1067
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
בלק
א. על הפסוק "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" אומרים רז"ל1 "מראש אלו אבות ומגבעות אלו אמהות".
ההבדל בין אב לאם בשייכות לבנם הוא:
השייכות הגלויה* של האב – היא כללות מציאותו של הבן ללא התחלקות איברים; ציור הגוף של הולד על כל פרטי אבריו – נעשה על ידי שהייתו תשעה חדשים בבטן האם2; ולכן גם לאחר לידת הבן, עומדת האם יותר בקירוב אליו מאשר האב, כי היא יצרה את הפרטים שלו. לכן רואים במוחש, שהאהבה של ילד רבה יותר לאמו מאשר לאביו ויראתו גדולה יותר מאביו3, כי אהבה היא תנועה של קירוב ויראה – תנועה של ריחוק.
הבדל זה קיים גם בין האבות לבין האמהות של כלל ישראל. וזהו גם הטעם על כך שב"מראש צורים אלו האבות" נאמר בפסוק הביטוי "אראנו", המורה על ראיה מרחוק; ואילו ב"ומגבעות אלו האמהות" הביטוי הוא "אשורנו" שמשמעותו שהראיה היא בקירוב (משום כך מתרגם התרגום את תיבת "אשורנו": "סכיתה", שהוא גם תרגום תיבת "ותבט"4, והבטה פירושה להסתכל מתוך כוונה וכובד ראש)5.
ב. לידת הולד מאב ואם, כבכל ענין בגשמיות, נלקחת משרשה ברוחניות. מדות (ההרגשות) נקראים "תולדות", משום שהן נולדות מן השכל: ההשגה וההתבוננות בגדולת הוי', מולידה אהבה להקב"ה ויראה ממנו. השכל עצמו נחלק בכללות לשני חלקים: חכמה ובינה. חכמה היא נקודת השכל, ולכן נקראת החכמה "אב", ובינה היא השכל כפי שהוא בא בצורה מפורטת, ולכן נקראת בינה "אם"6.
כוחות הנשמה מקורם מעשר ספירות שלמעלה7. מובן איפוא, שגם עשר הספירות הן בסדר דומה לכוחות הנפש (מאחר שמקורם הוא עשר הספירות שלמעלה).
כשם שכוחות הנפש נחלקים לשני סוגים: שכל ומדות, והמדות נולדות
הערות
- 1. במדב"ר פ"כ, יט. תנחומא בלק יב. זח"ג רי, ב.
- *. והא דלובן ממנו עצמות וכו' (נדה לא, א) – בא בפועל ונתגלה רק ע"י השהי' בבטן האם.
- 2. תניא פ"ב.
- 3. ראה קידושין ל, סע"ב (הובא בפירש"י ויקרא יט, ג). וכן הוא גם בנוגע לאב ואם ברוחניות – חכמה ובינה, שמחכמה נולדת (והיא עצמה) יראה, מבינה (והיא עצמה) – אהבה.
- 4. בראשית יט, כו.
- 5. ראה פירש"י במדבר כא, ח. ולפעמים מבואר דאשורנו (הבטה) – מרחוק וראי' – מקרוב – ושתי הדיעות באיכ"ר רפ"ה. וראה ד"ה כי מראש צורים – להצ"צ (בס' במדבר 16).
- 6. תניא פ"ג. ביאוה"ז בלק קג, ב.
- 7. תניא פ"ג.
במדבר רבה כ׳:י״ט - הטקסט מספריא
וַיִּשָֹּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי, פָּתַח וְאָמַר מִן הָרָמִים הָיִיתִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק לִבְאֵר שַׁחַת. יַנְחֵנִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל לב, יח): נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִדֵהוּ. דָּבָר אַחֵר, מִן אֲרָם, עִם רָם, שֶׁלְּמַעְלָן הָיִיתִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק מִכְּבוֹדִי, מָשָׁל לְמִי שֶׁמְהַלֵּךְ עִם הַמֶּלֶךְ, רָאָה לִיסְטִין הִנִּיחַ אֶת הַמֶּלֶךְ וְטִיֵּל עִם הַלִּיסְטִין, כְּשֶׁחָזַר אֵצֶל הַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ עִם אוֹתוֹ שֶׁטִּיַּלְתָּ עִמּוֹ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְךָ שֶׁתֵּלֵךְ עִמִּי. כָּךְ בִּלְעָם נִזְקַק לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְחָזַר לִהְיוֹת קוֹסֵם כְּבַתְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יג, כב): וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם, לְפִיכָךְ צָוַח רָם הָיִיתִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק. דָּבָר אַחֵר, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי, אָמַר לוֹ הֻשְׁוֵינוּ שְׁנֵינוּ לִהְיוֹת כְּפוּיֵי טוֹבָה, אִלּוּלֵי אַבְרָהָם אֲבִיהֶם לֹא הָיָה בָלָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט, וְלוּלֵי אַבְרָהָם לֹא פָּלַט לוֹט מִסְּדוֹם, וְאַתָּה מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל לוֹט. וְאִלּוּלֵי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם לֹא הָיִיתִי אֲנִי בָעוֹלָם, שֶׁלֹא רָאָה לָבָן בָּנִים אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, שֶׁבַּתְּחִלָּה כְּתִיב (בראשית כט, ט): וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן, וְאִלּוּ הָיָה לוֹ בָנִים הֵיאַךְ בִּתּוֹ רוֹעָה, וּמִשֶּׁהָלַךְ יַעֲקֹב לְשָׁם נִתְּנוּ לוֹ בָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, א): וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן, וְכֵן אָמַר לוֹ (בראשית ל, כז): נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ. (במדבר כג, ז): לְכָה אָרָה לִי, מִי שֶׁהוּא מְאָרֵר לְעַצְמוֹ מְאָרֵר, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (בראשית יב, ג): וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְאוֹמֵר (בראשית כז, כט): אֹרְרֶיךָ אָרוּר. לְכָה אָרָה לִי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, אִלּוּ לְאֻמָּה אַחֶרֶת בִּקֵּשׁ שֶׁאֲקַלֵּל, כְּגוֹן בְּנֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָיִיתִי יָכוֹל, אֶלָּא יַעֲקֹב, מֶלֶךְ שֶׁבּוֹרֵר לְעַצְמוֹ מָנָה וְעָמַד אֶחָד וְאָמַר גְּנַאי עָלֶיהָ כְּלוּם יֵשׁ לוֹ חַיִּים, וְאֵלּוּ חֶבְלָתוֹ וְנַחֲלָתוֹ וּסְגֻלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ט): כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, (שמות יט, ה): וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה. וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, מֶלֶךְ שֶׁנָּטַל עֲטָרָה וּנְתָנָהּ בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר אָדָם שֶׁאֵינָהּ כְּלוּם, יֵשׁ לוֹ חַיִּים, וְאֵלּוּ כְּתִיב בָּהֶן (ישעיה מט, ג): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל (במדבר כג, ח), בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ רְאוּיִין לְהִתְקַלֵּל לֹא נִתְקַלְּלוּ, כְּשֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב לִטֹּל אֶת הַבְּרָכוֹת נִכְנַס בְּמִרְמָה, דִּכְתִיב (בראשית כז, טז): וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים, אָמַר אָבִיו (בראשית כז, יח): מִי אַתָּה, אָמַר לוֹ (בראשית כז, יט): אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ, מִי שֶׁמּוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִיו אֵינוֹ רָאוּי לְהִתְקַלֵּל, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּתְבָּרֵךְ, דִּכְתִיב (בראשית כז, לג): גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה, וְהֵיאַךְ אֲנִי מְקַלְּלָן לֹא קַבֹּה אֵל. דָּבָר אַחֵר, מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם לִגְיוֹן שֶׁמָּרַד בַּמֶּלֶךְ חַיָּב מִיתָה, וְאֵלּוּ כָּפְרוּ בּוֹ וּמָרְדוּ וְאָמְרוּ (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְכַלּוֹתָן, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא זָז מֵחִבָּתָן, לִוָּה לָהֶן עַנְנֵי כָּבוֹד וְלֹא פָסְקוּ מֵהֶם הַמָּן וְהַבְּאֵר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות לב, ח): כִּי עָשׂוּ עֵגֶל מַסֵּכָה. (נחמיה ט, יט כ): וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם, וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם, וְהֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לְקַלְּלָם, מָה אֶקֹב לֹא קַבֹּה אֵל, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְצַוֶּה אוֹתָם עַל הַבְּרָכוֹת וְעַל הַקְּלָלוֹת, בַּבְּרָכוֹת הָיָה מַזְכִּירָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז, יב): אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, בַּקְּלָלוֹת לֹא הָיָה טוֹבְעָן, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (דברים כז, יג): וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל. וּכְשֶׁהֵן חוֹטְאִין וְאוֹמֵר לְהָבִיא עֲלֵיהֶן קְלָלָה, אֵינוֹ כּוֹתֵב שֶׁהוּא מְבִיאָהּ, אֶלָּא בַּבְּרָכוֹת הוּא בְּעַצְמוֹ מְבָרְכָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, א): וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן וגו', (דברים כח, ח): יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה, וּבַקְּלָלוֹת לֹא הָיָה טוֹבְעָן, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (דברים כח, טו): וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע, וּבָאוּ עָלֶיךָ, מֵעַצְמָן, הֱוֵי מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל. כְּתִיב (במדבר כג, ט): כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, לְהוֹדִיעַ שִׂנְאָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁמִּתּוֹךְ בִּרְכוֹתָיו אַתָּה יוֹדֵעַ מַחֲשַׁבְתּוֹ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁבָּא לָקֹץ אֶת אִילָן, מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי קוֹצֵץ אֶת הַנּוֹפִים, כָּל עָנָף וְעָנָף וּמִתְיַגֵּעַ, וְהַפִּקֵּחַ מְגַלֶּה אֶת הַשָּׁרָשִׁין וְקוֹצֵץ, כָּךְ אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, מָה אֲנִי מְקַלֵּל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לְשָׁרְשָׁן, בָּא לִגַּע מְצָאָן קָשִׁים, לָכֵן אָמַר: כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ. דָּבָר אַחֵר, כִּי מֵרֹאשׁ, אֵלּוּ אָבוֹת, (במדבר כג, ע): וּמִגְּבָעוֹת, אֵלּוּ אִמָּהוֹת. (במדבר כג, ט): הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן. וּכְשֶׁהוּא מְשַׂמְּחָן מְשַׂמְּחָן לְבַדָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, יב): ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ. וּכְשֶׁהָאֻמּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה שְׂמֵחִים הֵן אוֹכְלִים עִם כָּל מַלְכוּת וּמַלְכוּת וְאֵין עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג, ט): וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. (במדבר כג, י): מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, מִי יוּכַל לִמְנוֹת מִצְווֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין בֶּעָפָר, (דברים כב, י): לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר, (דברים כב, ט): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. (במדבר יט, ט): וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה, (במדבר ה, יז): וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן. (ויקרא יט, כג): שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים, וְכֵן כֻּלָּם. (במדבר כג, י): וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל, הָרְבִיעִית שֶׁלָּהֶן, מִי יוּכַל לִמְנוֹת אֻכְלוּסִין שֶׁיָּצְאוּ מֵאוֹתָן שֶׁהָיוּ חוֹטְפוֹת וּמְחַבְּבוֹת אֶת הַמִּצְווֹת, (בראשית ל, טו): וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי. (בראשית ל, ג): הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ, (בראשית ל, ט): וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת. (בראשית טז, ג): וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר, (במדבר כג, י): תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, מָשָׁל לְטַבָּח שֶׁבָּא לִשְׁחֹט פָּרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, הִתְחִיל הַמֶּלֶךְ רוֹאֶה, כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה הִתְחִיל מַשְׁלִיךְ אֶת הַסַּכִּין וּמְשַׁפְשֵׁף בָּהּ וּמְמַלֵּא אֶת הָאֵבוּס לְפָנֶיהָ, הִתְחִיל לוֹמַר תֵּצֵא נַפְשִׁי שֶׁבָּאתִי לְשָׁחֲטָהּ וַהֲרֵי זְנַחְתִּיהָ. כָּךְ בִּלְעָם אָמַר תֵּצֵא נַפְשִׁי שֶׁבָּאתִי לְקַלֵּל וַאֲנִי אֲבָרֵךְ. (במדבר כג, יד): וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, רֹאשׁ שֶׁיֵּשׁ פְּרָצִים שָׁם, שֶׁשָּׁם מֵת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, כז): עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, יֵשׁ פִּרְצָה גְדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁרָאָה בַּנְּחָשִׁים וְהָיָה סָבוּר שֶׁשָּׁם יִכְלוּ.
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
רש"י על ויקרא י״ט:ג׳ - הטקסט מספריא
איש אמו ואביו תיראו. כָּל אֶחָד מִכֶּם תִּירְאוּ אָבִיו וְאִמּוֹ, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ: אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מִנַּיִן? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר תִּירָאוּ הֲרֵי כָאן שְׁנַיִם, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר אִישׁ? שֶׁהָאִישׁ סֵפֶק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת אֲבָל אִשָּׁה רְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ (ספרא; קידושין ל'):
אמו ואביו תיראו. כָּאן הִקְדִּים אֵם לָאָב, לְפִי שֶׁגָּלוּי לְפָנָיו שֶׁהַבֵּן יָרֵא אֶת אָבִיו יוֹתֵר מֵאִמּוֹ, וּבַכָּבוֹד הִקְדִּים אָב לָאֵם, לְפִי שֶׁגָּלוּי לְפָנָיו שֶׁהַבֵּן מְכַבֵּד אֶת אִמּוֹ יוֹתֵר מֵאָבִיו, מִפְּנֵי שֶׁמְּשַׁדַּלְתּוֹ בִדְבָרִים (שם):
ואת שבתתי תשמרו. סָמַךְ שַׁבָּת לְמוֹרָא אָב, לוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁהִזְהַרְתִּיךָ עַל מוֹרָא אָב, אִם יֹאמַר לְךָ חַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, אַל תִּשְׁמַע לוֹ, וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת (בבא מציעא ל"ב):
אני ה' אלהיכם. אַתָּה וְאָבִיךָ חַיָּבִים בִּכְבוֹדִי, לְפִיכָךְ לֹא תִשְׁמַע לוֹ לְבַטֵּל אֶת דְּבָרַי. אֵיזֶהוּ מוֹרָא? לֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יְדַבֵּר בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו, וְאֵיזֶהוּ כָבוֹד? מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמַנְעִיל, מַכְנִיס וּמוֹצִיא (קידושין ל"א):
איש אמו ואביו תראו means, EVERYONE OF YOU SHALL FEAR HIS MOTHER AND HIS FATHER; this is the literal sense. The Halachic explanation of the verse, however, is as follows: Since Scripture says איש I have here only the law that a man must fear his father and his mother, whence do I know that this applies also to a woman? Because Scripture states תיראו (in the plural), it is evident therefore that it speaks here of two (man and woman). But if this be so (that Scripture means to include a woman also) why does it use the term איש, a man? Because it is the man who has the means to do it, whilst the woman is under the control of others (what she does is dependent upon her husband’s consent)(Sifra, Kedoshim, Section 1 3; Kiddushin 30b).
אמו ואביו תיראו EVERYBODY OF YOU SHALL FEAR HIS MOTHER AND HIS FATHER — Here Scripture mentions the mother before the father because it is manifest to Him that the child fears the father more than the mother and therefore by mentioning the mother first Scripture stresses the duty of fearing her. In the case of honoring one's parents, however, Scripture mentions the father before the mother because it is manifest to Him that the child honors the mother more than the father because she endeavors to win him over by kindly words. Therefore by mentioning the father first Scripture emphasizes the duty of honoring him (Kiddushin 30b - Kiddushin 31a).
ואת שבתתי תשמרו AND MY SABBATHS SHALL YE KEEP — Scripture places the commandment of observing the Sabbath immediately after that of fearing one’s father in order to suggest the following: “Although I admonish you regarding the fear due to your father, yet if he bids you: "Desecrate the Sabbath", do not listen to him” — and the same is the case with any of the other commandments. This, it is evident, is the meaning since Scripture adds —
אני ה' אלהיכם “I am the Lord your God" (the plural) — both you and your father are equally bound to honour Me! Do not therefore obey him if it results in making My words of no effect (Sifra, Kedoshim, Section 1 10; Bava Metzia 32a). — What is implied in the term מורא? That one should not sit in his (the father's) seat, nor speak in his stead (i. e. when he is expected to speak), nor contradict his words. And what is implied in the term כבוד? That the child gives the parents to eat and to drink, provides them with clothes and shoes, leads them into the room and out if they are infirm (Kiddushin 31b).
רש"י על במדבר כ״א:ח׳ - הטקסט מספריא
על נס. עַל כְּלוֹנָס, שֶׁקּוֹרִין פירק"א בְּלַעַז, וְכֵן "וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה" (ישעיהו ל'), "אָרִים נִסִּי" (שם מ"ט), "שְׂאוּ נֵס" (שם י"ג); וּלְפִי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ לְאוֹת וְלִרְאָיָה, קוֹרְאוֹ נֵס:
כל הנשוך. אֲפִלּוּ כֶלֶב אוֹ חֲמוֹר נוֹשְׁכוֹ הָיָה נִזּוֹק וּמִתְנַוְּנֶה וְהוֹלֵךְ, אֶלָּא שֶׁנְּשִׁיכַת הַנָּחָשׁ מְמַהֶרֶת לְהָמִית, לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן וְרָאָה אֹתוֹ — רְאִיָּה בְעָלְמָא — וּבִנְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ נֶאֱמַר "וְהִבִּיט" — וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט וְגוֹ' — שֶׁלֹּא הָיָה מְמַהֵר נְשׁוּךְ הַנַּחַשׁ לְהִתְרַפְּאוֹת אֶלָּא אִם כֵּן מַבִּיט בּוֹ בְּכַוָּנָה; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ וְכִי נָחָשׁ מֵמִית אוֹ מְחַיֶּה? אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו הָיוּ נִמּוֹקִים (ראש השנה כ"ט):
על נס means [SET IT] UPON A POLE which is termed perche in O. F. Similar is, (Isaiah 30:17) “And like a polo (banner) upon the hill”; (Isaiah 49:22) “I will lift up my pole (banner)”; (Isaiah 13:3) “Lift up a banner." Because it is lofty so that it can serve as a sign and as evidence of something it is called נס, something raised on high (cf. Rashi on Exodus 20:17).
כל הנשוך ANYONE THAT IS BITTEN — even though a dog or ass had bitten him, he felt the effects of the injury and became enfeebled more and more (cf. Tanchuma); only that the bite of a serpent kills more speedily. On this account it is stated here: וראה אתו, “whoever has been bitten, when he seeth it, [shall live]” — a mere glance sufficed to heal him. But in the case of the serpent’s bite it is stated והביט, and he gazed — “and it came to pass that if a serpent had bitten any man, when he gazed [at the brazen serpent, he lived]”, for the serpent’s bite was not so quick to heal unless he gazed intently (cf. Jerusalem Talmud Rosh Hashanah 3:9). — Our Rabbis said: But could the copper serpent cause death or life?! But the explanation is that when the Israelites in gazing at the serpent looked up on high and subjected their hearts to their Father in Heaven, they were healed, but if they did not do this they waste away (Rosh Hashanah 29a).
תניא, ליקוטי אמרים ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ: נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה – כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן: שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת; פֵּירוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כוּ׳.
וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחְלֶקֶת לִשְׁתַּיִם: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת.
הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן: אַהֲבַת ה׳ וּפַחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כוּ׳.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת:
וּּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״חָכְמָה״, ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמּוּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ – נִקְרָא ״בִּינָה״.
וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ הוּא ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וְ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״ נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לִירֹא וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ.
וְשׁוּב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, לִגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב: ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ׳״.
וְהַצִּמָּאוֹן, הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּיחוֹת מֵהַמּוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כּוּלָּן, הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.
וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:
מצוטט ב־4 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך יג ‹ בלק ‹ שיחה ב ‹ 85 לקו"ש ח"ד ע' 1067
תורת מנחם 3
- לד - שנת תשכ"ב - חלק שלישי ‹ בס"ד. יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ד ע' 1067
- לד - שנת תשכ"ב - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום א', י"ג תמוז, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ד ע' 1067
- לד - שנת תשכ"ב - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ד ע' 1067
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.