86
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
בשלח
א. "לאיתנו – לתנאו"
על הפסוק1 "וישב הים לפנות בקר לאיתנו" נאמר במדרש2, שכאשר ברא הקדוש־ברוך־הוא את הים, הוא התנה עמו תנאי: עליו להיבקע לישראל כשיצטרכו לעבור בו. וזוהי משמעות הפסוק "וישב הים... לאיתנו", "לאיתנו" אותיות "לתנאו"3 – "לתנאו שהתניתי עמו מתחילה".
בכך אין מובן: בפסוק "וישב הים... לאיתנו" אין מדובר על בקיעת הים, אלא להיפך, שלאחר "ויבקעו המים" שב הים למצבו הקודם, כלפני קריעת ים סוף. כיצד נאמר אפוא במדרש, שב"וישב... לאיתנו" הכוונה היא "לתנאו", לתנאי שעליו להיבקע?
על כך משיבים המפרשים4, שהתנאי שקבע הקדוש־ברוך־הוא לים היה, שאם הוא לא ייבקע, לא יהיו בו עוד מים, בדומה לדברי רבי פינחס בן יאיר לנהר גינאי5, כאשר לא רצה להיבקע לפניו: "אם אי אתה חולק, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם".
ולפי זה הם מסבירים את דברי המדרש "וישב הים לאיתנו – לתנאו", שהים שב "לאיתנו" משום שקיים את "תנאו", שהרי אילו לא היה מקיים את התנאי, היתה מציאותו מתבטלת.
אך, לכאורה, אין די בתירוץ זה6:
א) אילו לא היה הים מקיים את התנאי, הרי בנוסף לכך שלא היה לו שום תוקף (איתן), הרי לא היו בו כלל מים. ואילו מכך ש"לתנאו" נרמז במלה "לאיתנו", שמשמעותה – לדברי רש"י – "לתוקפו", נראה שרק תוקפו של הים תלוי בקיום התנאי?
ב) ב"וישב הים... לתנאו" הכוונה היא, שהים שב אל התנאי שלו. ואילו לפי האמור לעיל יוצא, שהמשמעות של "וישב הים... לאיתנו – לתנאו" היא, שהים שב "לאיתנו" על ידי שקיים לפני כן את התנאי, ולא שעצם השיבה הוא התנאי?
ב. קיום התנאי נותן תוקף גם למציאות בעבר
על הפסוק1 "וישב הים לפנות בקר לאיתנו" מובא בספרו של המגיד
הערות
- 1. פרשתנו יד, כז.
- 2. ב"ר פ"ה, ה. שמו"ר פכ"א, ו. זח"ב קצח, ב.
- 3. בעה"ט עה"פ.
- 4. ידי משה לב"ר שם.
- 5. חולין ז, א. וראה היום יום ע' כ (ממאמר הה"מ דלקמן סעיף ב'), שחלוקת גינאי נהרא הוא כענין קרי"ס. וראה חולין שם: כמשה ושתין רבוון.
- 6. ועד"ז יש להקשות בתירוץ אוה"ח הק' (עה"פ) על קושיא הנ"ל.
בראשית רבה ה׳:ה׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּנָאִין הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַיָּם שֶׁיְהֵא נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות יד, כז): וַיָּשָׁב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ, לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר לֹא עִם הַיָּם בִּלְבָד הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא עִם כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מה, יב): אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, מִידֵי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, צִוִּיתִי אֶת הַיָּם שֶׁיִּהְיֶה נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּשְׁתְּקוּ לִפְנֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, א): הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי, צִוִּיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ שֶׁיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, יב): שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, צִוִּיתִי אֶת הָעוֹרְבִים שֶׁיְכַלְכְּלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, ו): וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר וגו', צִוִּיתִי אֶת הָאוּר שֶׁלֹא תַּזִּיק לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, צִוִּיתִי אֶת הָאֲרָיוֹת שֶׁלֹא יַזִּיקוּ אֶת דָּנִיֵּאל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּפָּתְחוּ לְקוֹל יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, א): נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וגו', צִוִּיתִי אֶת הַדָּג שֶׁיָּקִיא אֶת יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה.
שמות רבה כ״א:ו׳ - הטקסט מספריא
וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְךָ, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אוֹמֵר לִי שֶׁאֶקְרַע אֶת הַיָּם וְאֶעֱשֶׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, וְהָכְתִיב (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וַהֲרֵי נִשְׁבַּעְתָּ שֶׁאֵין אַתָּה קוֹרְעוֹ לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אָמַר לוֹ משֶׁה לֹא כָךְ אָמַרְתָּ שֶׁאֵין הַיָּם נַעֲשֵׂית יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וּכְתִיב (איוב לח, ח): וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קָרָאתָ מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, מַה כְּתִיב (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, אֲנִי הוּא שֶׁהִתְנֵיתִי עִמּוֹ, כָּךְ הִתְנֵיתִי מִתְּחִלָּה שֶׁאֲנִי קוֹרְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כז): וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנֵיתִי עִמּוֹ מִתְּחִלָּה. מִיָּד שָׁמַע משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ לִקְרֹעַ הַיָּם, וְכֵיוָן שֶׁהָלַךְ לִקְרֹעַ אֶת הַיָּם, לֹא קִבֵּל עָלָיו לְהִקָּרֵעַ, אָמַר לוֹ הַיָּם, מִפָּנֶיךָ אֲנִי נִקְרַע, אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ, שֶׁאֲנִי נִבְרֵאתִי בַּשְּׁלִישִׁי וְאַתָּה נִבְרֵאתָ בַּשִּׁשִּׁי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה כָּךְ הָלַךְ וְאָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין הַיָּם רוֹצֶה לְהִקָּרֵעַ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן יְמִינוֹ עַל יְמִינוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יב): מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה וגו'. מִיָּד רָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרַח, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיד, ג): הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, מַה רָאָה, אֶלָּא שֶׁרָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנָּתַן יַד יְמִינוֹ עַל משֶׁה וְלֹא יָכֹל לְעַכֵּב אֶלָּא בָּרַח מִיָּד. אָמַר לוֹ משֶׁה מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹרֵחַ, אָמַר לוֹ הַיָּם מִפְּנֵי אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, מִפְּנֵי יִרְאָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד כֵּיוָן שֶׁהֵרִים משֶׁה יָדוֹ עַל הַיָּם, נִבְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כא): וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, אֵינוֹ אוֹמֵר וַיִּבָּקַע הַיָּם, אֶלָּא וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בְּכָל הַמַּעְיָינוֹת וּבַבּוֹרוֹת וּבְכָל מָקוֹם, נִבְקְעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁחָזְרוּ חָזְרוּ כָּל הַמַּיִם, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (שמות יד, כח): וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וְכָל הַנִּסִּים הַלָּלוּ נַעֲשׂוּ עַל יְדֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כא): וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יא): וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ, וּכְתִיב (ישעיה סג, יב): מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ:
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- עא - שנת תשל"ג - חלק שני ‹ ש"פ בשלח, שבת שירה, י"ז שבט, ה'תשל"ג לקו"ש ח"ו ע' 86
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.