153
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
פרשתנו, לכן היה צורך גם בכסף ובמעלתו במשכן. אך נותר הקושי לגבי הנחושת?
אין לתרץ זאת בפשטות, שלא היה אז לישראל מספיק זהב וכסף, ולכן ציוה עליהם הקדוש־ברוך־הוא להשתמש גם בנחושת, שהרי אז היה לישראל, כנאמר בגמרא9, "כל כסף וזהב שבעולם" – וכמות זו של זהב וכסף בודאי הספיקה לכל פרטי המשכן10.
ב. זמן הציווי וזמן ביצוע נדבת המשכן
כדי להבין זאת, יש להקדים ולציין, שיש שלש דעות לגבי הזמן שבו נצטוו על עשיית המשכן ולגבי הזמן שבו ניתנה נדבת המשכן:
לפי דעה אחת, בספר הזהר11, הרי לא רק הציווי, אלא אף המעשה של נדבת המשכן, היו מיד לאחר מתן תורה, לפני חטא העגל. בכך מוסברים בזהר דברי התורה לגבי חטא העגל "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם"12,
שהרי, לכאורה: בני ישראל לקחו עמם ממצרים הרבה זהב, ומדוע, אפוא, היו צריכים לתת עבור העגל את תכשיטי הזהב אשר ענדו על עצמם – "נזמי הזהב אשר באזניהם"?
אלא שכבר לפני כן נתנו את כל זהבם לנדבת המשכן, ומאוחר יותר, בחטא העגל, נותר להם רק הזהב של התכשיטים אשר ענדו.
דעה שניה סוברת להיפך מכך: לא רק נדבת המשכן למעשה, אלא אף ציוויו של הקדוש־ברוך־הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"13, נאמר ביום הכפורים, כלומר, לאחר חטא העגל, "כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל"14.
ויש דעה שלישית הסוברת, שהקדוש־ברוך־הוא אמר את הציווי "ועשו לי מקדש" לפני חטא העגל, אך מסירת הציווי לבני ישראל על ידי משה רבינו, ונדבת המשכן למעשה, היו רק לאחר יום הכפורים15.
כיון ש"אלו ואלו דברי אלקים
הערות
- 9. פסחים קיט, א.
- 10. ואין לומר שהיו כאלו מישראל שלא הי' להם זהב וכסף, ובהיות שבנדבת המשכן הי' כל אחד צריך להשתתף, לכן עשאו כמה דברים מנחשת – שהרי אמרו רז"ל (בכורות ה, ב. וכ"ה גם בתנחומא בשלח כה. הובא גם בפרש"י בא יג, יג) "שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים (מעולים – פרש"י בכורות) טעונים מכספה וזהבה של מצרים".
- 11. ח"ב רכד, א.
- 12. תשא לב, ג.
- 13. פרשתנו כה, ח.
- 14. תנחומא פרשתנו ח. וראה גם רש"י תשא לא, יח. לג, יא.
- 15. זח"ב קצה, א. רמב"ן ר"פ ויקהל.
מדרש תנחומא, בשלח כ״ה - הטקסט מספריא
וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר: מִקְרָא זֶה רָשׁוּם וּמְפֹרָשׁ הוּא עַל יְדֵי אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲיִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה וְגוֹ' (איוב ח, יא). כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְיִשְׂרָאֵל לִחְיוֹת אֶלָּא אִם כֵּן מִתְעַסְּקִין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. וּלְפִי שֶׁפֵּרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, לְפִיכָךְ הַשּׂוֹנֵא בָּא עֲלֵיהֶם. וּלְעוֹלָם אֵין הַשּׂוֹנֵא בָּא אֶלָּא עַל הַחֵטְא וְעַל הָעֲבֵרָה. לְכָךְ נֶאֱמַר וַיָּבֹא עֲמָלֵק.
רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה עֲמָמִים פָּסַע עֲמָלֵק וּבָא וְעָשָׂה מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים, שֶׁנֶּאֱמַר: עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן (במדבר יג, כט). מִכָּאן אַתְּ לָמֵד, שֶׁהָיָה עֲמָלֵק לִפְנִים מִכֻּלָּן. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מֵהַרְרֵי שֵׂעִיר בָּא וְהָלַךְ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לִרְפִידִים וְעָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: יָבוֹא עֲמָלֵק כְּפוּי טוֹבָה וְיִפָּרַע מֵעַם כְּפוּי טוֹבָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְאֵלֶּה הַמִּתְקַשְּׁרִים עָלָיו זָבָד בֶּן שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית וִיהוֹזָבָד בֶּן שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית (דה״ב כד, כו). יָבוֹאוּ אֵלּוּ כְּפוּיֵי טוֹבָה וְיִפָּרְעוּ מִיּוֹאָשׁ כְּפוּי טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ וַיַּהֲרֹג אֶת בְנוֹ וּכְמוֹתוֹ אָמַר יֵרֶא ה' וְיִדְרֹשׁ (דה״ב כד, כב). וּמַה הוּא עָנְשׁוֹ? וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה עָלָה עָלָיו חֵיל אֲרָם וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת כָּל שָׂרֵי הָעָם מֵעָם וְגוֹ'. וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים (דה״ב כד, כג כד). אַל תְּהִי קוֹרֵא שְׁפָטִים, אֶלָּא שִׁפּוּטִים. עָמְדוּ עָלָיו בִּרְיוֹנִים קָשִׁים שֶׁלֹּא יָדְעוּ מִשְׁכַּב אִשָּׁה וְעִנּוּ אוֹתוֹ בְּמִשְׁכַּב זָכוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו (הושע ז, י). וּכְתִיב: וּבְלֶכְתָּם מִמֶּנּוּ כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים רַבִּים הִתְקַשְּׁרוּ עָלָיו עֲבָדָיו בִּדְמֵי בְּנֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּהַרְגֻהוּ עַל מִטָּתוֹ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא קְבָרֻהוּ בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים (דה״ב כד, כה).
וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָה: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה רָאוּ יִשְׂרָאֵל לִפְדּוֹת פִּטְרֵי חֲמוֹרִים וְלֹא לִפְדּוֹת פִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים? אָמַר לִי: גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא, שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדָם אֶלָּא חֲמוֹרִים. שֶׁאֵין לְךָ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאלֵ, שֶׁלֹּא עָלָה עִמּוֹ תִּשְׁעִים חֲמוֹרִים טְעוּנִין כֶּסֶף וְזָהָב וּשְׂמָלוֹת.
אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֵין רְפִידִים אֶלָּא שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה, וּלְפִיכָךְ עֲמָלֵק בָּא עֲלֵיהֶם. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַשּׂוֹנֵא בָּא אֶלָּא עַל יְדֵי רִפְיוֹן יָדַיִם מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ עָזַב אֶת תּוֹרַת ה' וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ (דה״ב יב, א). וּמֶה עָנְשׁוֹ? עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלָיִם, וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה (מלכים א יד, כה-כו).
מצוטט ב־5 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך יא ‹ ויקהל ‹ שיחה ב ‹ 167 לקו"ש ח"ו ע' 153
תורת מנחם 3
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ג ‹ בס"ד. ש"פ פקודי ה'תש"ל לקו"ש ח"ו ע' 153
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.