158

הערות

1. 10. הל' דעות פ"ב ה"ד (וראה לקמן הערה 33).
2. 11. אבות שם. ובפיה"מ הוצאת קאפח היא מט"ז.
3. 12. כ"ה בפיה"מ לפנינו. ובתרגום קאפח (במקום וקריאת תלמודה –) "והעיון בפירושה".
4. 13. ובתרגום קאפח "אם יוכל האדם לדבר בהם כל ימי חייו הרי זו היא התכלית". ולהעיר שכולל בזה לא רק החלק (הראשון) שהוא מצווה בו – דבור התורה, כ"א גם החלק (הרביעי) "האהוב, (ובקאפח "הרצוי") והוא הדבור בשבח המעלות השכליות או מעלת המדות וכו'.
5. 14. וזהו מהחילוקים בין תורה שבכתב ותורה שבע"פ, שבתושב"כ העיקר הוא (קיום מצות) ודברת בם, דבור בד"ת; משא"כ בתושבע"פ*, אף שהרהור לאו כדבור דמי ומהרהר בד"ת א"צ לברך (שו"ע אדה"ז או"ח סמ"ז ס"ב), מ"מ עיקרו – הבנה והשגה. שלכן, בתושבע"פ אם אינו מבין הפירוש, אינו נחשב לימוד כלל, משא"כ בתושב"כ (שו"ע אדה"ז הל' ת"ת ספ"ב).
6. 15. בפירוש המשניות.
7. 16. ובהוצאת קאפח – בשינוי ל' קצת.
8. 17. פסחים ג, ב.
9. 18. וראה גם פיה"מ שם התנאי הראשון.
10. . וי"ל שלכן כתב הרמב"ם בהקדמתו לספר יד החזקה ד"ה ובזמן הזה "לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואח"כ קורא בזה ויודע ממנו תורה שבע"פ כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". דלכאורה, מהו ההכרח (לפי ביאורו שם) ללמוד תורה שבכתב בפ"ע (דאם בשביל לידע ולהבין מקור המצות בתורה, הרי הפסוקים שמהם נלמדות המצות הביא הרמב"ם בספרו – במנין המצות, בההלכות)? אלא כי נוסף על פי' הפשוט, שבא לבאר מה ש"קראתי שם חיבור זה משנה תורה לפי שאדם קורא כו'" (ובפרט שכל הגדר דתושבע"פ (ש"חיבור זה מקבץ לתורה שבע"פ כולה") הוא "פירושה" דתושב"כ, כמ"ש הרמב"ם שם בתחלת הקדמתו) – יש לומר, שהוא מפני שצריך לקיים גם המצוה דדבור בתורה (בפ"ע), שהוא בעיקר בתושב"כ. ולהעיר ממ"ש להלן בפיה"מ שהדבור לא יאסר ויותר ויאהב וימאס ויצוה באמירתו מצד הלשון שנעשה [בו] אבל מצד ענינו כו'.