ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה א

98

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

הוא מדגיש שגם "מצבתם" ו"ואשריהם" הם פרטים של "אלקיהם":

לגבי "מזבחתם" מובן, שהם פרט מתוך "אלקיהם" – כיון שעל גביהם מקריבים קרבנות הנשרפים באש שעל המזבח (בדומה, להבדיל, לאש הוי' אשר על מזבח דקדושה³³), לכן גם המזבח של העבודה זרה הוא חלק מ"אלקיהם".

הדבר אינו מובן לגבי המצבה, שעליה מנסכים נסכים רק משום היותה סימן לעבודה זרה (בדומה ל"ועדה המצבה"³⁴ – דבר צדדי, המהווה עדות בלבד) –

ולכן אומר רש"י "והוא בימוס ששנויה במשנה: אבן שחצבה מתחילתה לבימוס", שרק מתחילתה חוצבים אותה לבימוס, למקום לעבודה זרה³⁵, אך לא לאחר מכן. וליתר הבהרה³⁶ מציין רש"י "ששנויה במשנה", ששם מפרט רש"י, ש"עובדין את הבימוס כעבודת כוכבים עצמה"³⁷.

וכך לגבי האשרה מפרש רש"י "אילן הנעבד", שאין האשרה בפסוקנו "עץ רענן" שרק מוסיף חשיבות לעבודה זרה, אלא זהו "אילן הנעבד", שהוא פרט בתוך "אלקיהם".

זהו ההסבר לדברי רש"י "מזבח של אבנים הרבה, מצבה של אבן אחת" – שההבדל בין מזבח לבין מצבה בפסוקנו אינו בענין העבודה זרה³⁸, אלא רק בכך שהמזבח הוא "של אבנים הרבה", ואילו המצבה – "של אבן אחת"³⁹.

ולכן אומר רש"י "מזבח של אבנים הרבה", ולא כדבריו בפרשת ואתחנן

הערות

33. ראה שמיני ט, כד. יומא כא, ב. פרש"י ויקרא א, ז. במדבר ד, יג. וראה מ"ב (יח, כב) וישעי' (לו, ז), שהיו משתחווין למזבח.
34. ויצא לא, נב. ועד"ז "שבע הכבשות האלה אשר הצבת .. בעבור תהי' לי לעדה" (וירא כא, כט־ל).
35. ולפרש"י כאן – כוונת המשנה ב"מתחלה" היא (לא רק להדגיש שחצבה מתחלה לכך*, אלא) גם שרק מתחלה חצבה לבימוס, אבל אח"כ עובדין כו' (כבפנים), וגם ע"ד ההלכה דוקא אז אסורה גם קודם שתיעבד (ראה תוס' שם ד"ה בית).
36. נוסף על פירוש העיקרי בכוונת תיבות אלו (לקמן ס"ו).
37. ע"פ האמור בפנים, יומתק סדר ד' הענינים שבכתוב: מזבח – שאין עובדין אותו לעולם, ורק מקריבין עליו לע"ז; מצבה – שעכ"פ אח"כ עובדין אותה; אשרה – שעובדין אותה לעולם [מזמן שנקראה בשם אשרה (ולא כמצבה שגם אחרי שנקראת בשם "מצבה", היא – מתחלתה – רק בימוס). ובפרט לפי המבואר בגמרא (שם מה, ב) שאשרה שבכתוב זה נטעוה מתחלה לשם ע"ז (שלכן טעון שריפה באש, ואין מספיק לגודעו כאשירה שבפ' ואתחנן)]; פסל – שכל ענינו הוא תבנית של ע"ז.
38. ואי"ז סותר להערה הקודמת – כי כוונת רש"י היא לשלול הפירוש (דלעיל סעיף ג') שהשייכות דע"ז למצבה היא פחותה מזו דמזבח (שאז אין בהכתוב הסדר ד"לא זו אף זו" וגם לא הסדר ד"זו ואצ"ל זו").
39. ועפ"ז יומתק ג"כ מה שבפרשתנו מוסיף "של" (ראה לעיל הערה 5) – כי זה בא בהמשך ובדיבור אחד ל"מזבח של אבנים הרבה".
. כי מכיון שמתחלה היא רק לבימוס (אף שאח"כ עובדין את הבימוס עצמו), באם לא נחצבה מתחלתה לכך, אינה אסורה עד שתיעבד (ראה תוס' שם ד"ה בית). משא"כ אבן העשוי' להשתחוות לה עצמה, אסורה גם כשלא נחצבה מתחלה לכך (ראה תוס' שם ד"ה אבן). וגם בזה רואים דיוק לשון רש"י, שבפרשתנו כותב: שחצבה, ובפ' משפטים – שהם מציבין.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.