137
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
לקומי
אין הכה"ג מחוסר בגדים בהעדרם, כמ"ש רש"י עצמו בפירושו'.
(כאר שבע סוטה מח, א. מרכבת המשנה הל' ביהב"ח שם. הכתב והקבלה פרשתנו כח, ל) שס"ל שאבני החשן הם האו"ת ** (כשיטת הגאונים וכו" שבהערה 12), ולכן מוכרח לומר שהאו"ת היו בבית שני אלא שלא היו נשאלין בהם.
וא'כ מובן מה שלא ס"ל לרשיי כן גם עיד הפשט -- כי פשטות הכתובים הוא שהאו"ת לא היו אבני החשן כמ"ש ,ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים גו' ,, ותכתב זה לאחרי כל ענין אבני החשן המבואר בכתוב לפנ"ז.
זן) ורש"י אזיל לשיטתו (שהאו"ת הוא שם המפורש) גם בפ" הגמרא (יומא עג;, א וגם אזיל לשיטתו זו בפי' (שם ה, ב) ש,מלתא דלא כתיבא בהאי ענינא (דמילואים) מנייל (שמעכבים בימי המילואים)* ה" כוונה לאו"ת, משא"כ להסוברים שהאו"ת הם אבני החשן (ראה לעי' הערה 12 והערה הד קוהמת) הרי ודאי שמעכבים (גם) בימי המילואים. וי"ל שהמאירי שפי' שהכונה ,לבישת מכנסיים ועשירית האיפה* אזיל לשיטתו בפירושו (יומא עא, ב) שכ': וזהו שבבית שני אעפ"י שעשו כו או"ת להשלים מנין הבגדים . . מ"מ לא היו נשאלין בהם מפני שלא היתה בהם רוח הקדש (עדמ"ש הד רמב"ם בהל' כלי המקדש פ"י הנ"ל וכד דלעיל הערה 16 שלשיטתו האו"ת הם אבני החשן). וראה גם תוס' הרא"ש ב' ר"ת ותוס' רי"ד מהדו"ק ב' רבינו ברוך שהכוונה ביומא (ה, ב) לפרישת שבעה.
ויייל שרש"י והרמב'ים אזלי לשיטתם גם בפי' הגמרא (יומא עג, א) ;פניו (של
תצוה גב
ה. מ,יינה של תורה" בפרש"י שלפנינו :
מבואר בחסידות *3 שהחילוק העיקרי שבין מקדש הראשון למקדש השני (אשר משו"ז חסרו ה' דברים במקדש שני יי) לא הי' כ"כ במדריגת גילוי האלקות שבמקדש עצמו, כי גם במקדש השני הי' גילוי בחי' בינה כמו במקדש הראשון, כ'א שעיקר החילוק הי' בהמשכת גילוי בחי' דבינה בגבולין, שבבית שני לא הי' יכולת להמשיך בחי' בינה אלא לגבי עצמו ולא בגבולין.
ולפי פרש"י כן הוא הענין גם בנוגע להחשן: החשן עצמו הי' גם בבית שני, אלא שענין ה,משפט" (שע"י נשפטים בנ"י והעולם), היינו פעולתו של החשן בעולם, ענין זה הוא שחסר אז: עצם החשן הי' קיים בשלימותו גם בבית שני 5
הכה"ג הנשאל) כלפי שכינה", שרש"י פ' (שם ד"ה כלפי) : ,כלפי או"ת ושם המפורש שבתוך החשן". כי יתכן לקרוא האו"ת בשם שכינה כי הוא השם המפורש, והרמ" בים לשיטתו (שאבני החשן הם האו"ת כני"ל) מפרש (הלי כלי המקדש פ"י הי"א) שכלפי שכעה הינו הארון.
ובזה יומתק מה שגם המאירי (שהולך בשיטת הרמב"ם כנ"ל) מפ' בגמהא (שם עא, ב) שכלפי שכינה היינו הארון כדעת הרמב"ם.
הערות
- 1. **) וכדמוכח מזה שלא הזכיר בענין עשיית בגדי כהונה (הל' כלי המקדש פ"ט) את האו"ת גם לא מנתינתן בחשן. וכן מוכח בפיה"מ (סוטה פ"ט מי*ב) : ,ושמיר נחש חופר אבנים ובו פתחו אורים ותוד מים". וראה בהערת 12 שכן פי' ר"א בנו בפירושו עה"ת ומסתבר שהולך בשיטת ה" רמב"ם אבין. וראה שם עוד די"ל דאזיל לשיטתו בפפי' .חשן" בשם אבי אבין.
- 8. לקו"ת הרושים לר"ה גז, ג. סידור אדה"יז שער התקיעות רמד, ב. וראה שער האמונה ז, א
- 9. יומא כא, ב, ירושלמי הוריות פ"ג ה"ב, וש"נ, שהש"ר ח, ט:
- 0. ומכ"ש לדעת הגאונים והרמביים (שבהע' 12 והע' 16) שאבני החשן הם האו"ת הרי לא ה" חסרון כלל בהחשן בבית שני. משא"כ לפי דעת ראב"ע (אחרי שם).
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ט׳ - הטקסט מספריא
כיצד מעשה הציץ עושה טס של זהב רחב שתי אצבעות ומקיף מאוזן לאוזן וכותב עליו שני שיטין קדש לה' קדש מלמטה לה' מלמעלה ואם כתבו בשיטה אחת כשר ופעמים כתבוהו בשיטה אחת:
והאותיות בולטות בפניו [כיצד] חופר את האותיות מאחריו והוא מדובק על השעוה עד שבולט והוא נקוב בשתי קצותיו ופתיל תכלת למטה ממנו נכנס מנקב לנקב כדי שיהיה נקשר בפתיל כנגד העורף:
המעיל כולו תכלת וחוטיו כפולין שנים עשר ופיו ארוג בתחילת אריגתו ואין לו בית יד אלא נחלק לשתי כנפים מסוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון בלבד והקורע פי המעיל לוקה שנאמר לא יקרע והוא הדין לכל בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה:
ומביא תכלת וארגמן ותולעת שני כל מין משלשתן שזור שמונה לפי שנאמר בשוליו משזר נמצאו חוטי השולים ארבעה ועשרים ועושה אותן כמין רמונים שלא פתחו פיהן ותולה אותן במעיל ומביא שנים ושבעים זוגים ובהם שנים ושבעים ענבולים הכל זהב ותולה בו ששה ושלשים בשולי כנף זה וששה ושלשים בשולי כנף זה והזוג עם הענבול התלוי בין שניהם כאחד נקרא פעמון עד שיהיו שוליו משני צדדיו פעמון ורמון פעמון ורמון:
הזהב שבאריגת האפוד והחושן האמור בתורה ככה הוא מעשהו:לוקח חוט אחד זהב טהור ונונתו עם ששה חוטין של תכלת וכופל השבעה חוטין כאחת וכן הוא עושה חוט זהב עם ששה של ארגמן וחוט אחד עם ששה של תולעת שני וחוט אחד עם ששה של פשתים נמצאו ארבעה חוטי זהב ונמצאו כל החוטים שמנה ועשרים שנאמר וירקעו את פחי הזהב וגומר לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מלמד שחוט הזהב כפול בתוכן:
כיצד מעשה החושן אורג בגד מעשה חושב מן הזהב והתכלת והארגמן ותולעת השני והשש על שמנה ועשרים חוטין כמו שביארנו ארכו אמה ורחבו זרת וכופלו לשנים נמצא זרת על זרת מרובע וקובע בו ארבעה טורים של אבן המפורשים בתורה כל אבן מהן מרובע ומשוקע בבית של זהב שמקיפו מלמטה ומארבע רוחותיו:
ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם ונמצא כותב על האודם ראובן ועל ישפה בנימין וכותב בתחלה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקב וכותב למטה מבנימין שבטי יה כדי שיהיו כל האותיות מצויות שם:
ועושה על ארבע זויות של חושן ארבע טבעות זהב ונותן בשתי הטבעות של מעלה שהחושן נתלה בהן שתי עבותות הזהב והם הנקראים שרשרות ונותן בשתי טבעות של מטה שהן כנגד הדדים שני פתילי תכלת:
האפוד רוחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף ואורכו מכנגד אצילי הידים מאחוריו עד הרגלים ויש לו כמו שתי ידות יוצאות ממנו באריג לכאן ולכאן שחוגרין אותו בהם והם הנקראין חשב האפוד והכל ארוג זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש על שמנה ועשרים חוטין כמעשה החושן ותופר עליו שתי כתיפות כדי שיהיו על כתפות הכהן וקובע על כל כתף וכתף אבן שוהם מרובע מושקע בבית של זהב ומפתח על שתי האבנים שמות השבטים ששה על אבן זו וששה על אבן זו כתולדותם וכותבין שם יוסף יהוסף ונמצאו כ"ה אות באבן זו וכ"ה אות באבן זו וכך היו כתובין והאבן שכתוב בה ראובן על כתיפו הימנית והאבן שכתוב בה שמעון על כתיפו השמאלית ועושה בכל כתף שתי טבעות אחת מלמעלה בראש הכתף ואחת מלמטה לכתף למעלה מן החשב ונותן שתי עבותות זהב בשתי טבעות שלמעלה והם הנקראים שרשרות:
ואחר כך מכניס קצות העבותות של חושן בטבעות של מעלה בכתפות האפוד ומכניס שני פתילי התכלת שבשולי החושן בשתי הטבעות של מעלה מחשב האפוד ומורידין את השרשרות שבטבעות כתפות האפוד עד טבעות החושן העליונות כדי שידבקו זה בזה ולא יזח החושן מעל האפוד וכל המזיח חושן מעל האפוד ומפרק חיבורן דרך קלקול לוקה:
נמצא כשלובש האפוד עם החושן יהיה החושן על לבו בשוה והאפוד מאחריו וחשב האפוד קשור על לבו תחת החושן ושתי כתפות האפוד על שתי כתיפיו ושתי עבותות זהב יורדות מעל כתיפיו מכאן ומכאן מכתפות האפוד עד טבעות החושן ושני חוטי תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידיו משתי טבעות החושן התחתונות עד שתי טבעות כתפות האפוד התחתונות שהם למעלה מן החשב:
מצוטט בעמוד אחד
אגרות קודש 1
- כרך כג ‹ ח'תתכט לקו"ש חי"א ע' 137
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.