240
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יא. שלושת המקדשים מקבילים לשלושת האבות
לפי כל האמור לעיל יובן הקשר שבין שלושת בתי המקדשות לבין אברהם, יצחק ויעקב76:
עבודת אברהם היא בקו החסד, מדת האהבה77, אברהם אוהבי78, ולכן היה
ל עיקר עבודתו לפרסם ולגלות אלקות מלמעלה למטה, ובדומה לכך היתה העבודה בבית המקדש הראשון79, כדלעיל.
ולכן יש לכך קשר מיוחד לדרגת "ציון" ו"תורה"80: אברהם הוא "ציון" וסימן לדרגת החסד שבאצילות81, אך כיון שמצד החסד יש בו אהבה ותענוג לאלקות – ואהבת ה', אפילו בדרגה הנעלית ביותר, הרי זה "יש מי שהוא אוהב"82.
עבודת יצחק היא בקו הגבורה – יראה והתבטלות83, כנאמר84 "ופחד יצחק היה לי", וזאת בדומה לעבודה בתקופת בית שני85. וזהו הקשר שלו
"ודבר ה' מירושלים", כי שלימות היראה וההתבטלות היתה אצל יצחק, יותר86 מאשר אצל אברהם87.
עבודת יעקב בחיר האבות88 היא בקו האמצעי, תפארת, הכולל את שני הקוים – הן את עבודת אברהם, קו החסד והאהבה, והן את עבודת יצחק, קו הגבורה והיראה89, ולכן הוא כנגד
הערות
- 76. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 28 ואילך השייכות דג' מקדשות להאבות בסגנון אחר קצת. וקרוב להמבואר בפנים הוא באלשיך פרשתנו.
- 77. אגה"ק סט"ו. תו"א ותו"ח ר"פ תולדות. ובכ"מ.
- 78. ישעי' מא, ח. ח
- 79. ולכן "קראו הר" (לא רק לפי שעתיד ליחרב וליעשות הר, כבאלשיך כאן ובתהלים. עיון יעקב ופי' הרי"ף לע"י פסחים שם) "כי באברהם כתיב (לך יב, ט) הלוך ונוסע הנגבה בחי' אהבה נק' הר כמו הר שבולט כו'" (לקו"ת ר"ה ס, ב. עיי"ש).
- 80. להעיר מזח"ב רנח, א. ובתוד"ה הר תענית שם: "אברהם שקראוהו הר כו' וההר נקרא כו' כדכתיב כי מציון תצא תורה". ולהעיר מב"ר (פנ"ו, יוד) בזה שהראה הקב"ה לאברהם הביהמ"ק "בנוי ומשוכלל כו' כענין שנאמר (תהלים קב, יז) כי בנה ה' ציון גו'". ובאיכה (ה, יח) "על הר ציון ששמם".
- 81. להעיר מספר הבהיר (סקצ"א. זח"א רסד, ב. הובא בפרדס שער כב פ"ד. ועוד) כך אמרה ב מדת החסד כל ימי היות אברהם בארץ (כ"ה בפרדס. בס' הבהיר ובזהר: בעולם) לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד שם במקומי. וראה אגה"ק שם.
- 82. תו"א קיד, ד. ביאוה"ז פא, א (לענין אברהם). ובכ"מ (ראה בהמצויין בס' הערכים־חב"ד "א ע' רעט ואילך).
- 83. אגה"ק סי' יג. תו"א ותו"ח ר"פ תולדות ובכ"מ.
- 84. פרשתנו לא, מב.
- 85. השייכות לשדה – ראה תו"א ס"פ חיי שרה.
- 86. וגם זה שאברהם קרא אותו "יראה" (ב"ר שם) הי' זה מצד עקידת יצחק.
- 87. ראה בהמצויין בהערה 82 במעלת אתכפיא, יראה תתאה (דשרשה בחכמה עילאה בחי' אין) על בחי' אהבה. והמובן משם, דבבחי' אהבה אף שאינו מציאות לעצמו ה"ה מציאות דקדושה עכ"פ (בחי' ציון), משא"כ בבחי' אתכפיא (יראה) הוא בתכלית הביטול (ירושלים). וראה לעיל הערה 52, 73.
- 88. שער הפסוקים תולדות כז, כה. וראה ג"כ "ר פע"ו, א. זח"א קיט, ב. קמז, ב.
- 89. תו"א יז, ג. לקו"ת ואתחנן ה, ב ואילך. וש"נ.
תניא, אגרת הקדש י״ג - הטקסט מספריא
מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ וְגוֹ׳.
הִנֵּה, בִּכְלַל עוֹבְדֵי ה׳ יֵשׁ ב׳ בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת חֲלוּקוֹת מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נִשְׁמָתָם לְמַעְלָה, מִבְּחִינַת יָמִין וּשְׂמֹאל.
דְּהַיְינוּ, שֶׁבְּחִינַת שְׂמֹאל הִיא מִדַּת הַצִּמְצוּם וְהַהֶסְתֵּר בַּעֲבוֹדַת ה׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְהַצְנֵעַ לֶכֶת כוּ׳״ ״בַּמִּסְתָּרִים תִּבְכֶּה כוּ׳״, ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּסֵּתֶר כוּ׳״.
וְהִנֵּה, מִמִּדָּה זוֹ נִמְשְׁכָה גַם כֵּן בְּחִינַת הַצִּמְצוּם וְהַגְּבוּל בַּעֲבוֹדַת ה׳, כְּמוֹ בִּצְדָקָה לִהְיוֹת נִידּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד, וְ״הַמְבַזְבֵּז – אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ״, וּכְהַאי גַּוְנָא בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּשְׁאָרֵי מִצְוֹת, דַּי לוֹ שֶׁיּוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ מֵחִיּוּב מְפוֹרָשׁ שֶׁחִיְּיבַתּוּ הַתּוֹרָה בְּפֵירוּשׁ לִקְבּוֹעַ עִתִּים כוּ׳. וּמִמֶּנָּה נִמְשָׁךְ גַּם כֵּן מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״זְרוֹק מָרָה בַּתַּלְמִידִים כוּ׳״.
אַךְ בְּחִינַת יָמִין, הִיא מִדַּת הַחֶסֶד וְהַהִתְפַּשְּׁטוּת בַּעֲבוֹדַת ה׳, בְּהִתְרַחֲבוּת בְּלִי צִמְצוּם וְהֶסְתֵּר כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כוּ׳״, וְגַם בְּלִי צִמְצוּם וּגְבוּל כְּלָל, וְאֵין מַעֲצוֹר לְרוּחַ נִדְבָתוֹ, בֵּין בִּצְדָקָה וּבֵין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּשְׁאָרֵי מִצְוֹת, וְלֹא דַי לוֹ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא עַד בְּלִי דַי כוּ׳:
וְהִנֵּה, כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּלוּל מִב׳ בְּחִינוֹת אֵלּוּ, וְ״אֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם״.
וְלָכֵן מָצִינוּ כַּמָּה דְבָרִים מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל, לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאַף בֵּית שַׁמַּאי שֶׁשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמָתָם מִבְּחִינַת שְׂמֹאל הָעֶלְיוֹן, וְלָכֵן הָיוּ דָנִין לְהַחֲמִיר תָּמִיד בְּכָל אִיסּוּרֵי הַתּוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל שֶׁהָיוּ מִבְּחִינַת יָמִין הָעֶלְיוֹן, הָיוּ מְלַמְּדִין זְכוּת לְהָקֵל וּלְהַתִּיר אִיסּוּרֵי בֵּית שַׁמַּאי, שֶׁיִּהְיוּ מוּתָּרִים מֵאִיסּוּרָם וְיוּכְלוּ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן, בְּכַמָּה דְבָרִים הָיוּ בֵּית שַׁמַּאי מְקִילִּין, מִפְּנֵי הִתְכַּלְלוּת שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתָם שֶׁהוּא כָּלוּל גַּם מִיָּמִין.
וְכֵן שׁוֹרֶשׁ נִשְׁמַת בֵּית הִלֵּל כָּלוּל גַּם מִשְּׂמֹאל, כַּיָּדוּעַ דֶּרֶךְ וּמִדּוֹת קֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן, דְּ״לֵית תַּמָן קִיצּוּץ וּפֵירוּד״ חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל הַמִּדּוֹת כְּלוּלוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְלָכֵן הֵם מְיוּחָדוֹת זוֹ בָּזוֹ, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן; וּכְדִכְתִיב בְּאַבְרָהָם, שֶׁהוּא מִדַּת הַחֶסֶד וְהָאַהֲבָה: ״עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה״, עַל־יְדֵי שֶׁלָּבַשׁ מִדַּת הַגְּבוּרָה, ״וַיַּעֲקוֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ . . וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת כוּ׳״.
וּמַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: ״אַבְרָהָם אוֹהֲבִי״ וּ״פַחַד יִצְחָק״, הִנֵּה הַהֶפְרֵשׁ וְהַהֶבְדֵּל הַזֶּה הוּא בִּבְחִינַת גִּילּוּי וְהֶעְלֵם, שֶׁבְּמִדַּת יִצְחָק – הַפַּחַד הוּא בִּבְחִינַת גִּילּוּי וְהָאַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת בִּבְחִינַת הֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר, וְהַהֵיפֶךְ – בְּמִדַּת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם: ״מָה רַב טוּבְךָ וְגוֹ׳״. כְּלוֹמַר, שֶׁמִּדַּת הַטּוֹב וְהַחֶסֶד אֲשֶׁר הִיא בִּבְחִינַת הֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר אֵצֶל כָּל מִי שֶׁשּׁוֹרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ מִבְּחִינַת שְׂמֹאל, הַנִּקְרָא בְּשֵׁם ״יְרֵאֶיךָ״, כְּמִדַּת בֵּית שַׁמַּאי, הִנֵּה אַף שֶׁהוּא טוֹב הַגָּנוּז וְצָפוּן, אַף־עַל־פִּי־כֵן, הוּא רַב וְגָדוֹל מְאֹד כְּמוֹ מִדַּת הַגְּדוּלָּה וְהַחֶסֶד מַמָּשׁ שֶׁמִּבְּחִינַת יָמִין, וּשְׁתֵּיהֶן הֵן מִבְּחִינַת גִּילּוּי בְּלִי גְבוּל וּמִדָּה וְשִׁיעוּר.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״מָה רַב טוּבְךָ״, כְּלוֹמַר בְּלִי גְבוּל וּמִדָּה, בֵּין הַטּוֹב ״אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ״, וּבֵין אֲשֶׁר ״פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ״, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי הַבִּטָּחוֹן שֶׁמִּבְּחִינַת יָמִין, וְחַסְדָּם וְטוּבָם, הוּא גַם כֵּן בִּבְחִינַת גִּילּוּי וְהִתְפַּשְּׁטוּת – ״נֶגֶד בְּנֵי אָדָם״, וְלֹא בִּבְחִינַת צִמְצוּם וְהֶסְתֵּר כְּלָל.
(וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״לִירֵאֶיךָ״ וְלֹא ״בִּירֵאֶיךָ״, הַיְינוּ מִשּׁוּם שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא בִּבְחִינַת הֶעְלֵם בְּכָל נְשָׁמָה, הִנֵּה בְּחִינָה זוֹ אֵינָהּ מְלוּבֶּשֶׁת תּוֹךְ הַגּוּף בְּמוֹחוֹ וְלִבּוֹ, אֶלָּא הוּא בִּבְחִינַת מַקִּיף מִלְמַעְלָה, וּמִשָּׁם הִיא מְאִירָה לְמוֹחוֹ וְלִבּוֹ לָעִתִּים הַצְּרִיכִים לְהִתְעוֹרְרוּת בְּחִינָה זוֹ, שֶׁתִּתְעוֹרֵר וְתָאִיר לְמוֹחוֹ וְלִבּוֹ, כְּדֵי לָבֹא לִידֵי מַעֲשֶׂה בְּפוֹעַל מַמָּשׁ).
וְאָמַר עַל כֵּן, אֲשֶׁר ״רַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל״, הַצָּפוּן וְהַגָּלוּי, הוּא בִּבְחִינַת בְּלִי גְבוּל וּמִדָּה לְפִי עֵרֶךְ נַפְשׁוֹתָם הַמְלוּבֶּשֶׁת בַּגּוּף, לָכֵן, גַּם אַתָּה ה׳ תִּתְנַהֵג עִמָּהֶם בְּמִדַּת חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בְּלִי גְבוּל וְתַכְלִית, הַנִּקְרָא ״רַב חֶסֶד״.
דְּ״אִית חֶסֶד וְאִית חֶסֶד״: אִית חֶסֶד עוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ כְּנֶגְדּוֹ וּלְעוּמָּתוֹ מִדַּת הַדִּין חַס וְשָׁלוֹם, לְמַעֵט וּלְצַמְצֵם חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ. אֲבָל חֶסֶד עֶלְיוֹן הַנִּקְרָא ״רַב חֶסֶד״, אֵין כְּנֶגְדּוֹ מִדַּת הַדִּין לְמַעֵט וּלְצַמְצֵם רוֹב חַסְדּוֹ מִלְּהִתְפַּשֵּׁט בְּלִי גְבוּל וְתַכְלִית, כִּי הוּא נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וּ״טְמִירָא דְכָל טְמִירִין״, הַנִּקְרָא ״כֶּתֶר עֶלְיוֹן״. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ וְגוֹ׳ תִּצְפְּנֵם בְּסוּכָּה וְגוֹ׳״:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.