337
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. בקשר לפסוק "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" – נאמר במדרש1 כי הוא מוסב לתקופה שבין המלך צדקיהו עד למלך המשיח, שכן בזמן צדקיהו החל החורבן והגלות, ואפילו לאחר שבעים השנה, בזמן הבית השני, היה עדיין ענין גלות, – משום ש"חמשה דברים חסרו בבית שני"2, כך שלא היתה זו גאולה שלמה.
על תקופה זו שמצדקיהו המלך עד המלך המשיח נאמר "כרע שכב", לפי אותם "יש אומרים" שמפרשים את המושג "שכב" – כך כותב ה"צמח־צדק"3 – מלשון: וישכב וירדם, על משכבי בלילות, ולא ימות ונפל למשכב – מושג המבטא את ענין הגלות.
ברם, עלול מישהו לחשוב שהגלות היא לא רק לגבי הגוף, כי אם גם לגבי הנשמה, ח"ו, ועניני תורה ומצוות שהם קשורים בנשמה,
– נאמר, איפוא, באותו פסוק שגם המצב של "כרע שכב" אינו מצב של שכיבת אין־אונים, כי אם מצב של הגבלה עצמית כשל מי שמגביל ומצמצם ממדי עצמו. הרי מדובר כאן ב"כארי וכלביא", וארי הוא בעל תקיפות, ולביא במדה יתרה מזה, וכנאמר בזוהר4 על לביא: "בתקיפא יתיר".
כלומר: אפילו בזמן של "כרע שכב", אין פירוש הדבר, ח"ו, שיד אומות העולם שליטה על ישראל. בני ישראל הם תמיד כארי וכלביא, ורק מי
יקימנו, דוגמת ענין: "מי גלה לבני רז זה"5, הקשור ב"מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי"6 המוסב על הקב"ה7, וגם כאן הפירוש: מי – הקב"ה – יקימנו, הוא יוציאנו מן הגלות, וכפי שנאמר: מי יתן מציון ישועת ישראל8.
ועד למועד "מי יקימנו" אין השליטה אמתית ח"ו, שכן על ארי ולביא אין אפשרות שליטה,
– כפסק ההלכה בשלחן ערוך9 שעל ארי ולביא אין לשום אדם שליטה, עד שקיימת השאלה אם אפשר ל"תרבתם" ע"י הרגל.
לכל עצם הגלות אין מקום כלל לפי ההגיון, ורק "אנוס על פי הדבור" הגיע הארי והלביא למצב של "כרע שכב".
מובן, איפוא, מאליו כי לגבי תורה ומצוות – שמקורם: "וידבר אלקים את
הערות
- 1. בראשית רבה פרשה צח, ז.
- 2. יומא כא, ב. ירושלמי מכות פרק ב הלכה ו. הוריות פרק ג הלכה ב. במדבר רבה פרשה טו, י.
- 3. בד"ה כרע שכב שנת ה'תר"ה בסעודה שלישית.
- 4. ויחי רלז, ב.
- 5. שבת פח, א.
- 6. דברים ה, כו.
- 7. ראה לקוטי תורה במדבר טו, א־ב.
- 8. תהילים יד, ז. נג, ז.
- 9. חשן משפט הלכות נזיקין סימן שפט סעיף ח.
בראשית רבה צ״ח:ז׳ - הטקסט מספריא
גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה (בראשית מט, ט), מְלַמֵּד שֶׁנָּתַן לוֹ גְּבוּרָה שֶׁל אֲרִי, וְחֻצְפָּה שֶׁל גּוּרָיו. (בראשית מט, ט): מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, מִטַּרְפּוֹ שֶׁל יוֹסֵף עָלִיתָ וְנִתְעַלֵּיתָ, מִטַּרְפָּהּ שֶׁל תָּמָר עָלִיתָ וְנִתְעַלֵּיתָ. (בראשית מט, ט): כָּרַע רָבַץ, מִפֶּרֶץ עַד דָּוִד. (במדבר כד, ט): כָּרַע שָׁכַב, מִדָּוִד עַד צִדְקִיָּהוּ. יֵשׁ אוֹמְרִים כָּרַע רָבַץ, מִפֶּרֶץ עַד צִדְקִיָּהוּ, כָּרַע שָׁכַב, מִצִּדְקִיָּהוּ עַד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. כָּרַע רָבַץ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּרַע שָׁכַב, לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּרַע רָבַץ, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין שׂוֹנְאִים, כָּרַע שָׁכַב, בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׂוֹנְאִים, עָמַד, כָּל קֳבֵל שׂוֹנְאִים.
במדבר רבה ט״ו:י׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי לֵוִי בַּר רַבִּי אוֹמֵר, מְנוֹרָה טְהוֹרָה יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות כה, לא): וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר, אָמַר לוֹ כֵּיצַד נַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, אָמַר לוֹ (שמות כה, לא): מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה משֶׁה וְיָרַד וְשָׁכַח מַעֲשֶׂיהָ, עָלָה וְאָמַר רִבּוֹנִי כֵּיצַד נַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, אָמַר לוֹ: מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה משֶׁה וְיָרַד וְשָׁכַח, עָלָה וְאָמַר רִבּוֹנִי שָׁכַחְתִּי אוֹתָהּ, הֶרְאָה לוֹ לְמשֶׁה וְעוֹד נִתְקַשָּׁה בָהּ. אָמַר לוֹ (שמות כה, מ): וּרְאֵה וַעֲשֵׂה, עַד שֶׁנָּטַל מְנוֹרָה שֶׁל אֵשׁ וְהֶרְאָה לוֹ עֲשִׂיָּתָהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה עַל משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵךְ אֵצֶל בְּצַלְאֵל וְהוּא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, וְאָמַר לִבְצַלְאֵל מִיָּד עֲשָׂאָהּ, הִתְחִיל תָּמֵהַּ וְאָמַר אֲנִי כַּמָּה פְּעָמִים הֶרְאָה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתְקַשֵּׁיתִי לַעֲשׂוֹתָהּ, וְאַתְּ שֶׁלֹא רָאִיתָ עָשִׂיתָ מִדַּעְתְּךָ, בְּצַלְאֵל, בְּצֵל אֵל הָיִיתָ עוֹמֵד כְּשֶׁהֶרְאָה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשִׂיָּתָהּ. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִגְנְזָה הַמְּנוֹרָה. וְזֶה אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁנִּגְנַז, הָאָרוֹן, וְהַמְּנוֹרָה, וְהָאֵשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהַכְּרוּבִים. וּכְשֶׁיָּשׁוּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו וְיִבְנֶה בֵיתוֹ וְהֵיכָלוֹ, הוּא מַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן לְשַׂמֵּחַ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לה, א): יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה, (ישעיה לה, ב): פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.