27

הערות

1. 42. וזה נרמז גם בשמו – "(ר') ישראל בעל שם טוב": "ישראל הוא (כמו מ"ת) בספי' הת"ת (כידוע בענין ג' האבות), עיקר ז"א: "שם" מורה על ספירת המלכות, העלאת המטה (כידוע בענין הלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם): "וישראל בעל שם" הוא, שההעלאה ד"שם" היא (לא כמו שהיא מצד עצמה, אלא) כמו שהוא מצד ההמשכה ד"ישראל". והיינו שגם בבחי' המלכות ישנה מעלת האור והגילוי שזהו "שם טוב": "טוב" הו"ע האור (כמ"ש וירא אלקים את האור כי טוב)* וע"י
2. 43. אגה"ק של הבעש"ט – נדפסה בסוף הס' בן פורת יוסף. כש"ט (הוצאת קה"ת). ובכ"מ.
3. 44. ראה שעהיוה"א בתחלתו. שנאמר גבי משה (בחי' מ"ה, שלמעלה מכלים בחי' ב"ן), ואצל הבעש"ט, גם ה"שם" הוא "טוב".
4. . וכן גבי משה כתיב "ותרא אותו כי טוב הוא" שכשנולד נתמלא הבית כולו אורה (שמות ב, ב. סוטה יב, א. יג, רע"א. פרש"י שמות שם. אוה"ת עה"פ). אלא שבמשה היה זה מצד הנשמה (ולא מצד הבית (גוף – ראה ד"ה ויבא עמלק תפר"ח) עצמו), שלכן גופו של משה טעון קבורה (ראה המשך תרס"ו ס"ע קנח ואילך) משא"כ אצל הבעש"ט שהי' יכול לעלות בסערה השמימה כמו אלי' הנביא (תו"ש ע' 46), הרי האור הי' גם מצד הגוף – "שם טוב". וע"פ המבואר בפנים ההערה, י"ל בדא"פ שה"שם טוב" – שכן נקרא הבעש"ט - הוא נעלה יותר גם מזיכוך הגוף דאלי' (ולהעיר מסה"ש תש"ד ע' 113), שהרי זיכוך הגוף דאלי' הוא זיכוך דב"ן (וראה המשך תרס"ו שם ע' קס), משא"כ "שם טוב" דהבעש"ט, הרי "טוב" הו"ע ה"אור" כמו "טוב" ש"ישראל" הוא בעל על השם, נעשה גם השם טוב. ועפ"ז יומתק גם מה שהסתלקות וקבורת הבעש"ט שייכת לב' הימים – ו' וז' (ראה לעיל הערה 11), המורים על ז"א ומלכות (ראה לעיל הערה 18) – כי ענינו הוא יחוד ב' הקוין**.
5. . ומה שעיקר החביבות אצל הבעש"ט הי' יום השני דשבועות (סה"ש תש"ד ע' 135. ונתבאר בארוכה בלקו"ש ח"ד, חגה"ש) – כי עיקר המעלה הוא זיכוך המטה אל שתכלית השלימות שבזה הוא שה"מטה" יתעלה כ"כ עד שיהי' בו גם ענין ה"אור" של העליון [שלכן גם לע"ל, כשיוסף ויהודה יתחברו יחדיו "בתכלית היחוד האמיתי" יהי' "עבדי דוד מלך על כל ישראל" (תו"א מד, ריש ע"ב)].