעתיק [שהעתיק הנ"ל א-ד] בכותרת: ”שחוהמ"פ" עם איזה תיקונים בגוכתי"ק. ובמקום פ"ג הנ"ל נרשם פ"ד. ואח"כ נרשמו פרקים ו-ח [ופ"ה לא נרשם].
עמוד רכא
- 4. תבואתה . . תבואתו : ראה גם לעיל מאמר ד"ה קדש ישראל לה' ובהערה 2.
- 5. ופי' הת"י : ראה גם אוה"ת ירמי' כרך א ס"ע שכב ואילך — נדפס גם באוה"ת פינחס ע' א'רכא ואילך.
- 2. ומעתה צ"ל . . יאשמו : ראה סה"מ תרל"ג ח"א ע' קמח כאן ובהנרשם בשולי היריעה שם.
- 6. וזרעתי' לי בארץ : הושע ב, כה. ראה תו"א בשלח סא, א. הנסמן בסה"מ תרל"ג כאן.
- 7. גרעין . . ונרקב . . צמיחה : ראה אגה"ק ס"ח (קיג, א). מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקצח. וש"נ. תו"ח שמות ח"א ב, ב. וש"נ. סה"מ תר"ם ח"א ע' רב. וש"נ.
- 8. כלום אדם זורע סאה : ראה פסחים פז, ב [ושם: סאה]. תו"א בשלח שם [ושם: כור]. לקו"ת האזינו עו, ד [ושם: קב — וכן הוא בבוך בש"ו כאן. אלא שכ"ק אדמו"ר מהר"ש תיקן סאה. וראה לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 21 ושם: קב. אבל (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 19 ושם: סאה]. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תלד. תו"ח שמות ח"א מ, ג ובהנסמן בהנ"ל.
- 9. אור זרוע : תהלים צז, יא.
- 10. נהנית מזיו השכינה : ראה ברכות יז, א.
- 11. שהגליות : וכ"ה בבוך בש"ו כאן [אלא ששם ליתא תיבת בבל שניתוספה בגוכתי"ק בין השיטין]. ובבוך 2085. בסה"מ תרל"ג ח"א ע' קמח כאן: שהגלות.
- 12. שהגליות בבל נק' בשם זריעה : ראה אוה"ת בשלח ע' שנג. משפטים ס"ע א'קעח: רפ"ח דפסחים [פז, ב] דקאי על גלות בבל. לקו"ת שבהערה הבאה. בתו"א שם בתחילתו: בגלות מצרים [וראה גם הנרשם במ"מ לשם]. באוה"ת בשלח שם ע' שנו: הגלות דמצרי' ובבל. שם ע' שנט [הוספה על לשון תו"א שם פיסקא והנה כמו] במצרים ובבל.
- 13. זרובבל : ראה סנהדרין לח, רע"א. לקו"ת בהעלותך כט, ג. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ס"ע רטו. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שלה. אג"ק ח"ו ע' קצא.
- 14. ברוך ה' . . ועד העולם : תהלים קו, מח־ דברי הימים-א טז, לו. ראה זהר ויצא קנח, ב. תו"ח שמות ח"א יח, ג. וש"נ.
- 15. מעלמא דאתכסי' . . דאתגלי' : ראה זהר בראשית יח, א. ויצא (ס"ת) קנב, א. קנח, רע"ב. וארא כט, ב. ת"ז בהקדמה א, סע"א ואילך. תניא פכ"ו.
- 16. מעוה"ז לעוה"ב : ראה תרגום ורש"י לתהלים שם. מצו"ד לדברי הימים-א שם.
- 17. ויקרא הוי' הוי' : תשא לד, ו. ראה גם לעיל מאמר ד"ה מגילה נקראת ובהערה 232.
עמוד רכב
- 18. וא"ו : בהעתק הא' נסמן כאן פ"ה, ופ"ד לא נסמן. בהעתק הב' נסמן כאן פ"ו, ופ"ה לא נסמן. ראה לעיל הערה 1.
- 19. והנה סדר הרגלים : ראה גם להבא להלן אוה"ת משפטים ע' א'קפא ואילך. סה"מ תר"ל ע' קלג ואילך. ע' רח [אוה"ת פינחס ע' א'רטו ואילך — ראה גם לעיל מאמר ד"ה קדש ישראל לה' הערה 2]. תרל"ג ח"א כאן ע' קמט.
- 20. אין התינוק יודע לקרות או"א : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
- 21. מצה . . ביטול . . חמץ . . הגבהה : ראה גם לקו"ת צו יג, ג. שה"ש יד, ד. סה"מ תר"ם ח"א ע' ריב.
- 22. שאין אני והוא יכולין לדור : סוטה ה, א. ערכין טו, ב.
- 23. אביב . . אב י"ב : ראה גם לעיל מאמר ד"ה קדש ישראל לה' פ"ה ובהערה 178.
- 24. כי אתה אבינו : ישעי' סג, טז.
- 25. וי"ב הם י"ב שבטים : ראה גם לעיל שם.
- 26. קישות שהתליעו באבי' : ראה חולין נח סע"א. סז סע"א ואילך.
- 27. החדש . . ראשון הוא לכם : בא יב, ב.
- 28. אני ראשון ואני אחרון : ישעי' מד, ו.
- 29. אביב . . גמירת השעורים : ראה מנחות סח, ב. אבן עזרא משפטים כג, טז. לקו"ש משפטים כרך לו ע' 109 ואילך.
- 30. כי השעורה אביב : וארא ט, לא.
- 31. ששעורה . . שיעור ה' : זהר בלק קפח, ב.
- 32. בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
- 33. ה' אחרונה של ש' הוי' : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' מד. ע' רכח. ח"ב ע' תשפט. במדבר ח"ב ע' ת.
- 34. כל חד וחד לפש"ד : ראה תניא בהקדמה (ד, א) ע"פ זהר וירא קג, רע"ב. וראה גם זהר ח"ש קכט, ב.
- 35. שבפסח יצאו ממצרים : ראה בא יב, כט ואילך. יג, ב ואילך. משפטים כג, טו. תשא לד, יח. ועוד.
עמוד רכג
- 36. מצרים . . ערות הארץ : מקץ מב, ט. יב. ראה קה"ר פ"א, ד בסופה. ע"ח שער ציור עולמות שמ"ג, פ"א.
- 37. מצרים . . משוקעים במ"ט שע"ט : ראה ז"ח יתרו לא, א. סה"מ תר"ם ח"א ע' קמב. וש"נ.
- 38. שעורה . . מל' : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פכ"א מערכת שעורה. מאו"א מערכת שעורה אות ע.
- 39. זה השער לה' : תהלים קיח, כ. ראה זהר בהקדמה ז, ב. ת"ז ת"א יח, רע"א. תכ"ב סה, א. מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' נז. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רנו [נדפס גם במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשה]. סה"מ תר"ל ע' קלג.
- 40. דא הוא תרעא לאעלאה : ראה זהר בהקדמה ח, רע"א. יא, ב.
- 41. בזאת יבא אהרן : אחרי טז, ג. ראה זהר אחרי נו, ב.
- 42. ובא לו לקרן : זבחים נג, רע"א (במשנה). ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרט ואילך. ביאוה"ז במדבר קמד, ב ואילך. מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' נב ואילך. תקס"ז ע' קסה ואילך. ביאוה"ז להצ"צ במדבר כרך א ע' תסד ואילך.
- 43. הטלית ואח"כ התפילין : ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין רסכ"ה. ראה גם אוה"ת כאן ע' א'קפב [ושם: טלית עם הציצית]. ובאו"א ראה אמ"ב שער הציצית צא, ב. צה, ד.
- 44. שטלית . . תשמישי מצוה : ראה שו"ע אדה"ז הל' ציצית סכ"א, ס"ב. תו"א מג"א ק, א. לקו"ת שלח מד, ב. וראה גם לקו"ש אגה"ת כרך יט ע' 421-422 ובהנסמן שם. ואולי הכוונה שהציצית התלויות בטלית הם תשמישי מצוה [ראה גם ראשית חכמה שער הקדושה פ"ו (קרוב לתחילתו ד"ה עוד מהדברים קמא, א): והטלית תשמישי מצוה. אוה"ת שבהערה שלפנ"ז. לקמן בשני ההנחות כאן]. ראה שו"ע אדה"ז הל' ציצית שם, ס"א. הל' תפילין סמ"ב, ס"ו.
- 45. ותפילין היא תשמישי קדושה : ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין סמ"ב, ס"ו. אבל כ"ה בכ"מ — ראה סה"מ תר"ם ח"א ע' שא. וש"נ.
- 46. שטלית . . פריסו דמלכא : ראה זהר סבא משפטים צז, ב. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב לע' תרמא. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'רפ לע' א'מד.
- 47. ש"י קודם לש"ר : ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין סכ"ה , סי"ב.
- 48. אך בשבועות : ראה גם להבא להלן אוה"ת משפטים ע' א'קפג ואילך. סה"מ תר"ל ע' קלה ואילך. ע' רי ואילך [אוה"ת פינחס ע' א'ריז ואילך].
- 49. בשבועות נק' קציר חטים : תשא לד, כב.
- 50. וחג הקציר בכורי מעשיך : משפטים כג, טז.
- 51. בשבועות אסור לקצור : חגיגה יח, א.
- 51. עיניך בשדה אשר יקצרון : רות ב, ט.
- 52. בזהר . . הסנהדרין שנק' עיני העדה : שלח טו, כד. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 58 בשם המדרש. ראה רות רבה פ"ד, יב פסוק ט. וש"נ. צויין אליו באוה"ת משפטים שם. וסה"מ תר"ל ס"ע קלח. ע' רי [אוה"ת פינחס שם].
עמוד רכד
- 53. הרמ"ח אברים שבאדם : אהלות פ"א, מ"ח.
- 54. ולא תתורו אחרי לבבכם : שלח טו, לט.
- 55. שהעינים הם העיקר : ראה תו"א שמות נד, סע"ג ואילך. אוה"ת עקב ע' תרכא. משלי כרך א ע' תריט ואילך. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' רפא. סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תקצח [ושם: גירסת הגמרא]. וש"נ. לקמן בשני ההנחות כאן. לקו"ש נצבים כרך כט ע' 169.
- 56. לבבתני באחד מעיניך : שה"ש ד, ט.
- 57. עיניך יונים : שה"ש א, טו. ד, א.
- 58. שיונים . . שמסתכלים : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' קלז. לקו"ת שה"ש יד, ב. תו"ח ח"ש קלב, סע"א ואילך ובהנסמן לשם. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תקפז.
- 59. לאסתכלא ביקרא דמלכא : ראה זהר מקץ קצט, א. בראשית לח, א-ב. פקודי רמז, ב. תרומה קלד, א.
- 60. עיני האדם לא תשבענה : משלי כז, כ [ושם: ועיני — ראה גם בהמצויין בסמוך]. ראה לקו"ת שה"ש לד, ג. לה, ד. סהמ"צ להצ"צ ע' קפח. פלח הרמון שה"ש ע' 124 ואילך.
- 61. יחו"ע . . באחד . . ביטול היש . . באחת : ראה לקו"ת שה"ש כט, ג. לא, ג.
- 63. ראה ריח בני כריח שדה : תולדות כז, כז.
- 62. שדה היא ציון . . ברבות : ראה ב"ר פס"ה, כג.
- 64. ציון שדה תחרש : ירמי' כו, יח.
- 65. וירא והנה באר בשדה : ויצא כט, ב.
- 66. באר זה ציון : ראה ב"ר פ"ע, ח.
- 67. כי מציון תצא תורה : ישעי' ב, ג. מיכה ד, ב.
- 68. ברכה מציון : נסמן בהערה הבאה.
- 69. במד"ר . . פך"ד : סימן ד. ראה גם סה"מ תר"ל כאן ס"ע קלח. חלק הועתק בשינויים בסה"מ תר"ל כאן ס"ע רי ואילך [אוה"ת פינחס ע' א'ריח ושם: שארז"ל. ולכאורה צ"ל כבסה"מ תר"ל: שאר"ל. וכ"ה באוה"ת משפטים כאן ע' א'קפג].
- 70. ישלח עזרך : תהלים כ, ג.
- 71. זרעו . . וקצרו לפי חסד : הושע י, יב [ושם: קצרו — אבל עד"ז מובא בכ"מ ומהם: לקמן מאמר ד"ה וחג הקציר בכורי מעשיך על יד הערה 20. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 72. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשטז. וש"נ. תו"ח וארא ח"א פב, ב ובהערה 666. סה"מ תר"ל כאן ע' ריא. תר"ם ח"א ע' שטז. ח"ב ע' תתכא].
עמוד רכה
- 72. כדרך שבא לראות : ראה חגיגה ב, א. תוד"ה יראה.
- 74. עיני ה' אל צדיקים : תהלים לד, יז.
- 75. עין ה' אל יריאיו : תהלים לג, יח.
- 73. עיני . . עין . . בזמן שישראל : שהש"ר פ"ח, יב. ראה גם לקו"ת פ' ראה כג, ד. כד, א. ג. אוה"ת (יהל אור) תהלים ע' קכב. סה"מ תר"ל שבהערה 48.
- 76. שבשבועות הוא מ"ת : ראה נוסח התפלה וקידוש לשבועות. שו"ע אדה"ז חאו"ח סתצ"ד, ס"א. לקו"ש שבועות כרך ח ע' 21.
- 77. חטים הוא ך"ב אתוון דאורייתא : ראה זהר בלק קפח, ב. ת"ז תס"ט (קיד, א. ב).
- 78. אתוון אחרנין : ראה גם לקמן בשני ההנחות כאן.
- 78. דבהבראם הוא ה' זעירא : ראה זהר לך צג, א. אנציק' תלמודית מערכת ה כרך ח ע' לה הערה 121. וראה גם אוה"ת בראשית כרך ג ע' 1030 ספ"ד. ריש ע' תקטז. בלק ע' תתקיט. ישעי' כרך ג' ע' א'ריח. מאמרי אדמו"ר הצ"צ תרט"ו ע' רכה. סה"מ תרל"ח ע' רס.
- 79. שדה לבן ושדה אילן : שביעית פ"ב, מ"א. מוע"ק פ"א, מ"ד.
- 80. שעורים מאכל בהמה : ראה מלכים-א ה, ח. פסחים ג, סע"ב. סוטה יד, א (במשנה).
- 81. בעצרת על פירות האילן : ר"ה פ"א, מ"ב (טז, א).
- 82. כי האדם עץ השדה : פ' שופטים כ, יט.
- 83. אדם אדמה לעליון : ישעי' יד, יד. ראה עבוה"ק ח"א חלק היחוד פי"ז. של"ה תולדות אדם ג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קכב. וש"נ. בראשית ע' קסב. וש"נ.
- 84. אשר תזרע בשדה : המשך הכתוב וחג הקציר — משפטים כג, טז.
- 85. אשריכם זורעי על כל מים : ישעי' לב, כ.
עמוד רכו
- 86. בלק"ת . . פ"ג : במדבר י, ג.
- 87. חטה מאכל אדם : ראה פסחים ג, סע"ב. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ס"ע שטז ואילך.
- 88. בד"ה וחג הקציר . . ע"א : אוה"ת משפטים ע' א'קפט.
- 90. בד"ה כי תבואו . . שדך : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קפו.
- 91. שנים אוחזין בטלית : משנה ב"מ ב, א.
- 92. מ"ן : ראה לקמן מאמר ד"ה וירא ישראל את היד הגדולה ובהערה 158.
- 93. בלק"ת פ' בהר. . ספ"ב : מ, ג.
- 89. בד"ה כי . . ושם ספ"ב : לשון אוה"ת משפטים כאן ע' א'קפד.
- 94. בלק"ת בד"ה במדבר . . בהג"ה : ב, סע"א ואילך.
- 95. שאנו מברכים בכ"י נותן התורה : בברכת התורה. ראה גם סה"מ תר"ל כאן ע' קלו. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ס"ע תתכא ואילך.
עמוד רכז
- 96. וחג האסיף : ראה גם להבא להלן אוה"ת משפטים ע' א'קפה ואילך. סה"מ תר"ל ע' קלז. ע' ריג [אוה"ת פינחס ע' א'רכ]. תרל"ג ח"א כאן ע' קמט ואילך.
- 97. וחג האסיף . . באספך : משפטים כג, טז.
- 98. כי אבי ואמי עזבוני : תהלים כא, י.
- 99. שמע בני מוסר אביך : משלי א, ח. ראה גם אגה"ק סכ"ט (קנא, א). מאמרי אדה"ז תקע"א ע' פא. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תנ. וש"נ.
- 100. בילקוט שאלו לחכ' : ראה לעיל מאמר ד"ה וברך את לחמך ובהערה 47.
- 101. חטאים תרדוף רעה : משלי יג, כא. ראה גם לקמן בשני ההנחות כאן.
- 102. קרבן : כ"ה בירושלמי מכות פ"ב, ה"ו. אבל בילקוט שמעוני יחזקאל יח, ד (רמז שנח). תהלים כה, ח (רמז תשב): אשם. ובזית רענן לתהלים שם: דרוב אשמות בא על מזיד — ראה בסמוך הערה 104.
- 103. הקרבן . . על השוגג : ראה רמב"ם הל' שגגות רפ"א ואילך. אגה"ק סוסכ"ח.
- 104. הקרבן . . ולא על המזיד : ראה סה"מ תרל"ג ח"א כאן ע' קמט בשולי היריעה. תר"ם ח"ב ע' תר. וש"נ.
- 105. טוב וישר ה' : תהלים כה, ח.
- 106. בהתאסף ראשי עם : ברכה לג, ה.
- 107. אם יהי' נדחך : נצבים ל, ד.
- 108. ואספת דגנך . . ישראלים : עקב יא, יד. ראה גם (בנוסף להבא בסמוך בפנים) מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תרפג. מאמר ד"ה והי' עקב — אוה"ת עקב ע' תפט וע' תתשלז [נדפס בקונט' בפ"ע קה"ת תשט"ז — ושם ע' 14 בהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: ”צ"ע. וראה ויקרא פא, ב". לכאו' צ"ל: ”צ"ע. וראה ויק"ר פ"א, ב"] . ע' תצט — ובכרך ו ע' ב'שה. שע"ת קמא סע"א ואילך. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 119. (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 130.
- 109. פס"ו : סימן ג.
- 110. ורוב דגן : תולדות כז, כח.
- 111. בס' דברים . . ע"ב : אוה"ת עקב ע' תריג.
- 112. ואין אומרים . . היין : ברכות לה, א.
- 113. כהנים שנמשחו בשמן : שני תיבות האחרונים ליתא באוה"ת שם. ראה תשא ל, ל. פקודי מ, יג. טו. רמב"ן צו ח, יא. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"א ה"ז.
עמוד רכח
- 114. ואגודתו על ארץ . . התכללות מג' : עמוס ט, ו. רש"י שבת קט, ב ד"ה ג' קלחים. וראה גם סוכה יג, א. לקו"ת תצא מ, ד.
- 115. בשלשה אומר נברך : ברכות פ"ז, מ"ג (מט, ב). ראה סידור שער בהמ"ז קב, א ואילך. אוה"ת עקב ע' תקלח ואילך. סה"מ תרכ"ו ע' ריח. לקמן מאמר ד"ה וחג הקציר בכורי מעשיך על יד הערה 108 ואילך.
- 116. ד' מינים שבלולב : סוכה לא, א. מנחות כז, א.
- 116. ד' מינים . . באגודה אחת : כ"ה בהכת"י.
- 117. הד' מינים . . האחדות : ראה סידור שער הלולב רסא, ג — רסב, ג. רסד, ד — רסה, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שי ואילך. סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שנח — שסא. המשך וככה תרל"ז פרק פז. סה"מ תר"ם ח"ב תקעט-תקפ. תרנ"ב ע' ג-ד. סה"מ מלוקט א' ע' רנג-רנד.
- 118. שהלולב הוא כפות : ראה סוכה לב, א. סה"מ מלוקט שם.
- 119. והעלין שלו גדילין יחד : ראה סידור שם רסב, ב.
- 120. וכן הדס : ראה סוכה לב, ב.
- 121. וכן . . וערבה : ראה שבת כ, א וברש"י שם. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שיב בהערה.
- 122. אבי ואמי . . י"ה : ראה זהר ויקרא יא, ב. רע"מ צו לד, א. ת"ז תנ"ה פח, א. תנ"ו פט, ב. ביאוה"ז ח"ש קל, א.
- 123. והלך לפניך צדקיך וכבוד ה' יאספך : ישעי' נח, ח [ושם: כבוד — ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן ובהערה 136].
- 124. והיתה נפש אדוני צרורה : שמו"א כה, כט.
תניא, ליקוטי אמרים כ״ו - הטקסט מספריא
בְּרַם, כְּגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעֵי כְּלָל גָּדוֹל: כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה, אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – יְנוּצַּח בְּקַל וְיִפּוֹל גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵירוֹ, כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם, בִּזְרִיזוּת – הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב, וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר״, פֵּירוּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה יִתְרוֹן וּמַעֲלָה מִזֶּה, הִנֵּה אַדְּרַבָּה, מִלָּשׁוֹן זֶה מַשְׁמַע, שֶׁהָעֶצֶב מִצַּד עַצְמוֹ אֵין בּוֹ מַעֲלָה, רַק, שֶׁיַּגִּיעַ וְיָבֹא מִמֶּנּוּ אֵיזֶה יִתְרוֹן, וְהַיְינוּ – הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ אֱלֹהָיו, הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב הָאֲמִיתִּי לְעִתִּים מְזוּמָּנִים עַל עֲוֹנוֹתָיו בְּמַר נַפְשׁוֹ וְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, וַאֲזַי יְקוּיַּם בּוֹ רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא: ״תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְגוֹ׳, הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ, וְרוּחַ נְדִיבָה וְגוֹ׳״.
וְזֶהוּ טַעַם הַפָּשׁוּט לְתִיקּוּן הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה אַחַר תִּיקּוּן חֲצוֹת קוֹדֶם הַלִּימּוּד – כְּדֵי לִלְמוֹד בְּשִׂמְחָה אֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב; שֶׁיֵּשׁ לְשִׂמְחָה זוֹ יִתְרוֹן, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר כוּ׳״, עַיֵּין שָׁם, וְדַי לַמֵּבִין.
וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֶּר הַכָּתוּב: ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וְגוֹ׳״, וְנוֹדָע לַכֹּל פֵּירוּשׁ הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק זֶה:
וְהִנֵּה, עֵצָה הַיְּעוּצָה לְטַהֵר לִבּוֹ מִכָּל עֶצֶב וְנִדְנוּד דְּאָגָה מִמִּילֵּי דְעָלְמָא, וַאֲפִילוּ בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כוּ׳״, וּפֵירְשׁוּ בַּגְּמָרָא: ״לְקַבּוּלֵי בְּשִׂמְחָה״, כְּמוֹ שִׂמְחַת הַטּוֹבָה הַנִּגְלֵית וְנִרְאֵית, כִּי ״גַּם זוֹ – לְטוֹבָה״, רַק שֶׁאֵינָהּ נִגְלֵית וְנִרְאֵית לְעֵינֵי בָשָׂר, כִּי, הִיא מֵ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ שֶׁלְּמַעְלָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא״, שֶׁהוּא – ו״ה מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ־הוּא, וְ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ – הוּא י״ה, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ״הּ וְגוֹ׳״.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כִּי ״הַשְּׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים – עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״, כִּי, הַשִּׂמְחָה הִיא מֵאַהֲבָתוֹ קִרְבַת ה׳ יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדִכְתִיב: ״כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים וְגוֹ׳״, וְקִרְבַת ה׳ – הִיא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּמַעֲלָה לְאֵין קֵץ בְּ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״, כִּי ״שָׁם חֶבְיוֹן עוּזּוֹ״ וְ״יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן״, וְעַל כֵּן זוֹכֶה לְ״צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהִיא יְצִיאַת חַמָּה מִנַרְתֵּקָה, שֶׁהִיא מְכוּסָּה בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֶעָתִיד – תִּתְגַּלֶּה מִכִּסּוּיָהּ, דְּהַיְינוּ, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא, וְיִזְרַח וְיָאִיר בְּגִילּוּי רַב וְעָצוּם לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִסְתּוֹפְפִים בְּצִלּוֹ, צֵל הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵל וְלֹא אוֹרָה וְטוֹבָה נִרְאֵית, וְדַי לַמֵּבִין:
אַךְ הָעַצְבוּת מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא צָרִיךְ לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לִיפָּטֵר מִמֶּנָּה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹד ה׳ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, אֶלָּא אֲפִילוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל עֲסָקִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אִם נוֹפֵל לוֹ עֶצֶב וּדְאָגָה מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא בִּשְׁעַת עֲסָקָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא תַּחְבּוּלַת הַיֵּצֶר – כְּדֵי לְהַפִּילוֹ אַחַר כָּךְ בְּתַאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּנּוֹדָע, שֶׁאִם לֹא כֵן, מֵאַיִן בָּאָה לוֹ עַצְבוּת אֲמִיתִּית מֵחֲמַת אַהֲבַת ה׳ אוֹ יִרְאָתוֹ, בְּאֶמְצַע עֲסָקָיו.
וְהִנֵּה, בֵּין שֶׁנָּפְלָה לוֹ הָעַצְבוּת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, וּבֵין שֶׁנָּפְלָה לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, זֹאת יָשִׂים אֶל לִבּוֹ: כִּי אֵין הַזְּמַן גְּרָמָא כָּעֵת לְעַצְבוּת אֲמִיתִּית, אֲפִילוּ לְדַאֲגַת עֲוֹנוֹת חֲמוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק לָזֹאת צָרִיךְ קְבִיעוּת עִתִּים וּשְׁעַת הַכּוֹשֶׁר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֲשֶׁר חָטָא לוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לִבּוֹ נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת בִּמְרִירוּת אֲמִיתִּית.
וְכִמְבוֹאָר עֵת זוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְשָׁם נִתְבָּאֵר גַּם כֵּן, כִּי מִיָּד אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר לִבּוֹ בְּעִתִּים קְבוּעִים הָהֵם, אֲזַי יָסִיר הָעֶצֶב מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי, וְיַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵימָה כִּי ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתוֹ ״וְרַב לִסְלוֹחַ״. וְזוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
אבן עזרא על שמות כ״ג:ט״ז - הטקסט מספריא
וחג הקציר. בכורי קציר חטים, והנה חג המצות לעולם יהיה בו אביב שהוא בכורי השעורים, והמרחק בין בכורי שעורים לבכורי חטים, כמו שבעה שבועות תספר לך (שם שם):
וחג האסיף בצאת השנה. ותכנס שנה אחרת והחל ממרחשון לזרוע:
בראשית רבה י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהִבָּרְאָם בְּה"א בְּרָאָם. (ישעיה סו, ב): וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה' וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן לֹא בְעָמָל וְלֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מו): אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אוֹמֵר בִּזְכוּת הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, וּכְתִיב: וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה'.
משנה אהלות א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם. שלשים בפיסת הרגל. ששה בכל אצבע. עשרה בקורסל. שנים בשוק. חמשה בארכובה. אחד בירך. שלשה בקטלית. אחד עשרה צלעות. שלשים בפיסת היד. ששה בכל אצבע. שנים בקנה ושנים במרפק. אחד בזרוע. וארבעה בכתף. מאה ואחד מזה. ומאה ואחד מזה. ושמנה עשר חוליות בשדרה. תשעה בראש. שמנה בצואר. ששה במפתח של לב. וחמשה בנקביו. כל אחד ואחד מטמא במגע במשא ובאהל. אימתי בזמן שיש עליהן בשר כראוי. אבל אם אין עליהן בשר כראוי. מטמאין במגע ובמשא. ואין מטמאין באהל:
בראשית רבה ס״ה:כ״ג - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, הֲרֵי בָּנוּי. הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר כח, ב): רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ. כְּרֵיחַ שָׂדֶה, הֲרֵי חָרֵב, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (מיכה ג, יב): צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ. אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה', בָּנוּי וּמְשׁוּכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם.
בראשית רבה ע׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו (בראשית כט, א), אָמַר רַבִּי אַחָא (משלי יד, ל): חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה טְעִין לִבֵּיהּ יַת רַגְלוֹהִי, הֲדָא אָמְרָה כְּרֵסָא טְעֵנָא רַגְלַיָּא. (בראשית כט, ב): וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פְּתַר בֵּיהּ שִׁית שִׁיטִין, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ הַבְּאֵר. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ מַיִם לְדִגְלוֹ וּלְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כִּמְלֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה הָיָה בָהּ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ, בִּשְׁעַת הַמַּחֲנוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאֵיתָנָהּ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה רְגָלִים. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זוֹ שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָמָּה הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, בָּאִים מִלְּבוֹא חֲמָת וְעַד נַחַל מִצְרָיִם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, מֻנָּח לָרֶגֶל הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים, דִּתְנַן שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים הָיוּ שָׁם, אֶחָד בְּהַר הַבַּיִת, וְאֶחָד בְּפֶתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ בָּתֵּי דִינִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדִּין עַד שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל בּוּרְיוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה מַלְכֻיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זוֹ זְכוּת אָבוֹת. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זוֹ מַלְכוּת רוֹמִי שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, לֶעָתִיד לָבוֹא זְכוּת אָבוֹת עוֹמָדֶת. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ סַנְהֶדְרִין. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים לִפְנֵיהֶם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זֶה מֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין שֶׁהוּא מְסָרֵס אֶת הַהֲלָכָה. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בָּהֲלָכָה עַד שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָהּ עַל בּוּרְיָה. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה קְרוּאִים. כִּי מִן הַבְּאֵר וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַתּוֹרָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה יֵצֶר הָרָע. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זֶה הַצִּבּוּר. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַתּוֹרָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם יוֹצְאִים לָהֶם, יֵצֶר הָרָע חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ.
חגיגה ב׳ א - הטקסט מספריא
הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים, הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא, וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו.
אֵיזֶהוּ קָטָן — כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ רְגָלִים״.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה — שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַחֲגִיגָה — מָעָה כֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף, וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.
גְּמָ׳ ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וּלְרָבִינָא דְּאָמַר מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן, ״הַכֹּל״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו.
וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְאֶה״, ״יֵרָאֶה״ — כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת. מָה לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִי מֵעִיקָּרָא, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הָא דְּרָבִינָא — לָא קַשְׁיָא: כָּאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, כָּאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. דִּתְנַן: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין — עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
MISHNA: All are obligated on the three pilgrim Festivals in the mitzva of appearance, i.e., to appear in the Temple as well as to sacrifice an offering, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor; and a tumtum, and a hermaphrodite, and women, and slaves who are not emancipated; and the lame, and the blind, and the sick, and the old, and one who is unable to ascend to Jerusalem on his own legs.
Who has the status of a minor with regard to this halakha? Any child who is unable to ride on his father’s shoulders and ascend from Jerusalem to the Temple Mount; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: Any child who is unable to hold his father’s hand and ascend on foot from Jerusalem to the Temple Mount, as it is stated: “Three times [regalim]” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, Beit Hillel infer from here that the obligation to ascend involves the use of one’s legs.
Beit Shammai say: The burnt-offering of appearance brought on a pilgrim Festival must be worth at least two silver coins, and the Festival peace-offering must be worth at least one silver ma’a coin. And Beit Hillel say: The burnt-offering of appearance must be worth at least one silver ma’a and the Festival peace-offering at least two silver coins.
GEMARA: The Gemara asks: When the mishna states that all are obligated in the mitzva of appearance in the Temple, the term: All, comes to add what in the mishna’s ruling? The Gemara answers: It serves to add one who is half-slave half-freeman. The Gemara asks: And according to the opinion of Ravina, who said: One who is half-slave half-freeman is exempt from the appearance in the Temple, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who was lame on the first day of the Festival and was unable to travel, and was healed on the second day of the Festival. This man is obligated to appear before the end of the Festival.
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that all seven days of the Festival redress one another, i.e., the obligation to appear applies equally on all days of the Festival. Consequently, one who was unable to travel on the first day may do so on the second day. However, according to the one who said that the main obligation is on the first day and all the remaining days merely redress the first day, and therefore one who was exempt from appearing on the first day of the Festival remains exempt throughout the rest of the Festival, the term: All, comes to add what? The Gemara answers: It comes to add one who is blind in one of his eyes.
The Gemara notes: And this is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Yoḥanan ben Dehavai says in the name of Rabbi Yehuda: One who is blind in one of his eyes is exempt from the mitzva of appearance, as it is stated: “Three occasions in the year all your males will appear [yera’e] before the Lord God” (Exodus 23:17). Since there are no vowels in the text, this can be read as: All your males will see [yireh] the Lord God. This teaches that in the same manner that one comes to see, so he comes to be seen: Just as the usual way to see is with both one’s eyes, so too the obligation to be seen applies only to one who comes with the sight of both his eyes. Therefore, one who is blind in one eye is not obligated in the mitzva of appearance in the Temple.
And if you wish, say instead: Actually, it is as we said initially, that it comes to include one who is half-slave and half-freeman. And as for that which poses a difficulty to the opinion of Ravina, it is not difficult: Here it is in accordance with the initial version of the mishna, whereas there, Ravina’s statement, is in accordance with the ultimate version of the mishna. As we learned in a mishna (Pesaḥim 88a): One who is half-slave half-freeman serves his master one day and works for himself one day. This is the statement of Beit Hillel.
Beit Shammai said to them:
משנה שביעית ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
עד אימתי חורשין בשדה הלבן ערב שביעית. עד שתכלה הליחה. כל זמן שבני אדם חורשים ליטע במקשאות ובמדלעות. אמר ר' שמעון נתת תורת כל אחד ואחד בידו אלא בשדה הלבן עד הפסח ובשדה האילן עד עצרת:
משנה ראש השנה א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בארבעה פרקים העולם נידון. בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן. בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג. נידונין על המים:
משנה תורה, הלכות שגגות א׳ - הטקסט מספריא
כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת ומצות עשה שיקריב חטאתו על שגגתו:
וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתה חטאת חוץ משלש עבירות מגדף ומבטל מילה וקרבן פסח הפסח והמילה מפני שהן מצות עשה וחטאת אין מביאין אלא על שגגת לא תעשה שנאמר אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה והמגדף מפני שאין בו מעשה ונאמר לעושה בשגגה יצא מגדף שאין בו מעשה לפיכך המקבל ע"ז באלוה אע"פ שהוא חייב כרת אם היה מזיד נסקל ואם קיבל בשגגה פטור מן הקרבן לפי שלא עשה מעשה ונאמר בעשותה אחת:
כל כריתות שבתורה חוץ משלש כריתות שביארנו אם עבר היחיד על אחת מהן בשגגה מביא חטאת קבועה חוץ מטמא שאכל קדש וטמא שנכנס למקדש ששניהם אין מביאין חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד כמו שיתבאר:
חטאת קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד וקרבן עולה ויורד הוא קרבן שאינו קבוע אלא אם היה עשיר מביא חטאת בהמה ואם היה עני מביא עוף או עשירית האיפה כמו שיתבאר נמצאת למד שכל העבירות שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה ארבעים ושלש ואלו הן:(א) הבא על אמו (ב) הבא על אם אשתו (ג) הבא על אם אמה (ד) הבא על אם אביה (ה) הבא על בתו (ו) הבא על בת בתו (ז) הבא על בת בנו (ח) הבא על בת אשתו (ט) הבא על בת בתה (י) הבא על בת בנה (יא) הבא על אחותו (יב) הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו (יג) הבא על אחות אביו (יד) הבא על אחות אמו (טו) הבא על אחות אשתו (טז) הבא על אשת אביו (יז) הבא על אשת אחי אביו (יח) הבא על אשת בנו (יט) הבא על אשת אחיו (כ) הבא על אשת איש (כא) הבא על הנדה (כב) השוכב עם זכר (כג) הבא על אביו (כד) הבא על אחי אביו (כה) השוכב עם בהמה (כו) האשה שמביאה עליה את הבהמה נמצאו כל כריתות שבעריות עשרים ושלש:ובשאר העבירות שבע עשרה ואלו הן:(א) העובד עבודה זרה במעשה (ב) הנותן מזרעו למולך (ג) בעל אוב (ד) בעל ידעוני במעשה (ה) המחלל את השבת (ו) העושה מלאכה ביוה"כ (ז) האוכל ושותה ביום הכפורים (ח) האוכל נותר (ט) האוכל חמץ בפסח (י) האוכל חלב (יא) האוכל דם (יב) האוכל פיגול (יג) השוחט קדשים חוץ לעזרה (יד) המעלה קרבן חוץ לעזרה (טו) המפטם את שמן המשחה (טז) המפטם את הקטורת (יז) הסך בשמן המשחה הרי אלו ארבעים ושלש עבירות שמביאין על שגגתן חטאת קבועה ומה הוא הקרבן שמביא השוגג באחת מאלו אם שגג בעבודה זרה מביא עז בת שנתה לחטאת והיא האמורה בפרשת שלח לך בין שהיה החוטא הדיוט או מלך או כהן גדול או משוח מלחמה הכל שוין בשגגת ע"ז אבל אם שגג באחת משאר ארבעים ושתים אם היה הדיוט מביא שעירת עזים או נקבה מן הכבשים וזו היא חטאת של אחד מעם הארץ האמורה בפרשת ויקרא ואם המלך הוא ששגג באחת מהן מביא שעירת עזים לחטאת ואם כהן משוח הוא מביא פר בן בקר לחטאת והוא נשרף כמו שנתפרש שם:
אחד יחיד ששגג באחת מאלו או מרובין שנאמר תורה אחת תהיה לכם לעושה בשגגה כיצד אנשי מדינה ששגגו ודמו שהיום חול והרי הוא יוה"כ וכולן אכלו ועשו מלאכה כל אחד מהן מביא שתי חטאות כבשות או שעירות וכן אם שגגו כולן והקטירו לעבודה זרה כל אחד ואחד מן העובדים מביא עז בת שנתה לחטאת:
ויקרא רבה א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח (הושע יד, ח): יָשֻׁבוּ ישְׁבֵי בְצִלּוֹ, אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁבָּאִין וְחוֹסִין בְּצִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (הושע יד, ח): יְחַיּוּ דָּגָן, נַעֲשׂוּ עִקָּר כְּיִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְּתֵימַר (זכריה ט, יז): דְּגַן בַּחוּרִים וְתִירשׁ יְנוֹבֵב בְּתוּלוֹת. (הושע יד, ח): וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, כְּמָה דְתֵימַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. דָּבָר אַחֵר (הושע יד, ח): יְחַיּוּ דָּגָן, בַּתַּלְמוּד. (הושע יד, ח): וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, בְּאַגָּדָה. (הושע יד, ח): זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָבִיב עָלַי שְׁמוֹתָם שֶׁל גֵּרִים כְּיֵין נֶסֶךְ שֶׁקָּרֵב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לְבָנוֹן, עַל שֵׁם (דברים ג, כה): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לְבָנוֹן שֶׁמַּלְבִּין עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּשֶׁלֶג, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה א, יח): אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ וְאִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ, רַבִּי טַבְיוֹמֵי אָמַר עַל שֵׁם שֶׁכָּל לְבָבוֹת שְׂמֵחִים בּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ וגו'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל שֵׁם (מלכים א ט, ג): וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים.
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
אין מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד בלבד אפילו כהן בן כהן מושחין אותו שנאמר והכהן המשיח תחתיו מבניו וגו':
משנה ברכות ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך. בשלשה והוא אומר ברכו. בעשרה אומר נברך לאלהינו. בעשרה והוא אומר ברכו. אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. במאה אומר נברך לה' אלהינו. במאה והוא אומר ברכו. באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל. באלף והוא אומר ברכו. ברבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. ברבוא והוא אומר ברכו. כענין שהוא מברך כך עונין אחריו ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר (תהלים סח, כז) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל. אמר רבי עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה'. רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך:

