154
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ולכאורה, אין מובן:
א) מהמלים "אשר קנא לאלקיו" מובן, שבעבירה של בועל ארמית פוגעים, כביכול, בקדוש־ברוך־הוא, יותר מאשר בעבירות אחרות. זהו ההסבר לנאמר לפני כן28 "בקנאו את קנאתי", כלומר, כדברי רש"י, "בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף", כי חטא זה פוגע, כביכול, בקדוש־ברוך־הוא בעצמו. ולכאורה, מדוע פוגע חטא זה יותר מחטאים אחרים?
ב) אמנם, על אשר "קנא לאלקיו" מגיע לפנחס שכר רב, אך הכהונה אינה ניתנת כשכר, אלא מועברת ב"טבע",
כדברי רש"י בפרשה הקודמת29, ש"גבולות חלק הקדוש־ברוך־הוא בעולמו", ושהקביעה "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם"30, היא קביעה שבטבע בדיוק כהבדלה בין "ויהי ערב" לבין "ויהי בקר",
וכיון שעד אז לא היה פנחס כהן, כי "לא ניתנה (כהונה) אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן"31, ופנחס נולד לפני כן, כיצד הוא נעשה כהן "תחת אשר קנא"32?
ז. טשטוש הגבול בין ישראל לעמים
ההסבר לכך הוא:
החטא של ביאות אסורות חמור מחטאים אחרים, בכך ש"ביאה" מקיפה את האדם כולו33 ונובעת מדרגת הנפש הנעלית מהכוחות הגלויים, אשר משום כך אפשר להוליד בן שיש בו את כל כוחות הנפש, ואף ייתכן ש"יפה כח הבן מכח האב"34, כי ההולדה נובעת מעצם הנפש, הנעלית מהכוחות הגלויים, ובעצם נפשו הרי האב שלם בכל כוחותיו35. מכך יוצא, שעל ידי ביאה אסורה ר"ל מפיל האדם דרגה של עצמיות אל קליפות הטומאה, בשונה מעבירות אחרות, שבהן מוריד האדם לקליפה רק אותם כוחות של הנפש האלקית המעורבים בפעולה מסוימת זו.
אך חמור עוד יותר הוא החטא של בועל ארמית, כנאמר36: "יש בו הפסד
הערות
- 28. שם, יא.
- 29. קרח טז, ה.
- 30. דה"א כג, יג.
- 31. רש"י פנחס כה, יג. וכדעת ר"א בזבחים קא, ב.
- 32. בלקו"ש [המתורגם] ח"ד (ע' 54) מוכיח מזה שפנחס הי' ראוי לכהונה גם לפנ"ז. (וראה אוה"ח (כה, יב), שאז מחל לו ה' הקנס שלא נמשח בזמן משיחת הכהנים. עיי"ש). אבל בפשטות, לא הי' לו מקודם שייכות לכהונה. ומה שאמרו (במדב"ר פ"כ, כד. רש"י כה, ו) "ויטול את הראוי לו" – הוא ע"ד שאמרו (שבת לב, א. פרש"י עה"ת תצא כב, ח) "ראוי זה ליפול (משי"ב)", דאף שנפילתו היא פורעניות על חטאו, נקרא ראוי כו', כי "נגלו לפניו הדורות ומעשיהם כו'" (רש"י שבת שם).
- 33. ראה ר"ח שער הקדושה פי"א (קסז, ג) ופט"ז (ר, ד – מהרמב"ן).
- 34. ראה שבועות מח, סע"א. חולין מט, סע"ב. סג, רע"א.
- 35. המשך שמח תשמח תרנ"ז ע' 93 (סה"מ תרנ"ז ע' רסט). דזהו יפה כח הבן מכח האב, שגם מה ש"יפה כח הבן" הוא "מכח (העצמי של) האב".
- 36. הרמב"ם – הל' אסו"ב שם ה"ז. הביאו הטור והרמ"א באה"ע שם.
רש"י על במדבר כ״ה:י״ג - הטקסט מספריא
והיתה לו. בְרִיתִי זֹאת:
ברית כהנת עולם. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְּנָה כְהֻנָּה לְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, לֹא נִתְּנָה אֶלָּא לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו שֶׁנִּמְשְׁחוּ עִמּוֹ וּלְתוֹלְדוֹתֵיהֶן שֶׁיּוֹלִידוּ אַחַר הַמְשָׁחָתָן, אֲבָל פִּינְחָס שֶׁנּוֹלַד קֹדֶם לָכֵן וְלֹא נִמְשַׁח לֹא בָא לִכְלַל כְּהֻנָּה עַד כָּאן; וְכֵן שָׁנִינוּ בִזְבָחִים (דף ק"א) לֹא נִתְכַּהֵן פִּינְחָס עַד שֶׁהֲרָגוֹ לְזִמְרִי:
לאלהיו. בִּשְׁבִיל אֱלֹהָיו, כְּמוֹ "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי" (במדבר י"א), "וְקִנֵּאתִי לְצִיּוֹן" (זכריה ח') — בִּשְׁבִיל צִיּוֹן:
והיתה לו AND IT SHALL BE UNTO HIM — this covenant of Mine shall be unto him —
ברית כהנת עולם A COVENANT OF AN EVERLASTING PRIESTHOOD — for although the priesthood had already been given to Aaron’s descendants (cf. Exodus 28:40-41), it was given only to Aaron and his sons who had been anointed together with him and to their offspring whom they might beget after they had been anointed. But Phineas who had been born prior to that and had not been anointed, had not as yet attained the status of priesthood until now. So, too, do we read in Zevachim 101b: Phineas did not become a priest until he had slain Zimri.
לאלהיו means [HE WAS ZEALOUS] FOR THE SAKE OF HIS GOD, just as, (Numbers 11:29) “Are you zealous for My sake (לי)?” and (Zechariah 8:2) “I am zealous לציון", i.e., for Zion’s sake.
אור החיים על במדבר כ״ה:י״ב - הטקסט מספריא
לָכֵן אֱמֹר. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״לָכֵן״ אַחַר שֶׁאוֹמֵר בְּסָמוּךְ ״תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא״ שֶׁהוּא גַּם כֵּן מַשְׁמָעוּת מַאֲמַר ״לָכֵן״, וּבְהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁהוּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ו,ד) אֵין ״לָכֵן״ אֶלָּא שְׁבוּעָה, דִּכְתִיב (שמואל א ג:יד) ״לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי״. וַעֲדַיִן צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לִשְׁבוּעָה. וְלָזֶה יֵשׁ לוֹמַר כִּי הֻצְרַךְ לִשְׁבוּעָה לְחַזֵּק בְּרִית הַשָּׁלוֹם, הֲגַם שֶׁלֹּא יִהְיוּ בָּנָיו רְאוּיִים לְדָבָר זֶה יְקַיֵּם ה׳ אֶת הַשְּׁבוּעָה.
עוֹד יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים קא:) שֶׁאָמְרוּ כִּי קוֹדֶם מַעֲשֵׂה זִמְרִי לֹא נִתְכַּהֵן פִּנְחָס, לְפִי שֶׁהָיָה מָצוּי וְלֹא נִמְשַׁח, וְאַחַר שֶׁעָשָׂה קִנְאָתוֹ הָיְתָה לוֹ הַכְּהוּנָה. וְהִנֵּה יֵשׁ בְּאוֹפֶן זֶה שְׁנֵי דְּרָכִים: אֶחָד הוּא דֶּרֶךְ מְחִילָה, וְהַשֵּׁנִי דֶּרֶךְ מַתָּנָה. דֶּרֶךְ מְחִילָה הוּא שֶׁיִּמְחוֹל לוֹ ה׳ הַקְּנָס שֶׁקְּנָסוֹ שֶׁלֹּא נִמְשַׁח בִּזְמַן מְשִׁיחַת הַכֹּהֲנִים, וְדֶרֶךְ מַתָּנָה הוּא שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַכְּהוּנָּה מֵחָדָשׁ כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְּנָה לְאַהֲרֹן, הֲגַם שֶׁאָבִיו וְאֶחָיו לֹא הָיוּ כֹּהֲנִים. וּכְפִי הַדִּין יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין אִם יִהְיֶה הַדָּבָר דֶּרֶךְ מְחִילָה לְדֶרֶךְ נְתִינָה: דֶּרֶךְ מְחִילָה אֵינָהּ צְרִיכָה קִנְיָן, וְדֶרֶךְ מַתָּנָה צְרִיכָה קִנְיָן, וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדוֹ לֹא זָכָה הַמְקַבֵּל בַּמַּתָּנָה אֶלָּא בְּמַה שֶׁכְּבָר הִגִּיעוֹ.
עוֹד יֵשׁ בְּדֶרֶךְ מַתָּנָה שְׁתֵּי רָעוֹת מַה שֶׁאֵין כֵּן אִם תִּהְיֶה דֶּרֶךְ מְחִילָה, כִּי בְּדֶרֶךְ מְחִילָה אִם יִמְחוֹל לוֹ עַל הַקְּנָס וְיַחְזֹר לִכְהוּנַּת אַהֲרֹן, אַף הוּא בָּטְלוּ הַמְּעוֹרְרִים עַל כְּהוּנָּתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּטְלוּ עַל כְּהוּנַּת אַהֲרֹן שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּא, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּדֶרֶךְ מַתָּנָה שֶׁיֶּשְׁנָם לַמְּעוֹרְרִים עָלָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ עַל אַהֲרֹן בַּתְּחִלָּה, וּמַה גַּם שֶׁהָיָה לָהֶם שִׂנְאָה עִמּוֹ לְסִבַּת הֲרִיגַת הַנָּשִׂיא וְכוּ׳, ב׳, שֶׁבְּדֶרֶךְ מַתָּנָה יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁהַדָּבָר חִדּוּשׁ וְאֵין לְךָ בּוֹ אֶלָּא חִדּוּשׁוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אִם יִהְיֶה בְּדֶרֶךְ מְחִילָה וְחוֹזֵר לִכְהוּנַּת אַהֲרֹן שֶׁחוֹזֵר הַדָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ וְצֶאֱצָאָיו כְּמוֹתוֹ, נִמְצֵאת אוֹמֵר כִּי בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים דֶּרֶךְ הַמְּחִילָה הוּא הַנָּאוֹת מִדֶּרֶךְ הַמַּתָּנָה: א׳ שֶׁאֵין צָרִיךְ קִנְיָן, ב׳ שֶׁאֵין לָחוּשׁ לַמְּעוֹרְרִים, ג׳ שֶׁתִּהְיֶה נִמְשֶׁכֶת לוֹ וּלְיוֹצְאֵי חֲלָצָיו.
וְהִנֵּה הָאָדוֹן ה׳ נִרְאָה בְּעֵינָיו בָּרוּךְ הוּא לְרוֹמֵם מַעֲלַת פִּנְחָס לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ מַתָּנָה, שֶׁיִּהְיֶה כֹּהֵן מִצִּדּוֹ וְלֹא מִצַּד הֶעָנָף שֶׁבָּא מִמֶּנּוּ לְתִפְאֶרֶת לוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ בְּדֶרֶךְ מַתָּנָה. וְתִקֵּן אֱלֹהֵי עוֹלָם כָּל הַשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם פִּקְפּוּק כְּשֶׁיִּהְיֶה דֶּרֶךְ מַתָּנָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: כְּנֶגֶד מַה שֶׁאָמַרְנוּ מַתָּנָה צְרִיכָה קִנְיָן אָמַר ״לָכֵן״ לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, וּכְנֶגֶד חֲשַׁשׁ הַמְעוֹרְרִים אָמַר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, וּכְנֶגֶד מִיחוּשׁ שֶׁאֵין הַדָּבָר אֶלָּא לְפִנְחָס וְחִדּוּשׁ הוּא אָמַר וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְגוֹ׳, שֶׁמַּתָּנָה זוֹ נִתְקַיְּמָה בְּיָדוֹ בִּשְׁבוּעָה מִפִּי הַבּוֹרֵא שֶׁתִּהְיֶה לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו כְּהוּנַּת עוֹלָם. וּכְבָר הֲעִירוֹתִיךָ בִּשְׁנַיִם וּבִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁהַכְּהוּנָּה הִיא נֶפֶשׁ הַנִּקְרֵאת כֵּן בִּמְקוֹם הַנְּשָׁמוֹת, וְהִבְטִיחַ ה׳ אֶת פִּנְחָס כִּי יִשְׁתַּלְשֵׁל בְּזַרְעוֹ עָנָף זֶה הַקָּדוֹשׁ הַנִּקְרָא כְּהוּנָּה, וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ ״כְּהֻנַּת עוֹלָם״.
במדבר רבה כ׳:כ״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו (במדבר כה, ו), מָה רָאָה לַעֲשׂוֹת כֵּן, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹא חָלַק כָּבוֹד לֹא לַשָּׁמַיִם וְלֹא לַבְּרִיּוֹת, עָלָיו נֶאֱמַר (משלי כא, כד): זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן. אָמְרָה לוֹ אֵינִי נִשְׁמַעַת אֶלָּא לְמשֶׁה, שֶׁכָּךְ צִוָּה אוֹתִי בָּלָק אַבָּא שֶׁלֹא לִשְׁמֹעַ אֶלָּא לְמשֶׁה רַבְּכֶם, שֶׁאָבִי מֶלֶךְ. אָמַר לָהּ הֲרֵי אֲנִי גָדוֹל כְּמוֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם אֲנִי אֲבִיאֵךְ, תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל משֶׁה, אָמַר לוֹ בֶּן עַמְרָם זוֹ מֻתֶּרֶת אוֹ אֲסוּרָה, אָמַר לוֹ אֲסוּרָה הִיא לָךְ, אָמַר לוֹ זִמְרִי וְאוֹתָהּ שֶׁלָּקַחְתָּ מִדְיָנִית הִיא, מִיָּד נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו שֶׁל משֶׁה וְנִתְעַלְּמָה מִמֶּנוּ הֲלָכָה, וְגָעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה, דִּכְתִיב (במדבר כה, ו): וְהֵמָּה בֹכִים, לָמָּה בּוֹכִים שֶׁנִּתְרַפּוּ יְדֵיהֶם אוֹתָהּ שָׁעָה, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְבַת מֶלֶךְ שֶׁנִּתְקַשְּׁטָה לִכָּנֵס לַחֻפָּה לֵישֵׁב בְּאַפִּרְיוֹן וְנִמְצֵאת מְקַלְקֶלֶת עִם אַחֵר, שֶׁנִּתְרַפּוּ יְדֵי אָבִיהָ וּקְרוֹבֶיהָ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל בְּסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה חָנוּ עַל הַיַּרְדֵּן לַעֲבֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לג, מט): וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב, וְשָׁם נִפְרְצוּ בִּזְּנוּת וְרָפוּ יְדֵי משֶׁה וִידֵי צַדִּיקִים עִמּוֹ, וְהֵמָּה בֹכִים וְהוּא עוֹמֵד כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא, (שמות לב, כ): וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְרָפוּ יָדָיו, אֶלָּא בִּשְׁבִיל פִּינְחָס שֶׁיָּבוֹא וְיִטֹּל אֶת הָרָאוּי לוֹ. וּלְפִי שֶׁנִּתְעַצֵּל (דברים לד, ו): וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנוֹ, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁמְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים עַד כְּחוּט הַשַֹּׂעֲרָה.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לב צו צו מאותו ספר זבחים קא, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך ד פינחס שיחה א מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך ו תשא שיחה א מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך ח בלק שיחה ב מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך יז שמיני שיחה ג מאותו ספר זבחים קא, א
- לקוטי שיחות כרך יח פנחס - י"ב-י"ג תמוז שיחה א מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה ג מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה ג מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך כא שמות שיחה א מאותו ספר זבחים קא, א
- לקוטי שיחות כרך כז שמיני שיחה ב מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך כח קרח שיחה ב מאותו ספר זבחים קא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשט"ז זבחים קא, ב ואילך
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשח"י זבחים קא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ה זבחים קא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ו זבחים קא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשכ"ח זבחים קא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ט זבחים קא, א-ב
- תורת מנחם שיחת ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תש"ל זבחים קא, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' בחוקותי, ל"ג בעומר, ה'תש"ל זבחים קא, א
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשל"א זבחים קא, א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשל"ב זבחים קא, א