רסג
כי1830 נשאר לחלוחיות כו', ובכלל גם גילוי שבב"ש נגד בחי' הגילוי שבב"ר הי' יותר מועט כמארז"ל שחסרו ה' דברים1831 בב"ש, ולכן בחורבן ב"ש נתייבש לגמרי כו', ונת' לעיל בענין גלו לבבל שכינה עמהם שזהו תכלית ירידת השכינה, שהרי בזמן שבהמ"ק הי' קיים נא' ותרב חכ' שלמה1833 כו', דקיימא סיהרא באשלמותא לא היתה המל' יורדת בעצמה בבי"ע1834 לברר בירורים כי ענין בחי' הבירורי' היו נעשים ע"י ישראל בקרבנות שהי' העשן עולה1835, וע"י הקרבנות הי' ריח ניחוח להוי' שהי' נעשה יחוד עליון באצי', וממילא היו כפופי' ונכנעים הסט"א לבחי' הקדושה, והשכינה היתה מיוחדת למעלה כו'1832, אבל בחורבן בהמ"ק וישראל גלו ושכינה עמהם שאז הוא הדבור נפרד מהקול וז"ע נחר גרוני1836 כו' שמגרון נעשה חרון1837, ואז הוא עיקר ירידת המל', וזהו דכתי' על נהרות בבל1838 כו' וגם בכינו בזכרינו את ציון הוא בחי' מל'1839 שירדה עמהם לחוץ לארץ לברר הבירורים שנפלו בחטא אדה"ר ושבה"כ ומיעוט הירח, והם מה שנפלו למטה מטה יותר, אשר ג"ז מוטל על ישראל עמו אשר בם בחר לו ה', שגם משאר בני אדה"ר יבררו הם דוקא בכל התרי"ג מצות לבד זמ"נ1840 שעל כולם החוב קדוש לאלקי השמים והארץ לעשותם ושיהי' נמשך בירורם גם ע"י עצמם, ויתר כל המצות הוא ע"י ישראל שבחר לסגולתו, והגם כי בחו"ל לא יש כל המצות התלוי' בארץ כמו תרומה ומעשר וקרבנות, אך י"ל שע"י בחי' מצות אלו שקיימו עד חורבן ב"ש כבר נתברר עד <94>
שבמצות אלו יכול להיות כמצות רצונך שיהי'1841 לע"ל, אמנם בשארי המצות שאינם תלוים בארץ בשבילן גלו לבבל כו' וזהו הזורעים בדמעה שהזריעה של מעהמ"צ שבח"ל זהו בדמעה שכאו"א בוכה על ירידת נפשו האלקי' שהיא חלק ה' ממש וירידת עוז שכינתו עצמה בשביל בירורי' אלו, ומתלבשת בהעלם
הערות
- 1830. כי : בהמשך הנדפס: כי לא. וכנשצ"ל כבפנים.
- 1831. שחסרו ה' דברים : בהמשך הנדפס: ה' דברים נחסרו — יומא כא, ב. ראה לקו"ת ר"ה נז, ג.
- 1833. ותרב חכ' שלמה : מל"א ה, י.
- 1834. לא היתה המל' יורדת בעצמה בבי"ע : ראה (בנוסף לתו"א) לקו"ת במדבר ג, ד ואילך.
- 1835. שהי' העשן עולה : ראה גם (בנוסף לתו"א) אוה"ת נשא בהוספות כרך ד ס"ע א'תסז ואילך (ס"ז). מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' מב. לקמן בהנחה כאן על יד הערה 136. ראה גם בענין עשן הקרבנות תו"א תשא קיב, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' קפט. פרשיות התורה ח"ב ע' תתכח. נביאים ע' רמז. סהמ"צ להצ"צ ע' קיא ואילך. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'קפח. נ"ך ע' תקיג. דרושי חתונה ח"ב ע' תלא. תו"ח בא ח"א ע' קכז. וש"נ.
- 1832. בזמן. . כו' : לשון התו"א מקץ לח, א בשינויים.
- 1836. נחר גרוני : תהלים סט, ד. ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 332.
- 1837. שמגרון נעשה חרון : ראה תו"א שמות נא, א: גרון וחרון הכל אחד. לקו"ת קדושים ל, א. ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה מזבח אדמה ובהערה 64.
- 1838. על נהרות בבל : תהלים קלז, א.
- 1839. ציון. . מל' : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"ח בערכו. מק"מ לזהר צו לה, א הובא באוה"ת משפטים ע' א'צט .
- 1840. זמ"נ : ראה סנהדרין נו, סע"א. רמב"ם הל' מלכים רפ"ט.
- 1841. שיהי' : בהמשך הנדפס ליתא.
- ז. במהדורת תשנ"ה נשא בהוספות ע' 119 ס"ח.
- ח. נדפס גם באוה"ת ישעי' ס"ע צז.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ט׳ - הטקסט מספריא
על ששה דברים נצטווה אדם הראשון:על ע"ז ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו נמצאו שבע מצות וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים נצטוה עמרם במצות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.
בן נח שעבד ע"ז הרי זה חייב והוא שיעבוד כדרכה וכל ע"ז שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח נהרג עליה וכל שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה ואף על פי שאינו נהרג אסור בכל ואין מניחין אותו להקים מצבה ולא ליטע אשרה ולא לעשות צורות וכיוצא בהן לנוי.
בן נח שבירך את השם בין שבירך בשם המיוחד בין שבירך בכינוי בכל לשון חייב מה שאין כן בישראל.
בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו וכן אם הרג טריפה או שכפתו ונתנו לפי ארי או שהניחו ברעב עד שמת הואיל והמית מכל מקום נהרג וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאיבריו נהרג עליו מה שאין כן בישראל.
שש עריות אסורות על בני נח:האם ואשת האב ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעה ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכור והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה.
בן נח חייב על מפותת אביו ואנוסת אביו הרי היא אמו מכל מקום וחייב על אשת אביו אפילו לאחר מיתת אביו וחייב על הזכור בין קטן בין גדול ועל הבהמה בין קטנה בין גדולה והוא נהרג לבדו ואין הורגין את הבהמה שלא נצטוו בהריגת בהמה אלא ישראל.
אין בן נח חייב על אשת חבירו עד שיבא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין חייבין עליה שנאמר והיא בעולת בעל במה דברים אמורים בבן נח שבא על בת נח אבל עכו"ם הבא על הישראלית בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב ואם היתה נערה מאורסה נסקל עליה כדיני ישראל בא עליה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה הרי זה בחנק כדיני ישראל אבל אם בא על אשת ישראל אחר שנבעלה הרי זה כמי שבא על אשת עכו"ם חבירו ויהרג בסייף.
בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה הרי זה נהרג עליה משום אשת חבירו ואינו חייב עליה עד שיפשט הדבר ואמרו לה העם זו דבית עבד פלוני ומאימתי תחזור להתירה משיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה שאין להם גירושין בכתב ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין.
בן נח חייב על הגזל בין שגזל עכו"ם בין שגזל ישראל ואחד הגוזל או הגונב ממון או גונב נפש או הכובש שכר שכיר וכיוצא בו אפילו פועל שאכל שלא בשעת מלאכה על הכל הוא חייב והרי הוא בכלל גזלן מה שאין כן בישראל וכן חייב על פחות משוה פרוטה ובן נח שגזל פחות משוה פרוטה ובא אחר וגזלה ממנו שניהן נהרגין עליה.
וכן חייב על אבר מן החי ועל בשר מן החי בכל שהוא שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד ומותר הוא בדם מן החי.
אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אבר מן החי ממנו.
השוחט את הבהמה אפילו שחט בה שני הסימנין כל זמן שהיא מפרכסת אבר ובשר הפורשין ממנה אסורין לבני נח משום אבר מן החי.
כל שאסור על ישראל משום אבר מן החי אסור על בני נח ויש שבני נח חייבין ולא ישראל שבני נח אחד בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חייבין עליה משום אבר מן החי ומשום בשר מן החי ואבר ובשר הפורשין מן המפרכסת אע"פ ששחט בה ישראל שני סימנין הרי זה אסור לבני נח משום אבר מן החי.
וכיצד מצווין הן על הדינין חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין אבל לא בעדות אשה ולא תדון אשה להם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.