ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טו ויצא שיחה ב

239

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

כך קיים גם בעבודה בתקופת בית המקדש עצמה הבדל בין תקופת בית ראשון לתקופת בית שני⁶⁸:

בית המקדש הראשון נבנה על ידי שלמה המלך בזמן ש"קיימא סיהרא באשלמותא"⁶⁹ – שלימות הגילוי של – אלקות בבחינת בינה "עלמא דחירו", ולכן היו אז ישראל במצב של חירות משעבוד הגויים, ולפיכך היה גילוי המקדש בעולם באופן נעלה, וגם עבודת ישראל היתה באופן של גילוי " ואהבה, בבחינת "ציון", אשר ממנה "תצא תורה" – כאמור לעיל. ואילו בבית שני היה הגילוי באופן כזה, כנאמר בגמרא⁷⁰: אכבדה⁷¹ חסר ה' – ה' דברים חסרו בבית שני ארון וכפורת וכו', וישראל היו תחת שלטון הגויים, ולכן היתה אז העבודה באופן של יראה והתבטלות – בבחינת "ירושלים"⁷², כאמור.

דומה לכך ההבדל בין "מלכותך מלכות כל עולמים" לבין "ממשלתך בכל דור ודור", כפי שהתבטא בהבדל שבין שתי התקופות⁷³: בתקופת בית ראשון היתה ההנהגה בבחינת "מלוכה"

הן לגבי ישראל, שעבודתם נעשתה באופן של "מלכותו ברצון קבלו", והן בעולם בכלל היתה תקופה של מנוחה ושלוה⁷⁴.

בבית שני היה בעיקר מצב של

ממשלה": הן בעבודת ישראל – עבודה ביראה, בכפיה והכרח, והן בעולם בכלל – היתה זו תקופה של מלחמות, ועמים רבים שלטו על ישראל, ולכן היה צורך שתורגש ממשלתו של הקדוש־ברוך־הוא⁷⁵.

הערות

68. ראה לקו"ת ר"ה נז, ג ואילך.
69. זח"א קנ, א. וראה שמו"ר פט"ז, כו. ובכ"מ.
70. יומא כא, ב.
71. חגי א, ח.
72. ע"פ משנ"ת בלקו"ש ח"ט שם (וח"ז [המתורגם] ע' 181) מובן גם בנדו"ד, שלכן בזמן בית ראשון הוא בדוגמת בחי' ציון אף שהי' ביטול פנימי, ביטול במציאות, כיון שהוא שייכות למציאות האדם (שבא מצד השגתו ואהבת ה' כו'), משא"כ בזמן בית שני הוא בחי' ירושלים כיון ש(איכות) הביטול היא בשלימות (ביטול אמיתי יותר).
73. ראה לקו"ת שם (ואוה"ת חנוכה שא, א. בראשית ע' 1102) שבבית ראשון האיר בחי' ה' עילאה בינה משא"כ בבית שני ה' תתאה בחי' מלכות, והרי זה גם ההפרש דבחי' ציון וירושלים כמבואר בלקו"ת (במדבר) ויהל אור (שבהערה
74. ראה מלכים א קאפיטל ה. וראה לקו"ת במדבר ג, ד ואילך. ובכ"מ.
75. ראה לקו"ת דברים שם. ר"ה נו, ד: וממשלתך בכל דור ודור אפילו דור המבול ודור הפלגה. וביהל אור שם בתחילתו מהרמ"א "ופי' דור ודור היינו שגם אחרי שהחריב ביהמ"ק לא סילק השגחתו כו'".
40. , דציון הוא פנימיות המלכות (ה' עילאה. אוה"ת שם), וירושלים חיצוניות המלכות; וגם החילוק דמלוכה וממשלה כמבואר בד"ה אשרי, סדור ויהל אור (שבהערה 60). וראה יהל אור שם (סק"ד), דמושל ברוחו הוא אתכפיא ומלוך על יצרך היינו אתהפכא ברצון. שזהו החילוק דב"ר וב"ש כבפנים וכבהערה שלפנ"ז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.