רכז
ח) וחג האסיף96 בצאת השנה באספך97 היינו שחג הסוכות הוא למעלה יותר, והיינו כי חגה"ס הוא בחי' תשובה וע"כ נק' חג האסיף, דהנה כתי' כי אבי ואמי עזבוני98 וה' יאספני, אבי ואמי הוא תושב"כ ותושבע"פ וכמ"ש שמע בני מוסר אביך99 זו תושב"כ ואל תטוש תורת אמך זו תושבע"פ, והיינו כשפגם בתומ"צ אז אבי ואמי עזבוני כו', וכמ"ש בילקוט שאלו לחכ'100 חוטא מה עונשו, א"ל חטאים תרדוף רעה101, וכן שאלו לתורה השיבה יביא קרבן102 ויתכפר לו, אך הקרבן הוא רק על שוגג103 ולא על המזיד104, שאלו להקב"ה וא' יעשה תשובה ויתכפר לו, וזהו שנא' טוב וישר105 ה' ע"כ יורה חטאים בדרך, וזהו וה' יאספני, וזהו ענין חג הסוכות שאז הוא זמן אסיפה, והיינו לפי שמקודם הוא בחי' ר"ה ויו"כ שנא' בהתאסף ראשי עם106 יחד שבטי ישראל שמתקבץ כל הבחי' יחד והיינו שמתקבצי' כל הניצוצי' שנתפזרו בכל ימות השנה, וכמ"ש אם יהי' נדחך107 בקצה השמים, ובר"ה ויו"כ על ידי התשובה מתאספי' יחד, וזהו שנק' חג הסוכות חג האסיף, וזהו מ"ש ואספת דגנך ותירושך ויצהריך שהוא בחי' אסיפה של כהנים לוים ישראלים108, דגנך הוא ישראל וכמ"ש (זכרי' ססי' ט') כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים, ופי' במד"ר תולדות פס"ו109 ע"פ ורוב דגן110 אלו הבחורים שנא' דגן בחורים, וע' בס' דברים ע"פ ואספת דגנך דקס"ט ע"ב111 שפי' שי"ל שדגנך הם ישראלים, ותירושך הוא בחי' לוים ואין אומרים שירה אלא על היין112, ויצהריך הם כהנים שנמשחו בשמן113, וכשמתאספי' יחד עי"ז נעשה המשכה עליונה יותר
הערות
- 96. וחג האסיף : ראה גם להבא להלן אוה"ת משפטים ע' א'קפה ואילך. סה"מ תר"ל ע' קלז. ע' ריג [אוה"ת פינחס ע' א'רכ]. תרל"ג ח"א כאן ע' קמט ואילך.
- 97. וחג האסיף . . באספך : משפטים כג, טז.
- 98. כי אבי ואמי עזבוני : תהלים כא, י.
- 99. שמע בני מוסר אביך : משלי א, ח. ראה גם אגה"ק סכ"ט (קנא, א). מאמרי אדה"ז תקע"א ע' פא. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תנ. וש"נ.
- 100. בילקוט שאלו לחכ' : ראה לעיל מאמר ד"ה וברך את לחמך ובהערה 47.
- 101. חטאים תרדוף רעה : משלי יג, כא. ראה גם לקמן בשני ההנחות כאן.
- 102. קרבן : כ"ה בירושלמי מכות פ"ב, ה"ו. אבל בילקוט שמעוני יחזקאל יח, ד (רמז שנח). תהלים כה, ח (רמז תשב): אשם. ובזית רענן לתהלים שם: דרוב אשמות בא על מזיד — ראה בסמוך הערה 104.
- 103. הקרבן . . על השוגג : ראה רמב"ם הל' שגגות רפ"א ואילך. אגה"ק סוסכ"ח.
- 104. הקרבן . . ולא על המזיד : ראה סה"מ תרל"ג ח"א כאן ע' קמט בשולי היריעה. תר"ם ח"ב ע' תר. וש"נ.
- 105. טוב וישר ה' : תהלים כה, ח.
- 106. בהתאסף ראשי עם : ברכה לג, ה.
- 107. אם יהי' נדחך : נצבים ל, ד.
- 108. ואספת דגנך . . ישראלים : עקב יא, יד. ראה גם (בנוסף להבא בסמוך בפנים) מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תרפג. מאמר ד"ה והי' עקב — אוה"ת עקב ע' תפט וע' תתשלז [נדפס בקונט' בפ"ע קה"ת תשט"ז — ושם ע' 14 בהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: ”צ"ע. וראה ויקרא פא, ב". לכאו' צ"ל: ”צ"ע. וראה ויק"ר פ"א, ב"] . ע' תצט — ובכרך ו ע' ב'שה. שע"ת קמא סע"א ואילך. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 119. (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 130.
- 109. פס"ו : סימן ג.
- 110. ורוב דגן : תולדות כז, כח.
- 111. בס' דברים . . ע"ב : אוה"ת עקב ע' תריג.
- 112. ואין אומרים . . היין : ברכות לה, א.
- 113. כהנים שנמשחו בשמן : שני תיבות האחרונים ליתא באוה"ת שם. ראה תשא ל, ל. פקודי מ, יג. טו. רמב"ן צו ח, יא. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"א ה"ז.
משנה תורה, הלכות שגגות א׳ - הטקסט מספריא
כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת ומצות עשה שיקריב חטאתו על שגגתו:
וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתה חטאת חוץ משלש עבירות מגדף ומבטל מילה וקרבן פסח הפסח והמילה מפני שהן מצות עשה וחטאת אין מביאין אלא על שגגת לא תעשה שנאמר אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה והמגדף מפני שאין בו מעשה ונאמר לעושה בשגגה יצא מגדף שאין בו מעשה לפיכך המקבל ע"ז באלוה אע"פ שהוא חייב כרת אם היה מזיד נסקל ואם קיבל בשגגה פטור מן הקרבן לפי שלא עשה מעשה ונאמר בעשותה אחת:
כל כריתות שבתורה חוץ משלש כריתות שביארנו אם עבר היחיד על אחת מהן בשגגה מביא חטאת קבועה חוץ מטמא שאכל קדש וטמא שנכנס למקדש ששניהם אין מביאין חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד כמו שיתבאר:
חטאת קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד וקרבן עולה ויורד הוא קרבן שאינו קבוע אלא אם היה עשיר מביא חטאת בהמה ואם היה עני מביא עוף או עשירית האיפה כמו שיתבאר נמצאת למד שכל העבירות שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה ארבעים ושלש ואלו הן:(א) הבא על אמו (ב) הבא על אם אשתו (ג) הבא על אם אמה (ד) הבא על אם אביה (ה) הבא על בתו (ו) הבא על בת בתו (ז) הבא על בת בנו (ח) הבא על בת אשתו (ט) הבא על בת בתה (י) הבא על בת בנה (יא) הבא על אחותו (יב) הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו (יג) הבא על אחות אביו (יד) הבא על אחות אמו (טו) הבא על אחות אשתו (טז) הבא על אשת אביו (יז) הבא על אשת אחי אביו (יח) הבא על אשת בנו (יט) הבא על אשת אחיו (כ) הבא על אשת איש (כא) הבא על הנדה (כב) השוכב עם זכר (כג) הבא על אביו (כד) הבא על אחי אביו (כה) השוכב עם בהמה (כו) האשה שמביאה עליה את הבהמה נמצאו כל כריתות שבעריות עשרים ושלש:ובשאר העבירות שבע עשרה ואלו הן:(א) העובד עבודה זרה במעשה (ב) הנותן מזרעו למולך (ג) בעל אוב (ד) בעל ידעוני במעשה (ה) המחלל את השבת (ו) העושה מלאכה ביוה"כ (ז) האוכל ושותה ביום הכפורים (ח) האוכל נותר (ט) האוכל חמץ בפסח (י) האוכל חלב (יא) האוכל דם (יב) האוכל פיגול (יג) השוחט קדשים חוץ לעזרה (יד) המעלה קרבן חוץ לעזרה (טו) המפטם את שמן המשחה (טז) המפטם את הקטורת (יז) הסך בשמן המשחה הרי אלו ארבעים ושלש עבירות שמביאין על שגגתן חטאת קבועה ומה הוא הקרבן שמביא השוגג באחת מאלו אם שגג בעבודה זרה מביא עז בת שנתה לחטאת והיא האמורה בפרשת שלח לך בין שהיה החוטא הדיוט או מלך או כהן גדול או משוח מלחמה הכל שוין בשגגת ע"ז אבל אם שגג באחת משאר ארבעים ושתים אם היה הדיוט מביא שעירת עזים או נקבה מן הכבשים וזו היא חטאת של אחד מעם הארץ האמורה בפרשת ויקרא ואם המלך הוא ששגג באחת מהן מביא שעירת עזים לחטאת ואם כהן משוח הוא מביא פר בן בקר לחטאת והוא נשרף כמו שנתפרש שם:
אחד יחיד ששגג באחת מאלו או מרובין שנאמר תורה אחת תהיה לכם לעושה בשגגה כיצד אנשי מדינה ששגגו ודמו שהיום חול והרי הוא יוה"כ וכולן אכלו ועשו מלאכה כל אחד מהן מביא שתי חטאות כבשות או שעירות וכן אם שגגו כולן והקטירו לעבודה זרה כל אחד ואחד מן העובדים מביא עז בת שנתה לחטאת:
ויקרא רבה א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח (הושע יד, ח): יָשֻׁבוּ ישְׁבֵי בְצִלּוֹ, אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁבָּאִין וְחוֹסִין בְּצִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (הושע יד, ח): יְחַיּוּ דָּגָן, נַעֲשׂוּ עִקָּר כְּיִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְּתֵימַר (זכריה ט, יז): דְּגַן בַּחוּרִים וְתִירשׁ יְנוֹבֵב בְּתוּלוֹת. (הושע יד, ח): וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, כְּמָה דְתֵימַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. דָּבָר אַחֵר (הושע יד, ח): יְחַיּוּ דָּגָן, בַּתַּלְמוּד. (הושע יד, ח): וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, בְּאַגָּדָה. (הושע יד, ח): זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָבִיב עָלַי שְׁמוֹתָם שֶׁל גֵּרִים כְּיֵין נֶסֶךְ שֶׁקָּרֵב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לְבָנוֹן, עַל שֵׁם (דברים ג, כה): הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ לְבָנוֹן שֶׁמַּלְבִּין עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּשֶׁלֶג, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה א, יח): אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ וְאִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ, רַבִּי טַבְיוֹמֵי אָמַר עַל שֵׁם שֶׁכָּל לְבָבוֹת שְׂמֵחִים בּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ וגו'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל שֵׁם (מלכים א ט, ג): וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים.
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
אין מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד בלבד אפילו כהן בן כהן מושחין אותו שנאמר והכהן המשיח תחתיו מבניו וגו':
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

