ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ט דברים-שבת חזון שיחה א

28

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־2 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

בתקופת בית ראשון היו ישראל צריכים להיות בעיקר בבחינת "צדיקים"²¹, אשר "ממשיכים" אלקות מלמעלה למטה, וכיון שהיתה זו המשכה "מלמעלה", לא היתה קשורה כל כך אל ה"מטה", ולפיכך ייתכן בה הפסק.

בתקופת בית שני, שלאחר הבית הראשון ולאחר התיקון על החורבן²², היו ישראל בדרגת בעלי תשובה²³, שמהותה²⁴ היא זיכוך ועליית המטה. לפיכך קשור הבית השני אל העולם²⁵. ומשום כך נאמר "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", שהבית השני היה קיים בעולם זמן רב יותר²⁶ מאשר הבית הראשון²⁷.

אך בכל זאת, כיון שה"עולם" הוא מדוד ומוגבל²⁸, הרי גם הבית השני היה קיים באופן של מדידה והגבלה.

וזהו החידוש של הבית השלישי, שכיון שמהותו היא התאחדות ה"מעלה" וה"מטה" ביחד²⁹, לפיכך הוא יתקיים

הערות

21. ולכן בנין והתחלת ביהמ"ק הא' הי' בזמן דקיימא סיהרא באשלמותי', בזמן שלמה (זח"א קנ, א. וראה שמו"ר (פט"ו, כו) ובכ"מ).
22. ואף שהתיקון לא הי' אז בשלימות, שלא רק שלא הי' אז הגילוי כבבית ראשון (ראה יומא כא, ב), אלא שגם ענין הגלות לא נתבטל לגמרי "כי היו מלכי עו"כ מושלים עליהם", וגם ברוחניות לא היתה אז חירות אמיתית שלכן הוצרכו אז ל"כמה גזירות וסייגים (בכדי) שלא תהי' יניקת החיצונים" (לקו"ת ר"ה נז, ג), מ"מ, הרי (א) בפרטים אלו שנתתקנו בבית שני, מכיון שהיו לאחרי החורבן והתיקון כו' ומצד עבודת המטה, יש בהם מעלה לגבי כמו שהיו בבית ראשון (וע"ד המעלה שבהעבודה דיחו"ת לגבי העבודה דיחו"ע אף ש"א"א להיות ביטול הישות לגמרי" (קונט' עה"ח פ"ט), כי ע"י עבודה זו דוקא נעשה בירור הגוף ונה"ב (קונט' עה"ח שם. ובכ"מ)) וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 182 ואילך. (ב) ע"י הגזירות והסייגים נמשך אור נעלה יותר (ראה לקו"ת מטות פה, א. המשך תרס"ו ע' פט. ועוד) וראה הערה הבאה.
23. שגם בהם – ב' קצוות אלו: מצד אחד, רוב הבע"ת [מלבד אלו שהגיעו לבחי' תשו"ע – ראה המשך ר"ה תש"ה ספט"ז] צריכים שמירה יתירה ולומר אי אפשי (לקו"ת ואתחנן ט, ד), בדוגמת הסייגים שבבית שני; אבל ע"י שמירה זו גופא, מתרחקים מן הרע גם מצד חומר הגוף ונה"ב השייך לחטא, ו"מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם" (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד).
24. ולכן בנין והתחלת ביהמ"ק הב' הי' בזמן ממשלת כורש ונתן נפקתא לבנינו וכו' (עזרא ו, ד. וראה ג"כ ר"ה ד, א).
25. להעיר מרמב"ם הל' ביהב"ח ספ"ו – נתבאר בארוכה בהתוועדות דשמחת בית השואבה תשכ"ד (לקמן ע' 70 ואילך. לקו"ש חט"ו ע' 101 ואילך). ואכ"מ.
26. ראה לקו"ת ויקרא ב, ריש ע"ד: "אזי יהי' דבר המתקיים .. שע"י בירור נה"ב נמשך .. בחי' כי לא אדם". ולכאורה הכוונה שם, שהטעם מה שבחי' אתעדל"ת יש לה קיום יותר, היא [לא רק שע"י העבודה, נעשה האדם כלי להאור, אלא] גם, מצד מעלת בחי' האור הנמשך על ידה (ראה לעיל הערה 20) בחי' "לא אדם" שאין שייך בו שינויים (ראה תו"א עב, ג. ובכ"מ). ועפ"ז יש לומר, שגם באריכות השנים דבית שני – ב' טעמים אלו. ולהעיר מאוה"ת ש"ש ע' א'תקכז.
27. חגי ב, ט. ב"ב ג, סע"א ואילך. וראה הערה הבאה.
28. ראה שעהיוה"א פ"ז (פב, א).
29. שהרי העילוי דלעתיד הוא שאז יהי' "כדין וכדין" – ראה לקו"ת ד"ה ושמתי כדכד. לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 211 ואילך. ועוד. וע"פ המבואר בלקו"ש ח"ח ע' 27 (הערה השני' להערה 42) ש"עיקר המעלה הוא זיכוך המטה, אלא שתכלית השלימות שבזה הוא ש"המטה" יתעלה כ"כ עד שיהי' בו גם ענין ה"אור" של העליון"* –
. וע"ד המבואר בלקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 194 יומתק מה שבית שלישי שייך לבית שני יותר מלבית ראשון [ראה פיה"מ להרמב"ם בהקדמתו, בבי' סדר המסכתות (מס' מדות) ותוי"ט פתיחה למס' מדות – נעתקו בלקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 209 הערה 5 – בשוה"ג. ולהעיר גם מזה ששניהם (בית שני ובית שלישי) נקראים "בית אחרון" (ראה זח"ב קג, א. ועפ"ז יש לתווך פי' הזהר (ח"א כח, א) ש"הבית הזה האחרון" קאי אביהמ"ק השלישי עם דרשת רז"ל (ב"ב שם) שקאי אביהמ"ק השני)] – כי בית שני ענינו הוא העלאה המטה, וזהו עיקר המעלה שבבית השלישי.

מצוטט ב־2 עמודים

לקוטי שיחות 2

כרך ל ‹ תולדות ‹ שיחה ג ‹ 122 לקו"ש ח"ט ע' 28
כרך ה ‹ לך לך ‹ שיחה א ‹ 62 לקו"ש ח"ט ע' 28

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.