100

העבודה זרה, על ידי איבוד הדבר עצמו⁴³, או על ידי אי־קריאתו בשם העבודה זרה.

אך כיון שב"ונתצתם את מזבחתם... ופסילי אלקיהם תגדעון" כולל הפסוק גם את הפרטים של "אבד תאבדון... את אלקיהם", לא יתכן להסביר, ש"ואבדתם את שמם" הוא ציווי לבצע פעולה שתמחוק את זכר העבודה זרה, שהרי אז צריך היה לאבד בראש ובראשונה את משמשי העבודה זרה, שהם בודאי מזכירים את העבודה זרה, ואת זאת אין הפסוק אומר. ושוב מתעורר הקושי: מהי כוונת הפסוק ב"ואבדתם את שמם"?

לכן מסביר רש"י, שהמשמעות של "ואבדתם את שמם" אינה להשכיח את שמם, אלא לגנותם – "לכנות להם שם לגנאי".

ח. יש לגנות גם את שם העבודה זרה

לפי זה מובנים דברי רש"י, שה"שם לגנאי" צריך להיות דומה לשם הקודם, למרות שעל ידי כך קובעים זכר לשם הקודם, ולכאורה, זהו ההיפך מהמשמעות הפשוטה של "ואבדתם את שמם":

כיון שב"ואבדתם" אין הכוונה כאן להשכחה, אלא לגינוי, מובן, שהמשמעות של "ואבדתם את שמם" היא: יש לגנות את השם של העבודה זרה, ולא רק את העבודה זרה. לכן יש לכנות את העבודה זרה בשם הדומה לשמה הקודם, כי על ידי החלפת שם העבודה זרה לשם גנאי שאינו קשור כלל לשם הקודם, מגנים רק את העבודה זרה, אך לא את שמה. דוקא על ידי השארת קשר לשם הקודם⁴⁴, ושינוי רק של השם עצמו והפיכתו לשם של גנאי – על ידי כך מתגנה גם השם של העבודה זרה⁴⁵.

ט. ההסבר לשתי הדוגמאות, לכאורה

לפי האמור לעיל ניתן היה להסביר, לכאורה, מדוע מציין רש"י בדוגמא השניה, שאת העבודה זרה "עין כל" יש לכנות "עין קוץ". והרי, לכאורה,