שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כז י'שע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
(פון מיין מוטער'ס אינגעווייד האָסטו מיר אַרויסגעצויגן (זאָגט דער מדרש – דאָס מיינט (אויך) כלל ישראל:
11 אין . . פשוטו שבת סג, א. וש"נ.
"געבורט" און אָנהויב ראה יחזקאל טז ובמפרשים שם. וראה מכתב דר"ח ניסן, תשל"ב.
עולם קטן זה האדם תנחומא פקודי ג. תקו"ז תס"ט (ק, ב).
עצם . . להיטיב ראה עמק המלך שער שעשועי המלך רפ"א. שער היחוד והאמונה רפ"ד. וראה ד"ה אתה אחד לאדמו"ר האמצעי (ברוקלין, תשכ"ה) ע"ד.
אדם לעמל יולד איוב ה, ז. וראה סנה' צט, ב. ד"ה אדם לעמל, תרפ"ט [סה"מ תרפ"ט ע' 218 ואילך].
לעמל ואף שלא ראה עמל בישראל שאין עבודתם בבחי' עמל כלל (לקו"ת בלק עב, א) הרי ביעקב צ"ל עמל ובכאו"א ישנו בחי' יעקב (לקו"ת שם). ולהעיר מסד"ה והי' כי תבוא, תרס"ו [המשך תרס"ו ע' שמ].
צו האָרעוואַניע אולי אפ"ל שלכן גם בריאות האדם תלוי' בזה ש"יענה גופו וייגע כל יום בבוקר כו'" (רמב"ם הל' דעות פ"ד ה"ב), וראה ב"ר (פל"ט, ח) בשעה שהי' אברהם מהלך כו'.
לעבדה ולשמרה בראשית ב, טו ובראב"ע שם (אבל ראה שם בתיב"ע. וככה – תרל"ז פי"ח).
נאַטור פון אַ מענטש'ן ועד שאדם רוצה בקב שלו מט' קבין של חברו (ב"מ לח, א)*.
הוספה לאחר זמן:
*) לכאורה אפשר להקשות: הרי טבע זה שבאדם (שמתענג דוקא כשמשיג את הדבר בעמל ויגיעה) אינו מוכרח מצד עצמו, ורק לפי שכן הטביע (וברא) הקב"ה . וא"כ הדרא קושיא לדוכתה: מכיון שהקב"ה הוא עצם הטוב, למה לא ברא את האדם באופן שיתענג גם כשמקבל מתנת חנם , ואז לא הי' צריך לעמל ויגיעה?
והביאור בזה: תכלית ושלימות הטוב הוא שהאדם יגיע לא רק לשלימות הכי אפשרית שבגדר הנבראים אלא שיעלה לדרגת דומה לבוראו (ולהעיר מב"ר פצ"ח, ג: מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות) ולכן רצה הקב"ה שהאדם ישיג את עניניו לא מן המוכן, כ"א ע"י עשי' ועבודה, בכדי שיהי' [לא רק בשלימותו של "מקבל", שלימות של נברא , אלא גם] "משפיע" (מהווה), דומה לבורא . (ועד שעי"ז ייעשה (כלשון חז"ל שבת קיט, ב) "שותף להקב"ה במעשה בראשית ", בכל הבריאה).
וזהו עצמו הטעם לטבע הנ"ל – מה שאין האדם מתענג כשמקבל מתנת חנם. ואדרבא מתבייש בזה, "נהמא דכסופא " – כי תפקידו ושלימותו הוא שיהי' לא "מקבל" כ"א דומה "לבורא". (משיחת י"א ניסן תשל"ב).
שותף להעיר ממחז"ל (שבת קיט, ב): כל המתפלל כו' כאילו נעשה שותף להקב"ה במע"ב. וראה או"ת להה"מ בראשית ד"ה כל האומר ויכולו**.
**) אעפ"י שבגמ' שבת שם איתא שנעשה שותף ע"י אמירה בלבד (ולא ע"י עמל ויגיעה) – הרי אמרו שם כאילו נעשה, משא"כ ע"י יגיעה ועמל י"ל שנעשה שותף ממש. וכאילו – אפשרי גם ע"י אמירה לבד שהרי גם במע"ב לא בעמל בראם הקב"ה כ"א בעשרה מאמרות (אלא שדיבור הקב"ה חשיב מעשה) [וראה אוה"ת בראשית כרך ג' ע' 1012 סעיף ג' ואילך דמפרש מהי ואיך היא שותפות זו, ומש"כ שם "נעשה שותף להקב"ה ממש " – ממש קאי על הקב"ה ולא שותף ממש].
נהמא דכסופא ראה ירוש' (ערלה פ"א ה"ג): דאכיל מן חברי' בהית (בוש) מסתכל בי' (וראה לקו"ת צו ז, ד). להעיר ממ"מ להב"י בראשית מהדו"ק ד"ה אור ליה"ש יד לטבת.
בהוציאך . . הזה שמות ג, יב.
תעבדון להעיר מתו"א משפטים (עו, א): יעבוד הוא לשון כו'.
יציאת מצרים . . אַ מתנה ראה ד"ה החודש הזה, ה'ש"ת סופ"ח (ושם שכן תהי' הגאולה העתידה).
געווען דער זכות שמו"ר (פ"ג, ד) הובא בפרש"י עה"ת שם.
אדם . . האדמה בראשית (ב, ז).
אדם – אדמה לעליון עשרה מאמרות מ' אם כל חי ח"ב סל"ג. של"ה (כ, ב ועיי"ש שא, ב).
אין . . בנסו ראה נדה לא, א. ובזח"ג (ר, סע"ב) בכל יומא.
ומלך . . כלל כי "הנשיא הוא הכל" (רש"י חוקת כא, כא). וברמב"ם (מלכים פ"ג, ה"ו) שלבו הוא לב כל קהל ישראל. ובשו"ת הרשב"א (ח"א סקמ"ח): המלך כציבור שהציבור וכל ישראל תלויין בו. ובאגה"ק רסכ"ט שמצות התלויות במלך "הוא מוציא כל ישראל כי הוא כללות כולם כו'" – והרי במצות אלו ישנם התלויות בחכמתו, בינתו כו' ועד במעשה שלו. וס"ת שיוצאת ונכנסת עמו (סנה' כא, ב) – ה"ז פרט מצוה שבגופו.
ממעי . . תחייני תהלים עא, ו-כ.
זאָגט דער מדרש ע"ד הדרש נוסף על הפשט, שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו – וראה מפרשי התהלים שם.
מדרש תהלים (באָבער – ע"פ כת"י) שם.
גאולה . . פון דעם פרט . . כלל ששייכים זל"ז וכתורת הבעש"ט (תולדות יעקב יוסף ריש דברים).
מעשינו . . הגלות . . תכלית השלימות ראה תניא רפל"ז. לקוטי לוי יצחק בהערות שם.
השלימות פון דער גאַנצער וועלט . . על ידי משיח ישעי' יא, ו-ט. וראה עבודת הקודש ח"ב פל"ח מש"כ בדברי הרמב"ם בזה (מלכים רפי"ב). ד"ה כי פדה (אוה"ת בראשית סח"ג).
כימי . . נפלאות מיכה (ז, טו). באוה"ת שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כח י'תשל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ובודאי ידוע לך גם כן שאותו המן הרשע לא הי' הראשון ואף לא האחרון, וכמו שאנו אומרים בהגדה של פסח, שבכל דור ודור קמים עלינו המן'ים, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, אלא שהוא באופן של "אותותינו לא ראינו" ואין בעל הנס מכיר בנסו .
4 ואין בעל הנס מכיר בניסו נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כח י'תשנא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
יעדען טאָג און אין יעדען פרט און אַז הנהגה נסיית איז ניט באַשרענקט צו נסים גלויים, נאָר אַז אויך אין טאָג-טעגלעכן לעבן איז דאָ הנהגה נסיית, מערניט וואָס אין בעל הנס מכיר בנסו ,
4 אין . . בנסו נדה לא, א (בשינוי לשון).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כח י'תשנא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
להעיר שע"ז דרז"ל (נדה לא, א) שאין בעל הנס מכיר בנסו .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו יתרו שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
דזה שהורים עושים הכל בשביל הבן, "גמלוהו וטפחוהו כו'", אין זה בגדר "שותפות" להקב"ה, כי אע"פ שהאמת היא שהוא ית' "זן את העולם כולו", מ"מ, כיון שפעולות אלו הם דברים שבטבע, שהאדם עושה (כאילו) בכח עצמו, אין זה נק' "שותפות" עם מעשה הקב"ה; משא"כ יצירת הולד, שאין זה בכח האדם לבדו להביא את הולד לעולם אלא אך ורק בצירוף "שותפות" גלוי' דהקב"ה, ש"נותן בו רוח ונשמה כו'".
14 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ב בלק שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
אין בעל הנס מכיר בניסו – "
11 נדה לא, א (בשינוי לשון קצת).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד בלק שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
השייכות הגלויה של האב – היא כללות מציאותו של הבן ללא התחלקות איברים; ציור הגוף של הולד על כל פרטי אבריו – נעשה על ידי שהייתו תשעה חדשים בבטן האם; ולכן גם לאחר לידת הבן, עומדת האם יותר בקירוב אליו מאשר האב, כי היא יצרה את הפרטים שלו.
* והא דלובן ממנו עצמות וכו' (נדה לא, א) – בא בפועל ונתגלה רק ע"י השהי' בבטן האם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח בלק שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
נאמר בגמרא "שלשה שותפין באדם , אב ואם...
43 קידושין ל, ב. נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו חנוכה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
אין אלה ניסים ברורים שאפשר למנותם כמאורעות בדרך הטבע, אלא הם מאורעות המובדלים ומופרשים מן המציאות הרגילה, ולכן נקראים הם "פלא" – ענין נפלא.
14 ראה פרש"י וארא ח, יח. ולהעיר ממרז"ל (נדה לא, א) דעל סוג הנסים ש"אפילו בעל הנס אינו מכיר" בו נאמר (תהלים עב, יח) "עושה נפלאות לבדו" . וראה לקמן הערה 16, 36.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז תזריע-פה"ח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ואדרבה – חז"ל אומרים שדוקא על הנסים המלובשים בטבע נאמר "עושה נפלאות לבדו" ;
52 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה מקץ שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ואז הוא זוכה לראות כיצד ענייניו הטבעיים הינם ניסים המלובשים בטבע, והוא מגיע גם להכרה בניסים עליהם נאמר "עושה נפלאות לבדו" אשר "בעל הנס אינו מכיר בניסו", ניסים
53 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו שמות שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ומוסבר על כך, שמשום ש"בעל הנס אינו מכיר בניסו", לכן אין מקום לומר על כך הלל – כי הלל נאמר דוקא על נס גלוי.
73 נדה, לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
– המופתים היו, אלא שהם לא ראו אותם, ע"ד מארז"ל "אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו".
1008 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
וענין זה נעשה ע"י הידיעה שהאמת היא ש"גם זו לטובה" – עכ"פ באופן של הודאה (כמרומז בדיוק הלשון " אודך הוי'"), שאף שאין הדבר מובן בשכלו, מודה הוא שכן הוא האמת, ובמילא יודע הוא שכל דבר הוא טוב, ויודע שגם עתה ישנם נסים וצריך להודות עליהם, אלא ש"אין בעל הנס מכיר בנסו" .
688 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
האמת היא, שכאשר מסתכלים היטב רואים ש"שמש הוי'" מאיר את כל העולם – כפי שהדבר מתבטא בהנהגה דלמעלה באופן של השגחה פרטית, ועד לענינים של ניסים, שהרי גם בזמן הזה ישנם ניסים, ועוד יותר מן העבר, אלא ש"אין בעל הנס מכיר בניסו".
32 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שושן פורים, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ישנם גזירות גלויות, וישנם גם גזירות נסתרות שאין חשים בהם (ע"ד מרז"ל "אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו" ), אבל, כאשר רז"ל פוסקים ש"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", אפשר לסמוך עליהם...
57 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ובהקדמה – שאע"פ שיודעים ע"פ שכל (כפי שנתבאר בכמה ספרים) שכאשר רק רוצים להתבונן ("צוקוקן זיך") אזי יכולים לראות השגחה פרטית ועניני נסים אפילו בזמן הגלות, ואפילו בזמנינו זהדעקבתא דמשיחא, שהחושך הוא כפול ומכופל, מ"מ, כיון שעסוקים כל כך בגשמיות, ומצד זה נעשית גם השייכות לחומריות, אזי כח הראי', ראיית עין השכל , הוא מכוסה, ולכן יתכן שלא מבחינים עניני נסים, ובלשון הגמרא:
2 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
גם עתה יש נסים, אלא שההעלם הוא עד-כדי-כך ש"אין בעל הנס מכיר בנסו" .
61 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, מבה"ח טבת ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ועד שלפעמים הם מעלימים ומסתירים לגמרי, שאין ניכר כלל שהוא נס, אין בעל הנס מכיר בנסו .
34 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
איתא במאמר של אדמו"ר מהר"ש, שענין הפרנסה בזמנינו זה הוא באופן נסי, ע"ד המן שירד לבני ישראל בהיותם במדבר, אלא שזהו באופן ש"אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו" , היינו, שנדמה שזהו בדרך הטבע, אבל האמת היא שמצד דרך הטבע הי' ענין הפרנסה שלא כדבעי רח"ל, ואין זה אלא בדרך של "לחם מן השמים".
23 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
– נסים ישנם גם היום, אלא ש"לא ראינו", "אין בעל הנס מכיר בנסו" –
19 נדה לא, א (בשינוי לשון קצת).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו, תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו, תשי"ז.
* המאמר הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א. וכן נשלח לכו"כ – ראה מכתב א' טבת; י"ט טבת שנה זו (אג"ק חי"ד ע' רל; ע' רפז) – המו"ל .
מים רבים . . ואם דלת היא : שיר השירים ח, ז-ט.
ובמדרש רבה : במקומו ובבמדבר רבה פ"ב, טז. ונהר יוצא : בראשית ב, יוד.
אמרז"ל : ברכות בסופה.
וכמרז"ל : עירובין נד, א. – ראה אור התורה בראשית [ח"א] כד, ב.
צריך להבין : מכאן ואילך (לבד הסיום) – הוא מאמר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב* בשינוים קלים. ובחלקו הועתק – בתוספת ביאור – בד"ה כל המאריך באחד תרפ"ו (קונטרס צ"ט [סה"מ קונטרסים ח"ג בתחלתו. סה"מ תרפ"ו ע' קנא ואילך]) לכ"ק מו"ח אדמו"ר.
*) ד"ה את הוי' האמרת תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' תיב ואילך) . – המו"ל. במדרש רבה : ואתחנן פ"ב, לא. וע"פ המבואר יותר בירושלמי ברכות פ"א ה"ה.
בפני עצמה : ראה מצות האמנת אלקות – בסהמ"צ להצ"צ – פ"א [דרמ"צ מד, ב ואילך].
מענין השיתוף *: עיין בכ"ז סהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה' [דרמ"צ נט, ב ואילך]. ד"ה אנכי בספר תרכ"ו [סה"מ תרכ"ו ע' נג ואילך]. ד"ה מי כמוכה תרל"ז. ובכ"מ.
באו"ח סי' קנ"ו : עיין בדרכי משה שם. – ובד"ה מי כמוכה תרל"ז איתא שהוא ע"פ תוד"ה שמא (בכורות ב, ב), תוד"ה אסור (סנה' סג, ב), ר"ן ספ"ק דע"ז, רי"ו ני"ז ח"ה. ובשו"ת ושב הכהן סל"ח ושער אפרים סכ"ד נחלקו ע"ז. – ועייג"כ נו"ב מהד"ת חיו"ד סקמ"ח. פ"ת ליו"ד סקמ"ז סק"ב. פרמ"ג בשפתי דעת סו"ס סה. שדי חמד פאת השדה כללים אות ג' ס"ו סקי"א ובספרים שהובאו שם.
ויצו גו' ואין צו : סנהדרין נו, ב. זח"א כז, ב. ובכ"מ.
דקרו לי' : סוף מנחות. ועייג"כ תניא פכ"ד. ש' האמונה פכ"ב. דרוש דתער השכירה להצ"צ (בסו"ס דרך מצותיך ח"ב [אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תשפ ואילך]). ובכ"מ.
רם על : תהלים קיג, ד-ו.
שהן אומרים : ראה סידור ח"ב ד"ה אד' שפתי [רלז, ב ואילך]. סד"ה הלל (בסו"ס דרך מצותיך [קנב, א-ב]).
דהתהוות העולם : ראה הגהות לד"ה פתח אלי' – תרנ"ח [ע' לח ואילך] (הועתק קטע זה ב"התמים" ח"א מב ע"א ד"ה וביאוה"ע. ועיי"ש ח"ב ע' פח).
*) ראה גם מכתב י"א אדר א' שנה זו (אג"ק חי"ד ע' תיט) . – המו"ל. וכמ"ש בסש"ב : ראה שער היחוד והאמונה פ"ג.
גילוי הקו : ראה ד"ה כימי צאתך תש"ח (קונטרס נו [סה"מ תש"ח ע' 162]) פ"י.
בס' אלימה : הובא בפלח הרמון על הפרדס ש"ג פ"א.
כמ"ש בת"ז : סוף תי' כב.
ובמדרש : רבה פע"ט, וא"ו. – להעיר מקהלת יעקב מע' השגחה. וי"ל דלכן תשובה נצחת הביא רבינו מש"ס חולין דוקא.
ומה שארז"ל : ראה מורה נבוכים ח"ג פי"ז בסופו. אמרו רז"ל : קדושין ל, ב. נדה לא, א.
וכמארז"ל : ברכות יו"ד, א.
בן עזאי : יבמות סג, ב. – להעיר ממש"כ בט"ז שו"ע אהע"ז ס"א סק"ו ובהל' ת"ת לרבינו הזקן רפ"ג.
וכן מ"ש : דברים לג, יד.
וכמ"ש : איוב ט, ז. – להעיר מסנה' קי, א. יצב גבולות : דברים ל"ב, ח. וע"פ הרמ"ז לזח"ג רפו, ב (הובא במצות אחדות ה' הנ"ל).
וידעת . . ראו : דברים ד, לט. שם לב, לט.
דהנה בזהר הקשה : ח"ב קח, ב. – להעיר מפדר"א רפל"ד.
שרש ההפרש : ראה תו"א יתרו עג, ב. וככה תרל"ז פ"ה ואילך. ד"ה זה היום תרס"ו [המשך תרס"ו ע' י ואילך]. ובכ"מ. כל ישראל . . נכוה מחופתו : סנהדרין ר"פ חלק. ב"ב עה, א.
כמ"ש במ"א : ראה המשך וככה שם. קונטרס לימוד החסידות פי"ב [אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שנג ואילך].
וכמא' : פסחים נ, א. וראה תו"א שמות נד, א.
נק' יום . . דמי שטרח : משנה סוף תמיד. ע"ז ג, א.
כשראו כרך : סוף מכות. ראה תו"א ר"פ בשלח ור"פ תצוה. בתו"ח שם ע' שמו. וכל קרבי . . שיש מלאכים : תהלים קג, א. ראה לקו"ת ר"פ צו. שם פ' שלח ד"ה ענין הנסכים פ"ב [מא, ד]. ועוד.
מלאכי אלקים . . וכמ"ש במ"א : בראשית כח, יב. ראה רד"ה ויחלום תש"ח (קונטרס נב [סה"מ תש"ח ע' 80]).
ומוטב דלידיינא : חגיגה טו, ב. ראה לקו"ת בשלח ד"ה ראו פ"ב [א, ריש ע"ד].
וידוע : הקדמת הרמב"ן לאיוב הובא באגה"ת פי"ב.
וכמ"ש במ"א : ראה ד"ה והוא כחתן תרנ"ז [סה"מ תרנ"ז ע' קנב ואילך]. שרפים ואופנים : ראה לקו"ת במדבר כח, ד. שם מז, א. ובכ"מ.
מפני שמשיגים : ראה לקו"ת חקת רד"ה אז ישיר [סב, ג]. ושם אמור ד"ה ונקדשתי פ"ה [לב, ב ואילך] באו"א.
והנה אופן : יחזקאל א, טו.
ממקומו הוא מוכרע : שבועות ז', ב. ועייג"כ מכות כג, ב. שער בימין . . בשמאל : להעיר מלקו"ת שלח מז, א.
תלתלים אלו תילי : שה"ש ה, יא. ובמדרש רבה שם.
שאין אדם : להעיר מלקו"ת האזינו סד"ה כנשר יעיר [עח, ג]. דהנה כתי' : תהלים קב, כח.
והרשב"א ז"ל : שו"ת ח"א סתי"ח.
אזניך קשבת : נחמי' א, וא"ו.
אלף שנה : ויקרא רבה רפי"ט. מדרש תהלים צ.
בבי"ע . . באצי' : ראה לקו"ת ר"פ ברכה. ביאוה"ז ואוה"ת ר"פ חיי שרה. רשימות תהלים להצ"צ [יהל אור] צ, ד ס"ק ד-ה. שהרי : עבודת הקודש ח"א רפ"ח.
בלי שיעור ממש : עד"ז הוא בכ"מ בדא"ח. ופשטות הל' והענין משמע שהן בל"ג ובפועל (ולא רק בכח, שיכול להצמיח ולהוליד דורות עד א"ס. עיין בזה בס' החקירה להצ"צ). וראה ג"כ חגיגה (יג, ב) עה"פ ולגדודיו אין מספר (תניא פמ"ו). וצע"ג איך אפשר לעולם נברא מוגבל להכיל בתוכו מספר בל"ג של נבראים. והרי רק מקום ארון אינו מן המדה.
הערה לאחר זמן :
ויל"פ מפני שלגדודיו (עולמות) אין מספר ובכאו"א – יש דצח"מ כפי מדריגתם, אבל לא שכן הוא בעולם א' בפ"ע . ובזה מתורץ הצע"ג שבהערה.
מניח תפילין : ברכות ו, א. – ראה תו"א לה, ב-ג.
אמרו רז"ל : שמות רבה פ"ל, ט. וכדאי' בזהר : ח"ג קפו, א (בדפוסים שלפני אין תיבת חמינא ). ראה רד"ה כי ידעתיו תרס"ו [המשך תרס"ו ע' סח].
וכמא' : ראה סוטה יז, א.
כד סיים : ברכות ס, ב.
באבותיך חשק : דברים יו"ד, טו. והרי הי' זה לפני מתן תורה. בעניני ארץ : ראה אגה"ק ס"ט.
לית מחשבה : ראה תניא ספ"ד.
האומרים נהי' . . אני הוי' : יחזקאל כ, לב-לח.
בחכמה . . ונעים : משלי כד, ג-ד. ראה תורה אור תולדות יח, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר בשם אדמו"ר מהר"ש, שפרנסת בנ"י בזמן הזה היא בדוגמת "מן", כי, כשמתבוננים בדרך הטבע לא רואים כיצד תספיק הפרנסה לכל המצטרך, ועכצ"ל שזהו "לחם מן השמים", אלא ש"אין בעל הנס מכיר בנסו" .
89 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
דלפעמים מבואר שגם בזמן הגלות ישנם ניסים, אלא שאין בעל הנס מכיר בנסו , ועז"נ לעושה נפלאות גדולות לבדו , שרק הוא ית' לבדו יודע את הנפלאות .
81 ראה נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
(א) נפלאות שהם בגלוי, (ב)נפלאות שהם בהעלם, וכמארז"ל "אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו" , והיינו , שישנם נסים, אלא שהם בהעלם.
134 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ומבואר בזה, שענין הבשר לאחר הבירור הוא בחי' האהבה כרשפי אש [וכמו כפשוטו שהתהוות הבשר הוא מצד האודם , אודם שממנו בשר ], וכיון שענין האהבה כרשפי אש אפילו בדרגא היותר עליונה הוא בבחינת יש מי שאוהב, הרי זה היפך בחי' האין דמשה דכתיב בי' ונחנו מ"ה.
40 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
משא"כ משחרב ביהמ"ק הנה אותותינו לא ראינו, והיינו , שישנם אותות (ניסים), אלא שאותותינו לא ראינו, שאין בעל הנס מכיר בניסו.
25 ראה נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
– יש אופן שאלקות הוא בהעלם והסתר, כמ"ש "אכן אתה א-ל מסתתר", שלכן, גם כאשר ישנם נסים, אזי "בעל הנס אינו מכיר בנסו" , ועז"נ "לעושה נפלאות גדולות לבדו" , שרק הוא לבדו יודע אודותם;
8 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום א' ט"ו תמוז, במחנה-קיץ "גן ישראל", ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
וכידוע שיש ניסים המלובשים בטבע באופן שאין בעל הנס מכיר בניסו, כדאיתא בגמרא מאי דכתיב עושה נפלאות (גדולות ) לבדו כו' אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו , והם הנסים שבכל יום ויום שאין מכירים בהם, וכפי שרואים בפרטיות בענין עסק הפרנסה, כמאמר אדמו"ר מהר"ש שכאשר מתבוננים בענין הפרנסה בזמן הזה רואים שהוא כמו ענין המן, שבאמת הרי זה ענין שלמעלה מדרך הטבע, אלא שהוא מכוסה בדרך הטבע.
69 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
וכדיוק לשון רז"ל שאין בעל הנס מכיר בניסו, דמשמעות הענין היא, שיש נסים, אלא שחסר בהכרת הנסים.
72 נדה לא, א. וראה אוה"ת לתהלים (יהל אור) ע' קנד. ד"ה כימי צאתך תשל"ח ס"ג ואילך (סה"מ מלוקט ח"ה ע' שז ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
עם היות שבזמן הגלות נמשכת הארה ממקום גבוה יותר - הרי, כיון שהארה זו היא בהעלם , אין זה בהתאם לתכלית בריאת העולמות, "כי כוונת הבריאה הי' על התגלות אלקות שיהי' למטה גילוי אלקותו ית' דוקא", הן בנוגע להמשכה שנעשית ע"י קיום התומ"צ שצריכה להיות בגילוי דוקא, והן בנוגע לענין הנסים שצ"ל נסים גלויים דוקא באופן ש"בעל הנס מכיר בנסו" , וכדי שכל הענינים יהיו בגילוי צ"ל הענין ד"אברהם ידענו" ו"ישראל יכירנו", היינו, שתהי' העבודה (לא רק מתוך מס"נ, אלא גם) מתוך אהבה ויראה, אשר, עם היות שנקראים "גדפין" בלבד, ה"ה יסוד ושורש כל התורה.
161 ראה נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח ה'תשי"ב[ftn_709_*]
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
כמ"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו ואמרו רז"ל אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו , שהשרש דנפלאות אלו (שאין בעל הנס מכיר בנסו ) הוא מבחינת לבדו .
9 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי*, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
והקב"ה נותן בו רוח ונשמה כו'" – הרי אמיתית ענין השותפות ע"פ תורה הוא באופן שלאחרי שכל א' מהשותפים נותן את חלקו, אזי כל אחד מהם יש לו "בעלות" (בלשון הישיבות) על הדבר כולו .
217 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תזריע, ראש חודש ניסן, ה'תשכ"ה*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כג
כי תזריע וילדה זכר , וארז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה , ומביא אדמו"ר הזקן (בלקו"ת ד"ה זה ) דהפלסופים פירשו, דהטעם על זה שאשה מזרעת תחלה יולדת זכר הוא כי כשאשה מזרעת תחלה טיפת האיש באה באחרונה ועילאה גבר.
245 נדה לא, סע"א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
אמנם, מיהו המכיר בכך שהעשיות הן נפלאות , ושהן "נפלאות גדולות ", ויודע להעריך את הגדלות שבהם כו' – הנה עז"נ "לבדו" , ש"הוא רק לבדו יודע זאת" (וע"ד "אפי' בעל הנס אינו מכיר בנסו" ).
645 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וביאור הענין, דהנה, מצות נדה שהיא בדם, הו"ע עבודת הבירורים, שהרי הדם מתהווה מהמאכל שמתברר, שהפסולת יוצא לחוץ, ומהמובחר נעשה דם, ומובחר הדם מתברר ונעשה ממנו הולד, כמארז"ל אשה מזרעת אודם שממנו בשר כו', וגם אח"כ בימי היניקה הנה דם נעכר ונעשה חלב [ודוגמתו ביצי"מ ומ"ת , שביצי"מ כתיב בדמייך חיי, דהיינו, כמו הדם שנעשה מבירור המאכל לאחרי יציאת הפסולת לחוץ, שזהו הרע שנשאר במצרים כו', וענין מ"ת שאז פסקה זוהמתן , הוא כמו דם נעכר ונעשה חלב], ועי"ז נעשה התיקון דבחי' נפש , שזהו שאמרו רביעית דם (שחיי האדם תלויין בה) נתתי בכם כו', כי הדם הוא הנפש .
118 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
מובן גם בנוגע לענין הנסים שישנם גם בזמן הגלות (שעז"נ היינו כחולמים), והיינו , לא רק נסים שהם בהעלם (שבאמת ה"ה במדריגה נעלית יותר , ועליהם נאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו , שגדולתן של הנפלאות ידוע רק לו ית' לבדו ), אלא גם נסים גלויים, כמו הנס די"ט כסלו , שגילוי האור שבענין הנס (נוסף על כללות הגילוי אור שבהתגלות תורת החסידות) פועל זיכוך וביטול הגבלת הכלי, והיינו , עי"ז שרואה את הנס (ולא באופן שחושב שזהו נס שאירע לפני יותר מק"ס שנה, אלא כמו נס שאירע עכשיו), ומתפעל מהפלא שבו כו', כמבואר בהמאמר.
444 ראה נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
וזהו19 גם כללות מעלת הנסים שבזמן הגלות, שהם באופן ש"אפי' בעל הנס אינו מכיר בנסו" , ועליהם נאמר "עושה נפלאות לבדו" , שרק "הוא לבדו יודע שהוא נס" , וכמבואר בחסידות שבחי' "לבדו" היא הבחי' שעלי' נאמר "עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד ", שעכשיו היא בהעלם, ותתגלה לעתיד לבוא, כמ"ש "ונשגב הוי' לבדו ביום ההוא".
1636 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ כי-תשא, ט"ז אדר, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
"לעושה נפלאות גדולות (אלא שהם באופן ד)לבדו" ;
865 תהלים קלו, ד. וראה נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
וכמו"כ הענין דרובע ישראל , כפירוש רש"י (ממדרשי חז"ל ) רביעותיהן כו', שזהו"ע הולדת נשמות חדשות ע"י הענין דפרו ורבו , הרי זה דוקא כאשר הנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף, שאז נעשה גילוי כח הא"ס בענין ההולדה .
306 נדה, לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
והמשל לזה הוא מהתאחדות הנפש עם הגוף, דהנה אמרו רז"ל שלשה שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו כו' והקב"ה נותן בו נשמה , והרי הגוף הבא מהאב והאם אינו בערך הנשמה שנותן בו הקב"ה, ואעפ"כ מתאחדים הנשמה והגוף בהתאחדות גמורה, ודוקא אז נקראים בשם אדם .
412 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
אדמו"ר , שאביו כ"ק אדנ"ע פירש בשם הבעש"ט, שהקב"ה הנה כל מה שהוא עושה (היינו, לא רק מעשה הבריאה בששת ימי בראשית, אלא כל עשיותיו של הקב"ה) הוא נפלאות גדולות לבדו , וגודל הפלאתם של הנפלאות רק הוא לבדו יודע זאת (ובלשון הגמרא , שאפילו בעל הנס אין מכיר בנסו ).
500 נדה לא, א. וראה גם מדרש תהלים עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ויש להוסיף, שענין הבירור וירושת חלקו של עשו הוא (לא רק בנוגע לדברים הגשמיים שבהם מקיימים את המצוות, אלא) גם בנוגע לגוף האדם המקיים את המצוות, דאף שזהו גוף של איש הישראלי, הרי חיות הגוף (גם של איש הישראלי) הוא מאכילת ושתיית דברים גשמיים, ולא רק גידול הגוף לאחר שנולד הוא מאכילה ושתי', אלא גם עצם התהוות ולידת הגוף, שעל זה אמרו רז"ל שלשה שותפין יש באדם , הקב"ה אביו ואמו , אביו מזריע הלובן שממנו כו' אמו מזרעת אודם שממנו כו', הרי ידוע שגם טיפות אביו ואמו (שמהם נעשה הולד) נעשים ע"י האכילה והשתי' של האב והאם, ונמצא, שגם עצם התהוות הגוף הוא ע"י מאכלים ומשקים גשמיים, שמצד עצמם שייכים לחלקו של עשו.
542 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ואף שלפי פירוש הבעש"ט הענין ד"לעושה נפלאות גדולות" הוא באופן של "לבדו" , ש"הוא רק לבדו יודע זאת", והיינו ש"אפי' בעל הנס אינו מכיר בנסו" – הרי העיקר הוא שיומשכו ה"נפלאות גדולות" בפועל למטה מעשרה טפחים.
821 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ אחרי, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
בחי' יחיד שהו"ע יחו"ע, מ"מ, אינו נמשך בבחי' אחד, שיהי' בגילוי למטה בז' רקיעים וארץ וד' רוחות השמים, והיינו , שאף שנמצא גם למטה, הרי זה בהעלם, וכמ"ש אותותינו לא ראינו גו', ואין בעל הנס מכיר בניסו .
515 ראה נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
וממשיך להאריך בהסברת הדבר – לא בגדלות הבורא, אלא בשלילת החידוש שבקריעת ים סוף (ועד"ז בשאר האותות ומופתים שיש צורך להתבונן בהם בגלל ש"בעל הנס אינו מכיר בנסו" ).
844 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חוקת, אדר"ח תמוז, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
הרי ידוע שיש נסים שבכל יום, אלא ש"אין בעל הנס מכיר בנסו" , ועז"נ "עושה נפלאות לבדו" , שרק הוא לבדו יודע שהוא נס.
605 נדה לא, א ובפרש"י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
אלא שבנוגע לענין של דיבור, הרי זה נעשה ע"י הדיוק "בהענינים ודקדוקי התיבות", אבל כמו"כ יכולים לעיין ולדייק גם בפרטי המאורעות הקשורים עם "האותות והמופתים הגדולים ההם", וכיו"ב בכל דור ודור, בנוגע לראיית השגחה פרטית על כל צעד וצעד, אע"פ ש"אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו" .
735 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ האזינו, י"ג תשרי*, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
בהמאמר לבאר שלילת ענין השיתוף בתוספת ביאור, ע"פ מארז"ל שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו כו', שמזה יובן שענין השיתוף הוא לא רק כאשר חושבים שהם שותפים שוים, אלא גם שותפות שאינה אלא באיזה פרט קל נחשבת לענין של שיתוף שעליו הוזהרו בנ"י בהציווי לייחדו, כי, השלשה שותפין שבאדם אינם שותפים שוים, שהרי נוסף לכך שחלק האב והאם אינו אלא הגוף (עצמות כו' מהאב ובשר כו' מהאם), ואילו הקב"ה נותן בו רוח ונשמה , שזהו העיקר, שהרי בצאת הנפש מן הגוף נשאר חלק האב והאם כאבן דומם כו', הנה עוד זאת, גם ציור צורת הולד מחלק האב והאם ע"י שהיית טפת האב בבטן האם תשעה חדשים, לא נעשה ע"י האב והאם, בדעתם ורצונם, אלא ע"י הקב"ה לבדו, כמארז"ל ע"פ אין צור כאלקינו, אין צייר כאלקינו שצר צורה בתוך צורה, והוא בכח המפליא לעשות כו'.
157 נדה לא, א. קדושין ל, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
"קוב"ה" – קאי על דרגת האלקות שהיא באופן של הבדלה מהעולם, שלכן נקרא בשם "קדוש", שפירושו קדוש ומובדל , וביחד עם זה הוא גם "ברוך" , מלשון המשכה , היינו, שבהיותו קדוש ומובדל מהעולם, יש לו גם שייכות לעולם , שנמשך למטה בעולם – כפי שהדבר מתבטא בענין של הנהגה נסית , הנהגה בעולם באופן של נסים (שלמעלה מהעולם), שכן, גם עכשיו יש בעולם נסים, ואדרבה, עוד יותר מכמו שהיו בעבר, אלא שזהו באופן ש"אפי' בעל הנס אינו מכיר בנסו" .
1662 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
אמנם, בזה גופא ישנם ב' אופנים, אופן הא', שלא רואים האותות לגמרי, כמארז"ל אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו.
1992 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ועד"ז בנוגע לכל פעולותיו של הקב"ה שהם באופן ש"בעל הנס אינו מכיר בניסו" , שלא יגזרו גזירות מלכתחילה, או שיתבטלו עוד לפני שיודעים שיש קס"ד על גזירה – שצריך לידע, שענין זה נעשה עי"ז שיהודים נותנים כסף כדי שאחרים ילמדו תורה, ואינם מסתפקים בכך, אלא גם הם בעצמם לומדים תורה.
2141 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דראש השנה, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
בזה, דהנה אמרו רז"ל שלשה שותפין יש באדם , הקב"ה ואביו ואמו , אביו מזריע הלובן כו', אמו מזרעת אודם כו', והקב"ה נותן בו רוח ונשמה כו', וידוע שג' ענינים אלו ישנם גם בנשמה עצמה, שיש בחינות בנשמה שבאים מבחי' אב ואם, ויש בחינות בנשמה שבאים מהקב"ה, שעז"נ ויפח באפיו נשמת חיים [כמ"ש בנוגע לבריאת אדה"ר בר"ה, וכן הוא גם בנשמת כאו"א מישראל, כמ"ש רבינו הזקן בתניא שנפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש (ומביא ראי' לזה) כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים], ומאן דנפח מתוכי' נפח .
102 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
מהטבע, הנהגה נסית (ועד לאופן שעליו נאמר עושה נפלאות לבדו , שאין בעל הנס מכיר בנסו ).
31 תהלים עב, יח. נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
– אע"פ שעם ישראל בכלל הוא "מלומד בנסים" , כיון שאצל בנ"י קורים כו"כ נסים, וכדאיתא בגמרא "מאי דכתיב עושה נפלאות לבדו ..
316 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
אבל ביאור זה אינו מספיק, כי, גם "הנס (סתם) שנעשה בו" הוא טעם מספיק לקרותו "שבת הגדול", ביחס לשבת סתם שלא נעשה בו נס (היינו, נס גלוי, שהרי נסים ישנם תמיד, אלא ש"אפי' בעל הנס אינו מכיר בנסו" ).
71 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
נעשה ע"י הענין דמזמור לתודה, שמודים על הנסים שעושה הקב"ה (גם כאשר אין בעל הנס מכיר בנסו , כמ"ש לעושה נפלאות לבדו ).
2660 נדה לא, א. וראה זהר פרשתנו (בלק) ר, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
וזהו דאיתא בגמרא ע"פ ומספר את רובע ישראל , מלמד שהקב"ה
529 נדה לא, א. הובא בפרש"י בלק כד, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, כ"ה אדר, פרשת החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ועפ"ז יובן גם בענין לעושה נפלאות גדולות לבדו , שקאי על דרגא נעלית בענין הנסים, שאין בעל הנס מכיר בניסו , שפסוק זה אומרים בפסוקים שלפני ההקפות (שזהו ע"ד אמירת פסוקי מלכיות כו' ) בחודש תשרי דוקא, אף שענין הנסים שייך יותר לחודש ניסן, כי, תכלית המכוון הוא שהגילוי שבענין הנס יומשך גם בהנהגה הטבעית ששייכת לחודש תשרי.
2553 ראה נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ועש"ק, אדר"ח אייר, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וכמ"ש "חיים שאל ממך (מהקב"ה) נתתה לו" (שהקב"ה נתן לו חיים) – נתינת החיות הוא מהקב"ה דוקא, כמרז"ל "והקב"ה נותן בו רוח ונשמה" .
1642 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ג תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
הייתי לרבים , דמופת הוא גם מלשון נס, ועז"נ כמופת הייתי לרבים, היינו, שאין זה ענין שהוא בחשאי, או יתירה מזה, שאין בעל הנס מכיר בניסו , אלא באופן שכל בנ"י רואים זאת, ועד שנודע בכל קצוי תבל, בכל אפסי ארץ , גם אצל אומות העולם , כידוע מ"ש רבינו הזקן באגה"ק בקשר לגאולתו, ועד"ז בנוגע לגאולה די"ב תמוז, ועד"ז בנוגע לאותות ומופתים בכלל, שהם באופן דמופת הייתי לרבים, כולל גם אומות העולם .
171 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' וישלח, י"ט כסלו, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
שעשרה ניסים נעשו לאבותינו בביהמ"ק , וראו אותם בעיני בשר, הרי זה רק מה שאותותינו לא ראינו , ואין בעל הנס מכיר בניסו , אבל עניני הניסים ישנם, ואדרבה, באופן דלעושה נפלאות (גדולות ) לבדו , וכדרשת רז"ל על זה , שהוא לבדו יודע שהוא נס, אבל בעל הנס אינו מכירו.
1664 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
במאמר הזהר מדובר אודות זמן הגלות – "כד ישראל לא אשתלימו לתתא בעובדייהו ואתחייבו גלותא כו'"90, שאין זה כמו בזמן שביהמ"ק הי' קיים שאלקות הי' בגלוי באופן שנרגש אצל בנ"י, כמארז"ל "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש" , ו"כדרך שבא לראות כך בא ליראות" , אלא זהו מעמד ומצב של העלם והסתר, כמ"ש "אותותינו לא ראינו גו'", והיינו , שאע"פ שיש נסים, מ"מ, "בעל הנס אינו מכיר בנסו" , כיון שאלקות הוא בהעלם.
1554 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ובפרט כשמתבוננים ורואים שגם עכשיו נמצאים באותו מעמד ומצב כפי שהי' אז – "עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים גו' ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים" , ככל פרטי הענינים שנאמרו במגילה; ויודעים ש"בכל דור ודור" ישנם כאלו שלא אוהבים יהודים ולא מרוצים מהם כו', אלא ש"הקב"ה מצילנו מידם"3; והחילוק הוא רק – שאז ראו את הנס גם בעיני בשר, ואילו עכשיו יש צורך להזכיר ולבאר שזהו באופן ש"אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו" , כיון שלא רואים זאת בעיני בשר, אבל ישנו הנס ש"הקב"ה מצילנו מידם" בכל יום.
1678 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל י"א ניסן, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ויובן ע"פ דברי הגמרא על הפסוק "עושה נפלאות (גדולות ) לבדו" , ש"אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו" :
189 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז (מאמר ב), ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כ
ועד שיש גם פירוש2 שבנוגע למספר את רובע ישראל ישנו ענין המספר , ומ"ש מי מנה קאי רק על עפר יעקב .
73 ראה סה"מ עטר"ת ע' תקיט: "וכן משמע מדרשת רז"ל בגמ' נדה שמפרשים שיש מספר לרובע ישראל" (ראה נדה לא, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו, תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו, תשי"ז.
* יצא לאור בשעתו, " יו"ד כסלו ה'תשי"ז ".
מים רבים . . ואם דלת היא : שיר השירים ח, ז-ט.
ובמדרש רבה : במקומו ובבמדבר רבה פ"ב, טז.
ונהר יוצא : בראשית ב, יוד.
אמרז"ל : ברכות בסופה. וכמרז"ל : עירובין נד, א. – ראה אור התורה בראשית [ח"א] כד, ב.
צריך להבין : מכאן ואילך (לבד הסיום) – הוא מאמר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב* בשינוים קלים. ובחלקו הועתק – בתוספת ביאור – בד"ה כל המאריך באחד תרפ"ו (קונטרס צ"ט [סה"מ קונטרסים ח"ג בתחילתו. סה"מ תרפ"ו ע' קנא ואילך]) לכ"ק מו"ח אדמו"ר.
במדרש רבה : ואתחנן פ"ב, לא. וע"פ המבואר יותר בירושלמי ברכות פ"א ה"ה.
בפני עצמה : ראה מצות האמנת אלקות – בסהמ"צ להצ"צ – פ"א [דרמ"צ מד, ב ואילך].
מענין השיתוף **: עיין בכ"ז סהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה' [דרמ"צ נט, ב ואילך]. ד"ה אנכי בספר תרכ"ו [סה"מ תרכ"ו ע' נג ואילך]. ד"ה מי כמוכה תרל"ז. ובכ"מ.
באו"ח סי' קנ"ו : עיין בדרכי משה שם. – ובד"ה מי כמוכה תרל"ז איתא שהוא ע"פ תוד"ה שמא (בכורות ב, ב), תוד"ה אסור (סנה' סג, ב), ר"ן ספ"ק דע"ז, רי"ו ני"ז ח"ה. ובשו"ת ושב הכהן סל"ח ושער אפרים סכ"ד נחלקו ע"ז. – ועייג"כ נו"ב מהד"ת חיו"ד סקמ"ח. פ"ת ליו"ד סקמ"ז סק"ב. פרמ"ג בשפתי דעת סו"ס סה. שדי חמד פאת השדה כללים אות ג' ס"ו סקי"א ובספרים שהובאו שם.
*) ד"ה את הוי' האמרת תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' תיב ואילך) . – המו"ל .
**) ראה גם מכתב י"א אדר א' שנה זו (תשי"ז – אגרות-קודש חי"ד ע' תיט) . – המו"ל . ויצו גו' ואין צו : סנהדרין נו, ב. זח"א כז, ב. ובכ"מ.
דקרו לי' : סוף מנחות. ועייג"כ תניא פכ"ד. ש' האמונה פכ"ב. דרוש דתער השכירה להצ"צ (בסו"ס דרך מצותיך ח"ב [אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תשפ ואילך]). ובכ"מ.
רם על : תהלים קיג, ד-ו.
שהן אומרים : ראה סידור ח"ב ד"ה אד' שפתי [רלז, ב ואילך]. סד"ה הלל (בסו"ס דרך מצותיך [קנב, א-ב]).
דהתהוות העולם : ראה הגהות לד"ה פתח אלי' – תרנ"ח [ע' לח ואילך] (הועתק קטע זה ב"התמים" ח"א מב ע"א ד"ה וביאוה"ע. ועיי"ש ח"ב ע' פח).
וכמ"ש בסש"ב : ראה שער היחוד והאמונה פ"ג.
גילוי הקו : ראה ד"ה כימי צאתך תש"ח (קונטרס נו [סה"מ תש"ח ע' 162]) פ"י.
בס' אלימה : הובא בפלח הרמון על הפרדס ש"ג פ"א.
כמ"ש בת"ז : סוף תי' כב. ובמדרש : רבה פע"ט, וא"ו. – להעיר מקהלת יעקב מע' השגחה. וי"ל דלכן תשובה נצחת הביא רבינו מש"ס חולין דוקא.
ומה שארז"ל : ראה מורה נבוכים ח"ג פי"ז בסופו.
אמרו רז"ל : קדושין ל, ב. נדה לא, א.
וכמארז"ל : ברכות יו"ד, א.
בן עזאי : יבמות סג, ב. – להעיר ממש"כ בט"ז שו"ע אהע"ז ס"א סק"ו ובהל' ת"ת לרבינו הזקן רפ"ג.
וכן מ"ש : דברים לג, יד.
וכמ"ש : איוב ט, ז. – להעיר מסנהדרין קי, א. יצב גבולות : דברים ל"ב, ח. וע"פ הרמ"ז לזח"ג רפו, ב (הובא במצות אחדות ה' הנ"ל).
וידעת . . ראו : דברים ד, לט. שם לב, לט.
דהנה בזהר הקשה : ח"ב קח, ב. – להעיר מפדר"א רפל"ד.
שרש ההפרש : ראה תו"א יתרו עג, ב. וככה תרל"ז פ"ה ואילך. ד"ה זה היום תרס"ו [המשך תרס"ו ע' י ואילך]. ובכ"מ.
כל ישראל . . נכוה מחופתו : סנהדרין ר"פ חלק. ב"ב עה, א. כמ"ש במ"א : ראה המשך וככה שם. קונטרס לימוד החסידות פי"ב [אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שנג ואילך].
וכמא' : פסחים נ, א. וראה תו"א שמות נד, א.
נק' יום . . דמי שטרח : משנה סוף תמיד. ע"ז ג, א.
כשראו כרך : סוף מכות. ראה תו"א ר"פ בשלח ור"פ תצוה. בתו"ח שם ע' שמו.
וכל קרבי . . שיש מלאכים : תהלים קג, א. ראה לקו"ת ר"פ צו. שם פ' שלח ד"ה ענין הנסכים פ"ב [מא, ד]. ועוד.
מלאכי אלקים . . וכמ"ש במ"א : בראשית כח, יב. ראה רד"ה ויחלום תש"ח (קונטרס נב [סה"מ תש"ח ע' 80]). ומוטב דלידיינא : חגיגה טו, ב. ראה לקו"ת בשלח ד"ה ראו פ"ב [א, ריש ע"ד].
וידוע : הקדמת הרמב"ן לאיוב הובא באגה"ת פי"ב.
וכמ"ש במ"א : ראה ד"ה והוא כחתן תרנ"ז [סה"מ תרנ"ז ע' קנב ואילך].
שרפים ואופנים : ראה לקו"ת במדבר כח, ד. שם מז, א. ובכ"מ.
מפני שמשיגים : ראה לקו"ת חקת רד"ה אז ישיר [סב, ג]. ושם אמור ד"ה ונקדשתי פ"ה [לב, ב ואילך] באו"א. והנה אופן : יחזקאל א, טו.
ממקומו הוא מוכרע : שבועות ז', ב. ועייג"כ מכות כג, ב.
שער בימין . . בשמאל : להעיר מלקו"ת שלח מז, א.
תלתלים אלו תילי : שה"ש ה, יא. ובמדרש רבה שם.
שאין אדם : להעיר מלקו"ת האזינו סד"ה כנשר יעיר [עח, ג]. דהנה כתי' : תהלים קב, כח.
והרשב"א ז"ל : שו"ת ח"א סתי"ח.
אזניך קשבת : נחמי' א, וא"ו.
אלף שנה : ויקרא רבה רפי"ט. מדרש תהלים צ.
בבי"ע . . באצי' : ראה לקו"ת ר"פ ברכה. ביאוה"ז ואוה"ת ר"פ חיי שרה. רשימות תהלים להצ"צ [יהל אור] צ, ד ס"ק ד-ה.
שהרי : עבודת הקודש ח"א רפ"ח. בלי שיעור ממש : עד"ז הוא בכ"מ בדא"ח. ופשטות הל' והענין משמע שהן בל"ג ובפועל (ולא רק בכח, שיכול להצמיח ולהוליד דורות עד א"ס. עיין בזה בס' החקירה להצ"צ). וראה ג"כ חגיגה (יג, ב) עה"פ ולגדודיו אין מספר (תניא פמ"ו). וצע"ג איך אפשר לעולם נברא מוגבל להכיל בתוכו מספר בל"ג של נבראים. והרי רק מקום ארון אינו מן המדה.
הערה לאחר זמן :
ויל"פ מפני שלגדודיו (עולמות) אין מספר ובכאו"א – יש דצח"מ כפי מדריגתם, אבל לא שכן הוא בעולם א' בפ"ע . ובזה מתורץ הצע"ג שבהערה.
מניח תפילין : ברכות ו, א. – ראה תו"א לה, ב-ג.
אמרו רז"ל : שמות רבה פ"ל, ט.
וכדאי' בזהר : ח"ג קפו, א (בדפוסים שלפני אין תיבת חמינא ). ראה רד"ה כי ידעתיו תרס"ו [המשך תרס"ו ע' סח]. וכמא' : ראה סוטה יז, א.
כד סיים : ברכות ס, ב.
באבותיך חשק : דברים יו"ד, טו. והרי הי' זה לפני מתן תורה.
בעניני ארץ : ראה אגה"ק ס"ט.
לית מחשבה : ראה תניא ספ"ד. האומרים נהי' . . אני הוי' : יחזקאל כ, לב-לח.
בחכמה . . ונעים : משלי כד, ג-ד. ראה תורה אור תולדות יח, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו ה'תשמ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
וע"ד שארז"ל איש מזריע תחלה יולדת נקבה , אשה מזרעת תחלה יולדת זכר .
24 נדה לא, סע"א. וש"נ. וראה סה"מ תרע"ח ע' עה בענין מעלת "העלאה דיצחק" "והו"ע אשה מזרעת תחלה יולדת זכר" .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וממשיך בהמאמר לבאר שלילת ענין השיתוף בתוספת ביאור, ע"פ מארז"ל שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו כו', שמזה יובן שענין השיתוף הוא לא רק כאשר חושבים שהם שותפים שוים, אלא גם שותפות שאינה אלא באיזה פרט קל נחשבת לענין של שיתוף שעליו הוזהרו בנ"י בהציווי לייחדו, כי, השלשה שותפין שבאדם אינם שותפים שוים, שהרי נוסף לכך שחלק האב והאם אינו אלא הגוף (עצמות כו' מהאב ובשר כו' מהאם), ואילו הקב"ה נותן בו רוח ונשמה , שזהו העיקר, שהרי בצאת הנפש מן הגוף נשאר חלק האב והאם כאבן דומם כו', הנה עוד זאת, גם ציור צורת הולד מחלק האב והאם ע"י שהיית טפת האב בבטן האם תשעה חדשים, לא נעשה ע"י האב והאם, בדעתם ורצונם, אלא ע"י הקב"ה לבדו, כמארז"ל ע"פ אין צור כאלקינו, אין צייר כאלקינו שצר צורה בתוך צורה,והוא בכח המפליא לעשות כו'.
40 נדה לא, א. קדושין ל, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ וישב, מבה"ח טבת ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ועד שלפעמים הם מעלימים ומסתירים לגמרי, שאין ניכר כלל שהוא נס, אין בעל הנס מכיר בנסו .
34 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, כ"ה אדר ה'תשל"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
[וזהו גם הטעם על זה שהגאולה דיציאת מצרים (וכן הגאולות שלאחרי') היתה גאולה שיש אחרי' גלות, בחינת נקבה , וגאולה העתידה תהי' גאולה נצחית שאין אחרי' גלות, בחינת זכר , כי איש מזריע תחילה יולדתנקבה, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ].
23 נדה לא, סע"א. וש"נ. וראה אוה"ת שם כרך ב ע' תצא ואילך. כרך ג ע' תתט ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ תזריע, ראש חודש ניסן ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כג
אשה כי תזריע וילדה זכר , וארז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה , ומביא אדמו"ר הזקן (בלקו"ת ד"ה זה) דהפלסופים פירשו, דהטעם על זה שאשה מזרעת תחלה יולדת זכר הוא כי כשאשה מזרעת תחלה טיפת האיש באה באחרונה ועילאה גבר.
2 נדה לא, סע"א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג אחרון של פסח ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
כמ"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו ואמרו רז"ל אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו , שהשרש דנפלאות אלו (שאין בעל הנס מכיר בנסו ) הוא מבחינת לבדו .
9 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג אחרון של פסח ה'תשל"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
כמ"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו ואמרו רז"ל אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו .
18 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד י"ב תמוז ה'תשל"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ועד שלפעמים הם מעלימים ומסתירים לגמרי, שאין ניכר כלל שהוא נס, אין בעל הנס מכיר בנסו .
20 נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
כתר שם טוב חלק ראשון רכ-ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
כלל גדול, גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך, שכל דבר שיזדמן לו יחשוב שהוא מאתו ית'.
לט בכל דפוסי הכש"ט שראיתי כתוב " גול על ה' דרכיך " ע"פ תהלים לז , ה עם הסיפא ויכונו מחשבותיך ע"פ משלי טז , ג . ונראה שזהו פליטת הקולמוס וצ"ל הפסוק דמשלי , שכן הוא בצוה"ר ובלקו"י .
----- הערות וציונים -----
שבכל דבר שיזדמן לו כו' – ראה לעיל סי' רכ-א ושם בהערות ד"ה וכל דבר .
מה שהשי"ת יודע שהוא לטובתו כו' – להעיר ממטבעת תפילות חז"ל הטוב בעיניך עשה (ברכות כט, ב). וראה נדה לא, א עה"פ אודך ה' . ספר העיקרים מ"ד פי"ג ופכ"ד. וראה חובה"ל שער הבטחון פ"ד. ועיין בהערות לצוה"ר סי' ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרש הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ולהיות כי אבא יסד ברתא דוקא משום דאיש מזריע תחלה יולדת בת כו' ע"כ א' ישתחוו לך בני אביך שבשביל המל' שנק' יהודא כנ"ל הוא שיוצאי' ונמשכים בני אביך הנ"ל שהן ראובן ולוי בב' קוין הנ"ל, וזהו בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית כי ישראל עלה במח"ס דא"א הנ"ל כמו התורה כידוע דתלת קשרין הן כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.
93 דאיש מזריע תחלה יולדת בת : ראה ברכות ס, א. נדה לא, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרש הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
דהנה שרש נשמו' ישראל נמשך מבחי' מוח דאבא דאצי' שהרי נק' בנים וכמ"ש בני בכורי ישראל והבן נמשך מטיפה הרוחניו' שבמוח האב וכמאמר הידוע כי האב מזריע הלובן כו' וזהו בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית כי הם נמשכו מבחי' מוח החכמה שנק' ראשית כידוע וד"ל.
13 האב מזריע הלובן : ראה נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו בהקדמת הזוהר ר"ח פתח כשושנה בין החוחים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
אך הנה מה שאמר מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז ואתכליל כו' ענין כפל הלשון ואתברי ואתכליל כו' וגם ענין אמרו ואתגניז דאחר שנברא נגנז ואח"כ אתכליל בברית כו', הנה זה יובן בהקדים תחלה המשל והדוגמא לזה מהשפעת זרע זכר בגשמיו' דהנה אמרו לובן שממנו העצמו' כו' דהזרע זכר נקרא לובן לפי שיוצא ונמשך טפת הזרע דרך הלובן שבעצמות כי מבואר בספרי הרפואה שיש גידי' דקים בעצמו' ששרשם נמשך מן המוחין שבראש וידוע שהן גידי ההרגשה שבמוח שמתפשטים בעצמות דוקא כי המוח שבראש הוא שרש המוח שבכל עצם כו' וכמ"ש במ"א ולכך כאשר טפת הזרע נמשכת מן המוח שבראש אזי מתפשטת <שפט>
51 לובן שממנו העצמו' : ראה נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והענין הוא ע"ד הנ"ל ברוח הגשמי שהוא דק מן האש הגשמי ויש בו כח הדוחה את האויר להיות יורד מטה והיו למים בעבים ועננים כו' כך בחי' הרוח דקו האמצעי דת"ת יש בכחו להמשיך מבחי' הכתר להיות יורד למטה והוא מקור כל בחי' מיין דכורין שהן מי החסדי' שיורדי' למטה מטה מבחי' אור אבא עד בחי' מ"ד דז"א שנמשכי' לבחי' מל' דאצי' שנק' ג"כ רוח כמשל הזרע דמ"ד גשמיו' שנק' רוח כמ"ש כי רוח יזרעו כו', והוא טפת מי החסדי' ובתוכה יש כח רוחני ממש שהוא עיקר המוליד ומצמיח תולדה חדשה כמו ולד וכן בזריעת התבואה כו' וכל צמיחה הוא מיסוד הרוח דוקא כנ"ל רק שהוא מורכב ביסוד המים כו', וגם יש בכחו כח המעלה את הרוח כמו ברוח הגשמי שבכחו להעלות רוח כח המצמיח שבארץ כנ"ל (והוא הנק' כח המ"ד המעלה מ"נ) דהיינו שהוא נותן כח במ"נ להעלות כו' משום דרוח אייתי רוח כנ"ל, שהרי כמשל כח המצמיח שבארץ כך הוא למעלה ענין כח העלאת מיין נוקבין ועד"מ למטה מיין נוקבי' גשמיי' כמ"ש אשה כי תזריע כו' וכמארז"ל דמן האודם דנוק' ממנו מתהווה בשר כו' והן נק' ג"כ רוח שמלובש בזרע מי הגבורות דנוק' שעולין מלמטה למעלה כמ"ש בזוהר אשדי מיין לקיבלי' כו' וכמ"ש במ"א.
70 דמן האודם דנוק' ממנו מתהווה בשר : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ביאור על ד"ה הללו את ה' כל גוים - מכ"ק אדמו"ר האמצעי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כג
והנה ביאור הדבר ידוע עד"מ בירור האודם שממנו בשר כו' שנעשה מן המאכלים שאוכלת שנהפך לדם ואח"כ מתהווה זרע ונק' מ"ן והוא מ"ש אשה כי תזריע כו' ואח"כ בא טפת הזכר על המ"ן ומברר למ"ן דהיינו שדוחה את הפסולת וקולט את המובחר ומתאחד בו והוא הנק' קליטה (והפסולת של המ"ן ממנו מתהווה שליא של הולד כמ"ש במ"א), וכך יובן למעלה בבחי' העלאת מ"ן של הנשמות ומלאכים דבי"ע שהמל' מעלה מ"נ כידוע שזה בא ע"י בירורי נוג"ה דוקא כשמתהפך חשוכא לנהורא כו' וכמו המאכל הגשמי שמתהפך לדם כו' ואז הוא כמו האודם כו' (ופסולת הדם הוא דם הטמא שממנו יניקת החיצונים) וכמ"ש בע"ח בכמה דוכתי שכל העלא' מ"ן נעשה רק מבירורי נוג"ה דוקא והוא הבירור הראשון שמתברר בהעלאת מ"ן דמל' מבי"ע ועולה באצי' והיינו בחי'
74 האודם שממנו בשר : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב שוש תשיש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כג
הנה ארז"ל ע"פ אשה כי תזריע וילדה זכר אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה פי' דקוב"ה ובנ"י הם הנק' חתן וכלה או איש
3 ארז"ל ע"פ אשה כי תזריע וילדה זכר אשה מזרעת תחילה יולדת זכר : תזריע יב, ב. ברכות ס, א. נדה לא, א. וראה במ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"א ע' רכא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ביום ההוא יגלח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ההבלים זרים שבמוח מצד בחי' מותרות גסות וכיוצא ומשום שיניקת החיצונים מקבלים מפסולת הנופלים למטה מבחי' השערות דמל' כמ"ש בזהר בשערהא אחידן כו', אשר ע"כ אמרו שער באשה ערוה כו', וע"כ הוצרך לגזור על אשה יפ"ת שתגלח שער ראשה ועשתה את צפרניה כי הצפרנים והשערות באים מפסולת הגבורות, כמ"ש אודם שממנו כו', ע"כ אמר סלסלה כו' להפריד הבלבול, וממילא לא יהי' יניקה לסט"א רק כפי המדה הקצובה מכבר ע"פ מאמר קו המדה.
52 אודם שממנו כו' : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין ענין שמחת חו"כ הרה תקריב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
הבשר וגידים שנק' אוד"ם שממנו בשר כו', ולמעלה זהו הנק' בחי' מ"ן דנוק' שמגדל הולד כו', ובכנ"י הוא בחי' רשפי אש התשוקה האלקית בהשגת כל א' בבחי' סובב כו' שהוא שם הוי' מרחוק בקטנות שזהו בחי' עיבור כנ"ל, אך ע"י התשוקה לגילוי שם הוי' כמו כלתה נפשי כו' בזה נגדל האור דשם הוי' בכל נשמה כמשל גידול הולד בבטן כו' ובזה אין חבלים שזהו מניעה ועיכוב כלל כי קרוב ה' כו', רק בהגיע עיקר הגילוי דשם הוי' לע"ל בכללות נש"י שנק' לידה אזי ימצאו בחי' חבלי לידה כנ"ל, אבל צער העיבור יש והוא בחי' התשוקה מרחוק כו' בצמצום וכווץ גדול שמיצר ע"ז מאד כמ"ש הרינ"ו חלנ"ו כו' וד"ל.
14 הבשר וגידים שנק' אודם שממנו בשר : ע"פ נדה לא, א. ושם בשינוי: אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים כו' אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר דם ושערות . אמנם כהלשון כאן מובא בכ"מ, ראה לעיל ח"א ע' קעז וע' רפה [ונסמן ע"ז באורך בהמ"מ בסו"ס מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' א'רעח]. וראה ע"ח שער פנימיות וחיצוניות [ש"מ] דרוש י"ב: הגידין שזכרו רז"ל אינן אותן הלבנים כו' רק הגידין כו' שבהם מתפשט הדם או חיות הלב הדופקים. ועוד ע"ד כמה סוגי גידים בביאוה"ז שופטים קכב, א. [ובהנסמן עוד במאמרי אדהאמ"צ שם].
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויהי בשלח פרעה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
כך הוא בענין הזריעה הרוחני' למעלה בבחי' אור הזרוע לצ"ע שזהו משארז"ל אין ב"ד בא עד שיכלו נשמות מן האוצר ששמו גוף, והוא מה שאור הזרוע לצ"ע שהוא מקור כל תולדות הנשמות עליונות שנמשך באוצר הנשמות ששמו גוף הוא בחי' מל' דאצי' שכל הנשמות וניצוץ מישראל מקור חוצבו בבטן מל' בבחי' עיבור והגאולה נק' לידה כו' כידוע, וכמארז"ל ג' שותפין [באדם ] הן אב ואם ממשיכים הנה"ט החומרי וה' נותן בו נשמה וכמ"ש ואתה נפחת בי כו', ומ"ש אתה בראת יצרת כו' היינו למעלה באוצר הנשמות כו' מאור הזרוע לצ"ע שנק' אב כמ"ש כי אתה אבינו וכמ"ש לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו בגוף כו' כידוע וד"ל.
28 ג' שותפין : ראה נדה לא, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקנ. ח"ד ע' א'רז. קונטרסים ע' קו. הנחות תקע"ז ע' רעח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא להבין שרש ענין פסח ומצה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
כי המ"ע הן באים בבחי' כלים לאורות העליונים שזהו ברמ"ח אברים (וכל אבר כלול מג' בשר וגידים ועצמות כידוע והגידים הוא בחי' הממוצע המחבר לבשר בעצמות (שהן בחי' העצמיות דלובן ממנו עצמות ואודם ממנו בשר כו' כמ"ש במ"א באריכות) והיינו ג' מדרגות דכוונה במוח ולב ומעשה שהכוונה ה[י]א המחבר[ת] המוח עם הלב והלב עם המעשה וכך הוא בחי' הגידי' שהוא הכוונה המחבר[ת] המוח והלב באוי"ר למעשה המצות שזהו לחבר בחי' בשר בעצמות כו') (וכמ"ש בע"ח דגידול האברים הוא מבחי' ה"ח המגדילי' והוא בט"ס דז"א שג"פ טפ"ט עולה רמ"ג ועם ה"ח
335 דלובן ממנו עצמות : ראה נדה לא, א. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שפח ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
אך הנה ידוע דשניהם אמת וכמו שא' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כו', דהנה חומר הולד נעשה מזרע האשה דוקא וכמו שא' דאודם דנוק' (שנק' מ"ן שהוא כמים אדומי' ) שממנו בשר וגידים כו', הרי עו"ב הולד שהוא הגשם והחומר נעשה
425 אשה מזרעת תחלה : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ע"פ סיבה דנדדה שנת המלך כו' וע"י אהבת אסתר וכה"ג, וכך בכל דור ודור עומדי' לכלות לישראל ברוחניו' ובגשמיות ונתבטל ע"פ הטבע דוקא באופן שאין בעה"נ מכיר בניסו כלל [וכלל] כידוע (וכדוגמא זו הן ההלכות שנתחדשו ע"י פלפול בסברו' שע"פ שכל אנושי אחר הבירור מכל טעות ושקר כו', שאותיות התורה דח"ע שנק' קדש מלובש בהתלבשו' דלבוש הטבע בשכל ופשט וגם במקראו' המדברי' בפשוטו ממש שאין מקרא יוצא כו' שמלבישי' ומעלימי' לאורות העליוני' דח"ע באותיות הללו דספר וסיפור כפשוטם כו'), (וזהו שר"ת הריעו לה' כל הארץ הלכה שמלובש בטבע, ור"ת השתחוו לה' בהד"ק קבלה, דקבלה באצי' ותלמוד בבריאה ומקרא בעשי' כו' וקבלה הן ברזי' דאוריי' שבזהר ור"מ שנק' פלאו' ח"ע כנפלאו' ונסים שלמעלה מן הטבע כמ"ש [oldpage_60] במ"א).
855 שאין בעה"נ [ בעל הנס ] מכיר בניסו : ראה נדה לא, א. לק"ט חוקת כא, טו. לקמן פ' בשלח רלו, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תשא להבין בתוס' ביאור שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ויש להקדים תחלה כללות ענין מ"נ ומ"ד, הנה מבואר בספרי הרפואה באיכות התהוות הולד מזרע איש ואשה שהוא כמו המחבץ שמניח עור הקיבה בכלי מלא חלב אז הקיבה החמוצה מפרדת חלק הטוב שבחלב ומתכווץ בפ"ע והקום הנק' מי חלב יתפרד לעצמו כידוע, כן זרע האשה מתקבץ תחלה הנק' מ"נ וטפת [ה]מ"ד אבא אח"כ עושה פירוד להפריד במ"נ חלק הטוב שמתכווץ בפ"ע וממנו עיקר פנימי' הולד כו', והפסולת שבמ"נ מתפרד בפ"ע וממנו נעשה עור הולד הנק' שליא וכל מיני פסולת כדם הנדה כו' וד"ל ע"ש, וכמארז"ל אודם שבאשה [ש]ממנו [נעשה] בשר [וגידין ] כו' אבל מן הלובן אינו אלא עצמות וצפרנים כו' הרי עיקר מהות הולד הוא מזרע האשה, אך [ש]לא הי' מתחלק ונפרד בו הפנימי' מן החיצוניות כ"א אחרי המשכת המ"ד שכח הטפה של המ"ד הוא המעמיד ומכווץ את הטוב מהמ"נ כנ"ל, ומה שנק' עיקר הולד ע"ש טפת דכורא המוליד היינו לפי שהוא עיקר המעמיד והמקיים אבל לא שמהות הולד ממנו כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.
9 אודם שבאשה : ראה נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו זהר כו' ת"ח ברזא דשמא קדישא ער, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ויובן זה ע"ד הפשוט שהרי אנו רואים מה שיולדו בהמות טמאות מזווג זכר ונקבה טמאים הרי הוא כדוגמא שיולדו בהמות טהורות מזווג זכר ונקבה טהורים, ובהמה נלמד מאדם , שישראל נק' אדם כו' ובפירוש אמרו דג' שותפין יש כו'.
52 דג' שותפין יש : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת וירא ויאמר ה' גו' ארדה נא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
בימין ובבלעם היה להיפוך שהימין דטוב נכלל בשמאל דדין כו') וז"ש ע"ע נאם הגבר שתם העין וכמארז"ל (נדה לא, א) על ד"ז נסמית עינו של בלעם הרשע כו') (והוא מ"ש ומספר רובע ישראל כו' כמ"ש בגמ') והגם שבלעם בירך את ישראל אמנם ברכתו היתה בע"כ רק ע"פ גזרת ה' ולא בירך בעין טובה כי אין לו עין טובה כלל רק עין רעה כנ"ל וא"כ אינו מובן איך היה ביכולתו לברך את ישראל גם בע"כ ונתקיימה אחת מברכותיו אחר שאינו מגדר הברכה והטוב רק חלקו ומדרגתו ברע וקללה (כמו שאמרו בשם הרב ר' מיכל מזלאטשוב ז"ל בפי' את אשר תברך מבורך מכבר ולא אמר יבורך שא"א שיומשך ע"י בלעם ברכה וטוב אך את אשר תאור בקללה יואר על ידך דוקא כי זהו חלקו וגורלו כו' ולפ"ז אפשר ליישב קצת מה שבירך בלעם לישראל ונתקיים לפי שכבר היתה הברכה לישראל מה' עצמו וכמ"ש אשר תברך מבורך מעצמו מכבר רק שצריך שיוציא גם מפיו הברכה שגם מלאך רע יענה אמן בע"כ כו' וד"ל):
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה פא, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
באש התשוקה שבלב עולה גם הרע לבלבלו ואין זה בירור לתכליתו רק נק' בירור ראשון אלא עיקר גמר הבישול היפה הוא כאשר לא יפול עוד במ"ז כלל והוא כמו כאשר תנוח הרתיח' בקדרה ע"י המתקה במים יפים (בל"א אפ גילעשט) היינו בחי' המשכת השוב שהוא מי החסדים דאו"י שממתיק לגבורו' דבחי' רצוא הנ"ל והוא ענין אור ההארה האלקי' שמאיר ונמשך בנפשו מלמעלה למטה בבחי' או"י והוא אור האלקי בבחי' כח מ"ה דנשמה האלקי' שהוא בחי' הביטול לאין האלקי בעצם כידוע שיורד מגבוה לנמוך להמתיק לגבורו' רשפי אש הבישול דבחי' רצוא ותשוק' שבלב לעלות למעלה שזהו כמו מים יפים שנותנין בקדרה לקרר הבישול והרתיחה כדי שיפלו הפסולת למטה כך הוא המשכת אין ומ"ה דחכמה דנשמ' בנפשו אשר עי"ז נשקט הרתיחה ונברר בנפשו כל חלקי הגסות ופסולת אשר נתעוררו גם הם לעלות ע"י הבישול שירדו ויפלו למטה מטה ולא יוסיפו עוד לעלות ולבלבל כלל וזהו עיקר שלימות הבירור ונק' בירור שני דבחי' או"י אחר בירור הראשון דאו"ח והוא בחי' המשכת מ"ד דשם מ"ה דחכמה שמברר בירור שני להעלאת מ"ן דב"ן שנק' בירור ראשון (וכמו העלאת מ"ן דנוק' לגבי דכורא שעולה ברתיחה וכמ"ש אשה כי תזריע כו' דאשדי מיין לקבל טיפת מ"ד אך נק' בירור ראשון עד"מ בישול הקדרה הנ"ל אע"פ שמופרד הטו"ר נקי ופסולת ע"י הגבורו' דנוק' דואל אישך תשוקתך ברשפי אש ממש אבל מבולבל כא' ואח"כ נמשך המ"ד על המ"ן לבררו בירור שני והוא כמו מים יפים שממתיקים לבישול ורתיחת הקדר' וכמ"ש בזה' אתבסמ' נוק' כו' דהיינו שנשקט הרתיח' והשתוק' כשמקבלת השפע מ"ד ואז שלימות הבירור להיות הולד נולד מן הברור שבטפה כו' דהיינו מן הברור שבטפת מ"ד ומ"ן כלובן דאב שממנו עצמו' ומוח וצפרניים ואודם דאם שממנו בשר וגידים ושערות כו' עד גם השחור ולובן שבעין שכלולים ממ"ן ומ"ד ג"כ ומן הפסולת נעשה השליא כו' הרי נעשה בירור גמור בכל שפע המ"ן רק ע"י המ"ד להיות הולד נוצר ברמ"ח אברים פנימיים וחיצונים עד שערות וצפרני' ושחור ולובן שבעין משא"כ בלא בירור שני דמ"ד הי' הכל מעורב כא' כו' וכ"ש שלא הי' נבדל הפסול' גמור להיות בפ"ע כמו השליא וכה"ג וזהו כדמיון הנ"ל בנתינ' מים יפים בקדר' להמתיק שיפול הפסולת למטה (והיינו כמ"ש במ"א שזהו כמחבץ שנותן עור קיבה בחלב רותחת שנקפא החלב ונבדל הנסיובי דחלבא וז"ש וכגבינה תקפיאני עו"ב תלבישני מן הבירור הראשון שבמ"ן ובירור שני וכגבינה תקפיאני כו' וזהו מים ראשונים מצוה מ"ד מים אחרונים חובה להעביר פסולת שבמ"ן מים אמצעים בין גבינה לבשר כו' כמ"ש במ"א וד"ל):
8 הולד. . הברור שבטפה : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה צח, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
(סג) אך להבין ענין העיבור במל' דאצי' מהו הנה יובן עפ"י הנ"ל בקי"ס ובהעברה שני' בנהר פרת שהן ב' ההי"ן דשם הוי' אימא תתאה ואימא עילא' כנ"ל דהיינו בחי' הדבור שנק' ים שהוא בחי' המל' סופא דכולא הרי הוא בחי' כיסוי והעלם להעלים ולהסתי' האור הגנוז בו כמו הרצון ושכל ומדו' כמו שהן עצמן במוחא ולבא כו' המה בבחי' האין אמיתי דאור המאציל שבאו"א וז"א דאצי' כו' וכאשר באין בדבור שהן צירופי אותיות בהבל הפה העליון שם מתעלמין בלתי ניכר מהות' העצמי ומה שנגלי' מתוך הדבור זהו כמו אור הנראה מתוך המסך ולבוש המכסה ומעלים עצם האור כמו שהוא וז"ש באורך נראה אור אור של תולדה כנ"ל וכמו שאנו רואים גלוי רצון ושכל או אהבה שבאה מתוך הבל הדבור שהוא בשינוי המהו' לגמרי מכמו שהרצון ואהב' היא בעצם מפני שהדבור כיסהו והעלימו בתוכו וה"ז ממש כעיבור הולד בבטן אמו שמתכס' ונעלם בבטן ולא נראה כלל ואח"כ יוצא לגלוי כו' שע"י העלמו בבטן יצא בשינוי מהות כי בהיותו בבטן הי' כלול באמו ואוכל מה שאמו כו' וע"ד דוגמא בנשמת אדה"ר הכללית נאמר ויפח באפיו נשמת חיים הרי הי' אור נשמ' זו כלול' תחל' בהבל ורוח שבפה העליון וע"י שנפח באפיו הוא שיצ' לגלוי בשינוי מהו' להיות נשמ' דבריא' יש מאין בגופו של אדה"ר כו' דמאן דנפ' מתוכו נפח הרי הית' בבחי' עיבו' והעל' תחל' ומחמת זה יצא בהבל שנפח באפיו בבחי' יש ודבר מה בחי' נפרד לעצמו כולד הנולד מבטן כו' ועד"ז יובן בשרש הנשמות למעלה כמו שאמרו אוצר אחד יש ששמו גוף ששם כל הנשמות בבחי' עיבור והעלם ויוצאים בבחי' לידה לבא בהתלבשות בגופים ואין משיח בא עד שיכלו כל הנשמות מן האוצר הזה כו' והענין הוא דשרש הנשמה באצי' היה במוחין דאבא שמלובשים במדות דז"א שנקרא אדם דאצי' בבחי' דכר וכתיב ביה אור זרוע לצדיק עליון שנמשך אור זרוע מבחי' יסוד ז"א בבחי' המ"ד כו' ונקלט האור הזרוע זה במל' והוא בחי' העיבור באוצר ששמו גוף בחי' נוק' להיות שם בהעלם וכסוי גדול זמן ז' או ט' חדשים עד שיוצאת הנשמ' בדרך תולד' מאין האלקי לבחי' יש גמור כו' והיינו ע"ד הנ"ל בנשמת אדה"ר בכלל וגם כמו שאנו רואים בכל נשמה אלקית בפרט שקודם שנמשכ' בעוה"ז בגוף כמאמר ג' שותפי' הן אב ואם כו' והקב"ה נותן בו נשמה והוא מ"ש נשמה שנתת בי אתה בראת כו' היינו שהית' כלולה בבחי' עיבור במל' דעשי' שנק' אוצר וגוף בבחי' יחוד זו"נ דעשי' ובהיות אור נשמה זרוע מבחי' יסוד ז"א דעשי' צדיק עליון הית' בבחי' אין האלקי ממש
9 ג' שותפי' הן : ראה קידושין ל, ב. נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה צט, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כג, כד
דבריא' בע"ג כנ"ל וכן מובן ממ"ש אליהו אשר עמדתי לפניו בבחי' עיבור במל' שהי' שם בבחינת הביטול לאין האלקי בתכלית כו' הענין הוא דגם זה אמת שבבחינת העיבור שם נכלל אור הזרוע דנשמה האלקי' בבטן המל' בתכלית העילוי אבל זה עצמו גורם שבלידה יולד במהות יש ודבר מה בבחי' בריאה מוגבלת כו' ויש להקדים תחלה ענין הקליט' שהוא בש"ע שאו' מוריד הגשם שהוא בחי' מ"ד דז"א מי החסדי' העליוני' שנקלט ברחם הנוק' כידוע שזהו פי' דעצרת ל' קליט' וכמו הקליט' דחטה הזרועה שנפשטת מכל גסותה וחומר' ובאה לכלל בחי' אין הרוחני דכח הצומח כו' כך אור העליון דנשמ' שנזרע מאור הזרוע לצ"ע יסוד ז"א כנ"ל נקלט בבטן המל' היינו מה שיבא לכלל ביטול והתכללות למעלה באלקות שהוא בחי' המל' שהוא בשם אלקי' וידוע שזהו בחי' או"ח ביטול היש לאין בתכלית מלמט' למעלה להפשיט מכל יש ודבר כו' אבל אור שם הוי' דז"א הוא בחי' או"י שהוא המשכה דבחי' אין האלקי מלמעלה למטה כמו שהוא בביטול עצמי דשם מ"ה דחכ' שמשם מקור המשכ' מ"ד זה כו' שהוא ממוח אבא כמו כי אתה אבינו כנ"ל וזהו גשם נדבות דבחי' מ"ד זה תניף אלקי' שם ב"ן דממתיק לגבורו' דאו"ח דמ"ן דנוק' וזהו עיקר סיבת הקליטה דאור הזרוע דמ"ד במ"ן כמ"ש אשה כי תזריע אשה מזרעת תחלה כו' וכמ"כ בכנ"י הוא בחי' גלוי קליטת אור האלקי בחי' האין וביטול בעצם שנמשך בכל נשמ' ונפש ורוח שהן בחי' מקבל שיש בה בחי' הביטול יש לאין בבחי' או"ח דמ"ן אל אישך תשוקתך כו' כמו ברוח תשובה ורוח אוי"ר כו' שעול' מלמט' למעל' כו' ובחי' הקליט' היינו שנקלט ונתקשר בו בחי' שם מ"ה ע"י יחודו בבחי' שם ב"ן שהוא ביטול דאו"ח יחדיו ידובקו והיו לאחדים (וכמו"כ מ"ש בחד קטירא אתקטרנא שהוא בבחי' מ"ד ומ"ן דאו"א שבמשה ומשיח כמשי"ת) והוא שרש כל תולדה שנולד בציור רמ"ח אברים כולד גשמי שאחר הקליטה היטב יבא לכלל צמיח' והתפשטות בציור אדם כמוח ולב ואיברים וכמו החטה אחר קליטתה יתלבש בה כח הצומח הרוחני להצמיחה בהתפשטות רב כו' כך אחר בחי' קליט' העליונ' הרוחנית בנשמ' מאור הזרוע כנ"ל יתחיל לצמוח רוח האדם בציור כלים מוח ולב עד המעשה בתו"מ בפו"מ שהוא בחי' נו"ה כו' וכמו ציור הנשמה כמו שהיא בגוף במוח ולב כו' בהתפעלות מוחין ומדות גשמיים כנ"ל אע"פ שאין לזה ערך לרוחניות הנשמה בהיות' בבחי' עיבור בבטן המל' כנ"ל מ"מ הרי אמר בצל' אלקים כו' רק שצלם אדם בעיבור הוא בבחי' הרוחניות והוא תכלית הדקות וההעלם דאין הרוחני ובבואה בבחי' לידה בגוף יש בה ציור כזה בבחי' הגשמה והיינו ענין קליטה דשמ"ע שמזה יבא גלוי התולדה בזש"פ בקי"ס כמשי"ת וד"ל ונמצ' מובן שבכלל העיבו' יש ב' הפכי' א' בקליט' ועיבור שהו' ביטול היש בתכלית וכן בכל ט"ח שע"י בחי' ה"ג דמ"ן דנוק' יש בו בולד ביטול והתכללות בבחי' אין כמ"ש הולד במעי אמו ראשו בין ברכיו שהוא תלת גו תלת כו' שמוחין ומדות שלו הכל באי' לכלל העלם ואין הרוחני ולא בגלוי כלל כמו שאמר שמלמדין אותו כל התורה שזהו ודאי בבחי' ההעלם ומקיף הרוחני כו' והב' היפך זה ממש והוא מה
6 אשה מזרעת תחלה : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה צט, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
שע"י שאוכל מה שאמו אוכלת בט"ח דרך טיבורו הפתוח כו' מזה נתגדלו ונתפשטו אברי הולד וכמו מן האודם דמ"ן דנוק' מתהווה גידול בשר האברים יום יום והוא מה שנהפך לדם מן המאכל שאמו אוכלת מתגדל דם והבשר וגידים דולד וכך כל ענין העיבור שהוא רק גידולו בבחי' יש ודבר בציור רמ"ח אברי' גשמיי' וזהו הכל דוק' מבחי' המ"ן דנוק' שעושה בו הגשמה זו כו' והיינו דוקא ע"י בחי' העיבור שהוא מסיבת עכיבתו בבטן בהעלם דבחי' אין הרוחני מזה דוקא יבא לכלל גידול והתפשטות בהגשמה בט"ח עד שיולד במהות יש בפ"ע כו' וזהו כמו דבר מהיפוכו שהעיבור בהעלם והתכללות באין הוא דוקא הגורם להיות התפשטו' ישותו בט"ח ובלידה וכך יובן בבחי' עיבור העליון דנשמות בבטן המל' דהעכבת הנשמה בביטול לאין האלקי בבטן המל' הוא עצמו הגורם להיות מציאות התפשטות' בציור רמ"ח אברי' בליד' כו' כמו החטה אחר קליטתה תצמיח בהתפשטות כנ"ל וד"ל:
13 האודם . . בשר : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שו"ת אבן העזר סימן קעה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
וזהו נגד הפסוק ואת דינה בתו ספ"ג דנדה דף ל"א סע"א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח היושבת בגנים כו' וענין התהות מותרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ויובן עוד יותר ממשל ציור הולד בבטן האם שמצטייר בבטן האם בהתחלקות עצמות וגידין ונודע מארז"ל אב מזריע לובן שממנו עצמות כו', שבהכרח יש בעצמות כח בחי' העצמות ולובן שבעין שמחולקי' הם בתכלית במהותם וממשם, אלא שבטפת האב לא הי' התחלקות עצמות וגידין בפועל ממש, רק שהי' בכח הטיפה ההיא בהעלם וע"י שהייתה בבטן האם ט' חדשים מצטייר ציור שלם ויוצא מהעלם אל הגילוי כו', וזהו משל רק לענין בחי' העלם וגילוי לבד, ואמנם כאשר נתגדל הולד ונגמר ציורו בכל פרטי האיברים בהיותו עדיין בבטן האם הנה הוא דוחה מעצמו שערות וציפרנים, וזהו עיקר סימן שנתגדל הולד כל צרכו והוא בר קיימא כנודע שאם היות שזהו מותרות ופסולת נגד איברי הגוף עכ"ז כשגמרו שערו וצפרניו דוקא ה"ז סימן לוולד שהוא בר קיימא, וכ"ז נעשה ע"י שהייתו בבטן האם יותר שנמצא בשהיותו בבטן נמצא בו הפסולת מה שלא ניכר כלל בטיפת הזרע, וזהו עדיין אינו פסולת גמור, אבל בצאתו לאויר העולם נמצא בו פסולת גמור ע"י פתיחת נקביו, כמארז"ל נפתח הסתום ונסתם הפתוח, ובהכרח לומר שפסולת זו היתה בו תחילה ג"כ שהרי ארז"ל על עובר שאינו מטיל רעי שלא יהרוג את אמו שנמצא יש בו קודם ג"כ בחי' פסולת זו שלכאורה אין זה בטיפת האב כלל, שהרי אמרו שהולד נוצר מן הברור שבה, אך י"ל שהברור יש בו ג"כ עדיין פסולת, אמנם באמת שם הוא בהעלם מאד, ובבטן האם שם הוא מתגלה ובצאתו מתגלה יותר, <לה>
759 אב מזריע לובן שממנו עצמות : ראה נדה לא, א. ראה גם אוה"ת פ' שופטים ס"ע תתנג ואילך. נדפס גם בביאוה"ז — להצ"צ — פ' שופטים כרך ב' ע' תתרל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח היושבת בגנים כו' וענין התהות מותרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ויובן עוד יותר ממשל ציור הולד בבטן האם שמצטייר בבטן האם בהתחלקות עצמות וגידין ונודע מארז"ל אב מזריע לובן שממנו עצמות כו', שבהכרח יש בעצמות כח בחי' העצמות ולובן שבעין שמחולקי' הם בתכלית במהותם וממשם, אלא שבטפת האב לא הי' התחלקות עצמות וגידין בפועל ממש, רק שהי' בכח הטיפה ההיא בהעלם וע"י שהייתה בבטן האם ט' חדשים מצטייר ציור שלם ויוצא מהעלם אל הגילוי כו', וזהו משל רק לענין בחי' העלם וגילוי לבד, ואמנם כאשר נתגדל הולד ונגמר ציורו בכל פרטי האיברים בהיותו עדיין בבטן האם הנה הוא דוחה מעצמו שערות וציפרנים, וזהו עיקר סימן שנתגדל הולד כל צרכו והוא בר קיימא כנודע שאם היות שזהו מותרות ופסולת נגד איברי הגוף עכ"ז כשגמרו שערו וצפרניו דוקא ה"ז סימן לוולד שהוא בר קיימא, וכ"ז נעשה ע"י שהייתו בבטן האם יותר שנמצא בשהיותו בבטן נמצא בו הפסולת מה שלא ניכר כלל בטיפת הזרע, וזהו עדיין אינו פסולת גמור, אבל בצאתו לאויר העולם נמצא בו פסולת גמור ע"י פתיחת נקביו, כמארז"ל נפתח הסתום ונסתם הפתוח, ובהכרח לומר שפסולת זו היתה בו תחילה ג"כ שהרי ארז"ל על עובר שאינו מטיל רעי שלא יהרוג את אמו שנמצא יש בו קודם ג"כ בחי' פסולת זו שלכאורה אין זה בטיפת האב כלל, שהרי אמרו שהולד נוצר מן הברור שבה, אך י"ל שהברור יש בו ג"כ עדיין פסולת, אמנם באמת שם הוא בהעלם מאד, ובבטן האם שם הוא מתגלה ובצאתו מתגלה יותר, <לה>
765 שהולד נוצר מן הברור שבה : נדה לא, א. ראה גם שה"א פא, ב. פירוש המלות נג, ד. תו"ח תולדות קמח, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח צור תעודה כו' וביאור ענין שצ"ל חותם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
והנה ידוע בענין אשה כי תזריע וילדה זכר שתלה הכתוב נקבות בזכרים כו' ואת דינה בתו , ע"ד אבא יסד ברתא וזהו בחכמה יסד ארץ שהיא מ' משא"כ כונן שמים ז"א הוא בתבונה וכמ"ש בד"ה וייצר ה' אלקים את האדם, והנה שמים וארץ הם ג"כ תשב"כ ותשבע"פ, נמצא תשב"כ הנק' דכר ז"א ושמים וה"ע יוצר האדם נמשך מהתבונה ותשבע"פ נוק' וארץ שרשה מהחכמה שלמעלה מהבינה, ולכן ברכת יוצר האדם רק פותח בברוך והיינו מה שנמשך מהבינה בז"א כי כל ברכה היא מבינה דהיינו מעלמא דאתכסי' כו', אך בברכת אשר יצר את האדם בצלמו שכנגד נוק' הוא ג"כ חותם בברוך לפי ששרשה מהחכמה, ויסוד אבא ארוך ונמשך ומתפשט ג"כ למטה להיות חותם בברוך, ומצינו מעלת חותם בברוך גבי אברהם שנאמר והיה ברכה וארז"ל יכול יהא חותם בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין, ואפ"ל כי פי' חותם בברוך זהו ענין המבורך שהוא ביסוד הנק' חותם כנודע מענין חותמך פתילך ומטך וזהו ענין בן פורת
1632 אשה כי תזריע : תזריע יב, ב. נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ט אריב"ל כו' ש"א עולמות (ב)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ונת' במ"א מענין יפה כח הבן מכח האב שלכאו' יפלא מאין יומשך יתרון בהבן נגד האב א"ל שנאמר שזהו ממה שהקב"ה נותן בו נשמה , כי שלש שותפין באדם , ומצד יתרון שיש בנשמת הבן עי"ז יפה כחו.
10 שלש שותפין באדם : נדה לא, א. וראה בכ"ז גם סה"מ תרל"ב ח"ב ע' תעח ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם צאינה וראינה כו' וע"ד שנת"ל בבחי' הדבור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
שע"י בחי' קיום מל"ת וביטול היש שעבודה זו נק' בחי' שקיעה שמלמטה, נמשך מזה מלמעלה שלא בדרך השתלשלות להיות בבחי' גילוי ובליטה, וכמו שמבואר בע"ח שיש ב' בחי' העלאות היינו עליית העולמות בשבת הוא שפנימיות עולם התחתון עולה ומלביש עולם העליון, וחיצוני' עולם העליון נמשך לפנימיות עולם התחתון, והיינו מפני כי ההעלאה מעולם התחתון הוא ע"י אהבה שהיא בחי' בליטה ולא בבחי' ביטול ממש, לכן נמשך מלמעלה בבחי' שקיעה להתלבש בבחי' פנימיות עולם התחתון בבחי' צמצום, אבל יש עוד העלאת מ"ן שבחי' זו נק' בשם עיבור בבטן אימא תלת כלילן גו תלת היינו שנתבטל ממהותו לגמרי בחי' שקיעה ונכלל בעליון ממש ונמשך מזה מ"ד המשכת מוחין חדשים, וז"ע יצ"מ כי גלות מצרים הי' בחי' עיבור ונעשה הגאולה ויצ"מ מוחין חדשים, וע' בפע"ח שער ך"א פ"א שהם מוחין עליונים מאד מאד כו', וגם באו שלא במדריגה, משא"כ בשום פעם אחרת רק במדריגה כו' ע"ש, ועמ"ש בלק"ת בד"ה קול דודי בפי' שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה, ועוד שיצ"מ וקרי"ס גילוי פנימי' בשינוי הטבע לגמרי בשמים ובארץ ה"ז בחי' חותם בולט שהוא ההיפך מבחי' אותותינו לא ראינו כו', וזהו אשה מזרעת תחלה יולדת זכר היינו כשההעלאה ממטה למעלה הוא בבחי' שקיעה כנודע שיסוד דנוק' שוקע אז יולדת זכר שנמשך מלמעלה בחי' בליטה וע"י אהבה יולדת נקבה שנמשך מלמעלה בחי' שקיעה היינו אורות בכלים.
785 אשה מזרעת תחלה : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם צאינה וראינה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
והענין דהנה בעבודה יש ב' מדרי' חותם שוקע וחותם בולט, חותם שוקע הוא ביטל דמ"ע וחותם בולט הוא ביטל דמל"ת דאי' בע"ח שיש (בפ"א בעליות) בביטל ב' מדרי' א' כמו עליות העולמות שבשבת שעולם התחתון נתעלה לעולם העליון (בפ"א מלביש חיצונית דעולם העליון) ועולם העליון מתלבש תוך פנימיות דעולם התחתון, הרי מלמטלמ"ע הוא חותם בולט שה"ה מתעלה כו' ומלמעלמ"ט הוא חותם שוקע ביטל הב' הוא ענין העבור תלת כלילן גו תלת ראשו בין ברכיו שהוא בביטל כ"כ עד שאין בו התחלקות דראש ורגל וזהו שהעולם התחתון נכלל בעולם העליון הרי מלמטלמ"ע הוא חותם שוקע ומלמעלמ"ט הוא חותם בולט שעי"ז נמשך מוחין חדשים והו"ע יצ"מ דשעבוד מצרים הוא בחי' עבור והגאולה הוא שנמשך מוחין חדשים ואי' בפע"ח שהם מוחין גבוהים שאינם נמשכים בסדר הדרגה, דכל הגילוים הם בסדר הדרגה אבל מוחין אלו הם שלא בסדר הדרגה, וכמ"ש קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים וכתי' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה ה"ז שלא בסדר הדרגה, וזהו משארז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר אשה הוא יסוד דנוק' חותם שוקע מלמטלמ"ע יולדת זכר נמשך מלמעלה חותם בולט, דבגילוים יש ב' מדרי' א' מה שנמשך התלבשות אוב"כ, ב' בחי' שלמעלה מהתלבשות אוב"כ, וזהו איש מזריע תחילה יולדת נקבה הו"ע התלבשות אוב"כ, אך אשה מזרעת תחילה יולדת זכר הוא כמ"ש חשף ה' את זרוע קדשו הוא מדרי' שלמעלה מהתלבשות אוב"כ, ובד"כ הוא חותם שוקע וחותם בולט, חותם שוקע הו"ע מל"ת שהוא ביטל היש באתכפיי' ואתהפכא עד שיהי' שב ואל תעשה רק חותם שוקע היינו כלי ריקן לקבל, ומ"ע הם חותם בולט שהו"ע אהבה אך מ"מ מי שאוהב לכן נק' חותם בולט.
20 אשה מזרעת תחלה : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם מי כהוי' אלקינו המגביהי לשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
שותפים באדם אב ואם והקב"ה, והגם שחלק אב ואם אין ערוך לגבי חלק הקב"ה מ"מ נק' בשם שותפים מפני שהם בעלי בחירה והרי יכול לבחור שלא לישא אשה ולא להוליד בנים וכאשר בחר לישא אשה והוליד בנים נק' עש"ז בשם שותף, אבל צבא מעלה אינו כן כי אינם בעלי בחירה כלל והם רק כגרזן ביד החוצב בו, וכמו שלא שייך לומר שכלי המחרישה הוא שותף עם האדם העושה בו וע"י, שהרי האדם יוכל בידים ג"כ לחרוש אלא שהוא ברוב טורח וריבוי זמן ולא יהי' כ"כ בעומק וע"י כלי המחרישה יהי' במהירות ובנקל ובעומק יותר, וכמו הגרזן שחוצבים בו וע"י אבנים מהר הרי יוכל ג"כ באצבעות ידיו לעקור את האבן מההר אלא שיהי' ברוב טרחה, וא"כ אין נופל כלל עליהם לומר שהם שותפים להאדם, וכמו"כ כל צבא מעלה אינם אלא כגרזן ביד החוצב בו שאינם בעלי בחירה כלל וכלל כמו הגרזן שאנו רואים שהאדם כאשר ירצה וחוצב בהגרזן ואם לא ירצה לא יחצוב בו, אבל הגרזן גם אם ירצה לחצוב לא יפעול כלום, כמו"כ הם צבא מעלה שאין בהם ממש מצד עצמם אלא כגרזן ביד החוצב בו, ומה שארז"ל אין אומן בלא כלים אין הפי' שבלא כלים אינו אומן כלל, כי אם אין לו כלים ה"ה ג"כ אומן, אלא שהכלים הם המביאים את אומנות האומן מהעלם אל הגילוי, כי בלא כלים הלא לא ניכר פלאות האומן והרי הוא כמו שאינו אומן כלל כי מאי נפ"מ אם הוא אומן או לאו אם אינו מוציא אומנותו מהעלם אל הגילוי שיהי' ניכר הפעולה שלו אבל באמת הכלים הם רק כמו צבת שבהם וע"י יאחוז האומנות של האומן.
37 שלש שותפים באדם : ראה נדה לא, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקנ. ח"ד ע' א'רז. קונטרסים ע' קו. הנחות תקע"ז ע' רעח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
והענין דהנה אי' בת"ז כד אנת אסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא, ולכאורה צ"ל והלא ממך הכל ואין לך דבר שחוץ ממנו וא"כ כשנסתלק בחי' אוא"ס איך אשתארו כגופא כו' דבחי' גופים למעלה אינו כמו למטה שהגוף יש לו שרש בפ"ע והתהוותו מחלק או"א והקב"ה נותן בו נשמה שהוא מחי' את הגוף ולא מהווה, אבל למעלה בבחי' אוא"ס דממך הכל, וכשנסתלק בחי' אוא"ס איך אשתארו כגופים.
46 שהגוף. . מחלק או"א והקב"ה. . נשמה : ראה נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ט ח"ב את ה' האמרת כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
אבל ענין השיתוף* הוא ע"ד שארז"ל* ג' שותפים יש באדם אב ואם והקב"ה אב כו' אם כו' והקב"ה נותן בו נשמה שהעיקר הוא חלק הקב"ה שהרי בצאת הנפש
26 ע"ד שארז"ל : נדה לא, א. קדושין ל, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר השיחות ליל ב' כ' כסלו, תרפ"ט, ריגא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
לחיים, דער אויבערשטער זאָל העלפן בזכות פון רבי'ן אַז עס זאָל נתעורר ווערן די נקודת פנימיות הלב אַז וואו מ'גייט און וואו מ'שטייט זאָל מען דערהערן רצונו ית', אין בעל הנס מכיר בניסו מיינט ניט אַז דאָ גיט מען אייך
17 נדה לא, א. וראה אוה"ת (יהל אור) לתהלים ע' קנד. ד"ה כימי צאתך מארמ"צ תשל"ח (סה"מ מלוקט ח"ה ע' שז ואילך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון תזריע שמעתי כו' איש מזריע תחלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
שמעתי מרא"פ ששמע ממהרמ"ט שאמר בשם אדמו"ר הזקן נ"ע בענין איש מזריע תחלה יולדת נקבה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר , ופי' המת"כ הטעם להיות שכאשר האיש מזריע תחלה אזי בא אח"כ זרע הנקבה וגובר עליו לכן יולדת נקבה וכן להיפוך שכאשר בא זרע האיש אח"כ גובר ויולדת זכר , ואמר אדמו"ר נ"ע שאין טעם זה עולה ע"פ ההלכה שנפסקה דתתאה גבר וכאן זרע הבא אח"כ הוא עליון ואיך הוא גובר.
2 איש מזריע תחלה : ברכות ס, א. נדה לא, א. ראה ויק"ר ספי"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון תזריע ענין מצות מילה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כג, כד
ענין מצות מילה ביאר הרמב"ם הטעם להתיש כח המתאווה כו', ובס' פרי הארץ אמר עליו הוציא מפיו דברים העומדים ברומו של עולם אעפ"י שלא כיוון בהם, וביאור הענין הנה כח המתאוה בבחי' אלקות הוא המתאוה לצאת מגדרי הכלי ולהיות כלה שארי כו', הוא בחי' אה"ר חותם הבולט מלמטלמ"ע, וגורם המשכה מלמעלה בחי' חותם שוקע יולדת נקבה מ"ע התלוים בו"ה כלים ואותיות דכח הירידה המסתירים על האור כו' כנ"ל באריכות.
6 יולדת נקבה : ברכות ס, א. נדה לא, א. ראה ויק"ר ספי"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון תזריע אשה כי תזריע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
והנה זהו בחי' רצוא שבנשמה אך אח"כ מתגלה שרש הנשמה שמפנימי' הכלים דאצי' שנק' בנות ירושלים כנ"ל ופועלת בחי' שוב להתלבש בנר"ן בכדי להמשיך גילוי אא"ס שבאצי' למטה בבי"ע להיות בנין הזכר מהחסדי' שהוא בחי' ז"א דאצי' לזאת גם הנשמה אשר לוקחה משם יש בה טבע החסדי' להיות נמשך למטה כו', ושני הבחי' ביחד דרו"ש הנ"ל נק' בנים כו' כמו הבן שיש בו חלק האב שהוא בחי' הלובן וחלק האם שהוא בחי' אודם כו' ומשניהם נעשה הגוף כו' כמאמר שלשה שותפים באדם אב ואם כו' כך אית אב ואם לנשמתא כו' וחלק האם הוא
35 שלשה שותפים באדם : ראה נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון תזריע אשה כי תזריע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כג
ג) והנה להבין ענין אשה כי תזריע וילדה זכר כו' הנה ארז"ל אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה , וביאור מאמרם ז"ל צריך להקדים ענין שימני כחותם על לבך שזהו תש"ר כחותם על זרועך זהו תש"י
61 אשה מזרעת תחילה : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור שבת שבתון
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
כמו בשעת התפילה בבינונים כמבואר בלק"א ], וזהו בחי' אתכפי' כו', וזהו שבש"ע דייקא אנו אומרים דייקא סלח לנו אבינו כי חטאנו כי מצד גדלות הדעת המאיר אז לכן מרגיש אפילו שמץ דק מן הרע לחטא גדול משא"כ כשאינו מאיר גדלות הדעת אז כל דרך איש זך בעיניו כו', ועד"ז ג"כ בכלל הוא בזמן עשי"ת שאז מאיר בנש"י בחי' גדלות המוחין ואז ננסר ונפרד כל כחות דנה"ט מנה"א ואז הנה"א עולה למעלה כו', וכ"ה למעלה נעשה בחי' נסירה היינו ע"פ הידוע בענין כי שמש ומגן הוי' אלקים והנסירה היא להפריד בחי' הנרתק דשם אלקים וממילא נתגלה בחי' שמש עילאה שהוא בחי' שם הוי' [שזהו ענין הארת פנים הנמשך בעשי"ת], וזהו ענין ועניתם את נפשותיכם בתשעה שהוא ענין התשובה להפריד הרע מכל תשעה כחות שבנה"א שזהו ענין שכל ומדות אבל ההפרדה ברצון אינו נעשה על ידינו רק מלמעלה [כמ"ש ומל הוי' את לבבך כו'], והנה ע"י התשובה מעוררים מלמעלה בחי' משפיע שבעצמי' כי כך הוא המדה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר וזהו ענין שבת שבתון הוא כי יוהכ"פ נק' שבת שבתון שהוא בחי' עליות כל שבתות השנה כמו שהשבת הוא עליית ששת ימי החול, ולהיות שבפ' אמור מדבר כשמתעורר מצד מעה"ת בתשובה מעומקא דליבא שזהו ענין ועניתם את נפשותיכם בתשעה כנ"ל לכן א' שבת שבתון הוא שאז מאיר בחי' דכר שבעצמו' ולכן לא נאמר שם ג"כ חוקת עולם בפסוק דשבת שבתון [רק מתחילה א' חוקת עולם לדורותיכם כו'] להיות שהארה זאת אינו מאיר בכל יוהכ"פ רק כשיש כשרון מעשה התחתונים כו', אבל בפ' אחרי מדבר בגילוי אור הנמשך מצד עצם סגולת היום כי שם נאמר בתשעה שאז אינו מאיר רק מבחי' מקבל שבעצמו' לכן א' שבת שבתון היא ולכן א' ג"כ חוקת עולם להיות שאור זה נמשך בתמידות בכל יוהכ"פ גם כשאין בחי' תשובה מלמטה כו'.
111 אשה מזרעת תחלה יולדת זכר : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי אם בחוקותי תלכו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
והנה הגם שאה' זאת נמשכת מצד ההתבוננות בשכל אנושי וההתפעלות ג"כ אנושי' בנה"ט היינו מצד שרש הנשמה בבחי' בבי"ע בבחי' לבושי' הפנימי' דמל' שמצד זה יש בכח הנשמה להשיג גדולת הוי' ולהתפעל ולהיות נמשך במעשה כו' שזהו בחי' נר"נ שאינם עצם הנשמה רק לבושי הנשמה [כי ענין הלבוש הוא דבר זר שהוא ענין פעולת הגילוי לזולתו שהוא הנה"ט וכמאמר מבשרי אחזה שהכוונה להראות לנה"ט בחי' התגלות אלקות וזהו ענין חלק האם שבנשמה [כידוע בענין שלשה שותפין באדם שהוא הנשמה כו'] שזהו מצד שרשם במל' דאצילות שמדת המל' היא ג"כ לפעול התגלות אלקות בעולמות והנשמה בדומה אליה מצד שממנה לוקח, אך חלק האב שבנשמה הוא חוש הטבעי ועצמי שבנשמה להיות נדבק אחרי כח האלקי המלובש בהשתלשלות העולמות שהוא החיות שבעולמות ולא אחרי היש וכמאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא כו', ובזה עיקר ההפרש בין ישראל לעמים שהמה תופסים היש לעיקר והיינו מצד שרשם בחיצוני' הדיבור שהוא חיצוני' לבושי המל' אחרי הפרסא אבל שרש נשמות ישראל לפני הפרסא בבחי' אצילו' בבחי' המדות דאצילות שהוא ענין שרשם בתושבע"פ אשר מחמת זה בטבעם לדבוק אחרי אלקות וחיות שבעולמות ומזה מסתעף ההתבוננות דמח' ודיבור ומע' הנ"ל שהוא להראות לנה"ט ג"כ גילוי אלקות כו'.
127 שלשה שותפין באדם : נדה לא, א. ראה גם לקו"ת שמ"ע פט, ב. וראה גם ביאוה"ז פינחס קיז, ב. תו"ח בשלח ח"א קלג, ד. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ותיבת ממעל מרמז דכמו בגשמיות יש ג' שותפים באדם אב ואם והקב"ה, אב מזריע לובן שממנו גידים ועצמות כו', ואם מזרעת אודם שממנו בשר כו', והקב"ה נותן בו נשמה דקאי על הנפש האלקית, כי הנפש החיונית נמשכת גם כן מאביו ואמו , כמו כן בהנשמה עצמה יש גם כן ג' שותפים אב ואם והקב"ה נותן בה נשמה .
78 יש ג' שותפים באדם : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
אך מכל מקום יש בחי' נשמות שנולדו מיחוד זו"נ כנ"ל ועכ"ז נקרא נשמות דבריאה דהיינו שנולדו לעולם הבריאה ועל דרך זה הנשמות שנולדו מיחוד זו"נ דבריאה והאם מזרעת אודם שממנו בשר כו'.
111 ואם מזרעת אודם : נדה לא, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר