420

להביא מן ההדיוט⁶⁹

שזה יביא את הנצחיות בהבנין דלעתיד].

ובזה מוסבר טעם השינוי והחילוק שבין ב' דעות האמורות – דעת הרמב"ם שמשיח יבנה את המקדש, ומ"ש בזהר ומדרשים... שייבנה בידי שמים:

הרמב"ם הוא ספר הלכות, שלפי ההלכה בנין המקדש הוא מצוה המוטלת על ישראל, לכן הוא מדגיש את החלק של בנין בית המקדש שייבנה על־ידי ישראל (ועל־ידי־זה הם מקיימים בשלימות את המצוה שעליהם).

אך לא כן עניני המקדש דלעתיד שיתגלו בידי שמים – אינם שייכים לחיוב ומצות בנין בית המקדש, המוטלים על בני ישראל.

אבל המדרש והזהר (פנימיות התורה) מדברים אודות השלימות של בית המקדש דלעתיד ותכליתו – שזה יופעל על־ידי העילוי שבבית המקדש שייעשה מלמעלה "בניינא דקוב"ה"⁷⁰ לכן הם מדגישים את הענין שיהיה בידי שמים.

ולפי זה מובן בהענין כמו שהוא לעתיד לבוא שזה שחלק מהמקדש יתגלה מן השמים, אין זה מחמת חסרון ח"ו בהבנין שעל־ידי בני אדם, שעל־ידי משיח צדקנו,

במעשה הבנין הם מקיימים את מצות בנין בית המקדש בשלימותה, ולאחר זה יתוסף מה שייגלה ויבוא משמים.

ח. ההסבר על הדיוק "כאילו"

לפי זה יומתק שעל־ידי התעסקות עתה בלימוד וקריית צורת הבית "אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית", או כהלשון השני "הואיל ואתם מתעסקין בו כאילו אתם בונים אותו" (ובשתי קצוות):

מאחר שלכל הדיעות תהיה תכלית השלימות של בית המקדש על־ידי מה ש"יגלה ויבוא משמים" – ודווקא חלק זה (שלא ייבנה בפועל על־ידי בני אדם) גורם את הנצחיות בבית המקדש, כמו שכתוב⁷¹ "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו", אשר (הבית הראשון והשני הם "בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל", אבל) הבית השלישי מאחר שהוא "בניינא דקודשא־בריך־הוא" יהיה קיים לעולם –

נמצא שקיום מצות בנין ביהמ"ק בזמן הזה על־ידי העסק בתורת הבית וצורתו צריך גם־כן להיות מעין ודוגמת הבנין בפועל על־ידי בני ישראל לעתיד לבוא – חיוב ומצות הלימוד והעסק בהמדות והתבניות... הידועים לבני אדם, שזהו בחלק הבנין שיהיה בידי אדם⁷².