וירא ישראל
רכטוירא ישראל
שש"פ מ"א
וירא ישראל את היד הגדולה1 אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה'2, הנה איתא ברבות פ' שמות תוך פ' ה'3 לפי שאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו4 לכך לקה על הים שהוא אותיות מי5 דהיינו חמשים מכות, וזהו וירא ישראל את היד הגדולה שהיא חמשים מכות שלקו המצרים על הים כי כמה לקו באצבע6 עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות7, וצ"ל שהרי היד הגדולה הוא בחי' חסד8 ואיך מיד הגדולה שהוא בחי' חסד נמשך דוקא המכות שהוא בחי' דין וגבורה9, ועוד צ"ל מה שנא' מתחלה וירא ישראל ואח"כ ויאמינו, מאחר שראו מה רלשייך להאמין אח"כ10, וכמ"ש רז"ל במדרש שה"ש בפסוק אתי מלבנון11 דך"ו ע"ב אית מאן דחזי12 ולא מהימן בתמי'13.
אך הענין הוא, דהנה צ"ל מ"ש (תהלים סי'15 ל"ד) יראו את ה'14 קדושיו כי אין מחסור ליריאיו, שהרי נאמר מתחלה במזמור ל"ג יראו מה'16 כל הארץ ולמה נאמר כאן יראו את ה' קדושיו דוקא, וגם מהו נתינת הטעם ע"ז כי אין מחסור ליריאיו. אך הענין הוא, דהנה יש ב' בחי' יראה17, יראה תתאה ויראה עילאה, והנה מ"ש יראו מה' כל הארץ היינו בחי' יר"ת18 דהיינו בחי' יראה הנמשכת מהתבוננו' התהוות העולמות וכמ"ש שם יראו מה' כל הארץ כו' כי הוא אמר ויהי19, דהיינו כשיתבונן איך שבאמירה אחת דוקא נברא העולם וכמשארז"ל בעשרה מאמרות נבה"ע ומה ת"ל והלא במאמר א' יכול להבראות20, וכן נאמר ברוך שאמר והי' העולם דהיינו שבאמירה אחת21 נבה"ע, וכשיתבונן בזה אז תפול עליו יראה ופחד, אך עכ"ז נק' בחי' יר"ת לפי שיראה זו נמשך מהתבוננות העולמות שהוא רק בחי' זיו והארה בעלמא, ששרש העולמות נמשך רק מבחי' מאמר ודבור לבד בהבראם בה' בראם22 שהיא בחי' אתא קלילא23 דלית בי' מששא, ולזה נק' בחי' יראה תתאה. והנה בבחי' יראה זו כולם שוים ולזה נאמר כאן יראו מה' כל הארץ, והיינו בחי' יראה מרחוק24 שהוא רחוק מה', פי' מהוי' אינו עצמיות כ"א הארה בעלמא שהוא בחי' דבור ע"מ (שבהם נז' רק ש' אלקי' כנודע של"ב פעמים ש' אלקים נא' בע"מ25 שהוא בחי' כח הפועל בנפעל26 שאמר ויהי, ולכן נא' בראשית ברא27, משא"כ בש' הוי' עצמו כתי' רלאיהללו את ש' הוי' כי הוא ציוה ונבראו28 מאליו כמ"ש בלק"ת בד"ה קול דודי29, וזהו מהוי' היינו מבחי' הארת ש' הוי' ולא עצמיות ש' הוי', ומ"מ נק' מהוי' לפי שמה שהוא אמר ויהי דהיינו המאמרות דש' אלקים זהו עצמו מה שהוא ציוה ויעמוד30 שזה קאי על ש' הוי' כמ"ש ש' הוי' צוה כו' ויעמידם לעד לעולם31, לכן נק' מהוי' כו') אבל יראו את ה' קדושיו קאי על בחי' יר"ע32 דהיינו יראה הנמשכת מהתבוננות עצמותו ית', איך שלך ה' הגדולה33 שמדת הגדולה בטל וטפל לך כו' (ופי' לך ה' הגדולה כמארז"ל ברכות דנ"ח ע"א הגדולה זה מע"ב שבחי' גדולה זו בטל וטפל לך כי גדול הוי' כו' ולגדולתו אין חקר34 שלגדולתו העצמיות אין חקר כלל כדפי' בת"א בד"ה וישט המלך לאסתר דקנ"ז ע"ב35, שגדולה זו הוא ענוה והשפלה, ולכן לך ה' הגדולה שבחי' גדולתו זו בטל וטפל כו'), וזהו יראו את ה' קדושיו היינו שהוא טפל לבחי' הוי' וכמו שארז"ל את בשרו36 את הטפל לבשרו37 כו', ופי' קדושיו הוא בחי' המצות וכמו שאנו מברכים על כל מצוה אשר קדשנו במצותיו שהם מבחי' קדש העליון, וע"י המצות מגיעים לבחי' יראו את ה' וכמו שארז"ל במשנה סוטה38 קדושה מביאה לידי ענוה39 וענוה מביאה לידי יראת חטא, (וכמ"ש בפ' ואתחנן ויצונו ה'40 לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלקינו), והנה בפי' מצוה יש שני פירושי', א' לשון ציווי כמו צו את בנ"י42, והב' ל' צוותא41 וחיבור וכמו שארז"ל בפ"ק דברכות ד"ו סע"ב כי זה כל האדם43 כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה.
ב) ולהבין פי' וענין מצוה לפי' הב' שהוא בחי' התחברות, הענין הוא דהנה ארז"ל בשבת פ"ט דפ"ח ע"א, ע"פ ויהי ערב כו' יום הששי45, תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב אם יקבלו ישראל את התורה מוטב וא"ל44 כו', וכן איתא במד"ר בראשית פ"ה46 ובבשלח פך"א47 לאיתנו לתנאו48, וקרי"ס הי' הקדמה למ"ת49 כנודע, רלבוצ"ל מהו שייך ברה"ע לתורה. אך הענין הוא, דהנה איתא במדרש50 ובזהר ויקרא די"א סע"ב51 עשרה עשרה הכף52 שעשה"ד הוא מכוון כנגד עשרה מאמרות דבור של אנכי53 הוא כנגד מאמר יהי אור54 כו', וע' שם בזהר שחשיב כל העשה"ד וע"מ, שנמצא מובן שעש"מ תלוים בעשה"ד דוקא שקיום העולם תלוי בתורה, וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי55, וכמארז"ל הנ"ל שתנאי התנה כו' אם יקבלו ישראל את התורה. והענין הגם דאיתא בגמ' רפ"ב דחגיגה שבעשרה דברים56 ברא הקב"ה את העולם בחכ' ובתבונה ובדעת כו' שנא' ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה57 ובדעתו58 תהומות נבקעו59, וזהו מ"ש בראשית ברא אלקים ות"י בחוכמתא ברא60, מ"מ הנה כתיב רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו61, פי' נפלאותיך ומחשבותיך כו' והיינו שבחי' עשית דהיינו בחי' בריאת העולם נמשך מבחי' נפלאותיך וכמ"ש בס"י בשלשים ושתים נתיבות62 פליאות חכ' חקק כו' וברא את עולמו, ובחי' ענין שלשים ושתים נ"ח הם כנגד עשרה מאמרות וכ"ב אותיות63, ומחשבותיך הוא בחי' חכ' שנמשך למדות, דהנה כתי' כי ששת ימים64 עשה ה' את השמים שהתהוות העולמות נתהוה ע"י בחי' מדות שהמדות הם ששה מדות כו' וכדי שיומשך מבחי' חכ' למדות זהו ע"י המח' כי מחשבה הוא ממשיך מן החכ' למדות כו', וזהו נפלאותיך ומחשבותיך ששרש העולמות נמשך מבחי' נפלאותיך ומחשבותיך דהיינו מבחי' חכמה ומדות כו', אך כ"ז הוא אלינו דהיינו שמה שנק' נפלאותיך כו', דהיינו פליאות חכ' הוא רק אלינו, אבל לגבי עצמות אוא"ס אין ערוך אליך65 ממש וכמ"ש כולם בחכ' עשית66 שאפי' ח"ע נחשבת כעשי' גשמי'67 ונק' אדון הנפלאות68, רלגעושה פלא69, שאפי' בחי' פלא היינו ל"ב נתיבות פליאות חכמה, כעשיי' גשמיות נחשבת לפניו ית', ולכן אין ערוך אליך.
והנה מאחר שאין ערוך אליך לזה צריך להמשיך אוא"ס בע"מ, וכמ"ש את ה' האמרת היום70 שצריך להמשיך המשכת אוא"ס בע"מ (ופי' האמרת להמשיך אותו ית' שיהי' אומר גם עכשיו המאמרות, כי לעולם ה' דברך נצב בשמים71 שפי' במד"ת72 ובסש"ב ח"ב בשם הבעש"ט ז"ל73 שדבר ה' עומד תמיד בשמים להוותו ולהחיותו, ואם הי' מסתלק כרגע הי' נעשה אין ואפס מן השמים, וכ"ה בכל הנבראים שלכל נברא יש איזה צירוף מע"מ המחי' אותו ע"י חילופים ותמורות כמ"ש בסש"ב ח"ב ע"ש, וא"כ מוכרח שיאמר תמיד המאמרות שהם מחיים ומהוים כלליות הנבראים שנבראו בשמים ובארץ) וזהו ע"י התורה כי אורייתא מח"ע נפקת74 ואורייתא וקודב"ה כולא חד75 ולכן ע"י התורה ממשיכים אוא"ס בע"מ, וזהו ענין שעשה"ד הוא מכוון כנגד עש"מ דהיינו שע"י עשה"ד עי"ז נמשך בע"מ, דהנה עשה"ד הוא כללות כל המצות76 (שאנכי כולל רמ"ח מ"ע ולא יהי' לך78 כולל שס"ה ל"ת77 כמ"ש בסש"ב רפ"ך ובזח"ב יתרו דצ"א ע"א, ובד"פ יותר הנה) רמ"ח פקודין הוא רמ"ח אברים80 דמלכא79 (ושס"ה ל"ת הם שס"ה82 גידים81, וכללותם הוא בחי' אדם), והנה אנו רואים שבאדם אף שיש לו רמ"ח אברים (ושס"ה גידים) אעפ"כ נכללים בעשר בחי' דהיינו שהראש הוא כולל תלת מוחין חב"ד וגלגלתא דחפי' על מוחא83, וגוף ותרין דרועין שהיא בחי' חג"ת, ונו"ה תרין שוקין ויסוד הוא סיומא דגופא אות ברית קדש84, וכך רמ"ח פקודין שהוא בחי' רמ"ח אברי' דמלכא רלדנכללים בעשר בחי' שזהו ענין עשה"ד, ולכן יש בעשה"ד תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות (וז' הנוספות הם נגד ז"מ דרבנן86 כמ"ש במד"ר85) לפי שהם כללות כל המצות שנק' בשם אדם וכמ"ש זאת התורה אדם87 כו' שהתורה הוא בחי' אדם, והגם שברה"ע הי' ג"כ בעשרה דברים ובע"מ י"ל שהם ע"ס שבמל', א"נ ע"מ הם ע"ס שבמל' והעשרה דברים שברא בהם הקב"ה בחכ' כו' הם בחי' מל' שבכל ספירה כנודע שמבחי' מל' שבחכ'88 נעשה חכ' שבמל', אבל התורה היינו בחי' עשרת הדברות הם ע"ס עצמם, או שהעשרה דברים שבהם ברא הם ע"ס דז"א שכולל גם מוחין דז"א, והעשרת הדברות הם ע"ס שבחכ' והשראת אוא"ס הוא בחכ' דוקא כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, לכן ע"י עשה"ד נמשך המשכת אוא"ס גם בעשרה דברים הנ"ל ובעש"מ שהוא בחי' ע"ס דז"א ומל'.
ג) והנה דרך כלל נחלק התורה בג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח, שזהו משארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח89, פי' עבודה שהוא בחי' הקרבנות90 הוא בבחי' העלאה ממטה למעלה91, וגמ"ח הוא בחי' המשכה92 מלמעלה למטה, ותורה היא בחי' קו האמצעי כו'. ולהבין ענין העבודה שהוא בחי' העלאה, הנה עיקר הקרבנות שהוא בחי' קדשי קדשים הי' שחיטתן בצפון93 וכמ"ש ושחט אותו על ירך המזבח צפונה94 כו' וכתי' הר ציון ירכתי צפון95, וכן ארז"ל במשנה העולה קדש קדשים שחיטתה בצפון96, וצ"ל מפני מה קד"ק שחיטתן בצפון דוקא שהרי צפון הוא בחי' גבורה97, וכן תפלה שבמקום קרבנות98 צ"ל רלהג"כ ע"ד שמאלו תחת לראשי99. אך הענין הוא דהנה צפון אף שהוא בחי' גבורה מ"מ הנה יש מעלה בבחי' גבורה שהוא בבחי' תגבורת החיות100 וכמו גבורות גשמים101 שיורדין בגבורה, והם השפעת החיים וחסד וכמו שאומרים מוריד הגשם102 מכלכל חיים בחסד, וכן הדם שהוא בחי' גבורה103 מ"מ עיקר החיות של האדם מלובש בדם כמ"ש כי הדם הוא הנפש104, והיינו מפני כי תגבורת החיות הוא מבחי' הגבורה דוקא, וכתי' ימי שנותינו כו' ואם בגבורות שמונים שנה105, שמבחי' הגבורה שהוא תגבורת החיות נמשך אריכת ימים יותר106 כו', וזהו ג"כ הטעם מה שקד"ק שחיטתן בצפון בחי' גבורה לפי שקרבנות הם בבחי' העלאה ממטה למעלה שהיו מקריבין בהמה גשמי' ע"ג המזבח והי' נכללת באש שלמטה ואש שלמעלה107 בחי' ארי' דאכיל קרבנין108, וכל העלאה הוא ע"י גבורות, והיינו מטעם הנ"ל כי להיות כי הגבורה הוא בחי' תגבורת החיות לכן כל בחי' העליות הוא ע"י הגבורה דוקא, כי כדי שיהי' בו כח להתעלות זהו ע"י בחי' תגבורת החיות כו', ולכן הי' שחיטתן בצפון, וזהו העולה קדש קדשים שחיטתה בצפון, לפי שעולה היא העלאה בבחי' קדש הקדשים שהוא בחי' גבוה מאד לכן שחיטתה בצפון כו' שהעלי' הוא ע"י הגבורות. והנה עכשיו תפלות כנגד תמידין תקנו109, ולכן צריך שיהי' התפלה ג"כ בבחי' העלאה בבחי' רשפי אש התשוקה להיות נכלל למעלה, וצריך לשרוף את כל ההרהורין בישין ומחשבות זרות אשר לא לה' המה כמו שהיו שורפין את הקרבן ע"ג המזבח וכמו שע"י שריפת הקרבן עי"ז הי' עולה לה' בבחי' אשה ריח ניחוח110, כך ע"י שריפת הנה"ב שהוא שורף את כל המחשבות והרהורין בישין עי"ז עולה לה' לריח ניחוח, והיינו שהרתיחות הדמים שיש לו להבלי העולם יהפוך אותם להיות בתשוקה ורשפי אש לאלקות.
ובזה יובן מ"ש במדרש שה"ש בפסוק לסוסתי ברכבי פרעה112 דף יו"ד111 והמים להם חומה מימינם ומשמאלם113, והמים להם חומה מימינם זה ק"ש רלוומשמאלם זה תפלה, והקשו המפרשים למה נק' התפלה משמאלם, והמ"כ תירץ114 לפי שתפלה הוא חיי שעה115 ותורה היא חיי עולם116, ולכן נק' התפלה משמאלם כי בד"כ העוה"ב נק' ימין ועוה"ז נק' שמאל117 ולכן תפלה שהיא בקשת חיי העוה"ז לכן נק' בחי' שמאל, וזהו תירוץ, אך הפי' האמיתי הוא לפי שתפלה צ"ל ג"כ בבחי' רשפי אש התשוקה בבחי' רצוא להיות נכלל למעלה שזהו ע"י גבורה בחי' שמאל דוקא כנ"ל.
ד) ועוי"ל דלכך נק' התפלה בחי' שמאל לפי שהתפלה צ"ל בבחי' שמאל דוחה119 ועי"ז נעשה תחת לראשי118, וכמו שארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש120 (שהוא בחי' הכנעה ושפלות שמשפיל א"ע), וזהו שאומרים בתפלה סלח לנו121 כי חטאנו, ולכאו' אינו מובן למה אומרים זה בשמ"ע שהוא אחר פסוד"ז וק"ש, שהרי בק"ש כבר קיבל ע"ע בחי' מס"נ באחד122 וגם בחי' אהבה בכל מאדך123 שנתקרב יותר אל אלקות ולמה אומרים אח"כ סלח לנו כי חטאנו, והי' מהראוי לאומרו קודם פסוד"ז וק"ש, אך הענין הוא דהנה כתי' (משלי סי' י"ז ך"א124) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, וכן כתי' (משלי סי' ך"ה ה'125) הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, והיינו שמתחלה מעורב הסיגים עם הכסף ונראה גם הסיגים שהוא כסף, אך ע"י המצרף שהוא מצרף ומפריד הסיגים מכסף ואז נראה לכל שהוא סיגים, וכך הוא בעבודת האדם שמתחלה קודם התפלה דרך איש ישר בעיניו126, וכשאינו עושה עבירה בפו"מ וגם הוא לומד תורה אז נדמה לו שהוא קרוב לאלקות, אך באמת כספך הי' לסיגים127, דהיינו שכסף הוא בחי' האהבה128, והאהבה שקודם התפלה עדיין היא מעורבת עם סיגים ופסולת כו', אך ע"י פסוד"ז וק"ש שמקבל ע"ע בחי' מס"נ באחד ואהבה עי"ז נפרד הפסולת ואז הוא רלזמבין ומרגיש איך שהוא עדיין רחוק מאלקות, וזהו ואיש לפי מהללו שלפי ההילול ושבח שבפסוד"ז וק"ש עי"ז הוא נצרף ונפרד הרע מהטוב כו', ולכן אומר בשמ"ע סלח לנו כי חטאנו, וזהו ענין שמאל דוחה שבתפלה נעשה בחי' שמאל דוחה, שדוחה ומשפיל א"ע, והנה עי"ז שהוא דוחה ומשפיל א"ע ואומר כי חטאנו ועי"ז נעשה בחי' תחת לראשי שעי"ז נעשה בחי' נשיאות ראש שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע בבחי' אהבה ברשפי אש התשוקה, וכמ"ש אם נבלת בהתנשא129 כל המשפיל א"ע130 הקב"ה מגביהו, וזהו מ"ש בגמ' פסחים ד"נ ע"א גבי רב יוסף ברי' דריב"ל שראה עליונים למטה ותחתונים למעלה א"ל עולם ברור ראית, שבחי' עולם ברור תחתונים למעלה, שכל מה שהוא בעיניו תחתון יותר בעוה"ז הוא למעלה יותר בעולם העליון כו' (וכמו שאמר רב מתיבתא בזח"ג פ' שלח131 מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב כו').
והנה בקרבנות הי' ג"כ בחי' שמאל דוחה, והיינו שזה הי' עבודת תרומת הדשן132, דהנה הדשן הוא האפר והפסולת שנשאר מהקרבן, שהטוב של הקרבן עולה לריח ניחוח לה' והאפר נשאר שהוא ענין בחי' שמאל דוחה, והנה בתרומת הדשן יש ג"כ שני בחי' דהיינו מה שהיו מניחין הדשן אצל המזבח וכמ"ש והרים את הדשן ושמו אצל המזבח133 והי' נבלע שם134, והב' מה שהיו מוציאים הדשן מחוץ למחנה וכמ"ש והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה135, והיינו שהאפר גופא הגם שהוא פסולת אעפ"כ יש בו גם בחי' טוב עדיין שהוא יכול לעלות למעלה וכמ"ש ביעקב ויאבק איש עמו136 עד עלות השחר, וארז"ל שהעלו אבק עד כסה"כ137, ופי' בזהר וישלח דק"ע138 אבק דאשתאר מן נורא, והיינו שיעקב העלה גם בחי' האבק, וכמו"כ הדשן שהיו מניחין אצל המזבח הטוב שבו הי' נבלע במקומו, וזהו עלייתו, אך הדשן שהיו מוציאין מחוץ למחנה היינו מה שלא הי' יכול לעלות, ובעבודה ב' בחי' אלו זהו ענין מרירות על הריחוק ועצבות139, שהמרירות אף שהיא בחי' שמאל דוחה, אעפ"כ עי"ז נעשה תחת לראשי, בחי' ימין מקרבת140 שעי"ז נעשה ויצעקו אל ה'141 בצר רלחלהם, ואח"כ ע"י המרירות יבא לבחי' שמחה142, כי כל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו, וזוכה לנשיאות ראש, והיינו ע"י התבוננות שמתבונן אחר השפלות והכנעה איך דגם חשך לא יחשיך ממך143, ומרחוק ה' נראה לי144, בזאת יהי' מן השפלות העלאת מ"ן145 להכלל באחדות ה' כו', משא"כ עצבות הוא אסקופה הנדרסת146 לכל העוונות שמייאש א"ע מכל וכל וזהו מקור לכל העוונות ולכן צריך לדחות את העצבות מכל וכל, וזהו ענין האפר שהוציאו מחוץ למחנה כו', וז"ע הקרבנות בחי' עבודה תיקון קו השמאל כו'.
אך הנה הקרבן הי' מקריב אותו הכהן147 דוקא שהוא בחי' חסד148, דהנה עיקר המכוון מבחי' שמאל דוחה הוא כדי שיהי' לאכללא שמאלא בימינא149 שזהו עיקר תיקון קו השמאל, שעיקר המכוון מבחי' העלאה הוא כדי שיהי' אח"כ בחי' המשכה מלמעלה למטה בחי' ימין מקרבת. וזה הי' חטא קרח שרצה להפריד את השמאל150 מבחי' ימין ולא רצה שיהי' נכלל שמאל בימין ע"כ נענש, כמ"ש בזהר ר"פ קרח, כי עכשיו העיקר הוא קו הימין, כי מבחי' קו הימין לא נמצא יניקת החיצונים כ"כ כמו מקו השמאל כמ"ש בלק"ת בד"ה זאת חקת151 התורה פ"ב, ובכמה דוכתי, ולזה הקרבנות הי' ע"י הכהן דוקא שהוא איש החסד כו'. וזהו ענין גמ"ח שהוא בחי' המשכה מלמעלה למטה, וזהו ג"כ ענין מדת אברהם שהי' ג"כ איש החסד152 שכל עיקר עבודתו הי' כדי להמשיך אלקות מלמעלה למטה ולזה הי' מאכיל ומשקה גם לערביים153 והי' אומר להם דעו למי מברכים154 שהי' מודיע אלקותו ית' בעולם, ועי"ז הי' ממשיך אלקות מלמעלה למטה שיהי' ש"ש מתאהב ע"י155, וזהו מ"ש אלה תולדות יצחק156 בן אברהם אברהם הוליד את יצחק שנא' ב"פ אברהם157, שבתחלה רלטצ"ל מדת אברהם שהוא בחי' חסד כדי לעורר את בחי' העלאה שהוא בחי' המשכת המ"ד כדי לעורר העלאת המ"ן158, ואח"כ ע"י העלאה בחי' יצחק קו השמאל נמשך המשכה מבחי' קו הימין בחי' ימינו תחבקני159 שהיא בחי' המשכת המ"ד לאחר העלאת המ"ן כו'.
הערות
עמוד רכט
- 1. וירא ישראל את היד הגדולה : מאמר זה והמשכו הוא מאמר ד"ה זה שנדפס בסה"מ תרכ"ז ע' רמז ואילך. וש"נ. וכאן הוא בתוספת הגהות וכו'. ד"ה פדה בשלום שבסה"מ תרע"ח ע' צב ואילך. תש"ז ע' 201 ואילך כנראה שמיוסד על מאמר זה. ההמשך נרשם בכת"י מעתיק היינו א) העתק המאמר דתרכ"ז בכותרת — בכת"י לא נודע למי —: ”שש"פ מ"א" וברפ"ה בכותרת כנ"ל: ”שבת שאחר הפסח פ' אחרי" עם הגהות ותיקונים בגוכתי"ק. ב) וכן נרשמו עוד הגהות בע' בפ"ע בכותרת: ”לד"ה וירא ישראל דתקס"ב". ג) לאח"ז נרשם ההמשך עוה"פ בכת"י מעתיק בלי הכותרות: עם איזה תיקונים בגוכתי"ק. מאמר ד"ה זה מכ"ק אדה"ז משנת תקס"ד שנדפס בתוס' הגהות וכו' באוה"ת בשלח ע' תלב [ראה רשימת המאמרים דשנת תקס"ד במאמרי אדה"ז תקס"ד ע' שמו. וש"נ]. הנה בגוכתי"ק כאן מציינו בג' אופנים והם: א) שהוא משנת ”תקס"ב" כנזכר בפיסקא שלפ"ז: ”לד"ה וירא ישראל דתקס"ב". ב) לקמן [במאמר ד"ה והנה תורה היא בחי' קו האמצעי] פ"ה בשולי הגליון על יד הערה ב מציין עוה"פ לד"ה זה אבל שם א"א לברר באם נכתב תקס"ב או תקס"ד. ג) לקמן ד"ה הים ראה וינוס על יד הערה 24: ”כמ"ש בד"ה וירא ישראל דתקס"ב תקס"ד". ולכאו' הפי' בכ"ז בבוך 1146 [ראה אודות בוך זה במאמרי אדה"ז תקס"ד ע' שמא] שבו נמצא מאמר זה, הנה בריש דף מפתח הדרושים נרשם: ”תקס"ב תקס"ד". לכן לפעמים מייחסו ע"ש התחלתו ”תקס"ב". הבוך נק' לפעמים: ”ביכל תקס"ד" וכיו"ב — לכן אפשר לציין: ”תקס"ד". או על שם השער של מפתח הדרושים: ”תקס"ב תקס"ד". בסה"מ תרכ"ז שם בהערה: המאמר נחלק בתחילה לו' פרקים, ואח"כ החל כ"ק אדמו"ר מהר"ש לחלק את הפרקים באופן אחר, אך החלוקה זו לא נסתיימה, ונסמנו פרקים אלו בשולי הגליון. יש לציין שחלוקה זו היא כפי שנחלק המאמר לפנינו. מאמר זה נזכר בסה"מ תר"ן ריש ע' שלז. תרס"ח ע' קמח ב"פ. חלוקת הקטעים הם ע"פ סה"מ תרכ"ז. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לקמן בחלק הנחותיו ושם הפתיחא: ”והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" ובכותרת: ליל אחש"פ.
- 2. וירא ישראל . . ויאמינו בה' : בשלח יד, לא.
- 3. ברבות פ' שמות . . ה' : סוף סימן יד. הועתק לשונו באוה"ת בשלח ע' תכח.
- 4. מי ה' אשר אשמע בקולו : שמות ה, ב.
- 5. הים שהוא אותיות מי : זהו פי' אחר במדרש שם. וראה הלשון לקמן פ"ז ד"ה ומעתה י"ל בתחילתו.
- 6. כמה לקו באצבע : וארא ח, טו.
- 7. כמה לקו . . חמשים מכות : הלשון ע"פ מכילתא בשלח יד, ל.
- 8. היד הגדולה . . חסד : ראה מאו"א מערכת יד אות ה.
- 9. ואיך מיד הגדולה . . וגבורה : ראה גם אוה"ת בשלח ע' תכז ואילך. ע' תנח ואילך. ע' תע ואילך. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערות 18-16.
עמוד רל
- 10. ועוד צ"ל . . להאמין אח"כ : ראה גם מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' נא. אוה"ת בשלח ע' תס. לקמן בהנחה שם.
- 11. במדרש שה"ש . . אתי מלבנון : שה"ש ד, ח. שהש"ר שם ב. הועתק לשונו באוה"ת בשלח ע' תל.
- 12. מאן דחזי : בשהש"ר שם: בר נש דחמי.
- 13. בתמי' : מתנות כהונה שם.
- 15. סי' : כשמציינים לתנ"ך לפעמים משתמשים בתיבת ”סימן". ולפעמים בתיבת ”קפיטל". ראה גם לעיל מאמר ד"ה זכור את יום השבת ובהערה 17.
- 14. תהלים סי' ל"ד) יראו את ה' : פסוק י.
- 16. במזמור ל"ג יראו מה' : פסוק ח [ושם: ייראו — וכ"ה באוה"ת בשלח כאן ע' תלב. אבל באוה"ת שם הנה גם בפסוק יראו את ה' נדפס: ייראו].
- 17. ב' בחי' יראה : ראה הנסמן באוה"ת שבהערה הבאה.
- 18. יראו מהוי' . . יר"ת : ראה לקו"ת במדבר יג, ב. ד"ח שער התפלה נב, א ואילך. אוה"ת בשלח כאן ע' תלב. ע' תס ואילך. לעיל מאמר ד"ה ועבדתם את ה"א פ"ג.
- 19. כי הוא אמר ויהי : תהלים לג, ט.
- 20. בעשרה מאמרות . . להבראות : אבות רפ"ה. ראה לעיל מאמר ד"ה הקבצו ושמעו בנ"י הערה 19.
- 21. ברוך שאמר . . שבאמירה אחת : נוסח ברכת ברוך שאמר. ראה גם שע"ת עג, א ובהערה 26. לקו"ת ואתחנן ב, א.
- 22. בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
- 23. בה' . . אתא קלילא : ראה לקו"ת האזינו עד, ד: והה' הוא אות קלילא דלית בי' מששא כמבואר באקדמות. תו"ח ח"ש קכא, ג ובהערה 48.
- 24. יראה מרחוק : ראה גם בענין יראה לקמן מאמר ד"ה הים ראה וינוס על יד הערה 75.
- 25. של"ב פעמים ש' אלקים נא' בע"מ : נמנו בפרטיות בתקז"ח קיב, ג. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרכה. וש"נ. שעה"י קלב, א ובהערה 3.
- 26. כח הפועל בנפעל : בלקו"ת שלח מז, א: בספרים. ראה הנסמן במ"מ לשם. ספר הישר (לר"ת) סוף ש"ג.
- 27. בראשית ברא : בראשית א, א. ראה גם לעיל מאמר ד"ה ועבדתם את ה"א רפ"ב. וש"נ.
עמוד רלא
- 28. יהללו . . ציוה ונבראו : תהלים קמח, ה. ראה גם לעיל שם ובהערה 79.
- 29. בלק"ת בד"ה קול דודי : שה"ש יד, ג.
- 30. שהוא ציוה ויעמוד : תהלים לג, ט.
- 31. ויעמידם לעד לעולם : תהלים קמח, ו.
- 32. יראו את ה' . . יר"ע : ראה הנסמן לעיל בהערה 18.
- 33. שלך ה' הגדולה : דברי הימים-א כט, יא.
- 34. גדול . . ולגדולתו אין חקר : תהלים קמה, ג.
- 35. בת"א . . ע"ב : במהדורת קה"ת מג"א צד, ב.
- 36. את בשרו : משפטים כא, כח.
- 37. את הטפל לבשרו : ב"ק מא, ב.
- 38. במשנה סוטה : ועד"ז לקמן פ"ו פיסקא וזהו יראו. סה"מ תרכ"ז כאן ע' רמח וע' רנה. ראה במשניות שם בסופה. ראה גם במהרש"א ותויו"ט שם. אוה"ת וישב ח"ב ע' 518: שלהי סוטה . . והברייתא.
- 39. קדושה מביאה לידי ענוה : ראה גם לקו"ת מטות פא, א ואילך.
- 40. בפ' ואתחנן ויצונו ה' : ואתחנן ו, כד.
- 42. צו את בנ"י : אמור כד, ב.
- 41. מצוה . . ל' צוותא : ראה לקו"ת בחוקותי מה, ג. סה"מ תרל"ח ע' קכב. וש"נ. לקו"ש צו כרך ז ע' 30 ואילך.
- 43. כי זה כל האדם : קהלת יב, יג.
- 45. ויהי ערב . . הששי : בראשית א, לא.
- 44. ארז"ל בשבת . . תנאי . . וא"ל : בשינוי לשון קצת. ראה גם לקמן מאמר ד"ה א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום הערה 27.
- 46. במד"ר בראשית פ"ה : סימן ה.
- 47. ובבשלח פך"א : סימן ו.
- 48. לאיתנו לתנאו : בשלח יד, כז. ראה גם לקו"ש בשלח כרך ו' ע' 86 ואילך. וש"נ.
- 49. וקרי"ס הי' הקדמה למ"ת : ראה שער האמונה לב, ב ובהערה 9. תו"ח בשלח ח"א קמח, ג. וש"נ.
עמוד רלב
- 50. במדרש : ראה פסיקתא רבתי פיסקא עשה"ד פכ"א, יט. מדרש לקח טוב יתרו כ, ב.
- 51. ובזהר ויקרא די"א סע"ב : ראה גם לעיל מאמר ד"ה קדש ישראל לה' הערה 52.
- 52. עשרה עשרה הכף : נשא ז, פו.
- 53. אנכי : יתרו כ, ב.
- 54. יהי אור : בראשית א, ג. ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 58. שע"ת יב, ג הערה 42. סה"מ תר"ם ח"א ע' קצ.
- 55. אם לא בריתי . . שמתי : ירמי' לג, כה.
- 56. רפ"ב דחגיגה שבעשרה דברים : ראה שם יב, א.
- 57. הוי' בחכ' . . בתבונה : משלי ג, יט.
- 58. ובדעתו : וכ"ה גם בסה"מ תרכ"ז כאן (ובבוך 1063 שם). בחגיגה שם: בדעת דכתיב בדעתו.
- 59. ובדעתו תהומות נבקעו : משלי שם כ [ושם: בדעתו — ראה גם הערה שלפנ"ז].
- 60. בראשית . . ות"י בחוכמתא ברא : בראשית א, א. ראה תרגום ירושלמי שם. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקלג. וש"נ.
- 61. רבות עשית . . אלינו : תהלים מ, ו. בסה"מ תרכ"ז כאן ניתוסף: אין ערוך אליך. ראה תו"א מקץ לא, ד. לקו"ת שה"ש מ, סע"ב ואילך.
- 62. כמ"ש בס"י בשלושים ושתים נתיבות : פ"א, מ"א.
- 63. עשרה מאמרות וכ"ב אותיות : ראה מאו"א מערכת ל"ב נתיבות אות יט וביאיר נתיב שם. ראה גם אוה"ת יתרו כרך ז ע' ב'תרפד.
- 64. כי ששת ימים : תשא לא, יז. ראה זהר ויחי רמז, א. אמור צד, רע"ב. האזינו חצר, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רז ואילך. וש"נ.
- 65. אין ערוך אליך : תהלים מ, ו. ראה לעיל הערה 61.
- 66. כולם בחכ' עשית : תהלים קד, כד.
- 67. שאפי' ח"ע . . כעשי' גשמי' : ראה גם לעיל מאמר ד"ה אז ישיר משה ובהערה 67.
- 68. אדון הנפלאות : ברכת ישתבח וברכת יוצר. ראה גם לקמן פ"ז. תו"א ויחי מו, ב ואילך.
עמוד רלג
- 69. עושה פלא : בשלח טו, יא. ראה תו"א בשלח סג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמט. וש"נ.
- 70. את ה' האמרת היום : תבוא כו, יז.
- 71. לעולם ה' דברך נצב בשמים : תהלים קיט, פט.
- 72. שפי' במד"ת : קיט, לו. ראה גם סה"מ תר"ם ח"א ע' רלה. וש"נ. תרל"ח ע' כב. וש"נ.
- 73. ובסש"ב ח"ב בשם הבעש"ט ז"ל : פ"א. ראה גם לקמן מאמר ד"ה שיר המעלות ממעמקים רפ"ב. ד"ה ושאבתם מים בששון פ"ג. הנסמן בסה"מ תרל"ח ותר"ם שם־ כתר שם טוב קה"ת מהדורת תשנ"ט בהוספות סע"ז.
- 74. אורייתא מח"ע נפקת : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
- 75. ואורייתא וקודב"ה כולא חד : מובא בתניא (פ"ד ופכ"ג) בשם הזהר. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רפה. וש"נ. אוה"ת חוקת ע' תשס.
- 76. עשה"ד הוא . . המצות : ראה רש"י משפטים כד, יב.
- 78. ולא יהי' לך : יתרו כ, ג.
- 77. רמ"ח מ"ע . . שס"ה ל"ת : מכות כג, סע"ב.
- 80. רמ"ח אברים : אהלות פ"א, מ"ח.
- 79. רמ"ח פקודין הוא רמ"ח אברים דמלכא : ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א). תניא רפכ"ג. סידור שער החנוכה רפ, א. שע"ת עב, ג הערה 17.
- 82. שס"ה גידים : ראה הערה שלפנ"ז. ע"ח שער פנו"ח ש"מ, דרוש יב: אותן הגידין שזכרו רז"ל אינן אותן הלבנים. עשרה מאמרות מאמר חיקור דין ח"א, פי"א ובכנפי יונה ח"א, פע"א בשם הראב"ע בס' העצמים [לונדון תרס"א ע' כו] שס"ה גידין כפולין. סה"מ תרכ"ח ע' קכט ואילך בשם המד"ר.
- 81. ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידים : תרגום יוב"ע בראשית א, כז. זהר וישלח קע, ב.
- 83. וגלגלתא דחפי' על מוחא : ראה זהר אד"ר נשא קכח, ב.
- 84. וגוף ותרין דרועין . . קדש : ראה ת"ז בהקדמה יז, א.
עמוד רלד
- 86. תרי"ג מצות . . ז"מ דרבנן : ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב] הנחה ד"ה קדש ישראל לה' ובהערות 131 ואילך.
- 85. בעשה"ד תרי"ג אותיות . . במד"ר : ראה שם פי"ח, כא. תנחומא קרח יב. כתר תורה הובא בתורת העולה להרמ"א ח"ג פל"ח (לב, א). של"ה יתרו שיו, סע"א. ראה גם לקו"ת בחוקותי מו, ד: ”וברבות נשא פי"ג [טוטז] איתא תרי"ג אותיות יש מן אנכי עד אשר לרעך ושבעה יתירות כנגד שבעה ימי בראשית עכ"ל".
- 87. זאת התורה אדם : חוקת יט, יד. ראה זהר רע"מ משפטים קיז, ב. צו כט, ב. תו"א תרומה עט, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שכז. וש"נ.
- 88. שמבחי' מל' שבחכ' : ראה ע"ח שער מיעוט הירח של"ו, פ"א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשצה. שעה"י קמא, ב ובהערה 41. תו"ח יתרו ח"ב רסח, ג. סה"מ תרל"ח ע' ח ובהערה 71.
- 89. על שלשה דברים . . גמ"ח : אבות פ"א, מ"ב.
- 90. עבודה . . הקרבנות : ראה מפרשים לאבות שם. סה"מ תרל"ח ע' לד הערה 79.
- 91. הקרבנות . . העלאה ממטה למעלה : ראה גם תניא פל"ד. אגה"ת ספי"ב. אגה"ק סוס"כ. סכ"ח. סה"מ תר"ם ח"א ע' יד. וש"נ. לקמן מאמר ד"ה כתר יתנו לך ספ"ג.
- 92. וגמ"ח . . המשכה : ראה תו"ח בראשית כו, ג.
- 93. קדשי קדשים הי' שחיטתן בצפון : זבחים פ"ה, מ"א-ה. ראה סה"מ תרכ"ז ע' רמט ואילך. וש"נ. וראה גם ש"א ט, ב ואילך ובהערה 39. סה"מ תרל"א ח"א ע' קי. וש"נ.
- 94. ושחט אותו . . צפונה : ויקרא א, יא.
- 95. הר ציון ירכתי צפון : תהלים מח, ג. ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב] בהנחה כאן ובהערות 101־ 102.
- 96. העולה . . שחיטתה בצפון : זבחים פ"ה, מ"ד.
- 97. צפון . . גבורה : ראה זהר בראשית כט, ב ובאור החמה שם. פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"ח מערכת צפון. מאו"א מערכת צפון אות כו וביאיר נתיב שם. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תמא.
- 98. תפלה שבמקום קרבנות : ברכות כו, א-ב. ראה לקו"ת פינחס עז, ג. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' ד. וש"נ. אוה"ת תשא ע' א'תתפג.
עמוד רלה
- 99. שמאלו תחת לראשי : שה"ש ב, ו.
- 100. גבורה . . תגבורת החיות : ראה תו"א נח ט, ג. לעיל מאמר ד"ה וברך את לחמך ובהערה 88.
- 101. גבורות גשמים : תענית ב, א. ראה גם לקו"ת ואתחנן יג, ג. סה"מ תר"ם ח"א ע' פא. וש"נ.
- 102. שאומרים מוריד הגשם : בברכת אתה גבור בתפלת העמידה.
- 103. הדם . . גבורה : ראה מאו"א מערכת דם אות טז. תו"א נח ט, ג. תו"ח פקודי ח"ב תמו, ד ובהערה 38.
- 104. כי הדם הוא הנפש : פ' ראה יב, כג.
- 105. ימי שנותינו . . שמונים שנה : תהלים צ, י.
- 106. אריכת ימים יותר : ראה גם סה"מ תרע"ח ע' צג־ תש"ז ע' 202: ואמרז"ל ע"ז [גיטין כח, א] כיון דאפליג איפליג הרי שזהו חיות שבבחי' הפלגה לא כמו בחי' חיות התמידי.
- 107. ואש שלמעלה : תו"כ ויקרא א, ז. יומא כא, ב.
- 108. ארי' דאכיל קרבנין : ראה זהר בהקדמה ו, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקלא. וש"נ. שה"א עט, ב הערה 13. סה"מ תר"ם ח"א ע' מ ואילך.
- 109. תפלות כנגד תמידין תקנו : ראה ברכות כו, ב. לקו"ת פינחס שם.
- 110. אשה ריח ניחוח : ויקרא א, ט.
- 112. לסוסתי ברכבי פרעה : שה"ש א, ט.
- 111. במדרש שה"ש . . לסוסתי . . דף יו"ד : בדפוס אמשטרדם ת"א. שהש"ר פ"א, ט ד. הובא גם באוה"ת בשלח כאן ע' תלה. בסה"מ תרע"ח ותש"ז שם: דאי' בילקוט ע"פ והמים כו' מימינם ומשמאלם. ולפנינו שם ליתא. ראה גם מכילתא שבהערה 114.
- 113. והמים להם חומה מימינם ומשמאלם : בשלח יד, כב. כט.
עמוד רלו
- 114. והמ"כ תירץ : ראה שם ד"ה תפלה. וראה גם פי' זה ינחמינו על המכילתא בשלח יד, כח [אלא ששם הגירסא תורה ולא ק"ש].
- 115. שתפלה הוא חיי שעה : שבת י, א.
- 116. ותורה היא חיי עולם : שבת שם.
- 117. העוה"ב . . ימין ועוה"ז . . שמאל : ראה ב"ר פנ"ט, ב. ערכי הכנויים לבעל סדה"ד מערכת ימין עה"ב. אוה"ת חנוכה ע' שלז ואילך.
- 119. שמאל דוחה : סוטה מז, א.
- 118. שהתפלה . . שמאל דוחה . . תחת לראשי : ראה תו"א תשא פה, ג ואילך.
- 120. אין עומדין . . כובד ראש : ברכות ל, ב. ראה מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תקו ואילך. תו"ח בשלח ח"א קעז, א. סה"מ תרכ"ט ע' קסו. וש"נ.
- 121. שאומרים בתפלה סלח לנו : ראה גם תו"א תשא קיא, ד. לקו"ת בהעלותך ל, ב. תצא לה, סע"ב. ש"ש סה, ג. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קפב. וש"נ. תו"ח וירא קד, ב ובהערה 20. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן ובהערה 120.
- 122. מס"נ באחד : ראה זהר רע"מ משפטים קיט, א. צו לג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תו. וש"נ. שמות ח"א ע' רעח ואילך. הנחות תקע"ז ע' שא.
- 123. אהבה בכל מאדך : ואתחנן ו, ה.
- 124. משלי סי' י"ז ך"א : באוה"ת בשלח כאן ע' תלה: סי' י"ז ג' [ושם הובא רק ראשית הכתוב]. בסה"מ תרכ"ז כאן ע' רנ: ך"ג ך"א. צ"ל: כז, כא.
- 125. ך"ה ה' : וכ"ה בסה"מ תרכ"ז כאן. צ"ל: כה, ד.
- 126. דרך איש ישר בעיניו : משלי כא, ב.
- 127. כספך הי' לסיגים : ישעי' א, כב.
- 128. שכסף . . האהבה : ראה גם תניא פ"נ. תו"א וישב כו, ד. תשא פו, ד. תו"ח וארא ח"א נג, ג. וש"נ.
עמוד רלז
- 129. אם נבלת בהתנשא : משלי ל, לב.
- 130. כל המשפיל א"ע : ערובין יג, ב (כגי' הע"י). וכ"ה גם בסה"מ תרכ"ז כאן ע' רנא. שע"ת כג, א הערה 12. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 132.
- 131. בזח"ג פ' שלח : קסח, סע"א. ראה גם תוספתא ח"ש קכב, ב (בשינוי הסדר).
- 132. בקרבנות . . שמאל דוחה . . תרומת הדשן : ראה סידור שחרית ל, ג ואילך. ד"ח נד, ד. אוה"ת בשלח ס"ע תלה ואילך. ע' תסג. שה"ש כרך ב ע' תשכז. סה"מ תרכ"ט ע' רסב. הנסמן בסה"מ תרכ"ז כאן.
- 133. והרים את הדשן . . המזבח : צו ו, ג [בדילוג].
- 134. והי' נבלע שם : ראה רש"י ויקרא א, טז ד"ה אל מקום הדשן. פסחים כו, א ד"ה תרומת הדשן. מנחות עד, א ד"ה אלא אבית הדשן דלמטה. תוד"ה נבלעין במקומן יומא כא, א.
- 135. והוציא את הדשן . . למחנה : צו ו, ד.
- 136. ויאבק איש עמו : וישלח לב, כב. ראה תו"א וישלח כו, ד.
- 137. שהעלו אבק עד כסה"כ : ראה חולין צא, א.
- 138. דק"ע : ע"א.
- 139. מרירות . . ועצבות : ראה גם תניא פל"א.
- 140. ימין מקרבת : סוטה מז, א.
- 141. ויצעקו אל ה' : תהלים קז, ו. כח.
עמוד רלח
- 142. ע"י המרירות . . שמחה : ראה תניא פכ"ו ופל"א.
- 143. דגם חושך לא יחשיך ממך : תהלים קלט, יב.
- 144. ומרחוק ה' נראה לי : ירמי' לא, ב.
- 145. מ"ן : ראה לקמן הערה 158.
- 146. אסקופה הנדרסת : ערובין צח, א. ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' לא ואילך. וש"נ.
- 147. הקרבן הי' מקריב . . הכהן : ויקרא פ"א, ה ואילך.
- 148. הכהן . . חסד : ראה זהר נשא קמה, ב. צו כז, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתעג. וש"נ.
- 149. לאכללא שמאלא בימינא : ראה זהר ר"פ קרח.
- 150. חטא קרח . . להפריד את השמאל : ראה גם סה"מ תרכ"ז ע' שמג ואילך ובהנסמן בריש המאמר שם.
- 151. קו הימין . . בלק"ת . . חקת : נו, ג. ראה גם ביאוה"ז — להצ"צ — ויחי כרך ב ע' תשמא ואילך. סה"מ תר"ן ע' שצ. לעיל מאמר ד"ה ובירך את לחמך על יד הערה 92.
- 152. אברהם . . איש החסד : ראה זהר בראשית מז, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפ ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' ד. וש"נ.
- 153. אברהם . . מאכיל . . לערביים : ראה ב"מ פו, ב. תו"ח לך פג, ד הערה 57.
- 154. דעו למי מברכים : ראה סוטה י, ב.
- 155. ש"ש מתאהב ע"י : יומא פו, א. ראה מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שנ. וש"נ. דברים ח"א ע' קלה. וש"נ. סה"מ תרע"ח ע' ע ואילך.
- 156. אלה תולדות יצחק : תולדות כה, יט [ושם: ואלה — ראה גם תו"א שבהערה הבאה. לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בהנחה כאן].
- 157. אלה תולדות . . ב"פ אברהם : ראה תו"א תולדות יז, סע"א ואילך.
עמוד רלט
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
בראשית רבה י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהִבָּרְאָם בְּה"א בְּרָאָם. (ישעיה סו, ב): וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה' וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן לֹא בְעָמָל וְלֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מו): אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אוֹמֵר בִּזְכוּת הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, וּכְתִיב: וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה'.
רש"י על שמות כ״ד:י״ב - הטקסט מספריא
ויאמר ה' אל משה. לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה:
עלה אלי ההרה והיה שם. אַרְבָּעִים יוֹם:
את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם. כָּל שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת בִּכְלַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵן, וְרַבֵּנוּ סְעַדְיָה פֵּרֵשׁ בָּאַזְהָרוֹת שֶׁיָּסַד לְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ:
ויאמר ה’ אל משה AND THE LORD SAID TO MOSES — after the Giving of the Law,
עלה אלי ההרה והיה שם COME UP TO ME INTO THE MOUNTAIN AND REMAIN THERE forty days.
את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם [AND I WILL GIVE THEE] THE TABLETS OF STONE, AND THE LAW, AND THE COMMANDMENT WHICH I HAVE WRITTEN TO TEACH THEM — All the six hundred and thirteen commandments are implicitly contained in the Ten Commandments and may therefore be regarded as having been written on the tablets. Rabbi Saadia specified in the אזהרות which he has composed those commandments which may be associated with each of the Ten Commandments.
משנה אהלות א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם. שלשים בפיסת הרגל. ששה בכל אצבע. עשרה בקורסל. שנים בשוק. חמשה בארכובה. אחד בירך. שלשה בקטלית. אחד עשרה צלעות. שלשים בפיסת היד. ששה בכל אצבע. שנים בקנה ושנים במרפק. אחד בזרוע. וארבעה בכתף. מאה ואחד מזה. ומאה ואחד מזה. ושמנה עשר חוליות בשדרה. תשעה בראש. שמנה בצואר. ששה במפתח של לב. וחמשה בנקביו. כל אחד ואחד מטמא במגע במשא ובאהל. אימתי בזמן שיש עליהן בשר כראוי. אבל אם אין עליהן בשר כראוי. מטמאין במגע ובמשא. ואין מטמאין באהל:
תניא, ליקוטי אמרים כ״ג - הטקסט מספריא
וְעִם כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, יוּבַן וִיבוֹאַר הֵיטֵב בְּתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד״, וּבַתִּיקוּנִים פֵּירְשׁוּ דְּ״רַמַ״ח פִּיקּוּדִין אִינּוּן רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״.
לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְחֶפְצוֹ הָאֲמִיתִּי, הַמְלוּבָּשׁ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַחֲיוֹתָם, כִּי כָּל חַיּוּתָם וְשִׁפְעָם תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת שֶׁל הַתַּחְתּוֹנִים, כַּנּוֹדָע.
וְנִמְצָא שֶׁמַּעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן הוּא לְבוּשׁ הַפְּנִימִי לִפְנִימִית רָצוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁמִּמַּעֲשֶׂה זֶה נִמְשָׁךְ אוֹר וְחַיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְהִתְלַבֵּשׁ בָּעוֹלָמוֹת.
וְלָכֵן נִקְרָאִים ״אֵבְרֵי דְמַלְכָּא״, דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁאֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הֵם לְבוּשׁ לְנַפְשׁוֹ וּבְטֵלִים לְגַמְרֵי אֵלֶיהָ מִכֹּל וָכֹל, כִּי מִיָּד שֶׁעוֹלֶה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם לִפְשׁוֹט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, הֵן נִשְׁמָעוֹת לִרְצוֹנוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּלִי שׁוּם צִוּוּי וַאֲמִירָה לָהֶן, וּבְלִי שׁוּם שְׁהִיָּיה כְּלָל, אֶלָּא כְּרֶגַע מַמָּשׁ כְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ, כָּךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל, הַחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת וְקִיּוּמָן, הוּא בָּטֵל לְגַמְרֵי לְגַבֵּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְלוּבָּשׁ בּוֹ, וְנַעֲשֶׂה לוֹ מַמָּשׁ כְּגוּף לִנְשָׁמָה.
וְכֵן הַלְּבוּשׁ הַחִיצוֹן שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבָּאָדָם הַמְקַיֵּם וְעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה, שֶׁהוּא כֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהּ, הוּא מִתְלַבֵּשׁ בַּחַיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה, וְנַעֲשֶׂה גַּם כֵּן כְּגוּף לִנְשָׁמָה לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וּבָטֵל אֵלָיו לְגַמְרֵי.
וְעַל כֵּן, גַּם אֵבְרֵי גּוּף הָאָדָם הַמְקַיְּימִים הַמִּצְוָה, שֶׁכֹּחַ וּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית מְלוּבָּשׁ בָּהֶם בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂה וְקִיּוּם הַמִּצְוָה, הֵם נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה מַמָּשׁ לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, כְּגוֹן: הַיָּד הַמְחַלֶּקֶת צְדָקָה לַעֲנִיִּים, אוֹ עוֹשָׂה מִצְוָה אַחֶרֶת, וְרַגְלַיִם הַמְהַלְּכוֹת לִדְבַר מִצְוָה, וְכֵן הַפֶּה וְלָשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים דִּבְרֵי תוֹרָה, וְהַמּוֹחַ שֶׁמְּהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם וּבִגְדוּלַּת ה׳ בָּרוּךְ־הוּא.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה״, שֶׁכָּל אֵבְרֵיהֶם כּוּלָּם הָיוּ קְדוֹשִׁים וּמוּבְדָּלִים מֵעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה, רַק לָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ כָּל יְמֵיהֶם:
אַךְ הַמַּחֲשָׁבָה וְהַהִרְהוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּמּוֹחַ, וְכֹחַ הַדִּבּוּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁבַּפֶּה, שֶׁהֵם לְבוּשִׁים הַפְּנִימִים שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וְכָל שֶׁכֵּן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית עַצְמָהּ הַמְלוּבֶּשֶׁת בָּהֶם, כּוּלָּם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּיִחוּד גָּמוּר בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וְלֹא מֶרְכָּבָה לְבַד, כִּי רָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא הוּא הַדְּבַר הֲלָכָה עַצְמָהּ שֶׁמְּהַרְהֵר וּמְדַבֵּר בָּהּ, שֶׁכָּל הַהֲלָכוֹת הֵן פְּרָטֵי הַמְשָׁכוֹת פְּנִימִיּוּת רָצוֹן הָעֶלְיוֹן עַצְמוֹ, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁדָּבָר זֶה מוּתָּר אוֹ כָּשֵׁר אוֹ פָּטוּר אוֹ זַכַּאי אוֹ לְהֵפֶךְ; וְכֵן כָּל צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה־נְבִיאִים־כְּתוּבִים הֵן הַמְשָׁכַת רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ הַמְיוּחָדוֹת בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, שֶׁהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא – כּוּלָּא חַד״, וְלֹא ״אֵבָרִין דְּמַלְכָּא״ לְחוּד כְּפִיקּוּדִין.
וּמֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַמְיוּחָד בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, הוּא בְּגִילּוּי לְגַמְרֵי, וְלֹא בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל וּכְלָל, בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית וּלְבוּשֶׁיהָ הַפְּנִימִים, שֶׁהֵם מַחֲשַׁבְתָּהּ וְדִבּוּרָהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי גַּם הַנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ אֵלּוּ – מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, כְּיִחוּד דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִפְרָד, כִּי אִם בְּהֶסְתֵּר פָּנִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיִּחוּדָם הוּא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז מִיִּחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, מֵאַחַר שֶׁרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא בְּגִילּוּי מַמָּשׁ בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא הוּא הַתּוֹרָה עַצְמָהּ, וְכָל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מְקַבְּלִים חַיּוּתָם מֵאוֹר וְחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, וְאִם כֵּן, הַחָכְמָה – שֶׁהִיא הַתּוֹרָה – לְמַעְלָה מִכּוּלָּם, וְהִיא הִיא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ הַנִּקְרָא ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹךְ עָלְמִין, רַק מְחַיֶּה וּמֵאִיר לְמַעְלָה בִּבְחִינַת מַקִּיף, וְהִיא הִיא הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בַּנֶּפֶשׁ וּלְבוּשֶׁיהָ בִּבְחִינַת גִּילּוּי מַמָּשׁ – כְּשֶׁעוֹסְקִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, ״וְאַף־עַל־גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי כוּ׳״ [וּמִשּׁוּם הָכֵי יָכוֹל לִסְבּוֹל, מִשּׁוּם דְּלָא חָזֵי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֶלְיוֹנִים].
וּבָזֶה יוּבַן לָמָּה גָּדְלָה מְאֹד מַעֲלַת הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הַמִּצְוֹת, וַאֲפִילוּ מִתְּפִלָּה – שֶׁהִיא יִחוּד עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים [וְהָא דְּמִי שֶׁאֵין תּוֹרָתוֹ אוּמָנוּתוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק, הַיְינוּ מֵאַחַר דְּמַפְסִיק וּמְבַטֵּל בְּלָאו הָכֵי].
וּמִזֶּה יוּכַל הַמַּשְׂכִּיל לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו יִרְאָה גְדוֹלָה בְּעָסְקוֹ בַּתּוֹרָה, כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן אֵיךְ שֶׁנַּפְשׁוֹ וּלְבוּשֶׁיהָ שֶׁבְּמוֹחוֹ וּבְפִיו, הֵם מְיוּחָדִים מַמָּשׁ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן וְאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ הַמִּתְגַּלֶּה בָּהֶם, מַה שֶּׁכָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים – כְּלָא חֲשִׁיבֵי קַמֵּיהּ וּכְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, עַד שֶׁאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם מַמָּשׁ, אֶלָּא, סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, בִּבְחִינַת מַקִּיף – לְהַחֲיוֹתָם עִיקַּר חַיּוּתָם, רַק אֵיזוֹ הֶאָרָה מִתְלַבֶּשֶׁת בְּתוֹכָם, מַה שֶּׁיְּכוֹלִים לִסְבּוֹל, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וַיְצַוֵּנוּ ה׳ אֶת כָּל הַחוּקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה׳ וְגוֹ׳״ [וְעַל יִרְאָה גְדוֹלָה זוֹ אָמְרוּ: ״אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה״, וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֶצְלָהּ ״תַּרְעָא לְדַרְתָּא״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר], אֶלָּא, דְּלָאו כָּל מוֹחָא סָבִיל דָּא – יִרְאָה כָּזוֹ. אַךְ גַּם מַאן דְּלָא סָבִיל מוֹחוֹ כְּלָל יִרְאָה זוֹ, לֹא מִינָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ, מִפְּנֵי פְּחִיתוּת עֵרֶךְ נַפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ – בְּמַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּעֲשִׂיָּה, אֵין יִרְאָה זוֹ מְעַכֶּבֶת בּוֹ לְמַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן:
מדרש תנחומא, קרח י״ב - הטקסט מספריא
מַנְצְפַּ״ךְ הָאוֹתִיּוֹת כְּפוּלוֹת, צוֹפִים אֲמָרוּם. לֵךְ לְךָ, רֶמֶז נִרְמָז לְאַבְרָהָם לְמֵאָה שָׁנָה יוֹלִיד יִצְחָק. כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד (בראשית כו, טז), רֶמֶז נִרְמַז שֶׁהוּא וְזַרְעוֹ עֲצוּמִים בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים. נוּ״ן, לְיַעֲקֹב, הַצִּילֵנִי נָא (שם לב, יב), נִצֹּל בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים. פ״ף, לְיוֹסֵף, פָּקֹד פָּקַדְתִּי (שם נ, כד). פָּקֹד, בָּעוֹלָם הַזֶּה. פָּקַדְתִּי, לָעוֹלָם הַבָּא. צ״ץ, הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח (זכריה ו, יב), זֶה מָשִׁיחַ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק (ירמיה כג, ה). שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת (שה״ש ו, ח). עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים, הוֹסִיף עֲלֵיהֶם אַחַד עָשָׂר מִן תְּרֵי עָשָׂר, חוּץ מִן יוֹנָה שֶׁהוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְשִׁשָּׁה סְדָרִים, וְתִשְׁעָה פְּרָקִים דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, הֲרֵי שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים (שם). שִׁשִּׁים מַסֶּכְתּוֹת, שְׁמוֹנִים בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם כְּנֶגֶד פְּתָחֶיהָ. וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר (שם), מִשְׁנָה הַחִיצוֹנָה. הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים (שם ג, ז), כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת שֶׁל יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ וְגוֹ' (במדבר ו, כד). הַשָּׂטָ״ן בַּגִּימַטְרִיָּא כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה הוּא שַׁלִּיט לְהַלְשִׁין, חוּץ מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמַר רַבִּי אָמִי בַּר אַבָּא, אַבְרָהָם עַד שֶׁלֹּא נִמּוֹל וְלֹא הוֹלִיד, הָיָה חָסֵר חֲמִשָּׁה אֵבָרִים. נִתְוַסֵּף ה', וְנַעֲשָׂה שָׁלֵם וְהוֹלִיד, וְנִקְרָא אַבְרָהָם מִנְיַן אוֹתִיּוֹתָיו. שָׂרַי. פְּלִיגֵי בָּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי, חַד אָמַר, נֶחְלַק הַיּוּ״ד לִשְׁנַיִם, ה' לְאַבְרָהָם וַה' לְשָׂרָה. וְחַד אָמַר, יּוּ״ד שֶׁנָּטַל מִשָּׂרָה קָרָא תַּגָּר, עַד שֶׁבָּא יְהוֹשֻׁעַ וְהוֹסִיף לוֹ יּוּ״ד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ יְהוֹשֻׁעַ (במדבר יג, טז), וְהוֹשִׁיעוֹ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. יִצְחָק י' כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת, צ' תִּשְׁעִים שָׁנָה לְשָׂרָה נוֹלַד, ח' לִשְׁמוֹנָה יָמִים נִמּוֹל, ק' מֵאָה שָׁנִים חַיֵּי אַבְרָהָם כְּשֶׁנּוֹלַד. יַעֲקֹב, עַל שְׁמוֹ נִקְרָא, י' מִוַּלְדוֹתָיו הָעֲשִׂירִי, לְמַפְרֵעַ לֵוִי עֲשִׂירִי. חֲשֹׁב מִבִּנְיָמִין עַד לֵוִי, הָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה בָּנִים, וְלֵוִי הָיָה עֲשִׂירִי וּנְתָנוֹ מַעֲשֵׂר לַמָּקוֹם, לְקַיֵּם וְכָל אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ (בראשית כח, כב). ע' בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ. ק' כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת הַבְּרָכָה, וְיִתֵּן לְךָ (שם כז, כח), הוֹצֵא מִשָּׁם הַשֵּׁם, נִשְׁתַּיְּרוּ מֵאָה. ב' כְּנֶגֶד שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹלִים. יְהוּדָה, עַל שְׁמוֹ נִקְרָא, שְׁלֹשִׁים, כְּנֶגֶד שְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת שֶׁל מַלְכוּת. הַלּוּחוֹת, הָיוּ בָּהֶן שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת, מִן אֲנֹכִי עַד אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ, כְּנֶגֶד שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹש עֶשְׂרֵה מִצְוֹת. וְכֻלָּן נִתְּנוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, שֶׁבָּהֶן חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, תּוֹרָה וּמִשְׁנָה, תַּלְמוּד וְהַגָּדָה. יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ (ישעיה לג, ו). אֵין בְּכָל הַמִּדּוֹת גָּדוֹל מִן הַיִּרְאָה וַעֲנָוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמְּךָ (דברים י, יב). יִרְאַת בַּגִּימַטְרִיָּא שֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַחַת עֶשְׂרֵה. וְתוֹרָה וּמִלָּה עִמָּהּ, הֲרֵי שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. צִיצִית, שֵׁשׁ מֵאוֹת. שְׁמוֹנָה חוּטִין וַחֲמִשָּׁה קְשָׁרִים, הֲרֵי שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹש עֶשְׂרֵה. הוּקַם עַל (ש״ב כג, א), בַּגִּימַטְרִיָּא מֵאָה, כְּנֶגֶד מֵאָה בְּרָכוֹת. שֶׁבְּכָל יוֹם הָיוּ מֵתִים מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֲנָשִׁים, בָּא דָּוִד וְתִקְּנָן לְמֵאָה בְּרָכוֹת. וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ, קְרִי בֵּיהּ מֵאָה, אֵלּוּ מֵאָה בְּרָכוֹת. כֵּיוָן שֶׁתִּקְנוּם, נֶעֶצְרָה הַמַּגֵּפָה. זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה (ויקרא ו, ב), עֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה וְעֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה. שְׁנֵי בְּנֵי הַיִּצְהָר (זכריה ד, יד), אֵלּוּ דָּוִד וְאַהֲרֹן שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁמְּשִׁיחָתָן לְדוֹרוֹת. בְּאַהֲרֹן כְּתִיב: וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם (במדבר כה, יג). בְּדָוִד כְּתִיב: וְדָוִד עַבְדִי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם (יחזקאל לז, כה). כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב (הושע יד, ג). אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, הָיִינוּ מַקְרִיבִין קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר. וְעַכְשָׁו, אֵין בְּיָדֵינוּ אֶלָּא תְּפִלָּה. טוֹב, בַּגִּימַטְרִיָּא שְׁבַע עֶשְׂרֵה. תְּפִלָּה, תְּשַׁע עֶשְׂרֵה. הוֹצֵא מֵהֶן בִּרְכַּת הַזֵּדִים שֶׁתִּקְּנוּ בְּיַבְנֶה, וְאֶת צֶמַח דָּוִד שֶׁתִּקְּנוּ עַל שׁוּם בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי (תהלים כו, ב). רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר, כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב. טוֹב בַּגִּימַטְרִיָּא בְּא״ת ב״ש, נֶפֶשׁ. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי חֶלְבֵּנוּ מִמֶּנּוּ מִנַּפְשׁוֹתֵינוּ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּהֵא כַּפָּרָה עָלֵינוּ, וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ (הושע יד, ג). וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן (רות ד, יג), בַּגִּימַטְרִיָּא יְמֵי תִּשְׁעָה חֲדָשִׁים שֶׁל לֵידָה. וְהַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן לַיְלָה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָּבֶר (איוב ג, ב). שִׁעוּר מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה, כְּנֶגֶד מֵי בְּאֵר שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְכַמָּה בֵּיצִים בְּשִׁעוּר הַמִּקְוֶה. חֲמִשָּׁה אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים. וְהַסְּאָה, מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַרְבַּע בֵּיצִים. אַרְבָּעִים וְשָׁלֹש בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה, שִׁעוּר הַחַלָּה. וּמִנַּיִן לַמִּקְוֶה שֶׁצָּרִיךְ אַרְבָּעִים סְאָה. דִּכְתִיב: יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֶת מִי הַשִּׁלֹחַ הַהוֹלְכִים לְאַט (ישעיה ח, ו). לְאַ״ט בַּגִּימַטְרִיָּא אַרְבָּעִים. הֲרֵי שִׁעוּר סְאָה, טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח. וְהַמַּפְרִישׁ שִׁעוּר חַלָּה, צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ שִׁשָּׁה לוֹגִין וְאֶחָד וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה. מַלְקוֹת אַרְבָּעִים מִן הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' (שמות לה, א). אֵלֶּה, שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה. דְּבָרִים, שְׁנַיִם. הַדְּבָרִים, שְׁלֹשָה. הֲרֵי אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יוֹסִיף (דברים כה, ג), כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים קְלָלוֹת שֶׁנִּתְקַלְּלוּ נָחָשׁ וְחַוָּה וְאָדָם וַאֲדָמָה. וּפָחֲתוּ חֲכָמִים אֶחָד, מִשּׁוּם לֹא יוֹסִיף. סַנְהֶדְרִין, שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים, כְּדֵי שֶׁיִּרְבּוּ מְלִיצֵי זְכֻיּוֹת אֶחָד, וְיִרְבּוּ מְלַמְּדֵי חוֹבוֹת שְׁנַיִם. מוּטָב שֶׁיָּבֹאוּ שְׁנַיִם, וְיִדְחוּ אֶחָד. חֵרֶם, בַּגִּימַטְרִיָּא מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה. וְאָמַר שְׁמוּאֵל, כְּשֶׁהִיא נִכְנֶסֶת, נִכְנֶסֶת בַּמָּאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה אֵיבָרִים. וּכְשֶׁהִיא יֹצְאָה, יֹצְאָה מִן מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה, כְּדִכְתִּיב, בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכֹּר (חבקוק ג, ב). תִּירַשׁ כְּתִיב, וְקַרִינָן תִּירוֹשׁ. זָכָה, נַעֲשֶׂה רֹאשׁ. לֹא זָכָה, נַעֲשֶׂה רָשׁ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לַבְּרָכָה, בִּשְׁלֹשָה דְּבָרִים אָדָם נִכָּר, בְּכִיסוֹ, וּבְכוֹסוֹ, וּבְכַעֲסוֹ. טַבְאֵל, רְמַלְיָה, שֵׁשָּׁךְ, בַּגִּימַטְרִיָּא בָּבֶל בְּא״ת ב״ש. גוֹג וּמָגוֹג, בַּגִּימַטְרִיָּא שִׁבְעִים, שֶׁהֵם שִׁבְעִים אֻמּוֹת.
משנה אבות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
תניא, ליקוטי אמרים ל״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת שֶׁ״הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה״, שֶׁכָּל יְמֵיהֶם לְעוֹלָם, לֹא הִפְסִיקוּ אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת מִלְּקַשֵּׁר דַּעְתָּם וְנִשְׁמָתָם לְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים – בַּבִּיטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ.
וְאַחֲרֵיהֶם כָּל הַנְּבִיאִים, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגַת נִשְׁמָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ, וּמַדְרֵגַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִיא הָעוֹלָה עַל כּוּלָּנָה, שֶׁאָמְרוּ עָלָיו: ״שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה״, וּמֵעֵין זֶה זָכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, רַק שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִסְבּוֹל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁעַל כָּל דִּיבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, שֶׁהוּא עִנְיַן בִּיטּוּל בִּמְצִיאוּת הַנִּזְכָּר לְעֵיל.
לָכֵן, מִיָּד אָמַר לָהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשְׁכָּן וּבוֹ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים – לְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ, שֶׁהוּא גִּילּוּי יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – אֵין לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ מִשְׁכָּן וּמָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, הוּא יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ הַמְלוּבָּשִׁים בַּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ. וְלָכֵן, אַחַר שֶׁיַּעֲמִיק הָאָדָם מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעִנְיַן בִּיטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל כְּפִי יְכָלְתּוֹ, זֹאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ: ״כִּי מִהְיוֹת קָטָן שִׂכְלִי וְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי מֵהָכִיל, לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה וּמִשְׁכָּן לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, מֵאַחַר דְּלֵית מַחֲשָׁבָה דִילִי תְּפִיסָא וּמַשֶּׂגֶת בּוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּלָל וּכְלָל שׁוּם הַשָּׂגָה בָּעוֹלָם, וְלֹא שֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵהַשָּׂגַת הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים, אֵי לָזֹאת, אֶעֱשֶׂה לוֹ מִשְׁכָּן וּמָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, הוּא הָעֵסֶק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה כְּפִי הַפְּנַאי שֶׁלִּי, בִּקְבִיעוּת עִתִּים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, כְּדָת הַנִּיתְּנָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּהִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ׳אֲפִילוּ פֶּרֶק אֶחָד שַׁחֲרִית כוּ׳׳״.
וּבָזֶה יִשְׂמַח לִבּוֹ וְיָגִיל, וְיִתֵּן הוֹדָאָה עַל חֶלְקוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, עַל שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת אוּשְׁפְּזִיכָן לַגְּבוּרָה פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, כְּפִי הָעֵת וְהַפְּנַאי שֶׁלּוֹ, כְּמִסַּת יָדוֹ אֲשֶׁר הִרְחִיב ה׳ לוֹ:
וְאִם יַרְחִיב ה׳ לוֹ עוֹד, אֲזַי ״טְהוֹר יָדַיִם יוֹסִיף אוֹמֶץ״, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה כוּ׳״, וְגַם שְׁאָר הַיּוֹם כּוּלּוֹ, שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, יִהְיֶה מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁיִּתֵּן מִיגִיעוֹ, שֶׁהִיא מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – ״מַה הוּא רַחוּם וְכוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״.
וְאַף שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא חוֹמֶשׁ, הֲרֵי הַחוֹמֶשׁ מַעֲלֶה עִמּוֹ כָּל הָאַרְבַּע יָדוֹת לַה׳, לִהְיוֹת מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, כַּנּוֹדָע מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁמִּצְוַת צְדָקָה שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, וּבְקָרְבָּנוֹת הָיָה כָּל הַחַי עוֹלֶה לַה׳ עַל יְדֵי בְּהֵמָה אַחַת, וְכָל הַצּוֹמֵחַ עַל יְדֵי עִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן כוּ׳. וּמִלְּבַד זֶה, הֲרֵי בִּשְׁעַת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה, עוֹלֶה לַה׳ כָּל מַה שֶּׁאָכַל וְשָׁתָה וְנֶהֱנָה מֵאַרְבַּע הַיָּדוֹת לִבְרִיאוּת גּוּפוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְהִנֵּה, בְּכָל פְּרָטֵי מִינֵי שִׂמְחוֹת הַנֶּפֶשׁ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל – אֵין מֵהֶן מְנִיעָה לִהְיוֹת ״נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס״, וְ״לֵב נִשְׁבָּר״, וְרוּחַ נְמוּכָה – בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה מַמָּשׁ, מֵאַחַר כִּי הֱיוֹתוֹ נִבְזֶה בְעֵינָיו וְכוּ׳ – הוּא מִצַּד הַגּוּף וְנֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, וֶהֱיוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה – הוּא מִצַּד נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית וְנִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ לְהַחֲיוֹתָהּ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל [בְּפֶרֶק ל״א].
וּכְהַאי גַּוְנָא אִיתָא בַּזֹּהַר: ״בְּכִיָּה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא, וְחֶדְוָה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא״:
תניא, אגרת התשובה י״ב - הטקסט מספריא
וְטַעַם הַשִּׂמְחָה בְּיִסּוּרֵי הַגּוּף, לְפִי שֶׁהִיא טוֹבָה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה לַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת, לְמָרְקָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְהַצִּילָהּ מֵהַמֵּירוּק בְּגֵּיהִנֹּם (בִּפְרָט בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁאֵין בִּיכוֹלֶת לְהִתְעַנּוֹת כְּפִי מִסְפַּר כָּל הַצּוֹמוֹת שֶׁבְּתִיקּוּנֵי תְּשׁוּבָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַצְּרִיכוֹת לְמֵירוּק הַנֶּפֶשׁ לְהַצִּילָהּ מִמֵּירוּק בְּגֵּיהִנֹּם).
וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּהַקְדָּמָה לְפֵירוּשׁ אִיּוֹב, שֶׁאֲפִילוּ יִסּוּרִים שֶׁל אִיּוֹב ע׳ שָׁנָה – אֵין לָהֶן עֵרֶךְ כְּלָל לְיִסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ שָׁעָה אַחַת בְּגֵּיהִנֹּם, כִּי אֵשׁ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וְכוּ׳. אֶלָּא לְפִי שֶׁעוֹלָם הַזֶּה ״חֶסֶד יִבָּנֶה״, וּבְיִסּוּרִין קַלִּין בָּעוֹלָם הַזֶּה נִיצּוֹל מִדִּינִים קָשִׁים שֶׁל עוֹלָם־הַבָּא.
כִּמְשַׁל הִילּוּךְ וְהַעְתָּקַת הַצֵּל בָּאָרֶץ טֶפַח לְפִי הִילּוּךְ גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ בָּרָקִיעַ אֲלָפִים מִילִין וְכוּ׳. וְיֶתֶר עַל כֵּן לְאֵין קֵץ הוּא בַּנִּמְשָׁל, בִּבְחִינַת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת עַד עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי. וְכַנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, מֵעִנְיַן עֲלִיּוֹת עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, בְּהַקְרָבַת עוֹף אֶחָד בֶּן יוֹנָה אוֹ תוֹר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אוֹ קוֹמֶץ מִנְחָה. וְכֵן הוּא בְּכָל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, כַּנּוֹדָע מֵהָאֲרִיזַ״ל.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים״ – ״אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט מִלְּמַטָּה, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְמַעְלָה וְכוּ׳״ (וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּעִנְיַן ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו״ וְכוּ׳, בְּחִינַת ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״, וְכוּ׳).
וְכָכָה מַמָּשׁ הוּא בְּעִנְיַן שָׂכָר וְעוֹנֶשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״שְׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה וְכוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל, וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב:
משנה זבחים ה׳:א׳ - הטקסט מספריא
איזהו מקומן של זבחים. קדשי קדשים. שחיטתן בצפון. פר ושעיר של יום הכפורים. שחיטתן בצפון. וקבול דמן בכלי שרת בצפון. ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב. מתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. אם לא נתן לא עכב:
משנה זבחים ה׳:ד׳ - הטקסט מספריא
העולה קדשי קדשים. שחיטתה בצפון. וקבול דמה בכלי שרת בצפון. ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע. וטעונה הפשט ונתוח. וכליל לאישים:
בראשית רבה נ״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן (משלי לא, כה), עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ שֶׁל תּוֹרָה, וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן, אֵימָתַי הִיא שׂוֹחֶקֶת, מַתַּן שְׂכָרָהּ לֶעָתִיד לָבוֹא, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מֵאַבְרָהָם, עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, זָכָה לְזִקְנָה, וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. (משלי ג, טז): אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, לֶעָתִיד לָבוֹא, בִּשְׂמֹאולָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד, בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲפִלּוּ שֶׁהוּא בָּא לְהַשְּׂמְאִיל לְאָדָם עשֶׁר וְכָבוֹד, מִמִי אַתָּה לָמֵד מֵאַבְרָהָם, עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, זָכָה לְזִקְנָה, וְאַבְרָהָם זָקֵן.
תניא, ליקוטי אמרים נ׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת אַהֲבָה הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל – הֵן מִסִּטְרָא דְיַמִּינָא וּבְחִינַת ״כֹּהֵן אִישׁ חֶסֶד״, וְנִקְרָאוֹת ״כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים״, מִלְּשׁוֹן ״נִכְסוֹף נִכְסַפְתָּ לְבֵית אָבִיךָ״.
אַךְ יֵשׁ עוֹד בְּחִינַת אַהֲבָה הָעוֹלָה עַל כּוּלָּנָה, כְּמַעֲלַת הַזָּהָב עַל הַכֶּסֶף, וְהִיא אַהֲבָה כְּ״רִשְׁפֵּי אֵשׁ״ – מִבְּחִינַת גְּבוּרוֹת עֶלְיוֹנוֹת דְּבִינָה עִילָּאָה.
דְּהַיְינוּ, שֶׁעַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, דְּכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיב – תִּתְלַהֵט וְתִתְלַהֵב הַנֶּפֶשׁ לִיקַר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ וּלְאִסְתַּכְּלָא בִּיקָרָא דְמַלְכָּא, כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת עַזָּה הָעוֹלָה לְמַעְלָה, וְלִיפָּרֵד מֵהַפְּתִילָה וְהָעֵצִים שֶׁנֶּאֱחֶזֶת בָּהֶן, וְהַיְינוּ, עַל יְדֵי תִּגְבּוֹרֶת יְסוֹד הָאֵשׁ אֱלֹהִי שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּמִזֶּה בָּאָה לִידֵי צִמָּאוֹן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי״, וְאַחַר כָּךְ לִבְחִינַת ״חוֹלַת אַהֲבָה״, וְאַחַר כָּךְ בָּאָה לִידֵי כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״גַּם כָּלְתָה נַפְשִׁי״.
וְהִנֵּה, מִכָּאן יָצָא שׁוֹרֶשׁ הַלְוִיִּם לְמַטָּה [וְלֶעָתִיד שֶׁהָעוֹלָם יִתְעַלֶּה – יִהְיוּ הֵם הַכֹּהֲנִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם״ שֶׁהַלְוִיִּם שֶׁל עַכְשָׁיו יִהְיוּ כֹּהֲנִים לֶעָתִיד], וַעֲבוֹדַת הַלְוִיִּם הָיְתָה לְהָרִים קוֹל רִינָּה וְתוֹדָה, בְּשִׁירָה וְזִמְרָה, בְּנִיגּוּן וּנְעִימָה, בִּבְחִינַת ״רָצוֹא וָשׁוֹב״, שֶׁהִיא בְּחִינַת אַהֲבָה עַזָּה זוֹ כְּשַׁלְהֶבֶת הַיּוֹצֵא מִן הַבָּזָק, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [פֶּרֶק בּ׳ דַּחֲגִיגָה].
וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר עִנְיָן זֶה הֵיטֵב בְּמִכְתָּב, רַק כָּל אִישׁ נִלְבָּב וְנָבוֹן, הַמַּשְׂכִּיל עַל דָּבָר וּמַעֲמִיק לְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וּתְבוּנָתוֹ בַּה׳ – יִמְצָא טוֹב וְאוֹר הַגָּנוּז בְּנַפְשׁוֹ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כָּל חַד לְפוּם שִׁיעוּרָא דִילֵיהּ [יֵשׁ מִתְפָּעֵל כוּ׳ וְיֵשׁ מִתְפָּעֵל כוּ׳], אַחֲרֵי קְדִימַת יִרְאַת חֵטְא, לִהְיוֹת סוּר מֵרָע בְּתַכְלִית שֶׁלֹּא לִהְיוֹת ״עֲוֹנוֹתֵיכֶם מַבְדִּילִים״ כוּ׳ חַס וְשָׁלוֹם.
וְהִנֵּה, סֵדֶר הָעֲבוֹדָה בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הַנִּמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת אַהֲבָה עַזָּה זוֹ, הִיא בִּבְחִינַת ״שׁוֹב״ לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר יְצִירָה: ״וְאִם רָץ לִבְּךָ – שׁוּב לְאֶחָד״, פֵּירוּשׁ ״וְאִם רָץ לִבְּךָ״ – הִיא תְּשׁוּקַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבַּלֵּב בֶּחָלָל הַיְמָנִי, כְּשֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת וּמִתְלַהֶבֶת וּמִתְלַהֶטֶת בִּמְאֹד מְאֹד עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ, לְהִשְׁתַּפֵּךְ אֶל חֵיק אָבִיהָ חַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, וְלָצֵאת מִמַּאֲסָרָהּ בַּגּוּף הַגּוּפָנִי וְגַשְׁמִי לְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ – אֲזַי, זֹאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ: מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כִּי ״עַל כָּרְחָךְ אַתָּה חַי״ בַּגּוּף הַזֶּה לְהַחֲיוֹתוֹ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ חַיִּים עֶלְיוֹנִים מֵחַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא לְמַטָּה, עַל יְדֵי תּוֹרַת חַיִּים, לִהְיוֹת דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים לְאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בִּבְחִינַת גִּילּוּי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: ״לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד״, פֵּירוּשׁ, שֶׁהַיִּחוּד הַנֶּעְלָם יִהְיֶה בִּבְחִינַת ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָא״.
וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים: ״לְכָה דוֹדִי וְכוּ׳״. וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״עַל כָּרְחָךְ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחָךְ וכוּ׳״, וְאֶלָּא אֵיךְ יִהְיֶה רְצוֹנוֹ? וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת עַל מִשְׁנָה זוֹ – ״עַל כָּרְחָךְ אַתָּה חַי״, בְּעֶזְרַת חַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא:
רש"י על ויקרא א׳:ט״ז - הטקסט מספריא
מראתו. מְקוֹם הָרְעִי, זֶה הַזֶּפֶק (ספרא):
בנצתה. עִם בְּנֵי מֵעֶיהָ, וְנוֹצָה לְשׁוֹן דָּבָר הַמָּאוּס, כְּמוֹ כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ (איכה ד'), וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס בְּאוּכְלֵיהּ; וְזֶהוּ מִדְרָשׁוֹ שֶׁל אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן שֶׁאָמַר נוֹטֵל אֶת הַקֻּרְקְבָן עִמָּהּ; וְרַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ אָמְרוּ קוֹדֵר סְבִיב הַזֶּפֶק בְּסַכִּין כְּעֵין אֲרֻבָּה וְנוֹטְלוֹ עִם הַנּוֹצָה שֶׁעַל הָעוֹר (ספרא); בְּעוֹלַת בְּהֵמָה שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת אֶלָּא בְּאֵבוּס בְּעָלֶיהָ, נֶאֱמַר וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר, וּבָעוֹף שֶׁנָּזוֹן מִן הַגָּזֵל, נֶאֱמַר וְהִשְלִיךְ אֶת הַמֵּעַיִם, שֶׁאָכַל מִן הַגָּזֵל (ויקרא רבה ג'):
אצל המזבח קדמה. בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ (ספרא):
אל מקום הדשן. מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין שָׁם תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן בְּכָל בֹּקֶר וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה, וְכֻלָּם נִבְלָעִים שָׁם בִּמְקוֹמָן:
מראתו [AND HE SHALL REMOVE] ITS CROP — The word is connected in meaning with the word רעי in Rabbinical Hebrew (or the Biblical ראי; cf. Nahum 3:6); it thus denotes the place of the רעי, the digested food, i. e. the crop (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 7 9).
בנצתה means together with its entrails (not with its feathers which meaning the word נוצה usually has). The word נוצה is really an expression for anything that is loathsome. Similar is (Lamentations 4:15) “[depart, depart, touch not:] for they are become loathsome (נצו) and are fled away”.) That is also what Onkelos means when he translates באוכליה, “with the digested food” found in the entrails (excrement). This, too, is the interpretation of the verse given by Abba José ben Chanan who states: he removes the stomach (being the organ which contains digested food) together with it (the crop). But our Rabbis, of blessed memory, taking נוצה; in its usual sense of “feathers”, say: with a knife he cuts out around the crop an opening like a flap and removes it together with the feathers on the skin (of that spot) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 7 9; Zevachim 65a). — In the case of the burnt offering of the cattle which eats only from the crib of its owner it is stated, (v. 13) “But he shall lave the inwards and the legs with water: and [the priest] shall offer it”; in the case of a fowl, however, which feeds itself from what it picks up of other people’s property (lit., “of robbery”) it states, “he shall cast the entrails away”, because it (the bird) eats that which is stolen (Leviticus Rabbah 3 4).
אצל המזבח קדמה BESIDE THE ALTAR ON THE EAST — i. e. at the east of the כבש (the inclined ascent leading to the top of the altar which was on the south of the altar) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 9 3).
אל מקום הדשן BY THE PLACE OF THE ASHES — i. e. that place where they deposited the ashes removed from the altar (תרומת הדשן) each morning (cf. Rashi on Leviticus 6:3, 4) and the ashes removed from the inner altar and the candelabrum (Meilah 12a;Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 9 3). All these miraculously sunk there in their place (i. e. on the very spot where they were deposited) (Yoma 21a).
תניא, ליקוטי אמרים כ״ו - הטקסט מספריא
בְּרַם, כְּגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעֵי כְּלָל גָּדוֹל: כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה, אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – יְנוּצַּח בְּקַל וְיִפּוֹל גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵירוֹ, כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם, בִּזְרִיזוּת – הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב, וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר״, פֵּירוּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה יִתְרוֹן וּמַעֲלָה מִזֶּה, הִנֵּה אַדְּרַבָּה, מִלָּשׁוֹן זֶה מַשְׁמַע, שֶׁהָעֶצֶב מִצַּד עַצְמוֹ אֵין בּוֹ מַעֲלָה, רַק, שֶׁיַּגִּיעַ וְיָבֹא מִמֶּנּוּ אֵיזֶה יִתְרוֹן, וְהַיְינוּ – הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ אֱלֹהָיו, הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב הָאֲמִיתִּי לְעִתִּים מְזוּמָּנִים עַל עֲוֹנוֹתָיו בְּמַר נַפְשׁוֹ וְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, וַאֲזַי יְקוּיַּם בּוֹ רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא: ״תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְגוֹ׳, הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ, וְרוּחַ נְדִיבָה וְגוֹ׳״.
וְזֶהוּ טַעַם הַפָּשׁוּט לְתִיקּוּן הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה אַחַר תִּיקּוּן חֲצוֹת קוֹדֶם הַלִּימּוּד – כְּדֵי לִלְמוֹד בְּשִׂמְחָה אֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב; שֶׁיֵּשׁ לְשִׂמְחָה זוֹ יִתְרוֹן, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר כוּ׳״, עַיֵּין שָׁם, וְדַי לַמֵּבִין.
וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֶּר הַכָּתוּב: ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וְגוֹ׳״, וְנוֹדָע לַכֹּל פֵּירוּשׁ הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק זֶה:
וְהִנֵּה, עֵצָה הַיְּעוּצָה לְטַהֵר לִבּוֹ מִכָּל עֶצֶב וְנִדְנוּד דְּאָגָה מִמִּילֵּי דְעָלְמָא, וַאֲפִילוּ בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כוּ׳״, וּפֵירְשׁוּ בַּגְּמָרָא: ״לְקַבּוּלֵי בְּשִׂמְחָה״, כְּמוֹ שִׂמְחַת הַטּוֹבָה הַנִּגְלֵית וְנִרְאֵית, כִּי ״גַּם זוֹ – לְטוֹבָה״, רַק שֶׁאֵינָהּ נִגְלֵית וְנִרְאֵית לְעֵינֵי בָשָׂר, כִּי, הִיא מֵ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ שֶׁלְּמַעְלָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא״, שֶׁהוּא – ו״ה מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ־הוּא, וְ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ – הוּא י״ה, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ״הּ וְגוֹ׳״.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כִּי ״הַשְּׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים – עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״, כִּי, הַשִּׂמְחָה הִיא מֵאַהֲבָתוֹ קִרְבַת ה׳ יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדִכְתִיב: ״כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים וְגוֹ׳״, וְקִרְבַת ה׳ – הִיא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּמַעֲלָה לְאֵין קֵץ בְּ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״, כִּי ״שָׁם חֶבְיוֹן עוּזּוֹ״ וְ״יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן״, וְעַל כֵּן זוֹכֶה לְ״צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהִיא יְצִיאַת חַמָּה מִנַרְתֵּקָה, שֶׁהִיא מְכוּסָּה בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֶעָתִיד – תִּתְגַּלֶּה מִכִּסּוּיָהּ, דְּהַיְינוּ, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא, וְיִזְרַח וְיָאִיר בְּגִילּוּי רַב וְעָצוּם לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִסְתּוֹפְפִים בְּצִלּוֹ, צֵל הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵל וְלֹא אוֹרָה וְטוֹבָה נִרְאֵית, וְדַי לַמֵּבִין:
אַךְ הָעַצְבוּת מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא צָרִיךְ לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לִיפָּטֵר מִמֶּנָּה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹד ה׳ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, אֶלָּא אֲפִילוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל עֲסָקִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אִם נוֹפֵל לוֹ עֶצֶב וּדְאָגָה מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא בִּשְׁעַת עֲסָקָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא תַּחְבּוּלַת הַיֵּצֶר – כְּדֵי לְהַפִּילוֹ אַחַר כָּךְ בְּתַאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּנּוֹדָע, שֶׁאִם לֹא כֵן, מֵאַיִן בָּאָה לוֹ עַצְבוּת אֲמִיתִּית מֵחֲמַת אַהֲבַת ה׳ אוֹ יִרְאָתוֹ, בְּאֶמְצַע עֲסָקָיו.
וְהִנֵּה, בֵּין שֶׁנָּפְלָה לוֹ הָעַצְבוּת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, וּבֵין שֶׁנָּפְלָה לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, זֹאת יָשִׂים אֶל לִבּוֹ: כִּי אֵין הַזְּמַן גְּרָמָא כָּעֵת לְעַצְבוּת אֲמִיתִּית, אֲפִילוּ לְדַאֲגַת עֲוֹנוֹת חֲמוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק לָזֹאת צָרִיךְ קְבִיעוּת עִתִּים וּשְׁעַת הַכּוֹשֶׁר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֲשֶׁר חָטָא לוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לִבּוֹ נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת בִּמְרִירוּת אֲמִיתִּית.
וְכִמְבוֹאָר עֵת זוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְשָׁם נִתְבָּאֵר גַּם כֵּן, כִּי מִיָּד אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר לִבּוֹ בְּעִתִּים קְבוּעִים הָהֵם, אֲזַי יָסִיר הָעֶצֶב מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי, וְיַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵימָה כִּי ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתוֹ ״וְרַב לִסְלוֹחַ״. וְזוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

