368
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
נס הוא הצלה שלמעלה13 מן הטבע, בניגוד לחוקי המציאות הטבעית. לדוגמא: נצחון במלחמה, כאשר המנצח הוא הצד החלש בהרבה מן הצד המנוצח, כך שבדרך הטבע הוא איננו " יכול לנצח. נצחון כזה הוא נס, למעלה מהטבע.
נפלאות הן תופעות הנקראות "פלא" אצל הרואה אותן. אין אלה ניסים ברורים שאפשר למנותם כמאורעות בדרך הטבע, אלא הם מאורעות המובדלים ומופרשים14 מן המציאות הרגילה, ולכן נקראים הם "פלא" – ענין נפלא.
כך מוצאים אנו לגבי גאולת אדמו"ר הזקן בי"ט כסלו, שהוא כותב עליה15: "הפליא... לעשות בארץ". גאולת י"ט כסלו נגרמה באמצעות שרים, והיתה קשורה להשתדלויות רבות, אך לא היו אלה מאורעות רגילים כלל וכלל, היה זה דבר פלאי – "הפליא"16.
ה. בהחנוכה היו שלושת
סוגי ההצלה לפי הסדר:
תשועות, נסים, ונפלאות
שלושת סוגי ההצלה וישועת ה' היו
בימים ההם" בימי חנוכה ולפי הסדר: תשועות, אח"כ ניסים ואח"כ נפלאות.
נצחון החשמונאים התחיל כבר בעירם מודיעין, ששם נמצאו מתתיהו ובניו. היוונים רצו להקריב שם "דבר אחר" (חזיר), והחשמונאים עמדו מנגד וניצחום17.
הערות
- 13. ראה פרש"י חוקת כא, ח.
- 14. ראה פרש"י וארא ח, יח. ולהעיר ממרז"ל (נדה לא, א) דעל סוג הנסים ש"אפילו בעל הנס אינו מכיר" בו נאמר (תהלים עב, יח) "עושה נפלאות לבדו". וראה לקמן הערה 16, 36.
- 15. במכתבו הידוע – נדפס במגילת י"ט כסלו (קה"ת תשי"ב) ע' 22. ס' התולדות אדה"ז ע' ריח. ובכ"מ. וראה לעיל ע' 306 ואילך.
- 16. עוד סוג יש לומר ב"נפלאות" – שהוא מופרש ומובדל גם מנסים, ע"ד משנ"ת (אוה"ת למיכה ע' תפו־ז) בפי' "כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות" שגם בערך נסים דיצי"מ הם נפלאות, ענין דנס בתוך נס (שבת צז, א. וש"נ), הקב"ה נסו של משה שהוא נסם של ישראל (ב"ר פנ"ט, ה. וראה שמו"ר ס"פ בשלח), דנסים סתם יש להם אחיזה בטבע, כמו נצחון המלחמה באופן ד"מסרת גבורים ביד חלשים", שהי' ע"י מלחמה טבעית*; ו"נפלאות הם נסים שהם היפך הטבע לגמרי מבלי שום אחיזה בטבע (ראה שער האמונה פט"ו – ל, ב – אבל עצ"ע אם נחית שם לחילוק זה או רק לחילוק הכללי דמלובש בטבע או לא). וראה לעיל שם. ובנס דפך השמן – אולי י"ל דתלוי בשני הפירושים באופנו**: א) נתוסף כמות השמן (וכמו שמצינו באסוך דנס אלישע (מ"ב ד, ב ואילך)), וכן מפורש במדרש מעשה חנוכה. (אבל ראה ב"י חאו"ח סי' עתר וט"ז וכו' – שלא הזכירו מדרש זה). ב) נשתנה איכות השמן ודלק לאט לאט. וראה לקמן הערה 26.
- 17. יוסיפון פ"כ. (ראה ס' החשמונאים א קאפיטל ב – אבל לע"ע לא מצאתים מוזכרים בספרי פוסקי ישראל (מלבד פעם א' בס' בה"ג הל' סופרים – אף שנזכרו בסה"ד וכו'). מובא בס' מאור מ עינים, אבל ידוע היחס לספר זה. ואכ"מ).
- . ובערך ל"נפלאות" – נק' זה נס המלובש בטבע (ראה שער האמונה פט"ו (ל, א): ונסים שנעשו בדרך הטבע .. וכנס דחנוכה ע"י מלחמה). וראה חדא"ג מהר"ל שבת כא, ב. ט"ז או"ח סעת"ר סק"ג. ולהעיר מהאופנים במלחמה: (א) מלחמת מדין: החלצו גו' אנשים לצבא גו' וביחד עם זה "ולא נפקד ממנו איש: (מטות לא, ג־ז. שם, מט), היינו מלחמה אבל נצחון שלא ע"פ טבע כלל (משא"כ בהמלחמות דחנוכה שנהרגו כו"כ מבנ"י); (ב) כיבוש יריחו ע"י יהושע, שלאחרי נפילת החומה באופן נסי שאינו מלובש בטבע כלל – "ויעל העם גו' ויחרימו גו' לפי חרב" (יהושע ו, כ־כא). ואכ"מ.
- . ראה לקו"ש חט"ו ע' 184 ואילך.
רש"י על במדבר כ״א:ח׳ - הטקסט מספריא
על נס. עַל כְּלוֹנָס, שֶׁקּוֹרִין פירק"א בְּלַעַז, וְכֵן "וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה" (ישעיהו ל'), "אָרִים נִסִּי" (שם מ"ט), "שְׂאוּ נֵס" (שם י"ג); וּלְפִי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ לְאוֹת וְלִרְאָיָה, קוֹרְאוֹ נֵס:
כל הנשוך. אֲפִלּוּ כֶלֶב אוֹ חֲמוֹר נוֹשְׁכוֹ הָיָה נִזּוֹק וּמִתְנַוְּנֶה וְהוֹלֵךְ, אֶלָּא שֶׁנְּשִׁיכַת הַנָּחָשׁ מְמַהֶרֶת לְהָמִית, לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן וְרָאָה אֹתוֹ — רְאִיָּה בְעָלְמָא — וּבִנְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ נֶאֱמַר "וְהִבִּיט" — וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט וְגוֹ' — שֶׁלֹּא הָיָה מְמַהֵר נְשׁוּךְ הַנַּחַשׁ לְהִתְרַפְּאוֹת אֶלָּא אִם כֵּן מַבִּיט בּוֹ בְּכַוָּנָה; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ וְכִי נָחָשׁ מֵמִית אוֹ מְחַיֶּה? אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו הָיוּ נִמּוֹקִים (ראש השנה כ"ט):
על נס means [SET IT] UPON A POLE which is termed perche in O. F. Similar is, (Isaiah 30:17) “And like a polo (banner) upon the hill”; (Isaiah 49:22) “I will lift up my pole (banner)”; (Isaiah 13:3) “Lift up a banner." Because it is lofty so that it can serve as a sign and as evidence of something it is called נס, something raised on high (cf. Rashi on Exodus 20:17).
כל הנשוך ANYONE THAT IS BITTEN — even though a dog or ass had bitten him, he felt the effects of the injury and became enfeebled more and more (cf. Tanchuma); only that the bite of a serpent kills more speedily. On this account it is stated here: וראה אתו, “whoever has been bitten, when he seeth it, [shall live]” — a mere glance sufficed to heal him. But in the case of the serpent’s bite it is stated והביט, and he gazed — “and it came to pass that if a serpent had bitten any man, when he gazed [at the brazen serpent, he lived]”, for the serpent’s bite was not so quick to heal unless he gazed intently (cf. Jerusalem Talmud Rosh Hashanah 3:9). — Our Rabbis said: But could the copper serpent cause death or life?! But the explanation is that when the Israelites in gazing at the serpent looked up on high and subjected their hearts to their Father in Heaven, they were healed, but if they did not do this they waste away (Rosh Hashanah 29a).
רש"י על שמות ח׳:י״ח - הטקסט מספריא
והפליתי. וְהִפְרַשְׁתִּי, וְכֵן "וְהִפְלָה ה'" (שמות ט'), וְכֵן "לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ" (דברים ל') – לֹא מֻבְדֶּלֶת וּמֻפְרֶשֶׁת הִיא מִמְּךָ:
למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁכִינָתִי בַּשָּׁמַיִם גְּזֵרָתִי מִתְקַיֶּמֶת בַּתַּחְתּוֹנִים:
והפליתי means I WILL SEPARATE. Similar is, (Exodus 9:4) “And the Lord will make a separation (והפלה)”; so, also, (Deuteronomy 30:11) “It is not נפלאת from thee״ — that is, “it is not separated and set at a far distance from thee”.
למען תדע כי אני ה׳ בקרב הארץ IN ORDER THAT THOU MAYEST KNOW THAT I AM THE ETERNAL IN THE MIDST OF THE EARTH — although My Shechina is in the heavens My command is fulfilled amongst mankind (as we might say, “My writ runs on earth also”).
בראשית רבה נ״ט:ה׳ - הטקסט מספריא
יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן וגו' (תהלים מה, ג), נִתְיַפִּיתָ בָּעֶלְיוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לג, ז): הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה, נִתְיַפִּיתָ בַּתַּחְתּוֹנִים, (בראשית כג, ו): נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ. (תהלים מה, ג): עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם, (בראשית כד, א): וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. (תהלים כד, ג): מִי יַעֲלֶה בְּהַר ה', זֶה אַבְרָהָם, (בראשית כב, יב): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה. (תהלים כד, ג): וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, זֶה אַבְרָהָם, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כז): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם. (תהלים כד, ד): נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, (בראשית יד, כג): אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל. וּבַר לֵבָב, (בראשית יח, כה): חָלִלָה לְךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה. (תהלים כד, ד): אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, זֶה נַפְשׁוֹ שֶׁל נִמְרוֹד. (תהלים כד, ה): וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה, (בראשית יד, כב): הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן. (תהלים כד, ה): יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה, וְאַבְרָהָם זָקֵן וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם. אַבְרָהָם הָיָה מְבָרֵךְ אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, ג): וְנִבְרְכוּ בְךָ, מִי בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרְכוֹ, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. משֶׁה [עשה] נִסָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים לד, יא יב): לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה, וּמִי הוּא נִסּוֹ שֶׁל משֶׁה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, טו): וַיִּבֶן משֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי. דָּוִד רוֹעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יא, ב): אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, מִי הוּא רוֹעֶה שֶׁל דָּוִד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כג, א): ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר. יְרוּשָׁלַיִם אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, ג): וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, וּמִי הוּא אוֹרָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב (ישעיה ס, יט): וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם.
מצוטט ב־2 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כא ‹ ז'תתקע לקו"ש חט"ו ע' 368
תורת מנחם 1
- עא - שנת תשל"ג - חלק שני ‹ שיחת ש"פ מקץ, ד' טבת, ה'תשל"ג לקו"ש חט"ו ע' 368
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.