122
בפשטות הטעם בזה הוא: מכיון שאדם יש לו תכלה (ובפרט שמשעה שנולד מתחיל להתייבש61), אין מעשי ידיו נצחיים; ומעשה ה', שהקב"ה לא שייך בו שום ענין של שינוי ח"ו, כמ"ש62 אני ה' לא שניתי, כן מעשי ידיו הם נצחיים.
אבל עדיין חסר ביאור: כיצד יתכן, שביהמ"ק הא' והב' שהי' בהם יותר ענין העשי' וקיום מצוה של ישראל ("ועשו לי מקדש") — אין בו עילוי זה (דנצחיות), ובבית הג', שחסר בו לכאורה שלימות קיום מצות "ועשו לי מקדש", יהי' בו עילוי זה?
ויש לומר הביאור בזה63:
זה שביהמ"ק הג' "יהי' מעשה ה' ובנין שמים ו(לכן) לא ישלוט בו חורבן" הוא לפי שבא ע"י מעשה ועבודת בנ"י שלפנ"ז, במשך (אריכות) זמן הגלות, שזוהי השלימות הנעלית ביותר בענין העשי' ועבודה (וי"ל — עוד למעלה מהעבודה והעשי' שבבנין ביהמ"ק הא' והב'). ולכן דוקא עבודה זו גורמת ומביאה לכך שהמקדש יהי' מעשה ה' הקיים בקיום נצחי.
וע"ד מחז"ל64 (בנוגע לכללות ענין הגאולה העתידה) "זכו — אחישנה", דכאשר עבודת ישראל היא בשלימות, "זכו", אזי באה הגאולה באופן שונה לגמרי, "אחישנה", למעלה מדרך הטבע.
ועד"ז בנוגע לבנין המקדש דלעתיד — דכיון שבא לאחרי עבודת ישראל במשך אריכות הגלות הזה האחרון65, שעי"ז נזדככו בנ"י בזיכוך אחר זיכוך, וכפי שרואים שבנ"י לומדים תורה ומקיימים מצוות מתוך מסנ"פ כפשוטה66, וגם במקומות שזיכה הקב"ה והצליח שאין בהם גזירות על בנ"י, ישנם מניעות ועיכובים מהמלעיגים וצריכים לעמוד בתוקף גדול לא לבוש מפני המלעיגים, ולהתחזק באמונתם ותורתם, גם לעיני העמים — הרי מסירת נפש זו מביאה לידי כך שהקב"ה בעצמו יבנה את ביהמ"ק הג'.
היינו זה שעשיית האדם ("ועשו") פועלת הקביעות בהמקדש הוא מפני שככל שתגדל עשיית האדם — שורה בזה יותר השכינה67.
ח. וליתר ביאור:
שלימות עבודת האדם היא כאשר
הערות
- 61. ראה בחיי בראשית א, כח. סה"מ תשי"א ע' 142. ובכ"מ.
- 62. מלאכי ג, ו.
- 63. תיווך ב' השיטות בבנין הג' אם משיח בונה (כמ"ש ברמב"ם הל' מלכים רפי"א וסופו) או שיגלה ויבוא מן שמים (כדעת רש"י ר"ה ל, סע"א. סוכה מא, סע"א. תוס' סוכה שם. שבועות טו, ריש ע"ב ד"ה אין. ועוד) — ראה לקו"ש חי"ח ע' 418 ואילך. חידושים וביאורים בהל' ביהב"ח סי"ט. וש"נ.
- 64. סנהדרין צח, א.
- 65. ראה תניא רפל"ז, שכל תכלית השלימות של ימות המשיח כו' תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות.
- 66. ראה ד"ה אין הקב"ה בא בטרוניא תרמ"ח (סה"מ תרמ"ח ע' קפו ואילך), תרפ"ה (סה"מ תרפ"ה ע' רנז ואילך); ד"ה אני ישנה תש"ט (ובכ"מ) — המעלה דעבודת בנ"י בדרא דעקבתא דמשיחא. ובבי' הענין דמשה הי' עניו מכל האדם גו' ובפרט — מדרא דעקבתא דמשיחא (סה"מ עטר"ת ע' תסד ואילך. תש"ט ע' ה. תש"י ע' 236 ואילך. ועוד. וראה תו"א נב, א. מאמרי אדה"ז — תקס"ב ח"א ע' נא).
- 67. עיין גם לקו"ש ח"ט ע' 28 הערה 26 (ע"פ לקו"ת ויקרא ב, ריש ע"ד) — שב' הענינים תלויים זב"ז.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

