169

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

אך יש להבין: כיצד מתאים הביטוי "ומל", המצביע על פעולה של כריתה, הסרה15, לתאר את הבאת הלב לידי "לאהבה..."16?!

כן אין מובן: מלשון הפסוק "ומל ה' אלקיך..." יוצא, שפעולה זו אינה נעשית על ידי האדם עצמו, אלא על ידי הקדוש־ברוך־הוא17. אך אם החידוש בפעולה "ומל..." הוא בגרימה "לאהבה..." בלבד, הרי אהבת ה' היא מצוה על כל אחד ואחד מישראל, "ואהבת18 את ה' אלקיך... בכל לבבך ובכל נפשך"19, ופעמיים בכל יום!

ג. שני הגורמים לירידה הרוחנית

ויש לומר, שגם שאלה זו מתורצת לפי המשך הפסוקים:

הפסוקים "והיה כי יבואו עליך... ושבת... ושב... ומל..." באים לאחר שמתואר לפני כן בהרחבה המצב הגרוע בגלות, עקב אשר "עזבו את ברית ה'"20, והתורה מתארת את הגורם להתנהגות זו – "כי21 אתם ידעתם... בארץ מצרים... ותראו את שקוציהם... פן יש... אשר לבבו פונה... לעבוד את אלקי הגויים ההם...".

ומכך מובן, שהפעולה "ומל ה' אלקיך את לבבך...", אשר תהיה לאחר "והביאך ה' אלקיך אל הארץ...", היא כדי להסיר את הגורם להדרדרות הרוחנית, להסיר את האפשרות של "ותראו את שקוציהם... לבבו פונה...".

וההסבר לכך הוא: בהתרחקות של ישראל מעם ה', יש שתי סיבות כלליות, המבוטאות בשני הביטויים: ערלת הלב, ו"לבבו פונה":

א) פגם בלב עצמו, שקיימת ערלת הלב – טפשות או אוטם – אשר משום כך נמשך הלב לדברים רעים ואסורים.

ב) סיבה שמחוץ ללב, כלשון רש"י22 "העין רואה והלב חומד", שזהו אופן ההדרדרות של האדם: אף לפני שמתרחש שינוי הפוגם בלב עצמו, ועדיין אין לו טפשות או אוטם, כך שכשלעצמו לא היה חומד דברים

הערות

  1. 15. כבתרגום כאן (ועד"ז בעקב שם) "ויעדי".
  2. 16. לאחרי שכבר הוסרו אוטם וטפשות הלב והאדם שומע בקול ה"א בכל לבבו ובכל נפשו – וחסרה לכאורה רק פעולה חיובית שתפעול בו האהבה.
  3. 17. ראה רמב"ן, צרור המור ועוד כאן. וראה (ע"ד החסידות) במקומות שנסמנו בהערה 11.
  4. 18. ואתחנן ו, ה. וראה גם פרשתנו ל, טז. ועוד.
  5. 19. וגם: מכיון ש"ואהבת גו'" הוא ציווי על האדם – לכאורה נכלל במ"ש לפנ"ז "ושמעת בקולו גו' בכל לבבך גו'" (אבל ראה הערה 12).
  6. 20. כט, כד.
  7. 21. שם, טו־יז.
  8. 22. שלח טו, לט (בפ' ציצית שאומרים בכל יום). ולהעיר מפרש"י פרשתנו כט, יח.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.