155
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שאין בכל העריות כמותו". כי בכל חטא אחר, אפילו בעריות, אין חוצים את ה"גבולות" שהציב הקדוש־ברוך־הוא בין ישראל לעמים, אשר גם הם קבועים בטבע הבריאה37, בדומה ל"ויבדל... בין האור ובין החשך"38,
כי לא רק העובר על איסור עריות נשאר יהודי כמקודם, כבכל החטאים, כנאמר39 "ישראל אף־על־פי שחטא ישראל הוא", והוא חייב בכל המצוות40, אלא אף הילד שנולד באיסור, הרי "בכלל ישראל נחשב, אף־על־פי שהוא ממזר"36, והוא חייב בכל המצוות, עד אשר כיון שהוא יהודי41, הרי אם ילמד תורה ויהיה תלמיד חכם, הוא יהיה "קודם לכהן גדול עם הארץ"42.
לעומת זאת, הבועל ארמית, כיון ש"הבן מן הכותית אינו בנו", הוא אינו יהודי – הרי הוא חוצה את הגבולות שבין ישראל לעמים. הוא נוטל את כח ההולדה שלו, שבו נמצא עצם הנפש שלו, ומוליד בכך גוי!
ח. הקדוש־ברוך־הוא שותף בגלוי בהולדת האדם
יש בכך ענין נוסף: נאמר בגמרא43 "שלשה שותפין באדם, אב ואם... והקדוש־ברוך־הוא נותן בו נשמה". וידוע44, שבנוסף לכך שהנשמה היא העיקר, חלקו של הקדוש־ברוך־הוא, הרי גם לגבי הגוף, חלקם של האב והאם, אין זה ענין "טבעי", שבו האלקות בהעלם, אלא גם בכך נמצא כוחו של הקדוש־ברוך־הוא בגלוי.
מכך יוצא, שעל ידי חטא של בועל ארמית, נוטל האדם את כח ההולדה של יהודי – שאצל יהודי כח האין־סוף הוא בגלוי45, והוא מנצל זאת להיפך ח"ו, ל"כי יסיר את בנך מאחרי – מסיר אותו מלהיות אחרי ה'".
ומשום כך נאמר לגבי פנחס "תחת אשר קנא לאלקיו", כי הקנאות שקנא פנחס במקרה החטא של בועל ארמית
הערות
- 37. ראה שמו"ר פל"ו, א: "כל המשקין מתערבין זב"ז והשמן אינו מתערב אלא עומד כך ישראל אינם מתערבין עם העו"כ". ומדהמשיל את ישראל לזית (שמן), מוכח שהו"ע שבטבע הבריאה. וראה גם במדב"ר שנעתק בהערה הבאה.
- 38. ראה במדב"ר פי"ח, ז: "וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך .. כך הבדיל ישראל מן האומות .. וכך הבדיל אהרן כו'".
- 39. סנהדרין מד, רע"א.
- 40. וכידוע מ"ש הרמב"ם (אגרת השמד (ב"והמין הרביעי"). אגרת תימן (ד"ה ויש עלינו לשמוח)) שגם ירבעם בן נבט יפרעו ממנו על ביטול עירובי תבשילין והדומה לו.
- 36.
- 41. משא"כ בעכו"ם העוסק בתורה (תוס' ד"ה ה"ה ככה"ג – ע"ז ג, א).
- 42. הוריות יג א.
- 43. קידושין ל, ב. נדה לא, א.
- 44. ראה לקו"ת שה"ש לט, ד ואילך. ובארוכה – המשך שמח תשמח תרנ"ז ע' 4 (סה"מ תרנ"ז ע' קעו) ואילך. ד"ה ואתם הדבקים תרפ"ו (נדפס בסה"מ תשי"א) פ"ד. ובכ"מ.
- 45. וההולדה באוה"ע – י"ל: א) שהוא לפי שניזונים מצומח שנצמח בארץ (ע"ד המבואר בלקו"ת שם, בענין כח ההולדה שבבהמות). ב) שהוא בשביל שיהי' ענין הבחירה בישראל (וע"ד הידוע (ד"ה נ"ח תרנ"ו (ע' שיט)) בנוגע לכללות ציור גופם שמשתווה לגופי ישראל).
שמות רבה ל״ו:א׳ - הטקסט מספריא
וְאַתָּה תְּצַוֶּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיה יא, טז): זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ, וְכִי לֹא נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כַּזַּיִת הַזֶּה בִּלְבָד, וַהֲלוֹא בְּכָל מִינֵי אִילָנוֹת נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל, בְּגֶפֶן וּתְאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ, כַּתָּמָר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ז, ח): זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר. כָּאֶרֶז, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צב, יג): כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. כֶּאֱגוֹז, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, יא): אֶל גִּנַת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, וּקְרָאָן בְּכָל מִינֵי שְׁלָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, יג): שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, וּבָא יִרְמְיָה לוֹמַר: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, אֶלָּא מָה הַזַּיִת הַזֶּה, עַד שֶׁהוּא בְּאִילָנוֹ מְגַרְגְּרִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִן הַזַּיִת וְנֶחְבָּט, וּמִשֶּׁחוֹבְטִין אוֹתוֹ מַעֲלִין אוֹתוֹ לַגַּת וְנוֹתְנִין אוֹתָן בַּמַּטְחֵן, וְאַחַר כָּךְ טוֹחֲנִין אוֹתָן, וְאַחַר כָּךְ מַקִּיפִין אוֹתָן בַּחֲבָלִים, וּמְבִיאִין אֲבָנִים וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין אֶת שַׁמְנָן. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, בָּאִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְחוֹבְטִין אוֹתָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְחוֹבְשִׁים אוֹתָן וְכוֹפְתִין אוֹתָם בְּקוֹלָרִין וּמַקִּיפִין אוֹתָן טַרְטְיוֹטִין, וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹנֶה לָהֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, כג): וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכֵן (דברים ד, ל): בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ (דברים ל, לא): כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ, הֱוֵי: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר. דָּבָר אַחֵר, מָה רָאָה יִרְמְיָה לִמְשֹׁל אֲבוֹתֵינוּ כַּזַּיִת, אֶלָּא כָּל הַמַּשְׁקִין מִתְעָרְבִים זֶה בָּזֶה, וְהַשֶּׁמֶן אֵינוֹ מִתְעָרֵב אֶלָּא עוֹמֵד, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָם מִתְעָרְבִים עִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, ג): וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם. דָּבָר אַחֵר, כָּל הַמַּשְׁקִים אָדָם מְעָרֵב בָּהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה תַּחְתּוֹן וְאֵיזֶה עֶלְיוֹן, אֲבָל הַשֶּׁמֶן אֲפִלּוּ אַתָּה מְעָרְבוֹ בְּכָל הַמַּשְׁקִין שֶׁבָּעוֹלָם הוּא נָתוּן לְמַעְלָה מֵהֶן. כָּךְ אֲבוֹתֵינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם נִצָּבִים לְמַעְלָה מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, א): וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן, הֱוֵי: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר. דָּבָר אַחֵר, זַיִת רַעֲנָן, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, מַהוּ יְפֵה נוֹף, לָשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְכַלָּה נִמְפִּי, מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, שֶׁלֹא הָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֵצֵר כְּשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, לָמָּה, שֶׁהָיָה אָדָם נִכְנָס לְשָׁם מָלֵא עֲוֹנוֹת, וְהָיָה מַקְרִיב קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ, אֵין שִׂמְחָה גְדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁהָיָה יוֹצֵא צַדִּיק, הֱוֵי: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. כְּתִיב בְּצוֹר (יחזקאל כז, ג): צוֹר אַתְּ אָמַרְתְּ אֲנִי כְּלִילַת יֹפִי, אַתְּ אָמַרְתְּ אֲבָל אֲחֵרִים אֵינָם אוֹמְרִים, אֲבָל יְרוּשָׁלַיִם הַכֹּל אוֹמְרִים שִׁבְחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, טו): הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי, וּכְתִיב (תהלים מח, ג): הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב, מָקוֹם שֶׁמַּקְרִיבִין בּוֹ קָרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, יא): וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, כְּשֵׁם שֶׁהַשֶּׁמֶן מֵאִיר כָּךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, ג): וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, לָכֵן נִקְרְאוּ אֲבוֹתֵינוּ זַיִת רַעֲנָן, שֶׁהֵם מְאִירִים לַכֹּל בֶּאֱמוּנָתָם, לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ.
במדבר רבה י״ח:ז׳ - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח בֹּקֶר (במדבר טז, ה), מָה רָאָה לוֹמַר בֹּקֶר, אָמַר משֶׁה שֶׁמָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה אָמְרוּ דָּבָר זֶה, אָמַר שֶׁמָּא בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, לְכָךְ נֶאֱמַר (במדבר טז, ה): בֹּקֶר וְיֹדַע ה', אָמַר לָהֶם אֵין לִי רְשׁוּת לִכָּנֵס עַכְשָׁו, אֵין לְפָנָיו לֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֶלָּא בִּשְׁבִילֵנוּ עַל שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ. דָּבָר אַחֵר, אָמַר לָהֶם משֶׁה גְּבוּלוֹת חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, יְכוֹלִים אַתֶּם לְעָרֵב יוֹם וָלַיְלָה, וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בַּתְּחִלָּה (בראשית א, ה): וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, (בראשית א, ד): וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ, בִּשְׁבִיל תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּכְשֵׁם שֶׁהִבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ בִּשְׁבִיל תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּךְ הִבְדִּיל יִשְׂרָאֵל מִן הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ, כו): וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי, וְכָךְ הִבְדִּיל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כג, יג): וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, אִם יְכוֹלִין אַתֶּם לְעָרֵב אוֹתָהּ הַבְדָּלָה שֶׁהִבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ, אַתֶּם יְכוֹלִין לְבַטֵּל אֶת זֶה, לְכָךְ אָמַר לָהֶם (במדבר טז, ה): בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו, כְּבָר הוּא מְתֻקָּן, (במדבר טז, ה): וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
- לז - שנת תשכ"ג - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ חוקת, ז' תמוז, ה'תשכ"ג לקו"ש ח"ח ע' 155
- מ - שנת תשכ"ד - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ד לקו"ש ח"ח ע' 155
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.