ש"פ מקץ, שבת חנוכה, אדר"ח טבת, ה'תשל"ב

361

בס"ד. ש"פ מקץ, שבת חנוכה, אדר"ח טבת, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

ראיתי

והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה ושבעה נרותי' עלי' גו' ²⁵⁹⁰ . ומבואר בלקו"ת [ד"ה זה שנדפס בפ' בהעלותך ²⁵⁹¹ , אבל נאמר בשבת חנוכה, כפי שצויין בביכלאַך ²⁵⁹² , וגם בהנחת אדמו"ר האמצעי בביכל תקס"ח ²⁵⁹³ (שיצא עתה לאור ²⁵⁹⁴ ) שבו נמצא הביאור שבלקו"ת על מאמר זה ²⁵⁹⁵ , צויין בכותרת המאמר שהוא ביאור על התורה דשבת חנוכה] שנרות נק' נשמות, ושבעה נרותי' הם נשמות השבעה רועים ²⁵⁹⁶ שהם המשפיעים אלקות לכללות נשמות ישראל [וכמ"ש לעיל מיני' ²⁵⁹⁷ שז' הנרות הם ז' מדרגות בעבודת ה', יש עובד מאהבה (כפי שנמשך מאברהם אוהבי ²⁵⁹⁸ ) וכו']. וכללות נש"י נק' בשם מנורת זהב כולה (עכ"ל). והיינו, דלכאורה הי' אפשר לומר שכשם שהם מחולקים בסוגי עבודתם, כך הם מחולקים גם בשאר הענינים, ולכן אומר שכללות נש"י נק' בשם מנורת זהב כולה, זהב דייקא, שהוא הדבר היותר מעולה, שלכן נמנה תחלה מבין הדברים שמהם בנו המשכן (וביהמ"ק), כמ"ש ²⁵⁹⁹ זהב וכסף ונחושת וגו' (שהרי אבני שוהם ואבני מילואים לא היו בבנין המשכן אלא בבגדי כהונה ²⁶⁰⁰ ).

ב) וממשיך

בלקו"ת, שבמדרש ²⁶⁰¹ איתא דקאי על לעתיד לבוא, לפי שבעוה"ז יש בהן פסולת, אבל לע"ל אמר זכרי' כו' מנורת זהב כולה, וכן הוא במדרש ²⁶⁰² ע"פ ²⁶⁰³ כולך יפה רעיתי. אבל במ"א במדרש ²⁶⁰⁴ איתא, לפי שירמי' אומר כסף נמאס קראו להם ²⁶⁰⁵ , ויחזקאל קורא אותם סיגים ²⁶⁰⁶ , בא זכרי' ואמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה, של זהב היא

362

כולה, לקיים מ"ש כולך יפה רעיתי. ומזה משמע דקאי ג"כ על זמן עכשיו, דהא ודאי ירמי' ויחזקאל (שדיברו בתכלית המוסר) לא כיוונו כי אם על זמן דעכשיו, ולא אלע"ל, וא"כ על זה בא זכרי' ואמר מנורת זהב כו' (עכ"ל). ויש להוסיף בזה, שזכרי' הי' לאחרי ירמי' ויחזקאל, שהם היו קודם חורבן בית ראשון, וחגי זכרי' ומלאכי היו בזמן בית שני, שאז חסרו ה' דברים ²⁶⁰⁷ , ואעפ"כ אמר אז מנורת זהב כולה. ויתירה מזה, שזכרי' אמר זאת בזמן גלות בבל ²⁶⁰⁸ , והיינו, שגם בזמן הגלות הנה כל ישראל הם מנורת זהב כולה, שהם בתכלית העילוי.

וי"ל

בעומק יותר, שהיא הנותנת, שדוקא ²⁶⁰⁹ מצד היותם בזמן הגלות הרי הם מנורת זהב כולה. והענין בזה, דהנה כתיב1 גולה על ראשה, ויש בזה ב' פירושים ²⁶¹⁰ במדרש הנ"ל ²⁶¹¹ , חד אמר וגולה ל' גלות, וחד אמר גואלה, מ"ד גולה, שגולה לבבל וגלתה שכינה עמהן וכו', ומ"ד גואלה, פרוקה, שנאמר ²⁶¹² גואלנו ה' צבאות שמו, וכתיב ²⁶¹³ עלה הפורץ לפניהם וגו' וה' בראשם. וי"ל בתיווך ב' הפירושים, שע"י בחי' גולה מלשון גלות (גולה לבבל) מגיעים לגולה מלשון גאולה ²⁶¹⁴ . וכמו שהי' בגלות מצרים, שע"י הבאים ישרש יעקב בגלות מצרים הי' אח"כ יציץ ופרח ישראל ²⁶¹⁵ . ועד"ז בגלות בבל, שאז נקראים כללות ישראל בשם זרובבל19, אדם המבולבל טוב עם רע, (כמ"ש ²⁶¹⁶ וזרעתי את בית ישראל) זרע אדם וזרע בהמה ²⁶¹⁷ . דהנה, גלות בבל הוא הראשון מכל ד' הגליות [כי גלות מצרים היא גלות כללי ²⁶¹⁸ , דכל הגליות נקראו ע"ש מצרים ²⁶¹⁹ , ומה גם שהי' קודם מ"ת. ואילו התחלת סדר ד' הגליות הוא מגלות בבל, שהיא רישא דדהבא ²⁶²⁰ ]. ובנוגע לכללות ענין הגלות אמרו רז"ל ²⁶²¹ צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן לבין האומות, כי, דוקא עי"ז שגלו לבבל, וביררו בחי' רישא דדהבא, אזי נעשו בבחי' מנורת זהב כולה ²⁶²² .

363

ג) וממשיך

בלקו"ת לבאר מה שנקראו כנס"י מנורה, כי כמו שמנורה היא מקשה אחת ²⁶²³ , כמ"ש ²⁶²⁴ וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, ופרש"י עשת של ככר זהב היתה ומקיש בקורנס כו', שע"י המקשה שמקישים אותה נעשה מה שלמעלה למטה ומה שלמטה למעלה, ונתערב הכל, עליון בתחתון ותחתון בעליון, כך כל ישראל ערבים זה בזה ²⁶²⁵ , כלומר מעורבים זה בזה כו'. וזהו עד ירכה עד פרחה מקשה היא, ירכה אלו הם מדרגות התחתונות (כמו שירך הוא לבר מגופא), ופרחה הם בחי' עליונות, ע"ד יציץ ופרח ישראל.

ויש

להוסיף בזה, ע"פ מ"ש הצ"צ ²⁶²⁶ בביאור הענין דמקשה, שאין זה רק כמ"ש הבחיי ²⁶²⁷ שמקשה רמז לאחדות, שזהו ענין צרור החיים ²⁶²⁸ , ור"ל צרור לשון קשר ודיבוק ואחדות, אלא יתירה מזה, שמקשה שהוא חתיכה אחת ²⁶²⁹ , רומז לבחי' גבוה, ע"ד יחיד שלמע' מאחד. והענין בזה, שאחדות מורה על היותם ב' דברים נפרדים, אלא שהם מתאחדים [וכמו ²⁶³⁰ תלת קשרין מתקשרין כו' ²⁶³¹ , שענין ההתקשרות שייך בשני דברים שהם נבדלים זמ"ז, ומ"מ מתקשרים זב"ז, ועד שהם בבחי' דביקות שלמעלה מהתקשרות כו' ²⁶³² ], אבל אעפ"כ, יש בזה איזה ענין של התחלקות. משא"כ בחי' יחיד היינו שמעיקרו הוא דבר אחד, וזהו בחי' מקשה. ומזה מובן שבחי' מקשה הוא למעלה גם מההתאחדות דאתם נצבים היום כולכם ²⁶³³ . דהנה, אף שמבואר בלקו"ת44 גודל המעלה דכולכם, שנעשים לאחדים כאחד, הרי מ"מ ישנה התחלקות המדריגות דראשיכם וכו', אלא שהם באופן של כולכם. וכמבואר שם, שזהו כמשל האדם שהוא בעל קומה בראש ורגלים, שאף שרגלים הם סוף המדרגה ולמטה, והראש הוא העליון ומעולה ממנו, מ"מ, הרי בבחינה אחת יש יתרון ומעלה ברגלים, שצריך להלך בהם, וגם הם מעמידי הגוף והראש (והיינו שהרגל מוליך את הראש למקום שלא הי' יכול להגיע מעצמו), וגם כשאירע כובד בראש מקיזין דם ברגלים ונרפא ומקבל חיותו ממנו, ונמצא שאין שלימות

364

להראש בלתי הרגלים כו', עד מבלי ימצא האדם ראש וסוף. אבל אעפ"כ, נשאר עדיין החילוק בין הראש לרגל, שהראש הוא למעלה והרגל הוא למטה. ולמעלה מזה היא האחדות דמקשה, שהיא באופן שנעשה מה שלמעלה למטה ומה שלמטה למעלה, היינו, שהעליון יורד למטה והתחתון עולה למעלה כו', שזהו תכלית היחוד.

והנה

הענין דמקשה קשור עם הענין דמנורת זהב (מקשה זהב35), וכמ"ש הרמב"ם ²⁶³⁴ שהחיוב לעשות המנורה מקשה הוא רק כשעשאוה זהב, אבל אם עשאוה משאר מיני מתכות (כשלא הי' מעמד ומצב של עשירות בביהמ"ק ²⁶³⁵ ), אזי אפילו אם אינה מקשה, כשרה. וע"פ האמור לעיל (ס"ב) שדוקא בזמן הגלות נעשית כללות כנס"י בבחי' מנורת זהב כולה, הרי מובן, שגם העילוי דמקשה הוא בזמן הגלות דוקא.

ד) וממשיך

בלקו"ת ²⁶³⁶ , שגם המצוות קרויים נרות, כמ"ש ²⁶³⁷ כי נר מצוה, כי, בלשון תורה נקרא נר הכלי שבתוכה השמן והפתילה, וגם השמן והפתילה עצמן קרויים נר, והיינו, שהשמן והפתילה הו"ע המצוות, ונש"י הם כמו הכלי קיבול לשמן ופתילה שהם המצוות [ולכן נקראים בנ"י ארץ חפץ ²⁶³⁸ , שבהם זרע הקב"ה את המצוות ²⁶³⁹ , וכמו שמצות תפילין היא דוקא כשאיש ישראל מניח אותם על ראשו, משא"כ כשעכו"ם מניח אותם לא נתהווה מזה שום גילוי כלל ²⁶⁴⁰ ]. והנה כשם שהנר צריך להדליקו באור, ואז הוא בא לשלימותו, כן הוא בנר מצוה, שהדלקתו היא ע"י תורה אור48, שעל ידה מתגלה העונג העליון המלובש במצוות, שזהו שאומרים בברכת המצוות אשר קדשנו במצותיו וצונו, אשר מלשון אשרי, שהוא לשון שבח והילול כו' דהיינו עונג העליון כו' ²⁶⁴¹ , אלא שבמצוות שהם בחי' הרצון, מלובש העונג בהעלם, ומתגלה ע"י התורה, שלכן נמשלה לאור שמאיר את השמן והפתילה. ועז"נ ²⁶⁴² והחכמה תחי' בעלי', שהחכמה שהיא התורה, תחי' בעלי' שהם המצוות כו', שהרי המצוות הם רצונו ית' שלמעלה מהחכמה. ואח"כ מוסיף במאמר ²⁶⁴³ :

365

ועוי"ל פי' והחכמה תחי' ע"ד המבואר במ"א ²⁶⁴⁴ דפנימיות אבא דוקא הוא פנימיות עתיק, אשר בחי' זו הוא פנימיות התענוג עליון, שהרצון נקרא אחוריים לגבי בחי' זו, ומחמת הכח הזה שבפנימיות אבא, לכן החכמה תחי' בעלי' שהוא הרצון עליון, ע"י גילוי התענוג עליון. ולהעיר, שמ"ש בלקו"ת ועוי"ל, אין זה רק ביאור נוסף, אלא זוהי דרגא נעלית יותר בתורה, וכמשנת"ל41 שיש ב' בחי' בתורה כו' ²⁶⁴⁵ .

אך

בכדי שיומשך בחי' זו הנה עז"נ בהמשך הכתוב ²⁶⁴⁶ ושנים זיתים עלי' אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה, שענין הזית הוא שיש בו מרירות, שהוא בחי' הביטול, וכמו בתלמיד שבתחלת הלימוד צ"ל שפתותיו נוטפות מור ²⁶⁴⁷ , אל תקרי מור אלא מר ²⁶⁴⁸ , והיינו שע"י הקדמת ונפשי כעפר לכל תהי' יהי' אח"כ פתח לבי בתורתך ²⁶⁴⁹ , והו"ע קבלת עול מלכות שמים תחלה ואח"כ קבלת עול מצוות כו' ²⁶⁵⁰ .

ה) ויש

להוסיף, שדוגמת ב' הבחי' שבתורה הנ"ל, יש ב' בחי' גם בנרות, והם נרות המקדש, ונרות חנוכה, שהם בדרגא נעלית יותר, שעליהם אמרו רז"ל ²⁶⁵¹ הנרות הללו אינן בטלות לעולם, שהו"ע נצחי, והיינו לפי שנמשכים מבחי' העצמות. וזהו גם מה שאמרו רז"ל ²⁶⁵² כל המועדים בטלים [דאף שהתורה הזאת לא תהי' מוחלפת ²⁶⁵³ , והתורה היא נצחית ²⁶⁵⁴ , הרי מבואר במ"א ²⁶⁵⁵ שאין הכוונה שלא יהיו המועדים, אלא שיהיו בבחי' ביטול, ע"ד שרגא בטיהרא ²⁶⁵⁶ ], חוץ מחנוכה ופורים, דכיון שהגילוי הוא מבחי' העצמות, ולכן לא יתבטלו גם לעת"ל. וזהו גם מה שמסיים בכתוב ²⁶⁵⁷ זה דבר הוי', שדבר הוי' זו הלכה ²⁶⁵⁸ , שגם הלכות לא

366

יתבטלו לעת"ל ²⁶⁵⁹ . ועי"ז באים להסיום לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות68, בביאת משיח צדקנו, שאז לא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם ²⁶⁶⁰ , ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים ²⁶⁶¹ .

______ l ______