152
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
תרומה
א. במשכן – זהב, כסף ונחושת
מסוג הדומם שהשתמשו לעשיית המשכן, בין יתר הסוגים, היו שלשה חמרים: זהב, כסף ונחושת1.
ידוע, ש"משכן אקרי מקדש" ו"מקדש אקרי משכן"2. מכך יש להסיק, שהמעלות שהיו בבית המקדש, היו, בדומה להן, גם במשכן.
יש להבין: ידוע, שבבית המקדש נעשה כל דבר באופן המבטא עשירות, ככל האפשר3. עד כדי כך, ש"השקו את התמיד בכוס של זהב"4, כיון ש"אין עניות במקום עשירות"5. כלומר, אפילו כלי שמיועד להשקאת בהמה בלבד לפני שחיטתה כקרבן, היה עשוי מזהב,
למרות ש"כוס" זו לא היתה מ"כלי המקדש", אלא רק לצורך בהמה שהקריבוה לאחר מכן. ויותר מכך: השימוש בכלי לא היה לעבודה במקדש, אלא רק לצורך הפשטת העור, ואף בהפשטה עצמה – לא כעיקר, אלא כגורם לתועלת בלבד: ההשקאה מקילה את הפשטת העור מהקרבן6 –
ואם אפילו פרט כה צדדי בבית המקדש היה צריך להיות בעשירות, מזהב, צריך, לכאורה, להיות, שהמשכן וכל כליו יהיו בודאי עשויים רק מזהב. וכיצד ייתכן, שהשתמשו גם בכסף ואפילו בנחושת?
לגבי "כסף" ניתן להסביר זאת7: כיון שמבחינה מסויימת יש יתרון לכסף על פני הזהב, כנאמר במדרש8 בתחילת
הערות
- 1. ראה תו"א קיא, ד: במשכן הי' ג' דברים כלליים זהב וכסף ונחושת. אבני שוהם ואבני מילואים – הרי: א) לא היו דבר כללי, ב) נשתמשו בהם כמו שהם בלי שינוי ועיבוד, ג) הנשיאים הביאום. וראה מפרשי רש"י (כה, ב), אוה"ח (כה, ז) ועוד.
- 2. עירובין ב, א.
- 3. רמב"ם הל' ביהב"ח פ"א הי"א וי"ט.
- 4. משנה תמיד פ"ג (ל, א).
- 5. שם כט, א. ושם, שמטעם זה הי' הכוס של זהב ממש (ולא "גוזמא"). וכ"ה ההלכה (רמב"ם הל' תמידין פ"א ה"ט. וראה לח"מ שם).
- 6. רמב"ם הל' תמידין שם ובפיה"מ תמיד פ"ג מ"ד (מהדורת הרב קאפח. ירושלים, תשכ"ז) ומסיים שם: כמשנ"ת בביצה. וכן פרש"י בגמרא (ביצה מ, סע"א) "משום סרכא דמשכא" – "שתהא נוח להפשיטה כו'". והנה הרמב"ם עצמו בפיה"מ שם (סוף ביצה) מפרש "כי ההשקאה קודם השחיטה יתיר ריאתה כו'" – אבל בפיה"מ מהדורת הרב הנ"ל: שההשקאה לפני השחיטה מקלה את הפשטתה ואם הייתה שם סירכא קלה נפסקת. וראה שם בהערה. ועיין בש"ך יו"ד סל"ט סקל"ב. ואכ"מ.
- 7. אבל – דוחק. שהרי ברמב"ם הל' ביהב"ח שם "אם יש כח בצבור עושין אותן של זהב". ובמנחות (כח, ב וש"נ): העשירו עשאום של כסף חזרו והעשירו עשאום של זהב. וראה הערה הבאה.
- 8. רבה. אבל י"ל שהמעלה ד"כסף" (שבמדרש שם) הוא (כפי' המהרז"ו שם) שהוא "טוב להוצאה" (וראה לקמן סעיף ו). ולפ"ז אי"ז שייך לנדו"ד, כי מה שנוגע במקדש הוא מעלת העשירות. וראה הערה הקודמת.
רש"י על שמות כ״ה:ב׳ - הטקסט מספריא
ויקחו לי תרומה. לִי – לִשְׁמִי:
תרומה. הַפְרָשָׁה, יַפְרִישׁוּ לִי מִמָּמוֹנָם נְדָבָה:
ידבנו לבו. לְשׁוֹן נְדָבָה וְהוּא לְשׁוֹן רָצוֹן טוֹב, פיישנ"ט בְּלַעַז:
תקחו את תרומתי. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת אֲמוּרוֹת כָּאן, אַחַת תְּרוּמַת בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵהֶם הָאֲדָנִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּאֵלֶּה פְקוּדֵי, וְאַחַת תְּרוּמַת הַמִּזְבֵּחַ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת לַקֻּפּוֹת לִקְנוֹת מֵהֶן קָרְבְּנוֹת צִבּוּר, וְאַחַת תְּרוּמַת הַמִּשְׁכָּן נִדְבַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד (תלמוד ירושלמי שקלים א'). י"ג דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן כֻּלָּם הֻצְרְכוּ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אוֹ לְבִגְדֵי כְהֻנָּה כְּשֶׁתְּדַקְדֵּק בָּהֶם:
ויקחו לי תרומה THAT THEY TAKE ME A HEAVE OFFERING — “Me” means to the glory of My Name (Midrash Tanchuma, Terumah 1).
תרומה is something set apart (cf. Onkelos); the meaning is: let them set apart from their possessions a voluntary gift in My honour.
ידבנו לבו — The word ידבנו is of the same root as נדבה (the נ in the latter being replaced by the Dagesh in the ד); it is a term denoting “good-will”, apaisement in old French (cf. Rashi on Genesis 33:10 and Leviticus 19:5).
תקחו את תרומתי YE SHALL TAKE MY HEAVE OFFERING — Our Rabbis said: the expression תרומה is used here three times, being an allusion to three different heave offerings; one is the heave offering which consisted of a beka (half a shekel) a head, and of which the sockets were made, as is set forth in the section אלה פקודי (Exodus 39:26-27); another is the heave offering for the altar — a beka a head that was given to the funds (more lit., “the basket”, in which collections for communal or charitable purposes were made) from which to purchase the communal sacrifices; (see Rashi on Exodus 30:15) and the other one is that implied in the word תרומתי “My heave offering” and referred to by the word כסף in the next verse — the heave offering for the Tabernacle which was a free-will gift from each individual (Jerusalem Talmud Shekalim 1:1). Thirteen different articles (cf. Tanchuma) that are mentioned in this section were all required either for the work of the Tabernacle (i. e. the construction of the Tabernacle or making the articles contained therein), or for the priests’ garments, as you will find when you look closely into the matter.
אור החיים על שמות כ״ה:ז׳ - הטקסט מספריא
אַבְנֵי שֹׁהַם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּתַב אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים בַּסֵּדֶר אַחַר כָּל הָאַחַד עָשָׂר מִינִים, וּמִן הָרָאוּי הָיָה לוֹ לְסַדְּרָם קוֹדֶם זָהָב וָכֶסֶף כִּי הֵם מְעֻלִּים מֵהֶם. וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַנְּשִׂיאִים הֵבִיאוּ אוֹתָם בָּאַחֲרוֹנָה כְּשֶׁרָאוּ שֶׁהֵבִיאוּ יִשְׂרָאֵל כָּל הַצּוֹרֶךְ לַמִּשְׁכָּן, וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה פי״ב) שֶׁהִקְפִּיד ה׳ עַל זֶה וְחִסֵּר אוֹת אַחַת מֵהֶם, ״וְהַנְּשִׂאִם״ כְּתִיב, לָזֶה סִדְּרָם ה׳ בָּאַחֲרוֹנָה לוֹמַר כִּי הֵם לְמַטָּה מִכֻּלָּם, וּמֵהַטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁהֵם בָּאַחֲרוֹנָה, וְהָבֵן:
עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּיוֹמָא פֶּרֶק בָּא לוֹ (יומא סט.) שֶׁבִּגְדֵי כְּהוּנָּה מֻתָּרִים לֵהָנוֹת מֵהֶם, וּמַשְׁמַע שֶׁאֵין מוֹעֲלִין בָּהֶם. וְשׁוּב רָאִיתִי לָרַמְבַּ״ם שֶׁכָּתַב כֵּן בְּפֶרֶק ה׳ מֵהִלְכוֹת מְעִילָה, וּלְפִי זֶה בִּגְדֵי כְּהוּנָּה אֵינָם בְּהַשְׁוָאָה עִם כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן וַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁכֻּלָּן קְדֻשָּׁתָן לְמַעְלָה מִבִּגְדֵי כְּהוּנָּה וּמוֹעֲלִין בָּהֶם. וּמֵעַתָּה בְּדִין הוּא לְסַדֵּר בָּאַחֲרוֹנָה אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים אַחַר כָּל הָאַחַד עָשָׂר דְּבָרִים, לְצַד שֶׁכָּל הָאַחַד עָשָׂר הַדְּבָרִים כֻּלָּם הֵם צָרְכֵי הַמִּשְׁכָּן וַעֲבוֹדָתוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָם אֶלָּא לְבִגְדֵי כְּהוּנָּה. וַהֲגַם שֶׁבְּהָאַחַד עָשָׂר דְּבָרִים יֵשׁ גַּם כֵּן בִּקְצָת מֵהֶם שֶׁהֵם לְצָרְכֵי בִּגְדֵי כְּהוּנָּה, אַף עַל פִּי כֵן אֵין לְךָ מִין וָמִין מֵהָאַחַד עָשָׂר שֶׁאֵין בּוֹ צָרְכֵי מִשְׁכָּן וַעֲבוֹדָתוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָם אֶלָּא לְבִגְדֵי כְּהוּנָּה.
עוֹד נִרְאֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ בְּיוֹמָא (יומא עה.) שֶׁהָעֲנָנִים הָיוּ מְבִיאִים אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְכוּ׳, אִם כֵּן מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ הָיוּ מְבִיאִים בְּלֹא טוֹרַח וִיגִיעָה וְלֹא חֶסְרוֹן כִּיס, אֲשֶׁר עַל כָּרְחוֹ סִדֵּר נְדָבָתָם אַחַר כָּל הַנְּדָבוֹת שֶׁמְּבִיאִין מִכִּיסָם וְעַל יְדֵי טוֹרַח.
משנה תורה, הלכות בית הבחירה א׳:י״א - הטקסט מספריא
ומצוה מן המובחר לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור שנאמר ולרומם את בית אלהינו ומפארין אותו ומייפין כפי כחן אם יכולין לטוח אותו בזהב ולהגדיל במעשיו ה"ז מצוה.
משנה תמיד ג׳ - הטקסט מספריא
אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט. מי זורק. מי מדשן מזבח הפנימי. מי מדשן את המנורה. מי מעלה אברים לכבש. הראש והרגל. ושתי הידים. העוקץ והרגל. החזה והגרה. ושתי דפנות. הקרבים. והסלת. והחביתים. והיין. הפיסו זכה מי שזכה:
אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע הרואה אומר ברקאי. מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון והוא אומר הין:
אמר להם צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים. והרי לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית וארבע לשכות היו שם. אחת לשכת הטלאים. ואחת לשכת החותמות ואחת לשכת בית המוקד. ואחת לשכת שהיו עושין בה לחם הפנים.
נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב. השקו את התמיד בכוס של זהב. אף על פי שהוא מבוקר מבערב מבקרין אותו לאור האבוקות:
מי שזכה בתמיד מושכו והולך לבית המטבחים. ומי שזכה באיברים הולכין אחריו. בית המטבחים היה לצפונו של מזבח. ועליו שמונה עמודים ננסין ורביעית של ארז על גביהן ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד. שבהן תולין ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים:
מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה. היו מקדימין וארבעה כלים בידם. הטני. והכוז. ושתי מפתחות. הטני דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק קבין וחצי. והכוז דומה לקתון גדול של זהב. ושתי מפתחות אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון:
בא לו לפשפש הצפוני. ושני פשפשין היו לו לשער הגדול אחד בצפון ואחד בדרום. שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם. ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל מד, ב) ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור. נטל את המפתח ופתח את הפשפש נכנס לתא ומן התא אל ההיכל עד שהוא מגיע לשער הגדול. הגיע לשער הגדול העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו. לא היה שוחט השוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח:
מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח. מיריחו היו שומעין קול המגריפה. מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז. מיריחו היו שומעין קול החליל. מיריחו היו שומעין קול הצלצל. מיריחו היו שומעין קול השיר. מיריחו היו שומעים קול השופר. ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטרת. אמר רבי אליעזר בן דגלאי עזים היו לבית אבא בהר מכוור. והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת:
מי שזכה בדשון מזבח הפנימי. נכנס ונטל הטני. והניחו לפניו. והיה חופן ונותן לתוכו. ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו והניחו ויצא. מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים מדשן את השאר. ומניח את אלו דולקים במקומן. מצאן שכבו. מדשנן ומדליקן מן הדולק. ואחר כך מדשן את השאר. ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות והניח את הכוז על מעלה שניה ויצא:
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין א׳:ט׳ - הטקסט מספריא
אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים שבמקדש ויהיו מוכנים קודם יום הקרבה בארבעה ימים ואע"פ שהיו מבקרין אותו מתחילה לא היו שוחטין את התמיד עד שמבקרין אותו שניה קודם שחיטה לאור האבוקות ומשקין אותו מים בכוס של זהב כדי שיהיה נוח להפשט:
משנה תמיד ג׳:ד׳ - הטקסט מספריא
נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב. השקו את התמיד בכוס של זהב. אף על פי שהוא מבוקר מבערב מבקרין אותו לאור האבוקות:
מצוטט ב־4 עמודים
תורת מנחם 2
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 2
- תרפ"ח-תרצ"א ‹ ספר השיחות - תרצ"א ‹ י"ט כסלו ‹ 184 לקו"ש ח"ו ע' 152
- תרפ"ח-תרצ"א ‹ ספר השיחות - תרצ"א ‹ י"ט כסלו ‹ 185 לקו"ש ח"ו ע' 152
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 8 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יב מאותו ספר ביצה מ, א
- לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה ח מאותו ספר ביצה מ, א
- לקוטי שיחות כרך כו הוספות - שיחות שיחה יב מאותו ספר ביצה מ, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שצז דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה כ ביצה מ, א
- ספר השיחות תרצ"א י"ט כסלו ביצה מ, א
- ספר השיחות תרצ"א י"ט כסלו ביצה מ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שצז דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפיים אמה ביצה מ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצה איזה מלאכות אסורים ביום טוב ביצה מ, ב