99

"של בנין": כיון שרש"י מבאר כאן את "מזבח" ו"מצבה" כהמשך אחד, כדלעיל, לכן הוא אומר לגבי המזבח "של אבנים הרבה", שזהו ההיפך של המצבה, שהיא "של אבן אחת"⁴⁰.

ו. "בימוס" – פרט מתוך "אלקיהם"

אך אין מובן: לפני כן, בפרשת משפטים⁴¹, אומר רש"י "מצבתיהם – אבנים שהם מציבין להשתחוות להם". אם כך, רש"י יכול היה להסביר זאת גם לגבי "מצבתם" שבפסוקנו, ואז היה מובן בפשטות, ש"מצבה" היא פרט ב"אלקיהם". מנין מסיק רש"י "והוא בימוס..."?

שאלה זו מתרץ רש"י על ידי ההוספה "בימוס ששנויה במשנה...":

כיון שממשנה זו ידועה המציאות של בימוס, שאף זהו פרט בתוך "אלקיהם", כדלעיל, הכרחי לומר⁴², שאף בימוס נכלל בפסוקנו, שהרי כוונת הפסוק היא במיוחד כדי לפרט את כל הנכלל ב"אלקיהם", הנאמר לפני כן, וצריך להיות בו פירוט של כל סוגי איבוד העבודה זרה. לכן יש להסביר, שמצבה "הוא בימוס".

ז. "ואבדתם..." – "לכנות להם שם לגנאי"

לפי כל האמור לעיל אפשר להבין מדוע מפרש רש"י "ואבדתם את שמם" – "לכנות להם שם לגנאי", ולא – להשכיח את שמם:

על ידי קיום "אבד תאבדון... את אלקיהם", משתכח ונמחק ממילא גם שמם. ואם כך, מה מוסיף הפסוק "ואבדתם את שמם"?

אפשר היה לבאר, שהכוונה של "ונתצתם את מזבחתם... ופסילי אלקיהם תגדעון" היא: לאבד את משמשי העבודה זרה, ואז אפשר לומר, שב"ואבדתם את שמם" כוונת התורה היא, שיש לבצע פעולה מיוחדת כדי לאבד את שם העבודה זרה, למרות שעל ידי איבוד אלקיהם ומשמשיהם הם משתכחים, בדרך כלל, מאליהם, וכפי שיוסבר להלן.

ואז היה מובן המשך הפסוק: בתחילה נאמר, שיש לאבד "את אלקיהם". לאחר מכן מוסיפים, שיש לאבד גם את משמשי העבודה זרה – מזבחתם, מצבתם, אשריהם ופסילי אלקיהם. ואחר כך מוסיפים יותר מכך, שגם כל דבר אשר שם עבודה זרה נקרא עליו – יש למחוק ממנו את שם