155
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ולכן בנסים בכלל יש גם את סוג הנסים שמלובשים בטבע, שבהם ישנם שני קצוות49:
זה נס (שלמעלה מהטבע) בדיוק כמו הנסים שאינם מלובשים בטבע50, וכפסק הדין שמברכים אותה ברכה "שעשה נסים" הן בחנוכה (נס שאינו מלובש בטבע51), והן בפורים (נס המלובש בטבע)
ואדרבה – חז"ל אומרים52 שדוקא על הנסים המלובשים בטבע נאמר53 "עושה נפלאות לבדו";
אולם נס זה עצמו (שלמעלה לגמרי מהטבע) יורד בהתלבשות בתוך דרכי הטבע, ומביא לידי כך שהנהגת הטבע עצמה תהיה "כרצונו דוקא כגרזן ביד החוצב כו'"54.
כלומר, בהנהגה הנסית שלמעלה מן הטבע ישנה "תכונה" של "טבע", כך שאין הנס מושל על הטבע באופן שהוא משדד את הטבע, אלא על ידי הנס, הטבע עצמו "מתעלה" עד לדרגה של "למעלה מן הטבע"55.
ויש לומר שזהו הטעם שניסן אינו רק "ראש חדשים" אלא גם "ראשון גו' לחדשי השנה" – כיון שתכלית ההנהגה הנסית של ניסן היא להפוך את ההנהגה הטבעית (שנה)56,
הערות
- 49. בהבא לקמן – עיין בארוכה שער האמונה פט"ו.
- 50. ראה שער האמונה שם (ל, א): נס גמור הוא כו'. ועיי"ש בסוף הפרק.
- 51. תו"א מג"א צג, א. שם, סע"ג. ק, א. ובכ"מ. וצע"ק מאבודרהם ברכות הראיי' [וראה שו"ע או"ח סו"ס ריח. אנציקלופדיא תלמודית ח"ד ע' שנה וש"נ]. וי"ל שהטעמים שבאבודרהם שפורים יוצא "ממנהג העולם" מלובשים הם ואינם גלויים (כ"כ) וע"ד מש"כ בתו"א (מג"א צג, רע"ד. ק, א) ש"נראה בחוש שכל הסבות היו רק למעלה מהטבע".
- 52. נדה לא, א.
- 53. תהלים עב, יח.
- 54. שער האמונה שם ל, סע"א.
- 55. ולהעיר מסה"מ תרע"ח (ע' פט) דגם נסים שאינם מלובשים בטבע שבהם מתבטל הטבע, הנה "מה שמתבטל הוא רק באותו הדבר שבו הוא הנס, אבל כללות העולם הוא בקיומו, א"כ ה"ז שבעולם מאיר גילוי אוא"ס שלמעלה מהעולם". וראה בארוכה ד"ה נתת ליראיך תשי"ב, שלכן עי"ז נעשה רוממות הטבע גופא (מכיון שגם בעת הנס כללות הטבע הוא בקיומו). וי"ל דזה שהנס ("אוא"ס שלמעלה מהעולם") מאיר בעולם וטבע, הוא [לא רק מפני הבל"ג שבו (שיכול להתפשט עד למטה מטה, גם בטבע ועולם), כ"א גם] מפני שגם בהבל"ג ונס כלול "טבע" (וגבול*) כבפנים. ולכן המשכתו בעולם היא באופן שאינו משדד כללות הטבע רק "אותו הדבר שבו הוא הנס", שעי"ז נעשה רוממות הטבע.
- 56. וחיבור זה ד"נס" ו"טבע" (– מה שתכלית הנס הוא להפוך הטבע) י"ל שנרמז בלשות חז"ל "כשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה" – שמלשון "כשבחר ביעקב ובניו" מובן, שיש ב"יעקב ובניו" ב' ענינים: א) כמו"ש מצ"ע, ב) מצד בחירתו ית' (ע"ד הנ"ל בפנים סעיף יוד). וי"ל הביאור: "יעקב ובניו" הם בחי' בל"ג שלמעלה מהעולם [וי"ל שזהו הטעם שנקט הלשון "יעקב ובניו" – ולא כבמרז"ל בבריאת העולם "בשביל ישראל" – כי בזה ("בניו") מרמז לכח ההולדה שיש בישראל* שהוא כח הא"ס]: "בחר ביעקב ובניו" הוא מצד עצמותו ית', שמצד בחירה זו נמצאים "יעקב ובניו" *) להעיר ממאמרי חגה"ש תרע"ה (בהמשך תער"ב ח"ב ע' א'ד ואילך). חגה"ש תש"ד פ"ט ואילך. *) עיין לקו"ת שה"ש (לט, ד ואילך) שכח ההולדה שבישראל הוא מצד מעלת נשמתם. ומה שישנו כח זה גם בחי וצומח – ראה לקו"ת שה"ש שם מ, א. בנוגע לאוה"ע – ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 159 הערה 45, שי"ל בזה ב' טעמים: א) ע"ד המבואר בלק"ת שם לענין חי וצומח. ב) כדי שיהי' ענין הבחירה. למטה בעולם (חיבור דבל"ג וגבול) לעשות לו ית' דירה בתחתונים. ולכן "כשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה", ש"גאולה" מורה שיש מצב של גלות שצריכים להיגאל ממנו.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- מז - שנת תשכ"ו - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ו לקו"ש חי"ז ע' 155
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.