שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כג ח'תתכט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אלא שמ"מ גנז יאשיהו את הארון בביהמ"ק דוקא ולא במקום אחר, כי אף ש"שכינה אינה בטילה", מ"מ כמה דרגות בהשראת השכינה שבבית המקדש, כמפורש ביומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ל לך לך שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
א) זריקת הדם ע"ג המזבח; ב) אכילת כהנים ובעלים (וגם בקרבן עולה — עורה לכהנים); ג) גילוי שכינה — האש שירדה מן השמים ו"אכלה" את הקרבנות (ובכללות יותר — מה שמקום המזבח הוא בביהמ"ק, בלשון הרמב"ם "בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות"):
41 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לא תצוה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אבל מזה שכתב הרמב"ם לפנ"ז "עשו בבית שני אורים ותומים כדי להשלים שמונה בגדים ואע"פ שלא היו נשאלין בהן", מוכח דס"ל שהאו"ת הוי חלק מבגדי כהונה גופא (ולא כדעת
27 וכ"ה בתוד"ה ואורים — יומא כא, ב. רשב"ם ב"ב קלג, ב ד"ה לגזבר. וראה ראב"ע פרשתנו כח, ו. וראה הערה הבאה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב אחרי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
הקרבת הקרבנות על מזבח החיצון תוכנה הוא העלאת הגשמיות לה', וכפי שהוא בפשטות, שמביאים בהמה גשמית (וכיו"ב) ומעלים חלבה ודמה ע"ג המזבח, ואש יורדת משמים ואוכלת אותה והיא נכללת באש ה'.
31 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו ויקהל - פקודי ויקהל - פקודי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ואינו מובן, כיון שבבית שני הי' חסרים בו ה' דברים, ובראשם הי' חסר הארון שבו הוא "עיקר החפץ" של המקדש, איך שייך להשוות בית שני לבית ראשון בבחי' המקדש שבו שענינו "ושכנתי בתוכם", וכ"ש
31 יומא כא, ב. ירושלמי תענית פ"ב ה"א. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב בלק שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ז
בקשר לפסוק "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" – נאמר במדרש כי הוא מוסב לתקופה שבין המלך צדקיהו עד למלך המשיח, שכן בזמן צדקיהו החל החורבן והגלות, ואפילו לאחר שבעים השנה, בזמן הבית השני, היה עדיין ענין גלות, – משום ש"חמשה דברים חסרו בבית שני", כך שלא היתה זו גאולה שלמה.
2 יומא כא, ב. ירושלמי מכות פרק ב הלכה ו. הוריות פרק ג הלכה ב. במדבר רבה פרשה טו, י.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה מו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
62 ועפי"ז יל"פ מה שהרמב"ם לא מנה עשיית הארון בכ"ז בארוכה בפי' רי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג בסופו שאינו מונה את עשיית "המנורה והשלחן והמזבח וזולתם התמי' איך הי' בזה כל אותן השנים שהי' המשכן שהעיקר בזה מקום (בדי) הארון שבקדה"ק. אבל קשה יומא פ"ה, ה"ד). ועכצ"ל דגם לדידי' אינו מעכב כלל; במנין המצות (ובפרט שמנה משאו בכתף. ושקו"ט פרשה נב). ולא עוד אלא שבסהמ"צ שם כשמבאר הטעם " כי "כלם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש", אינו מזכיר את הארון – כי הארון ענינו רק כלי ל"ושכנתי אף שהוא "מעשה מיוחד", הרי ענינו כולל עניני "התורה כולל אינו נמנה במנין המצות (עיין שרש ד' בסהמ"צ שענינו "ושכנתי בתוכם", כי בבנין ביהב"ח ישנם עוד – משא"כ בארון. (נתינת הלוחות בארון – לפי' זה – מונה הרמב"ם מ"ע דמשא בכתף ומל"ת דלא יסורו, כי כ"א ציווי מיוחד הוא לכהנים שישאוהו בכתף וכו'. והנה פי' הנ"ל בשיטת הרמב"ם דוחק הוא, דסו"ס כיון ", שזהו כללות ענין כל התומ"צ. והציווי לעשותו, כולה" "המצות כולם" ולכן נחשב כציווי כולל, וציווי להרמב"ם ונ"כ שם). – ובכ"ז נמנה בנין ביהב"ח אף ענינים: ההקרבה וכו', והם הם שנמנו בתרי"ג המצות אינה אלא פרט מעניני (קדושת) הארון). – ובכ"ז אין תלוי' בזה קדושת הארון וענינו ד"ושכנתי בתוכם", שיש ציווי על "מעשה מיוחד", עשיית הארון – למה לא יכנס במנין המצות? ומה בכך שענינו כולל, כיון דמנינן, אף שענינה כולל עוד יותר (ולהעיר מסה"מ ציווי "מעשה מיוחד". ובמכש"כ ממ"ע דאמונת ה' הרמב"ם באופן אחר, ובהקדם התמי' גדולות: א) למה "צ ריש מצות האמנת אלקות). ולכן נ"ל פי' שיטת השמיט הרמב"ם כל דיני עשיית הארון? ב) איך זה נטל במה גדולה (תוספתא זבחים ספי"ג. וראה ג"כ מאירי לאחר שנגנז (ואפילו לאחר שניטל) הארון – כי הוא לפי כ המשכן שהי' מלכתחילה רק "לפי שעה", דירת עראי יאשיהו הארון ממקומו שנצטוו בנ"י לשומו שם וגנזו? ובש כ"א שדאג שמא יגלה לבבל לאחרי זמן? ולתרץ כל הנ"ל י"ל – דמעשה יאשיהו מוכיח דקראי ורק כדי שיהי' "ונועדתי לך שם". ולאחרי שנעשה זה ו" הארון. אלא שכל זמן שישנו (ולאחרי שיתגלה לעת"ל) נמנית עשיית הארון במצות (לדורות) ולא הובאו דיני כל ציווי בזה. ובזה מתורץ ג"כ הא דבמלחמות פלשתים הנ"ל מובן, כי אז נטילת הארון ממקומו הייתה מבטלת קדושת במה גדולה וכנ"ל, (והטעם – שהייתה רק דירת – ורק במקום פקו"נ (מיתת אנשי בית שמש – ש"א הארון למשכן – (משיחת ש"פ ראה תשכ"ג) "ס (יומא נב, ב) מוכח שלא הי' זה ע"פ הציווי וכיו"ב, כפשוטם, דעשיית הארון והבאתו לקדה"ק הוא אך אינה בטילה" לעולם – שוב לא מצינו מצוה בעשיית – נצטוו לשאתו בכתף ושלא יסירו הבדים. ולכן לא עשייתו, כי מאי דהוי הוי, ומזמן בנין ביהמ"ק הא' אין וכיו"ב לא גנזו את הארון עד עבור המלחמה – וע"פ ה"ונועדתי לך שם", שהרי בנטילתו הי' למשכן רק עראי) ו, יט – ומיתת עוזה – ש"ב ו, ז) הותר שלא להחזיר הרמב וע"פ הנ"ל, מעשה יאשיהו – ראי' חזקה לשיטת "ם דאין מ"ע כלל (משנבנה ביהמ"ק) לעשות ארון. לגנוז – ולפע"ד כ"ז ברור וגם פשוט. (אלא שמ"מ הוצרך את הארון בביהמ"ק דוקא ולא במקום אחר, כי אף השכינה ששכינה אינה בטילה, מ"מ כמה דרגות בהשראת שבביהמ"ק, כמפורש ביומא כא, ב. תניא פנ"ג. ההשראה ונצטוו במ"ע נצחית – שבביהמ"ק תהי' אותה דרגת שבאה ע"י שהכניסו לשם הארון באופן דדירת כשהארון קבע. ובעת שישראל זוכין יש דרגא נעלית מזו: בקדה"ק וכו')*. נמצא (עכ"פ גנוז) בביהמ"ק, כשנמצא במקומו דהזי' אלא שעדיין יש להבין: לדעת המ"ד (הובא לעיל) הארון, שהרי (עכ"פ לכתחילה) צריך שיגע. – וי"ל א) שאין כל חיוב (אפילו לכתחילה) שיהי' בקה"ק, אף על הכפורת צריך שיגע – איך זה גנז יאשיהו את דהדאגה דיגלה לבבל מספיק כוחה לגנוז הארון בזמן "ז בדרך ממילא לא תוכל להיות הנגיעה ביוהכ"פ שלאח (וכמה דוגמאות לזה, ואפילו בחיוב ואיסור ברור). ב) מ"ד שניטל הארון לבבל). [ודלא כפסק הרמב"ם – דנגנז].
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז בהר שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
זהו ההסבר לכך ש"עיקר מצות יובל" היתה דוקא בבית המקדש הראשון, ולא בבית שני, כי דרגת הבינה "עלמא דחירו" קשורה למהות של "ה' עילאה" (האות ה' הראשונה של שם הוי'), וכיון שבבית שני חסרה ה' זו, כבר לא היתה אז חירות
28 כמרז"ל (יומא כא, ב) עה"פ (חגי א, ח) ואכבדה – חסר ה'. וראה לקו"ת שם נז, ג.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט ואתחנן שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אך בעניננו, כאשר הנחמה היא ההבטחה שבית המקדש ייבנה שוב, הרי כאשר יש "נחמו" על הבית הראשון, פירושו של דבר, שבבית המקדש השלישי שיהיה לעתיד, יתקיימו כל הענינים שהיו בבית הראשון אשר היה נעלה מהבית השני (אשר חסרו בו חמשה דברים).
9 יומא כא, ב. ובלקו"ת ר"ה (נז, ג), שזהו מפני שחסרה בו בחי' ה' עילאה דבינה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
לגבי "מזבחתם" מובן, שהם פרט מתוך "אלקיהם" – כיון שעל גביהם מקריבים קרבנות הנשרפים באש שעל המזבח (בדומה, להבדיל, לאש הוי' אשר על מזבח דקדושה), לכן גם המזבח של העבודה זרה הוא חלק מ"אלקיהם".
33 ראה שמיני ט, כד. יומא כא, ב. פרש"י ויקרא א, ז. במדבר ד, יג. וראה מ"ב (יח, כב) וישעי' (לו, ז), שהיו משתחווין למזבח.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו עשרה בטבת שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ז
יהיה..." מדבר על תקופת בית " שני, כדלעיל, שבו חסרו חמשה דברים, ולכן חסרה היתה השלימות " בהפיכת הצומות,
42 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז משפטים שיחה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח, ט
באופן כללי האש שלמעלה אינה "אש אוכלת", כפי שכבר נלמד לפני כן לגבי הסנה:
25 ראה יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז פקודי שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכשם שיש שויון בין המשכן לבין המקדש השלישי לגבי מעלת הנצחיות – באופן גלוי – של חלקים וכליהם – כך יש שויון ביניהם לגבי הגורם לנצחיות "שבשבילם היה ראוי להיות נצחי...", שהן במשכן במדבר והן במקדש השלישי נמצא הארון במקומו במשך כל תקופת קיומם, ואילו במקדש השני לא היה הארון קיים מלכתחילה, וגם בסוף תקופת המקדש הראשון "גנזו יאשיהו".
53 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח מסעי - בין המצרים שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
להביא מן ההדיוט
69 עירובין סג, א. יומא כא, ב. וראה לקו"ת ר"פ תצא (לד, ג ואילך) יוה"כ (סח, ג). סוכות (עח, ד). ברכה (צד, ב) וראה במדבר (יא, א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ חיי שרה שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
בבית שני חסר ה', רק בשלשה רגלים יראה ויראה, וכן אין עבודה בלילה וכדומה, ובמיוחד חורבן בית המקדש.
65 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא פקודי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
בעוד אשר בבתי המקדש – הרי במקדש השני לא היה הארון מלכתחילה, ובמקדש הראשון לא היה הארון במשך כל תקופת קיומו, כי בסוף התקופה "גנזו יאשיהו".
20 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב צו שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
על אש המערכה, אשר היתה על המזבח "רבוצה כארי", נאמר בזהר בפרשתנו, שזהו המלאך אוריא"ל, הנראה בדמות זו, וב"זהר" מובע הענין בשני ביטויים:
1 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו הוספות - שיחות שיחה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
6 *) ואף שביומא שם איתא שמקדש שני חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם (משא"כ .מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים כו'") -- מ"מ מוכרח לומר שגס החורבן בית ראשון (דעיקר החורבן והגלוּת הוא בבית ראשון, כי בבית שני, גם קודסם שנחרב חסרו בו ה' דברים (יומא כא, ב. ועוד)) הי" בגלל היפך האחדות -- ראה תו"א ס"פ נח, ובאוה"ת שם (כרך ו תתרסט, סעדב ואילך) בענין .חבוּר עצבים אפרים* שהיו יוצאין למלחמה ונוצחין, שהאחדות הייתה שוללת נצחון האויב. וראה לקו"ש חלזב ע' 155 בהערה -- בווה"ג.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט דברים-שבת חזון שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
הקדוש־ברוך־הוא רצה "לתקן" את בית המקדש, שלא יהיה כמקודם "בניינא דבר נש" (=בנין בידי אדם) שאין לו קיום, אלא
55 כי אף ש"עלה ארי' מסבכו כו'" מדובר בבית ראשון שהחריב נבוכדנאצר, הרי על בית השני (אף שחסרו בו ה' דברים – יומא כא, ב) נאמר (חגי ב, ט. ב"ב ג, סע"א ואילך) גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. ויומתק ע"פ זח"ג שבהערה הבאה (ועד"ז הוא בראב"ע חגי שם – בפי' הב').
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
על הפסוק בפרשת השבוע, "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו", איתא במדרש "יש אומרים" דקאי על הזמן "מצדקיהו עד מלך המשיח", שאז, בזמן צדקיהו, התחיל זמן החורבן והגלות, ואפילו לאחרי השבעים שנה, בזמן בית שני, הי' זה עדיין ענין של גלות, שהרי חמשה דברים חסרו בבית שני, כיון שעדיין לא היתה גאולה שלימה.
4 יומא כא, ב. ירושלמי מכות פ"ב ה"ו. הוריות פ"ג ה"ב. במדב"ר פט"ו, יו"ד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו, אחרי קבלת שבת, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזהו ג"כ ההפרש בין הגילויים שבזמן בית שני להגילויים דלעתיד לבוא, שבהגילויים שבזמן בית שני נאמר ואכבדה חסר ה', שחסרו בו ה' דברים, דלהיות שגלות הראשון הי' רק ע' שנה, ולא הי' ההעלם כל כך, לכן הנה גם בהגילוי שאחרי זה חסרו ה' דברים, משא"כ הגילויים דלע"ל הם גילויים נעלים ביותר, דלהיות שהגלות האחרון הוא העלם והסתר ביותר, ולא נתגלה קיצם, לכן הנה כאשר מבררים את ההעלם והסתר, אזי נמשך גילוי העצם ממש, כמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר.
16 חגי א, ח. יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
בזמן הזה – לא מבעי בזמן בית שני, עליו נאמר "ואכבד" חסר ה"א, שחסרו בו חמשה דברים, ארון וכו', אלא אפילו בזמן בית ראשון שבו הי' הארון – הי' גילוי השכינה רק בקדש הקדשים, ששם הי' מקום הארון אינו מן המדה, אבל בכל העולם כולו הי' העלם והסתר, ובמילא היו מדידות והגבלות כו'.
133 חגי א, ח. וראה יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, פ' זכור, י"ג אדר-שני, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
מה"תורות" שאמר מורי (הרב המגיד) לפני ביחידות, היתה "תורה" על הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה", דהגם שהאש יורד מלמעלה באתערותא דלעילא, "מצוה להביא מן ההדיוט", כי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח, רוח מלמטה אייתי רוח מלעילא, ואמשיך רוח מלעילא ולעילא.
28 יומא כא, ב. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וכן גם במזבח יש ב' בחי' אלו, כמארז"ל אע"פ שאש יורד מלמעלה מצוה להביא מן ההדיוט, הנה האש שמביאים מן ההדיוט היא בחי' אש שלמטה, והו"ע העבודה שמצד הארת הנשמה המלובשת בגוף, ועי"ז יורד אש מלמעלה, שהוא גילוי בחי' עצם הנשמה.ד) וביאור הענין, דהנה אמרו רז"ל איש ואשה זכו שכינה ביניהם, איש היינו אש יו"ד, בחי' חכמה, ואשה היינו אש ה', בחי' מלכות, ה"א תתאה.
27 יומא כא, ב. נג, א. תו"כ ופרש"י ויקרא א, ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
– כפי שמצינו בזמן בית שני, שאע"פ שחסרו בו ה' דברים, ולא היתה השראת השכינה בשלימותה, מ"מ, היתה בו עבודת המזבח בשלימותה, כולל גם פעולת השראת השכינה שבאה לידי ביטוי בהאש שלמעלה שהיתה נמשכת ע"י האש שבאה מן ההדיוט,
131 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, א' דחנוכה, מבה"ח טבת, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וצריך להבין, למה נשתנתה מצות נר חנוכה משאר המצוות שבנרות, כמו נרות המקדש ונרות שבת שענינם הוא בפנים דוקא, שהרי נרות שבת ענינם להאיר את הבית, וכידוע שטעם מצות נרות שבת הוא משום שלום בית, הרי בודאי שצ"ל בפנים, וכן גם נרות המקדש הם בפנים דוקא, וכמו"כ הם בימין, הן נרות המקדש, שהרי שלחן בצפון ומנורה בדרום, והן נרות שבת, כדאיתא בסידור האריז"ל שצריכים להיות מימין, וזמנם הוא מבעוד יום דוקא, ומדוע נשתנה מצות נרות חנוכה בכל ענינים אלו.
5 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וכללות ענין שאגת הארי' בעבודת האדם קשור עם עבודת הקרבנות, שהרי ענינו של הארי' הוא דאכיל קורבנין, וענין הקרבנות בעבודת האדם הוא כמ"ש אדם כי יקריב מכם גו', והו"ע הקרבת נפש הבהמית בכל פרטי הסוגים דשור כשב ועז, שכולם צריכים להיות קרבים באהבה מסותרת שבנפש האדם, שזהו הארי' דאכיל קורבנין שבאדם, שהרי אף שאש יורד מלמעלה מצוה להביא מן ההדיוט, והאששלמטה הו"ע האהבה מסותרת.
48 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ועד"ז בענין עבודת הקרבנות, שזהו עיקר ענין המשכן ומקדש, דכשם שבעבודת הקרבנות כפשוטה ישנו הענין דהעלאת חלב ודם ע"ג המזבח, ואש יורד מלמעלה, וגם מצוה להביא מן ההדיוט, כמו"כ הוא בעבודת האדם, שכללותה הו"ע עבודת הקרבנות, כמ"ש הבחיי שקרבנות ענינם קירוב כל הכוחות, ועד לתכלית העילוי, כמאמר רזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, וסדר העבודה הוא כמ"ש אדם כי יקריב מכם קרבן להוי', היינו, שהקרבן להוי' הוא מכם, וכפי שממשיך בכתוב מן הבהמה מן הבקר גו', דקאי על פרטי המדריגות שישנם בנפש הבהמית כו'.
16 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח, ט
("השמים כסאי"), שגם לאחרי החורבן "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה" , ולכן לא שייך בזה הענין ד"שרוף באש" ח"ו.
909 ואדרבה: דברי תורה נמשלו לאש, כמ"ש (ירמי' כג, כט) "הלא כה דברי כאש", אש דקדושה, שעלי' נאמר (יומא כא, ב) "אש אוכלת אש", ששורפת ומכלה האש דלעו"ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
" קדשי הקדשים " – שנוסף על הקדושה ד"הר הבית" כולו , הרי בביהמ"ק גופא הוא המקום המקודש ביותר (תכלית השלימות ד"עשר קדושות" ) – הוא מקום הארון , ש"אין בארון רק שני לוחות האבנים" , שלימות התורה, חכמתו של הקב"ה, ובזה גופא – פנימיות
960 וגם בבית שני שחסרו בו חמשה דברים וביניהם הארון (יומא כא, ב) – נשאר מקום הארון (על האבן שתי' שבקד"ק), ולא עוד אלא שגם הארון עצמו נגנז במקום זה – "למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות" (רמב"ם הל' ביהב"ח רפ"ד. נתבאר בלקו"ש חכ"א ע' 156 ואילך).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ומזה משמע, ש"ענן זה " אינו הענן שנזכר בפסוקים שלפנ"ז (ענן שבו נתלבש כבוד ה', כמו "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך" , שבו נאמר "ומשה נגש אל הערפל", "עב הענן"), אלא "כמין עשן הוא", שנעשה כתוצאה מ"מראה כבוד ה' כאש אוכלת" [אבל לא עשן ממש, אלא רק " כמין עשן", היינו, שהעשן שנעשה משריפת הדומם בהר סיני, הי' כמו עשן שנעשה משריפת הצומח]; וכיון שהעשן משחיר כו' , היפך הכבוד (שלכן צריך לרחוץ פניו ידיו ורגליו קודם התפלה ), לכן "עשה לו הקב"ה למשה שביל בתוכו".
1237 שהרי "אש שלמעלה" יכולה להיות גם באופן ש"אינה אוכלת" (ראה יומא כא, ב. שמו"ר פ"ב, ה). – ולהעיר גם מאש המזבח, שהיתה אוכלת את הקרבנות (ראה שמיני ט, כד), ואעפ"כ, לא היתה אוכלת את המזבח, דאף "שאין עליו אלא כעובי דינר זהב, כמה שנים אין האור שולטת בו" (סוף חגיגה ובתוד"ה שאין).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ולאחרי שנעשה זה ובאופן ד"אינה בטילה" לעולם – שוב לא
1209 שלכן נשאר ביהמ"ק בקדושתו גם לאחר שנגנז (ואפילו לאחר שניטל) הארון, כנ"ל מדברי הרמב"ם ש"שכינה אינה בטלה"*, ולכן "אע"פ שהמקדש היום חרב בעונותינו, חייב אדם במוראו .. שנאמר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם, שאע"פ שחרב בקדושתו עומד" (רמב"ם ביהב"ח פ"ז ה"ז).
ועפ"ז יתורץ בנוגע לבית שני**, עליו נאמר "גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", אף שלא הי' בו הארון*** – כי, לאחרי עשיית והבאת הארון לקד"ק נשארה לעולם השראת השכינה**** (מהנחה בלתי מוגה).
*
) ולהעיר , שכל דבר שבקדושה אינו נעקר לגמרי מכל וכל כו' (ראה ע"ח שער ד פ"ג . של"ד פ"ג . של"ה פ"א . תניא אגה"ק ביאור לסימן ז"ך (קמז , א)) .
*
*) ראה גם לקו"ש חל"ו ע' 195 ואילך , ובהנסמן שם .
*
**) דבשלמא בנוגע לשאר הדברים שהיו חסרים בו (שהרי חמשה דברים חסרו בבית שני – יומא כא , ב) , אפשר לומר שהם דברים טפלים , ובמקומם היו בב"ש מעלות אחרות (כמו הגדלות בבנין ובשנים) , משא"כ בנוגע להארון שהו"ע עיקרי בביהמ"ק .
*
***) כולל גם באופן שמורה על החיבה שבין הקב"ה לישראל , כפי שהתבטא בעמידת הכרובים באופן ש " פניהם איש אל אחיו ", " כמער איש ולוֹיוֹת ", כחיבת איש ואשה (ראה יומא נד , סע"א ואילך . ב"ב צט , א ובפרש"י) – שענין זה הי' גם בזמן החורבן , כמארז"ל (יומא שם) " בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים (לא הכרובים דמשה שהיו ע"ג הארון , אלא הכרובים שעשה שלמה) המעורין זה בזה ", שזהו ע"ד שאמרו רז"ל (יבמות סב , ב) " חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך ", ועד"ז בנוגע להקב"ה וכנס"י (ראה תו"מ סה"מ אדר ע' צה . וש"נ) .
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
דהנה, בנוגע להפירוש מן העוה"ז עד לעוה"ב, מביא הצ"צ מ"ש בעשרה מאמרות , שמן העולם ועד העולם הוא מטבע שטבעוהו דוד המלך ע"ה ובית דינו, דהיינו מן העולם – מזמן אדה"ר, ועד העולם – ימות המשיח, אבל בבית שני, בשביל חמשה דברים שחסרו בו , לא היו חותמין תחילה מן העולם, ואח"כ החזירו הדבר ליושנו.
355 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח, ט
משא"כ בנוגע לצליית הפסח – שזהו ענין ביטול הע"ז, "פסילי אלהיהם תשרפון באש", ע"י אש דקדושה, "הוי' אלקיך אש אוכלה הוא" , שהיא "אש אוכלת אש" , שמבטלת את האש דלעו"ז – הרי זה צ"ל כולו כאחד, "ראשו על כרעיו ועל קרבו".
1616 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם-אב, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והענין בזה, שעיקר החורבן הוא החסרון שנעשה בה"א (מצד הסתלקות היו"ד או הוא"ו), שזהו שאמרו רז"ל ואכבד (אף שקרינן ואכבדה) חסר ה', כיון שבית שני חסרו בו ה' דברים, היינו, שבבית שני הי' חסר בחי' ה' עילאה, והי' רק מבחי' ה' תתאה , אלא שבזה גופא העיקר הוא החסרון בה' תתאה, שחסר היחוד דו"ה.
859 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, י"א מנחם-אב, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ז
אף שבית שני חסרו בו חמשה דברים , מ"מ, יש בו מעלה על בית ראשון, וכדאיתא בגמרא דמ"ש גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, קאי על בית שני שהי' גדול מבית ראשון בבנין ובשנים.
1106 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, תשעה באב (נדחה), ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
בית ראשון – שבו היו גם החמשה דברים שחסרו בבית שני , ובית שני – עליו נאמר "גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"; וע"י "בכה תבכה (כנגד ב"ר וב"ש) בלילה", שמורה על העלם וחושך הגלות – זוכים לביהמ"ק השלישי.
536 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, כ"ה אדר, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
– דכיון שנאמר "המשכן משכן", "שני פעמים", שאותו ענין נאמר פעמיים, הרי זה "רמז למקדש" אחד, בית ראשון ובית שני שענינם אחד (ולא משכן שילה וביהמ"ק, שהם ענינים שונים), "שנתמשכן בשני חורבנין על עוונותיהם של (כלל) ישראל" (משא"כ משכן שילה, שנחרב בגלל חטאם של חפני ופינחס) –
2621 כלומר: למרות החילוקים שבין בית ראשון לבית שני*, ועד שאמרו רז"ל (יומא כא, ב) שבבית שני כתיב (חגי א, ח ובפרש"י) "ואכבדָ", "מחוסר ה"א", בגלל שחסרו בו חמשה דברים, החל מהארון שבו מודגש עיקר הענין דהשראת השכינה, כמ"ש (תרומה כה, כב) "ונועדתי לך שם וגו'" – הרי בכללות, ענינם אחד. וכמו בביהמ"ק גופא, שלמרות החילוקים שבין העזרה (ודוגמתו במשכן – חצר אוהל מועד), ההיכל, הקודש וקודש הקדשים, הרי "הכל נקרא מקדש" (רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א ה"ה).
*) ועד"ז החילוק של ב"ר וב"ש לגבי המקדש דלעתיד , עליו נאמר " מקדש אד' כוננו ידיך ", ש " יבנה בשתי ידים " (בשלח טו , יז ובפרש"י) .
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
תורת חיים מספרת, שבזמן יחזקאל הנביא – שהי' בזמן שביהמ"ק הי' קיים [לא רק ביהמ"ק השני, שבו חסרו חמשה דברים , אלא ביהמ"ק ראשון שבנה שלמה המלך] – היו יהודים שקבעו "סיסמה":
395 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת שובה, ח' תשרי, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכל זה – אפילו במשכן, שהי' דירת עראי, כמ"ש "ואהי' מתהלך באוהל"; ועאכו"כ בנוגע לביהמ"ק, דירת קבע, "אל המנוחה ואל הנחלה" , שבו היתה השראת השכינה באופן נעלה יותר, וכמ"ש "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה" (בניחותא), ובביהמ"ק גופא – בית ראשון, שבו היו גם החמשה דברים שחסרו בבית שני (וכמבואר בלקו"ת שמצד זה הוא החילוק בין בית ראשון לבית שני בנוגע לתק"ש בר"ה שחל בשבת).
421 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א אור לי"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע, ה'תשמ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
דבקרבנות כתיב לחמי לאשי גו', ואשי, אש שבאה מן ההדיוט וגם אש שירד מן השמים, הו"ע החום, חמתה.
13 ראה עירובין סג, א. יומא כא, ב. תו"כ (הובא בפרש"י) עה"פ ויקרא א, ז. רמב"ם הל' תמידין ומוספין רפ"ב. וראה לקו"ת דרושים לסוכות ד"ה ושאבתם הא' (עח, סע"ג ואילך).
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב זאת חנוכה, ה'תשל"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכמו שהי' בימים ההם שנתבטלה שליטת מלכות יון הרשעה, אע"פ שגם לאח"ז לא היתה עדיין גאולה שלימה [וכמובן גם מזה שבבית שני חסרו, עוד לפני זה וגם לאחר זה, ה' דברים], עד"ז הוא גם בימים ההם בזמן הזה, דהגם שנמצאים עדיין בזמן הגלות (גם לפני אתחלתא דגאולה), מ"מ ע"י מעשיו ועבודתו של כל אחד ואחת (שאף הן היו באותו הנס) במשך זמן הגלות, ובפרט בהענין שהזמן גרמא – העבודה דימי חנוכה, שעיקרה הוא הדלקת נרות חנוכה על פתח ביתו מבחוץ, נעשה כליא ריגלא דתרמודאי (בשני הפירושים דלעיל) עוד לפני הגאולה.
99 יומא כא, ב. ירושלמי תענית פ"ב ה"א.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו נוסח שני: ביאור רני ושמחי בת ציון
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
דהנה ענין הקרבנות שהי' מקריבים בבית המקדש דבר יום ביומו שני כבשים של תמידים כמ"ש את הכבש האחד תעשה בבוקר כו' כידוע ובכל שבת קרבן מוסף וכן בר"ח קרבן מוסף אחר כו' ובמועדים ורגלים קרבנות מוספים אחרי' וכן קרבנות היחיד הכל היה בדרך כלל ענין ההעלאה מלמטה למעלה הנק' העלאת מ"ן מה שמבררים מהיכלות דנוגה כמו העופות והכבשים והפרים והאילים דעוה"ז השפל ששרשם מתמשך משרש הנפש החיוני' ונפש הבהמית הרוחני' שהוא בבחי' פני שור ופני נשר דנוגה דעשיה וכאשר יקריבו החלב והדם מהן ע"ג המזבח ידוע דהמזבח הוא נעשה בדוגמא לבחי' מל' דאצי' שנק' מזבח עילאה והחלב והדם הוא עיקר פנימיות ותמצית החיות שלהם וכאשר נקטרים על גבי המזבח ה"ז בחי' העלאה והתכללות החיות שלהן העיקרי עד שנכלל ונדבק ומתאחד במזבח העליון והוא הנק' העלאת מ"ן מנוגה ועדיין אין הענין רק שהמזבח קבל בתוכו בחי' ההעלאה מלמטה למעלה ואחר כך הנה יורד אש שלמעלה מלמעלה למטה ע"ג המזבח ואוכל ושורף את הקרבן כידוע וזה האש הוא אשר ירד בצורת אריה ע"ג המזבח כידוע בדרז"ל וגם בזהר אמרו דאריה הוא דאכיל קרבנין והוא מבחי' פני אריה אל הימין שבמרכבה דקדושה שהוא בחי' מי החסדים שבקו הימין הנק' בחי' מ"ד דז"א והוא לפי שהקרבן הנקרב ע"ג המזבח הי' בחי' מ"ן דנוק' דז"א ע"כ ממילא ירד מיד בחי' המ"ד דז"א והוא אש שלמעלה שירד בצורת אריה ואכיל קורבנין כו' היינו מ"ש ביחזקאל והאריאל שתים עשרה אורך כו' וכן בישעיה רסי' כ"ט הוי אריאל אריאל כו' מפני שהמזבח נקרא אריאל ע"ש בחינת צורת האריה שבמרכבה דז"א שירד ואכיל קורבנין כנ"ל ולכך נק' הקרבן אשה ריח ניחוח להוי' פי' אשה הוא א"ש ה"א דהיינו העלאת מ"ן מנוק' דז"א שהוא הנק' א"ש ה"א ע"ש שהוא עולה
12 האש. . ירד בצורת אריה. . בדרז"ל : ראה יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו בהעלותך את הנרות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
דהנה בחי' מלכות דאצי' הוא בחי' מזבח עילא' בבהמ"ק של מעלה כמ"ש בזוהר ע"פ אש תמיד תוקד על המזבח כו' והוא מזבח החיצון למטה בבהמ"ק שלמטה ומבואר בזוהר שם דהיינו שהעלא' מ"ן מבחי' מל' דאצי' תמיד עולה למעלה ולהיו' מזה בחי' אריה דאכיל קרבנין וזהו אש תמיד תוקד כו' אך כדי שיוכל להיו' העלא' מ"ן במל' בתמידו' במזבח החיצון שהוא אש שע"ג המזבח כו' הוצרך להיות בפעם הראשון בחי' חינוך למזבח זה והחינוך בא ממקום ומדרגה היותר גבוה כמשל החינוך לתינוק כנ"ל והיינו ענין ריבוי הקרבנות בחנוכת המזבח כו' כמבואר במ"א באריכות.
11 אריה דאכיל קרבנין : ראה זהר ח"א ו, ב. ח"ב רעח, א. ח"ג יז, א. לב, ב. לג, א. יומא כא, ב. לקו"ת במדבר יא, א.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט זכור את יום השבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
והנה כמו שע"י בחי' המרכבה דפני ארי' כו' או בחי' מרכבה דאבות עושין בחי' העלאה לאדם העליון וממשיכים מלמעלה מבחי' אדם דאצי' ודבריאה כו' כך ע"י מעשה המצות למטה יש בחי' העלאה לאדם העליון להמשיך בו תוס' אור חדש מעצמו' המאציל כנ"ל באריכות בענין אני הוי' כו' שנמשך שם הוי' מחדש בכלים דז"א שזהו עיקר ענין היחודי' עליונים דסובב הכללי כו' שנעשה ע"י המצות לפי שבמצות יש ג"כ בחי' העלאות והמשכות כי יש הרבה מצות שעיקרן רק בחי' העלאה מדברים גשמיי' דנוגה שנפלו בשבירה מבחי' רפ"ח ניצוצות דתוהו שקדם לבחי' התיקון שמטעם זה ביכולתם להעלות ג"כ לבחי' אדם לבחי' כי לא אדם הוא כנ"ל והיינו כמו מצות תרומות ומעשרות שבתבואות גשמיי' שנפלו בשבירה והן צומחין בבחי' א"ח והתרומה והמעשר הוא ענין העלאה והגבהה לברר מהן ולהעלות למעלה כו' וכיוצא בהן מצות הקרבנות בהעלאות חלב ודם ע"ג המזבח ואש שלמעלה יורד ואוכל הקרבן כו' וכללות כל המצות שהן בבחי' ההעלאה הוא מצות הצדקה כמ"ש צדקה תרומם גוי פי' תרומם בבחי' רוממות ההעלאה למעלה לפי שמעשה הצדקה מלובשת בגשמיות דכסף וזהב דנוגה וכו' ויש הרבה מצות שהן בבחי' המשכה מלמעלה למטה כמו מצות ציצית שנמשכין עי"ז ל"ב נ"ח מבחי' א"מ דטלית וע"י מצות תפילין נמשך ד' מוחין לז"א כו' וע"י מצות סוכה נמשך בחי' מקיפים דאימא וכן ע"י השופר נמשך הארת ע"י כו' וכיוצא בזה ובהן מעוררי' לבחי' עתיקא שלמעלה מבחי' אדם להמשיך תוס' אור חדש למטה כו' כנ"ל וד"ל, וכ"ז הכח ניתן לישראל בקבלת התורה בין בבחי' חיצוניות כמו ע"י מעשה המצות או כמו עבודת החיות שבמרכבה כו' בין בבחי' הפנימי' בעבודת האבות שנק' מרכבה כנ"ל והיינו במס"נ באחד שמעלין מ"נ לאו"א כו' הנה כ"ז ניתן להם בשעת מ"ת וזהו הנק' קבלת התורה שהרי מי שאינו מבנ"י אינו ממשיך כלום לא בחיצוניות מעשה המצות ולא בפנימי' אפי' במס"נ כו' וד"ל.
124 ואש שלמעלה יורד ואוכל הקרבן : יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ביאור על התורה הנ"ל - איתא במ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ובחי' עוד וסוס אשר רכב עליו המלך ענין הסוס שהוא ע"ד שארז"ל בלילה מאי קעביד רוכב על כרוב קל שלו ושט בח"י אלף עלמין שנאמר רכב אלקים רבותיים אלפי שנאן א"ת שנאן אלא שאינן שחסר ב' אלפים משני רבותיים כו', ופי' כי ח"י אלף עולמות הן בבי"ע ושרשן באצי' הוא בחי' ח"י חוליות והן ח"י ברכאן דצלותא שהן המשכות ברוך אתה כו' מלשון ברכה והמשכה להיות הוי' אלוקינו והמשכות הן מבחי' חכים ולא בחכמה ידיעא מבין ולא בבינה כו' עד בחי' נו"ה שהן כלי השפעה והן ג' ברכות אחרונות רצה ומודים כו' ונשפעים ונמשכים מאצי' לבי"ע אזי נעשה מהם ח"י אלף עולמות כי בי"ע הם בעלי גבולים לגבי אצי' כי הגם שהמלאכים גדולים מאד סנד"ל ת"ק שנה כו', מ"מ בחי' גבול הוא ואינן יכולין לקבל האור וההמשכה כמו שהוא באצי' וכענין שארז"ל הושיט אצבעו הקטנה ביניהם כו' אלא ע"י שבכאו"א מתחלקת לאלף.
29 הושיט אצבעו הקטנה ביניהם : יומא כא, ב. סנהדרין לח, ב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח צדקת פרזונו בישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וביאור הענין הנה ידוע שיש באש ואור ב' הפכים דאו"ח ואו"י, וזהו מ"ש בס"י הוציא אש ממים ומים מאש כו' וכמ"ש אש אוכלת ואש שותה כו', [ו]כמו שאנו רואים [oldpage_696] בחוש שיש ברשפי אש הלהב ב' הפכיי' דרו"ש שעולה ויורד וחוזר ועולה כו' וכמ"ש והחיות רו"ש כמראה הבזק שזהו כלהב [היוצא] מחרסי' שעולה ויורד כו'.
1029 אש אוכלת ואש שותה : ראה יומא כא, ב. ראה גם לקמן פ' ויקהל שצה, סע"ב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ובחי' המנורה והשולחן היינו בחי' חסד וגבורה דאצי' המסתעפי' בבחי' ב' קוין ימין ושמאל חסד לימין כו' כידוע, כי הרי המנורה בדרום והשולחן בצפון וידוע דדרום סטרא דחסד וצפון סטרא דגבורה כמ"ש מצפון זהב יאתה כו' וארז"ל הרוצה להחכי"ם ידרי"ם והרוצה להעשי"ר יצפי"ן כו', פי' כי בחי' הקו של החסד עליון שבסט' דדרום שרשו נמשך הוא מבחי' החכ' (כמ"ש בזהר בענין ובא לו לקרן דרומי"ת מזרחי"ת כו' וכמ"ש במ"א), ע"כ הרוצה להחכי"ם להמשיך אור החכמה ידרי"ם בבחי' אור החסד שבדרום כו' והרוצה להעשי"ר יצפי"ן כי השולח"ן בצפו"ן, מפני שמבחי' הגבורה דוקא נמשך כל ריבוי שפע עוש"ר ומזו"ן והעושר נמשך מבחי' תגבורת ההשפעה ששרשה בבחי' גבורה שבחסד כמ"ש
39 המנורה בדרום והשולחן בצפון : פקודי מ, כב. כד. יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תרומה ועשו לי מקדש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וזהו עיקר ההפרש שבין יריעות עזים המקיפים של או"פ שבכלים, שבמקיף ה"ז בחי' הנ"ל כלולים בהתכללות זע"ז [בלי יתפרדו זמ"ז אדרבה כ"א מתערב ומתדבק עם זולתו כו'] והיו לאחדים ממש ביריעות, משא"כ בא"פ בכלים נפרדים זמ"ז כמו השולחן בצפון ומנורה בדרום (כמשי"ת).
160 השולחן בצפון ומנורה בדרום : פקודי מ, כב. כד. יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וכך הוא ענין המשכת הנה"ד זה שהולך ונמשך בבחי' שוב להיות מזה ביטול במציאות לנשמות ומלאכים כמו הושיט אצבעו הקטנה ביניהן ושרפן הרי בחי' אש האלקי שורף ומכלה לאש דמלאכים ונק' אש אוכלה וכן יש אש שותה כמים [oldpage_תרי] שבאש שנמשך כנהר אש לטבול בו הנשמות.
646 אש אוכלה : ראה יומא כא, ב. ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' טז וע' כב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ושם הוא בחי' הכסא כ"ס א[ל"ף] אלופו ש"ע ושולחן בלחם הפנים [oldpage_1282] בצפון ומנורה בדרום כו' וא' וכי לאורה הוא צריך אלא ללמד כו', וכל אלה זהו רק לצורך האדם כנ"ל שיוכל להיות בדירת קבע כמו במזון בלחם הפנים שנק' שולחן המלך (שממנו
1445 ומנורה בדרום : פקודי מ, כה. יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור הקדמה ז, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אך הנה בבית שני שחסר בו חמשה דברים ארון ולוחות ונבואה כו' רק אור אלקי מעט מזעיר נשאר בבת קול ששמשו בו כו' ולא היה בו בחי' גילוי אלקות כמו שהוא ממש גם בהיכל ק"ק רק ע"י לבוש מסתיר האור העצמי והן ע"י עבודות החיצוניות שבמזבח ושלחן ומנורה לבד שזהו רק בבחי' המשכת אור האלקי כמו שהוא בא בהשתלשלות והתלבשות דממלא כ"ע כו' וע"כ לא הי' אז בסטרא דקליפה המנגד לקדושה ג"כ רק בהתלבשות למטה יותר ולא באמונה זרה ג"כ דאמונה זרה היא עכ"פ באלקי' לומר הכוכב ומזל הוא עיקר המשפיע שנק' אמונה זרה באלקי' שנתן אלקים ההנהגה לכו"מ וכה"ג אבל מאחר שלא הי' בבית שני גילוי תוקף אור האמונה האלקי' דסובב כ"ע למטה בגילוי בהיכל ק"ק לא היה במנגד ג"כ להסתיר האור בנביאי השקר וכה"ג רק שירצו אמונות זרות וכוזבות במילי דעלמא והוא ענין עון שנאת חנם שהי' ביניהם דהנה עיקר סיבת שנאת חנם אינו בא רק מצד כח האמונה שמאמין לדברי רכיל ולשון הרע שמדברים לו על רעהו ומתפעל מזה מאד להיות לו לשונא לרדפו לחייו ממש וכן חבירו מאמין עליו לשון הרע ורכילות ונעשה שונא לו לרדפו כו' ואם לא היו מאמינים כלל לדברי רכיל שחבירו דורש רעתו אדרבה מתחזק בלבו שהוא דורש טובתו וכן חבירו עליו הי' או"נ דורשים טוב זע"ז והיינו רוח עועים שנמשך להפריד
16 בבית שני. . חמשה דברים : ראה יומא כא, ב ובר"ח ורש"י שם.
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קלא, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
אך הענין הוא משום דפנימית הכלי הוא מקבל מבחי' או"פ המוגבל בכלי וכאשר יש התכללות באורות ממילא יש התכללות בפנימית הכלים כמו התפעלו' והשגות מיכאל וגבריאל כו' וחיצוניו' הכלים מבחי' הכח המגביל שבבחי' מקיף ע"כ יש בו ב' הפכים כא' בחי' התכללו' דבר והיפוכו דוקא כמו כל הנסים שהם דוקא בבחי' חיצוניו' הכלי' בפו"מ כמו כ"מ שנעשה בו הנס שהמקום הזה סובל דבר והיפוכו מלמעל' מן הטבע בטבע כו' כהפיכת ים ליבשה כו' וכה"ג מקום ארון אינו מן המדה וכו' וכמ"ש במ"א וגם משם הוא בא שרש בחי' ההתחלקו' כ"א מובדל בפ"ע שהוא בא מצד בחי' קו המדה שבמקיף שהוא שרש הכלי' המגבילי' כו' ולזה עיקר בחי' התיקון הוא בחי' ריבוי ההתחלקות דוקא שבזה דוקא יהיה ריבוי ההתכללות דבר והיפוכו כא' וזהו עיקר בחי' אדם דתיקון כו' שעליו אמר אחור וקדם צרתני יצירה בגוף חומר דוקא כו' קדם בבחי' החומר הפשוט שקדם לצור' שהוא האור והוא בשרש הכלי' שקדם לאור ואחור בכלי החומ' שאחר האור והצורה כו' וד"ל וכמ"ש במ"א ביאור ענין זה באריכו' (וד"ל) :
15 מקום ארון אינו מן המדה : יומא כא, ב. ראה סה"מ תקס"ג ח"א ע' שז (נוסחא שני'). הנסמן בתו"ח נח סה, ג הערה 38.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח להבין ענין הנוסח כו' באש הצתה כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א, י
והנה כ"ז הוא עבודת האדם לגרש הרע שבו ולבררו, וצא יאמר לו והוא ע"י שמעורר בקרבו אהבה ברשפי אש השלהבת לאלקות כמ"ש רשפיה רשפי אש שלהבת יה, ולהיות קשור ודבוק לאלקות כשלהבת הקשורה בגחלת שבעבודה היא בחי' רשפי אש התשוקה מקרב ולב עמוק בבחי' פנימיות נקודת נפשו בבחי' רעו"ד מעומק נקודת הלב ועי"ז אש אוכלה אש היינו בחי' האש זרה הנ"ל שהיא היא בחי' מקור משחת לכל הבחי' עד שמעיינו נרפש ר"ל, ולכן בהסיר הגורם הציור הנ"ל ממילא נהרס הרע עד היסוד שבו הוא שתכליתו שטוב הוא כנ"ל והוא ע"י התבוננות שיתבונן בעצמו בענין תאותו שנצטייר בה ציור רע ע"י חמימות האש שבו, הנה הוא צריך לכבוש את יצרו רע ברגע ההוה לבד, שהרי מה שעבר אין ועל להבא עדיין אינו ידוע לו מה יהי' עמו וז"ע יזכיר לו יום המיתה שאבדו כל עשתונותיו ונפסק חום הטבעי שבדם שגם הוא מיסוד האש כו', וא"כ כל יגיעותיו צ"ל רק ברגע זו דהוה לבד, וגם איך יהי' כפוי טובה כ"כ הלא גם בעת שפועל פעולת הרע הנה הוא ית' המחי' אותו ונותן לו כח כמ"ש ואתה מחי' את כולם אפי' רע גמור ג"כ בכלל הוא, ורק הוא ית' היותו כל יכול, יכול הוא לסבול מעשה כזה להחיות שונאו העובר רצונו, אמנם יהי' כפוי טובה כ"כ, ומה גם כשיתבונן שאם מעשה הרע שהיא בדבר גשמי יש בה ענג כ"כ, שכל הענג שבעוה"ז הוא מהתענוג שנפל כו' כמ"ש במ"א, וכ"ש ענג הרוחני שבתורה וקיום המצות ואהבת הקב"ה ודבקותו בו שאין ערוך לו כלל, וע' באה"ח ע"פ ואהבת את הוי' אלקי', הובא בד"ה וספרתם לכם מאה"ז דספירת ז"נ וטבילה דחה"ש (ט"ז ), אשר ע"י כ"ז יתעורר ברשפי אש התשוקה לאלקות עד שאש אוכלה אש התאוה וציור הרע להיות נהפך לקדושה להיות בבחי' ואהבת בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', והיינו כנ"ל שבעצם הוא טוב, וגם כח המתאוה שבו הוא רק כח לתאות תאוה, אבל יכול להיות בבחי' תאוה לאלקות כו' כנ"ל וכמ"ש במ"א באריכות, ובחי' זו מתהפך ע"י בחי' האש דקדושה שאש אוכלה אש כו'.
47 אש אוכלה אש : יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם כמגדל דוד צוארך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ולזה אמר דוגמת שכנו בעירו והר קדשו, שכמו שיש הפרש בין מ"ע למ"ת שבמ"ע הוא התגלות אוא"ס שהוא בחי' ש' הוי', משא"כ בבחי' מ"ת מוסתר אור האלקי בתכלית ע"י ריבוי צמצומים דש' אלקי', כן יש הפרש זה בין השראתו בחו"ל שהוא בתכלית הצמצום וההסתר שהוא בבחי' ההתלבשות בשם אלקי' כו', ולכן ההנהגה שם בדרך הטבע, משא"כ בעירו והר קדשו הוא התגלות ש' הוי' ובלתי הסתר בשם אלקי' כו', לכן שם הוא מקום גילוי אותות ומופתים שלמעלה מן הטבע כמו אש שלמעלה ע"ג המזבח ומקום הארון אינו מן המדה כו', וזהו שהיו אומרים בשני
36 אש שלמעלה ע"ג המזבח : תו"כ ויקרא א, ז. יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [ר"א פתח והמה כאדם] וביאור ענין משתשקע החמה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
כי נשאר לחלוחיות כו', ובכלל גם גילוי שבב"ש נגד בחי' הגילוי שבב"ר הי' יותר מועט כמארז"ל שחסרו ה' דברים בב"ש, ולכן בחורבן ב"ש נתייבש לגמרי כו', ונת' לעיל בענין גלו לבבל שכינה עמהם שזהו תכלית ירידת השכינה, שהרי בזמן שבהמ"ק הי' קיים נא' ותרב חכ' שלמה כו', דקיימא סיהרא באשלמותא לא היתה המל' יורדת בעצמה בבי"ע לברר בירורים כי ענין בחי' הבירורי' היו נעשים ע"י ישראל בקרבנות שהי' העשן עולה, וע"י הקרבנות הי' ריח ניחוח להוי' שהי' נעשה יחוד עליון באצי', וממילא היו כפופי' ונכנעים הסט"א לבחי' הקדושה, והשכינה היתה מיוחדת למעלה כו', אבל בחורבן בהמ"ק וישראל גלו ושכינה עמהם שאז הוא הדבור נפרד מהקול וז"ע נחר גרוני כו' שמגרון נעשה חרון, ואז הוא עיקר ירידת המל', וזהו דכתי' על נהרות בבל כו' וגם בכינו בזכרינו את ציון הוא בחי' מל' שירדה עמהם לחוץ לארץ לברר הבירורים שנפלו בחטא אדה"ר ושבה"כ ומיעוט הירח, והם מה שנפלו למטה מטה יותר, אשר ג"ז מוטל על ישראל עמו אשר בם בחר לו ה', שגם משאר בני אדה"ר יבררו הם דוקא בכל התרי"ג מצות לבד זמ"נ שעל כולם החוב קדוש לאלקי השמים והארץ לעשותם ושיהי' נמשך בירורם גם ע"י עצמם, ויתר כל המצות הוא ע"י ישראל שבחר לסגולתו, והגם כי בחו"ל לא יש כל המצות התלוי' בארץ כמו תרומה ומעשר וקרבנות, אך י"ל שע"י בחי' מצות אלו שקיימו עד חורבן ב"ש כבר נתברר עד <94>
1831 שחסרו ה' דברים : בהמשך הנדפס: ה' דברים נחסרו — יומא כא, ב. ראה לקו"ת ר"ה נז, ג.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם זאת חנוכת המזבח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ארי' דאכיל קורבנין (בפ"א שהי' יורד אש מלמעלה בדמות ארי' ואכיל קורבנין וצ"ל מה"ע דאכיל), והענין דהנה תפלה במקום קרבנות תקנו ותפלה העיקר לדבקה בו שיהי' לו אהבה ודבקות לאלקות ולא רצון לבד דאפשר שרוצה מ"מ גם אם לא ישיג לא איכפת לו, אלא שיהי' לו דביקות שיודבק ממש כמו דבק פעולתו לדבק ב' דברים נפרדים שיהיו לאחדים ממש כמו"כ לדבקה בו שיהי' לו אהבה ודביקות ממש לאלקות ולא די בדביקות נה"א לבד שהרי קודם התלבשותה בגוף הי' לה ג"כ אהבה לאלקות וכמ"ש חי הוי' אשר עמדתי לפניו שעמדה באהוי"ר וביטל לאלקות וכ"ש ממלאכים שעומדים באהוי"ר ומלאכים הם מחיצוניות הכלים ונשמות הם מפנימיות הכלים ויש מלאכים שהם אומרים קדוש פ"א ועומדים ב' אלפים שנה בביטל וכ"ש הנשמה שהי' עומדת באהוי"ר וביטל לאלקות והלואי תבוא לאחר התלבשותה בגוף לידי ביטל כזה ובאמת א"א שתבוא לידי ביטל כזה, דענין עמידה למעלה הו"ע ביטל, דלמטה שייך עמידה וישיבה אבל למעלה אינו שייך עמידה וישיבה אלא ענין עמידה הוא ביטל לאלקות, אלא עיקר ירידת הנשמה בגוף הוא בשביל עליות הנה"ב דכתי' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ואמרז"ל בשני יצריך שגם היצה"ר יהי' לו אהבה לאלקות ופי' יצה"ר הנה פי' יצר רצון הרע רצון שהוא רע, וצ"ל מאחר שהוא יצה"ר איך יהי' לו אהבה לאלקות, אך הוא ע"י התבוננות בפסוק ראשון דק"ש שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד ביטל דיחו"ע איך שכולא קמי' כלא חשיב, אך זה אינו שייך להנה"ב שאין לו השגה בזה ואינו שייך שיתפעל
15 שהי' יורד אש מלמעלה בדמות ארי' : יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ביום[/cup] השמע"צ כו' וביאור ענין מ"ש בפדר"א שאפר אילו ש"י כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
עולמות ומחריבן, דין אהני' לי' ודין לא אהני' לי', וכמ"ש דבר צוה לאלף דור שקאי על המילה או על התו' שלדיעה הא' תתק"פ דורות נקמטו, ולהב' תתקע"ד דורות נקמטו שזהו דורות מעולם התהו שדין לא אהני' לי' כו', וכנודע מענין שבה"כ שהי' בעה"ת שנפלו ונשברו והאורות נסתלקו, וממה שנפל בשבה"כ נתהוו בתיקון כל דברים הגשמי' דומם ודצומח וחי ומדבר כו', בכדי שע"י העבודה יתבררו כו', וזהו שרש יסוד ענין הקרבנות שהאדם מביא בהמה ומקריבה ע"ג המזבח ונכללת באש שלמעלה בחי' ארי' דאכיל קרבנין, שכמו שלמטה הי' כהן המקריב קרבנות שלהיות הכהן הוא מבחי' החסד לכן הוא מקריב הקרבן שע"י בחי' החסד שלו הוא מקרב אותו שיתעלה לריח ניחוח להוי', וכ"ה למעלה בשרשו שנמשך מבחי' חסד לקרב הניצוץ שיש בבהמה הנקרבת שז"ע שהי' האש בדמות ארי' ע"ש פני ארי' אל הימין שהוא מבחי' ימין מקרבת המקרב את ניצוץ דתהו שנפל בשבירה ונפרד מאחדותו מאז הי' עולם התהו ועי"ז נעשה שמחה גדולה מאד למעלה, כמו עד"מ ב' אוהבים נאמנים שלא ראו זא"ז זמן מרובה כשמתראים יחד שניהם הם בשמחה רבה ועצומה אשר לא יבא זר ביניהם כלל להפריע שמחתם, וזהו שרש ענין שמחת נשואין שמה' אשה לאיש ומ"מ מאז נולדו ה"ה רחוקי' זמ"ז שזה מתגדל אצל או"א, וזאת מתגדלת אצל או"א שע"פ רוב הם רחוקי' זמ"ז במרחק רב עד שאינם נודעים כלל וכלל זל"ז כו', עד שמגיע זמן קישור הנשואין אז בא אחד או כותב לו במכתב איך שבעיר פ' אשר גם היא אינה נודעת לו ואין לו מכירים בשם יש אחד שרוצה להשתדך עמו, והאיש הבינים משתדל בכל כחו לקרב המרוחקי' שהיו קרובים תחלה וכמ"ש לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, וכשם שחוה
30 האש בדמות ארי' : יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויאמר ה' אל אברם לך לך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
למטה, וכח היד אינו נכנס בהאבן בפנימיות רק בדרך מקיף, כמו"כ ע"י קידוש בפה הוא ממשיך או"מ על הבהמה שאו"מ זה הוא נעלה יותר מאו"מ של היד ה"ה מעלה אותה מגשמיותה (דכמו שכח המקיף של היד פועל בהאבן היפוך טבעו שטבעו ליפול למטה והמקיף פועל בו שיעלה למעלה כמו"כ רוח הבהמה היורדת למטה, וע"י המקיף הוא מעלה אותו וככה יובן בנה"ב ג"כ שטבעו ג"כ לירד כו' והוא מתעלה ע"י הקרבן וכמשית"ל, וע' משנת"ל (פ' נצבים) בענין הסכירה דכשהמים מתגברים על הסתימה פועלים הילוך בהעצים והעפר ג"כ שהוא היפך טבעם כו') דאף דשרש הבהמה מתהו שקדם לתיקון מ"מ ירד למטה ע"י נפילה ושבירה ומקבלת חיות מק"נ עד שהוא גרוע יותר מהאדם ולכן הותר שחיטה ונחירת בע"ח לצורך אכילת מין המדבר, וע"י או"מ זה הוא מעלה אותה מגשמיותה כדי שיוכל ליכלל אח"כ באש של מעלה שהוא עיקר ההקרבה וצ"ל ע"י אמצעות הכהן שהוא איש החסד ימין מקרבת, ונכלל באש של מעלה ואי' בזהר דבב"ר הי' ארי' דאכיל קורבנין דפני ארי' אל הימין הוא ג"כ בחי' חסד ימין מקרבת ואגב היא לאכללה שמאלא בימינא דשרש הבהמה מפני שור אל השמאל ונכלל בבחי' פני ארי' אל הימין.
32 באש של מעלה : יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וירא ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
אך הענין הוא דהנה צפון אף שהוא בחי' גבורה מ"מ הנה יש מעלה בבחי' גבורה שהוא בבחי' תגבורת החיות וכמו גבורות גשמים שיורדין בגבורה, והם השפעת החיים וחסד וכמו שאומרים מוריד הגשם מכלכל חיים בחסד, וכן הדם שהוא בחי' גבורה מ"מ עיקר החיות של האדם מלובש בדם כמ"ש כי הדם הוא הנפש, והיינו מפני כי תגבורת החיות הוא מבחי' הגבורה דוקא, וכתי' ימי שנותינו כו' ואם בגבורות שמונים שנה, שמבחי' הגבורה שהוא תגבורת החיות נמשך אריכת ימים יותר כו', וזהו ג"כ הטעם מה שקד"ק שחיטתן בצפון בחי' גבורה לפי שקרבנות הם בבחי' העלאה ממטה למעלה שהיו מקריבין בהמה גשמי' ע"ג המזבח והי' נכללת באש שלמטה ואש שלמעלה בחי' ארי' דאכיל קרבנין, וכל העלאה הוא ע"י גבורות, והיינו מטעם הנ"ל כי להיות כי הגבורה הוא בחי' תגבורת החיות לכן כל בחי' העליות הוא ע"י הגבורה דוקא, כי כדי שיהי' בו כח להתעלות זהו ע"י בחי' תגבורת החיות כו', ולכן הי' שחיטתן בצפון, וזהו העולה קדש קדשים שחיטתה בצפון, לפי שעולה היא העלאה בבחי' קדש הקדשים שהוא בחי' גבוה מאד לכן שחיטתה בצפון כו' שהעלי' הוא ע"י הגבורות.
107 ואש שלמעלה : תו"כ ויקרא א, ז. יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כי תשא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכנגד זה הי' ד' מדרי' בכלים, שולחן הוא נגד תכלת שהוא בחי' מל' יראת המלך כנ"ל כמו"כ שולחן בחי' וכמ"ש כי על שולחן המלך הוא אוכל, אמנם כל ההשפעות הם ע"י בחי' השולחן דשולחן בצפון וכתי' מצפון זהב יאתה ולכן השולחן עצמו וכל כליו היו של זהב, וההפרש בין תכלת לשולחן דתכלת דומה לים וים דומה לרקיע שהוא כדורי בחי' מקיף והשולחן פנימי, דבמל' יש ב' בחי' בחי' מקיף והוא מ"ש המלך המרומם לבדו מאז ומזה נמשך בחי' יראה דעיקר היראה שנמשך ממלך הוא ממה שהוא מנושא ומרומם מהעם, ועוד בחי' י"ל במל' שמתפשט השפע בפנימיות וכמ"ש ואתה מחי' את כולם וזהו"ע שולחן.
79 דשולחן בצפון : תרומה כו, לה. פקודי מ, כב. יומא כא, ב. לג, ריש ע"ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א כי תשא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
והנה ההפרש בין ד' מדרי' שביריעות לד' מדרי' שבכלים, דגבי יריעות כתי' שזור שהיו כלולים יחד ובהכלים הי' התחלקות דהארון הי' בקדה"ק והבדיל הפרוכת וכמ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק והשולחן ומנורה ומזבח היו בהיכל במקדש ובמשכן היו באהל מועד שולחן בצפון ומנורה בדרום ומזבח מכוון באמצע.
98 ומנורה בדרום : תרומה כו, לה. פקודי מ, כד. יומא כא, ב. לג, ריש ע"ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א והמים להם חומה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
והענין דהנה מצינו מעלה בגבו' שהם תגבורת החיות, וכמו גשמים שהם השפעות חיים לעולם וכמ"ש מוריד הגשם מכלכל חיים בחסד ונק' גבו' גשמים ולכן אומרים אותו בברכת אתה גבור, וכתי' כאשר הרוה את הארץ והולידה והצמיחה והסימן הוא משיוצא החתן לקראת כלה הרי כתי' והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור כו', וכן דם שהוא עיקר החיות ה"ה גבו', וכתי' ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבו' שמונים שנה, פי' בהם הוא בהמה לבירור נפה"ב ע' שנה ואם בגבורות פ' שנה, דגבו' הוא תגבורת החיות, לכן הקרבנות שמקריבים בהמה ע"ג המזבח ונכלל באש של מטה ואח"כ באש של מעלה צ"ל בקו השמאל דהעלאה הוא בקו השמאל דוקא, וזהו העולה קדה"ק שהוא עלי' גדולה מאד שחיטתן בצפון דוקא, ועכשיו תפלה במקום תמידין תקנו והוא ששורף ומכלה הרצונות זרות והרהורין בישין באהבה דרשפי אש (להפכם ג"כ, ע' בכתב) לכן היא בשמאל דוקא, וזהו משמאלם זו תפלה.
114 באש של מעלה : תו"כ ויקרא א, ז. יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב מוצאי יו"כ צב"ר בסעודה, אָטואָצק
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, דזהו תכלית ירידת הנשמה למטה, וכנ"ל בענין אהוי"ר המגולים בהתגלות הלב, שזהו הכוונה העליונה, לפי שהוא בקירוב אל הנה"ט דגם הוא יכול להתעורר באהבה לד', ועוד כי האהוי"ר בהתגלות הלב הנה אח"כ הרי העבודה היא להיות כל מעשיו לש"ש, וכ"ז הוא לפי שתכלית ועיקר ירידת הנשמה למטה הוא בשביל לברר את הנה"ב.
249 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון תזריע במדרש איתא והצרוע כו' זה בהמ"ק
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אורות מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע, וזהו ריח ניחוח לה' ריח הוא בחי' ההעלאה וניחוח הוא בחי' המשכה בתוס' אור להוי' וזהו כמו העבודה דעכשיו שע"י התפלה רק הוא יותר גבוה ולכן הי' נפעל ענין ההעלאה וההמשכה בהתגלות לעין כל כמו אש שלמעלה שהי' יורד ע"ג המזבח ואכיל קרבנין שהיו רואים התכללות הבהמה באש שלמעלה בגילוי, משא"כ עכשיו בזמה"ג ענין ההעלאה וההמשכה הוא בפנימי' בהעלם ולא בגילוי וכמ"ש אותותינו שהוא בחי' האותיות הפועלים העלאה וההמשכה לא ראינו כי מוסתר מאד הנהגת הוי' ומלובש בדרכי הטבע, והטעם לזה הוא מטעם המקדש שהי' פועל גילוי שכינה ולא בהעלם וכמאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
56 אש שלמעלה. . המזבח : תו"כ ויקרא א, ז. יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי רפאיני ה' וארפא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח, ט
והנה שורש אש השרפים הוא מבחי' בינה עילאה כי אימא מקננא בכורסייא וחו"ב הם תרין רעין כו', ומבחי' בינה מקור הרפואות כידוע וזהו רפאינו ה' כו' [ואפ"ל שמבחי' אשה אש ה' נמשך אש דחיות ואופנים ויוכל להיות התגברות אש זרה, משא"כ בחי' איש אש יו"ד שזהו גבו' דאבא הנמשכים בבינה משם נמשך הרפואה לרפאותו מאש זרה ע"י אש אוכלת, אש וכענין הבלא מפיק הבלא כו' וד"ל], וארפא
85 אש אוכלת אש : יומא כא, ב. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' חצר.
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך כז י'תמח
מקור מפורש
בדף זה
וחפץ ה' בידם יצליח לבסס נה"ח ולפתחה בגו"ר גם יחד ולבשו"ט בכ"ז.
14 וחפץ . . יצליח ע"פ לשון הכתוב – ישעי' נג, יו"ד.
ש"ק חזון ענין שבת חזון מהררלוי"צ מברדיטשוב – ראה ברשימות לאיכה ע' מה.
חזון ראה תקו"ז תל"ט בסופו (ובתניא פי"ד מהקדמת תקו"ז דילג חוזים). ולהעיר מל"ת להאריז"ל לך עה"פ ותרדמה.
אור ליום ראה השגת הראב"ד על המאור ריש פסחים.
יום הסתלקות האריז"ל ה' מנ"א של"ב (שה"ג להחיד"א. ובכ"מ). וראה תענית (כו, א): בה' באב בני פרעוש בן יודא.
ארבע מאות שנה ראה תו"א וישלח (כד, ג). סנה' צט, א.
באיגרת הקודש סי' זך – לנחמם בכפליים לתושי' על פטירת כו' מוהר"ר מ"מ נ"ע (מהאָראָדאָק).
מדרכיו . . באורחותיו החילוק ראה זח"ב רטו, א. לקו"ת שה"ש יב, ב.
ואף . . לבו ראה תניא פמ"ד.
עיר . . החסיד הרח"ו בהקדמתו לשער ההקדמות.
עיר . . נחית ראה דניאל ד, י ובל"ת להאריז"ל ובס' הליקוטים (שם ד, יד). פסחים לג, א.
מ"מ . . ודור תניא שם (בנוגע למשה רבנו. וידוע שהאר"י הי' ניצוץ מרע"ה – שה"ג שם. ובכ"מ).
ראיתי . . בהלכה . . בהלכה שער המצות בפרשתנו (ואתחנן). ל"ת להאריז"ל שם (בטעהמ"צ) – עד"ז. וראה ד"ה ואברהם זקן (בהמשך רס"ו [ע' עח ואילך]).
נקרא . . כחו סנה' כו, ב. וראה תו"א ר"פ יתרו. תו"ח ואוה"ת שם.
ובענין . . תרומה ש' המצות ר"פ עקב. ועד"ז בל"ת (בטעהמ"צ) פ' ראה.
הזהר שם קכח, א.
יהי' . . לבב שהמ"צ בהקדמתו. וראה תניא פכ"ו.
יהי' שמח האריז"ל הי' "שמח מאד בעשיית המצות ולכך זכה לרוה"ק" (תו"א תולדות כ, ב). השייכות לרוה"ק – ראה ירוש' סוכה רפ"ה ונ' בלקו"א להה"מ ד"ה וסוכה תהי'.
שמח . . המצוה ביאור גודל המצות – ראה וככה הגדול, תרל"ז פ"ט-טז. וראה ג"כ רמב"ם סוף הל' לולב. לקוטי לוי"צ לתניא ס"ע יג.
בשמחה ובטוב לבב ביאור שייכותם – ראה אוה"ת תבוא (ע' תתשו ואילך). ד"ה אלקים א-לי, תש"ג [סה"מ תש"ג ע' 180 ואילך].
במש"כ האריז"ל וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"א סוס"ד. אגה"ק סכ"ט.
וכן בעסק התורה הל' ת"ת שם.
בך . . לעולם תהלים עא, א.
חסיתי בטחתי (מצודת ציון). וראה פי' הבעש"ט עה"פ ברוך הגבר גו' מבטחו (בס' אוה"מ פ' בהעלתך).
יהפכו . . ולשמחה עפ"י היעוד בירמי' לא, יב: והפכתי אבלם לששון. וראה יל"ש ירמי' רמז רנט: עלה כו' על מנת כו' והפכתי גו'. רשימות הצ"צ לאיכה ע' כו. אוה"ת מסעי (ע' א'שפד ואילך). (ובל' הכתוב זכרי' ח, יט: יהי' לששון גו' – י"ל דבזכרי' הרי מדובר בזמן בית שני (כאמרו "לבית יהודא" – ראה רד"ק שם) שחסרו בו ה' דברים (יומא כא, ב)). וראה ט"ז לשו"ע או"ח ר"ס תק"נ. יד אפרים שם. ובסליחות י"ז תמוז – הפך לנו לששון ולשמחה. ובס' השיחות קיץ ה'ש"ת (ע' קנז): זאָל נדחה ווערן באמת ויהפך לששון ולשמחה.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך א פט
מקור מפורש
בדף זה
- שהיתה קדושתו שלמה, משא"כ בית שני שחסרו בו ארון וכו' (יומא כא, ב) -
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כד ט'שדמ
מקור מפורש
בדף זה
כנ"ל היעוד והפכתי אבלם לששון, ואף דל' הכתוב (זכרי' ח, יט) יהי' לששון גו' טובים, הרי זכרי' מדבר בזמן בית שני (כאמרו "לבית יהודא" - ראה רד"ק שם) שחסרו בו ה' דברים (יומא כא, ב).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א פורים שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
היא מהוה הכנה לאש שלמעלה, כמאמר רז"ל:
16 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א צו שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
היא מהוה הכנה לאש שלמעלה, כמאמר רז"ל:
16 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד מטות שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
בזמן בית ראשון האיר אלקות בגילוי; גם בשבעים שנה שלאחר החורבן הראשון, עדיין נותר במדה מסויימת, רושם גילוי האלקות שהיה בבית ראשון.
6 וכמו ענין הנבואה, שברוך בן נרי' קבל מירמי' בבבל שנת ש"ן י"ב שנים אחר החורבן כמ"ש ביוחסין, משא"כ בית שני לא הי' נבואה כמו שפי' רש"י (יומא כא, ב ד"ה ארון) שורה"ק לא שרתה על הנביאים משנת ארבע לדריוש ואילך (ד"ה בונה ירושלים תרכ"ט). וראה ע"ח ש' מיעוט הירח פ"ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד מטות שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
אבל בבית שני שהיה חסר בגילוי אור הקדושה ומשום כך גבר חושך הלעומת זה, תקנו אז גדרים וסייגים, כדי שיוכלו להתמודד בחושך הגדול של הלעומת זה.
7 ראה יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יא
מקור מפורש
בדף זה
10 ויהפכו ימים : כנייל היעוד והפכתי אבלם לששון, ואף דלשון הכתוב (זכריי ח, יט) יהי" לששון גו' טובים, הרי זכריי מדבר בזמן בית שני (כאמרו ,לבית יהודא" -- ראה רר"ק שם) שחסרו בו ה' דברים (יומא כא, ב). 7- ב
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט דברים-שבת חזון שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
בתקופת בית שני, שלאחר הבית הראשון ולאחר התיקון על החורבן, היו ישראל בדרגת בעלי תשובה, שמהותה היא זיכוך ועליית המטה.
22 ואף שהתיקון לא הי' אז בשלימות, שלא רק שלא הי' אז הגילוי כבבית ראשון (ראה יומא כא, ב), אלא שגם ענין הגלות לא נתבטל לגמרי "כי היו מלכי עו"כ מושלים עליהם", וגם ברוחניות לא היתה אז חירות אמיתית שלכן הוצרכו אז ל"כמה גזירות וסייגים (בכדי) שלא תהי' יניקת החיצונים" (לקו"ת ר"ה נז, ג), מ"מ, הרי (א) בפרטים אלו שנתתקנו בבית שני, מכיון שהיו לאחרי החורבן והתיקון כו' ומצד עבודת המטה, יש בהם מעלה לגבי כמו שהיו בבית ראשון (וע"ד המעלה שבהעבודה דיחו"ת לגבי העבודה דיחו"ע אף ש"א"א להיות ביטול הישות לגמרי" (קונט' עה"ח פ"ט), כי ע"י עבודה זו דוקא נעשה בירור הגוף ונה"ב (קונט' עה"ח שם. ובכ"מ)) וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 182 ואילך. (ב) ע"י הגזירות והסייגים נמשך אור נעלה יותר (ראה לקו"ת מטות פה, א. המשך תרס"ו ע' פט. ועוד) וראה הערה הבאה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד
מקור מפורש
בדף זה
5 יהפכו . . לשמחה: עפ"י היעוד בירמי' לא, יב: והפכתי אבלם לששון. וראה יליש ירמיי רמז רנט: עלה כו' על מנת כו' והפכתי גו'. רשימות הצ"צ לאיכה ע' כו אוה"ת מסעי (ע' א'שפד ואילך), (ובל' הכתוב זכרי' ח, יט: יהי" לששון גו" -- :יל דבזכרי' הרי מדובר בזמן בית שני (כאמרו ,לבית יהורא" -- ראה רד"ק שם) שחסרו בו ה' דברים (יומא כא, ב)). וראה ט"ז לשו"ע או"ח ר"ס תקיינ. יד אפרים שם. ובסליחות ליייז תמוז -- הפך לנו לששון ולשמחה. ובס' השיחות קיץ ה'ש"ת (ע' קגז) : אל נדחה ווערן באמת ויהפך לששון ולשמחה**.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ה
מקור מפורש
בדף זה
5 יהפכו . . לשמחה: עפ"י היעוד בירמי' לא, יב: והפכתי אבלם לששון. וראה יליש ירמיי רמז רנט: עלה כו' על מנת כו' והפכתי גו'. רשימות הצ"צ לאיכה ע' כו אוה"ת מסעי (ע' א'שפד ואילך), (ובל' הכתוב זכרי' ח, יט: יהי" לששון גו" -- :יל דבזכרי' הרי מדובר בזמן בית שני (כאמרו ,לבית יהורא" -- ראה רד"ק שם) שחסרו בו ה' דברים (יומא כא, ב)). וראה ט"ז לשו"ע או"ח ר"ס תקיינ. יד אפרים שם. ובסליחות ליייז תמוז -- הפך לנו לששון ולשמחה. ובס' השיחות קיץ ה'ש"ת (ע' קגז) : אל נדחה ווערן באמת ויהפך לששון ולשמחה**.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך י וירא שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
8 וכידוע (לקו"ת ריה ס, ב. סידור קנב, א ובכ"מ) הפירוש במארז"ל (סנהי לח, ב. יומא כא, ב) ,הושיט (הקב"ה) אצבעו קטנה ביניהן ושרפן*, שע"י שנתד גלה להם מבחי' המלכות -- אף שהיא ספיי היותר אחרונה ,אצבעו קטנה" - אבל היא יותר מחוק הקצוב להם -- ,,ושרפן", נתבטלו ממציאותם.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יא תצוה שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
3) ומזה מובן שאאפ"ל דכונת רש"י דאעפ"י שנקרא משפט ע"ש האו"ת וא"כ קשה אי הי" החשן בלא או"ת בבית שני, ועיז מתרץ רש"י דהוא ציחי בפ"ע -- כבמשכיל לזוד (תצוה שם, 66 - שהוי אין ענינו של רש"י ליישב הנודע לבן חמש עשרה בלמרו בגמרא (יומא כא, ב) שלא הי' האו"ת בבית שני גם אם הקושיא היא ע"פ מה שפירש במקרא, שהרי מפרש הוא פשוטו של מקרא [נוסף לזה - דלפי"ז עִיקר התירוץ (שהוא ציוי בפ"ע) חסר מן הספר].
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יא תצוה שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
6 ראה תוד"ה ואורים -- יומא כא, ב. רמבים והשגות הראב"ד הל' בית ה" בחירה רפ"ד ובנו"כ שם. רמב" הל' כלי המקדש פ"י ה"י. רשב"ם ב"ב קלג, ב "ה לגזבר, ראב"ע אחרי טז, ד.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יא תצוה שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
9 יומא כא, ב, ירושלמי הוריות פ"ג ה"ב, וש"נ, שהש"ר ח, ט:
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו ויצא שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
ואילו בבית שני היה הגילוי באופן כזה, כנאמר בגמרא:
70 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה עשרה בטבת שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
וכיון שחורבן בית שני, והגלות שבאה בעקבותיו הוא המשך של חורבן בית ראשון, ובמיוחד כשאנו רואים, שאפילו הגאולה בתקופת בית שני לא היתה גאולה שלמה, שהרי בבית שני "חסרו ה' דברים" וכו' – יוצא מכך, שעשרה בטבת הוא ההתחלה והגורם של כל ענין הגלות.
8 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"א
מקור מפורש
בדף זה
וכל זה נעשה ע"י עבודת הקרבנות דוקא, לפי שבהם הי' נראה בגלוי שבבהמה גשמית נפעל הביטול וההתכללות באש שלמעלה, בחי' ארי' דאכיל קורבנין, וקרבן הוא לשון קירוב הכחות והחושים, היינו שנמשך בפנימיות בנבראים, ועוד זאת, שההמשכה שע"י הקרבנות היא המשכת העצמות, כמאמר רזא דקורבנא עולה עד רזא דאין סוף, היינו רזא דעצומ"ה א"ס ב"ה, שזהו דיוק הלשון רזא דא"ס, ולא רזא דאור א"ס.
1299 ראה זח"ג לב, סע"ב. יומא כא, ב. לקו"ת במדבר יא, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וירא, כ"ף מרחשון, ה'תשי"ג
מקור מפורש
בדף זה
ג) וביאור הענין, דהנה ענין הקרבנות הוא שהקריבו בהמה גשמית ע"ג המזבח ונכללת באש שלמעלה, בחינת ארי' דאכיל קורבנין, והיינו שהבהמה נכללת בפני שור, וע"י פני שור היא נכללת בפני ארי', בבחינת ארי' דאכיל קורבנין, שהוא בחינת מלכות דאצילות מקור הבי"ע, והיינו דהעלאת הקרבנות הוא במלכות דאצילות מקור דבי"ע.
12 ראה יומא כא, ב. זח"א ו, ב. זח"ב רעח, א. זח"ג יז, א. לב, ב. ועוד. ולהעיר ג"כ מלקו"ת במדבר ד"ה וארי' כבקר. ואכ"מ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
וכמו"כ הוא בעבודת התפלה שכנגד תמידין תקנום, דתפלה הוא ג"כ בבחי' קו השמאל, כדאיתא במדרש ע"פ והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, מימינם זה תורה ומשמאלם זה תפלה, וקאי על האהבה כרשפי אש שהו"ע הגבורה, דמים הוא בחי' חסד, ואש (אהבה כרשפי אש) הוא בחי' הגבורה, שהרי המים הם בקרירות ונמשכים קימעא קימעא, משא"כ האש הוא בתגבורת, ורשפי אש האהבה דקדושה מכלה את האש דנפש דלעו"ז ונה"ב, דאש אכלה אש, כדאיתא בזהר שהאש דקדושה מכלה את ההרהורין בישין ואותיות הרעים.
23 ראה יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז ה'תשט"ז
מקור מפורש
בדף זה
וזהו גם מ"ש סמכוני באשישות גו' כי חולת אהבה אני, היינו, שהעצה לענין החולי הו"ע דאשישות, דקאי על התורה שנתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, וקאי גם על תשובה שהיא האש שאוכלת את האש זרה דלעו"ז (תאוות ורצונות זרים), וכנ"ל שגם בטבע יהי' נראה שהוי' הוא האלקים, שהו"ע שילוב הוי' באד'.
76 ראה יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"כ
מקור מפורש
בדף זה
בזמן שביהמ"ק הי' קיים, כאשר אלקות הי' בגילוי, והיתה הקרבת הקרבנות (כולל ובמיוחד קרבן פסח, שמורה על ענין החירות, כנ"ל), קרבן מלשון קירוב, והיו רואים במוחש, גם בעיני בשר, שהקרבן הגשמי הי' נכלל באש שלמעלה (הן כאשר האש שלמעלה היתה בדמות ארי', או אפילו כאשר האש שלמעלה היתה בדמות כלב, שגם אז הי' אלקות בגלוי) – הנה ביחד עם קרבן פסח הי' יכול להיות גם ענין המרור, והיינו, שגם דברים מרים ביותר שאינם מאכל אדם כלל, היו יכולים להעלותם ע"י קרבן פסח; משא"כ בזמן הזה, שאין גילוי אלקות, ואין הקרבת הקרבנות – אזי אי אפשר להקריב (להעלות) דברים מרים, מצד החושך כפול ומכופל.
101 ראה יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תש"כ
מקור מפורש
בדף זה
ד) ועפ"ז יובן גם מה שאמרו במדרש על הפסוק נחמו נחמו עמי, שהנחמה היא בכפליים כנגד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני, ולכאורה אינו מובן, דהרי בכלל מאתיים מנה, דבית ראשון הוא נעלה יותר מבית שני, שהרי בבית שני חסרו ה' דברים, ואם כן כיון שכבר ישנה הנחמה על חורבן בית ראשון, מהו הצורך בנחמה נוספת על חורבן בית שני.
25 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, ט"ז אדר-שני, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
גם בשבעת ימי המילואים היתה קדושת הקרבנות , אף שעדיין לא הי' הענין ד"ותצא אש גו'" [וכמו הקרבנות שהקריבו בבית שני שבו לא היתה אש שלמעלה ע"ג המזבח , ומ"מ היתה בהם קדושה, אם כי במדריגה פחותה מקדושת הקרבנות דבית ראשון], אבל אעפ"כ, לא היו בגדר של הקרבת קרבן במשכן , אלא רק ע"ד הקרבת קרבן בבמה .
468 ראה יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בדף זה
אך הענין הוא, שזה נעשה ע"י אכילת שלמי שמחה לאחרי שהיו מקריבים ע"ג המזבח את החלב והדם כו', שהיו עולים ונכללים באש שלמעלה שהי' יורד ע"ג המזבח , בחי' ארי' דאכיל קורבנין , ועי"ז נעשה ריח ניחוח לה' , ונמשך גם בבשר הבהמה, שלאחרי הקטרת האמורין הי' נקרא בשם בשר קודש, לפי שנמשך בו בחי' קדושה העליונה, ואכילת בשר קודש זה ע"י הבעלים הי' הממוצע שעל ידו יוכל אור השמחה האלקית להתקבל גם בנפש הבהמית, ששרשה מבחי' פני שור שבמרכבה העליונה , שהוא גם שורש הבהמה הנקרבת ע"ג המזבח.
714 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בדף זה
בשבעים שנה שלאחר החורבן הראשון, הנה בפרטים אחדים נשאר עדיין גילוי אלקות כפי שהי' בבית ראשון .
796 וכמו ענין הנבואה, שברוך בן נרי' קבל מירמי' בבבל שנת ש"ן י"ב שנים אחר החורבן כמ"ש ביוחסין, משא"כ בבית שני לא הי' נבואה כמו שפי' רש"י (יומא כא, ב ד"ה ארון) שרוה"ק לא שרתה על הנביאי' משנת ארבע לדריוש ואילך (ד"ה בונה ירושלים תרכ"ט (סה"מ תרכ"ט ע' רצה)). וראה ע"ח שער מיעוט הירח פ"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, י"א מנחם-אב, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
וממשיך בהמאמר, דאיתא בילקוט ירמי' עלה ארי' במזל ארי' והחריב את אריאל, עלה ארי' זה נבוכדנאצר, דכתיב עלה ארי' מסובכו, במזל ארי', שנאמר עד גלות ירושלים בחודש החמישי, והחריב אריאל, הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד (דקאי על המזבח , שנקרא אריאל ע"ש אש של מעלה שהיתה רובצת כארי ע"ג המזבח , ארי' דאכיל קורבנין ), על מנת שיבוא ארי' במזל ארי' ויבנה אריאל, יבוא ארי' זה הקב"ה דכתיב בי' ארי' שאג מי לא ירא, במזל ארי', והפכתי אבלם לששון , ויבנה אריאל, בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס.
1093 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, י"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
דהנה, אמרו חז"ל משחרב ביהמ"ק פסקה נבואה (ענין הראי'), והרי זמן החורבן והגלות הו"ע של ירידה לגבי זמן הבית, שאז פסק ענין הראי' שהוא למעלה מענין השמיעה.
1347 ראה יומא ט, ב. רש"י שם כא, ב (ד"ה ארון).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, בדר"ח אדר ראשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
בדף זה
זמן הב' הוא בשלש רגלים, שבהם היתה העלי' לרגל בזמן הבית, ולא רק בזמן בית ראשון, אלא גם בזמן בית שני שבו נאמר ואכבדה חסר ה', והיינו , שלא הי' מאיר גילוי ה' עילאה, רק ה' תתאה, וג"ז הי' בהעלם, ומזה מובן, שמעלת ההשתחוואה שבבית שני לא היתה כמו מעלת ההשתחוואה שבבית ראשון, שהמקום ששם בא לראות, שהוא הפועל את ההשתחוואה, הי' נעלה יותר.
1614 חגי א, ח. יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ האזינו, שבת שובה, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
וזוהי מעלת נשמות על המלאכים, שבמלאכים מצינו שכאשר הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם, שזהו גילוי נעלה יותר, אזי נתבטלו ממציאותם , משא"כ נש"י, הנה גם כמו שנמצאים למטה, ביכלתם לקבל את הגילויים הכי נעלים שנמשכים ע"י קיום התומ"צ [וכמו בעלי' לתורה, שעי"ז נעשית עלי' בכל מדריגות הנשמה תחתיים שניים ושלישים כו', עד לבחי' היחידה ], ואינם מתבטלים ממציאותם, וכל זה הוא מפני שהנשמות יש להם חיבור ושייכות לאוא"ס ב"ה.
161 יומא כא, ב. סנהדרין לח, ב. וראה לקו"ת דרושים לר"ה ס, ב. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
כדאיתא בספרים , שבזמן בית ראשון, שאז "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים" , הי' הסדר שחכמי יון הראשונים למדו אצל חכמי ישראל ונביאי ישראל (כפי שמצינו בפרט אצל ירמי' הנביא ), אבל בזמן בית שני, שאז נחסרו כמה ענינים של אור בקדושה, כמ"ש "ואכבד" חסר ה', הנה [חכמת התורה נשארה לגמרי אצל בנ"י, אבל] בנוגע לחכמות חיצוניות וכו', נעשה מצב הפכי – שהיו ענינים שבהם הוצרכו לחכמי אומות העולם, אלא שעשו זאת בבחי' "רקחות וטבחות" לקדושה.
2500 חגי א, ח. וראה יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
בפורים רואים מה שיש בכחו של יהודי לפעול – לא בהיותו במעמד ומצב שדומה למלאך (והרי על "מלאך" אין לגוי שום שליטה...), אלא בהיותו במעמד ומצב של "עבדי אחשורוש", ולא באופן שמורד במלכות ובורח משם, אלא הוא נמצא "עם הגולה אשר הגלתה גו'" , תחת מלכותו של אחשורוש (שאפילו לאחרי הנס שבית המן ניתן למרדכי, אומר אחשורוש "הכסא אגדל ממך" , ומרדכי הוא רק "משנה למלך אחשורוש"48), ועד שגם כאשר ישנו ביהמ"ק השני (אף שחסרו בו ה' דברים, כמ"ש "ואכבד" חסר ה' ) צועקים בנ"י:
1664 יומא כא, ב. הובא בפרש"י עה"פ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ דברים (ת"ב, נדחה) תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
ובביהמ"ק גופא גדול הענין דדירה לו ית' בבית שני, כי אף שבבית שני חסרו ה' דברים מ"מ גדול כו' מבית הראשון בבנין (מקום) ובשנים (זמן) – הגדרת התחתונים – מצד העולם גופא.
451 יומא כא, ב. וראה לקו"ת ר"ה נז, ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מקץ, שבת חנוכה, אדר"ח טבת, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
ויש להוסיף בזה, שזכרי' הי' לאחרי ירמי' ויחזקאל, שהם היו קודם חורבן בית ראשון, וחגי זכרי' ומלאכי היו בזמן בית שני, שאז חסרו ה' דברים , ואעפ"כ אמר אז מנורת זהב כולה.
2607 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד יום השלישי שהוכפל בו כי טוב, ערב ר"ח מנחם-אב, תשל"ה
מקור מפורש
בדף זה
ובדוגמת הידוע בענין גודל השמחה שתהי' לע"ל בהזמן דג' שבועות, ובפרט בהט' ימים, ובפרט בימי שבעה עשר בתמוז ות"ב, שהשמחה דמועדים אלו [מה שימים אלו יהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים] תהי' שמחה גדולה ביתר שאת ויתר עז מהשמחה שבמועדים ע"ד הרגיל.ו) והנה עצם הענין ומהטעמים שהפדי' דבחי' עצם הנשמה היא במשפט שהוא התורה, והפדי' דבחי' כחות הנשמה שבאו בשבי' היא ע"י צדקה שהיא כללות המצוות, הוא לפי שהתורה והמצוות גופא הן ג"כ דוגמת ב' ענינים אלו.
43 זכרי' ח, יט. תוספתא סוף מס' תענית. בזכרי' שם: יהי' לששון גו'. והלשון "יהפכו" (שבפנים) הוא ע"פ היעוד בירמי' לא, יב: והפכתי אבלם לששון. וראה יל"ש ירמי' רמז רנט: עלה כו' על מנת כו' והפכתי גו'. רשימות הצ"צ לאיכה ע' כו. אוה"ת מסעי (ע' א'שפד ואילך). ובסליחות לי"ז תמוז – הפך לנו לששון ולשמחה. ובס' השיחות קיץ ה'ש"ת (ע' קנז): זאָל נדחה ווערן באמת ויהפך לששון ולשמחה.
ומ"ש בזכרי' שם: יהי' לששון גו' – י"ל לפי שהמדובר בזכרי' הוא בזמן בית שני (כאמרו "לבית יהודא" – ראה רד"ק שם) שחסרו בו ה' דברים (יומא כא, ב). וראה ט"ז לשו"ע או"ח ר"ס תק"נ. יד אפרים שם.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ דברים (ת"ב, נדחה) תשל"א
מקור מפורש
בדף זה
ובביהמ"ק גופא גדול הענין דדירה לו ית' בבית שני, כי אף שבבית שני חסרו ה' דברים מ"מ גדול כו' מבית הראשון בבנין (מקום) ובשנים (זמן) – הגדרת התחתונים – מצד העולם גופא.
27 יומא כא, ב. וראה לקו"ת ר"ה נז, ג.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין מאמר הזוהר פ' ויצא ע"פ ויקח מאבני המקום
מקור מפורש
בדף זה
ולפ"ז יובן מה שאנו מוצאים בבנין בהמ"ק הגם שהי' שם גילוי אוא"ס כ"כ כנ"ל ובאכילת הקרבנות ע"ג המזבח הי' יורד רק מבחי' מלאך נברא בלבד כמו בחי' ארי' דאכיל קורבנין שהוא מבחי' פני ארי' להימין וכמ"ש בזוהר.
101 ארי' דאכיל קורבנין : ראה יומא כא, ב. זח"א ו, ב. זח"ב רעח, א. זח"ג יז, א. לב, ב. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם
מקור מפורש
בדף זה
ולהבין זה יש להקדים תחלה בשרש בחי' המן שנק' לחם מן השמים שירד מן השמים בהתחלקות לחלקים קטנים [כ]התחלקות [oldpage_614] הטיפין דמטר כמ"ש הנני ממטיר לכם לחם כו' ובירידתו לארץ הי' כזרע גד לבן כו' שהוא מחולק לחלקים דקים כמ"ש דק מחוספס ככפור כו' שזהו הוראה על שרשו שהוא מבחי' הגבורה שבחסד, והוא מ"ש ועינו כעין הבדולח דגוונא סומקא אתחזי בי' בהעלם דהיינו העלם הגבו' בחסד במראה הלובן דבדולח וזהו בחי' גבו' דע"י שמלובש בהעלם בח"ס שהוא בחי' טלא דבדולחא הנ"ל (דאע"פ שטל השמים מקובץ בחלקים למעלה וגם בירידתו למטה אבל מתחלק גם הם ונק' רסיסי לילה כו') (והוא טל שיחי' המתים שנא' כי טל אורות כו' לשון רבים שמתחלק בכל גוף בפ"ע ולכך נז' תח"ה בברכת אתה גבור שהוא בבחי' גבו' שבחסד כמו מכלכל חיים בחסד שהן המזונו' שהן מתחלקי' לחלקים ולכך השולחן בצפון
184 השולחן בצפון : פקודי מ, כב. יומא כא, ב. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשעה. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם
מקור מפורש
בדף זה
והב' התחלקות ההפכיים ממש מזו, והוא מה שכל מדה מתחלק לכמה חלקים שונים עד שיש בכל מדה מהיפוכה דוקא כגבו' שבחסד וחסד שבגבו' כו', כמו שמתחלקי' היסודות דאש ומים במציאותם לריבוי חלקים שונים עד שימצא באש ממים ומים באש כמו אש שותה כו', ומסיבת ריבוי ההתחלקות דכל ספירה מהיפוכה יוכלו להתמזג יחד כמה מיני ריבוי הפכיים בריבוי אופנים שונים לאין שיעור כלל הנק' התכללות (כמ"ש בס"י שיש ג' אלפי' רבבות ספי' בו"ק דז"א, דהיינו מצד שמתכללי' בריבוי אופנים מאד מחמת ריבוי ההתכללו' שהוא עושה ריבוי [oldpage_שז] הכלים מכלים שונים, והוא שיעור קומה של יוצר בראשית כו' שזהו ור"ב
200 אש שותה : יומא כא, ב. ראה גם תו"ח בראשית יג, א ובהערה 4.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
בדף זה
והיינו מה שיש בטבע האש ואור לירד למטה וליפול על כל דבר להדליקו כו' כמו ותפול אש ה' מן השמים (והוא כמו אש שותה שזהו מבחי' מים שבאש שבא
98 אש שותה : ראה יומא כא, ב. לקמן תח, ג. תט, ד. לעיל פ' בשלח רלח, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
בדף זה
כיריעות שלמה כו') (וכמו"כ הי' במשכן במשה ג' מדרגות דמזון ולבוש ובית לג' מדריגות דאו"כ ומקיף [ומקיף] למקיף הנ"ל, דהקרבנות וקטרת הסמים שהי' בבישול ואפי' כלחם הפנים ושמן למאור (שז"ש אכלתי יערי כו' אריתי מורי עם בשמי כו') זהו בחי' מזון להיות חיבור האורות בכלים, כמו אור החסד דאה"ר במנורה ושולחן בגבו' בצפון בשפע מזונות ומזבח הזהב לקטרת בחי' ת"ת.
1165 ושולחן. . בצפון : פקודי מ, כב. יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית בראשית ברא אלקים
מקור מפורש
בדף זה
(ועכ"ז אעפ"י שיש במים מאש ובאש ממים נק' פשוטים בלתי מורכבים שא"א שיתכללו כי מה שיש באש ממים הוא בהעלם גדול מאד ולא נחשב במציאות כלל ואדרבה גם המים שבאש נק' (יומא כא, ב) אש שותה כו'.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח ולהבין כו' ברוך ה' אלקי ישראל
מקור מפורש
בדף זה
והנה בית ראשון הוא בינה ה' עילאה, ובית שני הוא מל', ולכן חסרו ה' דברים בב"ש, הנמשכים מה"א עילאה וכמ"ש מזה בלק"ת בדרושים לר"ה בד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, ושם פ"ה ע"ש.
134 חסרו ה' דברים בב"ש : יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם זאת חנוכת המזבח
מקור מפורש
בדף זה
ויובן בהקדם שרש ענין הקרבנות שהיו מקריבים פרים אילים וכבשים ע"ג המזבח, והעיקר הי' הקרבת חלב ודם, ואש שלמעלה הי' יורד על המזבח בדמות ארי' וכמ"ש בזהר ארי' דאכיל קרבנין, וצ"ל שרש ענין זה.
10 ואש שלמעלה. . ארי' : יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם סכמוני באשישות
מקור מפורש
בדף זה
ועפ"ז יובן מה שת"י על סמכוני באשישות שמשה ואהרן יסמכו בנ"י בדברי תורה שהוא דת אש, ועי"ז יתרפאו מחולת אהבה והיינו ע"ד אש אוכלה אש, כי התורה היא בחי' שמאלו כנ"ל שעי"ז ירום ראש, ובחי' רפדוני בתפוחי' זהו בחי' ריח זהו בחי' ימינו תחבקני דמעשה המצות כו'.
91 אש אוכלה אש : יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם סמכוני באשישות
מקור מפורש
בדף זה
וזהו"ע מתניתא מלכתא כמו מלך שגוזר אומר כך בתורה שפוסק כשר פסול כו' וזהו"ע סלסול השערות דתחילה הדין מעורב וע"י שפוסקין כך ולא כך זהו"ע הסלסול, וימינו תחבקיני הוא ההמשכה מלמעלמ"ט ע"י מצות, וכללות כל המצות הוא מצות צדקה שהוא להחיות רוח שפלים דעני דלית לי' מגרמי' כלום ה"ה נותן לו חיות, כמו"כ ע"י המצות ממשיכים המשכת אלקות [שכולם שפלים ודלים לגבי הקב"ה], ותחילה צ"ל שמאלו תחת לראשי והוא כמ"ש על כן ירום ראש, ראש הוא נש"י וצריכים להרים הראש ועי"ז אח"כ וימינו תחבקיני, וכמו"כ סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים הוא ג"כ ענין שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקיני שהם תורה ומצות לכן צריכים לשניהם שאינו שייך המשכה בלא העלאה, וזה מה שת"י על סמכוני באשישות הם משה ואהרן שסומכין את ישראל בתורה ועי"ז נרפא החולת אהבה, דהנה תורה היא אש דת וזהו באשישות ל' אש, אך הוא אש אוכלה אש שאוכל האש זר, דהנה החולת אהבה הוא מצד ההעדר והוא מחמת האש זר ותאוות עוה"ז, אך אש דתורה אוכל האש זר ממילא מתרפא החולת אהבה, וזהו סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני מפני שחולת
104 אש אוכלה אש : יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ר' אבהו פתח והמה כאדם
מקור מפורש
בדף זה
ובררו אותם במצרים וזהו וגם ערב ר"ב עלו אתם הם ר"ב ניצוצות, והבירור הוא ע"י המצות הגם דכתי' ראשו פ"ז דממ"ע לא נשאר לנו רק פ"ז מצות צ"ל דשאר המצות נבררו כבר ואותן שנשארו צריכים לבררם, והנה עיקר ירידות המל' הוא עתה, דבזמן שהי' בהמק"ד קיים הי' הבירורים ע"י הקרבנות וזהו העשן שעולה מן הקרבנות דכל דבר מורכב מד' יסודות והעפר נשאר באפר ואר"מ יוצאים בהעשן וזהו"ע הבירורים, אך משחרב בהמק"ד צ"ל ירידות עצם המל' לברר בירורים וזהו מ"ש בכה תבכה בלילה על בית ראשון וב"ש וכמ"ש ונהר יחרב ויבש, יחרב בב"ר ויבש בב"ש והוא כמ"ש חרבה המים יבשה הארץ, והי' שהיות זמן ביניהם, דחרב היינו שיש קצת לחלוחית עדיין ויבשה הוא שנתיבש לגמרי, דבב"ש חסרו ה' דברים שהם עקרים.
143 דבב"ש חסרו ה' דברים : יומא כא, ב. ראה לקו"ת ר"ה נז, ג.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [יפה שעה אחת] ומעתה כו' אני לדודי ועלי תשוקתו
מקור מפורש
בדף זה
ך) ולהבין פי' וענין תשובה זו, צ"ל שרש ענין השבת שהוא ג"כ בחי' תשובה שהרי שבת אותיות תשב, וצ"ל שייכות ענין השבת לתשובה, שלכאו' מצות שבת היא מצוה מרמ"ח מ"ע ואינה ענין למצות התשובה שהיא[ednref_16_*]
463 שבת. . מרמ"ח מ"ע : סהמ"צ להרמב"ם מ"ע קנד. קנה. רמב"ם הל' שבת רפ"א. רפכ"ט.
[edn_16_*] נרשם בצד השמאלי של העמוד מלמטלמ"ע והמשכו בשולי היריעה:
שבת אותיות תשבא, החזרת כח הפועל, וחיות העולם ממח'ב לבוש הבינהג, גס ס"גד ע"י המתגלה בבינהה כעין שופר, ולכן בשבת אין תוקעי'ו, ומ"מ עפד"ת תוקעיןז שלא כל העונג שוה וכמו שבחכ' הגם שגבוה מבינה עכ"ז הגילוי דעונג בבינה, לכן במקדש הגם שחסר ה'ח מ"מ תוקעין, ובמדינה גזירה דרבהט, שמיטה שביתה תשובה, חזרת עבדי' כו', עיקר שופר ביובלי תשו'יא תשובו איש אל אחוזתויב, יובל יובל במלופום מלמעלמ"ט ומלמטה למעלה בד"ה מקוששיג, והכל ל' חזרהיא, וא"כ תשו' ומע"טיד, י"ל שכשהמעשים הם טובי' שמאירי' זהו תשו' החזרת הניצוץ, או י"ל תשו' אהוי"ר גדפיןטו, וכן כ"י בתשובהטז החזרת הניצוצות ע"י שמשיב נפשו כו', וכ"ז הוא כשלא פגם כלל שג"ז הוא אני לדודייז ע"י תרי"ג מצותיח ועי"ז ודודי לייז, אבל כשפגם צ"ל תשו' מעומקא כו' ממעמקי' ב' עומקי'יט תעלומות לבכ, עי"ז נמשך ודודי לי החזרת פב"פ, וזהו ע"י שופר צעקה בקרן בהמה אדם ובהמה ערומים בדעתכא, ערום בירור נחשכב, וכ"ז הוא לחיי הגוףכג היינו הנפש שמחי' הגוף שיוכל לסגל מעש"ט, דין הנשמות הוא לאח"מכד כמ"ש בהגמ"יכג, דין דלע"ל שופר גדול, והיינו לאחר בירור קול גדול דמ"ת, דין דנשמה עסקת בתו' שזהו תחילת דינוכה, וכשמזדכך מזה אזי טל תחי' הוא טל תו' יהי' ע"י שופר גדול כי מ"ת הי' שופר מקו ימין ולע"ל גם שמאל יתברר והי' ביום ההוא יתקעכו, והיינו ע"י בירור והי' ה' לי לאלקי'כז, ולכן נטל שיחתן ועשאן מפתח לגאולתם ש"בכח.
[edn_80_ה] ושם: שבת מלשון תשובה.
[edn_81_ו] ראה שם ע' א'קפג הטעם ששבת אותיות תשב בלא ה"א.
שבת אותיות תשב: ראה הערה 462
שבת. . וחיות העולם ממח': ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערות 382-383.
ממח'. . הבינה: ראה זהר רע"מ פינחס רכט, סע"ב. פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"ג מערכת מחשבה.
גס סג: ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ערבים עלי דברי דודיך הערה 72.
ע"י המתגלה בבינה: ראה זהר קרח קעח, ב. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' ד. וש"נ. תו"ח לך פא, ב. ביאוה"ז להצ"צ אחרי ע' שסד.
בשבת אין תוקעי': ר"ה כט, ב.
עפד"ת תוקעין: ר"ה שם. ראה לקו"ת ר"ה נז, ב ואילך.
שחסר ה': יומא כא, ב. ראה לקו"ת שם נז, ג.
גזירה דרבה: ר"ה כט, ב.
עיקר שופר ביובל: ראה ר"ה ל, א. לקו"ת ר"ה ס, ב.
תשו'. . ל' חזרה: ראה לעיל הערה 454.
תשובו איש אל אחוזתו: בהר כה, יג.
יובל יובל במלופום. . בד"ה מקושש: לקו"ת שלח מב, ד.
תשו' ומע"ט: אבות פ"ד, מי"ז.
אהוי"ר גדפין: ראה לעיל הערה 79.
כ"י בתשובה: ראה לעיל הערה 451.
אני לדודי. . ודודי לי: ראה לעיל הערה 336.
תרי"ג מצות: ראה לעיל הערה 61.
ממעמקי' ב' עומקי': תהלים קל, א. ראה גם לקמן מאמר ד"ה ושאבתם מים פ"ג. מאמרי אדה"א קונטרסים ס"ע שט ואילך. וש"נ.
תעלומות לב: תהלים מד, כב. ראה גם לקמן מאמר ד"ה ושאבתם מים שם. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שצב. וש"נ. שע"ת ז, א ובהערה 3. תו"ח בא ח"א קו, ב. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' תעא.
אדם ובהמה ערומים בדעת: תהלים לו, ז. ראה חולין ה, ב. לקו"ת בחוקותי נ, רע"ג.
ערום בירור נחש: ראה אוה"ת מטות ע' א'שמג.
לחיי הגוף. . בהגמ"י: ראה גם לקמן הערה 568.
דין הנשמות הוא לאח"מ: רמב"ן בשער הגמול בתחלתו (כתבי הרמב"ן ח"ב ע' רסה).
עסקת בתו' שזהו תחילת דינו: ראה קדושין מ, ב. שו"ע אדה"ז הל' ת"ת פ"ד, ה"ז.
והי' ביום ההוא יתקע: ישעי' כז, יג.
והי' ה' לי לאלקי': ויצא כח, כא.
נטל שיחתן. . ש"ב: ב"ר פ"ע, ו.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ביום השמיני עצרת
מקור מפורש
בדף זה
והכלים נפלו למטה להחיות דצח"ם, והמכוון הוא כדי שישיבו הניצוץ לשרשו וע"י שמקריבין הבהמה ע"ג המזבח, ומי הוא המקריב הוא הכהן איש החסד, ובב"ר הי' אש שלמטה ואש שלמעלה, ארי' דאכיל קורבנא, ופני ארי' אל הימין שהוא ימין מקרבת ועי"ז מקריבין הניצוץ לשרשו ומזה נעשה שמחה למעלה עד כמו שני אוהבים נאמנים שהי' בתכלית הקירוב ונתרחקו בריחוק גדול שהריחוק הזה גורם שהקירוב שיהי' אח"כ יהי' בשמחה גדולה, ולכאורה אינו מובן ממה הוא השמחה אם מחמת המצוה הלא יש כמה מצות ובפרט ת"ת שכנגד כולם וכן שבת ששקולה כנגד כל המצות ובה יש מ"ע ול"ת ושבת הוא אינו אלא עונג ולא שמחה, ואפי' מועדים שהם שמחה מ"מ אנו רואים ששמחת נשואין הוא בגשמי' שמחה יותר.
29 ובב"ר. . ואש שלמעלה : יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וידעת היום
מקור מפורש
בדף זה
כולם ולכן שולחן בצפון כי מצפון זהב יאתה, והרוצה להעשיר יצפין, והשולחן והכלים שלו הי' ג"כ של זהב כו'.
77 שולחן בצפון : תרומה כו, לה. פקודי מ, כב. יומא כא, ב. לג, ריש ע"ב.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב מוש"ק י"ט כסלו בסעודה. רצ"ב
מקור מפורש
בדף זה
וזהו כי שמש ומגן, דאנכי מגן לך בריבוי הסתרים, ובעבודתו ה"ה מסיר את ההסתרים, הנה עי"ז דוקא הוא הגילוי ביותר, וכן הוא בענין הגלות, דגלות בבל הי' רק שבעים שנה והי' אח"כ בית שני שחסרו בו ה' דברים ממה שהי' בבית ראשון, וגלות זה האחרון שנמשך משך זמן רב כ"כ (השי"ת ישלח לנו גו"צ בב"א) הרי יהי' הבית דלעתיד בגילוי אור רב מבחי' פנימי' ועצמי' א"ס באין ערוך למעלה מהבית הראשון וכמ"ש גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, ויקוים היעוד והיו עיניך רואות את מוריך.
54 יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב רצ"ב
מקור מפורש
בדף זה
והנה שר הטבחי' הם ורידין, דהורידין הוא שבהם נמשך הדם ובהם גם הדם הבא מבירור הלב ועולה אל המוח שבראש וכן נמשך לכל האברים, וענינו בעבוד' רתיחת הדמים דקדושה שהו"ע האהבה ברשפי אש, כי העבודה דקנה הוא בחי' אהבה הנמשכת כמים בחי' אהבה בתענוגים, ושר הטבחים בעבודה הוא בחי' אהבה כרשפי אש, דע"י עבודה זו הנה אש אכלה אש, דהאש דקדושה אוכלת את האש דלעו"ז המתפשט בתאוות גשמים ובענינים החומרים, וזהו שת"א על שר הטבחים רב קטלייא והיינו דבעבודה זו שורף ומכלה את התאוות ורצונות זרות דעי"ז הוא מכרית יניקת החיצונים מאופן הא' שהוא ע"י הריבוי צמצומים, דריבוי הצמצומי' נמשך ע"י רוח הבהמה היורדת למטה שמשפיל א"ע בתאוות גשמים ומסור ונתון לענינים החומרים, אבל ע"י העבודה דשר הטבחי' שהוא רשפי אש האהבה באלקות ה"ה שורף ומכלה את כל התאוות ורצונות זרות ממילא לא יוכלו לקבל מזה יניקה, ועוד זאת דע"י האהבה ברשפי אש הרי קיום המצות הוא בזהירות יתירה בכלל ובפרט שהוא סור מרע, וכמו שאנו רואים בטבעי בנ"א דהאוהב באמת מיקר במאד בציווי אהובו ומקיימו בהידור וזהיר בכמה זהירות מהפכו, וכן הוא בעבודה דע"י האהבה ברשפי אש הנה קיום המצות הוא באופן אחר לגמרי ובתוקף הזהירות דסו"מ שז"ע שס"ה ל"ת, והשס"ה ל"ת גורמים הפרדת והרחקת הרע מן הקדושה שלא יוכלו להגביה א"ע לינק מהמקיף עליון.
277 ראה יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי רפאיני ה' וארפא
מקור מפורש
בדף זה
אך הסיבה להביאה לידי גילוי הוא בחי' הצימאון שהוא בחי' אש האלקי וכמ"ש כמים קרים על נפש עיפה דייקא שאז נרגש בהם העונג, וידוע דאש אוכלה אש שכאשר מתגבר האש אלקי אזי מכלה האש זר שבתאוות ולגרמי', אבל
65 דאש אוכלה אש : יומא כא, ב. ראה גם סה"מ תרל"ח ע' חצר.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון תזריע הנה להבין המדרש והצרוע זה בהמ"ק
מקור מפורש
בדף זה
בסובב שזהו אש שלמעלה שהי' יורד על המזבח כו' להיות אכיל קרבנין, וגם ההמשכה שמהעלאה זאת הי' נראה בגילוי שהו"ע גילוי דאנכי בלוחות שבארון עד שנעשה נס דמקום ארון אינו מן המדה כו' והטעם לזה מצד בהמ"ק שהי' בנוי ומתוקן מבחי' דומם [ודווקא מבחי' דומם למטה מהכל כידוע דעץ הבולט פסול ] מכון לשבתך ית'.
93 אש שלמעלה שהי' יורד על המזבח : תו"כ ויקרא א, ז. יומא כא, ב.
פתיחה בהקשר