338

כל הדברים האלה" – אין כל קשר לגלות בכלל.

ב. ברם, מפני ההתרגלות לגלות ומשום "אותותינו לא ראינו"¹⁰

– נסים מתקיימים גם עתה, אלא ש"לא ראינו": אין בעל הנס מכיר בניסו¹¹ – "

ובגלל חושך הגלות עלולה לשרור טעות ש"עולם כמנהגו נוהג", "עולם"

ו – מלשון: העלם והסתר¹², וכאילו העולם שולט על הארי והלביא – לפיכך מראים מלמעלה מפעם לפעם נסים גלויים גם בזמן הגלות (ואחד הנסים הגלויים הכללים בדורנו היה נס י"ב וי"ג תמוז), המזכירים שגם בזמן הגלות אין עוד מלבדו.

– זה תוכנו של מאמר רז"ל¹³: "בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים – שתף בו מדת הרחמים". על כך נאמר בשער היחוד של ה"תניא"¹⁴ שהכוונה ל"גילוי אלקות ע"י צדיקים ואותות ומופתים שבתורה".

המופתים פורצים את ההגבלות וה"מדידות" של העולם, עד שנראה בעיני בשר שיש מנהיג לבירה.

עם זכירת דבר זה – באה הידיעה שבני ישראל הנם תמיד כארי וכלביא, ובכל הקשור לנשמה ותורה ומצוות אינם נתונים בגלות.

* * *

ג. כתוב בספרים¹⁵ שיש לבלעם זיקה לעמלק, רמז לדבר: כשהמלים

בלעם" ו"עמלק" נכתבות בשתי שורות מקבילות – "בלעם" בעליונה

"עמלק" בתחתונה – תיקרא המחצית הימנית של שתי השורות (הב' והל' של השורה העליונה, והע' והמ' של השורה התחתונה) כ"בלעם", והמחצית השמאלית של שתי השורות (הע' והמ' של השורה העליונה, והל' והק' של השורה התחתונה) כ"עמלק".

הדרך להיפטר מ"קליפת" בלעם ועמלק היא – אהבה ויראה. גם ב"אהבה" ו"יראה" קיימת דוגמת רמז זה: כשנכתבת המלה "יראה" בשורה עליונה והמלה "אהבה" בשורה תחתונה, נקראת המחצית הימנית של שתי השורות כ"יראה", והמחצית השמאלית של שתי השורות – כ"אהבה".

הסבר לדברים האמורים:

הטעם לכך שעמלק היה מסוגל להילחם עם בני ישראל היה משום שמוצאו היה מעשו, ולפיכך טען שגם הוא נינו של יצחק ובן נינו של אברהם ולכן רשאי גם הוא לחוות דעה בעניני תורה וקדושה.