122

בפשטות הטעם בזה הוא: מכיון שאדם יש לו תכלה (ובפרט שמשעה שנולד מתחיל להתייבש⁶¹), אין מעשי ידיו נצחיים; ומעשה ה', שהקב"ה לא שייך בו שום ענין של שינוי ח"ו, כמ"ש⁶² אני ה' לא שניתי, כן מעשי ידיו הם נצחיים.

אבל עדיין חסר ביאור: כיצד יתכן, שביהמ"ק הא' והב' שהי' בהם יותר ענין העשי' וקיום מצוה של ישראל ("ועשו לי מקדש") — אין בו עילוי זה (דנצחיות), ובבית הג', שחסר בו לכאורה שלימות קיום מצות "ועשו לי מקדש", יהי' בו עילוי זה?

ויש לומר הביאור בזה⁶³:

זה שביהמ"ק הג' "יהי' מעשה ה' ובנין שמים ו(לכן) לא ישלוט בו חורבן" הוא לפי שבא ע"י מעשה ועבודת בנ"י שלפנ"ז, במשך (אריכות) זמן הגלות, שזוהי השלימות הנעלית ביותר בענין העשי' ועבודה (וי"ל — עוד למעלה מהעבודה והעשי' שבבנין ביהמ"ק הא' והב'). ולכן דוקא עבודה זו גורמת ומביאה לכך שהמקדש יהי' מעשה ה' הקיים בקיום נצחי.

וע"ד מחז"ל⁶⁴ (בנוגע לכללות ענין הגאולה העתידה) "זכו — אחישנה", דכאשר עבודת ישראל היא בשלימות, "זכו", אזי באה הגאולה באופן שונה לגמרי, "אחישנה", למעלה מדרך הטבע.

ועד"ז בנוגע לבנין המקדש דלעתיד — דכיון שבא לאחרי עבודת ישראל במשך אריכות הגלות הזה האחרון⁶⁵, שעי"ז נזדככו בנ"י בזיכוך אחר זיכוך, וכפי שרואים שבנ"י לומדים תורה ומקיימים מצוות מתוך מסנ"פ כפשוטה⁶⁶, וגם במקומות שזיכה הקב"ה והצליח שאין בהם גזירות על בנ"י, ישנם מניעות ועיכובים מהמלעיגים וצריכים לעמוד בתוקף גדול לא לבוש מפני המלעיגים, ולהתחזק באמונתם ותורתם, גם לעיני העמים — הרי מסירת נפש זו מביאה לידי כך שהקב"ה בעצמו יבנה את ביהמ"ק הג'.

היינו זה שעשיית האדם ("ועשו") פועלת הקביעות בהמקדש הוא מפני שככל שתגדל עשיית האדם — שורה בזה יותר השכינה⁶⁷.

ח. וליתר ביאור:

שלימות עבודת האדם היא כאשר